רקע
תקוה שריג
מְחִירָן הַמְפֻלְפָּל שֶׁל בֵּיצִים קָשׁוֹת
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשמ"ג 1983


הָיֹה הָיָה בִּטְרִיפּוֹלִי הָעִיר

סוֹחֵר מְפֻרְסָם בְּעָשְׁרוֹ וּשְׁמוֹ נַחוּם.

הָיְתָה חֲנוּת הַבַּדִים שֶׁלּוֹ מְלֵאָה קוֹנִים

וְכִיסָיו מְלֵאִים דִּינָרִים.


פַּעַם אַחַת בָּאָה צָרָה עַל רַבִּי נַחוּם

וְנִשְׁאַר נָקִי מִכָּל הוֹנוֹ וּנְכָסָיו,

וַאֲפִלּוּ כֶּסֶף לְמָזוֹן אָזַל מִכִּיסָיו.

יוֹם אֶחָד, נִכְנַס לְפֻנְדָּק שְׁכֵנוֹ

וְהִזְמִין אַרְבַּע בֵּיצִים קָשׁוֹת לְשֻׁלְחָנוֹ.

לֹא הָיָה לוֹ בַּמֶּה לְשַׁלֵּם עֲבוּר אֲרוּחָתוֹ,

וּבִקֵּשׁ מִבַּעַל הַפֻּנְדָּק שֶׁיִּרְשֹׁם אֶת חוֹבוֹ.


עָבְרוּ יָמִים, עָבְרוּ חֳדָשׁים, עָבְרוּ שָׁנִים

וַעֲדַיִן לֹא שִׁלֵּם רַבִּי נַחוּם אֶת חוֹבוֹ.

בֵּינְתַיִם הִשְׁתַּפֵּר מַזָּלוֹ

וְשׁוּב פָּתַח אֶת חֲנוּתוֹ

שֶׁהִתְמַלְּאָה קוֹנִים מִפֶּה לָפֶה,

וְכִיסֵי רַבִּי נַחוּם

הִתְמַלְּאוּ גַם הֵם – יָפֶה יָפֶה.


בָּא בַּעַל הַפֻּנְדָּק לְבַקֵּשׁ אֶת כַּסְפּוֹ.

שָׁאַל אוֹתוֹ רַבִּי נַחוּם:

– וּמַהוּ חוֹבִי, שְׁכֵנִי הַיָּקָר?

הֵשִׁיב לוֹ בַּעַל הַפֻּנְדָּק:

– מָאתַים דִּינְרֵי זָהָב!

וְכִי זֶהוּ מְחִירָן שֶׁל בֵּיצִים קָשׁוֹת?

– כֵּן – הֵשִׁיב הַפֻּנְדְּקָאי –

– אִלּוּ הָיִיתִי מוֹשִׁיב תַּרְנְגֹלֶת עַל הַבֵּיצִים

הָיוּ בּוֹקְעִים תַּרְנְגוֹלוֹת וְתַרְנְגוֹלִים,

קָהָל גּדָוֹל עַד אֵין קֵץ…

סֵרֵב רַבִּי נַחוּם לְשַׁלֵּם מָאתַיִם דִּינָרִים,

כִּי חָשַׁב סְכוּם זֶה לִמְחִיר מְפֻלְפָּל מְאֹד,

בַּעֲבוּר אַרְבַּע בֵּיצִים קָשׁוֹת.


הָלְכוּ לְמִשְׁפָּט.

כְּשֶׁהִתְקָרֵב יוֹם הַמִּשְׁפָּט,

הִסְתּוֹבֵב רַבִּי נַחוּם בַּשׁוּק עַצְבָּנִי וְנִרְגָּז,

בָּטוּחַ בְּצִדְקָתוֹ, אֲבָל אוֹבֵד־עֵצָה.

בָּא לְפָנָיו יְהוּדִי אֶחָד וְשָׁאַל אוֹתוֹ:

– מַה לְךָ נִרְגָּז, רַבִּי נַחוּם?

סִפֵּר לוֹ רַבִּי נַחוּם עַל מְצוּקָתוֹ.

אָמַר לוֹ הַיְּהוּדִי:

– תֵּן לִי לְדַבֵּר עִם הַקָּאדִי הָעֲרָבִי בְּשִׁמְךָ!

הֵשִׁיב רַבִּי נַחוּם לְאוֹתוֹ יְהוּדִי:

– עֲשֵׂה כִּדְבָרֶיךָ.

כְּשֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַמִּשְׁפָּט בָּאוּ כֻּלָּם לְבֵית־הַדִּין:

הַקָּאדִי, הַשּׁוֹפֵט הַנִּכְבָּד,

בַּעֲלֵי הַדִּין הַיְרִיבִים,

וּקְהַל סַקְרָנִים,

רַק אוֹתוֹ יְהוּדִי,

שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לְדַבֵּר בְּשֵׁם רַבִּי נַחוּם,

עֲדַיִן נֶעְדַּר.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבַסּוֹף אוֹתוֹ יְהוּדִי, נָזַף בּוֹ הַקָּאדִי קָשׁוֹת:

– הַאִם חַיָּב הַשּׁוֹפֵט לְחַכּוֹת לַנִּשְׁפָּט

אוֹ שֶׁהַנִּשְׁפָּט חַיָּב לְחַכּוֹת לַשׁוֹפֵט?

אֵיךְ אַתָּה מֵעֵז, יְהוּדִי,

לְבַזּוֹת אֶת בֵּית־הַמִּשְׁפָּט וְאֶת הַקָּאדִי?

בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַיְּהוּדִי סְלִיחָה וּמְחִילָה:

– חָלִילָה וְחַס שֶׁאֲבַזֶּה אֶת הַשּׁוֹפֵט הַנִּכְבָּד

אֲבָל עָסוּק מְאֹד מְאֹד הָיִיתִי…

גָּדַל זַעְמוֹ שֶׁל הַקָּאדִי עוֹד יוֹתֵר:

– בַּמֶּה הָיִיתָ עָסוּק, יְהוּדִי?

– הָלַכְתִּי – אֲדוֹנִי הַשּׁוֹפֵט – לִזְרֹעַ פּוֹלִים מְבֻשָּׁלִים,

בְּטֶרֶם יֵרֵד גֶּשֶׁם בְּרָכָה

וּפוֹלַי יַצְמִיחוּ לִי יְבוּל רַב

שֶׁאֶת תְּמוּרָתוֹ אֶתֵּן לְרַבִּי נַחוּם

עַל מְנָת שֶׁיְּשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ לַפֻּנְדְּקָאי…

– מַה אַתָּה מְתַעְתֵּעַ בִּדְבָרֶיךָ?

וְכִי פּוֹלִים מְבֻשָּׁלִים זְרוּעִים נוֹתְנִים יְבוּל?

הֲאִם נִסְתְּרָה בִּינָתְךָ, יְהוּדִי?

– כְּלָל וּכְלָל לֹא, אֲדוֹנִי הַקָּאדִי!

וּמֵהַבֵּיצִים הַמְּבֻשָּׁלוֹת, שֶׁאָכַל רַבִּי נַחוּם אֵצֶל הַפֻּנְדְּקאי,

הָיוּ בּוֹקְעוֹת תַּרְנְגוֹלוֹת מְטִילוֹת בֵּיצִים

בְּמָאתַים דִּינָרִים?!


הִתְבַּיֵּשׁ הַקָּאדִי בְּלִבּוֹ וְאָמַר:

– אָכֵן, צָדַק הַיְּהוּדִי…

הִכְרִיז עַל פְּסַק־דִּין בִּדְבָרִים אֵלֶּה:

– כַּאֲשֶׁר יַבְשִׁילוּ הַפּוֹלִים הַמְבֻשָּׁלִים

שֶׁזָּרַע יְהוּדִי זֶה בְּשָׂדֵהוּ

יְשַׁלֵּם רַבִּי נַחוּם לַפֻּנְדְּקָאי הַחַמְדָן

מָאתַים דִּינְרֵי־זָהָב

בַּעֲבוּר אַרְבַּע בֵּיצָיו…

ציור 16.png

המלצות קוראים
תגיות