היא לא היתה יפת-תאר במובן הרגיל, אבל חִנה היה רב. בשמלתה הדקה והשחורה, בקלות מהלכה, בפניה הכהים, בשערותיה הגזוזות ובעיניה המביטות ישר לקחה כל לב. היא היתה יוצאה ובאה באולם של בית-המדרש העליון, ואיזה הוד של עצב לִוָּה אותה תמיד. בין שומעי השיעורים המדעיים נודעה היתה בתור התלמידה הבודדה. כי אמנם בודדה היתה לנפשה כל ימי שקדה על דלתות הלמודים. היא לא התערבה בין התלמידים, ותמנע גם להתרועע עם בנות-גילה. היא באה מחוף הים הבַּלטי, להוסיף לקח בעיר המדרש. אבותיה מתו; ודודה, אשר פרנס אותה על חשבונו, גם הוא נפקד. – איזו מאות שקלים השאיר לה, והם לא הספיקו לה אלא לחיי-לחץ. בחדרה אשר בפרור העיר היו רק מטה ושלחן וכסא לשבת. על-יד צרור הספרים עמד המיחם, גם הבקבוק והקערה של מים. בצד המטה היו תלויים בגדיה המעטים, עליהם פרוש סינר לבן. אהבתה לנקיון היתה בלי מדה. היא רחצה את בשרה בקומה ובשכבה. רחצה פניה וידיה לפני כל ארוחה, נקתה בערב ובבקר את בגדיה, ולמרות עניה חִדשה את האלונטית של הקיר בכל יום.
היא למדה תורת-הכלכלה ותורת-המדות; קראה בשעת הפנאי בספרי המשוררים בעלי האסופות ותחלום חלום פדות האדם. לוּ הספיקו בידה, כי אז כתבה ספרים הרבה…
מי יַכיר את נפשה? מי עבר על סף חדרה, בעת שישבה מלאה תמהון וגעגועים? לרוב הפסיקה בקריאתה והסתכלה בעד החלון אל האילנות המחרישים… גֹבה להם וקומה להם…
ובבין הערבים המועקה עוד יותר גדולה. בעלת-הבית לא תשים עוד לב, אם תשלם שכר המעון במועדו. לבית וַסילי, המזכיר לאגודת הפועלים, תבוא לפרקים, באשר הורתה שם לקח לבתו הקטנה. אשתו מתה והוא אינו נושא אחרת. וסילי אינו מדבר עמה לרוב, אם גם יודע הוא הרבה… כשפונה הוא מעסקי היום עוד הוא שוקד על ספרי מַרקס; היא חוששת, פן תִּפָּסק ההלכה כברנשטיין…
וטוביה, העברי הצעיר, יושב תמיד בעת השיעור מאחוריה והוא אוהב אותה. הוא לא דִבּר עוד עמה אלא מעט, והיא מרגשת את צלו… גם המה בני דת ומתפללים, אבל לא מאמינים בצלבים. בספרי הפלוסופיה כתוב, ששפינוזה היה יהודי, אבל נגרש מעדת בני-עמו…
ובענין שפינוזה לא תבין מאומה – מה זה בעצם? העולם הוא עולם, ובחברה יש רכוש ועבודה… אפשר לחברה בלי עשירים… לפני זכיות האב היו זכיות האֵם, כך כתוב בספרו של מָרְגַּן…
היא קראה זמן מה את ה“אורגים” להויפטמן… לוּ היתה משוררת, כי אז כתבה עוד מחזה אחד לזה בסוף…
ולַדמיר הפולני, היושב סמוך לה, אינו שם לבו אליה ברוב. הוא אדם בעל מחשבות ופניו יפים. כשהוא קם ממושבו ונוגע בבגדה, לא יבקש סליחה ממנה… הוא מרכין תמיד את אזנו לשמוע מה שיאמר הפרופיסור. וכשהוא כותב את השיעור בקונטרס המונח לפניו, הוא עושה את הדבר במהירות גדולה. הלז גם היה בארץ ספרד ועובד בענין פלוסופי על-אודות אפלטון.
בבית-מדרש המדעים יש גם תלמיד אחד מארץ רומניה, ואומרים שהוא כתב ספר מחקרי שלם, היה ימים שבּקש קרבתה, ויאמר לה, כי יכול להיות לה לאח והיא לו לאחות. לא הבינה, מדוע הוא אומר כך.
תלמיד בולגַרי, אדם שחור, חִכּה לה תמיד על פתח בית-המדרש. עמו לא דברה עוד דבר. אבל פעם אחת היתה יושבת באולם, ובידה חוברת מדעית, שקפלה אותה; ובעברו לפניה, בקש אותה לתת לו את החוברת למקרא…
זה ימים אשר החלה לאכול בבית אוכלי-הצמחים. בקשה ומצאה שאכילת בשר היא אכזריות גדולה.
ולַדמיר הפולני גם הוא בא לשם לפרקים. פעם אכלו יחד על שלחן אחד קטן והתחיל לדבר עמה, כמו מכיר אותה זה כבר. ביום השני לִוָּה אותה אחרי הארוחה וישיח עמה בדבר חכמי-יון… הם רק הם השיגו הכל וכל החושבים והפלוסופים רק מפיהם הם חיים…
הוא הלך וסבב עמה עד הרחוב שהיה דר בה; ובעמדו לפני פתח הבית ששם משכנו שאל אותה, אם תאות לבוא אליו לשתות עמו חמין. רגע עמדה כמחרישה ותלך עמו, השלבים לא היו רבים, הוא פתח את חדרו והיא באה אחריו. החדר יפה הוא, בעד החלון יֵראו ראשי הררי-אלף…
הוא הבעיר את הפתילה במיחם, ויראה לה בתוך כך את ספריו… היו כל ספרי אפלטון בשפתם המקורית, והם מכורכים בעור ירוק, גם תמונות של סופרים גדולים היו לו. הוא מבכר את סלובצקי על מיצקביץ. הוא מציע לפניה שתִּלמוד פולנית. הוא יושב על צדה ומניח מבלי משים את ידו על שכמה. – – –
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.