רקע
פנחס מרדכי בן צבי גריבסקי
זכרון לחובבים ראשונים כרך ב' חוברות יא-כ
mנחלת הכלל [?]
vעיון
פרטי מהדורת מקור: [ירושלים: משפחת גרייבסקי, תשנ“ב-תשנ”ד]; 1993

פרי הארץ לגאון ולתפארת


מקדש

לכבוד הרב הגאון, כליל המדעים, מגזע היחס

מוה“ר בן ציון מאיר חי עוזיאל הי”ו

רב ראשי

לקהלת יפו ותל אביב בא"י


 

ראשונים לציון

תקופה רבת-ערך ורבת פעלים לעדה העתיקה הזאת; עשירה היא בזכרונות קדומים. –

אחינו הספרדים היו הראשונים אשר נאחזו באה"ק1 יסדו בה ישיבה בסכנה ובמסירות נפש –

הרבה צרות ותלאות עברו עליהם, הרבה הרפתקאי עדו עלייהן, מהומות ומבוכות, פחדים ואימת מות על כל מדרך כף רגל. מצוקות שונות; מסים וארנוניות כבדים מנשא. לבד מקרי הזמן: דבר, רעב וכל אותם היסורים, יסורי ארץ ישראל – סבלו באהבה את כל אשר נטל עליהם ולא עזבוה גם בימי הסכנה היותר גדולה. –

וישאו ויסבלו בסבלנות גדולה ובבטחון גמור לה' הבוחר בציון ובירושלם שסוף סוף יזכו להתישב ולהאחז בארץ.

ובאה “תקופה” שהממשלה הכירה אותם לתושבים ואזרחים בארץ, ורבים מהם נשאו ונושאים משרות רשמיות; תקופה – שמלכים שרים ורוזנים התארחו על שולחנם וענדו אותם באותות כבוד ויקר.

הזורעים בדמעה ברינה יקצורו.

ספרי “זכרונות ירושלם” מכילים חומר חשוב, מלא ענין, מקורות עדה העתיקה הזאת; עשירה היא, עדת הספרדים בירושלם, בגאוניה רבניה וגדוליה, חכמיה וסופריה, מוסדותיה ופעולותיה. ועוד נשוב לדבר בה.

לפי שעה הזכרנו, מעט מהרבה, מהמאה הנוכחית, ושערי ספרנו, ספר “זכרון לחובבים הראשונים” פתוחים לכל אלה שימציאו לנו ידיעות וחומר מהעבר ההוה. ברצון גמור נפרסם בחוברות הבאות.

מפני סבות טכניות לא באו הפרקים לפי סדר התאריך, כבוד כל אחד ואחד במקומו מונח, ואין מוקדם ומאוחר בתורה. –

* * * * * *

עוזיאל.PNG

פרי הארץ לגאון ולתפארת

תמונת הרב הגאון החכם הכולל רב פעלים וכליל המדעים

מוה“ר בו ציון מאיר חי עוזיאל הי”ו

רב ראשי

לקהלת יפו ותל אביב בארץ ישראל




 

משפחת עוזיאל בירושלים


משפחת עוזיאל נמנית על המשפחות הקדומות והמיוחסות שהתיישבו בירושלים והתעסקו בה בהנהלתן הרוחנית והצבורית של קהלות הספרדים. זמן קביעת מושבה של משפחה נכבדה זאת באה“ק לא ידוע לנו, אולם על יסוד התעודות הנמצאות בידינו, אנו יודעים שעוד בשנת תקמ”א התנוסס שם המשפחה לתהלה ולתפארה, כי אז נמצא בירושלים הרה“ג רפאל יהודה עוזיאל, משנהו של הראשון לציון הרה”ג הקדוש מוהר“ר משה סוזין זצוק”ל (ראה ספר התקנות של ירושלים באשור תקנת החזקות).

מיורשי הרה“ג רפאל יהודה עוזיאל, ידועים לנו הרב המופלא יצחק חיים עוזיאל ושני צנתרות הזהב: בניו בכור משה יהודה עוזיאל שנקטף באבו בשנת תרי”ב ושעזב אחריו בדפוס, ספר דרוש פלפולי והלכתי שדרש בחוה“מ סכות בחברת “תפארת בחורים” אשר יסדה בחייו, מלבד הרבה חדושי תורה נמצאים עדין בכתובים וטרם ראו אור (ראה בספר איש צעיר דרוש אחרון בשם “אחי נועם”) ובנו השני הוא הרה”ג יוסף רפאל עוזיאל זצוק"ל.

הרב יוסף עוזיאל הצטיין עוד בימי בחרותו בכשרונותיו הנעלים, בתור אחד הרבנים הגדולים שבדורו והמסור כל ימיו לעבודת הצבור. מתוך כתביו (קונטרס מוסר אב, דרשות על התורה הנמצא ביד הרב עוזיאל) נוכח שבשנת תרי“א הלך בשליחות כוללות עיה”ק ירושלים תובב“א יחד עם אביו הרה”ג יצחק חיים עוזיאל לערי תורכיה ושב ארצה ישראל בשנת תרי“ב שבה נלבע”ו אביו ואחיו הנ“ל (בספרו הקטן שקרא לו בשם “איש צעיר” בדרוש ב' נדפס דרוש ההספד שדרש לכבודם). בשנת תרי”ט אנו מוצאים אותו שוב פעם בתור שד“ר ירושלים בבבל רבתי. (ראה דרושו החשוב “במעלת ארץ-ישראל” נדפס בספר “איש צעיר” הנז') אחרי שובו מבבל השתקע בירושלים והתמסר לעבודתו הצבורית והרבנית בכל המובנים. למקור פרנסתו עבד במסירת-נפש בתור ראש השוחטים של קהלת הספרדים דמתא בעיה”ק ירושלים תו“ב. שמו הטוב הלך לפניו והיה נודע ומפורסם בכל הגולה ובכל ספקות של הליכות שחיטה וטריפות פנו אליו. (ראה תשובתו בספר “מעשה איש” להרה“ג הראשל”צ ישא ברכה) יחד עם זה כהן פאר בראשונה במושב בית דין צדק בתור סגן של הרה”ג יוסף יאושע קארו בע“מ סבר “בני יוסף” הדפס בסוף ספר “כפי אהרן” חלק ב' ובאחרונה בתור ראב”ד לקהלת הספרדים והיה ראש ועד הקהלה וגזברו עד ימיו האחרונים. מלבד פעולותיו המרובות על שדה הצבור, ידועה לברכה התעסקותו החשובה בבנין שכונת “אהל משה” שנבנתה מקרן ההלואה של השר משה מונטיפיורי למרות טרדותיו הצבריות התמידיות, נשא עליו בעול אפוטרופסותם של יתומים ואלמנות רבים, שלא רק נהל את רכושם באמונה והתמסרות, אלא שיחסו היה יחס אב ודאג לחנוכם המלא וכו'. כל אלה שזכו לעמוד תחת אפוטרופסותו, מזכירים תמיד את שמו באהבה והערצה. אהבתו אל האברכים היתה עוברת כל גבול. הוא קרב בחבה נאמנה את כל אלה מהאברכים שעסקו בתורה ועזר אותם בעצה ובהדרכה למען יתמידו בלמודם ויעשו בה חיל. בין יתר מדותיו התרומיות של הרה“נ נמנות גם הענוה והנדיבות. כל ימיו התרחק מתאות-הפרסום ולראיה תוכיח עובדה אופינית זו, כי כאשר היה סגן לראב”ד קבל פעם מכתב ובו כנוהו בשם “הרה”ג הגדול" והוא סרב לקבלו, באמרו שתאר זה אינו הולם לו. כי אצל הספרדים היו מכנים בשם זה רק את הראב"ד עצמו.


הרה“נ יוסף עוזיאל התנסה ביסורים קשים של חשוך בנים, שמררו מאד את חייו. עוד בהיותו צעיר לימים נולד לו מאשתו הראשונה בן אחד בשם “יחזקאל”, שמתה אחרי לידתה. ילד שעשועיו זה גדל על ברכי התורה והיראה עד הגיעו לפרק בר-מצוה שאז מת גם הבן הזה ובהיותו יחיד לבית אביו, כי אחיו הגדול ממנו משה יהודה נפטר במבחר ימיו ולא השאיר אחריו בנים, התאבל מאד על בנו זה וכמעט שהתיאש מהיות לו בן. באותו זמן הוציא לאור קונטרסו “איש צעיר” שבו פתח בדרושו שדרש ביום הכניסו אותו בבריתו של א”א ע“ה ובו הוא אומר: “ונהפכה שמחתי לתוגה הוא ברחמיו יפקדני בזרע של קימא”. בהקדמתו לספר זה הוא בוכה במרירות על מות בן זה. וכדי להכיר את מצב רוחו של הרה”ג כדאי להביא פה קטע אחד שנכתב בסגנון מיוחד והזכיר לנו סגנונם של גדולי תקופת-ספרד המצהרת; “והיו לבי ועיני עד יגדל בני ואראה בשמחתו חי ובריא אולם. מיום הולדתו נתתי לכסף מוצא, דינרי-כסף ודינרי-זהב להוציא לאור זכר לעולם. ובלב כל חכם לב נתתי כסף וזהב “לרב תרבו” ויצא פרח ויציץ אור, יניק וחכים, נביא לבב חכמה, נביא יחזקאל ויבא עתו. בין לילה היה, אבד חניני ויהי לי לאבל כנורי רעה בא לעולם”


בסוף ימיו נשא לו לאשה בת גדולים לבית חזן, הלא היא הרבנית שרה נכדתם של הרבנים הגאונים מחברי ספרי “חקרי לב” ו“נדיב-לב”, שניהם שמשו בתחילה בכהונת הרבנות בעיר איזמירנה, שהיתה אז עיר גדולה של חכמים וסופרים ואח“כ שמשו בכהונת “ראשון לציון” בירושלים עיה”ק. אשתו האחרונה זו, ילדה לו בנים ובנות, שהגדול שבהם הוא הרה"ג רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל שהנהו כעת הרב הראשי למחוז יפו ותל-אביב.

הרבנית שרה חזן מספרת, שבמלאת לה ימי הריונה של הבן הזה, הוגד לה בחלום, שבן יולד לה וכי תקרא את שמו “מאיר” ועפ“י זה לו השם העיקרי “מאיר” והשמות הסגוליים “בן ציון ו”חי”. בילד שעשועיו, בנו “בן ציון” זה, היתה נחמתו היחידה של הרה“ג יוסף עוזיאל, שלא מנע להקריב את כל הקרבנות הדרושים ללמדו תורה ולהושיבו על ברכי הרבנים שבדורו. עוד בהיותו בן שבע שנים כבר הכניסו אביו לבית המדרש “דורש ציון” שהיה בית מדרש לתלמוד והלכה ובשנת התרנ”ב, בהיותו בן 12–11 שנה, גמר בהצלחה את כל מחלקות “דורש ציון” ונכנס להמשיך את למודיו בישיבת “תפארת-ירושלים” שנחשבה אז להישיבה הכי גדולה לקהלות הספרדים בירושלים. באותו זמן לקח לו אביו גם מורים פרטים ללמדו דקדוק לשון עבר וספרותה ושפת המדינה (דרך-אגב עוזיאל שולט ביום הזה גם בשפות הצרפתית והתורכית).


רבות חשב הרה“ג יוסף עוזיאל על דבר עתידו של בנו מחמל-נפשו זה, כל משאת נפשו היתה להאציל מרוחו עליו ולעשותו לבן זקונים שזיו איקונין שלו יהיה טבוע על פניו, למען ימשיך הלאה את שלשת המשפחה בכל טהרתה וקדושתה. אולם המות קדמהו. בהיות בנו זה חדשים מספר אחרי בר-מצוה, נקטף הוא במבחר ימיו ביום י”ג ניסן שנת התרנ"ד והובא לקבורות על הר הזיתים בירושלים. כך נשאר הרב עוזיאל בילדותו יתום עזוב ובודד, מאין קרוב וגואל ומחוסר אמצעים. אבל החנוך שחנכו אביו הספיק כבר להכות שרשים עמוקים בלב הנער ולהכניסו בחוג רבנים ולתת לו את התשוקה העזרה לשקוד על דלתות התורה ואמנם שקידתו סיעה לו לתפוס מקום נכבד בין חבריו הצעירים ולהיות מכובד ואהוב על כל גדולי הרבנים שבדור.

במלאת לו 20 שנה, נתקבל בתור מורה לאברכים בישיבה “תפארת ירושלים1”. שבה גמר חוק למדיו וגם מלא את מקום אביו בתור שוחט ובודק דמתא בירושלים באופן כזה היה היום לו לעבודה והלילה ללמוד, התלמוד וההלכה מתוך צמאון ואש לוהטת. בהמשך הזמן נתמנה למנהל ראשי של התלמוד-תורה וישיבת “תפארת-ירושלים”. ושנים אחדות אח“כ למורה בישיבת הרבנים שנוסדה מיסוד חברת ה”עזרה" של יהודי גרמניה. כבר באותו זמן, יצאו להרב עוזיאל מוניטין והוצעו לו משרות של רב ראשי בדמשק ובאיזמירנה, שסרב לקבלם מפני רכות שנותיו ואהבתו הגדולה לשבת בארץ-ישראל. בשנת תרע“א בחדש אלול נתמנה למשרת החכם באשי בעיר יפו והוא הסכים לקבלה בתור נסיון לשנה אחת ומפה מתחילה תקופת-חיים חדשה וכל פרשת גדולתו של הרב עוזיאל. עובדה, שלמרות שהרב עוזיאל קבל משרה זאת לנסיון של שנה אחת והוא מכהן במשרה זו עד היום הזה. ז.א. במשך 17 שנה, אעפ”י ששתי שנים שמש בתור רב ראשי בקהלות סלוניקו, מוכיחה למדי עד כמה נעשה חביב האיש הזה על קהל התושבים. ביחוד דבקו בו כל אלה שעובדים אתו את עבודת “המזרחי” מתוך קרבה יתירה נוכחו להבין את פקחותו, כשרונותיו ומרצו. מי שלא ראה את הפגישה החמה שסדרה קהלת-יפו לרבה החביב בשובו מסלוניקו אינו יכול להבין פשר חבת נערצה זאת.

במלחמת העולם הגדולה מלא הרב עוזיאל תפקיד גדול וחשוב. בכל צרה ומצוקת פנו אליו והוא היה המגין על אחינו בפני ממשלת תורכיה העריצה, תחת שלטונו האכזרי של ג’מל פשה, שרדף ועשק את יהודי-ארצנו והחריב אל חייהם עד היסוד. וכשבאים לדבר על דבר תקופה זאת, שההיסטוריונים יעמדו עליה בספריהם, אי אפשר שלא להזכיר, מקרים אופיניים אחדים שנותנים תמונה בהירה לפעולות הרב עוזיאל.


כשלקחו יהודים לצבא, בלי הבדל גיל, מררו את חייהם והובילום יחד עם המון מלוכלכים ומזוהמים, ללא פרוסת לחם ומים לחץ, למקומות שונים שוממים שרבים לא שבו משם ועצמותיהם לא נמצאו גם עד היום, השתדל הרב עוזיאל בכל מאמציו לשחרר מהצבא, על ידי תעודות מאושרות מצדו את כל משרתי הקדש. שבסוג זה נכללו: רבנים, חזנים, חכמים, שמשים וכו'. לעיתים תכופות היה הרב עוזיאל הולך לבקר את גדודי החילים היהודים שהתענו בענויי קשים ומרים והיה מביא אתו מלבושים, צרכי מזון ובעיקר היה מעודד את רוחם הנכאה, על גאולתם וגאולת ישראל, שתבא במהרה. דמעות נוצצות בעינים כשהרב עוזיאל מדבר ברטט קדש על מקרה אחד, שעד היום לא יכול הוא לשכוח את הרושם שעשה עליו. כשבא הרב עוזיאל לגדודי הצבא שחנו ב“רמך” מקום שצמחו עליו יערות והצבא כרת את העצים, מצא שם מחזה עגום מאד, החילים היהודים היו כשלדי-עצמות ופניהם קבצו פארור, בכתה עליו נפשו מאד והוא שאל את אחיו האומללים האלה מה משאלתם, ומה הזדעזעה נשמתו, שבקשתם היחידה היא, להביא להם ספר-תורה ותחבושות לחבש פצעיהם. אז קרא מנהמת לבו “אשריך ישראל” כי בנים כאלה לו, ובאותו יום נסע ל“זכרון יעקב” ושלח להם את מבוקשם וגם אחיות-רחמניות שיטפלו בהם ויסעדום בדוים.


כשפקד הקומנדנט של יפו חסן בק, שהיה ידוע בעריצותו, על הרב עוזיאל שיצוה על היהודים לטחון קמח בשבת בשביל הצבא, אחרי שהמה סרבו לעשות זאת, נתמלא הרב עוזיאל אמץ וענה בשלילה. וכשאמר לו, חסן בק, שיחשוב אותו למורד מלכות, ענהו הרב עוזיאל כי לא יוכל לעבור על דת תוה"ק, והיות מורד במלכות-שמים, אלקי-ישראל… ולהתיר דבר שלא התירה התורה.

לא סוגה בשושנים היתה איפוא דרכו של הרב עוזיאל. הוא ידע שעליו לדפוק על לבות של ברזל, אנשים עריצים מטומטמי-המח ומשוללי כל רגש אנושי. ובכ"ז לא פעם ושתים סכן את נפשו בשביל אהבתו הגדולה לעמו וארצו. כשצוה ג’מל פשה להרוס את כל בתי הקברות ביפו, התיצב לפניו הרב עוזיאל ובכל כח השפעתו עלה בידו לרכך את לבו הנמר של ג’מל האכזר, ובית הקברות של היהודים בעיר יפו הנהו שלם עד היום הזה, בעוד שבתי הקברות של המושלימים והנוצרים נהרסו לגמרי. זו היתה גבורת נפש אמיתית, משום שהיה ידוע מה הוא גורל האיש שבא לפני ג’מל פשה.

לפני הכבוש האנגלי, כשהממשלה התורכית האשימה את היהודים במרגלות לטובת האנגלים. היה אז הרב עוזיאל בירושלים מחוץ למשרתו כי יפו היתה ריקה מאדם. ולבו התכוץ מכאב נגד האשמה הכבדה על ישראל והוא התיצב לפני הפחה בירושלים ואמר לו כדברים האלה: “2אם מי שהוא מאשים את ישראל בתור מרגלים הנני הראשון שעלי להכנס לבית-האסורים, וכל זמן שלא תאסרו אותי, סימן שבנבכי-לבכם יודעים אתם כי שקר היא העלילה שהטילו על עמי ובני ישראל נקיים מעוון”… באותו זמן השתחרר ועד “ראשון לציון” מחטא המרגלות שהיה חשוד בה' הודות להשתדלותו של הרב עוזיאל.

אלו הן רק כטפות אחדות מן הים. אי אפשר הדבר להעלות על הניר כל פרט ופרט מפעולותיו הכבירות של הרב עוזיאל.

בשנת תרפ“א, ימי המאורעות היהודים, כשדם ישראל נשפך באה”ק על ידי פראי-אדם, באותו הזמן שהמערכה גברה בין הערבים והיהודים, לא שקט אז הרב עוזיאל בביתו הוא בא אל החזית, לעודד את הרוח ולנחם את האבלים. על הגבול שבין מחנות היהודים והערבים עמד בלי נוע. ובמשך כל הזמן שצמאי-הדם ראו את הרב עוזיאל פסקו מלירות וכך שקטה המלחמה עד בא המשטרה האנגלית והרב עוזיאל חשב כי עתה כבר מלא את חובתו וזו האחרונה תשמור על הבטחון, אולם לשוא, בשובו לביתו התחדשו המאורעות בכל תקפם.

באמצע שנת תרפ“א עבר הרב עוזיאל לשמש בתור רב ראשי בסלוניקו ובשנת תרפ”ג שב לארץ ישראל. עד כמה עגמה נפש הקהלה היהודית בסלוניקו על פרידתו של הרב עוזיאל, תעיד התעודה שנחרתה על קלף, שהיא כלה שיר-תודה מלא חום ורגש, החתומה על ידי 25 הסתדרויות וארגונים בסלוניקו שהוגשה לו לזכרון ביום י“ב סיון תרפ”ג.

תפקיד חשוב מלא הרב עוזיאל במשלחת לחבר הלאומים. ההיסטוריה הישראלית בתולדות התחיה החדשה, תדע להוקיר ולהעריך כראוי פעולתו זו. הופעתו בג’יניבה היתה נצחון גדול ומזהיר סמל לאחודו של עם ישראל בארץ אבותיו. הוא בתור ב"כ היהדות החרדית הראה לעולם כלו כי שקר הדבר שעם ישראל קרוע לקרעים וכך כסה הוא על הפצעים המגלידים מבפנים, ברגעים אחראים וקשים לעמנו. בעברו את מצרים לארץ-ישראל עמדה אז על סדר היום שאלת הרב הראשי באלכסנדריה, שמו אז יהודי אותה העיר עיניהם בהרב עוזיאל.

לפני כשנה בערך, נסע הרב עוזיאל לעיראק, בתור שליח “המזרחי” ועלה בידו לעורר את לב אחינו שם לתנועת התחיה בא“י. נאומיו לפני הוד מעלתו האמיר פיסיל הוסיפו לנו כבוד והוד. כל העתונות הערבית מבלי הבדל כתבו על דבר הרשמים העמוקים שהרב עוזיאל השאיר על אזרחי עיראק. יהודי ארם נהרים ראו בהרב עוזיאל שליח-אלקים ולבם המה עליהם מרוב רגש ובשעת הגאות וההתלהבות הודות להשפעתו הבטיחו לתת את סיועם המלא לבנין הארץ. ולאות תודה רשמו את שמו בספר הזהב של הקרן קימת לישראל. הקהלה היהודית בעיראק הפצירה הרבה בהרב עוזיאל שישאר בארם נהרים בתור ראש הרבנים. אולם הקשרים האמיצים שלו עם ארצו משאת-נפשו לא הרשוהו עשות זאת. בשובו מארם-נהרים עבר דרך ארם-צובא, אז עמד לפרוד פרוד גדול בקהלה היהודית שם והוא ברוב תבונה הצליח להביא שלום ואחדות וגם אלה הביעו את תודתם ברשמם אותו בספר הזהב של הקק”ל.

עתה שב הרב עוזיאל מנסיעה ארוכה באמריקה, לטובת המגבית ל“קרן התורה” של “המזרחי” ומעשיו ופעולותיו בארץ זו, הלא ידועים לכלנו.

בעוד זמן ימלאו להרב עוזיאל 50 שנה, חצי יובל שנים, ובטוחים אנו שכל ידידיו ומוקיריו יתאספו לחוג את החג הזה בכל רחשי הכבוד והאהבה כיאות להאדם הגדול והנאור הזה, חלף הקרבת מבחר כחותיו ומרצו למען תחית עמו וארץ אבותיו.

אחרי שכתבנו על דבר פעולותיו הצבוריות של הרב עוזיאל אי אפשר לנו לא לתת קוים אחדים לדמותו בתור אדם תורני.

עוד בחייו של הרה“ג הג' “ישא ברכה” זצוק”ל, שכהן בכהונת ראשל“צ בירושלם, הציע לפני הרב עוזיאל לענות על שאלות שונות שנשאל בעניני הלכה על ידי רבנים שונים, והרב עוזיאל ענה עליהם ברוב תבונה ודעת. על תשובות אלה כתב הרה”ג יעקב שאול אלישר דברי תהלה שנמצאים עדיין בכתובים וטרם ראו אור.

בשנת תרס“ז נתפרסמה תשובת הרב עוזיאל, בספר “תעלומות-לב” מאת הרה”ג אליהו חזן, שנדפס באלכסנדריה בחלק “זכרון אליהו” סימן א' בענין הקראים. וכדאי לציין פה מה שכתב באותו מקום הרה“ג אליהו חזן; “ובראותי כל הכתוב בענין, שרטט וכתב להשיב אמרים אמת בתבונה ודעת, וראה ראיתי כי דבריו נאמנו מאד, ואינם צריכים חזוק ולהפיק רצונו אשר בקש מאתי להשיב על דבריו וכו' וכו'” כי עוד אז היה ידוע הרה”ג עוזיאל בתור בעל שכל בהיר והגיון ישר, תופס כל דבר לעמקו וחודר לנבכי כל פרט ומעלהו באור חכמתו מואר ומובן, ואפילו בדברים סבוכים ובלתי נותנים להתבאר. רבות הן תשובותיו שפרסם הרב עוזיאל בספר “משה האיש” מאת הרה“ג חיים משה אלישר בנו של הרה”ג יעקב שאול אלישר זצוק“ל שנדפס בירושלים בשנת3 “כי זה משה האיש” בדפוס הר”ר שמואל הלוי צוקרמן נ“י, הלא הן מסומנות בחלק י' סימן לה' ואהה”ע ס' א‘, ב’, ג‘, י"א, יב’, חג‘, יד’, יט', וכו.

שאלות ותשובות בעניני הלכה.

ואמנם נכון מה שציננו לעיל ע"ד התחבבותו של הרב עוזיאל על הרבנים הגאונים הגדולים, בהתארים שכנוהו הנובעים מנפש יש לראות יקרת-סגנונם המיוחד של גדולי-ישראל.

מלבד זה נמצאים אצלו בכתובים תשובות ודרשות שונות המצפות לגואל. את מיטב הכחות והמרץ משקיע הרב עוזיאל במאמריו על דבר חקירה בעניני אמונה ודת שיצטרפו אח"כ לספר רב חכמות ורב הערך בשם “ערכי-היהדות”. מלבד ספרו “השופט והמשפט” שקטעים נדפסו כבר באי אלה מקומות.

* * *

הפרק החשוב הזה נערך, עובד וסודר ממקורות נאמנים ע“י ידי”ן הסופר-המשורר מר יעקב רמון נ"י, ותודה רבה בעד טרחתו בזה. ממנו יראו וכן יעשו גם אחרים להמציא לי חמר הגון, מעובד ומסודר, לזכרון החובבים הראשונים.

כבר באה העת להתחשב עם הדבר הזה, הסופרים – בפרי רוחם, והעשירים-בכספם.

זכרון ירושלים ובוניה יקר מכל יקר; אני מתאמץ בכל כחי ולמעלה מכחי להמשיך העבודה הקדושה הזאת, הכוללת תולדותיהם ופעולותיהם של החובבים והבונים הראשונים, בעלי הישוב הקדמון, והיו לאבני פנה לבנין קורות ירושלים.

ירושלם!

עיר בירתינו, קדשנו ותפארתנו; מקום מלכינו ונביאנו.

ירושלם!

העיר אשר אליה תכלה נפש כל איש יהודה, ועשרות ביום יזכיר שמה וזכרה.

וזכרונותיה הקדומים – מה יקרים המה!

אבל, רבותי המכונה דורשת “מניעים”; “דורשת שמן למשחת האופנים”. אין בכחי ואין במוחי לעבוד בעצמי מבלי עוזר ותומך, מזה אחד ומזה אחד, מי ברוח ומי בחומר, ולא יחסר המזג!

בזה אנו נותנים את תמונתו של “הרב הראשי” באצטלא דרבנן כמו שהיא.

אם אמנם יש לו להרב הראשי גלימא רשמית מממשלת תורכיה, ומדליה מיוחדה “בתואר גיניראל”. ממשלת יון בהיותו רב סלוניקה.

אמרתו של רבנו: האמת והשלום אהבו!



 

גאוני ציון וירושלם

שושלת ראשי הרבנים גאוני חכמי הספרדים, ראשונים לציון, שקבלו פירמאנים מהממשלה להיות “חכם באשי”, או קאימאקאם חכם באשי" בירושלם. במאה הנוכחית.

הראשון שקבל “פירמאן ממשלתי” על רבנותו הראשית הרשמית היה:

הרב אג“ן. רבי אברהם חיים גאגין ז”ל (תר"ב)

השני רבי יצחק קובו ז"ל (תר"ח)

השלישי רבי חיים נסים אבולאפיא ז"ל (הרב חנא) (תרט"ו)

הרביעי רבי חיים דוד חזן ז"ל (תרכ"א)

החמישי רבי אברהם אשכנזי ז"ל (תאכ"ט)

הששי רבי מאיר פניזיל ז"ל (תר"מ)

השביעי רבי יעקב שאול אלישר ז"ל, ישא ברכה (תרנ"ג)

אחריו מלך רבנו יעקב מאיר שליט“א שנתבקש אח”כ להיות ראש הרבנים בסלוניקי4.

וימלא מקומו רבי אליהו משה פניזיל ז"ל.

אחריו - רבי נחמן פטיטו ז"ל

אחריו - רבי משה פראנקו ז"ל

אחריו - רבי נסים דנון בי"ו

אחריו - רבי חיים משה אלישר ז"ל

בימיו שב הראש“ל רבי יעקב מאיר הי”ו מסלוניקי ירושלימה ע"מ להשתקע בה, ואז חזרה העטרה ליושנה לעלה הוא על כסא הרבנות הראשית בתור ראשון לציון, יאריך ימיו משמרתו עד כי יבא שילה.



הדרשה.

לזכרון בספר מפרסמים אנו בזה תכן “הדרשה”5 של רבנו, ראשון לציון, ביום “ההלבשה”; ביום עלותו על כסא “הרבנות הראשית” בירושלם, בבית כנסת הגדול הכי עתיק בירושלם, בית הכנסת של ר' יוחנן בן זכאי בנוכחות הרבנים והחכמים וקהל גדול מכל הסיעות והכתות שהיו צפופים שם ומקשיבים לכל הגה שיצא מפי הרב הדורש בדרישתו הראשונה מה בדעתו לעשות לתקנת הצבור בחמריות וברוחניות…

זהו מה שנקרא בלשון המדינית “מנאם של תכנית”,:

הדמיה הגדולה ששרה בביהכני“ס נפסקה ע”י ברכת “שהחיינו” של הרב. כל העם ענה אמן, והרב, בקול רם בעברית צחה, במבטא יפה, מתחיל את דרושו בפסוק: “אשריך ישראל מי כמוך וכו', ומביא את דברי לשונו הרמב”ן “שויתי ה' לנגדי תמיד”. אשרי האיש – אומר הרב – שלא יסיח דעתו אף רגע מהפסוק הזה אפילו בהיותו איש פרטי, וכ“ש לאיש הנתון, המכור והמסור כלו לצבור כמוני היום אשר אתם הקהל הנכבד, אשר ישנו פה ואשר איננו פה היום, בטוב לבכם, ברצונכם הטוב הוצאתם אותי מכלל היחיד ומסרתוני לרבים, חובה עלי להעמיד תמיד לנגד עיני את הפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד, לא רק לאמרו כמצות אנשים מלמדה, אלא להתבונן היטב ברעיון היוצא ממנו, והולך הרב ומפרש ומראה אל כל העבודות הקשות המוטלות על מנהיג ודבר, את הדרך שעליו ללכת בו ומוסיף: פה בירושלם היה צריך באמת להעמיד “איש” על העדה, איש במלא משמעת המלא, איש בעל לב, חכם, ומלא תורה וחכמה לדון ולהורות ואיש בעל רוח ושכל גדול למען ידע להתנהג עם העדות השונות אשר בה, לא לאיש כמוני שכל התנאים האלה חסרים לו. אולם יש לי על מה לסמך כי לא אלמן ישראל מגבורי רוח. בראש עדת האשכנזים עומד רבינו הגדול, גאון הדור סבא דמשפטים כמוהר”ש סלאנט, בל יפקד מושבו. בראש עדתנו עומד רבנו הגדול סבא דמשפטים הרה“ג יעקב צדיק נ”י וסייעת מרחמיה, בראש עדת המערבים עומד הרה“ג בקי בחדרי תורה כמוהר”ר נחמן בטיטו ובכל עדה ועדה נמצאים מטיפים חכמה ומוסר, וע“כ את שיחי אשפך לפני האל כי רוח נכון יחדש בקרבי, ויתן לעבדו לב שומע ואהיה כעוזר להרבנים הנ”ל, ובישע ה' ובעזרת אחי הרבנים נשיג מטרתנו לאט לאט להעלות את עדתנו על מרומי ההצלחה והאשר בגשם וברוח.

נשענתי, בקבלי את המשרה על שכמי – מוסיף הנואם לאמר על ישע ה' ועל המנורה הטהורה שהוכנה לפני ממש כנבואת הנביא זכריה: ראיתי והנה מנורת זהב וכו' ושנים זיתים עליה וכו‘. כן, מנורת הזהב הוא הועד הנבחר לעדתנו, שבעה חברי הועד הרוחני ושבעה הועד הגשמי, וזיתים עליה הם ראשי הועד. אחד ממין הגולה הוא ראש הועד הרוחני הרה“ג יעקב צדיק, כי ע”י מקוים אנו לחזק עמודי הדת, היראה והתורה הנתונה בימין, ואחד על שמאלה הוא ראש הועד הגשמי האדון א. ענתבי שע“י אני מקיים להנחיל עשר לכוללנו וכבוד לאמתנו כידוע לכל, וכמ”ש בשמאלה עשר וכבוד. ושומע אנכי את דברי זרבבל לאמר: לא בחיל ולא בכח כ"א ברוחי אמר ה’ צבאות, כן. ברוח ה' צבאות אנו נגשים אל העבודה ואל המלאכה.

ומוסיף הרב לבאר את ד' יסודות העבודה שהוא חושב לעבוד לימים הבאים, ושמהם יתפשטו כל הסעיפים וסניפיהם.

ה6) “להרים דגל התורה במלא מובן המלה, ע”י תקונים רבים בת"ת ובישיבת “תפארת ירושלים” ובהבטחת עתיד טוב להצעירים הלומדים למען יוכלו לגמר את חק למודיהם על צד היותר טוב ויהיו מורי הוראה בישראל.

ב) להעמיד מטיפים, דרשנים ומשפיעים להשפיע על העם להיות מתפלל בשלומה של מלכות, של השרים והצבא, ולהראות תמיד אותות הכנעה ואהבה למלכנו כי בשלום מלכנו גם לנו שלום.

ג) לבקש אמצעים והמצאות כדי להיטיב את מצב העבודה והמלאכה בירושלם למען יוכלו לפרנס אלפי משפחות אשר עד כה פרנסתם היתה מ“הקבוצות” לבשתנו ולחרפתנו.

ד) להגדיל ולהרחיב את בתי החסד המשפיעים מטובם על כל הנצרכים כמו: תמחויים, בתי חולים. בתי יתומים, בתי מושב זקנים, בתי חנוך עורים וכל מוסדות הצדקה.

ומוסיף הראשון לציון להבטיח ואומר: בטוח הנני כי כמו שזכיתי לפני ט“ו שנה לעשות אחדות בעה”ק יפו כן יזכני האל לאחד את כל העדות בעירנו' אשכנזים ספרדים, מערבים, תימנים, פרסים, גורג’ים ועוד ויהיו תמיד בקשר אמיץ לא ימוט לעולם.

מבטיחים אנחנו עוד לפרסם את מעשינו בארץ ובחו“ל, נתן חפש וזכות לכל איש לבקר אם יש מה לבקר, וכל הנדיבים בחו”ל יתנו אמון בנו וייטיבו את מצב עניינו.

נשתמש בכחנו למנע את העול, להרחיב את הדרך לפני האמת, נחזקנה נאמצנה. וכאשר אמת מארץ תצמח, אז הצדק משמים נשקף וגם ה' הטיב וארצנו תתן יבולה, אמן",

וכדי לעשות נחת רוח גם להרבנים, עשה הראש“ל גם פלפול קטן בענין אם יש מצוה לקבל שדרה כזו או לא, ויביא את תשובת הרשב”א בענין זה, ואחרי כלות הנואם את דרשהו, מחיאת כפים ארכה הרעישה את ביהכנ"ס.

ר' אליעזר מזרחי, ברך את הוד מלכותו השלטן את כבוד שרי הרשות המקומית ואת הראש“ל הרה”ג יעקב מאיר ואת כל הקהל וכל האנשים את בית הכנסת בלב מלא שמחות וגיל ואמון גדול ברבם החדש.



אהל יעקב

מרכז הישיבות

בראשות הגאון ראשון לציון

יעקב מאיר הי"ו

ראש רבני א"י


א. משמרות כהונה.

מהנדיב מר מסעוד כהן זצוק"ל מליסבון

ב. בית יעקב

מהנדיב ציר יעקב ששון מבמבאי

ג. מזל צומח

מהמנוח הגברת מזל טוב נ"ע

ד. בית יאודה גדליה.

מהמנוח השר יאודה גדליה מלונדון

ה. בית אהרן.

מהמנוח השר אהרן אביקאציץ לונדון

ו. מגן דוד

על ידי שרי ורוזני פקידי ואמרכלי אמסטרדם

ז. קאיץ' נסים

מהמנוח השר נסים שמאמה פריז

ח. ישיבת מונטיפיורי

מהמנוח השר ציר משה מונטיפיורי לונדון

ט. המשמרות

הקדש השר סי' יעקב ששון ע“י הרה”ג אברהם אביכזיר ראש רבני אלכסנדריה

י. בית אליאס.

מהמנוח הגביר יעקב מנחם אליהו מבוקרשט.


שמחת הנפש ועונג-רוחני נוחלים אנו בבאנו אל מרכז התורה, מרכז הישיבות הנז‘. והלב שמח לראות שורות שורות של חכמי ורבני עדת הספרדים ויתר העדות, יושבים והוגים בתורת ה’, נושאים ונותנים בהלכה, ובראשם רבנו גאון עוזנו ותפארתנו.

יגדיל תורה ויאדיר!



 

רבי שמואל דוד המכונה ר' יקיר גירון זצ"ל.

הרב והחובב הגדול, רב הפעלים, מגזע היחוס והמעלה

רבי שמואל דוד המכונה ר' יקיר גירון זצ"ל.

בעל “אביר יעקב” וראש ישיבת “חסד אמת” בירושלם.


“ירושלם” היתה משאת רוחו ונפשו; יסוד “מושבות” על הרי יהודא" – שאיפתו הגדולה. בה הגה ובה עסק עד יום פטירתו.

רבי יקיר גירון נולד בעיר אדריאנופל למשפחה גדולה ומיוחסת בישראל, עדינה ואצילה ורבת הפעלים, רבים מהם ישבו על כסאות המשפט ושפטו את ישראל באדריאנופל ובהערים אשר סביבותיה. בן עשרים שנה הי הרב המנוח במות עליו אביו הרב הגדול בתורה ויראה, נודע לתפארה, מוהר“ר אלקים גירון זצ”ל, ועדת ישראל באדריאנופל בחרו בו למלאות מקום אביו ויושיבוהו על כסא הרבנות. כשלשים שנה שפט אותם בהעיר הזאת ושמו הטוב נודע למרחוק, ויהי כאשר פרץ הריב בין ראש עדת ישראל בקאנסט' הבירה, בשנת תר“ב, נקרא הרב המנוח ז”ל, מטעם ראש שרי הממשלה לבא אל עיר הבירה להשבית הריב, וראשי העדה בחרו בו למלאות מקום ראש רבני תוגרמא, ויבקשוהו לקבל עליו המשרה הכבודה הזאת והוא נרצה לבקשתם ונזר הרבנות הושמה על ראשו. ואת בנו הרב המופלא וכו' מוהר"ר אברהם גירון הושיב על כסאו באדריאנופל) כעשר שנים עמד בפרץ וינהל את עדת ישראל באורח ישר ונעלה. נכבד היה בעיני השולטן עבדול עזיז ובעיני של שרי ממשלת תוגרמה, ודבריו אשר דבר באזניהם לטובת בני עמנו לא שבו ריקם, ורבות פעל ועשה לטובת היהודים אשר בתוגרמה.

חבת הארץ היתה אדיר מכל חפצו, ובבוא הציר שנשלח מאת מועצת חובבי-ציון בעיר פראנקפורט על נהר מיין לקונסטנטינופל להשתדל שם לפני ממשלת טורקיה בדבר השגת רשיון לקנות קרקעות בארץ ישראל עזר על ידו ותמך בכל אפשרותו.

בהגיעו לשנות הששים לימי חייו התפטר מכל משרותיו, עזב את ארמונו ואת כל כבודו והדרו ויבוא ירושלימה להקדיש בה שארית ימיו לתורה ולתעודה.


השיר הבא לקמן שר הרב יקיר גירון בחבצלת, ביום הגיעו הרשיון מאת השולטן להתפטר ממשרתו ולעלות ירושלימה משאת רוחו ונפשו:

אשירה נא לידידי שירת דודי עת אקראה עד דודים, כי טובו לי דודי עפרות הר הקדש. מיין העונג והיקר של חו"ל,

בשנת בפי' ש’י’ר' ח’ד’ש' תהלה לאלהינו.


ימלא פי כוס שירה ותהלה,

לאל מקים רגלי מבור סלע,

מיום הקמתי על לראש הגולה,

עד זה היום עשה אל בו נגילה,

קרבת אלקים בציון אחפוצה,

עת כי אהזה זקנה בי קפצה,

עוד לא אהיה חובש אדור ואשה,

לא אוכל לסבול רב המעסעה,

ירום הוד מלכנו על כל גויי עליון,

כי לשלם נדרי נתן לי רשיון,

לחזות בנועם אל שם בציון,

בתורה להגות ולחוס על אביון

רחם אל את אברהם הבן יקיר לי,

חבשהו פארי ילבש מעילי,

הוא וצאצאיו יעצרו בחילי,

עד לציון יעלו בבוא גואלי

שמואל דוד גירון ס"ט


העתונים מקושטא היו אז מלאי ענין ע“א נסיעתו של הרב היקיר גירון וממלא מקומו הרב משה הלוי. והרי קטעים מהם כפי שנעתקו בחבצלת לשנת תרל”ג.

" ביום א' י“ח אייר עזב הרב הגדול החכם הכולל מו”ה יקיר גירון הי“ו את העיר רבתי בעם וילך לו אדריאנופילה, לעשות סדרים בנכסיו שמה ולעלות משם ירושלימה, הרב היקר הזה מצא חן בעיני ממשלתנו הרוממה יר”ה כל ימי שבתו בעיר הבירה, ותוקירהו באות הכבוד (ארדען) מהמדריגה היותר גדולה, אשר לא נתכבדו בו הרבנים אשר לפניו, ועתה בעזבו את משמרתו, הבטיחה הממשלה לתת לו מאוצרה כל ימי חיו סך 2500 פיאסטער לעל חודש – (הסך הזה הוא החצי מהסך אשר נתנה לו הממשלה מדי חודש בעת אשר הי' ראש יהודי ממשלתה), כבוד גדול עשו לו כל בני העיר – בלי הבדל דת – בצאתו, המונים המונים, שרים נכבדים גדולי העדה נהרו אחריו ללוותו.

"מנהלי עדת ישראל שמה לא בחרו עוד באיש אשר ישא המשרה הגבוהה הזאת על שכמו, כי נפרדה העדה לשתי כתות ודעותיהן שונות, ואת אשר תבחר בו הכתה האחת לא תבחר הכתה השנית.

“הוד השר הוויזיר הגדול ראש כל שרי ממשלת תוגרמה, שלח דבריו אל מנהלי העדה ויבקשם בשם הוד השולטאן יר”י, כי ימהרו להודיע להממשלה את שם האיש אשר בחרו בו למלאות מקום הרב יקיר נ"י. –


והננו להעתיק לפניכם את מכתב הוויזיר (הנכתב בלשון טורקי) אשר שלח ע"י “זיביר ביי” אפענדי (א' משרי הממשלה הגדולים)אל גדולי העדה ועשיריה:

"אל החכמים הגבירים הנכבדים מנהלי עדת ישראל –

יקיר אפענדי קיימאקאם חכם באשא, (בהשם הזה קראו שרי הממשלה להרב יקיר) הודיע לנו כי חפץ הנהו לעזוב משמרתו, ונפשו שוקקה עתה, במלאות לו ששים שנה לעלות ירושלימה לשפוך שיח לפני אלקים חיים במקום הקודש, טרם ילך לאור באור החיים, ויבקש מאתנו לתת לו הרשיון על זה, אנחנו מלאנו בקשתו, והרשות נתונה לו.

אתכבד, איפוא להודיעכם כי הוד אדונינו השולטאן יר“ה צוה עלי לבקשכם בשמו כי תמהרו לבחור איש חכם ונבון נאדר במעלות ובמדות, ויודע לכלכל דברי' במשפט, ותשימוהו לראש עליכם – ואנחנו מוכנים לכבדו ולתת בידו הכח והעוז הדרוש לרב על כל היהודים התוגרמה, כאשר עשינו עד כה, אקוה כי תמלאו רצון הוד אדוננו השולטאן יר”ה ותמהרו להשיבנו דבר.

ראשי העדה חתרו בכל עוז לאחד את הדעות הנפרדות ואחרי אשר על עמלם נשאר מעל הודיעו להממשלה יר“ה כי ירחים אחדים תתנהג העדה עפ”י “קאמיסיאן” מגדולי העדה עד אשר יתאחדו הכתות, או תגדל הכתה האחת על השניה במספר אנשיה. או אז ישימו מנהל אחד להנהיג את עדתם.

ועוד הוסיפו והודיעו אז מקונסטנטינופל כי הממשלה לא מלאה בקשת ראשי עדת ישראל על דבר הנהגת העדה “הלפי שעית”, ותצוה עליהם כי ימהרו לבחור בהאיש אשר ישימו עליו “משרת הרבנות” למען לא יפקד בין הבאים לראות פני הוד המלך גם מקום ראש כל היהודים בתוגרמה (ביום יט סיון, יום שבתו על כסא מלכותו). והיום ב' חי' סיון נתאספו כל גדולי ונכבדי העדה ובראשם הרב הגדל, החכם הכולל, הישיש מוהר' יעקב אבגדור, ויבחרו בהרב הגדול חכם וירא אלקים זר“ק מוה”ר משה לוי בן להרב הגדול מוה“ר יעקב הלוי אבד”ק ברוסא, וישימו נזר הרבנות על ראשו לשמחת לבב כל העדה.

ה“ג’ורנל ישראלית” הודיעה אז: “ביום השלישי לירח הזה (תמוז תרלג) קבל הרב היקר והנכבד מוה' משה לוי נ”י מאת הוד מלכותו יר“ה את הפירמאן (בשם הזה יקרא מאמר המלך הנחתם בטבעת המלך או בטבעת משנהו הויזיר) אשר בו ישימהו לראש על כל עם ישראל יושבי תוגרמה, – שמחת לבב אנשי עדתו הבוחרים בו –, ובעצם היום ההוא שלח הוד הויזיר שרים גדולים ונכבדים, וששה אניות מפוארות מאניות המלך להביא את ראש הרבנים ואת כל ראש עדתו אל ארמונו – כל גדולי ונכבדי העדה והרב היקר בראשם נתקבצו בבית אחד מראשי העדה, ומשם הלכו כולם אל הויזיר, המון הרב מאחינו נהרו אחריהם בסוסים ובצבים עד בואם אל ארמון הויזיר, ובבואם שמה עלה הרב ואתו ארבעים מגדולי עדתו אל השר, ויקבלם בפני רצון וידבר אתם דברי אהבה, ואל הרב אמר “שמחה וגיל מלאו חדרי לבבי בראותי כי המון עמך יצהלו לקראתך וישישו אתך משוש, תקותי חזקה כי תנהל את העם בחכמה ובמישור ותלמדם לדעת את חוקי המדינה ודתיה, למען יהיהו מאושרים בארץ, ובזה תפיקו רצון אדונינו השולטאן יר”ה החפץ באושר כל החסים בצל כנפי ממשלתו הרוממה יר”ה, באין הבדל דתי ולאומי, ויפרדו משם שמחים וטובי לבב. והויזיר שמח על סריסיו ללוותם עד בית מושבם.

ביום ג' ר“ח אלול תרל”ג הופיע הרב גירון בכל הודו והדרו בשערי ירושלם בלוית הרבנים הגאונים: ר' רפאל מאיר פניזיל ור' יעקב שאול אלישר שנסעו ליפו לקבל פניו, הראשון בתור “ראש ועד הספרדים”, והשני בתור בא כחו של הרב הגאון רבי אברהם אשכנזי ראשון לציון. והמון אנשי חיל רוכבים על סוסים ושר צבא ורבים מסריסיו שבאו אתו מעיר הבירה מימינם ומשמאלם.

חמשים רבנים מחכמי הספרדים ובראשם הגאון “ראשון לציון” יצאו לקראתו על סוסים דוהרים לקולוניה היא מוצא.

הרב יקיר גירון, לבוש בגלימא רשמית מרוקמת זהב, פסיל זהב חבוש במצנפת, עדוי באות הכבוד הגדול נושאן מאג’ידיאי, ממדרגה ראשונה, רכב על סוס לבן, החיילים ואנשי הצבא לפניו. הקוואסים7 מכל ראשי הדתות והקונסולים הולכים שורות שורות בבגדי שרד, ומכים במטות כסף בטקס מיוחד. ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו – יקיר גירון !

הרב התארח בבית הגביר הנעלה סי' יצחק שאול ז"ל אשר הלך בלוית הרבנים לקבל פניו ביפו ויביאו אל ביתו.

מכספו יסד ישיבה בשם “חסד אמת” ויחד עם רבים מחכמי התורה של עדת הספרדים הגה בתורת ה' ויהי לגאון ולתפארת צבי ביהודא וירושלם. ויחד עם זה התמסר לטובת הישוב ויהי חבר בדעה והמעשה עם הרב הגאון ר' צבי קלישר זצ“ל וע”י שניהם יחד נוסד אז בירושלם ועד מיוחד למטרת קנית קרקעות בא“י לשם יסוד מושבות של יהודים. הרב גירון נסע בלוית העסקן הצבורי הר”ז הויזדורף ליריחו לקנות שם חלקת אדמה במחיר י“ט אלפים ר”ט על מנת לשלם את הסכום הזה לשעורין, עברה עוד עת קצרה והרב קלישר קבל מכתב מהרב גירון שהודיע לו כי מציעים למכירה כברת ארץ טובה סמוך ליפו במחיר 4000 ר“ט. אז התאחדו כל החברות לישוב א”י שבגרמניה ושלחו להרב גירון דמי-קדימה בסכום כמה אלפי טלר לצורך שתי הקניות האלה בדרישה שיגמר הענין ע“י הקונסול הפרוסי ליתר חזוק. באותו זמן עשה הרב גירון חוזה בדבר קנית שטח אדמה קרוב לירושלם בשביל מאה יהודים בעלי בתים בהעיר הרומינית בוקארשט, שהשתתפו בדבר כל אחד בסכום של חמש מאות פרגק. ופתאום באמצע עבודתו נחלה. פתאום – נשמע קול יללה וצעקת שבר, ביום טו”ב לה' שבט התרל"ד נסתלק מן העולם ונשמתו הטהורה עלתה לאור באור החיים. חיי עולם, ויגדל המספד בירושלם, ואבל גדול לחובבי ציון שבארצות המערב.


כבר אמרנו כי משפחת גירון (גירונדה בקשטיליא) עשירה היא ברבנים חכמים ועסקני הצבור, ביניהם הרב ר' רפאל יעקב גירון בעל “עטור סופרים” (נפטר ח' סיון תקי"א). בנו הרב יקיר אסתרוק גירון היה לרב הכולל במקומו. לעת זקנתו עלה ירושלימה ונלב“ע כ”ו איר התקע"ז ומנוחתו כבוד על מקום הר הזיתים אשר על פני ירושלם מקדם.

* * *

הרבה “אגדות” ישנן על המשפחה העתיקה הזאת, ועוד נשוב לדבר בהן. –


 

הרה"ג הרב ר' יוסף מרדכי הלוי הי"ו

הלוי.PNG

פרי הארץ לגאון ולתפארת

תמונת הרה“ג ד”ץ וראש העדה הספרדית

הרב ר' יוסף מרדכי הלוי הי"ו



אחד הרבנים הכי פעילים שבעדת הספרדים הוא בלי ספק הרב יוסף מרדכי הלוי (או כפי שהוא נקרא בפי כל: ח"ר יוסף לוי). אין ועד אין ועידה. אין כל ענין צבור, אשר לא יהא בו משותף שם ח"ר יוסף לוי הוא ידוע בין חכמי הספרדים ללמדן מופלא, לעסקן צבורי, לסבלן בדעות עד אשר הוא בכל, בימין ובשמאל ובמרכז. מכל צד רוחשים לו כבוד, גם קומתו הנהדרת, ותארו הפטריארכאלי עוטרים לו הדר.


הרב יוסף מרדכי הלוי נולד בסיון תרל“ה. אביו היה ידוע בירושלם בשם הרב ח”ר אשר אברהם הלוי8, ז"ל ממשפחה ידועה של חכמים ועסקנים.

בעודו נער קטן, בן עשר שנים, מתו עליו הוריו, והיתום הזה חונך תחת השגחת הרב הגדול מו“ה יוסף רפאל עוזיאל זצ”ל שהיה אז ראב"ד וראש העדה, והיה נחשב בזמנו בין הפקחים שבחכמי העדה.

היתום הנז' חונך בת“ת ואח”כ בהישיבות שהיו תחת ראשותו ופקוחו של הגאון הגדול מו“ה יעקב שאול אלישר זצ”ל ראשון לציון וחכם באשי בירושלים וסביבותיה.

ביותו כבן שש עשרה שנה נשא לו לאשה בתו של הגביר מר יצחק רפאל יצחקי ז“ל שהיה ידוע ומפורסם בין סוחרי ונכבדי עיה”ק ת"ו.

אח“כ הכניסוהו רבני העדה ונשיאיה בכל הענינים הצבורים, בראותם כי ברכה בו, הוא קבל עליו הנהלת קופת התמחוי ותמיכת האלמנות והיתומים. הוא נהיה בעודנו באבו ספרא דדיינא בבית דינו של הרב הגדול מו”ה נסים ברוך ז"ל.

בשנת תרס“ג היה הוא אחד ממיסדי בית חנוך יתומים ויהי תמיד בין מנהליו החרוצים תחת נשיאותו של הרב הגאון מו”ה יעקב מאיר שליט"א.

וכאשר עבר הרה“ג מותר”ר בן ציון עוזיאל לכהן במשרת ראש רבני יפו, נקרא הרב הזה לכהן במקומו במשרת ראש מורי התלמוד וההלכה בבית מדרש הרבנים מיסודה של העזרה.

הוא היה אחד הצירים הפעילים של המשלחת שנשלחה מטעם רבני הספרדים והאשכנזים בשנת תרע“ד לקושטא הבירה לפטור את הרבנים והחכמים מעבודת הצבא, ולאשר את הישיבות בתור בתי מדרש עליונים, ונסיעתו של הרב הזה לקושטא בחברת הרה”ג מו“ה ישראל פורת השפיעה הרבה על הרה”ג ראש הרבנים אז בקושטא הרב חיים נחום, ויחד באה המשלחת אל המטרה ותצליח באשר שלחוה. בתוך הישובות והמדרשים שאושרו אז ע“י הממשלה העליונה בקושטא נמנו אז גם ישיבת “תפארת ירושלם” של עדת הספרדים, ובית מדרש לרבנים של העזרה. וע”כ בשובו נמנה למנהל רשמי ולמורה ראשי של ביהמ“ד הנז' ויכהן עד סוף שנת תרע”ז.

בשנת תרע“ח נבחר לחבר בועד הרבנים שנוסד אז תחת נשיאותו של הרה”ג הראשון לציון מוהר“ר חיים משה אלישר ז”ל.

הרב הזה פרסם כמה תשובות9 במאספים שונים, ובספרים שונים, המצטיינות בבהירות השכל וביושר הדעה. כמו תשובותיו בהמאסף של הרה“ג מוה”רב“צ קואינקה הי”ו, בספר “פני דוד” של הרב הגדול מוה“ר דוד פאפו ז”ל ובהערותיו על הספר הגדול “שדי חמד”.

הרב הזה נתבקש מקהלות שונות קרובות ורחוקות, כמו בגדד וכיוצא, לבא לכהן שם בתור רב ראשי, אבל הוא לא אבה לעזוב את עיר קדשנו, עיר מולדתו, ומפני טעם זה גם לא רצה לקבל עליו לצאת לחו"ל בשליחות העדה. והשתתפותו בהמשלחת הנז' לקושטא היתה כעין יוצאה מן הכלל מפני חשיבות הענין תכיפותו ונחיצותו ופקוח נפשות הרבנים שהיה תלוי בו.

הוא היום חבר הבד"צ, ונשיא ועד עדת הספרדים. חבר בלשכת המזרחי הארצי. חבר באגודת בית וגן. חבר בהנהלת בית התבשיל של השר נתן שטרויס, וכמעט אין שום חברה ואגודה של בנין בתים וכיוצא שאין יד הרב הנז' באמצע, מפני שערנותו ופעולותו בכל מקום שהוא משתתף שם מצטיינת ובולטת.


הרב הזה הוא עתה במבחר שנותיו, כבן חמשים ושלש. וע“כ לו נשקף עתיד חשוב בעדת הספרדים יצו' הוא נחשב על הרבנים החרדים לדבר ה'. אבל הוא גם רחוק מקנאות נפרזת, וע”כ הוא אהוב על כל המפלגות של בני עמנו בירושלים.


באחת מש“ו מוצאים אנו הדברים הבאים לקמן מאת מורנו ורבנו הגאון הגדול, ראש רבני א”י, מוה“ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט”א.

הנה הביא לנו מטעמים מעלת ידי“ן הרה”ג רב ועצום בהונה של תורה מו“ה יוסף מרדכי לבית הלוי יצ”ו את פסקו הבהיר ע“ר הנידון דאתא קדם בי דינא רבא דקה”ק אחינו הספרדים בעיר עז לנו עקו“ת ירושלים דדהבא תובב”א וראיתי דבריו מיוסדים ע“פ יסודות חזקים בגמרא וסברא בחריפות ובקיאות כיד ד' הטובה עליו וכבר אסכימו עליה רבנן קדישי גדולי התורה חברי הבד”צ מארי דעובדא שקשה להוציא מחזקת היורשים ע“פ הצואה הנז' דאית בר תויהא טובא וכשאני לעצמי הי' הדבר רצוי מאד אם ישתדלו בד”צ דקה“ק עדן יצ”ו לבא לעמק נוה ולבצע תמימים בדרך שלו ופיוס צדק צדק תרדוף והי' זה שלו בנה“ר ונכש הבא עה”ח ט“ו אייר תר”פ פעה" קרית משושנו ירושלים תובב"א.

הק' אברהם יצחק הכהן קוק


 

סיר יוסף סעבאג מונטיפיורי ז"ל

לזכרון

ראש קהלת הספרדים בלונדון.

סיר יוסף סעבאג מונטיפיורי ז"ל.

למלאות חצי יובל שנים לפטירתו.


הגביר המרומם בר אבהן וי“א יוסף סעבאג מונטיפיורי ז”ל היה אחד מחובבי ארצנו הקדושה בכלל וירושלם בפרט.

אחרי מות דודו השר הצדיק סיר משה מונטיפיורי ז“ל בירשו את נחלתו והיכלו אשר בראמסגאט' ירש גם את שמו “מונטיפיורי” ויקרא מאז בשם סעבאג מונטיפיורי”.

בן שמונים שנה היה במותו – נלבע בליל מוצש“ק י”ט טבת תרסג – אביו ר' שלמה סעבאג היה יליד מוגאדאר במרוקו, אשר נאחז בלונדון וישא את שרה אחות השר משה מונטיפיורי, המנוח ז“ל היה חתן הגביר הצדיק לואיס כהן ז”ל, ובלוית רעיתו נלוה אל השר מונטיפיורי במסעו לירושלים וימנה בין מניחי אבן הפינה לבתי יהודה טורא ז“ל אשר נבנו בירושלים ע”י השר הצדיק ז“ל, ואחרי מותו נמנה לראש אפטרופסי העזבון הגדול אשר השאיר אחריו לטובת עניי ירושלם ועריה, סיר משה מונטיפיורי השאיר להמנוח ז”ל ואחריו לבנו הגדול ויורשיו הנזכרים את אחוזתו הגדולה אשר בראמסגאט. לבד מותר הונו במזומן – אחרי נכוי מה שהשאיר לצדקה ומתנות לקרובים ואוהבים – אשר עלה לערך מאה אלף לירא שטערלינג.

המנוח ז"ל היה ראש חברת שלוחי הקלות בבריטניא Board of deputies וראש קהלת הספרדים בלונדון, וביכלתו פעל ועשה לטובת אחיו ובני עמו, ויהי אהוב ורצוי לכל, ונכבד גם בעיני העמים, והמלכה ויקטאריא העלתהו למעלה אציל ותכבדהו בתואר “סיר”.


שכונת ימין משה

לזכרון אנו נותנים בזה העתק המאמר הבא לקמן שמנהלי חברת “ימין משה” פרסמוהו מלפני כשלשים ושלש שנים בלוח – לונץ שנה ראשונה.

ברגשי תודה וכבוד מאד נעלים יזכיר כל איש יהודי העובר על פני כרם משה ויהודית ורואה את תפארת בניני השכונה הנבנית בהמקום הזה את שם השר הצדיק חובב ציון וירושלים סיר משה מונטיפיורי ז“ל קונה האחוזה הגדולה הזאת ואת יורשו ב”א הגביר המרומם סיר יוסף סעבאג מונטיפיורי שיחי' אשר הואיל להקדיש את האחוזה הגדולה הזאת אשר נפלה לו בירושה להעדות בירושלם. ועמהם גם את ראשי חברת מזכרת משה בלונדון. הלא הם הגבירים הרמים: ארטהור כהן' שמואל מונטאגו והענרי הרריס אשר הואילו לתמוך בידי חברת “ימין משה” בהלואה של סך 5200 לי“ש לשלמם במשך עשר שנים מעת כלות הבנין בלי נשך. ומקרב ולב יברך ד' אשר לא השבית גואל מעם ישראל בארץ ישראל. ואנחנו ראשי חברת “ימין משה” פה, מוצאים את עצמינו מחויבים לספר בקהל את תולדות והשתלשלות החברה הזאת למען ידע ישראל פעולת משה מונטיפיורי ז”ל ויורשו ההולכים בעקבותיו.


עוד בשנת תרי“ז כאשר עלה השר מונטיפיורי לראות בפעם חמישית את שלום אחיו חובקי אדמת הקודש, קנה ככר נרחב מחוץ לחומת יפו על הדרך העולה חברונה המחזיק עד 70000 אמות טורקי מרובעות, ויבן מסביבו גדר אבנים (אשר בנינו נגמר בשנת תרי"ח) ויקרא את שמו “כרם משה ויהודית”. בשנת תר”כ נבנה בחלק מהככר הנרחב הזה עשרים בתים יפים ומהודרים (מעזבון המנוח יהודא טורא ז"ל) ויתנם למעון לעשרים משפחות עניות (מחציתם לעדת האשכנזים ומחציתם לעדת הספרדים). וכעשר שנים אחרי כן הוסיף לבנות עוד ארבעה בתים אשר נתנו ג“כ לארבע משפחות עניות, אך ארבעה ועשרים בתים האלה הכילו רק חלק שלישי מהככר הגדול הזה, והחלק הנשאר הי' מאז ועד היום שמם ונעזב. מכוסה בסלעי מגור וצורי מכשול, וכל העובר השתומם למראה עיניו מדוע יעזבו היהודים יושבי ירושלים את המקום הזה שמם. אך יושבי ירושלם לא יכלו לעזור לזה, והשר משה מונטיפיורי ז”ל אשר אמר להקים עוד בתים רבים במקום הזה נסע בנתים למנוחות.

ויהי דבר היורש הנכבד מר סעברג מונטיפיורי עם הגבירים שמואל מונטאגו, ארטור הכן, הענרי הערריס לתת מהכסף הנועד להקים בתי מחסה לעניים לשם השר משה מונטיפיורי ז“ל, לבנות בתים בהר זה קנתה ימינו, לטובת עניי ירושלם, וייטב בעיניהם, ויעשו חוזה עם אנשים מנכבדי ירושלם מצד הספרדים לחוד ומצד האשכנזים לחוד להלוות להם 5200 לי”ש (לכ“א 2600 לי”ש) לבנות בכל חברה במשך שלש שנים 65 בתי מעון. והאנשים עושים במלאכה בחריצות גדולה ויתירה. והנה זה שנה שלישית, וכמאה בתים בנוים לתלפיות להרהיב עין כל עובר בדרך מסלת הברזל העולה מיפו לירושלם, ובני החברה נאחזו כבר בהם, ובעוד משך שנה אחת יגמר בנין כל הבתים, וגנות ונטעו בתוך, נוסף על האילנות נטועים מכבר השולחים פארותיהם על פני חלקי השדה בין שדרי הבתים.

שם החברה “ימין משה”. וחלק האשכנזים מימין נקרא בשם “רחוב נתן” (על שם הרה“ג וכו' כמוהר”ר נתן אדלר הכהן ז“ל ראב”ד בכל מדינת בריטניא ואגפיה אשר הי' תמיד מהמעוררים את השר לכל מפעל טוב ונעלה לטובת ארה"ק). וחלק הספרדים מן השמאל, נקרא בשם “רחוב יהודית” (ע“ש יהודית אשת השר ז”ל, אשר עוררתהו למפעליו הטובים ותלווהו במסעיו). ובכל אחת מהחברות יבנה ביהמ“ד יפה וכל צרכי הכלל הכל ע”פ תכנית מסודרה. וגם לא תהיה רשות לבעלי הבתים להוסיף על ביתו מבלי רשות הועד המקומי למען לא יתקלקל עי“ז יופי והדר השכונה הזאת. בעלי החוזה האשכנזים הם: הר”י רבלין, הרנצ“ה האמבורגער. הד”ר פיינשטיין. בעלי החוזה הספרדים הם: הה' מורינו בר אדון, הח' יעקב מאיר, הח' שמואל מיוחס, הח' יצחק אשכנזי, הח' אלי' פאנזיל.

הגביר סי' יוסף סעבאג מונטיפיורי, אשר מקנה השדה הוא על שמו כתב וחתם בערכאות תעודת כח הרשאה על חלק האשכנזים לה' יוסף ריבלין, ועל חלק הספרדים לה' שמואל מיוחס. וכאשר יגמר ברצות ד' בשנה הבאה על הבנינים ב“כרם משה ויהודית” יהי' הוא באמת מזכרת נצח וזרוע תפארת להשר זצ"ל. ועל ידי הככר הזה (אשר הוא הי' מפעליו הראשונים בארה"ק), ושכונת “ימין משה” אשר היא גמר מפעליו יקוים: “מוליך לימין משה זרוע תפארתו בקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם”

מנהלי חברת “ימין משה” בירושלם.



 

משפחת “ברוך” בירושלם


בין המשפחות הקדומות בירושלם מתנוססת משפחת “ברוך”, משפחה עדינה ואצילה, שהצטיינה בעסקנות צבורית, באמונה ובתום לב.

ראש המשפחה הזאת וגולת הכותרת לה היה הרב ר' שמואל ברוך ז“ל שנלב”ע בירושלם ביום ג' תמוז התקנ“א ומנוחתו כבוד במעלה הר הזיתים ב”מערת החסידים“. בנו, תורני וסוחר נכבד, בנסעו לחו”ל נפטר שמה. לבן בנו החכם ר' שמואל ברוך בצאתו לחו“ל לרגלי ירושת אביו נולד לו שמה בן שקרא את שמו “נסים” על הנסים שנעשו לו על דרכו, וישב ירושלימה ויגדלהו ויחכמהו ויהי מבחירי בני ציון היקרים ו”חתנא דבי אברהם" החכם השלם הפקיד המפורסם ז“ל במוה”ר אברהם בכר אברהם ז“ל אשר הציל את כל עם ישראל בירושלם מהיות לבז ולמשסה, כשנפלה העיר בידי הפלחים שמרדו באברהים פשה בן מחמד עלי, מושל מצרים, מו שמעיד הרב המזכה את הרבים במהור”ר יצחק פרחי ז“ל בספרו “אמרי בינה”. הרה”ג ר' נסים ברוך אם כי היה מחכמי עדת הספרדים בכל זאת לא עשה את התורה קרדום לחפור בה וישלח ידו במסחר, והיה שמו גדול וחשוב גם בעיני הגוים ונכבד בעיניהם – בהיותו שותף עם ראש המשפחה של ה“חוסינים” באותו זמן שכמעט כל הגרים והתושבים היו נכנעים בפני המשפחה הזאת. – הרה“ג נסים ברוך היה לראש עדת הספרדים בירושלם וגם ראב”ד, אנחנו רואים אותו חתום עם כל חכמי ישיבת בית אהרן (עשרה רבנים ובראשם הרב החסיד ר' ידידיה אבולעפיא ז"ל) על ההסכמה שנתנו להרב מלונדון כמוהר“א חלואה ז”ל כשבדפים השולחן ערוך בשנת התר"ח.

רבות פעל ורבות עשה לטובת הישוב והפרחתו, חובב ציון היה בכל רגשע נפשו, וכל כך היתה חבתו לארץ עד כי התיר לברך על אתרוג מארץ ישראל אפילו שהוא מורכב, ולא לברך על אתרוג מחו“ל אפילו שאינו מורכב, והסכמתו נדפסה בס' “בכורי שלמה” עם הסכמת הגאון הגדול במהור”ר יצחק אלחנן ז“ל. נפטר בשיבה טובה בן פ”ז שנה ש' התאנ"ז, והניח אחריו דור ישרים יבורך, בניו כולם תורנים חכמים וסוחרים מפורסמים והממשלה נתנה אמון בהם ובמסחרם, ושנים רבות הספיקו כל צרכי הצבא בירושלים ואגפיה.

בנו הגדול, החכם מר שמואל ברוך ז“ל לקח לו אשה אשכנזית, ספיר גזרתה, בתו של הרב החכם המפורסם ר' יעקב ספיר הלוי ז”ל בעל “אבן ספיר”.

יקר ונכבד היה גם בעיני התושבים, כולם הוקירוהו וכבדוהו, איש אמונים היה להצטיין בתכונות נפשו היקרה בעל מזג טוב, עדין ואציל, ומקבל כל אדם בספ"י.

הוא היה עסקן צבורי ואחד מבוני חרבות ציון וירושלם; שמו מתנוסס בשורה הראשונה של בוני הישוב, יחד עם ר' בן ציון ליאון וחבריו עבד במרץ, ביסוד שכונת מאה שערים וכו' ואחד מחברי הועד הספרדים בירושלים, חבר פעיל בועד “למען ציון” וכמו כן בועד “עזרת נדחים” יחד עם הרי“ד פרומקין ז”ל והרבה פעל והרבה עשה בבנין שכונת אחינו התימנים בצלע הר הזיתים, ויהי גם שופט בבית משפט המסחרי המעורב, בזמן התורקים מטעם ממשלה צרפתית.

נפטר בשם טוב בשנת התרס"ה בששים שנה ושש שנים.

הניח אחריו בנים ובנות, מהם נמצאים עוד בחוץ לארץ מההגירה בשנות המלחמה בתור נתיני צרפת, שנים מהם כבר חזרו ירושלמה, עיר מולדתם: מר נפתלי ברוך ומר ידידה ברוך, רוקח מוסמך ומפורסם.


מר נפתלי ברוך הנז' ירושת אבות לו: סוחר נכבד ועסקן צבורי, חבר הועד כוללות הספרדים בירושלם וגבאי בחברה קדישא ואחד מחברי ההנהלה של ביה“ח הכללי משגב לדך, ואחד מגבאי ק”ק חסידים בית אל.


ספוג הוא בזכרונות קדומים ובכל מקרה עומד הוא בפרץ לקדושת המקומות הקדושים, הוא הוא שלחם בכל תקף נגד אלה הנכרים שאסרו להחזיק באותה המערה אצל קבר זכריה הנביא, מערת “משפחת הכהנים לבית חזיר”. בקי הוא בכל אותם המקומות וכבר העיד עליו הפרופ. סלושץ בספרו. וידיעותיו הנכונות הכריעו את כל הדעות השונות מן כל אותם החוקרים השונים ע"א השאלות שנשאו ונתנו במערת יהושפט על יד אבשלום.



בתי תלמוד התורה ושיבת תפארת ירושלם:

לעדת הספּרדים יצ“ו בעיה”ק ירושלם ת"ו


משבח אני את אחינו הספרדים שדאגו תמיד לסדר את הלמודים וחנוך בניהם מנערותם בבתי תלמוד התורה והרגילו אותם לקרא בתורת ה' בשום שכל עם המטעמים יחד, כאורח כל בני המזרח. – ומה גדלה התועלת בסדר הלמוד הזה, עד כי גם אלה אשר לא יצלחו אחרי כן לשקוד על התורה בכל זאת רובם ככולם ידעו את התורה ורוב הנביאים והכתובים עם הטעמים והתנועות. שומרים הם על פי הרגל למודם גם את כללי הדקדוק. ובעלות אחד מהם לתורה או עובר לפני התיבה אין הבדל בינו לבין תלמיד “חכם”.


עוד טרם הוקמו בתי תלמוד התורה בעיר העתיקה, כבר הוכנו זמן רב קודם, בסביבות בתי הכנסיות של הספרדים מקומות מיוחדים להמורים והתלמידים. ו“קול יעקב” נשמע לאוזן העובר על פני רחוב היהודים, מבקר עד ערב. נעים היה מאד לשמוע את קול הלמודים. ועד היום ישנם אנשים הבאים לשמוע אמירת התהילים ופרקי-אבות מילדי צאן-קדשים אלה, מדי שבת בשבתו, בבית הכנסת העתיק של ר' יוחנן בם זכאי. יושבים שם שורות שורות ומזמרים זמירות ישראל, פסוק אחר פסוק, בנגון נעים ונחמד, לוקח לב.

אחינו הספרדים דאגו לרכוש מקום מיוחד, רחב ידים, לבתי תלמוד התורה. ובשנת תרל"ב חגרו שארית כחם הוסיפו וקנו להם מקום מגרש גדול ויפה ורחב ידים, ויבנו עליו בתים יפים, מרווחים, מלאי אור ואויר, ונשקפים על פני הרי מואב.

וסמוך לו “הקדש”. בתי מעון אלמנות ויתומים, עוד ממאות שנה ו“התמחוי” על ידם. –

וביום הראשון, ראשון לחודש סיון, שנת תרל"ד, חגגו אחינו הספרדים “חג חנוכת בתי תלמוד התורה ובתי מעון לאלמנות ויתומים”, ובשמחתם לקחו חלק גם כל עדת ישראל גרי ירושלם ויושביה.

גדולי עדות הספרדים, האשכנזים והמערבים, וכל נכבדי עירנו, גם האורחים הנכבדים אשר עלו לראות את פני ה' בחג השבועות ובראשם הרה"ג רבי אברהם גירון התאספו כולם לחג הצבורי הזה. “חנוכת בתי הלמוד התורה ועדת הספרדים”.

ילדי הת“ת ותלמידי בית המדרש “דורש ציון” ומוריהם בראשון שרו שירי תודה והלל לה'. נגנו בכנורות ובמצלתים והשמיעו את קול שיריהם, רגשי שמחה וקדושה מלאו את לבב יושבי ציון וירושלים ב”שמחת תורה" הזאת, ויתענגו על העונג הרוחני הזה.

דאגו חכמי ורבני הספרדים על רוחניותם של התלמידים וגם לחמריותם ולמען לא יאלצו לשבת צפופים ודחוקים יחד, התאמצו להוסיף ולבנות בתים גדולים מלאים אור ואויר צח. וביום ב' ער“ח סיון התרנ”ג הוחג בבית תלמוד התורה הנ' חג הנחת אבן היסוד לעוד בתים חדשים ובהתאסף ראשי עם קהל קדש עדת הספרדים יצ“ו חכמיה, רבניה וגדוליה ובראשם הרב הגאון ראשון לציון מוה”ר יעקב שאול אלישר זצ“ל, קם אחד מן הגבאים הנכבדים הרב המופלא מר דיינא תהלתו בקהל חסידים מוה”ר שלמה סוזין ז"ל וידרוש בגודל מעלת התורה והמחזיקים בה. אחר כן הניח הרב הגאון ראשון לציון את אבן היסוד ואחריו עזרו רבני וגדולי העדה.

הרב הגדול ראב“ד מקודש מוה”ר חיים נסים ברוך התפלל תפלת הנותן תשועה למלכים והביע תודתו וברכתו וכל תומכי הבית הנשגב אשר ממנו תצא תורה, ואשר בו תלוי אושר לאומנו, בארץ אבותינו.



ישיבת תפארת ירושלם

בישיבה הזאת נכנסים אלה אשר ראוים להיות בעתיד מורי העם ומאשריו יותר ויותר הן בתלמוד ופוסקים והן במדעים שונים: דברי ימי ימי ישראל, מדע ושפת הארץ וכו'. המנהל והמורה הראשי הנותן השעורים הגדולים הוא הרה“ג הרב המצוין ר יוסף הלוי הי”ו.



אבני זכרון.

אבני-שיש “לוחות אבני זכרון” קבועים ועומדים בחצרות הקודש:

בתי תלמוד התורה. בתי התמחוי.

בתי תפארת ירישלם. בתי גבול אלמנה


אבן מקיר מכרזת ואומרת צדקת גדולי הנדיבים, החברים וגדולי העושים והמעשים, בהם מתנוסס שמות גדולי עמנו:

השר המנוח ר' משה מונטיפיורי ז“ל ואשתו מ' יהודית נ”ע.

השר המנוח ר' דוד ששון ז“ל וכל בני משפחת ששון הי”ו.

השר המנוח באראן מאיר רוטשילד ז"ל מפאריז.

השר המנוח ליאוניל רוטהשילד מלונדון.


בין יתר האבנים מתנוססת אבן אחת שהעתקתה נתונה הזה:

לזכר עולם יהי צדקת הרב המופלא ח“ק ראב”ד רצ“ו כמו”ה משה ביניסטי זלה“ה, כ”ב שנה עמד בפרץ פה ירושלים הערה למות נפשו



 

מוה“ר דוד פאפו זצ”ל

פאפוPNG.PNG

תמונת הרב הגאון ראש הרבנים בבבל

וראב“ד בעי”ק ירושלם ת"ו

מוה“ר דוד פאפו זצ”ל



לבנות ת“ת לתשב”ר וגבול אלמנה אסתלק מן עלמא בש“ט ביום טו” טבת התרמ“ח תנצב”ה ישר יחזו פניו נהנה מזיו השכינה מתעדן בגן אלהים וצדקתו עומדת לעד.

בבאנו לדבר על זכרונות הקדומים של עדת הספרדים יצ"ו. חובתנו הוא להזכיר בכל כבוד ויקר את רב-הפעלים הזה, רב להושיע, עמוד התוך אשר כל כולל הספרדים היה נשען עליו, באהבתו לעניים ובדאגתו למחסורם היה הרב ר' משה ן' בינישטי “מיוחד במינו”, דגול מרבבות בני ישראל, הוא היה ראש המשתדלים לבנין בתי תלמוד התורה ובתי מושב לאלמנות. דאג לעניים, לגר ליתום ולאלמנה, מצוין היה במעלותיו, ומדותיו הנעלות; נקי כפים ובר לבב מאין כמוהו, ולענותנותו אין די באר.

פרקו נאה בספר “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת א' צד 27.

הרה“ג הרב ר' דוד בה”ר שלמה פאפו זצ"ל,

נולד בקושטא ובעוד היותו ילד בא ירושלימה. גודל וחונך על ברכי גדולי חכמי ורבני הספרדים; למד תורה אצל הרב והמורה המצוין באותו הזמן הרה“ג ר' מנחם ב. יצחק ז”ל יחד עם חבריו, הרבנים הגדולים כמוה“ר יצחק אשכנזי ומוה”ר מרדכי ישראל שיריזלי ז“ל. התפרנס בכבוד מעזבון מר אביו ז”ל בקושטא בתים וחנויות, והקדיש עתותיו לתורה ולתעודה. לא התערב בעניני חוץ ולא קבל עליו שום משרה. אך אחרי השריפה הגדולה בקושטא שאבדה לו מקור פרנסתו, אז היה מוכרח ללכת בשליחות מטעם כוללות ירושת“ו לערי גורגיסטן ותורכיה שהצליח בה. עבודתו המצוינה והנהגתו הישרה הפיקה רצון מאת החכם באשי בקושטא הרב ר' משה הלוי ז”ל, ובראותו כי העטרה הולמתו וראוי הוא והגון לשרת בקדש בתור חכם באשי באחת עירות גדולות מתורכיה, מנהו לחכם באשי בעיר ברוסא הקרובה לסמירנא ויכהן בה פאר שמנה שנים, ואח“כ נתעלה במשרתו בעיר מונסטריו, ובשנת תרנ”ט נתקבל לשרת בקדש בתור רב הכולל בעיר בבל רבתי היא בגדאד עיר גדולה בישראל של חכמים וסופרים, הוא היה חביב בעיני כל העשירים והחכמים שבעיר, עד שבמתק לשונו, ובנאומיו היקרים והנפלאים, בנה בהשתדלותו וההשתדלות הגבירים והנדיבים משם בית תלמוד תורה גדול שמכיל בו יותר מאלפים תלמידים וגם דאג שהיתומים מאב ואם יאכלו בצהרים בת“ת. מה שלא זכתה עיר בגדד מעולם זכתה בזמן היותו חכם באשי הרה”ג דוד פאפו ז“ל, הנז' שמו הטוב מתנוסס לשם ולתפארת בבית הת”ת הגדול הנז'.

בימי המהפכה המדינית בתורכיא חשדה הממשלה את הרב הנכבד הזה כי הוא מהמחזיקים את סדרי הממשלה הקודמת. ומתחה עליו מדת הדין, אז נדר הרב הזה בלבבו וקבל עליו שאם יהי' ה' בעזרו ויצילהו מחרב המשפט יתפטר ממשרתו ויתרחק מכל כבוד הרבנות ויעלה לעיה“ק לבלות שמה את שנותיו בתורה ובעבודה, וה' שמע לקול תפלתו ובדרך נס נצול מהמשפט, ולא אחר הרב הנכבד הזה לקיים את נדרו. ובשנת תרע”ב עלה ירושלימה שנתקבל בה בשמחה ובאהבה רבה מאת ידידיו ואוהביו מכבדיו ומוקיריו חו“ר עדת הספרדים יצ”ו.

אמנם הוצע לפניו משרת חכם באשי בירושת“ו, אבל הוא לא רצה להשתמש עוד בתגא זו ובשום משרה צבורית ורק אחרי הפצרות רבות נעתר לבקשת הרבנים להיות ראש ב”ד ונשיא הועד ומ“מ במגלש אידרא במקום החכם באשי הרב ר' משה פרנקו ז”ל, ויחד עם זה השיב לשואליו דבר בעניני שאלות ותשובות בקדש ובחו“ל, וידאג לעניים כפי יכולתו ומשכיל אל דל – אין דל אלא חולה – ויהי מן הגבאים הראשיים של בית החולים הכללי משגב לדך יכב”צ.

בהיותו בירושלם הוציא לאור שני ספרים חשובים: “בני מאיר” על דרשות ו“פני דור” שו"ת.


הוא היה דרשן נפלא בשפת קדשנו וניבו היה נאוה גם בשפות לועזיות, עדין היה ואציל, ובבוא אליו השמועה כי אחד הסוחרים ביפו, שהיה אצלו ממונו, פשט את הרגל וחשש ש“יצטרך לבריות”, הצטער מאד והדאגה הזאת העיקה והציקה לו עד מות, ואחרי חצי שנה נפטר לבית עולמו ביום כ“ב ניסן תרפ”ז עוד טרם הגיע לגבורות.


 

משפחת פיזאנטי בירושת"ו


ראשון בקדש למשפחה החשובה הזאת היה הרה“ג ר' יאודה יאושוע פיזאנטי זלה”ה שבא מקושטא עם עוד משפחות וקנה “חזקה” סמוך לבית הכנסת “תלמוד תורה” אשר לעדת הספרדים בעיר העתיקה בשנת תקל“ז, ונשא אשה בתו של הגאון הגדול חק”ל בעמ“ס שם חד"ש פינסו ז”ל. והוא היה אחד מהדיינים הגדולים בירושת“ו, ונולד לו בן ה”ה הרב הגדול הדיין כמהור“ר יצחק חיים פיזאנטי ז”ל, הוא היה דיין עם הרה“ג ר' משה נחמייאס ז”ל ועם הרה“ג ראש לעדת המערבים כמוהר”ר ר' דוד ן' שמעון ז“ל בעהמ”ס “שער החצר” “וצוף דבש” וקודם לכן היה ספרא דדיינא בכל בתי הדין. כל מין שטר שהיה כתוב מידו, לא היו יכולים לבטלו ולמצוא איזו פסול. ושגור בפי כלם היה: שטר שנכתב מיד הרה“ג רי”ח פיזאנטי זלה“ה מלכי מזרח ומערב לא יכולים לבטלו, ונולד לו שני בנים, הגדול היה הרה”ג ר' יאודה פיזאנטי ז“ל שהיה חבר ב”ד בזמן הרה“ג כמוהר”י בורלא ז“ל ותלמודי גדול, ונפטר בש' תרע”ו ע“י צרות רבות שעברו עליו בזמן המלחמה העולמית שלקחו את בנו יחידו לצבא, ועקבותיו לא נודעו עד היום. והבן השני, יבדל לחיים טובים, הוא הרב המו' כמוהר”ר בן ציון פיזאנטי הי“ו מצד הק”ק חסידים “בית אל” בערי תורקיא אנדול אורמילי והצליח הרבה מאד, ובשנת תרע“ג ותרע”ד היה שד“ר לערי הודו ואיטליא בעד כוללות עדת הספרדים הי”ו והוא היה איש מצליח בכל דרכיו, ובכל מקום אשר דרך כף רגלו שמו הטוב יתנוסס לשם ולתפארת מהנהגתו הטובה על כל הנדיבים, הוא היה אחד מהחברים מועד הרבנים בזמן הרב הגדול המפורסם ראש“ל כמוהר”ר חיים משה אלישר זלה“ה, וגם מהגבאים הראשונים המיסדים “בית חנוך יתומים” ודרכו להטיב תמיד עם כלם, הוא חתנו של הרב הגדול ראב”ד מקודש לעדת הספרדים הי“ו כמוהר”ר דוד פאפו ז“ל בעהמ”ח “בני מאיר” דרשות, ופני דוד" שו"ת.


רבי יהודא הלוי ז"ל


עדת הספרדים יכב"צ, העדה העתיקה בירושלם, הבכירה לאחיותיה היתה גם הראשונה להתכוננות הישוב ביפו.

בספרי הזכרונות מלפני כתשעים שנה מוצאים אנו את הרב המופלא הזה, רבי יהודא הלוי זצ“ל, בתור מחולל ומיסד ישוב עי”ק יפו, ה“שוממה ועזובה מבניה”. הרב-החובב הזה התאמץ בכל כחו לכונן הישוב ביפו, הודות לאחינו הספרדים, הסוחרים הנכבדים, נתבסס הישוב והתפתח באופן הכי נעלה. ולא לבד אחינו היהודים כי אם גם אצילי ומרומי העיר כבדוהו והוקירוהו, הממשלה הכירה אותו לרב רשמי “חכם באשי”. ואחרי מלאת לו תשעים שנה שבק חיים לכל חי.

כזר זהב למפעליו וגולת הכותרת להם הוא זה, מה שמספר לנו הרב ר' יעקב גולדמן בזכרונותיו: דבר יסוד בית תלמוד התורה ביפו שהתנדב לנסוע לחו“ל, למרות זקנותו וחלשותו, לקרוא לנדבות לבנין הת”ת. וילך הרב למסעיו ויבא ראשונה לעיר אלכסנדריה של מצרים, ויבוא לפני אחינו השר הנעלה באראן מנשה היושב באלכסנדריה בעת ההיא. ויחמול השר על הרב, ויאמר לו: הן זקנת ושבת, ובכל זאת הנך הולך לחו“ל, אות הוא כי הדבר אשר ימריצך לזה נחוץ הוא. ובכן, שוב נא לעירך ליפו, ומצאת שם בית המוכשר לת”ת וקנית אותו ואני אשלם מחירו" וישב הרב שמח וטוב לב ליפו, וימצא חצר גדול ורחב ידים ויקנהו על שם השר, והשר שלם מחירו משלם ויהי הבית לת"ת עד היום הזה.



מדי דברנו ביפו הננו להציג בזה ציון לאחד מאחינו הספרדים יצ“ו מזקני בעלי הישוב ביפו איש מצוין, בעל מדות תרומיות ר' יעקב שמואל ז”ל

חמשים שנה התעסק, בכונה רצויה לשמים, במצות גחשא‘, ויהי הראש והראשון לחברה קדישא ביפו, וידיו אמונות במצוה זו עד בא שמשו (כ“ח ניסן תרנ”ח). עדין היה וירא’, אוהב תורה וחובב מצוה; התפרנס תמיד מיגיע כפיו ויחי חיי עוני וצער. בן שמנים ושמנה שנה היה במותו, עד רגע האחרון לא פסק פומיה מלמוד בספר הזהר. –

בכבוד גדול הובל לביה"ק וכל אנשי העיר כספרדים כאשכנזים לווהו לבית עולמו ויבכו במר נפש על העדרו


ע"א הגביר כי' ישעיה אג’מאן מקושטא בעל “הכנסת אורחים” הראשון ביפו – כבר דובר בחוברת ו. ופרקו נאה. עיין שם.



הרב ר' יוסף יהושע קאריאן ז"ל

הרב המופלא הזה היה מגדולי חכמי אחינו הספרדים בירושלם. עוד מלפני כיובל שנים אנו מוצאים אותו מכהן פאר בתור אב"ד וראש לועד כולל הספרדים; נשא בעול הצבור בכל רגשי נפשו ויהי רצוי לכל אחיי.

בעל נפש עדינה ואצילה היה, מצוין במעלות ומדות תרומיות, נלבע' בח' אלול תרמ"ג.


התמחוי בירושלם לעדת הספרדים

עוד בשנת תרי“ח דאגו בני עדת הספרדים לענייהם להכין עבורם “חמין” ליום השבת: לחם, חלת-משנה, ותבשיל עם בשר והספרדים הנכבדים בעת ההיא יסדו ויכוננו את קופת הצדקה הזאת ויקראו לה “תמחוי” או קופת התמחוי, ויהי כי רבו העניים, נתעוררו אחינו אשר בתוגרמה בהשתדלות חכמי ורבני עיר קודשנו, ויסדו חברות מיוחדות בכל עיר ועיר לתמוך בידי מנהלי התמחוי. וליד הבנקיר סי' יעקב וולירו, שהוא היה הראש והמשגיח על מעשה הצדקה הזאת באו כל הנדבות מתוגרמה ויתר המקומות לתמיכת המפעל הזה. ועיניו היו פקוחות על כל פרטי הדבר לנהלה בצדק ובמישור הרי”ד פרומקין ז“ל בזכרונותיו היקרים “שלום ירושלם” בשנת תרל”ב, מספר לנו, כי חמש מאות ועשר נפשות עניים מרודים מאחינו הספרדים והמערבים קבלו ארוחתם מדי שבת בשבתו: ככרי לחם ואורז עם בשר לכל נפש.


מאה ברכות

ספרי הזכרונות מאותה התקופה, מלפני כיובל שנים, מענינים מאד. ובעלעלי את ספר “התמחוי” משנת תרל“ט אני מוצא ההערה הזאת: “בימים האלה מלאו שבעים שנה לידידנו ידיד ציון וירושלם הרב המזרחי רבי אליעזר דר. הלוי בן משק בית השר משה מונטיפיורי הי”ו ויעלה את ירושלם על ראש שמחתו, וישלח כסף להכין סעודה “לשבעים עניים” כי יאכלו וישתו ויטיבו לבם, אבל רבנינו לא שמרו פקודת המשלח וצוו אותנו להכין סעודה עבור מאה עניים למען ישמע ביום הזה “מאה ברכות” כי עוד יזכה לחוג חג המאה”.


חברת שומר מצווה ומלבישי ערומים

לעדת אחינו הספרדים בירושלם.


זוכר אני את החברה החשובה הזאת עוד מלפני כשלשים וחמש שנים, במטרתה: להלביש לעניים לומדים ובעלי מלאכות בגדים חדשים בימי מועד וחג.

ויהי לה גם ביהמ“ד “שומר שבת” שבו היו גבאי החברה מאספים בכל יום שבת קדש את היתומים ובני עניים הלומדים ועושים מלאכה בכל ימי החול, לביהכ”נ איסטאמבולים להגות בתורת ה' ולשמוע דברי מוסר מאת המטיפים, דבר גדול עשו גם בזה בעלי החברה הזאת וגם על זה קלסוה רבנן והודוה טובים.


הייתי פעם נוכח ביום “ההלבשה” להנערים שוחרי ביהמ“ד הנז' שחלה להיות בשבת הגדול, שם נאסף קהל גדול מחכמי ורבני העדה והרב הגאון מוה”ר יעקב שאול אלישר בראשם. הרה“ג ראב”ד מקודש כמוה“ר יצחק ישראל בימינו, והרב המופלא כמוה”ר יעקב צדיק מאטלון ראש וסוכן ביהמ“ד הנזכר בשמאלו, ושאר יחידי החברה, וידרוש הרב המופלא ר' יעקב שאלתיאל ניניו דרוש נחמד לכבוד היום, אחר הדרוש שרו הנערים שירי קדש, החזן ברך לכל יחידי החברה העושים והמעשים לדבר גדול הזה אשר בו תורה וג”ח. משולבים ואגודים זה בזה ואח"כ חלקו את “הבגדים היפים” לכל אחד ואחד בטקס יפה וישמחו לבב בני העניים.

לבד מה שהיו מחלקים פחמים בימי החורף, בשר ליו"ט, ויין לד' כוסות להרבה בתי אבות עניים הגונים ואלמנות ויתומים בלי הבדל עדה, בהצנע לכת, וכן עשו מדי שנה בשנה.


 

הרב ר' יצחק אשכנזי ז"ל

אבגינוס בן אבגינוס!

הרב המצוין הזה נולד לאביו הרב הגאון ר' אברהם אשכנזי ז“ל, שהיה חכם-באשי וראשון לציון בירושלם, ושהיה מפורסם בתור אחד מגאוני עדת הספרדים בא”י. עוד מילדותו הצטין המנוח בכשרונותיו ויעש חיל בלמודיו. הודות לשקידתו הנפלאה ולכח הזכרון שהיה מפותח אצלו מאוד הצליח לרכוש לו שם טוב בתור תלמודי גדול, פסקן וזכרון. הוא היה גם אחד הדרשנים המצוינים בין רבני הספרדים, חבר הרבה פסקים והשאיר כתבי-יד רבים בשו"ת ופוסקים.

הרב ר' יצחק אשכנזי היה גם עסקן צבורי ועובד חרוץ. בימי כהונת הראש“ל הרב הגאון ר' יעקב שאול אלישר ז”ל השתתף המנוח בעניני עדת הספרדים בירושלם בתור חבר ועד הקהלה הזאת וגם היה חבר לעוד כמה אגודות ומוסדות של חסד שונים. פעמים אחדות נשלח מטעם העדה ומוסדות שונים לחו“ל ותמיד הצליח בכל שליחויותיו. ביחוד הצטין הרב המנוח בעסקנותו הצבורית כשנגש הוא ועוד עסקנים אחרים מרבני הספרדים בירושלם ליסד את בית החולים הכללי “משגב לדך” הוא השתדל הרבה בשביל קנית הקרקע לשם המוסד הנ”ל והצליח במעשהו זה; עמד שנים רבות בראש הנהלת בית החולים “משגב לדך” ואח"כ היה אחד מגבאיו הכי מסורים, שעבד לטובתו במשך של הזמן שישב בירושלם.

הרב המנוח היה גם חבר בית-הדין של עדת הספרדים בירושלם והיה מועמד גם להמנות בתור ראב"ד. חכמתו ובקיאותו הגדולה בים התלמוד ובספרי ראשונים ואחרונים הרכישו לו כבוד רב וכל רבני הספרדים וגם האשכנזים כבדוהו והוקירוהו תמיד.

פקח גדול היה וחכם מצוין; הוא היה “הפלפלא חריפתא של רבנינו” במותו אבדה הרבנות הספרדית הירושלמית אבדה שאינה חוזרת וכלם מצטערים ומתאבלים עליו עד היום הזה.

הרב המנוח ז“ל שבק חיים לכל חי ביום כ”א אלול תרע"ו בארץ נכריה, באלכסנדריה בהיותו כבן ששים רחוק ממשפחתו ורחוק ממכיריו ומוקיריו.


 

הרב ' מרדכי ישראל שיריזלי ז"ל

הרב המצוין הזה היה אחד הרבנים המצוינים של עדת-הספרדים הירושלמית, הצטין בתור תלמודי גדול, פקח וחריף וחודר לעומק ההלכה.

לפני שנים רבות, כאשר יסדה חברת “כל ישראל חברים” את בתי-ספריה בירושלם, הציע המנהל הקודם מר נסים בכר לפני הרב המנוח, משרת מורה לתלמוד בביה“ס לבנים. והרב המנוח, אף כי היה חי בתקופה שהחרדים הקצונים רדפו את ה”אשקולות" ואת מוריהן, לא נרתע לאחור ויקבל את המשרה הזאת בחפץ לב ובכונה טהורה להשריש בלב ילדי ירושלים את החבה הדתית ולהורותם דת ותלמוד. הוא כהן במשרה זו במשך עשרים שנה רצופות ואח“כ עזב את ביה”ס וישב באהלה של תורה, בימי הראש“ל הגאון המנוח כמוהר”ר יעקב שאול אלישר זצוק“ל כהן בתור חבר הועד של עדת הספרדים ומלא משרות צבוריות שונות, וכאשר נוסד בית-החולים הכללי “משגב לדך” לקח הרב המנוח חלק ביסודו, ועד הזמן האחרון היה אחד מגבאיו וממנהליו הכי מסורים. בשנים האחרונות, כאשר חברי הבד”ץ של עדת הספרדים בירושלם הלכו ונתמעטו, קשה היה להקהלה למצא דיין מצוין שיוכל לעמד בראש המוסד-הדתי החשוב הזה ותטיל את המשרה על שכם הרה“ג המנוח והוא נעשה לראב”ד.

הרה"ג, מרדכי שיריזלי היה, ככל חברי ורבני הספרדים, מצוין במזג שקט, ונוח לכל הבריות, היה חביב על כלם, והכל כבדוהו והוקירוהו בגלל תכונותיו המצוינות. הוא לא היה קנאי-גדול והוא חנך את בניו לפי רוח היום, וזכה לראות את אחד מבניו החכם משה שיריזלי, עוד בראש מוסד-חנוכי, בתור מנהל של בית הספר האלינסי בצפת.

שבועות אחדים קודם פטירתו נסע הוא ומשפחתו לצפת כדי להשתתף בנו הנ"ל שהתחתן ונשא אשה, אך השמחה לא היתה שלמה והמות האכזרי בא ויחטפהו פתאם, באמצע שמחתו וחדותו, בעזבו את בני ביתו לאנחות, ובהיותו אך כבן ששים וחמש שנה.

במותו אבדה קהלת ירושלים וביחוד עדת הספרדים, את אחד מבניה ורבניה המצוינים וגם אחד מעסקניה הטובים והצנועים, שהאמת היא נר לרגלם.


ע"א “משפחת שיריזלי בירושלם” כבר דברנו בפרק מיוחד בספר “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ד' צד 34.


 

הרב ר' מנחם שם-טוב כהן ז"ל

אחד מהכהנים הגדולים בירושלם אשר שרת בקדש ובכל קדשי קדשים, בקדושה ובטהרה, היה הרב הצדיק רבי מנחם שם-טוב כהן ז"ל.

הורתו ולידתו בקדושה, נולד בירושלים עי"ק ויהי אחד מגדולי עדת הספרדים הי' מיקיריה וחשוביה.


למדן גדול בתורה היה, צדיק חסיד וענו. והיתה לו ישיבה מיוחדת מלאה ספרים שהגה יומם ולילה, ומחמת דוחקו היה מוכרח למכרה בצער גדול. עדיני היה, ואציל, ומשך ידו משום צדקה שהיא. –

הוא היה אחד ממיסדי ומנהלי בית החולים הכללי משגב לדך לעדת הספרדים ויהי מסור אליו בכל רגשי נפשו.

אהוב, יקר ונחמד היה בעיני כל יושבי ציון וירושלם בשלהי ניסן תרע"א נסתלק בהיותו קרוב לשבעים שנה.


בקורה של השיָרה היהודית

בבית מורנו ורבנו ראשון לציון הרב הגאון, ראש רבני ארץ ישראל כמוה“ר יעקב מאיר שליט”א.


ביום ג' כ“ה חשון תרס”ה בשעה ח' בבקר באו חברי השירה האונגרית לבקר את כבוד רבנו הי"ו בביתו, רבנים אחדים מנכבדי העדה וגדוליה חכו גם כן לבא האורחים. תלמידי “בית חנוך יתומים” קבלו את האורחים בשיר עברי ושני קאווסי החכם באשי לפניהם.

מר אברהם גראייבסקי, מנהל “חברת תבור” הציג את האורחים והאורחות לפני הראש"ל אחד אחד, ואחרי מנוחת רגעים אחדים עמד החכם באשי וינאם בעברית צחה, בקוֹל נמרץ ובמבטא יפה מנאם קטן וזה תכנו בקצרה כפי שנמסר לנו אז מאת החכם והסופר הגדול מר אברהם אלמליח:


אחי ובני עמי שמעוני!

אנכי עומד לפניכם, בשם כל עדתי יושבי ירושלם. בשם כל תושבי ארץ ישראל, עירות ומושבות אשר ביהודה והגליל, לומר לכם בקול שמחה: ברוכים הבאים, לתת לכם תודה, ברכה, שבח ותהלה, על החובה הגדולה אשר הראיתם לארץ אבותיכם, הארץ אשר ד' אלקינו דורש אותה תמיד, הארץ אשר אוה למושב לו, לבנות בה בית קדשנו ותפארתנו, קדשה בעשר קדושות זו למעלה מזו, ועד היום הדרת קודש חופפת על שרידי הבית: כתל המערבי שלא זזה שכינה משם, ואתם באים אליה ביראת הכבוד ובהדרת קודש, כשם שעשיתם רצונו של מקום, כן המקום ברוך הוא יעשה רצונכם וימלא משאלות לבכם לטובה.


בנים אתם לה' אלהיכם. בנים אתם אל האדמה הזאת, היא אמכם, בבואכם לרצות את אבניה ולחונן את עפרה, למה הדבר דומה, לאשה אלמנה אשר בנה יחידה החביב עליה כבבת עינה, רחק נדד זמן רב לארץ מרחקים, היא היתה משתוקקת לילה ויום לחזות נועם פניו. ויהי היום הנה הוא בא לחבקה לנשק ידיה. שערו בנפשכם, ראות פנים האלה, אין קץ לשמחתה לששונה, לעליזותה, אגלי דמעה יורדות על פניה, מנשקת ומחבקת אותו בשתי זרועותיה, ושפתיה נעות, בגיל ורעדה באמירתה: ברוך הבא בני ידידי מחמד לבי. רבתי בגוים זאת היתה כאלמנה, בניה היקרים לה, יצאו בגולה, והיא בוכה ומתמרמרת תמיד, בני יצאוני ואינם, אין עולי רגלים, אין באים לבקרני ולנחמני. משתוקקת היא, לראות את בנה הבכור, עם ישראל, אשר נד רחק מעליה.

היום הזה בבאכם אל הארץ, צהלו פניה. אם הבנים שמחה ואנו נקרא לה" אימא אימא! ארץ הקדושה, שאי סביב עיניך וראי, הנה בניך נקבצו באו לך, בניך מרחוק יבואו, ובנותיך על צד תאמנה, שבחי ירושלם את ה' הללי אלהיך ציון ברך בניך בקרבך. אחים אתם לנו עם היושב בציון, כמה עלובים היינו בשנים החולפות בימי הסיירים, לבד יגוננו ועצבוננו אשר אנו רואים בכל יום ובכל עת ובכל רגע, ארצנו שממה, בית מקדשנו חרב, עוד זאת בימי האביב שירות, שירות, מכל אומה ולשון מסבבים בחוצות ירושלם בקול רנה ותודה המון חוגג.

ואנו עם בני ישראל נפשנו יבשה אין כל, אין שירה, אין עולה את ארץ ישראל על זכרונו, ולקלסה היינו להגויים, ובפרט בעיני אזרחי ארצנו שהיו אומרים לנו, הנמצא באומתכם, אנשים רמי המעלה עשירים, קצינים, רוזנים, אשר חבתם לארץ הקודש יניעם לבא בפומבי בכבוד לסיר את הארץ כמו כל הגויים החשובים אשר בכם בחו"ל, שבחו כבר את ארץ אבותיהם הקדומים, ומה גדל יגוננו כאשר יקרה לפעמים כי אחד מאחינו נלוה אל אחת השירות האלה והוא בטל ברוב, ותושבי ארצנו, היו מראים לנו באצבע הנה הראיתם האיש העולה הזה, חרפה היא לו, להראות את עצמו כי מגזע ישראל הוא, על כן, מסתתר הוא מכם, ומעלים את שמו. היום הזה, אשרנו כי זכינו לראות שירה מאנשים נכבדים ישרים, ורוזנים, מבני ישראל עולה אל ארצנו. מה נאוו רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב, כי היום ארחת היהודים תעלה לירושלם. מה יפו פעמיכם כאשר אתם באים בסדר נכון בקורכם במקומות הקדושים אשר לנו, וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליכם, אתם מקדשים שם שמים ברבים, ומקימים אחת מהמצות עשה שנצטוינו לקדש שמו יתברך כמו שאמר הכתוב ונקדשתי בתוך בני ישראל, אתם מעריצים ומקדישים את שם קדוש ישראל, חביבים אתם עלינו וכאשר הרימותם קרננו בכבוד כן ירום קרנכם אמן.

אחים יקרים! אתכבד לתת לכם את השם הנכבד תירים, לא שלוחים אתם, לא מעם ולא משבט לתור את הארץ. יושבים אתם שקטים ושאננים בארצכם. ארץ החופש והדרור, וחוסים אתם בצל ממשלת-מלכים המשנים זכיותיהם לכל נתיניהם בלי הבדל בין עם לעם, כן גם אנו מודים לה' אלקינו כי אנו חוסים בצל ממלכת החסד והרחמים תחת מלכי תוגרמה הידועים והמפורסמים לכל באי עולם. מאז ומקדם כי מלכי חסד המה, נהנים אנו מכל הזכיות ככל אזרחי הארץ מבלי הבדל דת כלל ועיקר, וזאת היא חובתנו להיותנו תמיד עבדים נאמנים למלכנו האדיר החסיד הרחמן יר“ה ולארצנו הברוכה. ואת החובה הקדושה הזאת אשר אני מרשה לעצמי להטיל בכל מקום בואכם באחת ערי ממשלתנו הרוממה עליכם לבא לפני שר העיר ההיא, לקבל פניו בהדרת ויראת הכבוד, להודות לפניו על החסד הגדול אשר מלכנו הגדול ושריו עושים עמנו עם בני ישראל כאשר עשינו אנחנו כאשר בא לפני שנים הקיסר הגדול הרחמן פראנץ יוזיף יר”ה ויבקר ארצות מלכנו, ברשות ממשלתנו הרוממה יצאנו לקבל פניו בהדרת כבוד עז מלך. וכן עשינו מזה שנים בבא הקיסר הגדול מלך גרמניה יר“ה לאות הכרת טובה על כל הטובות אשר הם גומלים עם אחינו היושבים בארצם. אבל, קורא אני אתכם בשם תירים, למען תתורו את מעשינו. בואו ידידים יקרים לבתי ועדינו. ראו בעיניכם את כל בתי החסד אשר לנו. בתי התלמוד תורה, תמחוים, בתי חולים בתי יתומים, וכו' וכו‘, בדקו חפשו אחרי חשבננו. וראו כי בצדק וביושר הנהגתנו, ובזה תגולו את החרפה ואת האשמה, ואת הדיבות הטופלים על כל תושבי ארצנו. לא אאריך כדי שלא להטריח צבור יקר כמוכם, ומובטחני כי תמצאו נחת ממעשינו. ובצאתכם לשלום, בבואכם לעירכם בשלום, תספרו לאחינו רק טובות על ארץ ישראל, ובספר דברי הימים לבני ישראל ושמכם וזכרכם יעמדו בשורת המדברים טובה. אשר בראש השורה הזאת, עומדים יהושע ן’ נון וכלב ן' יפונה. ותזכו להברכה אשר ברך ה' את כלב ותזכו בביאת משיחנו בב”א.

ובתם המנאם מחיאת כפים ארוכה הרעישה את הבית.

עפ“י בקשת הראש”ל תרגם מר גראייבסקי את המנאם בגרמנית וכל האורחים שבעו רצון ויהגו להראש“ל תודות חן בעד קבלת הפנים היפה שעשה להם. ואחרי שנתכבדו האורחים בממתקים התפטרו מלפני הראש”ל ויאמרו לו כי רשם נעים מאד עשה עליהם מנאמו וזכרונו לא ימוש לעד מפיהם.


מלך ביפיו תחזינה עיניך, מאן מלכי רבנן.

ביום השבת התפלל רבנו, הראש"ל, בחורבת ר' יהודה החסיד לכבוד הארחים הרבים. ובשמעם כי הרב יעשה בקור-רשמי למושל העיר, הפחה, ראש אנשי הצבא, הקאדי והמופתי, הביעו לפני הרב את חפצם להלוות אתו ולראות את הטקס של הבקור הזה. הרב נענה להם, אבל חשש לדוחק המקום. כי כל הפאטריארכים, ראשי הדתות והקונסולים באים אז, וישלח להודיע הדבר להפחה, ותיכף קבל הרב תשובה מאהבה: בבקשה, אדוני הרב! ויקבע לו שעה מיוחדה להבקור, בשעה 11 קודם הצהרים.

הארחים היו מוכנים במלון המרכזי, והרב הופיע בכל הודו והדרו בגלימא רשמית ובכל אותות הכבוד והיקר, שני קוואסים ומטות כסף בידיהם; מימינו ומשמאלו חכמי ורבני עדת הספרדים; חברי הועד הרוחני וכו'.

התהלוכה הגיעה עד השראיה, אנשים רבים, יהודים ולא יהודים, עמדו צפופים ודחוקים לראות את כבוד החכם באשי ובני לויתו; אנשי צבא עומדים מימין ומשמאל ומרימים את נשקם לכבוד הראשון לציון, התזמורת משמיעה מנגינתה והתהלוכה עוברת ככה עד בית הפחה. האדון בשארה אפנדי יוצא ומקבלם בחביבות גדולה; הפחה מקבל את הרב ובני לויתו בסבר פנים יפות, ובמתק שפתים מדבר עם הרב בתורקית ובצרפתית ותזמורת אנשי הצבא משמיעה את מנגינתה מבחוץ, החכם באשי ובני לויתו יוצאים מלפני הפחה המלווה אותם, ואנשי הצבא מוסיפים לנגן עדי רדתם אל בית ראש הזנדרמה ושוהים שם זמן מה.

אנשי הצבא מסתדרים שנית ומרימים את כלי נשקם לכבוד האורחים היוצאים, והקהל הגדול מרכינים את ראשם ומברכים אותם ביראת הכבוד.

אחדים מן הארחים הנכבדים האלה וביניהם מר פינקוס מווינה. בהיותם אחרי שנים אחדות בקארלסבאד, ובראותם בהעתונים כי “הראשון לציון” יבא שמה, התעתדו לקבל פניו בבית התחנה, ורבים מן הארחים שמה הלכו אתם לראות את הרב בכל “הודו והדרו”, אחרי שמעם מאת מר פינקוס וחבריו את נהלך הרשמי של הרב הראשי המפליא ומרעיש עין הרואה. בערך מאה איש חכו אז בבית התחנה “לקבל פני הרב” אבל הרכבת באה ולא נראו ה“קוואסים” ולא נשמעו דפיקת מטות הכסף. שבו המלוים בפחי נפש ובתקוה למחר ולמחרתו, אבל מה נשתוממו לראות בעתון היומי כי הרב הראשון לציון בא לקרלסבאד, ויהיו כמתעתעים. ואמנם הרב בא באותה הרכבת אבל לא בדרך רשמי, לא בקוואסים, כי אם לבדו בתלבושת ובכובע אירופית, עפ"י המדרש עלה לקרתא הלך בנימוסה.

מר פינקוס וחבריו נכנסו אל הרב לראות אם אמנם הוא הוא, הרב הכירו תיכף, נתן לו שלום ויאמר לו: אדון פינקוס מה שלומך? ומה שלום חבריך? כולם הכניעו ראשם וינשקו את ידיו וישאלו את הרב על “התלבושת הרשמית על ה”קוואסים" ועל “מטות הכסף” וכו' צחוק-קל עבר על שפתי הרב ויאמר להם לכל זמן ועת לכל חפץ.


 

רב וקונסול צרפתי בגליל

אחינו הספרדים הצטיינו תמיד. כלפי פנים וגם כלפי חוץ; העדינות והאצילות היתה חופפת עליהם תמיד. רבים מהם נשאו משרות ממשלתית, מקומית ואירופית; נתכבדו באותות של כבוד ויחד עם זה היו יהודים כשרים שומרי תורה ואוהבי מצוה. –

גם הרבנים שבהם נשאו משרות ממשלתיות. אחד מהם: הרב הגדול רבי נחמן בהרה“ג רבי אברהם חיים עבו שהיה רב בעי”ק צפת קרוב ליובל שנים ועם זה היה קונסול צרפתי בטבריה וצפת.

נולד בעי“ק צפת בשנת תרכ”ב, מצד אמו היה נכדו של הגאון רבי חיים נחום מזרחי זצ“ל. למד תורה מפי הרה”ג מוה“ר יעקב פקלי ונסמך להוראה מכל חכמי ורבני צפת יצ”ו.

מה נהדר היה רבי נחמן עבו זצ“ל בעמדו על הבמה בימי שבתות ומועדים ודורש לפני קהל ה' בביהכ”נ ר' בנאה זצ"ל, השפעתו היתה מרובה מאד; חונן ונותן ויפזר צדקה לרבים.


המשיח

לא על המשיח המקווה אני מדבר. משיח צדקנו יבא, נחיה נזכה ונראה, דברי מוסבים עתה על איש צדיק וחסיד, מחו“ר עדת הספרדים יצ”ו. הרב המופלא רבי שבתי ענתבי זצ"ל שהיה נקרא בפי העם בשם: “המשיח”, בשביל שכל ימיו היה ממרר בבכי ובתפלות על “ביאת המשיח וגאולת ישראל”. וה' ברך אותו גם בעושר ופזר מעותיו לצדקה וחסד וביותר על בנין חורבות ולהשכירם לעניים בשכר קטן או בלא שום שכר,

הרה“צ הנ”ז נפטר לעולמו בהיותו בן שמונים שנה ונשארו מאתו עשרה בנים, הגדול שבהם הבכור הרב ר' אליהו ענתבי היה הרב בצפת, שבה נולד בשנת תרי"כ ובה שרת בקדש.


החלוצים מאור כשדים

לא רבים יודעים ודאי על אחינו החלוצים ה“אורפאים”, בני אור כשדים, שעליתם ארצה החלה בשנת תרס"ב. והסבה פשוטה:

אחינו הפשוטים והתמימים האלה אין בהם הכשרון להכריז על עצמם, אף לא הרבו לתבוע את חלקם מקופת הקהל, בקצרה: הם לא העשירו את עם ישראל ואת ארץ ישראל… מעבודת כפים פשוטה מתפרנסים הם כל הזמן ובזיעת אפם יאכלו לחם, וזו תפארתם ותהלתם.

חלוצי אור כשדים החלו לעלות, כאמור, ירושלימה בשנת תרס“ב. הלחץ והדוחק אשר סבלו בארצם הדלה והעניה הביאו אותם “לדחוק את הקץ” ולעלות אל עיר קדשנו. ויען אשר כולם אנשים בריאים וחזקים ומוכשרים גם לעבודה קשה, לא נפלו מראשית בואם למעמסה על הצבור ועל ה”כולל“, לא התרפסו ולא בקשו רחמים כי אם התחילו לעבוד בכל עבודה שהיא. ובעמל רב עלה בידם גם לרכוש להם בתים קטנים ופשוטים, התאחדו לקהלה מיוחדת ויהי להם חלק “נחלת ציון” לרכושם ונחלתם. בשנת תרס”ד הקימו להם גם בית כנסת “אהל אברהם” ועוד שני לו, לתורה ותפלה.

הראש שלהם, גבאי ו“מוכתר”, הוא אברהם בן יודא כהן בעל חנות בשוק החדש. כעת יש להם כבר בערך מאתים בתים, בהם יפים ומרווחים. הלשונות המדוברות שלהם הן: ערבית, טורקית וקורדית. עברית ם יודעים רק מעט. אבל ילדיהם כבר יודעים “לשון הקודש”. גם בראשון לציון רכשו להם האורפאים עשרה בתים ובית תפלה. וכן בכמה מושבות אחרות ביהודה ובגליל. והעיקר: הם מסתפקים במועט ושמחים בחלקם.




מציון תצא תורה

רבים מפרחי בני ציון היקרים לעדת הספרדים בירושלם

מכהנים פאר בתור רבּנים בערי חו"ל.

אחד מהם הוא הרב נסים עובדיה הי"ו


בחדש שבט תרע"ג פנו ראשי קהלת הספרדים שבוינה במכתב לבית מדרש לרבנים שבירושלם בבקשה לשלח להם אברך ספרדי צעיר, בעל כשרונות ומלומד בתלמוד שיוכל לשאת משרת רב על הקהלה הספרדית בוינה. ובית המדרש לרבנים הציע את האברך החשוב מר נסים עובדיה אשר השתלם בלמודיו. וישא ביום השבת נאום מענינא דיומא במעמד קהל גדול מנכבדי עדת הספרדים. נאומו עשה רושם עמק על הנאספים שביניהם נמצאו אחדים שנדרשו לכתחילה מוינה לשמע את הרצאתו.

והנהו מכהן פאר בכהונתו ונותן כבוד לעמנו וארצנו.

שמות “הרבים” הקודמים לו יבאו בחוברות הבאות

ואין מוקדם ומאוחר בתורה.


עדת הספרדים בירושלם דואגת לקיום הישוב בשכם.

תוכן כתב השליחות אשר ניתן מאת הרבנים הגאונים ראשי עדת הספרדים הי“ו בעיר הקדש ירושלם תובב”א, למעלת החכם מ. נסים אדהאן הי“ו השלוח בשליחות הזאת להקים נחלה לישראל בעיה”ק שכם.


באנו במכתבינו להודיע למעלתם כי בעיה“ק שכם ת”ו שלי“ת יש בתוכה יחידי סגולה הי”ו אשר המה מתפרנסים מיגיע כפם זולת כאשר המה אנשים מועטים וקשה עליהם לשאת בעול לשלם להשוחט ובודק ומלמדי תינוקות ולשלם שכר להגוים בעד חצר ממנו תלמוד תורה וממנו בית הכנסת ואין ידם משגת, ומוכרחים כוללות עיקו“ת ירושלם ת”ו לסייע להם בכל חדש וחדש מך מה למען תהי' ישוב בעיה“ק הנז' כי התורה מעידה עליה כי היא ארץ כנען ובתוכה קבורים מלאכי עליון, ומי לנו גדול מיוסף הצדיק זי”ע (כמ“ש ביהושע כ”ד) ואת עצמות יוסף אשר הביאו בני ישראל ממצרים קברו בשכם. ובני אהרן הכהן אלעזר ואיתמר, ופנחס בן אלעזר ושבעים זקנים זיע“א, קבורים שמה. ואחר זאת היובא רמיא עלינו להחזיק בידם להיות בשכם קהל ועדה מישראל, והן בעוד העיר הזאת העם אשר אינם בני ברית עדיי' הם בתוקפם ושנאתם על ישראל תקועה בלבם, ובראותם כי שלי”ת מדי יום מתרבה קצת ישוב אחכ“י התחילו לצערם כי אין רצונם שיעשו בית הכנסת בחצר שלהם ולא ת”ת ומגרשים אותם באמצע זמן שכירותם, וגולין הספרי תורות ממקום למקום וכן המה עושים להם עתה מקרוב. וע“י רצוי כסף ובצרה גדולה הם מתפללים בביהכ”נ ולפעמים אינם מתפללים, וכל זה גורם כי החצר המושכר הוא קרקע של גוי. ובידו כח לעכב כי אין רצונו שיהיה ביהכ“נ בחצירו, ומזה שנים אשר באו לפנינו ראשי הקהל הנמצאים בעיה”ק שכם ת“ו שנבקש להם אופן להריה מעליהם את החרפה הזאת. כי אפי' אומה קטנה הנמצאים בשכם ת”ו הנקראים בשם שמרונים יש להם חצר נאה משוכלל ובתוכו בית תפלתם. ולמה לא נשתדל אנחנו לתמוך בידם כי רצונם לשלוח איש מיוחד לדפוק על פתחי השרים והסגנים יצ“ו העומדים בק”ח ובשומעם שרי ישראל כי אינם מבקשים מאתם זולת לקנות חצר וממנה יעשו ביהכ“נ, ות”ת ודירה למשרת הקהל, אשריהם ישראל רוח נדיבה תסמכם לדבר. הגדול הזה.

ואנן מהכא היינו מדברים על לבם כי העת והזמן אינו מוכשר לסיבת המלחמות אשר היו זה אחר זה, ועתה באו לפנינו וצועקים בקול מר כי לא נשאר להם שום תקוה להיות להם בהכ“נ ות”ת, ובכן עלתה הסכמתנו שישלחו חד מאתם ללכת לפני מעלתם, ובטחנו כי בנקל להשיג בקשתם, ואפשר כי איש פרטי משרי ישראל יצ“ו יכול לקנות להם חצר אחד, ואם לא ימצא איש פרטי ישיגו הדבר מנדבת שרי ישראל יצ”ו איש איש כפי מתנת ידו, ובחרו להם איש מתושבי עיה“ק שכם ת”ו ה“ה מע' החכם השלם זר”ק כמוה“ר נסים אדהאן יצ”ו בן למ' הרב המובהק המתחסד עם קונו במהר“ר אברהם אדהאן ז”ל נין ונכד להרב המפורסם בתורה ובחסידות כמוהר“ר יוסף אדהאן זצוק”ל למען ילך בדבר מצוה הזאת לעורר לב שרי ישראל יצ“ו למען יחזיקו ביד מע' השליח יצ”ו הנז' להראות לו את הדרך אשר ילך בה. כי הוא איש תם וישר ומעולם לא יצא החוצה. ומחלים פני מעלת הרבנים הי“ו היושבים ראשונה בכל עיר ועיר הנז”ל המה יעמדו על הדבר ולצוותו במכתביהם ולדבר על לב השרים יצ“ו למען יצא הדבר לפועל ולא תהי' עיה”ק שכם ת“ו פחותה מכל ערי ישראל אשר יש להם ביהכ”נ ובית תלמוד תורה. והלוואי שיהי' מוצאים בשכירות ומה נעשה שהגויים בעלי החצר מעכבים בידם, בטחנו ברחמנותם ובישרנותם שיעמדו לימים מע' החכם מר שלוחם יצ“ו הנז', ולפי דעתינו מילתא זוטרא היא זאת לפני נדיבי שרי ישראל יצ”ו לקנות להם כנז' ובשכר זאת אל חי חלקנו צורנו יחיש ימהר לגאלנו בב"א!

כ“ד חו”ר החותמים פקעה“ק ירושלם ת”ו בש“א לח' אייר ש' תרמ”ו בא ס“ט ובתים מלאים כל טוב לפ”ק המעתירים בעדם עתרת החיים והשלום.


רפאל מאיר פאניזיל נסים ברוך יעקב שאול אלישר

ס“ט (מקום חותמו) ס”ט (מקום חותמו) ס"ט (מקום חותמו)


החכם מר מיכלין ספר לי: פעם בא אל בית הרב בשכם בן-אדם מן השוק לסדר לו גט, ספר כריתות. בן אדם הזה היה גס ועז פנים והאיץ בהרב לגמור ה“עסק” במהירות. הרב שאל אותו על שמו בדיוק: גרשום או גרשון זאת אומרת: באות מ או באות נ. למען ידע לכוין את השם בכתיבתו. הגס השיב לו בעזות וחוצפה מה נפקא מינה לך אם שמי ב' “מ” או ב' “נ”. גמור וחסל! הנפקא מינה היא ככה, השיב לו הרב: אם שמך באות נ' אז אתה נבל ואם שמך באות מ אז אתה מנוול. –


השמשים מדור העבר של עדת הספרדים

בין אחינו הספרדים בירושלם מוצאים אנו שמשים “שמשי-קודש” המכהנים ובכהונתם זו יובלי שנים בהצנע ובענותנות. ישנם ביניהם שהמשרה הזאת ירושה היא להם מאבות לבנים. ועדת הספרדים קודמת היא בזמן למאות שנים מעדת האשכנזים ששבה להתישב בירושלם בשנת תק’ע בערך.

השמש ממין זה הוא הזקן העדין סי' יהושע בורלא. בנו של החכם יהודה בורלא – משפחה עתיקה בירושלם שלשלת היוחסין משבעה דורות ילידי ירושלם, הוא מכהן בכהונתו זו יותר מיובל שנים ושמשות כפולה לו: שמש בבית הכנסת הסטמבולי לעדת הספרדים בעיר העתיקה ובבית הכנסת סמוך לו הנקרא בית הכנסת של ר' יוחנן בן זכאי, וביחוד הנהו שמש רשמי מצד עדת הספרדים ב“אהל רחל” מקום קבורת רחל אמנו. בבקרכם את המקום ההיסטורי הזה. תחזינה עיניכם את הזקן העדין הזה, יושב בפינה וספר בידו איננו דורש מכם כסף גם להדלקת הנרות, עדין הוא ואציל במדה זו. ובבואכם לדבר עם הזקן הזה ודוקא בביתו, כי ב“מקום הקדוש” אין את נפשו לדבר “שיחת חולין” אז אתם שומעים ממנו עובדות ומעשים מדור העבר. הוא יודע פרק גדול מהשתלשלות הישוב, ממהלך “הרבנים”, משאם ומתנם. הוא אוצר בו הרבה זכרונות קדומים.

בימי השבתות והמועדים אתם מוצאים אותו יושב וקורא לפני הקהל ה“פרשיות” מספר “מעם לועז” – לשון לאדיני. המון העם יושבים צפופים ודחוקים על הספסלים הארוכים. במחצלאות, ורגליהם מקופלים תחתיהם, והם שומעים ומתענגים בעונג הרוחני הזה. והנשים – בעזרת הנשים. בפנים בית הכנסת למעלה סמוך לתקרה מוקף בסורג של עץ והכניסה אל העזרה הזאת מן הרחוב.





כבוד ידידי החכם מר פנחס בן צבי גראייבסקי נ"י.

הגיעו לידי שני גליונות מעתון “הארץ” היו“ל בתל אביב, וכעת אינם בידי. ולא נתתי דעתי על המספדים של הגליונות הנ”ל, ובטח שביד כבודו ימצאו הגליונות אשר אזכיר אותם, בגליון אחר כתוב בהמאמר “פודה ומציל” שבאבן אחת בק“ק איסטאמבולים מצוין שם הפקיד אברהם ב”ר אברהם ז“ל. וכבודו לא ראה אז שבח לכתוב שגם בביהכ”נ הגדול הנקרא “תלמוד תורה” גם שמה חקוק על אבן אחת. כדברים האלה: זכני ה' לשרת בבנין ביהכ“נ הקדוש הזה הצעיר אברהם ב”ר אברהם10 גם כמדומני ששכח כבודו להזכיר שעל מצבת קבר הפקיד הנ“ל כתוב: ומצבת קבורת רחל זיע”א בעוד כברת ארץ. ודרך אגב אודיע לכבודו שהפקיד הנ“ל (אשר הוא זקני, אבי-אמי זקנתי), הרחיק את בית המטבחים אשר היה אצל ביהכ”נ הגדול המיוחס לר' יוחנן בן זכאי ממש מצד הדרומי של ביהכ“נ הנ”ל. יען כי הישמעאלים אשר באותו זמן לפני בא איברהים פחה בן מחמד עלי פחה ממצרים. מזמן רב קבעו את בית המטבחים סמוך לבתי כנסיות של היאודים. ואת הבורסקאות (מקום עיבוד העורות) סמוך לכנסיה של הקבר הקדוש לנוצרים. בכדי שתמיד יבא ריח רע למקומות הנ"ל ועד היום המקום אשר עליו נבנית בית התפלה של הגרמנים הסמוך להקבר הקדוש של הנוצרים נקרא בפי ההמון “דאבאגח” בשפה הערבית שפירושו: מקום עיבוד העורות. זהו במה שנוגע לגליון אחד.

ובגליון השני, כמדומה לי מט' שבט, במאמר “רובע היאודים” הזכיר כבודו את המעשה של ר' קלונימוס זיע“א. המעשה הזה הוא אמתי מב' טעמים, הטעם הראשון הוא שכן הוא מקובל בזמננו בפי ההמון. והט' הב' שכבר הובא בספרים לרב גדול כאשר אבאר לקמן. אבל בראשונה אזכיר את השנויים אשר יש במעשה הזה כפי אשר קבלנו אנחנו הספרים מזקנינו והוא יותר מוסבר לאמתותו. והוא כי כבודו כתב שנמצא ההרוג על יד בית הכנסת, ועד היום הזה אנחנו הספרדים מדליקים נר תמיד בפנים הבית הכנפת חנקרא “ביהכ”נ תלמוד תורה”, במקום אשר נעשה בו הנס וכך אנחנו קוראים את המקום: “מקום הנס של רבינו קלונימוס בעל הנס”. גם כבודו כתב שרבינו קלונימוס צוה לפני מותו שישליך כל יאודי על קברו אבן עד מאה שנים. חלילה וחס שכך יצוה איש קדוש (שזה הוא קרוב לעבודת זורק אבן למרקוליס) אלא הצואה היתה שכשיוליכו אותו לביה“ק שישליכו את גופו מראש ההר, ובמקום אשר יפול, שם יקברוהו, וזהו קרוב לודאי שעל כל פנים נתקיים הסקילה בגופו ממש גם שהוא אחרי מותו. וכל עשו שהשליכו את גופו מראש ההר והמורד ההר בעמק קברו אותו. וגל האבנים אשר יש על קברו הוא מטעם שכל המשטתחים על קברו ז”ל מניחים אבן קטנה לזכרון. וכך נוהגים להניח אבן קטנה כל המשטתחים על קברי הצדיקים כמו הצדיק הרב חיים בן עט“ר ז”ל. והרב שלום שרעבי ז“ל וכדומה, ועל הזמן אשר בו היה ר' קלונימוס ז”ל, כבודו הביא שתי סברות. האחת מהמשורר דר' פרנקיל, והשנית מהרא“מ לונץ, לפי דעתי קרוב הדבר לסברת החכם רא”מ לונץ. (לא באתי אנכי לחלק אם ספרדי היה או אשכנזי כי אם על הזמן.) וברור הוא כי דר' פרנקל לא נגע ולא פגע, ועל כולם אוכל לומר וגם על כבודו יבדל לחיים. שהיתה העלמה מה שכתב על המעשה הזה של רבינו קלונימוס הרב מהר“ר ישראל יעקב אלגאזי ז”ל ששמש ברבנות בעיה“ק ירושת”ו. ובספרו שלמי חגיגה מביא את המעשה הזה בפירושו של השבח “נשמת כל חי” שאומרים בתפלת שבת ויו“ט. בהמילים “המשיח אלמים” הוא כותב על זה “כגון המעשה אשר מספרים לנו לימים ראשונים מרבינו קלונימוס ז”ל, ומביא את המעשה שההרוג דבר, וכעת אין תחת ידי הספר שלמי חגיגה. והרב מהר”י יעקב אלגאזי נתבקש בישיבה של מעלה בשנת תקט“ז והיה זקן מופלג ובכל זאת הוא מעיד בספרו שמספרים המעשה אשר היה לימים ראשונים, שזה מראה בעליל שהמעשה היה לפחות במאה שנים לפניו בלי גוזמא, והרב כמהר”י אלגאזי כבר היה חי בשנת הת“ס כנראה מספריו, ומזה נראה שסברת דר פרנקל אין בה ממש, ואפשר לצודק הרא”מ לונץ בהשערתו בזמן, וכעת אין השעה מספקת לחקור על הזמן האמיתי, וגם הרא“מ לונץ. אין ולאו ורפיא בידיה, יען שבתוצאות הלוח לשנת תרע”ז כותב הרא“מ לונץ שבשנת התס”א עלו שירת רבנים וחסידים לירושת"ו וביניהם הרב ר' קלונימוס, ומסתפק שהוא רבינו קלונימוס בעל הנס, וזה טעות כמו שביארתי למעלה, וד' יעזור לכבודו להוציא לאור את הגנזי תלפיות שבידו.

בידידות ובכבוד נפתלי ברוך


משפחת “ברוך” עתיקה היא בירושלם, שלשלת ארוכה מרבנים ועסקני הצבור, בוני הישוב בקדש סי' נפתלי ברוך הוא ת“ח, סוחר נכבד ואהד מגבאי ביה”ח הכללי “משגב לדך” אשר לעדת הספרדים בירושלם. ספוג בזכרונות קדומים עוד נשוב לדבר במשפחה החשובה הזאת הקשורה בזכרונות קדומים מהתקופה הראשונה.


שכונת הבוכארים בירושלם

השכונה הגדולה והיפה הזאת, המכילה בה קרוב למאה וחמשים בתים, נוסדה והתכוננה בשנת תרנ’א.


מצוינת היא בתבונת מקומה וביופי בתיה; עומדת במקום גבוה מאחורי שכונת בית-ישראל ומאה-שערים.


וכשמה כן היא “רחובות” שמה והרחבה בה, נבנתה בהרחבת הדעת ורחבת היד על ידי עשירי אחינו הבוכארים מקונקנד ומבוכארה הישנה והחדשה, שבאו ירושלימה לחיות בה ולהחיותה בבנינים חדשים יפים ומהודרים, בדרכים יפים ורחבים, מה שאין לשום שכונה כמותה, ותהי לתפארת ציון וירושלים, גולת הכותרת של השכונה והפרוורים בירושלים החדשה.

מלבד השכונה בעצמה עוד ישנם בנינים יפים מאחינו אלה במקומות שונים. המשפחות יששכרוף וברוכוף הידועות העשירו את רחוב יפו בבנינים נאים ויפים מאד, ומהם – בנינים שהקדישו למוסדות צדקה כמו בית היתומים של הספרדים, וכדומה.

על השכונה הגדולה והיפה הזאת יש לנו להכיר תודה לרב הגאון ר' יעקב מאיר הי"ו על ידי השתדלותו והשפעתו הוקמה השכונה הזאת, בתבניתה ותכניתה הנוכחית. הוא היה הראשון שדבר על לב אחינו הבוכארים והעיר אותם לקנות אחוזת שדה ולבנות עליה שכונה גדולה ויפה שתהיה לתפארת ליהודים בירושלים – לא כאותן שכונות שבתיהן דבוקים ודחוקים ומתלכדים חצר בחצר. ודבריו שנאמרו בחבה גדולה לארץ פעלו את הפעולה הנחוצה.

אחינו הבוכארים הכירו לרב טובה גדולה בעד זה וימנוהו אז לראש ולנשיא לשכונה הזאת, ונשיאותו אושרה אז על ידי הקונסול הרוסי שחסו בצלו.

עשירה היא השכונה הזאת בבתי כנסיות יפים ומהודרים, בישיבות, בבתי תלמוד תורה, בבתי חנוך, בהקדשות ובקופות שונות לעזור לעניי העדה.

הועד המסודר דואג ומשגיח על כל צרכי העדה, וישכלל גם שני בתי מרחצאות ומקואות (מחלקה לגברים לחוד) ומחלקה לנשים לחוד) במי מעין צלולים, זכים וטהורים, פתוחים ביום ובלילה בפני הקהל הירושלמי.

לפני שנות המלחמה היו ממציאים אחינו הבוכארים עבודה רבה לבתי הדפוס בירושלים, בהדפסת ספרי למוד ותפלה, בצרוף תרגומים ללשונותיהם המדוברות: בוכארית, וספרדית, שהיו שולחים לאחיהם שמה.


חכם רפאל המנגן

בתקופה הראשונה היה לנו זקן אחד, ספרדי, ברחוב היהודים, מנגן בכנור, מנגן נפלא, מנגן בחסד עליון. שמו: חכם רפאל פאפולא. מנצח על הכנור באופן נעלה.

והיה מנגן בבתי העשירים, בבתי השרים וגדולי הממשלה. זו היתה פרנסתו, וממנה לחמו נמצא. הפחה התענג תמיד על נועם מנגינותיו, והיה מזמינו פעם בפעם בביתו, לענג ולשעשע את ביתו ואת אורחיו.


ויהי היום ויבוא הואלי הדמשקי ירושלימה ויאמר הפחה להתפיע אותו במנגינה מיוחדה במינה. ויזמין את המנגן העברי לנשף המיוחד שאמר לערוך בלילה לכבוד הואלי. ואותו הלילה הבא היה – ליל יום הקדוש, יום הכפורים.

בבוא ה“הזמנה הרשמית” למנגן העברי בערב יום הקדוש יצא לבו ויחרד, ויהי נבוך ונדהם ולא ידע מה לעשות. לחלל את ליל יום הקדוש – זה נורא, נורא איום. דבר בלתי אפשרי! ולעבור על דברי הפחה, לבלי להשמע להזמנתו – הרי כל יסורי גיהנום לא יספיקו לו. ומה לעשות? במבוכתו זאת הלך אל הרב הראשי, שפך לפניו שיחו ויבקש עצה מפיו. הרב הבין את דבר לאשורו. התיר לו, ו“אונס רחמנא פטריה”.

המסכן! אחרי ששפך את לבו לפני ה' בתפלת מעריב לקח את “הכנור” בידו והלך בברכים כושלות לבית הפחה שקבלהו באהבה ובכבוד, בידעו כי הוא הוא גבור הלילה, הוא הוא יענג וישעשע את הואלי ואת בני לויתו. ויצו להגיש לפניו קפה ומיני מתיקה. המנגן העברי התנצל ויבקש “סליחה” על שלא טעם מאומה.


הפחה הרגיש בו כי אין הוא כתמול שלשים. פניו לבנים כסיד, ןידיו רועדות. מה? – שאלהו הפחה – הנך חולה? או שמא דאגה מעיקה ומציקה לך? באותה שעה נגש אליהם הואלי בעצמו. ויכרע המסכן ויפול על פניו ויאמר: אדוני! אני פי מלך שמור. באתי לקול המושל להרנין את לבכם במנגינותי. זה לי לכבוד ולאושר גדול להיות במעמדכם, לעמוד במקום שרים גדולים ונעלים כמוכם, אבל – התפרץ בבכי ויאמר: נשף-חשקי היה לי לחרדה הלילה הזה ליל יום הכפורים הוא ליל יום הקדוש. ויבאר להם את קדושת היום, כי על-פי דין תורה אסור לו לנגן, לטעום דבר. הואלי הביט בפניו, הבין אותו והרגיש ביסורי נפשו. וישאלהו: ומה אמר הרב החכם באשי? הלא בטח שאלת אותו מקודם. ויענהו הזקן המנגן, ויאמר: אדוני חכם כמלאך אלקים, שאלתי אותו ותהי תשובתו: עת לעשות לה' – הפרו תורתך. והרב התיר לי הפעם לבוא לפני הוד מעלך עם הכנור בידי. הואלי התרגש מאוד. הביט בעיני הזקן המנגן, חדר לעיניו ולתוך לבו הבין הגיגו, ויתן לו רשות לשוב לביתו לתפלתו ולתעניתו, בתנאי שבליל השני יבוא עם הכנור החפשי.


במוצאי יום הכפורים נערך בבית הפחה נשף מיוחד לכבוד “הרוחנים”, וגם הרב החכם באשי היה בין הקרואים. המנגן העברי, חכם רפאל פאפולא, נצח בכנורו, ואות כבוד עונד על חזהו.



 

“המרפא”

חברה לעזרת-חולים בירושלם

עוד בזמן-קדום הצטיינו אחינו הספרדים במדת הרחמנות; לרחם, להציל ולהושיע את החולים בירושלם. יחוד לעניים הגלמודים, ודאגו לרופא ורפואות; לטפול, עזר בית, ושרות גם יחד. ותמיד הסתדרו ב“חברות” בחברים, ותקנות, וכו'.

ומעשה אבות ירשו בנים:

גם עתה ישנה אגודה כזו רחמנית, הדואגת לשמירות הבריאות בירושלים הנוסדה ומתנהגת ע"י טובי בני ציון היקרים לעדת אחינו הספרדים ושמטרתה העקרית היא לעזור לחולים-בביתם ברופא ורפואות דבר שלא היה בנמצא עד עתה בירושלים.

חברי ועד הפועל הנזכרים לקמן, ראוים הם להכרה והוקרה בעד עבודתם הנמרצה, עבודה רחמניה, מורשת אבות.

אנשי הלב ואנשי-האמנה האלה מתעסקים במצוה זו לשם שמים, אדיר כל חפצם לרחם ולהושיע כל עני ודל – אין דל אלא חולה –


המיסדים וחברי הועד הפועל הלא המה:


הרה"ג שמעון אשריקי, נשיא כבוד
" שמואל פאדרו, הנשיא
" חיים אלבוחיר,
מר רפאל חיים הכהן,
מר חיים אלחאנאטי,
מר שלום חיים צארום,
מר בן ציון בכר יוסף, הסוכן.
מר שלמה ישראל שיריזלי, המזכיר
ד"ר נחום קורקידי, רופא החברה.
מר אליעזר אופלאטקה, הרוקח

יש בדעת המיסדים הנכבדים למצא “קרן קיימת” שמפירותיו יהנו כל אלה הנצרכים לעזר-חולים, בביתם, ברופא ורפואות, כלכלה שרות ההולכים וכלים באפס עצור ועזוב. לגהות מזור לכל הנצרכים.

חוב מוסרי וקדוש הוא לכל אחד להשתתף בחברה זו בתור חבר ותומך.

“זכיות החברים” וסדר קבלות הכרטיסים לרופא ורפואות מודפסים בכרטיס-חבר. – לכל עניני החברה לפנות אל המזכיר:

שלמה י. שיריזלי ת. ד. 352 ירושלים



  1. במקור חסר הגרש השני.  ↩

  2. חסר הגרש הראשון.  ↩

  3. נראה לי שחסרה השנה.  ↩

  4. הערה: עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ה' פרק ה: רבנו יעקב מאיר הי"ו ראש הרבנים בארץ ישראל, ראשון לציון ונשיא הרבנות הראשית בירושלם.  ↩

  5. כפי שנמסר לנו אז מאת החכם הסופר הנעלה מר אברהם אלמאליח.  ↩

  6. נראה לי שצריך להיות א‘ במקום ה’.  ↩

  7. מקור השם הזה הוא בשפת טורקית (קלנוואז) והוראתו: מורה דרך. כי המה יפנו את הדרך לפני אדוניהם. ולהם מדים מיוחדים. ובלכתם יכו בהמטות אשר בידיהם על אבני הרצפה, למען ישמעו ההולכים צפופים ויפנו את הדרך. (הר“מ לונץ, בעל ה”מורה דרך", באחת מהערותיו בלוחותיו).  ↩

  8. החבצלת שנת החמש עשרה, ר“ח איר התרמ”ה, פרסמה דבר פטירתו של הרב הזה בדברים האלה:

    היום הרביעי שבוע זה גוע וימת בעירנו בדמי ימיו הרב המובהק חריף ובקי הדיין המצוין יר“א מרבים מו”ה אשר לוי זצ"ל.

    אבידה גדולה אבדה עדת הספרדים בעירנו במות אדם גדול הזה, בהיותו איש אשר רק נוכח האמת דרכו והצדק והיושר היה נר לרגליו, כל ימיו ישב באהלה של תורה, ויהי אחד מגדולי הדיינים בבית דינם של אחינו הספרדים הי"ו.

    בהשמע השמועה המעציבה בעיר מהרו רוב אחינו לבית המנוח לגמול עמדו חסדו האחרון, שמשי העדה הכריזו “ביטול מלאכה”, ויסגרו כל החנויות ובתי המלאכה וילכו להלוית המת, ספדני העדה הספידוהו כהלכה ויובל לקברות בכבוד גדול,  ↩

  9. באחת משו“ת מוצאים אנו הדברים הבאים לקמן מאת מורנו ורבנו הגאון הגדול, ראש רבני א”י, מוה“ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט”א.

    הנה הביא לנו מטעמים מעלת ידי“ן הרה”ג רב עצום בהונה של תורה מו“ה יוסף מרדכי לבית הלוי יצ”ו את פסקו הבהיר ע“ר הנידון דאתא קדם בי דינה רבא דקה”ק אחינו הספרדים בעיר עז לנו עקו“ת ירושלים דדהבא תובב”א וראיתי דבריו מיוסדים ע“פ יסודות חזקים בגמרא וסברא בחריפות ובקיאות כיד ד' הטובה עליו וכבר אסכימו עליה רבנן קדישי גדולי התורה חברי הבד”צ מארי דעובדא שקשה להוציא מחזקת היורשים ע“פ הצואה הנז‘ דאית בר תיוהא טובה וכשאני לעצמי הי’ הדבר רצוי מאד אם ישתדלו בד”צ דקה“ק עדן יצ”ו לבא לעמק נוה ולבצע תמימים בדרך שלו ופיוס צדק צדק תרדוף והי' זה שלו בנה“ר ונכש עה”ח ט“ו אייר תר”פ פעה“ק קרית משושנו ירושלים תובב”א.

    הק' אברהם יצחק הכהן קוק  ↩

  10. הערה: עיין “אבני זכרון” חלק א' צד 3.  ↩

המלצות קוראים
תגיות