רקע
דוד בן־גוריון
ההסתדרות בימינו
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל; 1971

מלכתחילה לא נועדה ההסתדרות להיות איגוד מקצועי בלבד, אלא ברית בוני מדינה ומחדשי עם. חברי ההסתדרות הראשונים לא באו מעבודה אלא לעבודה; והעבודה לא היתה אמצעי מחיה – אלא דרך לתחיה. בהופעתו בועידת ההסתדרות השניה אמר אלברט איינשטיין: “הולכים אתם בדרך לבנין הסתדרות בצורה חדשה, שכמותה לא הצליח לבנות שום ציבור־עובדים בארץ אחרת. – – נוכחתי לדעת שעתידה של ארץ זו וכל העתיד של גזענו הוא בידכם”. גאון המדע בדורותינו לא הגזים. ההסתדרות לא הלכה בדרך התנועה המקצועית של ארצות אחרות, אלא באה לחולל תמורה יסודית באורח חייו ובמבנהו החברתי של העם החוזר לארצו. מלכתחילה הוטלו על ההסתדרות תפקידים ממלכתיים של בני עם שאין להם מדינה, והם גמולים מעבודה ומהאדמה מאות בשנים. מקור גידולה ומניע פעולתה היו – בעליה. – – אחד הדברים המאפינים את ההסתדרות – שמוצאה מהסתדרות פועלים חקלאים, וההסתדרות החקלאית היא היא שעיצבה דמותה של תנועת הפועלים בארץ, בשעה שבכל הארצות האחרות הפועלים החקלאים הם הפחות מאורגנים והיותר מפגרים; והפלא שבדבר שזה קרה בעם שהיה מאות בשנים מנותק מעבודה חקלאית, ודווקא משום כך.

ההסתדרות הטילה על עצמה תפקידים ממלכתיים לפני קום המדינה, ואין עוד גורם פנימי בישוב שהכשיר בוא המדינה כמו ההסתדרות. בצדק קרא לה דוד רמז ז"ל – אחת ממזכיריה הכלליים של ההסתדרות, שעלה לדרגת שר בממשלה הזמנית – בשם “מדינת ההסתדרות”. בלי כוח כפיה ובלי צורך בכפיה מילאה ההסתדרות, יותר מכל ארגון אחר בארץ, שליחות ממלכתית, ואין זה מקרה שהגוף המפלגתי שניהל והדריך את ההסתדרות כמעט כל השנים הפך לגוף המפלגתי המדריך במדינה. הרבה ממשלות התחלפו בישראל במשך חמש־עשרה השנים הראשונות לקיומה, אולם כל השנים היה רוב פועלי בממשלה, ואותו רוב שניהל את ההסתדרות.

מובן מאליו, שעם הקמת המדינה לא היה עוד צורך שההסתדרות תמלא תפקידים ממלכתיים. המסגרת הכוללת כל תושבי הארץ. והמוסמכת להטיל חובה על כל האזרחים ולחוקק חוקים – היא המדינה, אבל עובדה זו לא הפחיתה ערכה ואחריותה של ההסתדרות, באשר מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, וליחיד ולאיגודים ציבוריים במדינה יש חופש פעולה מלא במסגרת חוקי המדינה, ומעמד העובדים מיועד ליהפך לעם עובד. עובדה היא שהרוח הפועמת בהנהלת ההסתדרות היא הרוח הפועמת בהנהלת המדינה, והכוח הציבורי המכוון את שתי המסגרות האלה הוא אותו הכוח: הרוב בהנהלת ההסתדרות, כאמור, הוא הרוב בממשלת ישראל.

אין זאת אומרת שלא חלו שינויים בהסתדרות עם הקמת המדינה, באשר במהות המבנה שלהן שונות שתי מסגרות אלה זו מזו: ההסתדרות היא ארגון של רשות, ואילו המדינה היא ארגון של חובה. בארץ קיימים רסיסי ההסתדרויות־פועלים מחוץ להסתדרות הכללית, אבל לא ייתכנו רסיסי מדינה מחוץ למדינה, אם כי בשנה הראשונה לקיום המדינה נעשו נסיונות כאלה, שדוכאו במהרה ונפסקו לחלוטין. למדינה יש סמכות של צו וכפיה על כל האזרחים והתושבים בתחומיה. ההסתדרות היא ארגון וולונטרי. מי שאינו רוצה – אינו חבר בהסתדרות, וגם חבר בהסתדרות אין להסתדרות שליטה מלאה עליו, גם בתחומים הנתונים לסמכות ההסתדרות. הסנקציה היחידה שיש בידי ההסתדרות היא הוצאת חבר או חברים מתוכה – דבר שאינו מגביר, בדרך כלל, כוחה של ההסתדרות. בידי המדינה יש, להלכה, כל הסנקציות האפשריות – לרבות ענשי־ממון־וגוף ללא־גבול. אולם ישראל היא מדינה דמוקרטית – ואינה יכול להיות לא־דמוקרטית בלי להתכחש ליעודה המרכזי: קיבוץ גלויות ומעוז היהדות העולמית. ואם כי המדינה, בכוח חלוציותה הממלכתית, מסוגלה לבצע, והיא מבצעת, מפעלים חלוציים כבירים שאין בידי היחיד או בידי ארגון אחר לעשותם – אין ביכולת המדינה לעשות מה שמסוגלת לעשות החלוציות האישית; וחלוציות אישית זו היא שיצרה את ההסתדרות ומפעליה המרובים בשטח ההתישבות, הבניה, החרושת, הספנות, התרבות, ומה שמפליא ביותר – גם בשטח הבינלאומי. אם מדינת ישראל נהנית מכבוד ומתהילה בשטח הבינלאומי – שגם מדינות גדולות, עצומות ועשירות ממנה לא זכו להם – הרי זה במידה רבה, ואולי מכרעת, בגלל המבצעים החלוציים של אישי ההסתדרות ומפעליה, שכמה מהם הם יחידים במינם בעולם, כגון הקיבוץ והמושב.

החברות ההמונית של ההסתדרות בימינו שינתה באורח טבעי לא־מעט צביונה. לחברים רבים, ואולי לרוב החברים, יש היום בעיקר זיקת אינטרס ולא זיקת רעיון, כפי שהיה הדבר כשמספר חברי ההסתדרות הגיע לאלפים ולרבבות אחדים. ואין לזלזל בזיקת אינטרס. רבבות חברי ההסתדרות לא היו מעולם פועלים לפני בואם ארצה, וגם בארץ לא באו לעבודה מתוך רעיון וחזון, כמו הראשונים, אלא מתוך הכרח. ואל נתיחס אליהם בזלזול או באי־כבוד. כאלה הם כמעט כל הפועלים בעולם. גילוי החלוציות בשלושת הדורות האחרונים, שהוליד את ישראל, הוא חזיון יקר בתולדות האנושות, אבל בלי המשכו של גילוי זה והגברתו, ספק אם ישראל תוכל לעמוד – בתנאים הקשים שבהם היא נתונה – במצור השנאה של כל שכניה הערבים, ובמשימות הגדולות והקשות המוטלות עליה: קליטת עולים והשרשתם בתרבות ובכלכלה הישראלית, הפרחת השממה ואיכלוסה ועיצוב חברה חדשה מיוסדת על ערכי הנבואה הישראלית והישגי המדע החדישים ומתחדשים.

שומה על ההסתדרות בימינו להעלות זיקת האינטרס של המוני חבריה לזיקה של רעיוֹן וערך: רעיון הגאולה היהודית והאנושות וערכי אחוות האדם, חירותו, צדקתו ושלוֹמו בקרב כל המין האנושי.

שדה־בוקר, 9.1.1964

המלצות קוראים
תגיות