רקע
זאב יעבץ
ימי ממלכת יהודה לבדה: מלכי יהודה האחרונים

נצחון פרעה נכו בכרכמיש. שעבוד ממלכת יהודה בידו. איבת שכני יהודה הרעים. פרעה נכה מגלה את יואחז מצרימה וממליך את יויקים. עונש כסף כבד. יואחז מת בארץ גלותו. יויקים נוגש את עמו. אכזריות יויקים ובצעו. קשר על ברית יאשיהו ללכת בדרכי ישראל. שנאת יויקים את הנביאים. כהני און ונביאי שקר. חכמה מזויפת וכחש בה‘, אומץ ירמיהו. מזמת הכהנים להמיתו. אחיקם בן שפן מציל אותו. הנביא שמעי’ מקרית יערים ואחריותו. פשחור בן אמר ומעלליו. חנופת נביאי השקר. מלחמת פרעה נכו השנית בכרכמיש ומפלתו. נצחון בבל. קדמות עם בבל. התלכדם עם הכשדים. אופית אומה זו וטיבה. נבוכדנאצר מלך בבל משעבד את ממלכת יהודה. בזה במקדש. ילדי שרים ומעט מזקני השרים מובאים בבלה. תוכחות ירמיהו נקראות לפני העם. יויקים שורף את מגלת ירמיהו. יויקים מורד בממלכת בבל. חיל בבל בארץ ישראל. הארץ מרמס לגדודי אויביה. ירושלם מפלט לבני ערי הפרזות. בצרת, חורב ותחלואים. מות יויקים ומלוכת יויכין. נבוכדנאצר בא על ירושלם. יויכין ואמו ושריו וגבוריו מגלים בבלה. שבי ובזה ביהודה. יויכין בכלא בבבל. הרס ומשסה בערי הארץ. הנגב' גשם. נבוכדנאצר ממליך את צדקיהו. ריב ירמיהו ונביאי השקר. חנני' בן עזור. הכהונה בפחזותה והנבואה במעוטה.

3152–3166

ופרעה נכו הצליח מאד במלחמתו וילכוד את הארץ מנחל מצרים גבול קצה נגב יהודה עד פרת, ויהודה היתה למרמס לרגלי חיל מצרים, ולשחוק לשכניה העמים הקטנים השמחים לאידה.

שַׁסֻהוּ כָּל-עֹבְרֵי דָרֶךְ ; הָיָה חֶרְפָּה לִשְׁכֵנָיו:

הֲרִימוֹתָ יְמִין צָרָיו ; הִשְׂמַחְתָּ כָּל-אוֹיְבָיו:1

ומלך מצרים שש בנקמתו, להודיע את ידו לישראל ולהוכיח להם, כי הוא המושל בארצם. ויהי בשבתו ברבלה בארץ חמת בדרך משובו מן המלחמה, ויאסור את יואחז מלך יהודה אחרי מלכו שלשה חדשים. ויקח את אליקים הבן השני2 ליאשיהו וימליכהו (3152–608) ויקרא לו שֵם אחר, למען דעת כל העם כי מידו לו הממלכה, ויסב את שמו יהויקים לאמר: יָקֵם ה' אלהיך את הברית אשר כָּרַתָּ לי לעבדני ויהי בך לעד. – ויתן פרעה נכה עֹנש על ארץ יהודה, מאה ככר כסף וככר אחד זהב. ואת יואחז האמלל הוליך אתו שבי מצרימה וימת שם ביגונו. ויהויקים נגש את עם הארץ, למלא לו את הכסף ואת הזהב, אשר נטל עליהם מלך מצרים, אשר בטחו בו רבים מקרב השרים ויצר מאד לישראל ויבא דבר ירמיהו:

גַּם-בְּנֵי-נֹף וְתַחְפַּנְחֵס יִרְעוּךְ קָדְקֹד:3

וגם מבית לא היה נחת, כי הרבה יהויקים לעשות את הרעה בעיני אלהים ואדם. וישפוך גם הוא דם נקי ככל אשר שפך מנשה, ועיניו ולבו לא יהו בלתי אם אל הבצע ואל העושק4. וַיֵּזַל מאד לבלתי שלם גם לשכירי יום, אשר שכר לבנות לו בית ארזים5. וַיִמָצֵא קשר באיש יהודה וביושבי ירושלם, אשר אמרו לחדש את עבודת הגלולים בקרב עמם ולהפר ביד רמה, את הברית אשר כרת יאשיהו לאבד כל זכר6 לאלהים אחרים בישראל. ואף כי לא עשו הקושרים עוד תושיה רבה וגם המלך לא נדח אחרי עצבי הגוים, לשום אותם לו ולעמו לאלהים, היה יהויקים כדוב אורב לנביאים, ויד הכהנים ונביאי השקר, אשר רבו בימים ההם היתה עמו. ותאצל מאת פני יהויקים רוח שקר וכחש ומעל על פני כל העם, ויהי אנשים בדור ההוא אשר התהללו בחכמתם7 על תורת ה' אשר אתם וימשכו בשבט סופרים8 ותוכם אָוֶן ומרמה. ויהי המעט, כי זנו אחרי עיניהם וישחיתו את דרכם9 ומלאו את בתיהם עושק וחמס10 ויכחשו גם בה‘11 ויסר מעליהם בדבר הזה המעוז האחרון הנותן נשמה לעם, והשומר אותו מרקבון וכליון. וישובב העם משובה נצחת12. ויהי ירמיהו האיש האחד, אשר עמד כעמוד ברזל וכחומת נחשת ולמגן, למוסר ולצדק ולטהרת רוח עמו, ולא חת ולא זע מאיש. ויהי בשנה הראשונה למלוך יויקים ויעמוד ירמיהו בחצר בית ה’ וינבא באזני העם הבאים להשתחות שמה, כי כגורל שילה יהיה גורל הבית הזה, אם לא ישובו מחטאותיהם. ויתפשוהו הכהנים ונביאי השקר וכל העם ויאמרו להמיתו. וישמעו השרים וַיִּוָעֲדוּ אל בית ה‘, ויגישו הכהנים אליהם את משפטם וגם ירמיהו דבר באזניהם דברים נכוחים. ויצדיקו אותו השרים לאמר: "אין לאיש הזה משפט מות, כי בשם ה’ אלהינו דבר אלינו". ואנשים מזקני הארץ קמו למליצים לנביא, בהזכירם את דרכי מלכי הצדק, אשר קמו בישראל והליכותיהם הנעימות עם הנביאים, אשר נבאו להם קשות ויטו את לב העם אחרי ירמיה. וראש מליצי הנביא הזה, אשר הפך את לב העם לטובה, היה השר אחיקם בן שפן, איש יקר רוח וטהר לב13.

בימים ההם היה עוד נביא, אשר התנבא כדברי ירמיהו ושמו אוריהו בן שמעיהו מקרית יערים, אך לנביא האמלל הזה, לא קמו גואלים, כאשר קמו לירמיהו, ויהי כשמוע אוריהו, כי כלה מאת המלך להמיתו, ויקם ויברח מצרימה. אך חמת יהויקים לא שככה, וישלח את השר אלנתן בן עכבור14 ואנשים עמו, ויביאו את אוריהו הנביא ממצרים, ויך יהויקים העריץ את קדוש ה' וימיתהו15. ונביאי השקר אשר דברו סרה בשם ה‘, הרימו ראש בימים ההם ויהיו רעים לישראל מנביאי הבעל, אשר קמו בשמרון16, כי שמה את ידם עם הכהנים17, אשר השחיתו את דרכם בדור ההוא, להטות את לב העם אליהם. ותהי עמם גם יד פשחור בן אמר הכהן משרי הכהנים ומנכבדיהם, וינבא גם הוא בשקר18. ויתהפכו הנביאים הנבלים ההם בתחבולותיהם, להניא את לב העם משמוע בקול נביאי האמת, ולהסב אותם אל חזון תעתועיהם ויתנו ללעג בעיניהם, את נבואות הצדק, אשר קראו להן הנביאים הראשונים "משא דבר ה’". ויתלוצצו בלשון תהפוכות ויאמרו, כי אמנם משא ומעמסה הן19 ויספרו חלומותיהם אשר בדו מלבם באזני אוהביהם20. וילמדו גם הם את לשונם לדבר צחות, למען משול ברוח הקהל. ויהי כי נבצרה מאיש מהם לברוא לו ניב שפתים, ויגנבו דברים איש מאת רעהו וינאמו נאום21. ויחזקו את יד אנשי הזרוע לבלתי שובם מדרכם הרעה22; וימצאו בדבר הזה חן בעיניהם. ויורו את העם ללכת איש בשרירות לבו, באמרם, כי בגלל זה לא תבוא על איש רעה23. ולמען קנות את לב הנפתים והנרפים, נבאו להם כל היום כי שלום יהיה לעם24, ויתעיבו מאד לטהר בעיני שומעיהם את חטאת הזמה מטומאתה ולשומה בדבר, אשר אין עָוֶל בו25 וידיחו בדבר הזה את השובבים הזונים אחרי עיניהם, ללכת אחריהם. ותצא מאת נביאי השקר בירושלם חנופה26 לכל עם הארץ.

וישב יהויקים לבטח בשלש השנים הראשונות למלכו, כי חזה בצל מלך מצרים, אשר ידו רמה בעת ההיא. אך עד מהרה מטה יד הממלכה הזאת, אשר דמתה לאיש זקן, אשר כרבותו לאמץ כחו, כן ירפה וכן יחלש. כי תחת נבו פלאסר מלך בבל הראשון, אשר בו נלחם פרעה נכו ויצלח, גם עתה נבוכדראצר בנו, אשר יקראו לו גם נבוכדנאצר, איש “מרגיז ארץ מרעיש ממלכות” ותהי ראשית גבורתו להשיב מכה רבה אל חיק מצרים, אשר אמרה לשום מעצור לרוח נבו פלאסר אביו בהלחמו עליו על יד פרת. ויקרא נבוכדראצר מלחמה על פרעה נכו, ויצא לקראתו ויחן גם הוא על כרכמיש. ופרעה נכו אשר התהלל בגבורתו, בזה בלבו את המלך הצעיר, אשר לא יצא לו עוד שֵם ואשר אביו לא עמד בפניו, ויעט אליו ברוב חילו בסוס וברכב. וכוש ופוט עמו, תופשי מגן ורומח ולודים דורכי קשת27 ויאמר לכלות אויבו כרגע.

מִצְרַיִם כַּיְאֹר יַעֲלֶה ; וְכַנְּהָרוֹת יִתְגֹּעֲשׁוּ מָיִם

וַיֹאמֶר אַעֲלֶה אֲכַסֶּה-אֶרֶץ ; אֹבִידָה עִיר וְיֹשְבֵי בָהּ28

אך שם, על יד נהר פרת כשלו ונפלו, כי הדוף הדף מפניו נבוכדראצר את חיל פרעה עד מעבר לנחל מצרים ויקח מידו את כל אשר היתה לו מן הנחל ההוא עד נהר פרת29.

והעם הזה עם בבל הבא מארץ צפון, אשר שִנְעָר30 היתה אדמת מכורתו, גוי איתן ועתיק ימים31 היה, אשר יצא לו שֵם בממלכות בימים קדמונים מאד32. וירבו הימים וַתִּשַׁח בבל לפני אשור ותסר למשמעתו. וימשול אשור גם בחבל אחד מארץ ארם נהרים, אשר שם שוטטו מעולם בני כשׂד33 הארמי. ויהפכו מלכי אשור את הצִיָה הזאת לארץ מושב34, ויהיו הכשדים לעם יושב על אדמתו. ובהתפרץ מדי וארם נהרים ובבל מפני אשור ונבו פלאסר הכשדי מולך אז בבבל, היו בבל וכשדים לעם אחד ולממלכה אחת. ותקרא המלכות על שם בבל35 ואנשי החיל היו הכשדים36. ויהיו הכשדים גם חכמי בבל וכהניו חוברי חבר ובעלי הכשפים חוברי השמים החוזים בכוכבים המודיעים לחדשים את אשר יבא על הארץ37. ויקסמו קסמים ויקלקלו בחצים וישאלו בתרפים ויראו בכבֵד38, לדעת אם יצלחו במלחמה כי עצביהם היו אלהי מלחמה בעיניהם39. ולמן העת אשר נתכו שני העמים למוצק אחד, נהפך עם בני בבל, אשר עיניו היו מעולם אל חרשת המעשה40 ואל תענֻגות בשר, לגוי אכזרי מאד, אשר לא ידע רחם41 גוי אשר “הרחיב כשאול נפשו והוא כמות לא ישבע”42; לעם בוצע בצע, אשר “כלו לחמס יבא לאסוף כחל שבי ולרשת משכנות לא לו”43. ויהי למחתה לכל משפחות האדמה, כי ידו היתה נטויה “תמיד להרג גוים” ולשום את ארצותם למרמס לו44 “ולהעלות בחכה, לגרור בחרמו ולאסף במכמרתו” את כל האדם45. ויהי כי חזקה יד עם בבל, עד כי “במלכים התקלס ורוזנים היו משחק לו וישחק לכל מבצר”46 ויהי באכזריותו ובכחו “לפטיש כל הארץ”47 “מכה עמים בעברה רודה באף גוים”48 על כן רפו ידי ישראל מאד וימס לבו, כאשר קרב לבא על אדמתו, חיל הגוי המר והנמהר הזה, המון גדודי צבא, מחזיקי קשת וכידון ופרשים רוכבי סוסים, אשר קלו מנמרים חדו מזאבי ערב49 ואף כי ראתה בת יהודה לא את ולא שתים זרים באים בגבולה, נחשב מראה האויב הצר הזה בעיניה, כדבר אשר לא יאמינו בו, כי יסֻפָּר50.

כי למען קַיֵם את כל חבל הארץ ההוא בידו, עלה נבוכדראצר על יהויקים הנאמן לפרעה נכו, אשר למשמעתו סר, ויאסרהו (3155–605) בנחשתים להוליכו בבלה51. וַיִכָּנע יהויקים מפניו ויבא את צוארו בעול מלך בבל, ויהי לו עבד נושא מנחה. וירף נבוכדראצר את ידו ממנו ולא הוליכו עמו. ויקח מחמדת כלי בית ה'52 וימלא את אשפנז רב סריסיו ויבחר ילדי חן מזרע המלוכה ומבני השרים ואנשים מזקני53 העם ויעלם עמו בבלה, לגדלם שם להיות סריסים בהיכל מלך בבל54. ויבא ביום הוא חזון ישעיהו, אשר נבא לחזקיהו זה כמאה שנה לאמר: "מבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד, יֻקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל55, וגם לאדום לבני עמון ולמואב הודיע נבוכדראצר את ידו הקשה, ככל אשר הודיע למצרים וליהודה ויכנע גם אותן56.

אך בכל הרעה הבאה על יהויקים, לא שת לב גם הוא גם עַמו. ותכבד יד יהויקים על ירמיהו על הוכיחו את בית המלך ואת העם ויעצרהו בבית הכלא57. ויצו ירמיהו את ברוך בן נריה תלמידו בדבר ה‘, לכתוב את כל הדברים אשר נבא לישראל ואת כל התוכחות אשר הוכיח אותם, זה שלש ועשרים שנה, למען תמצא יד איש אחר לקרוא אותם לפני העם גם בהיות הוא עצור בבית האסורים. ויעש כן ברוך בן נריה ויכתוב את חזון ירמיהו ויהיה ברוך עולה פעם בפעם אל בית ה’, וקורא את הספר באזני העם. ויהי בשנה החמישית ליהויקים בחדש כסלו ביום צום, ויוָעד עם רב מכל ארץ יהודה ירושלימה אל בית ה‘. וימצא בן נריה את לבבו, ויקרא לפני הקהל הגדול את דברי הספר, אשר היה משפטו עד העת ההיא לקרוא רק באזני מתי מספר בבית ה’. והשר גמריהו בן שפן אבי השרים ישרי הלב, נתן לו מקום בלשכתו אשר במקדש, לשבת ולהשמיע משם את דבריו. וישמע מיכיהו בן גמריהו ויבא אל סוד השרים ויתיעצו לסבב את פני הדבר כי יקראו הדברים באזני המלך, אולי יבין לאחריתו. ויהי כי ידעו את לב יהויקים הקשה, ותהי ראשית עצתם לצַות את ברוך, כי יתחבא הוא וירמיהו, פן תצלח בהם חמת המלך, ואחרי כן הכשירו את הדבר. וישלח המלך את יהודי בן נתניהו סריסו וַיָבֵא את המגלה ויקראה יהודה לפניו, ויהי כי לא טובו בעיני המלך דברי הספר ויקרעהו קָרוע והשלך על האש הבוערת על הָאָח אשר לפניו. ויאטם את אזנו לקול השרים אשר הפגיעו בו, לבלתי שרוף את המגלה הזאת, ויצו לתפוש את ירמיהו ואת ברוך ולעשות בהם שפטים, אך שניהם נעלמו מעיני עבדי יהויקים. ועל המלך הזה חזה ירמיהו חזות קשה ויכתוב עוד הפעם את תוכחותיו על ספר ויוסף עוד עליהם דברים רבים.

וחמת המלך יהויקים עלתה על ירמיהו ועל ספרו על הנבאו, כי תרום יד מלך בבל58 על ישראל, אם לא ימהרו לשוב אל ה', כי נָטֹה נטה יהויקים אחרי מצרים גם אחר הביאו את צוארו בעבודת נבוכדראצר. ויחשוב מחשבות כל היום לפרוק מעליו את עֻלו. ויהי מקץ שלש שנים ליום הכנעו מפני הכשדים, ויבצע את אשר זמם, וימרוד במלך בבל וימנע את מנחתו ממנו. ולא אחר נבוכדראצר לפקוד עליו את עון בגדו בו, וישלח בו את חילו, הלא הם גדודי הכשדים וגדודי ארם59 האויבת לישראל מעולם, אשר נסבה לבבל ביום נפול אשור. וגם גדודי מואב וגדודי עמון שכני יהודה הרעים פרצו בארץ וינטשו בשדות ויארבו על הדרכים60 וישימו אותה לחרדה.

רֹעִים רַבִּים שִׁחֲתוּ כַרְמִי בֹּסְסוּ אֶת-חֶלְקָתִי

נָתְנוּ אֶת-חֶלְקַת חֶמְדָּתִי לְמִדְבַּר שְׁמָמָה61

עַל-כָּל-שְׁפָיִם בַּמִּדְבָּר בָּאוּ שֹׁדְדִים כִּי חֶרֶב לַיָי

אֹכְלָה מִקְצֵה אֶרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ

אֵין שָׁלוֹם לְכָל-בָּשָׂר62

ויאספו העם אל עריהם מפחד אויב ויחישו להם מפלט בירושלם גם בית הרכבים63, המה ויאזניהו בן ירמיהו בן חבצניה הראש לבית אבותם. והרכבים הלא המה בני יהונדב בן רכב, אשר השביע אותם אביהם בימי המלך יֵהוא, לבלתי שתות יין ולבלתי בנות בתים, כי אם לשכון באהלים ולהיות רעי צאן ובקר. ויצורו חיל הכשדים על ירושלם, ויהיה המעט לישראל, כי כתרוהו אויביו מסביב ותהיינה השנים ההן שנות בצורת64 ושדפון65 חורב66 וצמאון67 דֶבֶר בבהמה68 ומְמותי תחלואים באדם69 ויבערו תועי לבב וַיִוָאלו לחשוב להם לעון, את עזבם עבודת מלכת השמים. ויעשו בנפשם שקר, כי ידה בכל הרעות האלה הבאות עליהם70.

וימת יהויקים בשנת האחת עשרה למלכו, אחרי מלאת שמונה חדשים למצור אשר שמו הכשדים על העיר71 וימלוך (3163–597) יהויכין בנו תחתיו, אשר נקרא גם יכניה, בן שמנה עשרה שנה. ויהי מקץ שלשה חדשים ועשרה ימים למלכו, ויבא גם נבוכדראצר לכלכל את דבר המצור והמלחמה וַיַבְלֵג יויכין על מגורתו אשר יגור מפני מלך בבל72 ויצא לקראתו לכפר את פניו הוא ואמו המלכה נחשתא בת אלנתן, ושריו וסריסיו ועבדיו. ולא האזין אליו מלך בבל ולא האמין לו, וַיִוָעַץ להוריד מכסא ישראל את בית יהויקים, אשר המליך מלך מצרים אויב בבל ומבקש רעתה, ולהסב את המלוכה אל איש אחר מבית דוד. ויקח את יויכין ואת אמו ואת כל אנשיו, אשר ברגליו ואת נשי ביתו ואת ילדיו73 וישם עליהם משמר. ולמען היות יהודה למן היום ההוא ממלכה שפלה לבלתי התנשא עוד עליו, לקח “את אילי הארץ”74 עשרת אלפי איש ממרום העם, ובתוכם שרי יהודה אלפַיִם, ושבעת אלפים אנשי חיל גבורים עושי מלחמה, והחרש והמסגר75 אלף איש עושה מלאכה, אשר לא נמצאו כמוהם בארץ בבל76. ויבז את אוצרות בית ה' ובית המלך, ויקצץ את כלי הזהב אשר עשה שלמה בהיכל הקדש, ויולך את השבי ואת הבזה בבלה. ויתן נבוכדראצר את המלך יויכין האמלל אל בית הכלא ויהי אסור שם שבע ושלשים שנה. ויהי כי המה לב העם למלך הצעיר, אשר הלך בגולה ויקראו את שמו לזכר עולם את שער בית ה', אשר משם יצא, אחרי התפללו, אל מחנה בבל, שער יכניה77. ותהי ארץ בבל למיום גלות שמה מלך יהודה ושריו אילי הארץ למושב אצילי בני ישראל כאלף וחמש מאות שנה78. ולמען מנוע את העם מדרך מצרים אויבתו היושבת בנגב, סגר את ערי נגב יהודה הקרובות לה ולא נתן בהם יושב79. ויהי כי נשַמה כל אדמת הנגב ותרב חית השדה, ותהי לארץ למשכלת עד גלות הארץ80 ותהי השארית אשר נשארה ביהודה ובירושלים כתאנים, אשר לא תאכלנה מרוע81 כי לא השאיר נבודראצר ביהודה רק את דלת עם הארץ. וידי צבאות בבל אשר עברו בארץ חלו מאד בערים רבים להרוס ולנתוץ. ותרבינה ביהודה הערים החרבות והנשמות והנהרסות82 עד אשר קראו לאנשי הערים ההן “יושבי החרבות”83 ותהי הארץ לחרבה לחרפה וגדופה ומשמה84 באשמת יהויקים אשר התגרה ברעה.

ויַמלך נבוכדראצר על יהודה את מתניה85 הבן השלישי ליאשיהו86 בן אחת ועשרים שנה, איש רך לב ורפה ידים87, ויכרות עמו ברית וישביעהו בה' להיות נאמן לו ויסב את שמו צדקיה (3163–697) לאמר: ה' צדקך יהי בך לעד על השבועה אשר נשבעת לי88. ואף כי מטה יד ישראל מאד בעת ההיא, לא התיאש עוד ירמיהו הנביא מן הטובה ותהי עצתו אמונה לצדקיהו מלך יהודה ואל עמו לאמר, “הביאו את צואריכם בעול מלך בבל ועבדו אותו ואת עמו וחיו”89. כי צָפֹה צָפָה הנביא הזה ברוח קדשו, אשר אָצל עליו ה‘, כי לא לאֹרך ימים יכון כסא בבל90. על כן אין טוב לעמים, כי אם להכנע מפני הגוי הקשה הזה, עד בוא עת ארצו גם הוא. וינח לישראל מעט בימים הראשונים, אשר נשא צדקיהו את עול בבל, ותרם קרנו. ויהיו מלאכי הגוים הקטנים אשר מסביב באים בבית מלך ישראל, וגם מלאכי צידון בתוכם91, להסית אותו לשית ידו עמם לפשוע במלך בבל. ויבא ירמיהו אל מלאכי מלכי הנכר וישם בפיהם דברים לדבר באזני אדוניהם, לנטות את שכמם גם הם, לעבוד את נבוכדראצר ולא יכרתו ברית איש עם ראהו ועם מלך יהודה, להתפרץ מפני הממלכה הגדולה והחזקה לרע להם, ולא ישעו אל דברי עונניהם וקוסמיהם, אשר קמו גם בקרבם, לעוררם לפרוק עול מלך בבל92. ולמען המרץ את דברו, עשה לו ירמיהו במצות ה’, מוסרות ומוטות וישלח אל מלכי הגוים ביד מלאכיהם לאות להם, כי צוה אלהים לשום את צוארם בעול נבוכדראצר, למען ישקטו גוי גוי במקומו ולא יגלו מארצם. ומי יודע אם לא עשו דברי הנביא פֶּרִי, לולא יצאו לו לשטן, חבר פוחזים וריקים בעלי לשון, אשר שמו את נפשם לנביאים93. וחנניה בן עזור מגבעון בראשם. ויעשו שקר בנפש הקהל, כי בעוד שנתים ימים, ישבר עול מלך בבל וכל גולי יהודה94 וכל כלי בית ה' ישובו ירושלמה. ויריבו נביאי השקר בירמיהו, אך הוא לא חת מפניהם ולא הפל דבר מדבריו ארצה. וימת חנניה בן עזור נביא השקר בשנה הראשונה למלוך צדקיה. אך דברי השקר, אשר הפיץ הוא וחבר מרעיו, הצמיחו לענה ורוש. וימלאו נביאי השקר את כל הארץ, חזון שוא, ומקסם חלק, ויהי ירמיהו בעת ההיא כמעט הנביא האחד95 על אדמת ישראל, אשר נבא בשם ה' על כן האמינו העם, כי מבלעדיו לא יקום עוד נביא והנבואה תתום כלה. ויהי למשל בפיהם: “יארכו הימים ואבד כל חזון”96 והכהונה שבה גם היא עשר מעלות אחורנית, ויכהנו גם ערלי בשר בבית ה'97.


  1. תהלים פט, מב–מג.  ↩

  2. דהי"א ג, טו.  ↩

  3. ירמי' ב, טז.  ↩

  4. כב יז.ועיין הדמות אשר ערך לו יחזקאל (יחזק יט, ו–ז).  ↩

  5. ירמי' כב, יג.  ↩

  6. עיין היטב את דברי במוצא דבר “תשובת דור יאשיהו”.  ↩

  7. ירמי' ט, כב.  ↩

  8. ח, ח.  ↩

  9. ה, ז–ח; ט, א. כג, י.  ↩

  10. ה', כז.  ↩

  11. יב.“לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם”(איכ‘ רב’ א, א).  ↩

  12. ה, ח.  ↩

  13. ירמי‘ כו, א–יט. כד. בראשונה כתוב, כי יד “כל העם” היתה עם צוררי ירמי’ (ח) ואח“כ כתוב, כי יד ”כל העם“ היתה עם השרים המצדיקים אותו (ט"ז) כיצד יתקימו שני כתובים המכחישים זא”ז? – בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, כי אחיקם, אשר עמד למעוז לנביא הנרדף, הוא הפך את לב העם (כד) ויהיה פירוש “לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו” לאמר, לבלתי הניח את העם בכעסם הגורם למיתתו.  ↩

  14. עכבור זה הוא “עכבור בן מיכיה” הנזכר בין שרי יאשיהו (מ"ב כב, יב) שנקרא בס' דהי“ב ”עבדון בן מיכה" (דהי"ב לד, כ).  ↩

  15. ירמי' כו, כ–כג.  ↩

  16. כג, יג–יד.  ↩

  17. יא; ה, לא.  ↩

  18. כ, ו.לפי השמועה היה פשחור עשיר גדול ועליו עלתה מסורת עתיקה לאמר: "ארבע מאות עבדים, ואמרי לה ארבעת אלפים עבדים היו לפשחור בן אימר וכולם נטמעו בכהונה וכו' (קדושין ע:)  ↩

  19. ירמי' כג, לג–לט.  ↩

  20. כה. כז. לב.  ↩

  21. ל–לא.  ↩

  22. יד.  ↩

  23. יז.  ↩

  24. ו, יד; ח. יא.  ↩

  25. “ובנביאי ירושלם ראיתי שערורה נאוף”.. (כג, יד) ועיין כט, כג.  ↩

  26. כג, טו.במלה זו כִון ירמי' ביחוד על עון זמה ועיין ג, א. ב. ט.  ↩

  27. מו, ט.  ↩

  28. ח.  ↩

  29. מ"ב כד, ז.  ↩

  30. ברא' י, י; יא, ב–ט.  ↩

  31. ירמי' ה, טו.  ↩

  32. ברא' י, י.  ↩

  33. כב, כב.  ↩

  34. ftn343  ↩

  35. בין 287 פעמים שנזכר שם “בבל” במקרא נסמך 135 פעמים לשם מלך ומלכות. ולשֵם כשדים הנזכר במקרא 84 פעמים לא נסמך רק ארבע פעמים.  ↩

  36. מרבית שם כשדים יזכר בדברי המלחמות ותשע פעמים נסמך אל שם כשדים מלת “חיל” ומלת “גדודי”.  ↩

  37. ישעי' מ“ז, ט. י”ב. וכן אנחנו מוצאים שֵם הכשדים נקרא עם החרטומים האשפים וגזריא. (דני' ב, י; ד, ד; ה, ז. יא).  ↩

  38. יחזק' כא, כו.  ↩

  39. עיין היטב חבקוק א, יא. טז–יז.  ↩

  40. יהושע ז, כא.  ↩

  41. ירמי' ו, כג.  ↩

  42. חבקוק ב, ה.  ↩

  43. א, ו. ט; ב, ו. ט.  ↩

  44. טו. יז.  ↩

  45. טו; ב, ה. ח. י.  ↩

  46. א, י.  ↩

  47. ירמי' נ, כב.  ↩

  48. ישעי' יד, ו.  ↩

  49. ירמי‘ ו, כג–כד. חבק’ א, ז–ח.  ↩

  50. ftn50  ↩

  51. דה“ב לו, ו. ועיין מוצא דבר: ”גולי בבל הראשונים".  ↩

  52. דה"ב ז. דניאל א, ב.  ↩

  53. עיין מוצא דבר: “גולי בבל הראשונים”.  ↩

  54. דניאל ג–ד.  ↩

  55. מ"ב כ, יח. ישעי' לט, ז.  ↩

  56. כי כן נמנו שלשת העמים האלה עם מצרים ויהודה (ירמי' ט, כה).  ↩

  57. ירמי' לו, ה.  ↩

  58. כט.  ↩

  59. מלבד אשר “גדודי ארם” תכופים לגדודי כשדים במנינם בעקר מקומם (מ"ב כד, ב) נמנו עמם יחד עו הפעם “מפני חיל הכשדים ומפני חיל ארם” (ירמי' לה, יא) הא למדת כי שני אלה היו כמעט לצבא אחד.  ↩

  60. ירמי' ו, כה.  ↩

  61. ftn61  ↩

  62. יב.ואת הפסוקים האלה יסיים הנביא בתוכחה “על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה, אשר הנחלתי את עמי ישראל” –, ומי המה הלא עמון ומואב ואדום!  ↩

  63. לה יא.  ↩

  64. י"ד, א.  ↩

  65. יב, יג.ואם נתבונן בפסוקים שלפניו ושלאחריו נראה, כי דבר זה היה בימי בוא השכנים הרעים על אדמת יהודה, שהם אחרית ימי יויקים (מ"ב כד, ב. ועיין חבקוק ג, יז).  ↩

  66. ירמי' ג, ג; יד, ד.  ↩

  67. ה.  ↩

  68. יב, ד.חבקוק שם.  ↩

  69. ירמי‘ טז, ד. ולפי הזכרונות שנזכרו פורעניות אלה פעמים הרבה בירמי’, יש להחזיק כי כמעט לא סרו מאחרית ימי יאשיהו והלאה. והפסוק הנרשם בסמוך יעיד גם הוא על זה.  ↩

  70. ירמי' מד, יח.  ↩

  71. “בעת ההיא עלו עבדי וגו'”(מ"ב כד, י) אין משמעו לדעתנו, כי בימי עלות יהויכין על כסאו, עלו על ירושלם, כי אם עלו כתשעה חדשים לפני מלכו ובעת מלכו לא נעלו עוד מעליה ורק אם נאמר כן, יתקימו שני מקראות המכחישים זה את זה בדה“י, כי כתוב אחד אומר שם ”ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך…“ (דה"ב לו, ט) וכתיב אחד אומר ”ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדראצר ויביאהו וגו‘“ (י). ובכן השאלה עולה מאליה: איך אפשר לשנה, לשוב ולהתמלא במשך שלשה חדשים ועשרה ימים? אלא על כרחי אני אומר, כי ”לתשובת השנה“ נאמרה על מלאת שנה ליום, אשר עלו עבדי נבוכדראצר לצור על ירושלם ודבר זה היה כתשעה חדשים פחות עשרה ימים, לפני מלוך יהויכין ובמלאת אחרי כן שלשה חדשים ועשרה ימים למלוך יהויכין, שאז היתה תשובת השנה לתחלת המצור, אז נהיה שנוי גדול לדברי בעל ספר דה”י שלח נבוכדראצר שלוחיו ויבֵא אליו את יויכין, ולדברי בעל ספר מלכים המבואר במקום זה יותר מס’ דה"י ואשר את דבריו קבלו רבותינו ויוסיפוס עלה עליו נבוכדראצר בעצמו (מ"ב כד, יא) ויויכין יצא לקראתו.  ↩

  72. ירמי‘ כב, כה. ולדברי יוסיפוס מסר המלך הרך את נפשו על שלום עמו (קדמו' 1 7 X) וגם מן דברי רבותינו עולה כן באמרם: “כשעלה נ”נ… יצתה סנהדרי גדולה… אתון ואמרון לו ליהויכין… נ“נ בעי לך כיון ששמע מהם כך אמר: רבש”ע וכו’" (שקלים ו, ד).  ↩

  73. “הוטלו הוא וזרעו”(ירמי' כב, כח).  ↩

  74. יחז' יז, יג–יד.  ↩

  75. רבותינו הוציאו את שם “החרש והמסגר” לדרשה. ויונתן תרגם אותו כפשוטו: “אומניא ותרעיא” ואחריו נמשכו כל הפשטנים ור“י ייטלש והמתרגמים החדשים פירשו גם ”והמסגר" אומן עושה מפתחות ומנעול וכן נראה גם מיוסיפוס (קדמו'.1.7 X) שהוא מפרש את שניהם אומנות.  ↩

  76. פסוק מלכים ב' כד, טז אינו אלא כפל מקצת דברים של פסוק י“ד שלפני פניו, אלא שבפסוק י”ד נזכר רק כלל המספר, אך לעומת זה עלו שם גם השרים במספר הכולל, ובפסוק ט"ז נמנו אנשי החיל לעצמם והחרש והמסגר לעצמם והשרים לא נזכרו כל עקר. וכן העלה גם האברבנאל.  ↩

  77. שקלים ו, יג.מדות ב, ו.  ↩

  78. עיין קדושין סט–ע“ב ”אילי הארץ": אלו חורי יהודה ובנימן ועליהן הכתוב אומר: כתאנים הטובות האלה כו', (ס“ע, כ”ה).  ↩

  79. ירמי' יג, יח–יט. עיין רש“י ורד”ק.  ↩

  80. י“ב ט; טו, ג. יחז‘ ה, יז; יד, כא; לג, כז; לד, כה. כח. ואולי תכון לפי זה בדרך פשוטה מאד מליצת ירמי’ על נבוכד' ”וגם חית השדה נתתי לו לעבדו". (ירמי' כז, ו; כח, יד) כי החיות הרעות הפילו המתפרצים מפניו חללים, ככל אשר הפילו בם אנשי חילו העובדים אותו.  ↩

  81. ירמי' כד, ח.  ↩

  82. יחז' לו, ד.  ↩

  83. לג, כד.  ↩

  84. ה, יד–טו.  ↩

  85. מ"ב כד, יז.  ↩

  86. דה"א ג, טו.  ↩

  87. עיין ירמי' לח, ה. כד–כו.  ↩

  88. “אמר לו: יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי”. (כריתות ה:)  ↩

  89. ירמי' כז, יב.  ↩

  90. ז.  ↩

  91. ג.  ↩

  92. ט.פסוק זה חוזר על העמים ולא על צדקיהו, כי ענין צדקיה מתחיל בפסוק יב.  ↩

  93. יד–טז.  ↩

  94. כ"ח, ב–ד.  ↩

  95. יחז' ז, כו.  ↩

  96. יב, כב–כד.  ↩

  97. מד, ז.“הכהנים ששמשו בימי צדקי' ערלים היו…”(איכה רבתי א, ט). “שאף הכהנים המקריבים את הקרבנות היו ערלים…” (תנחומא ברא' יז, ג).  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47603 יצירות מאת 2648 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20050 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!