הרב־הגאון, ר' שלום שבדרון שליט"א, היה נוסע מפעם־לפעם לעולם הגדול לקרב את הלבבות היהודיים לאביהם שבשמיים. בנסיעותיו נהג לבקר בכרך מנצ’סטר אשר באנגליה ושם, בעיר גדולה זו, היה מתאכסן אצל ידידו, היהודי היקר, ר' יהודה, ראש־ישיבת מנצ’סטר.
הגבאי והעסקן העיקרי של הישיבה, מר רוזנברג, ישב תמיד במשרד, בבית־מסחרו, וטיפל בהתנדבות בענייניה השוטפים של הישיבה: הכספיים, המינהליים, האירגוניים ועוד. בהזדמנות אחת סיפר להרב שבדרון את אשר אירע לו במגעו עם הרב הצדיק ר' אלחנן, שחי ופעל לפני מילחמת העולם הראשונה במיזרחה של אירופה, והרב שבדרון חזר וסיפר מעשה זה באחת מדרשותיו בירושלים:
היה זה לפני מילחמת העולם הראשונה, והרב ר' אלחנן, זיע"א, נסע לאנגליה והגיע לעיר הגדולה והעשירה מנצ’סטר. בבואו, התארח אצל ראש־ישיבת מנצ’סטר, והודיעו כי בא לאסוף כספים עבור ישיבות ומטרות צדקה במיזרח־אירופה וביקש כי יעזרו לו במשימה חשובה זו.
באותה עת היה מר רוזנברג צעיר, לאחר חתונתו, וכאשר נודע לו כי הגיע ר' אלחנן, הצדיק הידוע, והוא מבקש שמישהו יעזור לו לערוך מגבית בקרב יהודי העיר ועשיריה, למען הישיבות שבאירופה המיזרחית, ולמטרות צדקה וחסד, נטש את עסקיו, הופיע לפני ראש־הישיבה והציע את עצמו להיות לעזר לר' אלחנן.
הוא היה עול־ימים, בעל מרץ ורצון טוב, ועשה למען ר' אלחנן באמונה. הוא לא חס על זמנו וכוחו, ולאחר שטרח רבות, במשך שבועות מיספר, הצליח להתרים יהודים רבים ולגייס עבור ר' אלחנן סכום ניכבד של כסף.
לפני שר' אלחנן עמד לעזוב ולחזור למקומו, הביע ראש־הישיבה את שביעות־רצונו מפעולתו של מר רוזנברג, ושלא בנוכחותו של ר' אלחנן איחל לו “יישר־כוח”.
סיפר מר רוזנברג לראש־הישיבה על מצוקתו האישית ועל העסק שפתח לאחר חתונתו, שאינו מצליח, משום שקיים צורך חיוני בכסף רב כדי להכניס את העיניינים במסלול. “הנה”, הוסיף מר רוזנברג, “קניתי כרטיס־הגרלה של מרוצי־סוסים, העשוי לזכות בזכייה עצומה. הריני מבקש, על־כן, מכבודו להעתיר על ר' אלחנן, שיואיל להעניק לי ברכה, אשר לפיה אזכה בזכייה ואוכל לבסס את עסקי, ולהתחיל את חיי־נשואי על בסיס כספי נוח”.
ביום הנסיעה, כשר' אלחנן התכונן לעלות על האוניה, ניפרדו ממנו ראש־הישיבה ומר רוזנברג. ר' אלחנן הודה להם על יחסם הטוב, ובמיוחד שיבח את מר רוזנברג על שהואיל ללכת ולהשתדל עבור המגבית אצל בעלי הבתים ולהשפיע עליהם לתרום לדברים חשובים לשם־שמיים, ועל זריזותו לדבר־מיצווה.
רמז מר רוזנברג לראש־הישיבה שיתחיל לדבר עם ר' אלחנן עבורו. הבין ראש־הישיבה את הרמז ופנה אל ר' אלחנן:
“מר רוזנברג פתח, זה־עתה, בית־מיסחר לאריגים וניכנס בהתחייבויות. זה־לא־כבר נשא אשה והוא זקוק מאוד לכסף כדי לפלס לעצמו דרך בחיים ולכן, מבקש הוא, אם אפשרי הדבר, שהרב הצדיק, ר' אלחנן, יברכהו ויבקש מאת ה' יתברך, כי בהגרלת סוסי המרוץ, שצריכה להתקיים בקרוב, יזכה באיגרת הזוכה”.
ר' אלחנן שאל לשמו הפרטי ולשם אמו של מר רוזנברג ואמר:
“יתן נא ה' יתברך ליצחק בן פנינה בריאות וחיים”.
ראש־הישיבה ומר רוזנברג השתוממו על המענה שאינו מתייחס לבקשה. ראש־הישיבה חשש שר' אלחנן לא הבינו כראוי, ולכן חזר על בקשתו כמעט מלה־במלה.
ר' אלחנן הביט על ראש־הישיבה ואחר־כך על מר רוזנברג ואמר:
“אנה, ה' אלקי ישראל, תן נא רפואה שלימה ומהירה, וחיים, ליצחק בן פנינה”.
הם הבינו כי לא כדאי ללחוץ על ר' אלחנן, שעתיים יותר מאוחר הפליג באוניתו, ואילו ראש־הישיבה ומר רוזנברג חזרו איש לביתו.
* * * * *
כעבור שבוע־ימים, כשהלך מר רוזנברג ברחוב, חש באופן פיתאומי בכאב נורא בחזהו, ראשו היה עליו סחרחר, ולפני שהיה סיפק בידו להבין ולדעת את המתרחש, איבד את הכרתו. כשפקח את עיניו, מצא עצמו שוכב בבית־חולים, בעוד שהאחות הרחמניה מיהרה לקרוא לרופא, שבדקו וביקשו לשכב במנוחה ולא להתרגש.
הוברר, כי היתה לו התקפת־לב מן הסוג המסוכן ביותר. הרופאים הביעו את תמיהתם לעצם שובו לאיתנו, דבר הקורה לאחד מני אלפים, והודיעוהו כי יש לראות את חייו כחיים חדשים שהוענקו לו על־ידי אדון העולם.
כאשר עזב את בית־החולים, התחזק ביטחונו בה'. לבית־מיסחרו נתן תשומת לב מעטה בלבד, וכמובן שעיקר זמנו היה נתון למיצוות ולמעשים טובים. וראה זה פלא! למרות עובדה זו, הצליח מסחרו עד למאוד ושיגשג. במשך השנים הקים שרשרת של בתי־מסחר לאריגים במנצ’סטר ובלונדון והוא הלך מחייל־אל־חייל. למרות שהפקיד מנהלים, פקידים ועוזרים, שניהלו את כל עינייניו, בשכר, הנה לא אירעו תקלות, והכל הלך כשורה. מן השמים עזרו לו, כדי שיוכל להתמסר, יותר־ויותר, לדברים של מיצווה.
“רואה הוא”, אמר להרב שבדרון, “כי, בעצם, ידע ר' אלחנן, אז, שניסתיימו ימי ועלי למות במהרה, בעודני באיבי, ממחלה קשה, ולכן ביקש מה' שיתן לי רפואה־שלימה ומהירה, וחיים”.
מאז חלפו־עברו חמישים שנה, ויותר, וכיום מנוהלים עסקיו המרובים, והענפים, של מר רוזנברג על־ידי צאצאיו, וצאצאי־צאצאיו, בעזרת מאות פקידים, לבלרים ופועלים, על הצד הטוב ביותר. את חייו הארוכים והמאושרים רואה הוא כמתנה שניתנה לו מן השמיים, למרות שאינם שייכים לו, ולכן הקדישם, כאמור למעשים טובים וליראת ה' יתברך, ובעיקר לטיפול בעיניינים המרובים של הישיבה הקדושה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.