רקע
ראובן ברטוב (רודניצקי)

 

א.    🔗

הוא מהנדס לאלקטרוניקה. לאחר שנות השתלמות בארצות־הברית חזר לארץ כמדען והתפרסם בכישרונותיו המקצועיים. במיפעל, שבו אני מועסק, הזדמן לי להכירו מקרוב. בגלל מערכת מכונות, המפעילות חלק גדול של המיפעל ואשר הופיעו בהן לקויים, שטובי המהנדסים לא יכלו לתקנם, הוזמן מתל־אביב – ירושלימה.

באחת ההפסקות שוחחנו על־אודות הטבע וההשגחה העליונה. סח לי המדען:

“בעצם, לפעמים מתחיל אנוכי לחשוב ואז מתגלים לי דברים ניפלאים. משווה אני את כל מה שלמדתי וראיתי ונוכחתי־לדעת, אל סודות היצירה והטבע הנהדר, ומשתדל אני לחדור יותר־ויותר, בעיני־רוחי אל היקום האין־סופי ואז מתגלה לי, בכל הודו והדרו, עד כמה שמגיע אני בחושי המוגבלים כאנוש, ריבונו של העולם”.

והוסיף המדען וסיפר לי, כי בבית־הספר הגבוה למדעים, באמריקה, היה במחיצתם של שלושה אנשי־מדע דגולים מיפן, מצרפת ומארצות־הברית. המשותף בכולם היתה הכרתם בבורא העולם כך, שברגע שאחד מהם היה נתון במצוקה, שופך היה את ליבו אל אדון העולם. מפעם־לפעם מתייחדים היו עם בוראם וככל שהתקדמו בחקירותיהם, להבנת מיסתרי היקום, גדלה הערצתם ודביקותם באלקים, ושגור היה בפיהם הפסוק מן התהלים, שאמר נעים זמירות ישראל:

“מה רבו מעשיך ה' – כולם בחכמה עשית”.

 

ב.    🔗

בשעות הפנאי מביע היה השקפת־עולם, שהיתה נוגדת את אורח־חייו. הוא הלך ללא כיסוי לראשו ונהג כאיש חילוני לכל דבר ועם זאת השקיף על העולם בפילוסופיה דתית, וניכר היה בו, היטב, כי הגיע להכרה חזקה ובריאה בבורא העולם. הוא הביע את מורת־רוחו על הדור האדיש – המטומטם וחסר הרגש וההכרה, ופעם אחת גבר רוגזו ופנה אלי:

“אחינו־בני־ישראל, שלגביהם נאמר: ‘בני־ישראל ערבים זה־לזה’, רואים לנגד עיניהם כל דבר רע שבעולם – באדישות. אוכלוסי העולם כולו רואים מעשי נסים המתרחשים לעיניהם, ממש, בכל יום, בכל עת ובכל שעה ואין שם אל לב. מהפיכות, מילחמות עם בעם, מעמד במעמד, חצי עולם אחד בחצי העולם השני – גם דבר זה לאיש לא איכפת. רואים כיצד איש בולע חיים את רעהו ובראש־חוצות ניתלים, בפני קהל־ועדה, ראשי־ממשלה, שרים ואנשים רמי־מעלה וכיצד מתקרב העולם כולו, במהירות מסחררת, לקראת מילחמה אטומית ואבדון, ולמי כל זה איכפת?”

הוא הוסיף וגולל לפני את תרעומתו על העולם הנוהג כמינהגו ועל כל אחד־ואחד החי את חייו בשקט ובשלווה וממשיך לארוג את חלומותיו הוורודים ואין צדיק, ופיקח אחד אשר יראה נוכחה את המצב ויבין, כי הקב"ה לא יעבור כך על סדר־היום וישתוק.

 

ג.    🔗

הוא תיקן את הליקויים במערכת המכונות, אצלנו במיפעל, לשביעות־רצון וחזר למקומו לתל־אביב. חלפו חודשים מיספר והנה הופיע ליקוי חדש במערכת המכונות וכמובן שנעשו ניסיונות להשיג שוב את אותו המהנדס המוכשר. מכל־מקום, בשיחה טלפונית עם מנהלי החברה ההנדסית, אשר העסיקתו, נאמר לנו, כי איש זה אינו מועסק עוד אצלם והם מסרו לנו את מענו הפרטי. גם כאן לא היתה כל אפשרות למצאו והמכתב שנישלח אליו בדואר חזר עם ציון הדוור:

“עזב מבלי להשאיר את כתובתו החדשה”.

הואיל ולמיפעל חשוב היה שמהנדס צעיר ומוכשר זה יבדוק מחדש את מערכת המכונות, נישלח איש מיוחד, מטעם המיפעל, לתל־אביב לחקור ולברר, ולגלות את עקבותיו. התברר שהלה התגורר בגפו בבית חד־מישפחתי וזה חודשים מיספר שאין רואים אותו בכלל. בגינה, שמסביב לבית בן הקומה האחת, וליד הכניסה, צמחו וגדלו עשבים, דבר המראה כי הדייר אינו בא לדירתו.

לא היתה איפוא ברירה והמיפעל הזמין מהנדסים אחרים אשר טיפלו במכונות והצליחו איכשהו לגלות את מקור הליקוי ולתקנו.

 

ד.    🔗

באותו קייץ יצאתי, בעת חופשתי, לבני־ברק ושהיתי שם ב“ירחי־הכלה”.

הרגשתי שם כדג במים וביליתי מצויין בשמיעת דרשות והרצאות. עומד הייתי שעה ארוכה ליד לוחות המודעות ובורר לעצמי את השיעור החביב עלי יותר, וכך עברתי מאולם אחד לשני וינקתי מתורתם של רבנים, דרשנים ומגידי־שיעור מגדולי התורה ואדיריה.

ביום האחרון לשהותי שם טפח מישהו על כתפי ומה הופתעתי, בהפנותי את ראשי, בראותי את אותו המהנדס לאלקטרוניקה עומד מולי ומחייך. הפעם חבוש היה מיגבעת וניראה קצת שונה, ובראותו את ארשת־פני ואת מבטי הבוחן, עמד והסביר לי, על־רגל־אחת, את מעשיו במקום זה.

לאחר לבטים רבים, אמר, החליט לנתק את כל הגשרים מאחוריו ולהתחיל בחיים חדשים, חיים עם תוכן ותכלית, שבהם יוכל להתקרב אל אותו הכוח האין־סופי – אל הקדוש־ברוך־הוא, שאותו העריץ ואהב תמיד. הוא התקבל באחת הישיבות בבני־ברק ושם למד את תורת ה' מפי גדולי ישראל והתעמק במדעי היהדות. בעונת “ירחי־כלה”, בישיבת פוניבז', נוהג הוא להכנס בה, מפעם־לפעם, ולהתערב בין אנשי ישיבה זו ואורחיה.

 

ה.    🔗

באותו ערב יצאנו למירפסת העליונה של הישיבה, ישבנו שם והסתכלנו בשמים. ראינו את כדור השמש השוקע, כאילו, לתוך הים. המהנדס בעל הנשמה היתירה התרגש והתפעל למראה כדור השמש הגדול בניפחו יותר ממיליון פעם מכדור־ארצנו והנמצא במרחק עצום מאתנו, בחלל החיצון, במרחק מיליונים רבים של קילומטרים.

“תאר לעצמך”, אמר לי, “מגלגל־אש נורא זה ניזרקות להבות למרחקים של מאות־אלפי קילומטרים לתוך חלל היקום ומבחינת המרחק מותאם כדור־ארצנו לאקלים הדרוש לייצורים החיים בו ולצמחייתו. אלו הוקרבו השמש וכדור־הארץ, זה־לזה, אך “כמלוא־הנימה” (במונחים אסטרונומים), כי אז לא היתה כל אפשרות של חיים אצלנו מפאת החום הנורא, שהיה שורר אז ומאידך אילו הורחקו שני “כדורים” אלה זה־מזה, במשהו־מן־המשהו, היה הכל קופא מקור”.

הוא הביט בי במבט רב־משמעות ואמר:

“אכן, יש מי שמשגיח על־כך שהשמש תהא במרחק מתאים מאתנו, באופן רצוי ומדוייק ביותר, והאקלים שלנו ישאר, בשל כך, מתאים ונוח”.

 

ו.    🔗

ביני־וביני נודע לי מפיו, כי שידכוהו עם נערה דתית מבני־ברק והוא עומד להקים בית בישראל. הוא גילה עיניין בכל מה שנעשה במיפעל ושמח לשמוע כי מהנדסים אחרים הצליחו להשתלט על המערכת המסובכת של המכונות ולתקנן. לאחר־מכן סיפר לי על אורח־חייו בעיר זו, החדשה לגבי־דידו מכל הבחינות, ועל סדר היום בישיבה. תוך־כדי־כך החשיך היום והוא הסתכל בשמים.

“היודע אתה”, הביט ואמר, “בחלל העולם קיימים מיליארדים־על־מיליארדים כוכבים־עולמות. כל כוכב – עולם בפני עצמו ובהם כוכבים גדולים הרבה מעולמנו אנו. כולם קבועים על־פי חוק וסדר מדוייקים להפליא. המעניין, כי במשך כל הזמן לא קרה שבתוך המיספר העצום של כוכבים ומזלות יהיו אי־אלה “תאונות־דרכים” וכוכב אחד יתקל בכוכב שני. התנפצות בין כוכבים עוד לא היתה”.

הוא הביט בשמים ובי, חליפות, ואמר: “גם כאן יש מי שמשגיח”.

באותו ערב צריך הייתי לחזור לירושלים והוא ליווני לאוטובוס ועזר לי לשאת את חפצי. בדרך, תוך־כדי שיחה על דא ועל הא, פנה ואמר:

“נתאר לעצמנו מה היה קורה אילו במשך תקופה מסויימת היו נולדים בנים יותר מבנות, או להפך? כי אז היה זה סוף האנושות. אותו הדבר עלול היה לקרות גם אצל בעלי־החיים וגם בצמחים מסויימים. לאושרנו, יש מי ששומר על שיווי המישקל ועל היחס המיספרי”.

הוא הוסיף והדגיש, כי הקב"ה, ישתבח שמו לעד, ברא עולם יפה ומושלם להפליא. לכל דבר, יש סיבה והכל פועל בשלימות ובהרמוניה. כל דבר כקטן וכגדול, אם נביט בו בתשומת‏־לב, פועל וקיים בחכמה עילאית.

 

ז.    🔗

הוא התמרמר על התופעה, שבימינו ובתקופתנו קוראים לכל זאת “טבע” ומה רבים האנשים המיחסים הכל ל“טבע”, כאילו הוא “משהו” כל־יכול וכאילו הוא־הוא, חס־ושלום, יצר את הכל.

“פרח מראשם של הללו”, הוסיף המהנדס, “ההגיון הפשוט, האומר כי כל הדברים הנישגבים, שאנו מרגישים בחושינו, המשתלבים להרמוניה ניפלאה, ומהווים יופי לאין קץ, הם מעשיו של האלקים, ששכינתו נימצאת בכל הבריאה ואילו היה מוציאה, היה הכל גווע”.

עליתי לאוטובוס והוא המתין ליד החלון הפתוח. הוא הביט בשעונו וגילה, שעודנו צריך לגשת לבית ארוסתו. הביט בי בעיניו מלאות הרגש וביקש: “בקרוב, בעזרת ה', אשלח אליך כרטיס הזמנה לחתונתי ואשמח לראותך ביום שימחת־ליבי”.

האוטובוס התחיל לזוז וניפרדתי מיהודי יקר ויחיד־סגולה זה בלחיצת־יד.



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!