רקע
דוד שמעוני
עִם שׁוּב רוּחוֹת אֲבֵלוֹת...
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל-אביב: מסדה; תש"ט

א

הָיְתָה נַעֲרָה אֲבִיבִית,

מֵאֶרֶץ הָאָבִיב בָּאָה,

וַתֵּט לִי חֶסֶד אֲבִיבָהּ

בְּעֵת הָאָבִיב הַנָּאָה.


וְצִפֳּרִים שָׁרוּ עַל גַּגּוֹת,

בַּגַּנִּים וּבַשָּׂדוֹת,

וַתִּקַּח גַם אָזְנִי שֶׁמֶץ

מִשִּׁירוֹתֵיהֶן נֶחְמָדוֹת.


וְהָיוּ עוֹד עֵינַי מְעֻרְפָּלוֹת

מֵעַנְנֵי חֹרֶף שְׁחוֹרִים,

וְאוּלָם הַרְגֵּשׁ הִרְגַּשְׁתִּי,

כִּי כְּחֻלִּים שָׁמַיִם וּטְהוֹרִים.


וְאַדֶּרֶת חֹרֶף כְּבֵדָה

עוֹד עַל כְּתֵפַי הֵעִיקָה,

אַךְ יָדֹעַ יָדַעְתִּי,

כִּי שֶׁמֶשׁ צְעִירָה מַבְרִיקָה.


וָאֶהְיֶה כְגֵר בָּאָבִיב

וְאֵין מִתַּחְתַּי בָּסִיס,

אַךְ הִגִּיעָה לִי רִנַּת אֲדָמָה,

רִנַּת לְשַׁד וְעָסִיס.


וְהַנַּעֲרָה שָׂחֲקָה וְסִפְּרָה

מִבֵּיתָהּ וּמִגַּנָּהּ,

וַתַּעֲבֵר בְּיָדָהּ עַל פָּנַי

וָאָרִיחַ רֵיחַ שׁוֹשַׁנָּה.


וְהַנַּעֲרָה שָׂחֲקָה וְסִפְּרָה

מֵאַרְצָהּ הַחֲמוּדָה,

עַל לֵילוֹת רֵיחָנִים, בְּהִירִים

בְּכַרְמָהּ אֲשֶׁר בִּיהוּדָה.


וָאֶפְתַּח רֶגַע אֶת עֵינַי,

בִּסַפֵּר הַנַּעֲרָה עַל כַּרְמָהּ.

וַתֹּאמַר לִי הַנַּעֲרָה:

“יֵשׁ בְּעֵינְךָ דְּבַר־מָה”,


"דְּבַר־מַה כָּבֵד, מְעֻרְפָּל,

“אַךְ אֲפַזְּרוֹ, חֲבִיבִי…”

וַתִּשַּׁק לִי הַנַּעֲרָה:

“כְּלוּם לֹא תַאֲמִין לְנִיבִי?”


וַתַּבֵּט הַנַּעֲרָה כְּבוֹטְחָה,

אַךְ כְּלוּם לָהּ לֹא אָמַרְתִּי.

הַנַּעֲרָה נָשְׁקָה וְשָׂחֲקָה,

אֲנִי הִתְקַפַּלְתִּי בְאַדַּרְתִּי.


ב

הִצְלִיף עַל פְּנֵי תֵבֵל

הַקַּיִץ בְּשִׁבְטֵי רֶשֶׁף,

הֶעֱלָה בְעֵינֵי הַנַּעֲרָה

לַהֲבוֹת שַׁחַר וָנֶשֶׁף.


נָדַף חֹם מְשַׁכֵּר

בֵּין כָּתְלֵי שִׁבֳּלִים בְּשֵׁלוֹת

עֲיֵפֵי אַהֲבָה וְחֶמְדָּה

לֹא שָׁרוּ עוֹד זְמִירִים בַּלֵּילוֹת;


עָבִים אֲכוּלוֹת שֶׁמֶשׁ

צְחוֹרוֹת וְקַלּוֹת גָּוָעוּ;

הַנַּעֲרָה שָׂחֲקָה וְנֶאֶנְחָה,

פָּנֶיהָ חָוְרוּ וְנָאוּ.


גַּם אֲנִי מֵעַל כְּתֵפַי לֵאוֹת

הִשְׁלַכְתִּי אַדֶּרֶת חָרְפִּי.

קַרְנַיִם בְּלַהַט עָרְמָה

לִהֲטוּ גַם אֶת עָרְפִּי.


אַךְ עוֹד לֹא נִדְּפוּ מֵעֵינַי

שְׂרִידֵי עַרְפִלִּים קַדְמוֹנִים,

וַתְּהִי זֹאת חִידָה לַנַּעֲרָה

וְלֹא מָצְאָה פִתְרוֹנִים.


וַתְּנַס בְּיָדָהּ עֲנֻגָּה

לְהָרִים אֶת הַשְּׁמוּרוֹת,

אַךְ כְּמִקֶּדֶם עֵינַי

נִשְׁאֲרוּ חֶצְיָן סְגוּרוֹת.


וַתָּסָב הַנַּעֲרָה לִשְׂמֹאלִי,

וַתָּסָב הַנַּעֲרָה לִימִינִי,

וְשָׂחֲקָה נֶעֱצֶבֶת,

כִּי לֹא תוּכַל הֲבִינִי.


וְסוּס צוֹהֵל בָּאָחוּ,

צְפַרְדֵּעַ בַּבֹּץ מְקַעְקַעַת,

וַיַּעֲבוֹר נִקְלִים וְגֵאִים

יֵין חֶמְדָה שׁוֹפָעַת.


צְמָחִים אֶל עָל רֹאשׁ הֵרִימוּ,

נָפְלוּ לָאָרֶץ כּוֹכָבִים…

הַנַּעֲרָה לְסַפֵּר לֹא יָסְפָה

עַל שְׁמֵי אַרְצָהּ הַנָּאוִים.


חֶרֶשׁ לָחֲצָה אֶת רֹאשִׁי,

חֶרֶשׁ נָשְׁקָה תַלְתַּלַּי,

לֹא הוֹסִיפָה הַבְטִיחַ,

כִּי תְפַזֵּר עַרְפַּלַּי.


ג

נָדוּ צִפֳּרִים לַמֶּרְחָק,

נָבְלוּ שְׁחָקִים וּפְרָחִים;

בַּסּוּף עַל גְּדוֹת נְחָלִים

רוּחוֹת תּוּגָה נֶאֱנָחִים.


לֹא יִצְהֲלוּ סוּסִים. נִכְנָעִים

יִשְּׂאוּ מַשְׂאוֹתָם הַכְּבֵדִים.

וְאִם גַּם יִתְלוֹנְנוּ חֶרֶשׁ,

מִי יִשְׁמַע בְּמַעֲבֵה הָאֵדִים?


אֵדִים בְּשָׂדוֹת וּרְחוֹבוֹת:

הוּעַמּוּ פְּנֵי הַגְּאֵיוֹנִים…

רָאשִׁים מוּרָדִים לְמַטָּה,

מוּרָמִים לְמַעְלָה צַוְרוֹנִים.


דֶּלֶף רָקוּב וְטוֹרֵד

מַטְרִיד וּמַרְקִיב הָעוֹלָם.

נְמַקִּים בַּחֲשָׁאי הַחַיִּים,

וּבַל יִשָּׁמַע קוֹלָם.


וְאוּלָם בִּי רוּחִי חָיָה

עִם שׁוּב רוּחוֹת אֲבֵלוֹת;

בְּשָׂדוֹת שׁוֹמְמִים, עֲזוּבִים

אֵתַע יָמִים וְלֵילוֹת…


בְּעֶצֶב וָפַחַד כָּמוּס

הַנַּעֲרָה בִי צוֹפִיָּה:

"בָּאָבִיב וְקַיִץ נָבַלְתָּ,

"בַּסְּתָו שַׁבְתָּ לִתְחִיָּה?


"עֲצוּמוֹת הָיוּ עֵינֶיךָ

"בְּעִדַּן אוֹרָה וּבְרָכָה,

"בִּסְתָו קוֹדֵר וְעָגוּם

“נִפְקְחוּ פִתְאוֹם לִרְוָחָה?”


חֶרֶשׁ גִּלִּיתִי לַנַּעֲרָה:

"סִלְחִי, מַלְאָכִי הֶחָבִיב!

"נַפְשִׁי חוֹלָה וְעִוְרָה

"לִנְגֹהוֹת קַיִץ וְאָבִיב…


"נַפְשִׁי עִוְרָה לִנְגֹהוֹת

"גְּלוּיִים, חַמִּים וְיָפִים…

"רַק מִנִּבְכֵי עֲלָטָה

"אֶדְלֶה לִפְעָמִים רְשָׁפִים…


"רַק מִתְּהוֹמוֹת רִקָּבוֹן

"אַעַל נִיצוֹצוֹת לִפְעָמִים…

"נַפְשִׁי חוֹלָה, חוֹלָה…

"סִלְחִי, מַלְאָכִי הַתָּמִים!…


וְעוֹד אָמַרְתִּי לַנַּעֲרָה:

"זַכָּה, פּוֹרְחָה, חֲמוּדָה!

"נַפְשִׁי אֲבוּדָה לָנֶצַח –

“שׁוּבִי לְאַרְצֵךְ, לִיהוּדָה…”


וַתֵּבְךְ הַנַּעֲרָה בְּכִי גָדוֹל

לְנַפְשִׁי הָאֲבוּדָה.

עָזַרְתִּי לִצְרוֹר צְרוֹרוֹתֶיהָ,

וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ, לִיהוּדָה.


וְאָנֹכִי שְׁכוּר דְּרוֹר פֶּלִאי

אֵתַע יָמִים וְלֵילוֹת.

עַל שָׂדוֹת עֲזוּבִים, שׁוֹמְמִים

אֶתְלַבֵּט עִם רוּחוֹת אֲבֵלוֹת.


אָשׁוּט לַבְּקָרִים בִּיעָרִים

עֲרֻמִּים, חֲבוּיִים בָּאֵדִים;

אָנוּד עִם עֶרֶב לַבִּצּוֹת,

בְּרַקֵּד שָׁם לֵצִים וְשֵׁדִים…


יָמִים וְלֵילוֹת אֶתְלַבֵּט

וְעֵינַי לִרְוָחָה פְקוּחוֹת,

סוֹפְגוֹת אֶת אֵבֶל הַשָּׂדוֹת,

קוֹלְטוֹת יְגוֹן הָרוּחוֹת;


יוֹנְקוֹת עֶצֶב הַחַיִּים

בַּדּוּמִיָּה נְמַקִּים,

צָדוֹת זִיקִים עֲרִירִים

מִתְּהוֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים…


הלינזיי, חשון, תרע"ב

המלצות קוראים
תגיות