רקע
זאב אלבלינגר
מעשה בכלב "לורד"
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: ת"א: תמוז; 1983

“לורד” – היה כלב אנגלי, אציל וגזעי, כיאה לנציג האצולה האנגלית בין הכלבים, הקפיד לורד מאוד על ניקיון פרוותו השחורה והמצוחצחת והיה מנומס מאוד. מעולם לא שכב לרוחב השטיח, כפי שנוהגים לעשות כלבים חסרי חינוך, שלא איכפת להם כלל אם ימעדו עליהם האנשים. אם ובמקרה נדיר ביותר, נתקל מישהו בלורד ודרך על רגליו, היה לורד מתרומם ומתנצל באדיבות: “סליחה! זאת אשמתי!”

כלבי הרחוב לא אהבוהו. בעיניהם, היה לורד גאוותן, שאינו אוהב להתרועע עם כלב פשוט. לאמיתו של דבר, התרחק לורד מחברת כלבים חסרי בית, כי היו מרופשים, פרועים ונבחנים מדי לטעמו. הוא גם לא הבין, מה יש להם להתרוצץ כל היום ברחובות באפס מעשה. כלב מהוגן – חשב –, אינו נוהג כמותם.

אבל כל הילדים ועוברי אורח, ידעו, שלורד מחונן בלב זהב. די היה שיראה אדם המתקשה לחצות את הכביש ומיד העבירו לצד השני של הכביש. כל פעם, שראה ילד קטן עומד לחצות את הכביש באור אדום, אחז בבגדו בשיניו, עד שהופיע האור הירוק. לכן כינו אותו הילדים – “השוטר”.

קרה פעם, רכב ישי הפרחח על אופניו במורד הרחוב בכל המהירות בצעקות פראייות, כאינדיאני. בדיוק אותו רגע, רצה לורד לחצות את הכביש. ישי ניסה בכל כוחו לבלום את אופניו ברגע האחרון, אך לא הצליח ופגע בלורד ופצע אותו קשה ברגלו. רבץ לורד באמצע הכביש, מייבב מכאב, מבלי שיוכל לזוז ממקומו.

במקרה, הייתי עד לתאונה וריחמתי מאוד על הכלב. חששתי, שכל רגע עלולה להופיע מכונית, שתדרוס את הכלב הפצוע למות. לכן, העברתי את לורד בעזרת כמה ילדים למדרכה ורצתי להודיע ליהודה, בעל הכלב, על התאונה.

יהודה הופיע מיד בריצה. הוא גידף את ישי, שעמד כולו חוור ורועד. יהודה גם הוסיף, שיודיע הכל מיד להורי ישי וימסור על המקרה למשטרה. לבטח יאסרו את ישי ויכלאו אותו בכלא, כיאה לילד רע שכמותו.

הערתי ליהודה, שידחה את הערותיו וגידופיו לעת אחרת, כי יש להביא את לורד מיד לרופא, אם אין הוא רוצה שמצב הכלב יחמיר עוד יותר. צלצל יהודה למגן דוד אדום ותוך דקות אחדות הגיע אמבולנס. הכנסנו בזהירות את הכלב הפצוע וחיש מהר נסענו לדוקטור קרוגלר, רופא בהמות מרחוב בלפור.

דוקטור קרוגלר הכיר את לורד עוד מזמן היותו גור קטן. כל שנה הזריק לו זריקה נגד כלבת וטיפל בו בשעה שחלה במחלות כלבים שונות. הוא חיבב את לורד. לכן, אמר ליהודה לאחר שבדק את הנזק שנגרם לכלב: “לורד שלך יישאר פה אתי במרפאה עד שיירפא כליל. אם1 אשחרר אותו היום, הוא עלול לצלוע תמיד.”

“חס וחלילה – הזדעק יהודה –, השאר אותו, דוקטור, עד שירפא לו. אשלם עבור הטיפול, הריפוי והאוכל. כידוע לך, דוקטור, לורד שלנו בררן גדול בעניני אוכל.”

“אל תחשוש, יהודה, – הרגיעו הרופא –, לורד יקבל אצלי טיפול מעולה, כאילו היה בני ממש. מיד כשיחלים, אטלפן אליך ואודיע לך מתי תוכל לבוא ולקחתו”

ליטפנו, יהודה ואנכי, את הכלב המסכן, נפרדנו לשלום מהרופא החביב ושבנו עצובים הביתה.

כעבור כחודש ימים, בא אלי יהודה כדי לבשרני, שלורד החלים, הפצע הגליד וכמעט שלא נותר סימן מהתאונה. נסענו שנינו לרופא כדי לקבל את לורד. הכלב פגש אותנו בקפיצות ולקיקות שמחה, ויחד החזרנוהו לביתו של יהודה.

לאחר כחודשים, נפגשתי עם דוקטור קרוגלר במסיבה. הוא סיפר לי סיפור מופלא, שקשה פשוט להאמין, שאכן קרה.

“פעם אחת – מספר לי הרופא –, שכבתי אחר הצהרים לנוח על הספה במרפאתי. פתאום אני שומע קול גרידה בדלת. הופתעתי מאוד, כי מי זה מעיז להפריע לי בשעות המנוחה? הן על דלתי תלוי שלט ובו מפורטות שעות הקבלה שלי. משלא נפסקה הגרידה, קמתי ופתחתי את דלת מרפאתי. וכי מי, חושב אתה, התדפק על דלתי בשעה שכזאת? לא אחר, מאשר לורד, כלבו של יהודה, שהביא כלב פצוע קשה והביט עלי בעינים נוגות, כאילו מתחנן, שארחם גם על חברו הפצוע ואטפל בו. מה היית עושה במקומי?”

“עליך לדעת, שכל רופא, לפני שמקבל את תעודת ההסמכה, נשבע, לעזור והציל כל בעל חיים שזקוק לעזרתו. עלינו לכבד שבועה זאת כל ימי חיינו ולפעול לפיה. לכן, הכנסתי את שניהם למרפאה, למרות, שמייד ראיתי, שחברו של לורד, היה כלב רחוב מוזנח ומלוכלך, בניגוד לחבריו המצוחצחים תמיד.”

“רחצתיו היטב בסבון, ייבשתי והברשתי יפה את פרוותו וניגשתי לטפל בפצע הקשה בגבו. לורד עמד על ידו כל זמן הטיפול, כאילו לעודדו. לאחר הטיפול האכלתי אותו מרק חם והשכבתי את הכלב הפגוע לישון על שטיח המיועד לכך.”

“לורד, רבץ לידו ולא רצה לעזבו. אולי חשש, שלאחר שילך, אסלק את חברו, בטרם ירפא לו. הזכרתי ללורד, שיהודה לבטח ידאג לו מאוד ויחפש אותו. על כך ענה לי, שאין הוא יכול לעזוב ידיד בעת צרה. צלצלתי ליהודה וסיפרתי לו על המאורע. יהודה, שהכיר את כלבו ואת טוב ליבו, הרשה לו לשהות אצלי עד שחברו יחלים.”

"משהחלים הפצוע ושני הכלבים עמדו להיפרד ממני, אמר לורד: “אמנם אין לי כסף לשלם לך, דוקטור, עבור מסירותך והטיפול הטוב שטיפלת בחברי, אבל, דע לך ששנינו אסירי תודה לך מאוד. כגמול על יחסך אלינו – מוכנים אנו לשרת אותך.”

"במה תוכלו לשרת אותי – שאלתי בצחוק ובשמץ סקרנות.

לורד השיב: “אנו מוכנים לשמור על ביתך מפני גנבים, לשמור על המכונית שלך מפני ילדים רעים האוהבים לגרום נזק למכוניות, ואם תקנה לנו סל מצוייד ברצועה, נוכל לערוך עבורך כל מיני קניות. בחנות המכולת, בחנות בשר וירקות ואפילו בבית המרקחת. כל מה שתרצה – נביא לך. עליך, דוקטור, רק להכניס לסל פתק וכסף והכל יהיה בסדר!”

“ואם יגנבו לך את הכסף? – שאלתי –, מה תעשה אז?”

“שרק ינסו! – השיב לורד וחשף את שיניו החדות –, אלך תמיד עם חברי והוא ישמור, שאף אחד לא יגע בכספך. הוא היה כלב שמירה וידע את מלאכתו. אין לך מה לחשוש;”

“מצויין! – קראתי –, רב תודות לך ולחברך. לבטח אשתמש בשרותכם. ועתה, לכו לשלום והיזהרו בדרכים!”

“ואכן, מיום זה ואילך שימשו אותי השנַיִם בנאמנות. מזמן לזמן היו מגיעים למרפאתי עם כלב פצוע, אם היה מסוגל להתהלך בכוחות עצמו והייתי מטפל בו, כפי שאני רגיל לטפל בכל בעל חיים חולה או נפגע. באורח זה, זכיתי לחבורה גדולה של כלבים, שעמדו לרשותי בשעת הצורך. בעזרתם ובעזרת ילדים שליוו תמיד את לורד, ייסדתי את אגודת “מגן כלבים אדום”, שמטרתה היתה לדאוג לכלבים מוכים ופגועים.”

לורד לא הסתפק בסיוע לבני מינו הנפגעים. הוא דאג גם לנימוסיהם והיה מלמד אותם לדאוג גם לנקיונם.

כמובן, שאילו הרופא היה מתגורר בבית משותף, היו שכניו מרעישים עולמות ומתלוננים בעיריה ובמשטרה על התנועה הרבה של כלבים במדרגות הבית. למזלו של לורד וחבריו, גר הרופא בבית בודד עם משפחתו.

כאשר ראה הרופא, שאותם הכלבים, שהגיעו אליו פרועים ומלוכלכים, הפכו פתאום, בהדרכת לורד, לכלבים נקיים, מנומסים ומסודרים, החל להציעם לכל מיני ידידים ומכרים, שהביעו אי פעם בפניו את רצונם לרכישת כלב מאולף לביתם. כך זכו רובם לבית חם ולידים שחיבבום.

עם זאת, מעולם לא חסרו כלבים שעמדו לרשות הרופא הטוב. כל אחד מכלבי העיר, שהיה עד או נוכח בשעת תאונה או מחלה קשה של כלב כלשהו, היה מוליכו מיד לדוקטור קרוגלר. שמע מעשיו של הרופא, כמטפל בבעלי חיים חולים וסובלים, יצא בכל העיר. כתבו עליו בעתונים ואפילו ראיינו אותו בטלוויזיה. פעילותו הברוכה השפיעה2 גם על רופאי בהמות אחרים בעיר, שיעשו כמוהו. לאט לאט, חדלו להסתובב ברחובות ובכבישים, כלבי רחוב מוזנחים ומורעבים, המתרוצצים ונובחים. כל אחד מהם מצא בית טוב וטיפול בשכר מסירותו לו ולילדיו.

לורד, לא היה שויצר כלל וכלל, כפי שנוכחתם. הוא היה כלב טוב לב ומבין וכולם כבדוהו. בתערוכת כלבים אחת, הועלה על הבמה ולקול מחיאות כפים זכה בתואר של “כלב השנה”.



  1. “אפ” במקור צ“ל אם – הערת פב”י.  ↩

  2. “השפיע” במקור צ“ל השפיעה – הערת פב”י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות