בגן חיות אחד, בכלוב ענק חיו בשלום פיל ופילה. הם נהנו מביקורי ילדים, שהרעיפו עליהם מטעמים שונים תמורת תעלולים שהפליאו הפילים לעשות בחדקיהם. כידוע, חביבים בעלי החדק על ילדים, שאינם פוחדים מהם כלל וכלל ולרוב מצטופפים ליד כלוביהם ומוכנים להסתכל בהם שעות על שעות.
אולם, יום בהיר אחד, המליטה הפילה פילון קטן וחמוד. שני ההורים המאושרים, ליקקו, פינקו ושיחקו עם הפילון. גם בעיני הילדים מצא הפילון חן והם התפלאו לקפיצותיו ולדילוגיו המסורבלים והמשעשעים.
עברו ימים, הפילון גדל, חדקו התארך והפך לחדק לכל דבר. הוא החל להריע בקול רם, עד שבמהרה דבק בו הכינוי – “החצוצרן”. תרועותיו הגיעו מקצה הגן עד קצהו ובגללן התחבב הפילון עוד יותר על המבקרים הקטנים. אולם בלילות, משלא חדל הפילון להריע, לעתים גם מתוך שינה, הודאגו הפיל והפילה. מה יגידו יתר שוכני גן החיות? הן הלילה מוקדש לשינה…
הם ניסו לגמול אותו מתרועותיו בדברי שידולים ובשיכנוע. הראית מעודך חיה שתריע יומם ולילה? אפילו האריות והדובים, מלכי הגן, אינם משמיעים קולם בלילה.. גם הצבוע, בעל קול הצוחק והינשוף הפטפטן, שהם חיות ליליות, אינם מעיזים להפריע שנת החיות בצחקוקיהם ובציוציהם.. אפילו הקופים הדברנים, שפיהם לא נסגר לרגע כל היום, ישנים את שנתם בלילות ללא צווחה. רק אתה היחידי המפריע את מנוחת הגן.
השידולים ודברי התוכחה לא הועילו. הפיל והפילה החליטו להעניש את בנם יחידם על ידי הלקאה בחדקיהם. הפילון הנעלב, מחה על העונש בתרועות רמות יותר, שהביאו את הוריו עד ליאוש גמור.
בביקורו הבא של רופא גן החיות, החליטו ההורים לשאול בעצתו. האין זאת מחלה מדבקת? – שאלו –, וכיצד לפעול כדי להפסיקה?
צחק הרופא, בדק את הפילון מכל צדדיו, ליטף את חדקו ולבסוף אמר: "לא! אין זו מחלה, חס וחלילה! הפילון נולד שובב ואוהב הוא לשתף כל אחד בשמחתו. טוב יעשו הוריו, אם יתאזרו בסבלנות ויסבירו לו, שהוא מפריע לשנתם.
ייתכן.. אולי.. לאחר ויגדל קצת, יבין שתרועותיו אינן רצויות ויחדל."
“בסדר!” – נענו הפיל והפילה לפילון, כפי שיעץ הרופא, אך הוא בשלו. תרועה גדולה, תרועה קטנה, תרועה גדולה ושוב.. ללא הפסקה.
החיות שחיו בשכנות לפילים, החלו למחות על הרעש הבוקע בלילות מכלוב הפילים. השכן הקרוב ביותר, הקרנף, מחה נמרצות ודרש שיעבירו את ה“חצוצרן” לכלובו והוא יאלף אותו בקרנו, כפי שהוא מאלף את הקרנפים הקטנים. במה זה טוב מהם? איפה נשמע כדבר הזה, שפילון קטן וטיפש ירעיש עולמות ויפריע לשנת כל החיות בגן? איזה הורים הם, הפילים, שאינם יודעים לחנך את בנם?
אפילו הדובים הזקנים וכבדי השמיעה, היו מתעוררים בלילות לקול המחאות של החיות השונות נגד תרועות הפילון השובב. הם החלו לנהום נהימות רמות ובזה נתנו אות ליתר דרי הגן. הנמרים והאריות שאגו, הצבוע צחק, התן ילל, הצפורים צייצו והקופים הנרגזים צרחו על שהעירו אותם משנתם. המהומה הזאת ארכה כל הלילה. עובדי גן החיות היו אובדי עצות. הם רצו מכלוב למשנהו, כדי להרגיע את בעלי החיים וכלל לא שיערו, שתרועותיו של הפילון החמוד והאהוב גרמו לרעש מחריש אוזנים זה.
גם דיירי הבתים הסמוכים לגן הריצו מכתב חריף לראש העיר והזהירוהו, שאם לא ייפסק הרעש בלילות – ידרשו הם לסגור את גן החיות ולהעבירו מחוץ לעירם. מגיעות גם להם שעות מנוחה לאחר עמלם היומי.
בבוקר, כשבאו עובדי הגן לעבודתם, לרחוץ את הכלובים ולהאכיל את בעלי החיים, היו אלה כה נרגזים, שאיש מהעובדים לא רצה לסכן את חייו ולעבוד בקרבתם.
מחוסר מזון, החלו החיות הרעבות למחות בנהימות ושאגות. כאשר הגיעה השעה לפתוח את הגן לביקורים הרגילים – חשש המנהל, פן יקרה אסון לילדים מהחיות הנרגזות. לכן, צוה לסגור את הגן ולתלות שלט, שהגן סגור עד להודעה חדשה.
סגירת גן החיות בפני מבקרים אינה דומה לסגירת גן כלשהו. באין מבקרים, לא נמכרים כרטיסי כניסה ובאין הכנסה ממכירת כרטיסים, אין כסף לקניית מזון לבעלי החיים ולתשלום משכורות לעובדי הגן, המטפלים בבעלי החיים. זהו אסון העלול להביא לחיסול הגן. מצב חמור זה דורש חקירה מידית לסיבת רוגז בעלי החיים והרעש שהם מקימים בלילות. אולי לא היה האוכל לפי טעמם? אולי לא היה טרי דיו? אולי היו המנות קטנות מדי ויש להגדילן? ואולי היתה זאת אשמת המבקרים, שהרגיזו באורח כלשהו את בעלי החיים?
קרא המנהל לעובדים וחקר אותם אחד אחד. עובדי הגן העידו בפני המנהל, שלא חל כל שינוי בסדרי אכילה והאכלה. כמידי יום ביומו, קיבל כל בעל חיים את מנתו הקבועה הגדושה והטריה. הכלובים נוקו כראוי, המים הוחלפו בשוקתות, בריכות התנינים וצפורי המים מולאו מחדש והצפורים השתקשקו בהם להנאתן.
"אם כן מהי סיבת כל הרעש והמהומה? – שאל המנהל.
אחד העובדים נזכר בתרועות החצוצרן והעלה את ההשערה, שייתכן, שזו סיבת הרוגז ומרד החיות. גם אשתו מתלוננת בלילות האחרונים שתרועות אלה מפריעות את שנתה. לא רצה המנהל להאמין לדבריו. הפילון הקטן? זה האהוב על כולם? שדוקא הוא יהווה מטרד? לא ייתכן!"
אולם העובד עמד על דעתו. במקום להאשים את העובדים ברשלנות, מוטב קודם כל לבקר בכלוב הפילים ולבדוק אם אין אמת בפיו.
הסכים המנהל לדבריו הנרגשים והצודקים של העובד הותיק וכל הנוכחים נעו לכיון כלוב הפילים. מרחוק כבר נשמעו התרועות הרמות של הפילון בליווי קולות המחאה של חיות שונות. פני המנהל הרצינו. אם כך הדבר, יש לסלק את הפילון מהגן. לסלקו וחסל!
“ומה יהיה על הוריו? – שאל העובד –, הם ימותו מצער..”
"ומה יהיה אם בגלל סילוקו של הפילון, יפסיקו הילדים לבקר בגן שלנו? – שאל עובד אחר.
ניגשו כולם לכלוב הפילים. הפיל והפילה עמדו מבויישים ונפחדים. ניכר היה מפרצופיהם, שאובדי עצות ואינם יודעים איך לרסן את בנם הקולני.
רק הפילון שמח לקראת הבאים והביע את שמחתו בתרועות מחרישות אוזנים. המנהל והעובדים נאלצו לאטום את אוזניהם והביטו בכעס על הפילון.
“אכן, צדקת – התנצל המנהל בפני העובד הותיק –, אם קיים חשש שסילוקו של הפילון ישפיע לרעה על הוריו, הגידו אתם, היש לדעתכם דרך להשתיקו?”
“אולי להפחידו? – הציע אחד העובדים –, יש כלוב אחד ריק, סמוך לכלוב האריות והנמרים. מובטחני, שקרבתם בלבד תשפיע על הפילון לטובה”.
“אין חכם כבעל נסיון – פסק המנהל –, עשו כפי שהצעתם ונווכח אם זו התרופה לצרה.”
אותו ערב הועבר הפילון לכלוב הריק. ממבטם הזועם של השותפים ומנהימותיהם המאיימות, חשש הפילון שקיצו הגיע. מה אשמתו, ששמוהו בקרבת חיות טרף האיומות? לא עלה כלל על דעתו, שתרועותיו אינן רצויות בגן. הוא חשב, שהן מעוררות קריאות התפעלות מאת הילדים, המצטופפים ליד כלובו, כדי לשמעם ומשמחות את כל שוכני הגן.
מרוב פחד וחרדה, רבץ בפינת כלובו החדש ולא הוציא הגה מפיו. העובד שבא לבקרו מזמן לזמן, כדי לראות לשלומו, נוכח, שעצתו הועילה. היה זה הלילה הראשון, בו שרר שקט מחלט בגן החיות. למחרת, ניתן היה כבר לחזור לסדר יום הקבוע ולהתחיל בכל העבודות השגרתיות של נקוי והאכלה.
לאחר מספר לילות שקטים, החליט המנהל, שהפילון למד לקח ומעתה יתנהג כראוי. הוא צוה להחזירו לכלוב הוריו, כי אלה עמדו במשך הלילות עצבנים וחרדים לשלום צאצאם ולא נגעו באוכל או בשתיה. מהשקט המחלט ששרר בגן, הבינו הפילים בהרגשת שמחה, שבנם נרפא ממחלתו. כשראה הפילון את הוריו, הריע לכבודם תרועה כפולה ומכופלת, על שניצל בנס משיני החיות האיומות.
אזני הפילים צללו מהקולות הבוקעים מחדקו של בנם הקטן. מה יעשו? איך יעמדו שוב מול גל המחאות, הנהימות והצריחות? לא נותר להם אף ידיד בכל גן החיות. אפילו מבין העובדים, שעד עתה התיחסו אליהם בחיבה וטיפלו בהם במסירות. עובדים אלה שינו את יחסם עד כדי כך, שהפסיקו כליל לנקות את כלובם ובמקום מנת אוכל גדושה, הביאו שיריים שנותרו מהאכלת כל יתר שוכני הגן. עם גבור התרועות, הסתכלו עליהם בעינים עוינות והרחיקו את הילדים שבאו לבקרם. יש למצוא עצה – הרהרו הפילים בינם ובין עצמם. אם יימשך המצב, יסלקו גם אותם מהגן והם ימותו מרעב. כי איזה גן חיות יסכים לקבלם עם בנם הרעשן, לאחר שהשמועה על התנהגותו הקולנית ודאי תגיע גם אליו.
גם המנהל חשב כמוהם וחיפש מוצא מהסבך. בדיוק באותו שבוע, הגיע מכתב מהנהלת גן החיות בעיר תל־שדה. במכתב מתבקש גן החיות התל־אביבי לעזור להם בהשגת פיל ויהא אפילו פילון קטן וזאת – כדי לגוון את האוסף של בעלי חיים בגנם.
ללא כל היסוס, השיב המנהל, שמוכן הוא לסייע לחברו בתל־שדה. אם ישלח משאית, יוכל לקבל פילון חמוד, היודע להריע בחדקו כפיל מבוגר.
כאשר הגיע הטנדר מתל־שדה, נפרדו הפילים מבנם. לפי תנועת אזניהם הארוכות, ניתן היה לשער, שנרגשים הם מהפרידה. אולם הם איחלו לו הצלחה בגן החדש ולא חסכו ממנו עצות, כיצד להתנהג ב“תל־שדה”.
החצוצרן היה דוקא מרוצה מהעברתו למקום אחר. מעתה יפסיקו הוריו להלקותו בחדקיהם על כל תרועה ולא ישימו אותו יותר בכלוב הריק שליד האריות.
לאחר נסיעה ארוכה וטלטול רב הגיעו ל“תל־שדה” והפילון הוכנס לגן החיות המקומי. הכלוב היה קטן, דל ומרופט, ללא חצר טיול. הוא הסתכל סביבו והתעצב מאוד. ימים רבים שתק. שֶמַע החצוצרן יצא בעיר וילדים רבים מהעיר ומהכפרים הסמוכים נהרו בהמוניהם לכלובו והתאכזבו מאוד לשתקנותו. הם הבינו, שהפילון ודאי בודד ומתגעגע להוריו. הן קטן הוא עַדַין. לכן, פינקוהו ושיחקו אתו עד שהתרגל למצבו החדש והתעורר לחיים חדשים.
כאשר חידש את תרועותיו הרמות, החליטה הנהלת הגן לייסד מקהלת בעלי חיים, היחידה בעולם. היא צרפה אליו ברוזים ותיקים וצפורי שיר רבות.
המקהלה ערכה קונצרטים במשך היום בניצוחו של קוף מאולף, כשבננה בכפו. הפילון שלח להוריו צילום מהקונצרט והשמועה על הצלחתו התפשטה מהר בגן חיות התל־אביבי. הורי הפילון התגאו בבנם ויתר החיות קנאו בהם והצטערו על שהפילון עזב אותם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.