רקע
נחום גוטמן
רב חובל
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב; הקיבוץ המאוחד; תשכ"ט [1969]
רב חובל 1.png

 

א. הַהַפְלָגָה הַסּוֹדִית


הָיָה הַדָּבָר בְּאֶחָד מִימֵי הַחֹפֶשׁ, הַשְׁכֵּם לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר.

נִגְּשׁוּ שְׁמוֹנָה בַּחוּרִים אֶל סִירַת־מִפְרָשׂ שֶׁעָגְנָה בְּמֵימֵי הַיַּרְקוֹן, יָרְדוּ בָּהּ וְעָמְדוּ לְהַפְלִיג. אִישׁ לֹא רָאָה אוֹתָם בְּצֵאתָם. הַמַּפְלִיגִים עָשׂוּ זֹאת בַּחֲשַׁאי כִּי חָשְׁבוּ: אוּלַי לֹא תַּצְלִיחַ נְסִיעָתָם? – וְלָמָּה לְפַרְסֵם אֶת הָעִנְיָן.

וְכָךְ הָיָה:

כַּמָּה בַּחוּרִים וּבֵינֵיהֶם גַּם אָחִי כַּתְרִיאֵל הָיוּ עוֹסְקִים בְּתַרְגִּילֵי שַׁיִט בְּסִירַת־מִפְרָשׂ.

לִפְנֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים אָמְרוּ הַחֲבֵרִים לְאָחִי:

– תָּמִיד אָנוּ נוֹסְעִים בַּסִּירָה רַק לְאֹרֶךְ חוֹף הַיָּם. מָה אָנוּ, תִּינוֹקוֹת, הַמַּחֲזִיקִים בְּסִנַּר אִמָּא? – נִסַּע פַּעַם עַד צוֹר וְצִידוֹן! – נַפְלִיג לְמִצְרַיִם! – אַתָּה – אֵין כָּמוֹךָ! – כַּתְרִיאֵל, הֱיֵה לָנוּ רַב־חוֹבֵל נַפְלִיג בָּרוּחַ, כְּאִלּוּ הַיָּם בְּחֶמְאָה מָרוּחַ!

אָחִי לֹא עָנָה דָּבָר וְרַק הִתְגָּרֵד בְּאָזְנוֹ הַיְמָנִית.

לִפְנֵי שְׁתֵּי שָׁנִים הִפְצִירוּ הַחֲבֵרִים שֵׁנִית: –… תִּהְיֶה לָנוּ רַב־חוֹבֵל וְנַפְלִיג בָּרוּחַ, כְּאִלּוּ הַיָּם בְּחֶמְאָה מָרוּחַ. אָחִי לֹא עָנָה דָּבָר וְרַק הִתְגָּרֵד בְּאָזְנוֹ הַשְּׂמָאלִית.

כַּעֲבֹר עוֹד שָׁנָה, לְאַחַר שֶׁהִתְאַמְּנוּ הַחֲבֵרִים בְּשַׁיִט וְיָדְעוּ אֶת רוּחוֹת הַיָּם, הִפְצִירוּ בְּאָחִי בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית:

– הֱיֵה לָנוּ רַב־חוֹבֵל וְנַפְלִיג בָּרוּחַ…

וְאָחִי – אֹזֶן שְׁלִישִׁי לְהִתְגָּרֵד בָּהּ לֹא הָיְתָה לוֹ… וְהִסְכִּים. הִצְטַחֵק וְאָמַר:

– טוֹב.

וְזֹאת לָדַעַת, אִם אָחִי אוֹמֵר: טוֹב! הֲרֵי זֶה טוֹב מְאֹד. וּבֶאֱמֶת הֶחְלִיטוּ הַכֹּל לָקוּם וּלְהַפְלִיג בְּסִירַת־הַמִּפְרָשׂ לְמִצְרַיִם, נְסִיעָה שֶׁל כַּמָּה יָמִים

בַּיָּם.


רב חובל 2.png

 

ב. שָׁלֹשׁ הַסְּגֻלּוֹת הַדְּרוּשׁוֹת לְרַב־חוֹבֵל


אָחִי יָדַע מָה שֶּׁהַכֹּל צְרִיכִים לָדַעַת, כִּי לְרַב־חוֹבֵל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה:

1. רֶגֶשׁ הָאַחֲרָיוּת לְמַעֲשִׂים. (זֹאת אוֹמֶרֶת: אִם, לְמָשָׁל, מִתְהַפֶּכֶת הַסִּירָה וְהַחֲבֵרִים טוֹבְעִים – מָה יֵשׁ לְהַגִּיד אָז וּבַמֶּה לְהִצְטַדֵּק בִּפְנֵי הַהוֹרִים).


2. עָלָיו לֹא לִשְׁכֹּחַ שׁוּם דָּבָר. (לֹא לִשְׁכֹּחַ עֳגָנִים שְׁנַיִם, מַצְפְּנִים, מַפּוֹת, מוֹדֵד עֹמֶק וּמְהִירוּת, פַּנָּסִים, שֶׁמֶן, וְגַם חֲבָלִים, חֲבִיוֹת מַיִם, גַּלְגַלֵּי הַצָּלָה; וְזֶה לֹא הַכֹּל: פַּעֲמוֹן לְהַזְעָקָה, בַּד וְחוּטִים לְתִקּוּן הַמִּפְרָשִׂים הַנִּקְרָעִים בָּרוּחַ. מִלְבַד דְּבָרִיםאֲחֵרִים, כְּמוֹ צְנִימִים, פַּסְפּוֹרְטִים, אוֹלָר וּדְגָלִים שׁוֹנִים!)


3. עָלָיו לְדַעַת אֶת הַכֹּל וּלְהַחְלִיט כָּל דָּבָר בָּרֶגַע הַדָּרוּשׁ. וְכָל שָׁלֹשׁ הַסְּגֻלּוֹת הָאֵלֶּה בְּיַחַד אֵינָן מְצוּיוֹת אֵצֶל כָּל אָדָם.


 

ג. קָדִימָה! וִיהִי טוֹב!


כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיוּ יְדוּעִים לְאָחִי. לָכֵן הִסֵּס כָּל הַשָּׁנִים עַד שֶׁנִּתְפַּתָּה וְהִסְכִּים לַנְסִיעָה הַסּוֹדִית לְמִצְרַיִם.

לִפְנֵי שֶׁהִפְלִיגוּ שָׁאַלְתִּי בְּלַחַשׁ אֶת אָחִי: – לֹא שָׁכַחְתָּ דָּבָר? וְהוּא, הֶחָזָק, עָנָה לִי רַק בִּתְנוּעַת רֹאשׁ. וְאִם אָחִי עוֹשֶׂה תְּנוּעָה כָּזוֹ, סִמֵּן שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר. פַּעַם אַחַת, לְפָנַי שְׁתֵּי שָׁנִים, קָפַץ אָחִי וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ גַּם אָז בְּלַחַשׁ: – כּוֹאֵב לְךָ? וְעָנָה לִי בִּתְנוּעָה כָּזוֹ בְּרֹאשׁוֹ. סִמָּן שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר. וּבֶאֱמֶת כָּךְ הָיָה. רַגְלוֹ נִשְׁבְּרָה, אָמְנָם, אֲבָל רַק לִשְׁנֵי חֲצָאִים. בְּלִי כָּל שֶׁבֶר קָטָן!

הַמַּפְלִיגִים טָעֲנוּ אֶת הַסִּירָה, מִלְאוּ אֶת שְׁתֵּי הַחֲבִיוֹת מַיִּם חַיִּים, וְכָל הַשִּׁבְעָה הִסְתַּדְּרוּ בְּטוּר עַל הַגֶּשֶׁר הַקָּטָן.

אָז עָמַד אָחִי רַב־הַחוֹבֵל וְחִלֵּק אֶת כָּל הַמַּלָּחִים לְשָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת. בְּכָל מִשְׁמֶרֶת שֵׁנִי חֲבֵרִים. אֶחָד מֵהֶם נִקְרָא “רֹאשׁ הַמִּשְׁמֶרֶת” וְהוּא הָאוֹחֵז בַּהֶגֶה, וְהַשֵּׁנִי מְמֻנֶּה עַל הַמִּפְרָשׂ. שִׂשָּׂה הָיוּ בַּמִּשְׁמָרוֹת.

– וְהַשְּׁבִיעִי?

עַל הַשְּׁבִיעִי הוּטַל לִהְיוֹת הַטַּבָּח, בְּכָל זְמַן הַנְּסִיעָה. זֶה הָיָה מוֹטְרוֹ הַשְּׁמַנְמַן מִסָּלוֹנִיקִי. לְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָרוֹת אָסוּר הַדִּבּוּר בִּזְמַן הָעֲבוֹדָה. לֹא כֵּן הַטַּבָּח. הוּא חָפְשִׁי בִּלְשׁוֹנוֹ בְּכָל עֵת. וְהוּא הַדָּבָר בְּדִיּוּק אֲשֶׁר אָהַב מוֹטְרוֹ.

אָז נָשָׂא רַב־הַחוֹבֵל אֶת נְאוּמוֹ, נְאוּם הַפְּרִידָה וְהָעִדּוּד, לֵאמֹר: – חֲבֵרִים, אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ. זֹאת אוֹמֶרֶת, מַפְלִיגִיםַ לַַדֶּרֶךְ… אֲנַחְנוּ נֵלֵךְ רַק קָדִימָה! זֹאת אוֹמֶרֶת, נַפְלִיג רַק קָדִימָה. ממ… כְּמוּבָן שֶׁגַּם נַחֲזֹר הֵנָּה, אֲבָל גַּם אָז נֵלֵךְ קָדִימָה – – וִיהִי טוֹב!


כָּל הַמַּפְלִיגִים קָרְאוּ בְּשִׂמְחָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵידָד! הֵידָד! הֵידָד! וְהִתְפַּעֲלוּ מִן הַנְּאוּם הַיָּפֶה.

וְזֶה הָיָה פֶּלֶא גָּדוֹל. כִּי אָחִי יָדוּעַ בְּתוֹר אִישׁ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ אוֹהֵב לְדַבֵּר. וְיָדוּעַ כִּי רַב־חוֹבֵל אֵינוֹ מְחֻיָּב לִהְיוֹת נוֹאֵם יָפֶה. גַּם אֲנִי חָשַׁבְתִּי אֶת נְאוּמוֹ לְקָצָר וָטוֹב. בָּזֶה רָאִינוּ כֻּלָּנוּ אוֹת כִּי כָּל הַדָּבָר יִגָּמֵר בְּכִי טוֹב.

רַב־הַחוֹבֵל נָתַן אוֹת; הוּרַד דֶּגֶל הַהַפְלָגָה מֵעַל קְצֵה הַתֹּרֶן, וְהֹעֲלָה הַדֶּגֶל שֶׁלָּנוּ, דֶּגֶל תְּכֵלֶת־לָבָן, שֶׁהִתְחִיל לְהִתְנוֹפֵף בָּרוּחַ.

בָּרֶגַע הַזֶּה הָיָה בָּרוּר לַכֹּל, כִּי הַהַפְלָגָה הִיא הַפְלָגָה בֶּאֱמֶת וְצָרִיךְ לְהַפְלִיג רַק קָדִימָה!



 

ד. בְּלֶב יָם


הַסִּירָה לֹא הָיְתָה גְּדוֹלָה. רַק שִׁבְעָה מֶטֶר אָרְכָּהּ. הַרְבֵּה מָקוֹם לֹא הָיָה בָּהּ לַמַּלָּחִים. כָּל אֶחָד מֵהֶם חִפֵּשׂ וְתָר לְעַצְמוֹ מָקוֹם טוֹב לִישִׁיבָה וּלְשֵׁנָה. יָדוּעַ – הַמָּקוֹם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בְּסִירָה הוּא לְיַד הַהֶגֶה, כִּי פֶּה פְּחוּתָה הַטַּלְטֵלָה. בַּמָּקוֹם הַזֶּה הִצְטוֹפְפוּ כֻּלָּם. רֶגֶל נוֹגַעַת בְּרֶגֶל וְרֹאשׁ בְּכֶתֶף חֲבֵרוֹ.

לְיַד חַרְטוּם הַסִּירָה שָׂמוּ אֶת הַמִּטְעָן: חֲבִיוֹת הַמַּיִם, אַרְגַּז הַצְּנִימִים וּשְׁנֵי שַׂקֵּי חוֹל שֶׁתַּפְקִידָם לְהָבִיא אֶת הַסִּירָה לְשִׁוּוּי מִשְׁקָל כְשֶׁהִיא נוֹטָה לְצַד אֶחָד.

הָיְתָה עוֹד שְׁאֵלָה חֲשׁוּבָה: אֵיפה לְהַעֲמִיד אֶת אַרְגַּז הַתַּפּוּחִים? כִּי חָשְׁשׁוּ פֶּן יֹאכְלוּ אֶת כָּל הַתַּפּוּחִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַהַפְלָגָה וְלֹא תִּהְיֶה צֵידָה לִשְׁאָר הַיָּמִים. אַחֲרֵי הִתְיַעֲצוּת הֶחְלִיטוּ לְהַעֲמִידוֹ בְּחַרְטוּם הַסִּירָה. בְּמָקוֹם זֶה מַרְגִּישִׁים בְּיוֹתֵר אֶת טִלְטוּלֵי הַגַּלִּים; לָכֵן מְמַעֲטִים לָבוֹא לְכָאן.

רַב־הַחוֹבֵל נָתַן פְּקֻדָּה: – 70 מַעֲלוֹת דְּרוֹם־מַעֲרָב! וְהַמְמֻנֶּה עַל הַמַּצְפֵּן חָזַר בְּקוֹל רָם:

– 70 מַעֲלוֹת דְּרוֹם־מַעֲרָב!

כִּי כָּזֶה הַחֹק אֵצֶל יוֹרְדֵי יָם. אוֹת כִּי שָׁמַע בְּדִיּוּק אֶת הַפְּקֻדָּה.

אָמַר מוֹטְרוֹ הַטַּבָּח: – הַבִּיטוּ כֻּלְכֶם! כָּךְ מַדְלִיקִים הַמַּלָּחִים בְּסָלוֹנִיקִי אֶת הַפְּרִימוּס. כָּךְ לָמַדְתִּי אֵצֶל אָחִי נַקְדִּימוּס. בְּאֹפֶן כָּזֶה תִּבְעַר הָאֵשׁ יָפֶה – וַאֲנִי עוֹמֵד לְבַשֵּׁל לָכֶם קָפֶה!

מוֹטְרוֹ הֶעֱמִיד אֶת הַפְּרִימוּס בְּתוֹךְ פַּח רֵיק וְקָשַׁר אוֹתוֹ בְּחוּטֵי בַּרְזֶל אֶל הַתֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּנוּדוֹת הַפְּרִימוּס יַתְאִימוּ לִתְנוּדוֹת גַּלֵי הַיָּם. וְהָאֵשׁ בָּעֲרָה יָפֶה.

רב חובל 3.png

הִשְׂתָּרְעוּ הַמַּלָּחִים עַל מְקוֹמוֹתֵיהֶם. הָרוּחַ הָיְתָה מְבִיאָה אֶת רֵיחַ הַקָּפֶה הַמִּתְבַּשֵּׁל אֶל אַפָּם וְנֶהֱנוּ מִן הַחַיִּים. כַּמָּה טוֹב וְיָפֶה. מִסָּבִיב הַיָּם נָקִי וּלְמַעֲלָה שָׁמַיִם טְהוֹרִים.

לְאַחַר שְׁתִיַּת הַקָּפֶה הִגִּיעָה שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם. בְּלֵב קַל אָכְלוּ הַחֲבֵרִים וְלָעֲסוּ לְאִטָּם כְּמוֹ גְּמַלִּים (לוּ יָדְעוּ מֵרֹאשׁ אֶת הַסּוֹף הָיוּ מְמַעֲטִים בַּאֲכִילָה…). כָּל אֶחָד מִן הַמַּלָּחִים הִרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ כְּאִישׁ־יָם וָתִיק. כִּי סוֹף סוֹף, הֵן כֻּלָּנוּ אַנְשֵׁי־יָם – וְכִי אֵין אָנוּ תּוֹשָׁבֵי שְׂפַת יַם־הַתִּיכוֹן?

(לוּ יָדְעוּ מֵרֹאשׁ אֶת הַסּוֹף לֹא הָיוּ חוֹשְׁבִים כָּךְ…)

לְאַט לְאַט הִתְגַּבְּרָה הָרוּחַ הָלוֹךְ וְהִתְגַּבֵּר, וְכֵן הוֹסִיפוּ הַנּוֹסְעִים לִלְעֹס שֶׁלֹּא לָתֵת דַּעְתָּם לְכָךְ. רוּחַ! – אָסוֹן לֹא גָּדוֹל. הַסִּירָה עָלְתָה עַל גַּלִּים וְיָרְדָה בְּקָעוֹת. הַגַּלִּים הָיוּ נִשְׁבָּרִים וְנִכְנָסִים לְתוֹךְ הַסִּירָה. הַמִּפְרָשׂ הַמְנֻפָּח הָיָה כּוֹפֵף וּמַטֶּה אוֹתָהּ לְצִדָּהּ וּמַכְרִיחַ אוֹתָהּ “לִשְׁתּוֹת מַיִם”.

הַפֶּה הִפְסִיק לִלְעֹס כִּי גָּם בַּבֶּטֶן עָלָה מַה שֶּׁהוּא וְיָרַד: הוֹפּ – וּבּוּם! הוֹפּ – וּבּוּם! 1


רב חובל 4.png

 

ה. סְעָרָה בְּיָם וְתַפּוּחִים


אֵין לִלְעֹג לְּסוֹבְלִים בְּמַחֲלַת הַיָּם. זוֹ הִיא “מַחֲלָה” שֶׁכָּל מַלָּח וְנוֹסֵעַ, מֵאַנְשֵׁי צוֹר וְצִידוֹן הַמְּפֹאָרִים, מִקּוֹלוּמְבּוּס וּוַסְקוֹ דִּי גַמָּא הַמְּהֻלָּלִים וְעַד כָּל אַדְמִירָל אַדִּיר שֶׁל אֳנִיַּת־מִלְחָמָה – כֻּלָּם, כֻּלָּם חָלוּ בָּהּ, הִתְרַגְּלוּ אֵלֶיהָ עַד שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עָלֶיהָ.

מַלָּחֵינוּ שָׁתְקוּ זְמָן רַב, וְנִלְחֲמוּ בְּדוּמִיָּה בְּרִגְשֵׁי הַבְּחִילָה שֶׁהִתְעוֹרְרוּ בְּקִרְבָּם וָלֹא דִּבְּרוּ בֵּינֵיהֶם כְּלוּם. אֲבָל זֶה לֹא הוֹעִיל לָהֶם. וְכִי כַּמָּה אֶפְשָׁר לָהֶם לְהַעֲלִים זֹאת אִישׁ מֵעֵינֵי חֲבֵרוֹ? וְהֵן הֵם יוֹשְׁבִים צְפוּפִים בִּקְצֵה הַסִּירָה כֻּלָּם, וְרַע (הוֹי, רַע) לָהֶם?

קָם אֶחָד כְּשֶׁפָּנָיו יְרֻקִּים וְיָדָיו מַחֲזִיקוֹת בְּבִטְנוֹ וּמְגַמְגֵּם בְּלָשׁוֹן רָפָה:

– אֲנִי הוֹלֵךְ לָקַחַת תַּפּוּחַ.

רב חובל 5.png

וְהָלַךְ לַחַרְטוּם הַסִּירָה, לְמָקוֹם שָׁם עוֹמֵד אַרְגַּז הַתַּפּוּחִים. שָׁהָה שָׂם וְעָשָׂה מָה שֶׁעָשָׂה וְחָזַר בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת. הִשְׁתַּטֵּחַ עַל מְקוֹמוֹ וְנָתַן לָרוּחַ הַקְּרִירָה וְהַחֲזָקָה לְטַלְטֵל אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ וּלְלַטֵּף אֶת פָּנָיו.

רַק זֶה שָׁכַב וְהִנֵּה קָפַץ בְּבֶהָלָה מַלָּח אַחֵר, כְּאִלּוּ שָׁמַע פַּעֲמוֹן מְצַלְצֵל בְּתוֹךְ קֵבָתוֹ. וְגַם הוּא “טָס” אֶל חַרְטוּם הַסִּירָה “לָקַחַת תַּפּוּחַ”… הַשְּׁלִישִׁי הָיָה חָזָק מֵחֲבֵרָיו. הוּא הֶחְלִיט בְּלִבּוֹ: לֹא אֶפְתַּח אֶת פִּי – וִיהִי אֲשֶׁר יְהִי. אֶבְלַע אֶת רֻקִי – אֲבָל לֹא אָקִיא.

עוֹד לֹא גָּמַר לְחַבֵּר אֶת הֶחָרוּז הָרְבִיעִי – נִתֵּר מִמְּקוֹמוֹ וְרָץ בְּכָל מְאֹדוֹ: לְבַקֵּשׁ תַּפּוּחַ!

הַמַּלָּח הָרְבִיעִי הָיָה חָכָם. הוּא קָרָא פַּעַם בְּאֶחָד מִסִּפְרֵי הַמַּסָּעוֹת שֶׁל “קַפִּיטָן גְּרֵי חוֹלֵשׁ הָאוֹקְיָנוֹס הַהֹדִי”, כִּי אֶפְשָׁר לַעֲצֹר בְּעַד הַבְּחִילָה אִם אֵין חוֹשְׁבִים עָלֶיהָ. לָכֵן הֶחֱזִיק אֶת רֹאשׁוֹ בֵּין יָדָיו וְחָשַׁב עַל דְּבָרִים אֲחֵרִים, רְחוֹקִים מִכָּאן. הוּא חָשַׁב שֶׁעוֹד בַּחֹפֶשׁ הַזֶּה יִסַּע לְכַמָּה יָמִים לַכַּרְמֶל. שָׁם יְטַפֵּס בֵּין הָעֵצִים וְיִקְרָא בִּסְפָרִים. הוּא חָשַׁב, כִּי יוֹם לִפְנֵי הִגָּמֵר הַחֹפֶשׁ, בְּשַּׁבָּת, חָל יוֹם הֻלַּדְתּוֹ. וַדַּאי יָבִיאוּ לוֹ מַתָּנוֹת. חַנָּה אֲחוֹתוֹ וַדַּאי תִּתֵּן לוֹ גַּם הַשָּׁנָה קֻפְסַת שׁוֹקוֹלָד, כָּזֶה אֲשֶׁר הוּא אוֹהֵב, מְמֻלָּא בִּקְרֶם לָבָן… אַךְ מִשֶּׁעָלָה בְּזִכְרוֹנוֹ טַעְמוֹ שֶׁל הַשּׁוֹקוֹלָד עִם הַקְּרֶם לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק יוֹתֵר – זֶה הָיָה יוֹתֵר מִדַּי! – וְהוּא נִסְחַב כְּמוֹ בְּכֹחַ אַדִּיר אֶל הַַחַרְטוּם: לְבַקֵּשׁ תַּפּוּחַ! (עוֹד כַּיּוֹם אִם מַזְכִּירִים לוֹ שׁוֹקוֹלָד בִּקְרֶם הוּא מֵקִיא!)

הַמַּלָּח הַחֲמִישִׁי – לֹא! אֶלֶף פְּעָמִים לֹא! לֹא אַמְשִׁיךְ לְתָאֵר אֶת יִסּוּרָיו שֶׁל כָּל מַלָּח וּמַלָּח. רִאשׁוֹן, שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי, רְבִיעִי – זֶה מַזְכִּיר לִי אֶת תֵּאוּר יִסּוּרֵיהֶם שֶׁל הַבָּנִים בַּסִּפּוּר “חַנָּה וְשִׁבְעַת בָּנֶיהָ”.


 

ו. מוֹטְרוֹ הַשְּׁמַנְמַן מִסָּלוֹנִיקִי נֶהֱנֶה מִן הַחַיִּים


כָּךְ עָבְרוּ שְׁעוֹת אֲחָדוֹת. כְּמוֹ תָּמִיד, וּלְאַחַר יִסּוּרִים גְּדוֹלִים קָרָה נֵס, גַּם פֹּה בְּסִירָה קְטַנָּה זוֹ שֶׁבְּלֶב יָם קָרָה נֵס. לִפְנוֹת עֶרֶב, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ מוֹטְרוֹ הַטַּבָּח לָקַחַת תַּפּוּחִים לַאֲרֻחַת הָעֶרֶב, רָאָה לְתִמְהוֹנוֹ הַגָּדוֹל, כִּי אַרְגַּז הַתַּפּוּחִים עוֹמֵד עֲדַיִן סָגוּר וְאִישׁ לֹא נָגַע בּוֹ. אַף כִּי כָּל מַלָּח הוֹדִיעַ בְּלֶכְתּוֹ לַחַרְטוּם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לָקַחַת תַּפּוּחַ.

הִצְטַחֵק מוֹטְרוֹ, נָטַל שַׂק אֶחָד שֶׁל חוֹל, וְשָׂם אוֹתוֹ לְרַגְלֵי אַחַד הַחוֹלִים וְאָמַר: – הֵא לְךָ, תַּעֲמִיד אֶת רַגְלֶיךָ עַל הָאֲדָמָה וְלֹא תִּסְבֹּל! וְהָלַךְ לְסַיֵּם לְהָכִין אֶת אֲרֻחַת הָעֶרֶב. מוֹטְרוֹ כְּבָר הִפְלִיג בַּיָּם הַרְבֵּה פְּעָמִים, עוֹד בְּסָלוֹנִיקִי, וְלָכֵן לֹא סָבַל מִמַּחֲלַת הַיָּם, וְיָכֹל הָיָה לְהִתְחַכֵּם עַל חֶשְׁבּוֹנָם שֶׁל אֲחֵרִים.

אִישׁ מִן הַמַּלָּחִים מִלְּבַד רַב־הַחוֹבֵל, כְּמוּבָן, לֹא נָגַע בָּאֹכֶל בְּאוֹתוֹ עֶרֶב. רַק מוֹטְרוֹ יָשַׁב לוֹ בְּטַבּוּר הַסִּירָה, חָתַךְ בְּאוֹלָר חֲתִיכוֹת מְרֻבָּעוֹת מִן הַלֶּחֶם, הִכְנִיסָן אַחַת אַחַת לְתוֹךְ פִּיו וְלָשׁ בִּלְשׁוֹנוֹ בְּקוֹל רָם. לְמַעַן הוֹסִיף תֵּאָבוֹן לָגַם תֵּה חָרִיף וְהִסְבִּיר לְכָל הַחֲבֵרִים:

רב חובל 6.png

– טוֹב לֶאֱכֹל הַרְבֵּה. יוֹרְדֵי־יָם צְרִיכִים לֶאֱכֹל הַרְבֵּה. כָּךְ עוֹשֶׂה גַּם אָחִי הַגָּדוֹל הַמַּלָּח נַקְדִּימוּס. אוֹכְלִים יָפֶה – יְשֵׁנִים שֵׁנָה עֲמֻקָּה.

וְהוֹסִיף בַּאֲנָחָה: – רַק שֶׁלֹּא אֱעָשֶׂה אֶת מַעֲשֵׂה אָחִי הַגָּדוֹל הַמַּלָּח נַקְדִּימוּס: שֶׁלֹּא אֵרֵד גַּם הַלַּיְלָה בִּשְׁנָתִי לְטַיֵּל, מִתּוֹךְ חֲלוֹם. בַּבֹּקֶר אֵין אָנוּ זוֹכְרִים כִּי הִתְהַלַּכְנוּ יְשֵׁנִים.

כָּךְ דִּבֵּר וְהִסִּיחַ אֶת דַּעַת הַמַּלָּחִים בְּהַלָּצוֹת עַד שֶׁגָּמַר לֶאֱכֹל אֶת כָּל הַאֲרֻחָה שֶׁהֵכִין בִּשְׁבִיל כָּל הַנּוֹסְעִים.

רַב־הַחוֹבֵל נָתַן צַו לְהַדְלִיק אֶת הַפַּנָּס הַגָּדוֹל וְאֶת הַפְּתִילָה שֶׁלְּיַד הַהֶגֶה.


 

ז. אָסִיר לַיְלָה


בָּא הַלַּיְלָה. הַכֹּל קִבֵּל צוּרָה אַחֶרֶת, וְכָל דָּבָר נַרְאָה מְשֻׁנֶּה, זָר וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְעַצְמוֹ. הַסִּירָה נֶעֱשְׂתָה מְשֻׁנָּה וְהַמִּפְרָשׂ חָדַל לִהְיוֹת מִפְרָשׂ. הַיָּם נַעֲשָׂה סָמִיךְ כְּאִלּוּ הָיָה אֲדָמָה, וְהַשָּׁמַיִם נַעֲשׂוּ עֲמֻקִּים וּצְלוּלִים כְּמוֹ מַיִם.

הַמַּלָּחִים, אֵלֶּה שֶׁלֹּא עָמְדוּ בַּמִּשְׁמֶרֶת, נִרְדְּמוּ מִזֶּה זְמַן רַב. הַסִּירָה הִתְנַדְנְדָה בְּקֶצֶב כְּמוֹ עֲרִיסָה.

בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם לֹא עָשָׂה רַב־הַחוֹבֵל כִּמְעַט כְּלוּם. עָמַד לְיַד הַמַּצְפֵּן, הוֹצִיא אֶת הַמַּפּוֹת מִתּוֹךְ הַפַּח, אֲשֶׁר “סָחַב” מִמֶּנִּי מִבְּלִי שֶׁיָּדַעְתִּי, הָיָה מְעַיֵּן בַּמַּפּוֹת, מוֹדֵד בִּמְחוּגָה וְסַרְגֵּל, מְסַמֵּן בְּעִפָּרוֹן אָדֹם אֶת קַו מַהֲלָךְ הַסִּירָה וְחוֹקֵר אֶת הָרוּחוֹת.

עֲבוֹדָה לֹא קָשָׁה!

אַחַר כָּךְ הָיָה מִשְׂתָּרֵעַ עַל מִשְׁכָּבוֹ, מְשַׁפְשֵׁף לְאִטּוֹ אֶת זְכוּכִיוֹת מִשְׁקָפָיו, מִצְטַחֵק מִתַּעֲנוּג, מִתְנַמְנֵם וּמְחַכֶּה לַאֲרֻחָה הַקְּרוֹבָה.

גַּם עַתָּה שָׁכַב. אַךְ הִנֵּה הִתְרוֹמֵם פִתְאֹם, קָם וְהָלַךְ אֶל חַרְטוּם הַסִּירָה, חִפֵּשׂ בַּחֲשֵׁכָה עַד שֶׁהוֹצִיא חֶבֶל דַּק. נִגָּשׁ בְּשֶׁקֶט אֶל מוֹטְרוֹ הַנּוֹחֵר… גָּחַן עָלָיו… בָּחַן אִם כְּבָר נִרְדַּם… וְקָשַׁר לוֹ רֶגֶל אַחַת אֶל הַתֹּרֶן.

בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה רָטַן: – הַלַּיְלָה כְּבָר לֹא תְּטַיֵּל אֶצְלִי! חָזַר רַב־הַחוֹבֵל לְמִשְׁכָּבוֹ וְנִרְדַּם. לַיְלָה טוֹב!

(עַכְשָׁו נוֹכַחְתֶּם לָדַעַת, כִּי רַב־חוֹבֵל צָרִיךְ לִדְאֹג מֵרֹאשׁ לִדְּבָרִים כָּאֵלֶּה, שֶׁאֲחֵרִים אֵינָם מַעֲלִים אוֹתָם עַל דַּעְתָּם!) אֲבָל לֹא הָיָה לַיְלָה זֶה לַיְלָה טוֹב. לֹא.


 

ח. הַמֶּרֶד בְּלֶב 2 יָם


פִתְאֹם הִתְעוֹרֵר רַב־הַחוֹבֵל לְמִשְׁמַע שִׂיחָה. שִׂיחָה בֵּין שְׁנֵי חַבְרֵי הַמִּשְׁמֶרֶת:

– דְּבַר־מָה לֹא טוֹב.

– מַה לֹא טוֹב?

– אֵינִי יוֹדֵעַ. אֶפְשָׁר צְרִיכִים הָיִינוּ לִבְחֹר יוֹם אַחֵר לְהַפְלָגָה. וְאוּלַי סִירָה אַחֶרֶת, וְאוּלַי יָם אַחֵר.

– אֲבָל אֵין לָנוּ יָם אַחֵר!

– אַתָּה צוֹדֵק.

– אִם רוֹאִים חוֹף וַאֲדָמָה – אֵין מְקִיאִים.

– כֵּן. טוֹב כְּשֶׁאֵין מְקִיאִים.

– חָשַׁבְנוּ כִּי נִסַּע כָּל הַזְּמָן עִם הַחוֹף…

– אֲבָל רַב־הַחוֹבֵל שֶׁלָּנוּ רוֹצֶה לְהַרְאוֹת לְכָל הָעוֹלָם, כִּי הוּא יָכוֹל לִנְהֹג בְּסִירָה בְּדֶרֶךְ הָאֳנִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, רַק לְפִי הַמַּפָּה וְהַמַּצְפֵּן וּמִבְּלִי לִרְאוֹת אֶת הַחוֹף.

– וּבֵינְתַּיִם אָנוּ מְקִיאִים אֶת הַמֵּעַיִם…

– רַב־הַחוֹבֵל וְהַטַּבָּח יְשֵׁנִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, וְאוֹכְלִים פִּלְפֵּל הַרְבֵּה, לָהֶם טוֹב.

– מִפִּלְפֵּל אֵין מְקִיאִים.

– נוֹסְעִים וְנוֹסְעִים וְאֵין רוֹאִים לְאָן. תִּרְאֶה, נוֹפִיעַ בְּקַפְרִיסִין! – סוֹף סוֹף מַפָּה – זוֹ רַק פִּסַּת נְיָר וְעַל זֶה אֵין לִסְמֹךְ. הֲלֹא אֲנַחְנוּ אֲנָשִׁים חַיִּים. – הַיָּם שָׁחוֹר כְּמוֹ מִשְׁחַת־נַעֲלִים. – אֵיזֶה? שְׁחוֹרָה? – חֲמוֹר. – מָה דַּעְתְּךָ? אַטֶּה אֶת הַהֶגֶה וְנִתְקָרֵב לַחוֹף? – כְּדָאי. אֲחֶרֶת לֹא נַגִּיעַ לְמִצְרַיִם.

אָחִי כַּתְרִיאֵל שָׁכַב עַל יְצוּעוֹ וְהִקְשִׁיב לְשִׂיחָה זוֹ. הִקְשִׁיב וְלֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו. הוּא מִצְמֵץ בְּעַפְעַפָּיו – זֶהוּ הֶרְגְלוֹ כְּשֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בִּדְבַר־מָה – מִצְמֵץ, מִצְמֵץ… – וּבְכֵן! הֵנָּה בָּא הַמֶּרֶד! מוֹרְדִים בּוֹ! רוֹצִים כִּי יִסַּע עִם הַחוֹף! מְקִיאִים שֶׁכָּאֵלֶה! וּבְכֵן לְשֵׁם מָה קָנָה מַפָּה? וְלָמָּה “סָחַב” מַצְפֵּן? שֶׁלֹּא יוּכַל לְהוֹכִיחַ, כִּי סִירָה הִפְלִיגָה בְּקַו הָאֳנִיּוֹת כַּיָּאוּת לְסִירָה שֶׁיּוֹשֵׁב בָּהּ רַב־חוֹבֵל? “נַפְלִיג בָּרוּחַ, כְּאִלּוּ הַיָּם בְּחֶמְאָה מָרוּחַ” – אֲבָל רַק עִם הַחוֹף, כְּמוֹ תִּינוֹק הַמַּחֲזִיק בְּסִנַּר אִמָּא! מַפְלִיגִים שֶׁכָּאֵלֶה!

מִצְמֵץ כַּתְרִיאֵל, מִצְמֵץ וּפִתְאֹם קָם וְהִתְנָעֵר:

– צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה! – חָשַׁב בְּלִבּוֹ – כִּי הִנֵּה הָאוֹחֵז בַּהֶגֶה, מַטֶּה כְּבָר אֶת הַסִּירָה אֶל עֵבֶר הַחוֹף.

רַב־הַחוֹבֵל נִגַּשׁ לְאִטּוֹ אֶל הַמַּחֲזִיק בַּהֶגֶה, טָפַח לוֹ עַל שִׁכְמוֹ וְאָמַר: – עָיַּפְתָּ, לֵךְ לִישׁוֹן. אָעִיר אוֹתְךָ בְּעוֹד שְׁתֵּי שָׁעוֹת.

כָּךְ סִיֵּם אָחִי כַּתְרִיאֵל אֶת הַמֶּרֶד. מֶרֶד בְּאוֹקְיָנוֹס, אוֹ מֶרֶד בַּיָּם הַתִּיכוֹן, מֶרֶד בָּאֳנִיַּת מִלְחָמָה אוֹ מֶרֶד בְּסִירַת־דַּיִּג – אַחַת הִיא. הַמֶּרֶד הוּא מֶרֶד וְצָרִיךְ לְבַעֵר אוֹתוֹ, וְהָעִיקָר – יֵשׁ לָדַעַת אֵיךְ לְבַעֵר אוֹתוֹ!

רַק הַכּוֹכָבִים הָיוּ עֵדִים לַמֶּרֶד שֶׁכָּבָה כֹּה מַהֵר. בְּשֶׁקֶט יָשְׁנוּ הַמַּלָּחִים אֶת שְׁנָתָם לְאַחַר יוֹם הַסְּעָרָה, וְלֹא יָדְעוּ, כִּי צָפוּי הָיָה לָהֶם קָלוֹן תַּחַת כָּבוֹד, וְכִי הַהַפְלָגָה הַנּוֹעֲזָה בְּסִירַת־מִפְרָשִׂים לְאֶרֶץ רְחוֹקָה – הָיְתָה הוֹפֶכֶת לִצְחוֹק.

הַסִּירָה הִתְקַדְּמָה בְּבִטְחָה לְפִי קַו הָאֳנִיּוֹת. הִנֵּה כָּךְ הוֹכִיחַ כַּתְרִיאֵל אֶת סְגֻלָּתוֹ לְהַחְלִיט הַחְלָטָה תַּקִּיפָה, נִמְרֶצֶת וּשְׁקֵטָה.


 

ט. אֵיךְ מַכְנִיסִים לְתוֹךְ הַמִּטְפַּחַת


בֹּקֶר. הַיָּם הָיָה שָׁקֵט וְחָלָק. רֻחַץ כָּל זֵכֶר שֶׁל יוֹם אֶתְמוֹל וְסִבְלוֹתָיו וְלֵיל הַמֶּרֶד.

הֵעִירוּ אֶת מוֹטְרוֹ שֶׁיֵּלֵךְ לְהָכִין אֶת הַקָּפֶה; הוּא קָם, צָעַד שְׁנֵי צְעָדִים וְנָפַל… הַחֶבֶל שֶׁהָיָה קָשׁוּר לְרַגְלוֹ – הִפִּיל אוֹתוֹ.

צָחֲקוּ כָּל הַמַּלָּחִים: – אֶתְמוֹל צָחַקְתָּ לָנוּ – הַיּוֹם אָנוּ צוֹחֲקִים לְךָ!

אָמַר מוֹטְרוֹ:

– צָחֲקוּ, אֲבָל אֲנִי יָכֹל לְהַכְנִיס אֶת כֻּלְּכֶם לְתוֹךְ הַמִּטְפַּחַת שֶׁלִּי.

אָמְרוּ לוֹ: – אֶת כֻּלָּנוּ? – אֶת כֻּלְּכֶם! – הַרְאֶה לָנוּ!

– אַרְאֶה לָכֶם פַּעַם. אָחִי הַמַּלָּח נַקְדִּימוּס שֶׁבְּסָלוֹנִיקִי מַכְנִיס יָפֶה אֶת כֻּלָּם בְּתוֹךְ מִטְפַּחְתּוֹ. וְכָל פַּעַם בְּאֹפֶן אַחֵר.

– לְמָשָׁל אֵיךְ?

– פַּעַם אַחַת הִפְלִיג נַקְדִּימוּס בָּאֳנִיָּה יְוָנִית, בְּתוֹר טַבָּח. וְהָיוּ בָּהּ כָּל הַמַּלָּחִים שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיוּ מְצִיקִים הַרְבֵּה לְאָחִי. סָבַל, סָבַל וְשָׁתַק. פַּעַם אָמַר לִי: – אֵין דָּבָר, יָבוֹא יוֹם – וְאַכְנִיס אֶת כָּל אֵלֶּה בְּמִטְפַּחְתִּי. – יוֹם אֶחָד נוֹכְחוּ הַיְּוָנִים לָדַעַת, כִּי נַקְדִּימוּס בָּחוּר וְטוֹב. אָמְרוּ לוֹ: – נַקְדִּימוּס, אַתָּה סוֹף־סוֹף בָּחוּר הָגוּן, מִן הַיּוֹם וְהָלְאָה לֹא נִרְדֹּף אוֹתְךָ עוֹד!

הֶעֱמִיד אָחִי נַקְדִּימוּס פָּנִים תְּמִימוֹת וְאָמַר: – אֵם כָּכָה הַדָּבָר, אֶחְדַּל מִן הַיּוֹם הַזֶּה וְהָלְאָה לְהַרְתִּיחַ אֶת סַנְדַּלַּי בְּתוֹךְ הַקָּפֶה שֶׁאֲנִי מַגִּישׁ לָכֶם פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם!

– אַתֶּם מְבִינִים – סִיֵּם מוֹטְרוֹ – כֵּיצַד נִשְׁאֲרוּ כָּל הַיְּוָנִים לָשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הַמִּטְפַּחַת שֶׁל אָחִי נַקְדִּימוּס?!

רב חובל 7.png

הֵעִיר אַחַד הַמַּלָּחִים לְמוֹטְרוֹ: – גְּבוּרָה גְּדוֹלָה לֹא הָיְתָה בְּמַעֲשֵׂה אָחִיךָ! – חָכָם! – הֵשִׁיב מוֹטְרוֹ – הַחָכְמָה הִיא שֶׁנַּקְדִּימוּס בֶּאֱמֶת לֹא עָשָׂה זֹאת! אֲבָל אֶת הַיְּוָנִים, בְּכָל זֹאת, הִכְנִיס בְּמִטְפַּחְתּוֹ!

הֵם צָחֲקוּ הַרְבֵּה לְחָכְמָתוֹ, הִתְחִילוּ לְכַבֵּד אוֹתוֹ וְגַם לֶאֱהֹב. כָּזֶה הוּא אָחִי הַמַּלָּח מִסָּלוֹנִיקִי נַקְדִּימוּס!


 

י. צַיִּד עַל דּוֹלְפִינִים


– דּוֹלְפִינִים! דּוֹלְפִינִים! – נִשְׁמְעוּ צְעָקוֹת. עַל פְּנֵי הַמַּיִם הַכְּחֻלִּים נִרְאוּ שׁוּרוֹת שֶׁל כְּתָמִים לְבָנִים, שֶׁל קֶצֶף.

וְהִנֵּה הוֹפִיעוּ גַּם הַגַּבּוֹת הַשְּׁחוֹרִים וְהַמַּבְרִיקִים שֶׁל הַדּוֹלְפִינִים. הֵם קָפְצוּ מִתּוֹךְ הַמַּיִם בְּקֶשֶׁת, מְכַוְּנִים אֶת חַרְטוּמָם לַמַּיִם, וּבוֹקְעִים אוֹתָם בְּנָפְלָם. הֵם הִתְקָרְבוּ אֶל הַסִּירָה.

רַב־הַחוֹבֵל פָּקַד לְהוֹצִיא אֶת הַמְּשׁוֹטִים, לְגָרֵשׁ בָּהֶם אֶת הַדּוֹלְפִינִים, אִם יִתְקָרְבוּ הַרְבֵּה. עֲדַת הַדּוֹלְפִינִים יְכוֹלָה לַהֲפֹךְ אֶת הַסִּירָה עַל פִּיהָ.

מוֹטְרוֹ תָּפַס סַכִּין־מִטְבָּח וְעָמַד הַכֵן לִתְקֹעַ אוֹתוֹ בַּדּוֹלְפִין הַמִּתְקָרֵב: – בְּשַׂר דּוֹלְפִין טָעִים מְאֹד! אֲנִי טַבָּח, אֲנִי יוֹדֵעַ! דּוֹלְפִין אֶחָד הִתְקָרֵב וְהָיָה מַקִּיף אֶת הַסִּירָה מִכָּל צְדָדֶיהָ. צוֹלֵל מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּמוֹפִיעַ מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי. גַּבּו הִתְחַכֵּךְ בְּדָפְנֵי הַסִּירָה. הוּא לִוָּה אוֹתָהּ כַּמָּה זְמָן וְאַחַר פָּרַשׁ וְהִצְטָרֵף לָעֵדָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהָלְכָה וְהִתְרַחֲקָה מִן הָעַיִן.

– חֲבָל שֶׁלֹּא צַדְנוּ אוֹתוֹ – אָמַר מִי שֶׁהוּא. – מִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא צַדְנוּ אוֹתוֹ – עָנָה אַחֵר. – הֵנָּה הוּא פֹּה – וְהֶרְאָה בְּאֶצְבָּעוֹ עַל הַמַּצְלֵמָה שֶׁלּוֹ.


רב חובל 8.png

 

י"א. כְּשֶׁהַסִּירָה “מַּכָּה שֳׁרָשִׁים”


כַּמָּה יָפֶה הָיָה פֹּה בְּשָׁעָה זוֹ. בַּבַּיִת בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת זוֹ – שׁוֹמְעִים אֶת

רִשְׁרוּשׁ סַנְדָּלֶיהָ שֶׁל הַסָּבְתָא הַמַּשְׁכִּימָה קוּם וְאֶת קְרִיאוֹת הַתַּרְנְגוֹלִים. וּפֹה – בְּלֵב הַיָּם – הָאוֹר כְּבַר חָזָק וְרַב. הַכָּל פֹּה גָּדוֹל, רָחָב וְנָקִי. הָיָה רָצוֹן לְהַמְשִׁיךְ כָּךְ עַד סוֹף הָעוֹלָם וּלְגַלּוֹת עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים. הַיָּם הָיָה שָׁקֵט כִּרְאִי. הַחֹם הִתְגַּבֵּר וְיִבֵּשׁ אֶת הַבְּגָדִים שֶׁרָטְבוּ מִטַּל הַלַּיְלָה.

הָרוּחַ הַצְּפוֹנִית נֶחְלְשָׁה וְהַמִּזְרָחִית לֹא בָּאָה. הַמִּפְרָשִׂים “נִתְרוֹקְנוּ” וְהַסִּירָה מֵחֹסֶר רוּחַ פָּסְקָה לְהִתְקַדֵּם, עַד שֶׁנִּשְׁאֲרָה עוֹמֶדֶת עַל מְקוֹמָהּ, כְּאִלּוּ הִכְּתָה שֳׁרָשִׁים תַּחְתֶּיהָ.

מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת? קָפְצוּ הַבַּחוּרִים לַמַּיִם – לִשְׂחוֹת! אוֹתָהּ שָׁעָה יָשַׁב לוֹ רַב־הַחוֹבֵל יָחִיד בַּסִּירָה שֶׁנִתְרוֹקְנָה, הַמַּפָּה פְּרוּשָׂה בֵּין רַגְלָיו וְהָעִפָּרוֹן הָאָדֹם בְּיָדָיו. הוּא עִיֵּן בַּמַּפָּה, עִיֵּן בָּהּ, הִבִּיט בַּמַּצְפֵּן, הִשְׁקִיף בַּמִּשְׁקֶפֶת עַד שֶׁקָּם וְקָרָא בְּקוֹל רָם:

– חֲבֵרִים! הָרוֹאִים אַתֶּם שָׁם רְצוּעַת אֲדָמָה?

מִצְמְצוּ הַחֲבֵרִים בְּעֵינֵיהֶם. הָיוּ שֶׁרָאוּ, וְהָיוּ שֶׁלֹּא רָאוּ כְּלוּם.

– רְצוּעָה זוֹ – הִסְבִּיר רַב־הַחוֹבֵל כַּתְרִיאֵל – רָאשׂ בּוּרוּן סַּבְּחַת בַּרְדָוִיל. אַרְבָּעִים מִיל מִזְרָחָה מִפּוֹרָט סָעִיד.

הֵנִיעוּ הַחֲבֵרִים רֹאשׁ מִתַּעֲנוּג רַב:

– רַב־הַחוֹבֵל שֶׁלָּנוּ מִצְטַיֵּן!

אוּלָם, בֶּאֱמֶת, הִטִּילוּ סָפֵק. וְכִי אֶפְשָׁר לִנְסֹעַ וְלָדַעַת אֶת הַכֹּל לְפִי הַמַּפָּה בִּלְבַד?

לְהוֹצִיא מִלִּבָּם סָפֵק זֶה, הוֹסִיף רַב־הַחוֹבֵל:

– עַתָּה אָנוּ בָּאִים לְמַיִם רְדוּדִים. אָנוּ עוֹמְדִים בְּמִפְרָץ שֶׁשָּׂמוֹ פֶּלּוּזיוּם3. הַנִּילוּס גּוֹרֵף הֵנָּה אֶת הַטִּיט אֲשֶׁר הֵבִיא עִמּוֹ מֵאַפְרִיקָה הַמֶּרְכָּזִית. מִדְדוּ בְּחֶבֶל אֶת עֹמֶק הַמַּיִם. כָּךְ דִּבֵּר אָחִי כַּתְרִיאֵל רַב־הַחוֹבֵל.

לֹא הִתְבַּיְּשׁוּ הַחֲבֵרִים, לָקְחוּ חֶבֶל, מָדְדוּ – וּפָעֲרוּ פֶּה: אַרְבָּעָה מֶטְרִים עֹמֶק הַמַּיִם! הַסִּירָה עוֹמֶדֶת בְּלֵב הַיָּם – וְעֹמֶק הַקַּרְקַע רַק אַרְבָּעָה מֶטְרִים! מִן הָרֶגַע הַזֶּה, רָמָה קַרְנוֹ שֶׁל רַב־הַחוֹבֵל.

נוֹכְחוּ לָדַעַת, כִּי בְּתוֹךְ הַמִּכְנָסַיִם שֶׁל אָחִי כַּתְרִיאֵל יוֹשֵׁב רַב־חוֹבֵל – הַיּוֹדֵעַ עִנְיָן. הָרוּחַ הַמִּזְרָחִית לֹא בָּאָה, וְהַמִּפְרָשִׂים עָמְדוּ אֲבֵלִים. לֹא עָמְדָה כֹּל עֵצָה – צָרִיך הָיָה לַעֲמֹד וּלְחַכּוֹת לָרוּחַ.

מִשּׁוּם כָּךְ נִשְׁאֲרוּ לָלוּן לַיְלָה זֶה בְּמִפְרַץ פֶּלוּזְיוּם.


 

י"ב. עַל אֲדָמָה קָשָׁה


כְּמוֹ מַכַּת לֶחִי חֲזָקָה – נָשְׁבָה פִּתְאֹם הָרוּחַ הַמִּזְרָחִית, וּמִיָּד צָבָה הַמִּפְרָשׂ וְהִתְנַפֵּח. הָיְתָה הַשָּׁעָה הַשְּׁלִישִׁית אַחַר חֲצוֹת הַלַּיְלָה, הַסִּירָה הִמְשִׁיכָה אֶת דַּרְכָּה.

“וַיְהִי בְאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר… וַיִּשְׂאוּ בְּנֵי יִשְׁרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם – וְהִנֵּה מִצְרַיִם!”

  • פּוֹרְט סָעִיד!

בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם נִכְנְסוּ וְעָגְנוּ בַּנָּמָל. עַל רֹאשׁ תֹּרֶן הַסִּירָה הִתְנוֹפֵף בְּשִׂמְחָה הַדֶּגֶל, תָּכֹל־לָבָן, וּבְמַחֲרֹזֶת שִִׂמְחָה, לְכֹל אָרְכָּה, הִתְנוֹסְסוּ כָּל דִּגְלֵי הָאַלְפָא־בֵּיתָא הַקְּטַנִּים. כָּל הַבַּחוּרִים לָבְשׁוּ בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת: חֻלְצוֹת כְּחֻלּוֹת וּמִכְנָסַיִם לְבָנִים מְגֹהָצִים. בְּרֹב פְּאֵר נִכְנְסָה הַסִּירָה וְכָבְשָׁה אֶת מְקוֹמָהּ בִּנְמַל פּוֹרְט סָעִיד.

רב חובל 9.png

סִירַת־מִפְרָשׂ קְטַנָּה וּמְשֻׁנָּה זוֹ, שֶׁבָּאָה מִמֶּרְחָקִים, הֵעִירָה תְשׂוּמֶת4 לֵב מְרֻבָּה בֵּין הַמִּצְרִים. רַב־הַחוֹבֵל רָשַׁם אֶת הַסִּירָה בַּמִּשְׂרַד הַנָּמֵל וְשִׁלֵּם אֶת מַס הַחֲנָיָה… שְׁלֹשָׂה גְּרָשִׁים. וּבֶאֱמֶת, אִם אֳנִיַּת־קִיטוֹר מְשַׁלֶּמֶת חָמֵשׁ לִירוֹת – כַּמָּה מַס צָרִיךְ לְשַּׁלֵם אֶפְרֹחַ שֶׁכָּזֶה?

אָז זָכַר רַב־הַחוֹבֵל אֶת אַרְגָּז הַתַּפּוּחִים וְכִבֵּד בָּהֶם אֶת הַמַּלָּחִים הַמִּצְרִים שֶׁהִקִּיפוּ אוֹתָם. הַמַּלָּחִים הַמִּצְרִים שִׁבְּחוּ מְאֹד אֶת הַתַּפּוּחִים הָאַמֶּרִיקָאִים שֶׁהוּבְאוּ מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.

יָרְדוּ הַבַּחוּרִים שֶׁלָּנוּ לְטַּיֵּל בָּעִיר. בְּמֶשֶׁךְ זְמַן מְמֻשָּׁךְ נִדְמֶה הָיָה לָהֶם, כִּי הַקַּרְקַע אֵינָהּ מוּצָקָה תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם, כְּאִלּוּ הִיא עֲדַיִן מִתְנַדְנֶדֶת. בְּנֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַּיַּבָּשָׁה וּמִצְרִים לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם, מִתְפַּלְּאִים לִגְבוּרַת הַנְּעָרִים שֶׁהִפְלִיגוּ בְּסִירַת־מִפְרָשׂ קְטַנָּה כָּזוֹ בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה כָּל כָּךְ.

הַיְּדִיעָה עַל בּוֹא הַסִּירָה נִתְפַּשְּׁטָה5 מַהֵר בְּכָל הַנָּמֵל. כַּעֲבוֹר רְגָעִים מִסְפָּר בָּא בִּמְרוּצָה צַלָּם. צִלֵּם אוֹתָהּ, וּלְעֵת עֶרֶב כְּבָר הוֹפִיעָה הַתְּמוּנָה בְּכָל עִתּוֹנֵי מִצְרַיִם.

תְּנוּ כָּבוֹד לְנַעֲרֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל! הַלְכוּ הַבַּחוּרִים בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר כְּשֶׁהֵם דּוֹפְקִים בְּעִקְבֵיהֶם בְּחָזְקָה בְּרִצְפַּת הַמִּרַצָּפוֹת וְנֶהֱנִים כִּי הָאֲדָמָה קָשָׁה וְאֵינָהּ מִתְנַדְנֶדֶת. מִכְנְסֵי־הַמַּלָּחִים שֶׁלָּהֶם, הַמִּתְרַחֲבִים כְּכָל שֶׁהֵם מִתְקָרְבִים לַנַּעֲלַיִם, הָיוּ מִתְנַפְנְפִים בָּרוּחַ. הַיָּדַיִם נְתוּנוֹת עָמֹק בְּתוֹךְ הַכִּיסִים. הֵם הָלְכוּ בְּצַעַד וְצִפְצְפוּ זֶמֶר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵלִי.

רב חובל 10.png

 

י"ג. דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לִרְאוֹת


מְפוֹרְט סָעִיד נָסְעוּ בָּרַכֶּבֶת לְאַלֶּכְּסַנְדְרִיָּה. וְיִּסְעוּ מֵאַלֶכְּסַנְדְרִיָּה וַיַחֲנוּ בְּקָהִיר.

בְּקָהִיר רָאוּ אֶת הַסְּפִינְקְס, אֶת הַפִּירָמִידוֹת וְאָכְלוּ צָהֳרַיִם אֵצֶל יְהוּדִי אֶחָד גָּבוֹהַּ וְשָׁמֵן. אָדָם זֶה, כְּשֶׁהָיָה צָרִיךְ לַעֲבֹר בַּדֶּלֶת הָיָה נוֹשֵׁף מִתּוֹךְ כְּרֵסוֹ אֶת הָאֲוִיר וְכוֹפֵף אֶת רֹאשׁוֹ – אִלְמָלֵא זֹאת הָיָה, חָלִילָה, נִשְׁאַר תָּקוּעַ בַּפֶּתַח.

רב חובל 11.png

אַחַר כָּךְ הָלְכוּ לִרְאוֹת אֶת גַּן־הַחַיּוֹת הַנִּפְלָא. שָׁם הִכִּירוּ אֶת מוּסְטָפָה, מוּחַמָּד וְחַמְדָּן, וְהִצְטַלְּמוּ אִתָּם. מוּסְטָפָה הוּא סוּס הַיְאוֹר. לְחִנָּם יְחַפְּשׂוּ אוֹתוֹ בַּבְּרֵכָה. אֵין לִרְאוֹת אוֹתוֹ, כִּי הוּא טָבוּעַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם, רַק נְחִירָיו יוֹצְאוֹת הַחוּצָה, וְהֵן צָפוֹת כְּאִלּוּ שְׁנֵי עֲלֵי שַׁלֶּכֶת צָפִים עַל הַמַּיִם. אַךְ יִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ: מוּסְטָפָה! מִיָּד עוֹלֶה סוּס הַיְאוֹר וְצָף לְבַקֵּשׁ אֹכֶל.

מוּחַמָּד – הוּא הַמִּצְרִי הַמְּטַפֵּל בְּמוּסְטָפָה. וְחַמְדָּן – הוּא יְדִידָם שֶׁל הַכֹּל. הוּא הַקּוֹף הַלֵּץ.

בָּעֶרֶב הָלְכוּ בְּנֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לָלוּן אֵצֶל אוֹתוֹ יְהוּדִי גָּדוֹל. בַּדֶּרֶךְ אָמַר אַחַד הַחֲבֵרִים:

– מוֹטְרוֹ! רְאֵה נָא! אָדָם גָּדוֹל כָּזֶה, כְּבַעַל הַמָּלוֹן שֶׁלָּנוּ – אוֹתוֹ תּוּכַל לְהַכְנִיס “לְתוֹךְ מִטְפַּחְתְּךְ”?

– נְחַכֶּה וְנִרְאֶה – עָנָה מוֹטְרוֹ.

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה לֹא עָרְבָה הַשֵּׁנָה לַחֲבֵרִים, כִּי הָיוּ פִּשְׁפֵּשִׁים בַּמִּטּוֹת. בַּבֹּקֶר סִפְּרוּ זֹאת הַחֲבֵרִים לְבַעַל בֵּית־הַמָּלוֹן.

– לָמָּה לָכֶם – עָנָה בַּעַל הַמָּלוֹן – לְהַבִּיט לְתּוֹךְ הַמִּטָּה וְלִרְאוֹת בָּהּ מִגְרָעוֹת – מוּטָב שֶׁתַּבִּיטוּ מִבַּעַד לַחַלּוֹן וְתִרְאוּ אֶת הַסּוּס אֲשֶׁר אִבְּרָהִים־פֶּחָה רוֹכֵב עָלָיו!

וּבֶאֱמֶת, מִמּוּל לְבֵית־הַמָּלוֹן נִצַב פֶּסֶל הַסּוֹלְטָן, יָצוּק נְחֹשֶׁת־קָלָל. זֶה הָיָה בָּרַחֲבָה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁבָּעִיר. בַּעַל הַמָּלוֹן הִשְׁתַּבֵּחַ שֶׁהַמָּלוֹן עוֹמֵד בְּמָקוֹם חָשׁוּב.

רב חובל 12.png

הֵשִׁיב מוֹטְרוֹ: – כְּבוֹד הָאָדוֹן בַּעַל הַמָּלוֹן! הַלָּנִים אֶצְלְךְ מְשַׁלְּמִים לְךָ בְּעַד הַמִּטָּה אוֹ בְּעַד זְנָבוֹ שֶׁל הַסּוּס? נִכְלַם בַּעַל הַמָּלוֹן וְלֹא יָדַע מָה לַעֲנוֹת… וּ“נִכְנַס לְתוֹךְ מִטְפַּחְתּוֹ” שֶׁל מוֹטְרוֹ.

לְמָחֳרָת יָשְׁבוּ כָּל הַחֲבֵרִים בְּבֵית הַדֹּאַר וְכָתְבוּ מִכְּתָבִים הַבַּיְתָה. – מָה אַתָּה כּוֹתֵב הַבַּיְתָה? – לֹא־כְלוּם. כִּי הַדֶּרֶךְ הָיְתָה נִפְלָאָה, כִּי עָמַדְנוּ בְּמִשְׁמָרוֹת, כִּי הִדְפִּיסוּ אֶת תְּמוּנָתֵינוּ בְּעִתּוֹן מִצְרִי וְכִי כָּל הַמִּצְרִים אוֹמְרִים עָלֵינוּ, כִּי אָנוּגִּבּוֹרִים.

– אֲבָל – – – בְּעִנְיַן הַ – – – נוּ, הַתַּפּוּחִים? – לֹא! לֹא! – אַתָּה רוֹאֶה בְּיָדִי עֲשָׂרָה בּוּלִים?

–כֵּן.

– תִּרְאֶה! אִם תִּכְתֹּב עָלַי בָּעִנְיָן הַזֶּה, מִיָּד אֶכְתֹּב אֲנִי עֲשָׂרָה מִכְּתָבִים, כִּי גַּם אַתָּה!

– לֹא, לֹא! לֹא אֲנִי, לֹא אַתָּה וְגַם לֹא שִׁמְעוֹן.

אֶכְתֹּב כִּי הַסִּירָה נִשְּׂאָה בָּרוּחַ כְּאִלּוּ הַיָּם הָיָה בְּחֶמְאָה מָרוּחַ. אֶכְתֹּב שֶׁאָנוּ מַפְלִיגִים בְּעוֹד חֲמִשָּׁה יָמִים וְכִי נוֹדִיעַ בְּמִבְרָק מַתָּי בְּדַעְתֵּנוּ לְהַגִּיעַ לְתֵּל6־אָבִיב – שֶׁיָּכִינוּ לָנוּ קַבָּלַת פָּנִים לְיַד הַיַּרְקוֹן.

רב חובל 13.png

 

י"ד


כָּל הַמְּסֻפָּר בְּסִפּוּר זֶה – מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בֶּאֱמֶת. “רַב־הַחוֹבֵל” שֶׁל הַסִּירָה – הֲרֵיהוּ כַּתְרִיאֵל יָפֶה ז"ל, אֲשֶׁר עוֹד נָכוֹנוּ לוֹ עֲלִילוֹת גְּדוֹלוֹת בְּחַיָּיו הַקְּצָרִים.

מִשַּׁחַר נְעוּרָיו הָיָה כַּתְרִיאֵל פָּעִיל בַּהֲגָנָה, וְאַחֲרֵי־כֵן גַּם בְּהַעְפָּלָה. הוּא הָיָה קַבַּרְנִיטָהּ שֶׁל אֳנִיַּת־הַמַּעְפִּילִים “טיְגֶר הַיל”7, אֲשֶׁר הֵבִיאָה לְחוֹף תֵּל־אָבִיב בְּרֵאשִׁית סֶפְּטֶמְבֶּר 1939, וְעַל סִפּוּנָהּ 1417 עוֹלִים. אֳנִיָּה זוֹ נִתְקְלָה בְּאֵשׁ מִסִירַת־מִשְׁטָרָה בְּרִיטִית, כְּשֶׁנִּסְּתָה לַעֲגֹן דָּרוֹמָה לְיָפוֹ; כַּתְרִיאֵל לֹא אִבֵּד אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו וְהֵבִיא אֶת הָאֳנִיָּה לְמָחֳרָת אֶל חוֹף תֵּל־אָבִיב. כָּאן יָרַד מִן הָאֳנִיָּה וּשָׂחָה אֶל הַחוֹף, כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא עַל גַּבּוֹ אֶת אֶחָד מֵחֲבֵרָיו, אֲשֶׁר נִתְקַף עַוִּית בְּרַגְלוֹ עֵקֶב הַשְּׂחִיָּה וְהַהִתְרַגְּשׁוּת.

שְׁמוֹ־בְּמַחְתֶּרֶת שֶׁל כַּתְרִיאֵל הָיָה דָּנִי, וְהַמַּלָּחִים הַזָּרִים אֲשֶׁר עַל אֳנִיּוֹת־הַמַּעְפִּילִים הָיוּמְכַנִּים אוֹתוֹ בְּחִבָּה “דָּנִי קַפִּיטָנֶה”. בְּמַאי 1941 נִתְמַנָּה קַבַּרְנִיט שֶׁל “סִירַת הַכּ”ג", אֲשֶׁר יָצְאָה בִּשְׁלִיחוּת סוֹדִית וּמְסֻכֶּנֶת לְעֵבֶר חוֹפֵי סוּרְיָה. סִירָה זוֹ אָבְדָה עַל כָּל נוֹסְעֶיהָ, וְעִקְבוֹתֶיהָ לֹא נוֹדְעוּ.

בֶּן 32 הָיָה כַּתְרִיאֵל בְּמוֹתוֹ; וּלְיַלְדּוֹ, שֶׁנּוֹלָד כַּמָּה חֳדָשִׁים אַחֲרֵי מוֹת הָאָב, קֹרָא בְּשֵׁם “דָּן” עַל־שֵׁם כִּנּוּיוֹ שֶׁל אָבִיו בְּמַחְתֶּרֶת.


 

ט"ו. פֶרֶק אֲשֶׁר בּוֹ לֹא מְסֻפָּר כִֵּיצַד שָׁבָה הַסִּירָה לְתֵל־אָבִיב. כִּי זֶה מוּבָן מַאֵלַיו


מְחִיאוֹת כַפַּיִם סוֹעֲרוֹת, כְּאִלוּ בַּקְבּוּקֵי גַזוֹז: מִתְבַּקְעִים, קִבְּלוּ אֶת פְּנֵי הַסִירָה שֶׁשָׁבָה לְאֶרֶץ־מוֹלַדְתָּהּ.


הִיא הִתְקָרְבָה אֶל רְצִיף הַעֵץ בְּתֵל־אָבִיב, בַּיַּרְקוֹן. עַל הַחוֹף עָמְדוּ כָּל הַחֲבֵרִים וְהַחָבֵרוֹת וְהַהוֹרִים וְהַמַּכָּרִים. הֵם נִפְנְפוּ בְּמִטְפָחוֹת, גַם זֵרֵי פְּרָחִים הַבִיאוּ אִתָּם, לְחִיצוֹת יָדַיִם, חִבּוּקִים וּבְרָכוֹת.

נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת: - רֵב הַחוֹבֶל דַ־בֵּר!

  • רַב הַחוֹבֵל יְדֵ־בְּר! גַּם הַמָלַחִים הֵרִיעוּ: - רֵב הַחוֹבָל יְדַבֶּר!

הִבִּיט אָחִי כַּתְרִיאל לצדָדִים כַּמְחַפַשׂ עֶזְרָה. רָאָה אוֹתִי בֵּין הָאוֹרְחִים וְשָׁלַח אֵלַי מַבָּט שׁוֹאֵל, אֲנִי הֵנְהַנְתִּי בְּכָתֵפִי כְּאוֹמַר: “אָבוּד!”

כְּשֶׁרָאָה כַּתְרִיאֵל אֶת עַצְמוֹ יָחִיד וּבְלִי תְּמִיכָה כָל שֶׁהִיא. הֶחְלִיט לִנְאֹם, הוּא נַשֵׁם נְשִּׁימָה עֲמֻקָּה וּמִלֵּא אֶת רֵאוֹתָיו אֲוִיר, וְנָשָׂא דְבָרוֹ:

  • אוֹרְחִים נִכְבָּדִים, יְדִידִים יְקָרִים וּמַלָחִים טוֹבִים! אֲנִי מַסְכִּים לָשֵׂאת עוֹד פַּעַם נְאוּם. זֶה לֹא קַל - אֲבָל אֵין דָבָר, אֲנַחְנוּ, כִּמְדֻמֶּה לִי, שׁוּב בְּתֵל־אָבִיב. וְזֶה טוב.

תִּקְרְאוּ שָׁלשׁ פְּעָמִים הֵידָד!

הֵידָד למַלָחִים, הֵידָד לַסִירָה וְהֵידָד לְתֵל־אָבִיב!


 

סוֹף הַמַּעֲשֶׂה


מֵאוֹתוֹ יוֹם עָבְרוּ אַרְבַּע שָׁנִים. בֹּקֶר אֶחָד נִכְנְסָה סִירַת־מוטוֹר גְדוֹלָה לֹנְמַל

תֵּל־אָבִיב. זֶה הָיָה ביום פְּתִיחַת מַעֲגָן־הָסִּירוֹת הָראשִׁוֹן בְּתֵל אָבִיב. סִירַת הַמּוֹטוֹר הָיְתָה מְגֹהֶצֶת וּמַבְהִיקָה בִּצְבָעֶיהַ המַּרְהִיבִים וְהַחֲדָשִּׁים. בְּאוֹתִיּוֹת זָהָב הִתְנוֹצֵץ עָלֶיהָ שְׁמָה: “יְהִי טוֹב” הִיא עַשְׂתָה סִבּוּב קָטָן וְעָמְדָה לְיָד הַרָצִיף.

רַב־הָחוֹבֶל שֶׁלָּה הָיָה אָחִי כַּתְרִיאֵל. לְיַד הַהֶגֶה עָמַד מוֹטְרוֹ. וְזֶה הַגַּדוֹל וְהַבָּרִיא, שֶׁעָמַר לְיַד רַב־הַחוֹבֵל הָיָה… אָחִיו שֶׁל מוֹטְרוֹ: נַקְדִימוס, אוֹתוֹ נַקְדִימוס הֵמַּלָּח, שֶׁבָּא מִסְּלֹנִיקִי וְנַעֲשָׂה מַלָּח בְּמַעֲגָן הַסִירוֹת בְּתֵל-אָבִיב.

אֲנִי הִתְרַגַּשְׁתִּי לְכֹל הַמַּרְאָה הַנֶּהֱדָר בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר בְּמַעֲגַן תֵּל־ אָבִיב, כִּי הָיִיתִי עֵד לְהַתְחָלָה, לְסִירַת־הַמִּפְרָשׂ הַקְטַנַּה שֶׁהִפְלִיגָה מִן הַיַרְקוֹן בְּסוֹד.

כְּשֶׁעוֹד לֹא הָיָה מַעֲגַן־סִירוֹת בְּתֵל־אָבִיב, וְהָיִיתִי עֵד לַנְאוּם הַמְנֻמְנָם שֶׁל כַּתְרִיאֵל כְּשֶׁאָמַר אָז: "וִיהִי טוֹב "… וְעַתָּה – הִנֵּה סִירַת מוֹטוֹר גְדוֹלָה עוֹמֶדֶת בְּנְמַל תֵל-אָבִיב הֶחָדָשׁ!

כָּל הֶעָתִיד לְהיות רַב־חוֹבֶל עַל אֲנִיוֹת־ הֵקִּיטוֹר הַגָדוֹלוֹת שֶׁלָּנוּ, יִזְכֹּר אֶת הַהַתְחָלָה, אֲשֶׁר סִפַרְתִּי עָלֶיהָ הַיוֹם.



  1. ניקוד ב' דגושה כך במקור, וצ“ל ללא דגש: וּבוּם – הערת פב”י.  ↩

  2. ראה הערה מס' 1  ↩

  3. צ“ל ז' מנוקדת בשווא, כפי שמופיע בהמשך – הערת פב”י.  ↩

  4. “תְשׂוּמֶת” כך במקור. יש שנהגו להשמיט דגש קל בתחילת מילה

    אם המילה שלפניה מסתיימת בהברה פתוחה. וכן, ניקוד המ' צ"ל

    בפתח – הערת פב"י.  ↩

  5. כך במקור: ש' דגושה. צ“ל ללא דגש – הערת פב”י.  ↩

  6. כך במקור: ת' דגושה. צ“ל: ללא דגש – הערת פב”י.  ↩

  7. כך במקור, וצ"ל טַייגֶר הִיל (Tiger Hill) (כך רשום על מצבת

    הזיכרון) – הערת פב"י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות