רקע
נחום גוטמן
אֳנִיַּת הַכּוּשִׁים
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: כתר; 1978

אֲנִי מַזְמִין אֶת הַקּוֹרֵא לְהִתְיַשֵּׁב עַל סַפְסָל שֶׁעַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה. זֶה מָקוֹם טוֹב. אֶפְשָׁר לִרְאוֹת מֵעָלָיו כָּל מַה שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּיָם, בַּשָּׁמַיִם וּבָאֳנִיָּה. כַּךְ נִהְיֶה עֵדִים לְכָל הַסִּפוּר. בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן אוֹשִׁיב עָלָיו כַּמָּה אֲנָשִׁים מְעַנְיְנִים. אַל תָּשִׂימוּ לֵב לִשְׁלֹשֶׁת הַשְּׁחָפִים.


עמ 6.PNG

אֳנִיַּת הַכּוּשִׁים


פַּעַם אַחַת נָסַעְתִּי בָּאֳנִיָּה שֶׂכָּל נוֹסְעֶיהָ, חוּץ מִמְּשָׁרְתֶיהָ לְּבָנִים, הָיוּ כּוּשִׁים.

כָּךְ קָרָה הַדָּבָר:

בְּשָׁעָה תֵּשַׁע עָלִיתִי עַל נִיַּת־טִיּוּל הַמַּפְלִיגָה לְאִיטַלְיָה. הָאֳנִיָּה יְתָה קְטַנָּה, אַךְ הָיוּ לָהּ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת: (א) אֲרֻבָּה רְחָבָה וּגְדוֹלָה, מַה שֶׁמֵּעִיד עַל מְכוֹנָה חֲזָקָה; (ב) צוֹפָר אַדִּיר; ו(ג) רַב־חוֹבֵל שָׁמֵן. (אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִזְכֹּר אֶת שָׁלֹשׁ הַמַּעֲלוֹת הָאֵלֶּה עַד לְסּוֹף סִפּוּרִי.)

כָּל הַהֲכָנוֹת לַהַפְלָגָה כְּבַר נַעֲשׂוּ, הָעֹגֶן הֹעֲלָה מִן הַמַּיִם. מַלָּחִים יְחֵפִים שָׁטְפוּ בְּמַיִם מִתּוֹך צִנּוֹרוֹת גּוּמִי גְּדוֹלִים אֶת הַשַּׁרְשְׁרוֹת שֶׁעִשְׂבֵי־הַיָּם דָבְקוּ בָּהֶן, גַּם הַמַּשְׁרוֹקִית כְּבָר הָיְתָה תְּקוּעָה בְּפִי הַמְּכוֹנַאי הָרָאשִׁי, כְּמוֹ פְּקָק בְּבַקְבּוּק. הוּא עָמַד בִּקְצֵה־הַסִּפּוּן וְהָיָה מִסְתַּכֵּל אֶל עֵבֶר רַב־הַחוֹבֵל, שֶׁעָמַד מֵעָלָיו עַל הַסִּפּוּן הָעֶלְיוֹן, וּמְחַכֶּה מִמֶּנּוּ לְאוֹת, כְּדֵי לְהַתְחִיל בַּמַּסָּע.

אַךְ רַב־הַחוֹבֵל עֲדַיִן מַחֲזִיק בֵּין שִׁנָּיו בְּפֶה קָמוּץ קֵיסָם, שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר עוֹד מִסְּעֻדַּת הַבֹּקֶר, וּמַבִּיט אֶל עֵבֶר הַחוֹף.

– “כָּל זְמַן שֶׁהַקֵּיסָם בֵּין שִׁנָּיו – אֵין מַפְלִיגִים!” – אָמַר לִי מְּכוֹנַאי הָרָאשִׁי, מִבְּלִי לְהוֹצִיא אֶת הַמַּשְׁרוֹקִית מִפִּיו.

– לְמַה מְחַכִּים?"

– לְשַׁיֶּרֶת הַכּוּשִׁים."


 

בֵּינְתַיִם


בֵּינְתַיִם, עַד שֶׁיַּגִּיעוּ הַכּוּשִׁים, הִנְנִי לְהַצִּיג מַכָּר חָדָשׁ שֶׁפָּגַשְׁתִּי בָּאֳנִיָּה. אָדָם זֶה יְמַלֵּא תַּפְקִיד חָשׁוּב בַּמְּאֹרָעוֹת הַבָּאִים.

עַל הַסַּפְסָל יָשַׁב אָדָם אֶחָד, בַּעַל קָרַחַת וּמְסֻרְבָּל. מִסְּבִיבוֹ הָיוּ מוּטָלוֹת מִזְוָדוֹת וַחֲבִילוֹת תְּפוּחוֹת וּגְדוּשׁוֹת, וְהוּא הָיָה בֵּינֵיהֶן כְּפִטְרִיָּה־אַבָּא בֵּין פִּטְרִיּוֹת־יְלָדִים.

מִשְׁקְפָיו נוֹצְצוּ מִפִּיזּוּר נֶפֶשׁ. בֵּין רַגְלָיו הָיוּ פְּזוּרִים גַּפְרוּרִים כְּבוּיִים. בְּאִי־סֵדֶר מַתְמִיהַּ שֶׁל חִידַת־יְתֵדוֹת הוּא טָרַח לְהַדְלִיק אֶת מִקְטַרְתּוֹ. מַדְלִיק גַּפְרוּר – וְהוּא כָּבֶה. מַדְלִיק אַחֵר וְהוּא כָּבֶה.


עמ 8.PNG

עמ 9.PNG

הִגַּשְׁתִּי לוֹ אֶת הַמַּצִּית שֶׁלִּי וְאָמַרְתִּי: – “אֲדוֹנִי מְעַשֵּׂן גַּפְרוּרִים?” הִצְטַחֵק וְאָמַר: “זֶה עוֹד לֹא הַכֹּל. בְּאִיטַלְיָה יִקְרְאוּ לִי דּוֹטוֹרֶה.”

אֲנִי מַשְׁאִיר אוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל סַפְסָל זֶה. בְּהֶמְשֵׁךְ הַסִּפּוּר, כְּשֶׁנִּצְטָרֵךְ לוֹ, נִמְצָאֵהוּ שָׁם.

פִּתְאוֹם הֻרְגְּשָׁה הִתְרוֹצְצוּת וּמְהוּמָה בִּרְצִיף הַנָּמָל. הִגִּיעוּ אוֹטוֹבּוּסִים גְּדוֹלִים וְיָצְאוּ תּוֹכָם כַּמָּה מֵאוֹת כּוּשִׁים. הָרָצִיף דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ נֶהֶפְּכָה עָלָיו קוּפְסַת דּוֹמִינוֹ. כּוּשִׁים לְבוּשִׁים בְּגָדִים אֲמֵרִיקָנִיִּים רַחֲבֵי מִדוֹת, חֲמוּשִׁים בְּמַצְלֵמוֹת וּמִשְׁקָפוֹת, נוֹשְׂאִים מִזְוְדוֹת־עוֹר – צָעֲדוּ אֶל עֵבֶר הָאֳנִיָּה שֶׁלָּנּוּ.


 

“לֹא הָיוּ לִי יוֹתֵר כִּיסִים”


הַכּוּשִׁי הָרִאשׁוֹן שֶׁעָלָה בְּמַדְרֵגוֹת הָאֳנִיָּה הָיָה בַּעַל שַׂעֲרוֹת־שֵׂיבָה. בַּת־שְׂחוֹק רְחָבָה הָיְתָה מְתוּחָה עַל פָּנָיו הַטּוֹבִים. יָדָיו הָיוּ מוּשָׁטוֹת קָדִימָה בִּזְהִירוּת, מַחֲזִיקוֹת בְּמַשֶּׁהוּ, כִּמְבַקְּשׁוֹת לִשְׁמֹר עַל לֶהָבָה דּוֹלֶקֶת בָּרוּחַ. בְּיַּד יְמִינוֹ הָיָה עֲנַף זַיִת קָטָן, וּבִשְׂמֹאלוֹ – חָפַף עָלָיו.

רַגְלָיו גִּשְּׁשׁוּ בַּמַּדְרֵגוֹת, אַךְ עֵינָיו הָיוּ נְתוּנוֹת בְּחִבָּה אֶל הֶעָנָף, שֶׁבֵּין הָאֲגוּדָל וְהָאֶצְבַּע. רָאָה אוֹתִי, הִצְטַחֵק בִּשְׂפָתָיו הֶעָבוֹת וְאָמַר: – “עֲנַף זַיִת מִיְרוּשָׁלַיִם.”

רָאָה מָקוֹם פָּנוּי עַל הַסַּפְסָל לָּנּוּ, יָשַׁב וְאָמַר: – “בֹּקֶר טוֹב. אֲנִי כֹּמֶר. כָּל הַשַּׁיָּרָה הַזֹּאת הִיא שֶׁל כּוּשִׁים כְּמָרִים מֵאֲמֶרִיקָה. חוֹזְרִים סִּיּוּר בְּאֶרֶץ־הַקֹּדֶשׁ.”

– “בֹּקֶר טוֹב וּמְבֹרָךְ, אֲדוֹנִי הַכֹּמֶר,” עָנִיתִי לוֹ.

אֲנִי מִסְתַּכֵּל בַּכּוּשִׁי הַכֹּמֶר: רָאִיתִי אָדָם זֶה וַאֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ. כֻּלָּנוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ. מִלִּפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִיִם. גַּם אֶת קוֹלוֹ שָׁמַעְנוּ. מֵעַל עֲרֵמַת קַשׁ רָקוּב, בִּצְרִיף קָטָן, בְּפִנַּת־אֲחֻזָּתוֹ שֶׁל סוֹחֵר־עֲבָדִים, אַכְזָרִי. גַּם שָׁמַעְנוּ אֶת תְּפִלָּתוֹ הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלָּחַשׁ לִפְנֵי מוֹתוֹ. הֵן זֶהוּ הַדּוֹד תּוֹם. מִן הַסֵּפֶר הַנִּפְלָא “אֹהֶל הַדּוֹד תּוֹם.” הִנֵּה אוֹתָן הָעֵינַיִם הַיָּפוֹת, הַחַמּוֹת. וּבַת־הַצְּחוֹק הַצְּנוּעָה. וְהִנֵּה כָּף יָדוֹ הַטּוֹבָה, הַוְּרֻדָּה מִבִּפְנִים וּשְׁחֹרָה מִבַּחוּץ, מַחֲזִיקָה כָּעֵת עֲנַף זַיִת מִירוּשָׁלַיִם.

אַף עֲנַף הַזַּיִת מֻכָּר. כְּבָר רָאִינוּ הַרְבֵּה עַנְפֵי זַיִת אַךְ עֲנַף זֶה הָיָה בְּעֵינַי כְּפִסְקָה שֶׁנִּבְחֲרָה מִתּוֹךְ שִׁיר יָפֶה. וּמִפְּנֵי שֶׁהוּצְאָה מִתּוֹךְ הַשִּׁיר, הִיא מִתְבַּלֶּטֶת וְנוֹצֶצֶת: לְאוֹרָהּ נִרְאֶה פִּתְאֹם כָּל הַשִּׁיר מְחֻדָּשׁ וְעַז. עָלִים יְרֻקִּים וַחֲלָקִים. וְהֵם מִסְתַּלְסְלִים, כָּל עָלֶה בְּאֹפֶן מְיֻחָד לוֹ, בְּקַוֵּי חֵן, הַמַּרְאִים בִּצְנִיעוּת גַּם אֶת עֲבָרָם הַשֵּׁנִי, הַכַּסְפִּי.


עמ 11.PNG

רֶגֶשׁ חַם מִלֵּא אֶת לִבִּי לְמִשְׁמַע דִּבְרֵי הַכּוּשִׁי. הַיֵּשׁ לִרְאוֹת בַּצִּיּוּר כִּי אָהַבְתִּי אֶת הָאָדָם הַזֶּה?

הַכּוּשִׁי לֹא קָם וְאָמַר: אֲנִי הַדּוֹד תּוֹם. הוּא רַק הוֹסִיף וְאָמַר: – “בִּשְׁנֵי כִּיסַי יֵשׁ לִי אֲבָנִים מִירוּשָׁלַיִם וּמִכִּנֶּרֶת. לֹא הָיוּ לִי יוֹתֵר כִּיסִים.”

בֵּינְתַיִם עָלוּ כָּל הַכּוּשִׁים עַל הָאֳנִיָּה וְהִתְיַשְּׁבוּ בְּכֻרְסָאוֹת בְּשּׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת לְאֹרֶךְ כָּל סִפּוּנֵי הָאֳנִיָּה.

אָז הוֹצִיא רַב־הַחוֹבֵל אֶת הַקֵּיסָם מִבֵּין שִׁנָּיו. הַמְּכוֹנַאי נָפַח אֶת לְחָיָיו, צִפְצֵף בְּמַשְׁרוֹקִית, צּוֹפָר תָּקַע תְּקִיעָה פּוֹלַחַת, שֶׁבָּקְעָה בְּעָנָן לָבָן שֶׁל אֵדִים מִסְתַּבְּכִים, הָאֲרֻבָּה פָּלְטָה מַחְסָן שֶׁל עָשָׁן שָׁחוֹר וְהָאֳנִיָּה הִפְלִיגָה.


 

בַּיָּם


בָּאֳנִיָּה הַלְּבָנָה שֶׁלָּנוּ יָשְׁבוּ הַכּוּשִׁים עַלִּיזִים. הָיוּ כּוּשִׁים שׁוֹנִים: חוּמִים, אֲדַמְדַּמִּים, שְׁחֹרִים־כְּחֻלִּים, שְׁחֹרִים חֲוַרְוַרִים וּשְׁחֹרִים־צְהֻבִּים. אַךְ עַד שֶׁהָעַיִן הִתְרַגְּלָה אֲלֵיהֶם, נִדְמֶה הָיָה כִּי כֻּלָּם דּוֹמִים זֶה לָזֶה.

כְּתַרְנְגוֹלוֹת לְבָנוֹת, שֶׁנִּכְנְסוּ בְּמִקְרֶה לְתוֹךְ עֲדַת תַּרְנְגוֹלֵי הֹדּוּ, הִסְתּוֹבְבוּ בֵּין הַכּוּשִׁים מֶלְצָרֵי הָאֳנִיָּה וְשַׁמָּשֶׁיהָ הַלְּבָנִים, שֶׁהָיוּ לְבוּשִׁים סִנָּרִים וּמְשַׁמְּשִׁים בְּנִימוּס אֶת הַכּוּשִׁים הַנּוֹסְעִים. הַמְשַׁמְשִׁים הַלְּבָנִים הָיוּ מִתְנַהֲגִים בְּכָבוֹד וּמִתּוֹךְ צִפִּיָּה לְקַבֵּל מֵהֶם חֵלֶף הַשֵּׁרוּת, “דְּמֵי שְׁתִיָּה” בְּדוֹלָרִים.

שׁוּרוֹת שֶׁל מִשְׁקְפֵי זָהָב, שׁוּרוֹת שֶׁל שִׁנַּיִם לְבָנוֹת וְשׁוּרוֹת שֶׁל נַעֲלַיִם נוֹצְצוֹת. זוֹ הָיְתָה עֵדָה עַלִּיזָה. כָּל אֶחָד מֵהֶם מִלֵּא בְּשֶׁפַע אֶת כִּסְאוֹ, וּמִפִּיותֵיהֶם הַגְּדוֹלִים, הַמַּקִּיפִים טוּרֵי־שִׁנַּיִם לְבָנִים, פָּרְצוּ בְּקַלּוּת תְּרוּעוֹת צְחוֹק רָחָב, וְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ מְגַלִּים לָשׁוֹן אֲדֻמָּה רוֹטֶטֶת וַעֲסִיסִית בְּתּוֹךְ לוֹעוֹתֵיהֶם הָעֲמֻקִּים.

כְּהַשְׁלָמָה לַצְּחוֹק הָיוּ טוֹפְחִים בִּידֵיהֶם עַל בִּרְכֵּיהֶם, אוֹ עַל בִּרְכֵּי שְׁכֵנֵיהֶם. מִתּוֹך נִימּוּס אוֹ כָּבוֹד לָאָדָם שְׁהֵם מוֹקִירִים – הָיוּ מַפְסִיקִים אֶת דְבָרָיו בִּשְׂחוֹק רָם.

מְיֻדָעֵנוּ “הַדּוֹטוֹרֶה” הָיָה מְהַלֵּךְ בֵּין שׁוּרוֹת הַכּוּשִׁים הַיּוֹשְׁבִים, וּבִתְנוּעָה חִנָּנִית שֶׁל זַמָּר שֶׁסִּיֵּם שִׁיר הָיָה נֶעְצָר, מַרְכִּין בִּצְנִיעוּת אֶת רֹאשׁוֹ הַקֵּרֵח, פּוֹשֵׁט יַד יְמִינוֹ וּמַצִּיג עַצְמוֹ, יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה. הַכּוּשִׁים קִבְּלוּ אוֹתוֹ בִּידִידוּת רַבָּה וּבִטְפִיחוֹת עַל שִׁכְמוֹ. הוּא הָיָה מְקַבֵּל אוֹתָן בְּסַבְלָנוּת שֶׁל אִישׁ מַדָּע, הָרָגִיל לִסְבֹּל עִנּוּיִים הַכְּרוּכִים בְּמֶחְקָרִים מַדָּעִיִּים. הַדּוֹטוֹרֶה, לְאַחַר שֶׁסָּפַג טְפִיחָה, הָיָה נוֹשֵׁם עֲמֻקּוֹת, מְיַשֵּׁר אֶת שִׁכְמוֹ וּמְשַׁפְשֵׁף אֶת בִּרְכָּיו – וְחוֹזֵר לְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶם.

הִנֵּה הוֹדוֹת לוֹ, לַדּוֹטוֹרֶה, לָמַדְתִּי לְהַכִּיר וְלָדַעַת אֶת בְּנֵי הַשַּׁיָרָה. הָיוּ בֵּינֵיהֶם בַּעֲלֵי מִקְצוֹעוֹת שׁוֹנִים: כְּמָרִים, עוֹרְכֵי־דִּין, עוֹרְכֵי־עִתּוֹנִים, רוֹפְאִים וְאַדְרִיכָלִים. בַּעַל עֲנַף הַזַּיִת הָיָה מְחַבֵּר מַנְגִּינוֹת. הָיוּ בֵּינֵיהֶם גַּם נָשִׁים: מוֹרוֹת, אֲחָיוֹת וְאַחַת בַּעֲלַת חֲנוּת־פְּרָחִים.


 

הַכֹּמֶר הַכּוּשִׁי


הַכֹּמֶר הַכּוּשִׁי, לִינְקוֹלְן גִּ’י וָשִׁינְגְטוֹן, גָּמַר לֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר שֶׁמַּגִּישִׁים בַּמַּחְלָקָה הָרִאשׁוֹנָה. בֶּאֱמֶת יֵשׁ לֶאֱכֹל הַרְבֵּה בַבֹּקֶר. זְקֵנוֹ, הָעֶבֶד גּ’וֹן, הָיָה נִיזוֹן בְּאֹכֶל זֶה שָׁבוּעַ יָמִים. וְנוֹסָף לְכַךְ עוֹבֵד עֲבוֹדָה קָשָׁה.

הַכֹּמֶר הַכּוּשִׁי הִצְטַחֵק, כַּאֲמִירַת תּוֹדָה, אֶל הַמֶּלְצַר הַלָּבָן שֶׁהִרְכִּין אֶת עַצְמוֹ בְּנִימוּס, וְיָצָא אֶל הַסִּפּוּן. הוּא יִשֵּׁר אֶת קוֹמָתוֹ לְאַחַר שֶׁעָבַר בַּפֶּתַח הַנָּמוּךְ, וְהוֹפִיעַ בְּתִלְבָּשְׁתּוֹ הַכְּחֻלָּה כְּכֶתֶם עָצוּם. הוּא יָרַשׁ מֵאֲבוֹתָיו גּוּף גָּדוֹל, מוּכָן לַעֲבוֹדָה קָשָׁה. הַכֹּמֶר הַכּוּשִׁי הִבִּיט לְיָמִין וְלִשְּׂמֹאל וּמָצָא אֶת עַצְמוֹ סָגוּר בֵּין מַיִם וְשָׁמַיִם. הוּא רָאָה אֶת בְּנֵי שַׁיָּרָתוֹ יוֹשְׁבִים וְנוֹצְצִים – וְהִתְנַחֵם. עֵינָיו הִבְרִיקוּ כְּמַסְתִּיר רַעְיוֹן. הוּא מָצָא שְׂדֵה־פְּעֻלָּה, אִם לֹא גּוּפָנִית הֲרֵי רוּחָנִית!

מִבַּעַד לְאֶצְבְּעוֹתָיו הַמְפֻשָּׂקוֹת רָאִיתִי, כִּי בָּעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַסִּפּוּן, עַל הַסַּפְסָל שֶׁלָּנוּ, יוֹשֵׁב עִתּוֹנַאי כּוּשִׁי וּמְדַבֵּר בְּחֹם רַב. קַמְתִּי בְּשֶׁקֶט וְקָרַבְתִּי לִשְׁמֹע אֶת דִּבְרֵי־הָעִתּוֹנַאי, אוֹ אֶת –


 

הַסִּפּוּר שֶׁל הַכּוּשִׁי גּ’וֹ עַל יְדִידוֹ הַיְּהוּדִי מַכְּס


פַּעַם אַחַת רָאִיתִי, כִּי מִבֵּיתוֹ שֶׁל יְדִידִי, הָרוֹפֵא הַיְּהוּדִי מַכְּס, יָצָא אָדָם אֶחָד בַּעַל תִּיק, וְהוּא מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, כְּמוֹדֶה שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ בְּמַה־שֶּׁהוּא.

– אֵיךְ הָעִנְיָנִים?" – אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתוֹ.


עמ 15.PNG

– מַכְּס לֹא נוֹתֵן מַסְפִּיק לַמַּגְבִּיּוֹת שֶׁלָּנוּ שֶׁל הַצִּיּוֹנוּת." אוֹמֵר אֲנִי לוֹ: “מַכְּס יְדִיד טוֹב שֶׁלִּי, מַכְּס יְדִיד טוֹב שֶׁל כָּל הַכּוּשִׁים והוּא אָדָם נָבוֹן. בּוֹא עִמִּי אֵלָיו.”

וְלֹא רָצָה.

“טוֹב, שֵׁב וְחַכֵּה לִי פֹּה” – דָּפַקְתִּי עָלָיו אֶת דֶּלֶת הָאוֹטוֹ. שִׂיחָה זוֹ הָיְתָה לְיַד הָאוֹטוֹ הַכָּחֹל שֶׁלִּי. וַאֲנִי עוֹלֶה אֶל מַכְּס.

אָמַרְתִּי לַמַּזְכִּירָה שֶׁלּוֹ אֶת שְׁמִי, וְיָצָא אֵלַי כְּמוֹ פְּקָק מִבַּקְבּוּק: “מָה יֵשׁ גּ’וֹ, אַתָּה חוֹלֶה? לֹא בְּסֵדֶר?”

– אֲנִי, מַכְּס, בְּסֵדֶר. אַתָּה עַצְמְךָ אֵינְךָ בְּסֵדֶר. הַחוֹלִים שֶׁלְךָ יוֹשְׁבִים בַּמִּסְדְּרוֹן וּמְחַכִּים לְךָ. הֵם יוֹדְעִים שֶׁלֹּא טוֹב לָהֶם, וְהֵם יוֹדְעִים שֶׁאַתָּה יָכֹל לְרַפֵּא אוֹתָם. וְאַתָּה," אֲנִי אוֹמֵר לוֹ “אַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁהַצָּלָתְךָ הִיא בְּזֹאת שֶׁעָלֶיךָ לִדְאֹג לְעַמְּךָ. אַל תַּחְשֹׁב שֶׁאִם אַתָּה לָבָן וְרוֹפֵא טוֹב – יִהְיֶה לְךָ וּלְבָנֶיךָ טוֹב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְאֵלֶּה שֶׁלְּךָ שֶׁבְּגֶרְמַנְיָה.” זֶה הוּא מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר לוֹ. “וְשֶׁהָאִישׁ הַהוּא לֹא יֵצֵא מִמְּךָ וִינַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל. גַּם אֲנַחְנוּ לֹא יָדַעְנוּ מַה טּוֹב לָנוּ, עַד שֶּׁבָּאוּ יְהוּדִים טוֹבִים כָּמוֹךָ וְאָמְרוּ לָּנוּ כִּי הֵם הָיוּ יְדִידֵינוּ. וְהַפַּעַם אֲנִי אוֹמֵר לְךָ!”

כְּשֶׁשַּׁבְתִּי אֶל הַכָּחֹל שֶׁלִּי, הִגַּשְׁתִּי לְבַעַל תִּיק הָעוֹר הַמְחָאָה חֲתוּמָה בִּשְׂמִי עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹתדּוֹלָר. הוּא לֹא הֵבִין. אָמַרְתִּי לוֹ: “אֵין דָּבָר, הַתּוֹרֵם הוּא מַכְּס.” אֲנִי מַבְטִיחַ לָכֶם, הוּא הֵשִׁיב לִי אֶת הַכֶּסֶף וּמֵאָז כְּבָר לֹא יָצָא מִמֶּנּוּ גּוֹבֶה צִיּוֹנִי מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה.

וּפַעַם אוֹמֵר אֲנִי לְרוֹזִי, אִשְׁתּוֹ שֶׁל מַכְּס: “מַדּוּעַ לֹא תִּסְעוּ לִרְאוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל? אוֹ שֶׁמָּא רוֹצִים אַתֶּם שֶׁגַּם אֶת זֹאת אֶעֱשֶׂה אֲנִי בִּשְׁבִילְכֶם?” הֵם צָחֲקוּ – וְהִנֵּה אֲנִי פֹּה! הָיִיתִי בַּקִּיבּוּצִים, הָיִיתִי בֶּעָרִים1 הַחֲדָשׁוֹת, הֵבֵאתִי מִשָּׁם עֲנַף זַיִת. אֲנִי רָאִיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל הַמְּחֻדֶּשֶׁת. אֵיךְ מַכְּס יִדְּפֹּק לִי עַל הַשֶּׁכֶם! אַרְאֶה לוֹ אֶת כָּל הַצִּלּוּמִים שֶׁעָשִׂיתִי בָּאָרֶץ. חַכּוּ רֶגַע אֲצַלֵּם גַּם אֶתְכֶם. הִצְטַחֲקוּ עִם סִיגָרִיּוֹת בַּפֶּה.

הִצְטַלַּמְנוּ עִם סִיגָרִיּוֹת תְּקוּעוֹת בְּפִינוּ, וְיָשַׁבְנוּ שְׂבֵעֵי־רָצוֹן – כִּי עָשִׂינוּ מַשֶּׁהוּ בְּבֹקֶר זֶה.

עַל הַסַּפְסָל שֶׁנִּתְפַּנָּה בַּזְּמַן הַצִּלּוּם הִתְיַשְּׁבָה בֵּינְתַיִם הַכּוּשִׁית בַּעֲלַת חֲנוּת־הַפְּרָחִים. הִטְתָה רֹאשָׁה יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, אָסְפָה אֶת בִּרְכֶּיהָ וְאָמְרָה: – לָכֶם שָׂמֵחַ, וְלִי אַחֶרֶת."

וְאָז סִפְרָה לָנוּ עַל דַּרְכֵי־חַיֶּיהָ בִּנְיוּ־יוֹרְק. פֶּרֶק קָטָן זֶה אֲנִי קוֹרֵא לוֹ:


עמ 17.PNG


 

זֵרִים לְמֵתִים


הַכּוּשִׁית בַּעֲלַת חֲנוּת־הַפְּרָחִים הִיא אִשָּׁה צְעִירָה, שֶׁיֵּשׁ לָהּ שִׁנַּיִם נִפְלָאוֹת בְּלָבְנָן וּבִשְׁלֵמוּתָן, וּמַחֲלִיפָה אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ הַצִּבְעוֹנִיּוֹת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם. וְכַךְ סִפְּרָה:

אֲנִי אוֹהֶבֶת לִצְחֹק. אֲבָל אֶצְלִי בַּחֲנוּת־הַפְּרָחִים – לֹא צָרִיךְ לִצְחֹק, כִּי חֲנוּתִי חֲנוּת־פְּרָחִים לְזֵרִים שֶׁמַּנִּיחִים עַל אֲרוֹנוֹת הַמֵּתִים הַמּוּבָלִים לִקְבוּרָה. הָיוּ לִי שְׁלשָׁה בְּעָלִים. לֹא כֻּלָּם מֵתוּ. רַק נִפְרַדְנוּ. אֲבָל שָׁלַחְתִּי לָהֶם זֵרֵי־אֵבֶל. עַכְשָׁיו יֵשׁ לִי בַּעַל חֲצִי שָׁחֹר. לֹא שֶׁשְּׂמָאלוֹ לְבָנָה וִימִינוֹ שְׁחֹרָהּ. צֶבַע עוֹרוֹ אֵינוֹ כְּמוֹ שֶׁלָּנּוּ. הוּא נֶחְשַׁב לַמִּין מְיֻחָס – כִּי הוּא פָּחוֹת שָׁחֹר מֵאִתָּנוּ. אֲבָל הַשְׂכָּלָה וְתַרְבּוּת אֲנִי מְקַבֶּלֶת מִשְּׁחֹרִים. מִלּוֹבְשֵׁי־שְׁחֹרִים, מִן הַכְּמָרִים. הַכְּמָרִים בָּאִים לִבְחֹר אֶצְלִי זֵרֵי־אֵבֶל, בִּשְׁבִיל הַלְוָיוֹת, וְיוֹשְׁבִים אֶצְלִי בַּחֲנוּת. יֵשׁ לִי שֵׁשׁ כֻּרְסוֹת. הֵם יוֹשְׁבִים וּמְחַכִּים. הֵם מְדַבְּרִים דִּבְרֵי חָכְמָה וְהַשְׂכָּלָה. וּמִסְתַּכְּלִים אֶל אֶצְבְּעוֹתַי הָעוֹבְדוֹת בִּזְרִיזוּת בִּקְלִיעַת הַזֵּרִים. הֵם מִצְטַחֲקִים אֶל הַפְּרָחִים, וַאֲנִי נוֹתֶנֶת לָהֶם בָּטְנִים וְגוּמִי־לְעִיסָה.


עמ 18.PNG

אוֹרְחַי שֶׁלִּי מַרְבִּים לְדַבֵּר עַל צִיּוֹן. עַד שֶׁקָּבַעְתִּי בְּדַעְתִּי, כִּי צִיּוֹן מִשְׁתַּיֶּכֶת לַמִּקְצוֹעַ שֶׁלִי, וַאֲנִי מְחֻיֶּבֶת בְּיוֹם מִן הַיָּמִים לְבַקֵּר בְּאֶרֶץ־הַקֹּדֶשׁ.

אֲנִי מְכִינָה זֵרִים לִתְלוּיִים, זֵרִים לְגֶנֶרָלִים. כָּל הַזֵּרִים עֲגֻלִּים, יְרֻקִּים, וְסֶרֶט שָׁחֹר שָׁזוּר בָּהֶם. אֲנִי קוֹבֶרֶת לְבָנִים, שְׁחֹרִים, צְהֻבִּים, חוּמִים וּכְחֻלִּים. אוֹתָם הַפְּרָחִים לְכֻלָּם. לוּ קִבָּלְתְּי פְּרָחִים מֵאֶרֶץ־הַקֹּדֶשׁ לַחֲנוּתִי – הָיִיתִי מִתְעַשֶּׁרֶת וְהָיִיתִי יְכוֹלָה לִבְנוֹת לִי מְגָרֵד־שֶׁחָקִים. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֵין צֹרֶךְ שֶׁאָדָם יָמִית אֶת חֲבֵרוֹ לִפְנֵי זְמַנּוֹ. הָאֲנָשִׁים מֵתִים בְּכָל אֹפֶן, מִסִּבּוֹת שׁוֹנוֹת וּבְכַּמּוּת מַסְפִּיקָה. מָה דַּעְתְּךָ עַל כַּךְ דּוֹטוֹרֶה?

כַּךְ דִּבְּרָה הַכּוּשִׁית בַּעֲלַת חֲנוּת־הַפְּרָחִים, הוֹצִיאָה מִתּוֹך תִּיק עוֹר־לְטָאָה, חֲפִיסָה קְטַנָּה. וּבְאֶצְבָּעוֹת זְרִיזוֹת מְאֹד פָּתְחָה אוֹתָהּ וְהִגִּישָׁה מִתּוֹכָה גּוּמִי־לְעִיסָה לַדּוֹטוֹרֶה.

הַדּוֹטוֹרֶה בָּא בִּמְבוּכָה קַלָּה. הוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַמִּקְטֶרֶת כְּדֵי לַעֲנוֹת מַה שֶׁהוּא, אוֹ כְּדֵי לְפַנּוֹת מָקוֹם לְגוּמִי־הַלְּעִיסָה. אַךְ אָז נִשְׁמַע צִלְצוּל חָזָק, הַקּוֹרֵא אֶת הַנּוֹסְעִים לַאֲרוּחַת בֹּקֶר שְׁנִיָּה. כָּל הַקָּהָל, יַחַד עִם הַמְּסַפֶּרֶת, קָם וְהִתְחִיל לָלֶכֶת אֶל עֵבֶר חֲדַר־הֵאֹכֶל. לָכֵן גַּם הַפֶּרֶק הַזֶּה קָצָר כָּל־כָּךְ.

כְּשֶׁיָּשַׁבְנוּ בִּמְקוֹמֵנוּ, לְיַד שֻׁלְחַן־הָאֹכֶל, הָיְתָה עֲדַיִן בְּיָדוֹ הַקְּמוּצָה שֶׁל הַדּוֹטוֹרֶה טַבְלַת גּוּמִי־הַלְּעִיסָה. הוֹדוֹת לְטַבְלָה זוֹ, אֲנִי מַגִּיעַ לַפֶּרֶק הַבָּא:


 

נִסָּיוֹן נוֹעָז שֶׁל הַדּוֹטוֹרֶה לְהַסְבִּיר, מַה עוֹשִׂים הַיְּהוּדִים בְּאֶרֶץ־הַקֹּדֶשׁ


הַדּוֹטוֹרֶה בִּקְּשַׁנִי, שֶׁאֶפָּגֵשׁ עִמּוֹ לְיַד הַסַּפְסָל שֶׁלָּנוּ. כְּשֶׁבָּאתִּי לִמְקוֹם הַפְּגִישָׁה, יָשְׁבָה עַל הַסַּפְסָל בַּעֲלַת חֲנוּת־הַפְּרָחִים וּלְיָדָהּ בָּאֲלַכְסוֹן יָשַׁב הַדּוֹטוֹרֶה, הוּא לָעַס בְּפִיו אֶת גּוּמִי־הַלְּעִיסָה וְדִבֵּר:

תָּאֲרִי לְךָ, בָּחוּר רוֹאֶה בַּחוּרָה וְהִיא נוֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינָיו. הוּא צוֹעֵד עִמָּהּ בַּגַּן הַצִּבּוּרִי הַקָּטָן וְאוֹמֵר לָהּ:

“אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ. אֵינִי יָכוֹל לִחְִיוֹת בִּלְעָדַיךְ. אֲנִי אֶבְנֶה לְךָ בַּיִת קָטָן. לְפִי תָּכְנִית שֶׁלִּי, שֶׁאֶעֱשֶׂה לְאַחַר שֶׁאֲבַקֵּר בְּכָל בָּתֵּי־הָרְחוֹב. בְּעַצְמִי אֶבְנֶה, בְּיָדַי מַמָּשׁ, אָזֶּה מַיִם עַל הַקִּיר, כְּדִי שֶׁהַטִּיחַ יִדָּבֵק אֵלָיו, אֶשְׁתַּדֵּל שֶׁהַטִּיחַ שֶׁלּוֹ יִהְיֶה יָשָׁר וְחָלָק, הַזָּוִיּוֹת מְדֻיָּקוֹת וְהַרִצְפָּה מְאֻזֶּנֶת, כְּפֶלֶס־מַיִם. וּמַרְצָפוֹת צְפוּפוֹת זוֹ לְזוֹ לְלֹא חֲרִיצִים.וְאֶצְבַּע בְּצֶבַע כָּחֹל יָפֶה וְחָלָק אֶת הַחַלּוֹנוֹת וְהַדְּלָתוֹת, קֹדֶם אֲשַׁפְשֵׁף בִּנְיַר זְכוּכִית. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּצֶבַע, לְּלֹא גַּרְגְּרֵי חוֹל. לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה מְדֻיֶּקֶת – קָשֶׁה מְאֹד. אַף אֶת הַגַּג אֲסַיֵּד בְּסִיד לָבָן כְּדֵי שֶׁחֹם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַחְדֹּר, וְאֶת הַבַּיִת בְּוָרֹד. וְגִנָּה אֶשְׁתֹּל. לְיָדַי יִהְיֶה רֵיחַ זֶבֶל. אֶת מִינֵי הַפְּרָחִים אַתְּ תִּבְחֲרִי, וּבְמַטְאֲטֵא אֲטַאטֵא אֶת הֶחָצֵר הַקְּטַנָּה, גַם בַּפִּנּוֹת. וַאֲפִילּוּ חֵלֶק מִן הַמִּדְרָכָה וּמִן הַכְּבִישׁ – וְלֹא אֶתְבַּיֵּשׁ בִּשְׁבִילֵךְ.”

וְעַתָּה תָּאֲרִי לָךְ: בָּחוּר רוֹאֶה בַּחוּרָה וְהִיא נוֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינָיו. הוּא מְטַלְפֵּן לַחֲנוּת־הַפְּרָחִים: "שִׁלְחוּ בִּשְׁמִי שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שׁוֹשַׁנִּים אֲדֻמּוֹת מַן הַזַּן “לוֹרְד” לַבַּחוּרָה הַגָּרָה בָּרְחוֹב שֶׁמִּמּוּל. וְהוּא עוֹשֶׂה סִימֵן בְּאֶצְּבַּע וְעוֹצֵר מוֹנִית, וְהוּא מַזְמִין לְתוֹכָהּ אֶת הַבַּחוּרָה והֵם נוֹסְעִים לְקַבְּלָן שֶׁל בָּתִּים, וְהוּא מַרְאֶה לָהֶם תַּצְלוּמֵי בָּתִּים עִם גִּנוֹת מִמִּינִים שׁוֹנִים. וְהַבָּחוּר מַרְאֶה אוֹתָם לַבַּחוּרָה וְאוֹמֵר: בַּחֲרִי לָךְ! וְהַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ כִּיסִי־הַמִּכְנָסַיִם וְהוּא מְעַשֵּׁן סִיגָרָה וּמִצְטַחֵק…

הַגִּידִי לִי מַה טוֹב יוֹתֵר בְּעֵינַיִךְ, מִי מִשְּׁנֵי הַבַּחוּרִים חָשׁוּב יוֹתֵר וְנוֹתֵן יוֹתֵר?

בַּעֲלַת חֲנוּת־הַפְּרָחִים מִצְטַחֶקֶת בְּחֵן וְאוֹמֶרֶת": “זֶה שֶׁהִזְמִין פְּרָחִים. אֲבָל לָמָה אַתָּה שׁוֹאֵל אוֹתִי כָּל זֹאת?”

אוֹמֵר הַדּוֹטוֹרֶה: אֵינֵךְ מְבִינָה? הֲלֹא בִּקָּשְׁתְּ מִמֶּנִּי, וַאֲנִי מְנַסֶּה לְהַסְבִּיר לָךְ מָה הֵם דַּרְכֵי הַמַּחְשָׁבָה וְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַיְּהוּדִים, שֶׁל הַחֲלוּצִים שֶׁבָּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ. וַאֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים: חָשׁוּב יוֹתֵר הַבָּחוּר הָעוֹשֶׂה הַכֹּל בְּיָדָיו מַמָּשׁ.

בַּעֲלַת חֲנוּת־הַפְּרָחִים הִצְטַחֲקָה שׁוּב בְּחֵן, וְרָצְתָה לְהַגִּיד מַשֶׁהוּ. אַךְ אָז נִקְרָא הַדּוֹטוֹרֶה לְהִשְׁתַּתֵּף בְּמִּשְׂחָק הַטַּבָּעוֹת, כִּי הִגִּיעַ תּוֹרוֹ. הוּא קָם, הִרְכִּין אֶת חֲצִי גּוּפוֹ בִּתְנוּעַת הִצְטַדְּקוּת חִנָּנית בִּפְנֵי בַּעֲלַת חֲנוּת־הַפְּרָחִים, הִזְדַּקֵּף וּבִצְעָדִים בְּטוּחִים הָלַךְ לִקְרַאת הַמִּשְׂחָק.


 

עֶרֶב שִׁירָה


כַּךְ עָבְרוּ עָלֵינוּ יָמִים יָפִים. הָיִינוּ מְהַלְּכִים בֵּין הַכּוּשִׁים, הִתְיַדַּדְנוּ עִמָּהֶם וְרָכַשְׁנוּ לְנוּ יְדִידִים בֵּינֵיהֶם. הֶחֱלַפְנוּ עִמָּהֶם כְּתוֹבוֹת שֶׁלָּנוּ, הִצְטַלַּמְנוּ, הִתְבַּדַּחְנוּ וְהִתְוַכַּחְנוּ. וְאִם בְּיוֹם רִאשׁוֹן נִרְאוּ בְּעֵינֵינוּ כָּל הַכּוּשִׁים דּוֹמִים זֶה לָזֶה – הִנֵּה עַתָּה יָדַעְנוּ שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם הוּא עוֹלָם אַחֵר.

בְּאַחַד הָעֲרָבִים קָם רֹאשׁ שַׁיֶּרֶת הַכּוּשִׁים וְהוֹדִיעַ, כִּי הָעֶרֶב יָשִׁירוּ מִשִּׁירֵיהֶם. לִכְבוֹד הַמְּאֹרָע לָבְשׁוּ הַכֹּל בִּגְדֵי חַג, וְחֻרְשָׁה שְׁלֵמָה שֶׁל כִּסְאוֹת, שֶׁהוּבְאוּ מִכָּל קְצוֹת הַסִּפּוּנִים, נִטְּעָה בַּחֲצִי־גֹּרֶן. כָּל זְמַן שֶׁהַכִּסְאוֹת עָמְדוּ רֵיקִים, הָיְתָה רוּחַ קַלָּה מְנַעְנַעַת את מוֹשְׁבֵי הַבַּד. הַכּוּשִׁים הִתְיַשְּׁבוּ – וְהַכִּסְאוֹת חָרְקוּ וְהָיוּ מְלֵאִים וְאֵיתָנִים. הַזַּמָּרִים יָשְׁבוּ בִּקְבוּצוֹת, בְּהֶתְאֵם לַקּוֹלוֹת, רִאשׁוֹן, שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי.

עָמַד רֹאשׁ הַשַּׁיָּרָה וְאָמַר:

לִפְנֵי שֶׁנִּפְתְַח בְּשִׁירֵינוּ לִכְבוֹד הָאוֹרְחִים אֲשֶׁר עִמָּנוּ, נָשִׁיר נָא אֶת הַהִמְנוֹן שֶׁלָּנוּ לַאֲמֵרִיקָה. אָנוּ אֵין לָנוּ מוֹלֶדֶת אַחֶרֶת אֶלָּא אֲמֵרִיקָה. בָּהּ נִשְׁתַּעְבַּדְנוּ, אוּלָם בָּהּ גַּם נִשְׁתַּחְרַרְנוּ. שִׁחְרוּרֵנוּ אֵינוֹ שָׁלֵם, אַךְ הוּא הוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּלֵּם. אֵין לָנוּ קֶשֶׁר לִמְקוֹמוֹת מוֹצָאֵנוּ, לֹא לְאַפְרִיקָה וְלֹא לְלוֹבֶּנְגוּלוּ. כַּךְ רָצָה הָאֵל. אֶת הַיְּהוּדִים וְאוֹתָנוּ מְאַחֵד גּוֹרָל אֶחָד רַע: רוֹדְפִים אוֹתָנוּ וְשׂוֹנְאִים שִׂנְאַת חִנָּם. אַךְ יְדִידֵינוּ הַיְּהוּדִים אַף עַל פִּי שֶּׁגָּלוּ מֵאַרְצָם – נִשְׁאֲרוּ קְשׁוּרִים לְאַרְצָם בְּנִשְׁמָתָם וּבַעֲתִידָם וְאָנוּ לֹא כָּךְ. אָנוּ אֵין לָנוּ אֶרֶץ אַחֶרֶת מִלְּבַד אֲמֵרִיקָה. בַּאֲמֵרִיקָה יִתְלַכְּדוֹ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ לְּעַם אֶחָד גָּדוֹל, לֶאֱנוֹשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתְּנַ"ךְ הַזֶּה.

הוּא בֶּאֱמֶת הֶחֱזִיק תְּנַ"ךְ בְּיָדָיו.

הַכֹּל קָמוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְשָׁרוּ אֶת הַהִמְנוֹן הַכּוּשִׁי אֲמֵרִיקָה. שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, בַּחֲצִי מַעְגָּל, נִפְתְּחוּ פִּיּוֹת עֲסִיסִיִּים וַעֲרֵבִים. הוֹדוֹת לַמַּנְגִּינָה קִבְּלוֹ מִלִּים פְּשׁוּטוֹת מַשְׁמָעוּת מְיֻחֶדֶת; וְגַם הַחֲפָצִים הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ אִבְּדוּ אֶת מַשְׁמָעוּתָם הָרְגִילָה וְנַעֲשׂוּ כְּאִלּוּ אֲחֵרִים.

הַכּוּשִׁים שָׁרוּ בִּרְצִינוּת, בַּהֲרָמַת עֵינַיִם־בַּעֲלוּת־לֹבֶן־נוֹצֵץ אֶל מוּל הַשָּׁמַיִם הַשְּׁחֹרִים. הָיִיתִי גֵּאֶה עַל עֲמִידָתִי עִם הַמְּשׁוֹרְרִים. הָרַגְלַיִם הָיוּ תְּקוּעוֹת וְעוֹמְדוֹת עַל הַסִּפּוּן מִתּוֹך בִּטָּחוֹן וֶאֱמוּנָה: עָמַדְנוּ בֵּין אֲנָשִׁים צוֹדְקִים. עֲמִידָה מֵעֵין זוֹ יֵשׁ לַתַּלְמִיד הָעוֹנֶה נָכוֹן בִּשְׁעַת מִבְחָן. הוּא מַרְגִּישׁ אָז רַק אֶת כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם וְאֶת הַמֵּצַח. וּבָרֶוַח שְׁבֵּין שְׁנֵי הַקְּצָווֹת הָאֵלֶּה נִמְצֵאת אָז הָאֱמֶת הַצּוֹדֶקֶת.

אַחַר כַּךְ שָׁרוּ הַכּוּשִׁים שִׁירִים אֲחֵרִים.

הַמְּזַמְּרִים הֵכִינוּ, בַּאֲדִיבוּתָם, גִּלְיוֹנוֹת נְיָר, וַעֲלֵיהֶם כָּתְבוּ אֶת מִלּוֹת הַשִּׁירִים. אַךְ לְאַחַר שֶׁצִּיַּרְתִּי עַל עֶבְרָם הַשֵּׁנִי שֶׁל הַנְּיָרוֹת כַּמָּה מִדְּמֻיּוֹת יְדִידַי הַכּוּשִׁים, הֵם בִּקְּשׁוּ מִמֶּנִּי אֶת הַצִּיּוּרִים וְלָקְחוּ אוֹתָם לָהֶם לְמַּזְכֶּרֶת, וָלֹא נִשְׁאֲרוּ בְּיָדִי מִלּוֹת הַשִּׁירִים. בְּמֹחִי מִתְנַגְּנוֹת הַמַּנְגִּינוֹת וּמִסְתַּחְרְרוֹת הַמִּלִּים.


 

שְׁנַיִם עַל הַחַרְטוֹם


חַרְטוֹם הָאֳנִיָּה הָיָה רֵיק מֵאָדָם. חֲבָלִים כְּבֵדִים הָיוּ מוּטָלִים שָׁם, כְּמוֹ נַחֲשֵׁי עֲנָק. כָּל חֶבֶלעָשׂוּי מִכַּמָּה מֵאוֹת חוּטֵי־סִיבִים, חֲזָקִים וּכְבֵדִים.שַׁרְשְׁרָאוֹת בַּרְזֶל גְּדוֹלוֹת הִגִּיחוּ מִתּוֹךְ חוֹרִים אֲפֵלִים שֶׁבַּסִּפּוּן וְרָבְצוּ בְּקִפָּאוֹן. אֵין שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת שֶׁתּוּכַלְנָה לְהַעְתִּיק אוֹתָן מִמְּקוֹמָן.

רוּחַ קַלָּה נָשְׁבָה. הָאֳנִיָּה חָתְרָה בַּחֲשֵׁכָה אֶל חוֹף בִּלְתִּי נַרְאֶה. יָשַׁבְתִּי בִּקְצֵה הַחַרְטוֹם, רַגְלַי מִטַּלְטְלוֹת בְּחֹסֶר דְּאָגָה וְנוֹגְעוֹת בְּדָפְנוֹת הָאֳנִיָּה וְיָדַי מַחֲזִיקוֹת בְּחֶבֶל בַּרְזֶל.

עַל אֳנִיָּה זוֹ, נִדְמֶה לִי בְּאוֹתָה שָׁעָה, כַּמָּה קַל וְלֹא קָשֶׁה לִהְיוֹת טוֹב, וְלִרְצוֹת בְּטוֹבַת כָּל אָדָם. לְקַיֵּם בֶּאֱמֶת וּבְמַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים, אֲשֶׁר לָמַדְנוּ עֲלֵיהֶם וְהֶאֱמַנּוּ בְּצִּדְקַתָם. כַּמָּה גְּדוֹלִים הֶשֵּׂגֵי הַטּוֹב אֲשֶׁר קָרָאנוּ עלֵיהֶם בַּסְּפָרִים. כִּי הֲלֹא יְסוֹדוֹת הַצֶּדֶק קַיָּמִים, כְּתוּבִים וּמֻסְכָּמִים בֵּין כָּל הָעַמִּים, כָּל הַתַּרְבֻּיּוֹת וְכָל הַגְּזָעִים.

אָז קָרַב אֵלַי הַדּוֹטוֹרֶה, הִתְיַשֵּׁב עַל יָדִי, וְהָרוּחַ תָּפְשָׂה מִיָּד אֶת עֲנִיבָתוֹ וְהִתְחִילָה לְפַרְפֵּר בָּהּ בְּהַתְמָדָה. הַדּוֹטוֹרֶה נֶאֱנָח. לְאַחַר שֶׁנָּח סִפֵּר מַה סִבָּתָהּ שֶׁל הָאֲנָחָה. וּפֶרֶק זֶה יְגַלֶּה לָנוּ אֶת סוֹדוֹ.


 

עִנְיָנוֹ שֶׁל הַדּוֹטוֹרֶה


דּוֹטוֹרֶה, בְּאִיטַלְקִית פֵּרוּשׁוֹ: דּוֹקְטוֹר;וְהַמְדַבֵּר אֵלַי הוּא דּוֹקְטוֹר לַחֲקִירַת עַתִּיקוֹת. חַי בִּירוּשָׁלַיִם, מְעוֹנוֹ תֵל־אָבִיב, מִתְגּוֹרֵר בְּעֵין־חֲרֹד, אַךְ עַל־פִּי רֹב, כִּמְעַט בִּתְמִידוּת, הוּא בְּרָמַת־גַּן, מִשּׁוּם שֶׁרָמַת־גַּן קְרוֹבָה לְגִבְעַת נַפּוֹלְיוֹן וּבְגִבְעַת נַפּוֹלְיוֹן עָשׂוּ כַּמָּה חֲפִירוֹת, לֹא מְעַנְיְנוֹת בְּיוֹתֵר, אַךְ הֵן עִנְיְנוּ מְאֹד אֶת הַמְּדַבֵּר.

שָׁם נִמְצָּא בֵּין שְׁאָר שִׁבְרֵי הַכַּדִּים חֶרֶס אֶחָד, וְעָלָיו כְּתֹבֶת. הַחֶרֶס שָׁבוּר וְהַכְּתֹבֶת אֵינָהּ שְׁלֵמָה.

הַפְּרוֹפֶסוֹר שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל הַחֲפִירָה הֶחֱזִיק אֶת הַחֶרֶס הַזֶּה בְּיָדוֹ, הִסְתַּכֵּל בּוֹ, לָקַח פֶּתֶק, רָשַׁם עָלָיו אֶת יוֹם הִמָּצְאוֹ וְאֶת הַתְּקוּפָה אֲשֶׁר לְדַעְתּוֹ הוּא מִתְיַחֵס אֵלֶיהָ, קָשַׁר אֶת הַפֶּתֶק אֶל הַחֶרֶס וְהִנִּיחוֹ בְּאַרְגָּז.


עמ 25.PNG

בָּזֶה הָיָה הַדָּבָר מִסְתַּיֵם, אִלְמָלֵא נִתְקַל הַדּוֹטוֹרֶה בַּחֶרֶס הַזֶּה, בְּשָּׁעָה שֶׁעָבַר עַל כָּל הַחֹמֶר בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָה.

כְּשֶׁהַדּוֹטוֹרֶה לָקַח בְּיָדוֹ אֶת הַחֶרֶס הַזֶּה, וּמִצְמֵץ בְּעֵינָיו מִתּוֹך עִיּוּן, הִרָגִישׁ קֹר עוֹבֵר בְּקָדְקֳדוֹ (הוּא הֶרְאָה לִי בְּדִיּוּק אֶת הַמָּקוֹם בַּקָּדְקֹד, וְדָרַשׁ מִמֶּנִּי שֶׁאֶגַּע שָׁם בְּאֶצְבָּעִי). הַרְגָּשָׁה זוֹ יֵשׁ לוֹ תָּמִיד, כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד לִפְנֵי דָּבָר גָּדוֹל: כְּשֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ סִימְפוֹנְיוֹת שֶׁל בֶּטְהוֹבֶן, אוֹ תּוֹפֵשׂ בְּדַעְתּוֹ גָּדְלָן שֶׁל הַמְצָאוֹת גְּדוֹלוֹת, אוֹ כְּשֶׁהוּא מַחֲלִיק עַל קְלִפָּה שֶׁל בַּנָּנָה בֵּינוֹנִית.

לְאַחַר שֶׁטָּרַח בְּפִעְנוּחַ הַכְּתֹבֶת הַמְקֻטַּעַת, בָּא לִידֵי הַשְׁעָרָה כִּי יֵשׁ לְיַחֵס אֶת הַחֶרֶס הַזֶּה לִתְקוּפָה אַחֶרֶת וּלְעַם אַחֵר, מִכְּפִי שֶׁסָּבַר הַפְּרוֹפֶסוֹר. וְאִם תִּתְאַמֵּת הַשְׁעָרָתוֹ זוֹ – יֵשׁ לַעֲמֹד לִפְנֵי שְׁאֵלָה מַתְמִיהָה מְאֹד: אֵיךְ הִגִּיעַ חֶרֶס זֶה לְשִׁכְבָה זוֹ; כַּיָדוּעַ מְגַלִּים בַּחֲפִירוֹת שְׁכָבוֹת שְׁכָבוֹת, רְבָדִים שֶׁל דּוֹרוֹת שׁוֹנִים.

שִׁכְבָה זוֹ הָיְתָה קְדוּמָה הַרְבֵּה מִשְּׁנוֹת הַחֶרֶס הַזֶּה שֶׁבִּידֵי הַדּוֹטוֹרֶה וְאִם כָּךְ הַדָּבָר, יֵשׁ בָּזֶה פְּלִיאָה: כֵּיצַד נָפַל לְשָׁם הַחֶרֶס?


עמ 26.PNG


 

מָה שֶׁהֲלָצָה לֹא טוֹבָה שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹר יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת


הַדּוֹטוֹרֶה הִסֵּס: ־ אִם וְכִעְכַּע: בְּכָל זֹאת! וּלְבַסּוֹף הִצִּיעַ אֶת כָּל הָעִנְיָן לִפְנֵי הַפְּרוֹפֶסוֹר.

הַפְּרוֹפֶסוֹר הִצְטַחֵק וְאָמַר מִיָּד: הֲבָלִים!

זוֹהִי הַשְׁעָרָה בִּשְׁבִיל סִפּוּר הַרְפַּתְקָאוֹת. רַק אִם תִּמְצָא אֶת הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחֶרֶס וְאֶת סוֹפָהּ שֶׁל הַכְּתֹבֶת אֲשֶׁר עָלֶיהָ, תּוּכַל לְהוֹכִיחַ אֶת צִדְקַת הַשְׁעָרָתְךָ. וְאִם תּוֹכִיחַ אוֹתָהּ – נַעֲמֹד לִפְנֵי הַפְתָּעָה שֶׁלְּהַסְבָּרָתָהּ תְּהֵא נִצְרָךְ לִשְׁנֵי רָאשִׁים שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹרִים, וְלֹא לְרֹאשׁ אֶחָד שֶׁל דּוֹקְטוֹר!

הֲלָצָה זוֹ שֶׁל הַפְּרוֹפֶסוֹר לֹא הָיְתָה, לְדַעְתּוֹ שֶׁל הַדּוֹטוֹרֶה, מַצְחִיקָה. אֵין הַפְּרוֹפֶסוֹרִים מְחֻיָּבִים לָדַעַת גַּם לְהַצְחִיק. הֲלָצָה זוֹ הִרְגִּיזָה אֶת הַדּוֹטוֹרֶה. גַּם הַפְּרוֹפֶסוֹר לֹא נוֹלַד פְּרוֹפֶסוֹר. כָּל אֶחָד הַשּׁוֹקֵד עַל לִמּוּדָיו, יָכוֹל לְהְיוֹת פְּרוֹפֶסוֹר. לֹא תָּמִיד קָשֶׁה לְהַגִּיעַ לְתֹאַר זֶה. וְהוּא, הַדּוֹטוֹרֶה, יוֹכִיחַ זֹאת. בְּעֶזְרַת הַחֶרֶס הַזֶּה, אֲשֶׁר הוּא יְפַעְנַח, יַגִּיעַ לְדַרְגַּת פְּרוֹפֶסוֹר. הַדּוֹטוֹרֶה צָרִיךְ לְפַעְנֵחַ אוֹתָהּ.

כַּךְ אָנוּ עֵדִים, שֶלִּפְעָמִים הֲלָצָה לֹא מֻצְלַחַת מֵבִיאָה בְּרָכָה, כְּהַרְצָאָה מֻצְלַחַת. הֲלָצָה לֹא מֻצְלַחַת שֶׁל הַפְּרוֹפֶסוֹר – הֵבִיאָה אֶת הַדּוֹטוֹרֶה לְהַחְלָטָה זוֹ. זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר רוֹדֵף אוֹתוֹ וּלְמַעֲנוֹ הוּא עוֹבֵר יָמִּים, נוֹסֵעַ לְאִיטַלְיָה לַחֲקֹר שָׁם בְּמוּזֵיאוֹנִים וּבְסִפְרִיּוֹת. עַתָּה אֲנִי מַזְמִין אֶת הַקּוֹרֵא לְהִסְתַּכֵּל רְגָעִים אֲחָדִים בְּצִיּוּר הַמִּזְוָדוֹת שֶׁל הַדּוֹטוֹרֶה.

מָסַרְתִּי בָּזֶה אֶת עִנְיָנוֹ שֶׁל הַדּוֹטוֹרֶה בְּקִצּוּר, בִּבְהִירוּת, מִבְּלִי לַהִכָּנֵס לִפְרָטִים מַדָּעִיִּים, שֶׁהָיוּ מַקְשִׁים עַל הַהֲבָנָה שֶׁלִי וְשֶׁלָכֶם. אַךְ מִפִּיו שֶׁל הַדּוֹטוֹרֶה יָצְאוּ הַדְּבָרִים מְקֻטָּעִים, מְבֻלְבָּלִים, עִם צְעָדִים יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה וְעִם צְעִידָה־עַל־הַמָּקוֹם, כְּמוֹ שֶׁלַּמַּעֲשֶׂה מִתְנַהֶלֶת כָּל שִׂיחָה, וְזֶה גַּם חִנָּהּ שֶׁל שִׂיחָה.

כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיוּ בְּאוֹתוֹ לַיְלָה עַל חַרְטוֹם הָאֳנִיָּה בְּגֶדֶר סוֹד. אַךְ עַתָּה, כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֵב אוֹתָם, כְּבָר פָּסְקוּ מִהְיוֹת סוֹד, וְכָל קוֹרֵא כְּבָר יוֹדֵעַ אוֹתָם וְאֶת פִּתְרוֹנָם.


עמ 28.PNG


 

סוֹפוֹ שֶׁל לַיְלָה שָׁחֹר


בֵּינְתַיִם חָזְקָה הָרוּח. עֲנִיבָתוֹ שֶׁל הַדּוֹטוֹרֶה דָּבְקָה אֶל כֻּתָּנְתּוֹ כְּנִלְחֶצֶת מִפַּחַד. כְּשֶׁהִבַּטְנוּ לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה הַיִינוּ רוֹאִים גַּלִּים גְּדוֹלִים מִתְנוֹעֲעִים, הוֹלְכִים וּמִתְחַדְּדִים עַד שֶׁמַּעֲלִים עַל עַצְמָם כֹּתֶרֶת שֶׁל קֶצֶף, ואָז בְּמַשָּׁק שֶׁל צְלִיל נִתְבַּקְּעוּ וְיָצְאוּ מִתּוֹכָם וְנִתְפָּרְשׂוּ רְשָׁתוֹת רְחָבוֹת שֶׁל קֶצֶף לָבָן סָבִיב־סָבִיב. עַד שֶׁנִּתְפָּרְשׂוּ יָפֶה הָיוּ תַּחַת הַגַּלִּים מִשְׁקָעִים. אַךְ הִנֵּה הָלְכוּ וְהִצְטַבְּרוּ גַּלִּים גְּדוֹלִים חֲדָשִׁים. הַגַּלִּים שֶׁהִתְנַפְּצוּ עַל דָּפְנֵי הָאֳנִיָּה הָיוּ מַעֲבִירִים אֵלֵינוּ מִשְׁלוֹחִים שֶׁל טִפּוֹת מַיִם. כְּמוֹ וִילוֹנוֹת שְׁקוּפִים הָיוּ מִתְרוֹמְמוֹת הַטִּפּוֹת וּמִשְׁתַּפְּכוֹת בַּעֲלִּיזוּת פִּרְאִית עַל הַסִּפּוּן.

הַפָּנָּס שֶׁהֵאִיר אֶת שֶׁטַח הַחַרְטוֹם הָיָה תָּקוּעַ לְיַד תָּא־הַנַּוָּט, בַּמֵצַח הָאֳנִיָּה. וְהָיָה כְּעֵינוֹ הַיְחִידָה שֶׁל צִקְלוֹפּ. הֶעָשָׁן שֶׁנִּפְלָט מִן הַאֲרֻבָּה הַרְחָבָה הָיָה כְּרַעְמַת תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרִים לְרֹאשׁוֹ שֶׁל הָעֲנָק. פִּתְאֹם נִשְׁמַע גַּם קוֹלוֹ – קוֹל עָצוּם, שֶׁיָּצָא מִתּוֹךְ הַאֲרֻבָּה. הַקּוֹל נִדְמָה עָצוּם בִּמְאֹד, מִשּׁוּם שֶׁלא הָיָה בְּהַתְאָמָה לְמִדָּתָהּ הַקְּטַנָּה שֶׁל הָאֳנִיָּה.

קַמְנוּ עַל רַגְלֵינוּ בְּבֶהָלָה. וְכַאֲשֶׁר נִצַּבְנוּ נוֹכַחְנוּ שֶׁלֹּא קַל לָנוּ לִשְׁמֹר עַל שִׁוּוּי מִשְׁקָלֵנוּ. רִצְפַּת הַסִּפּוּן עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. מְבוּכָה. קָשֶׁה לָנוּ לְהִתְקַדֵּם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה. הַדּוֹטוֹרֶה מָצָא מִיָּד תַּכְסִיס (אוֹ נִדְחַף לְכָךְ): הָיָה מֵטִיל אֶת גּוּפוֹ הַגָּמִישׁ בְּפִשׁוּט־יָדַיִם עַל כָּל חֲבִילַת חֲבָלִים, שַׁרְשֶׁרֶת בַּרְזֶל, אוֹ אֵיזֶה חֵפֶץ שֶׁהוּא שֶׁנִּמְצָא בְּדַרְכּוֹ וּמְחַבְּקוֹ בְּחֹם, כְּאִלּוּ פָּגַשׁ יָדִיד נֵעוּרִים שֶׁלא רָאָהוּ מִיּוֹם שֶׁגָּמַר אֶת בֵּית־הַסֵּפֶר הָעִירוֹנִי. וְכָךְ, מֵחִבּוּק לְחִבּוּק, מֵחֶבֶל לְחֶבֶל, אָמְנָם בְּקַו מְזֻגְזָג בְּמִקְצָת, הִתְקַדֵּם לְעֵבֶר הַתָּאִים, וַאֲנִי אַחֲרָיו.

מַצַּב הָרוּחַ בֵּין הַתָּאִים לֹא הָיָה מְעוֹדֵד. פְּנֵי הַנּוֹסְעִים נִשְׁתַּנּוּ וְשִׂפְתוֹתֵיהֶם הִצְהִיבוּ. הֵם שָׁכְבוּ חוֹלִים עַל כֻּרְסוֹתֵיהֶם, אוֹ הֶחֱזִיקוּ בִּידֵיהֶם בְּחָזְקָה אֶת מַעֲקֶה הָאֳנִיָּה, וּמִשׁוּם־מָה כּוֹפְפוּ אֶת גּוּפוֹתֵיהֶם מֵעָלָיו וְגָנְחוּ גְּנִיחוֹת; אָחִי, הוֹי אָחִי. אֲנַחְנוּ, שֶׁהָיִינוּ עַל הַחַרְטוֹם וְהָיִינוּ נְתוּנִים בְּשִׂיחָה, לֹא הִרְגַּשְׁנוּ בַּסְּעָרָה שֶׁבָּאָה. כָּאן הָיוּ מֻרְגָּשִׁים יוֹתֵר טִלְטוּלֵי הָאֳנִיָּה.


 

עַל שְׁלֹשׁ הַמַּעֲלוֹת שֶׁל הָאֳנִיָּה


הָאֳנִיָּה הָיְתָה מִתְרוֹמֶמֶת וּמַשְׁמִיעָה קוֹלוֹת דְּפִיקָה אֲחָדִים – אֵלֶּה הָיוֹ קוֹלוֹת הַמַּדְחֵף שֶׁעוֹבֵד “רֵיק”, כְּשֶׁהוּא נָתוּן בַּאֲוִיר מִחוּץ לַמַּיִם – וְאַחַר־כָּךְ הָיְתָה שׁוֹקַעַת שׁוּב, עָמֹק לְתוֹךְ חֵיק הַיָּם הַמִּתְנוֹעֵעַ, לְקוֹל דְּפִיקוֹת עֲמוּמוֹת יוֹתֵר שֶׁל הַמְּכוֹנָה. אַךְ הַמְּכוֹנָה שֶׁהָיְתָה חֲזָקָה מְאֹד, כְּפִי שֶׁהֵעִידָה עָלֵיהָ הַאֲרֻבָּה הָרְחָבָה, הוֹסִיפָה לַעֲבֹד בְּהַתְמָדָה. הִיא חָתְרָה וּמָשְׁכָה אֶת עַצְמָהּ בְּכֹחַ רַב לְתוֹךְ הַגַּלִּים הַגְּדוֹלִים (זוֹ תְּשׁוּבָה לְמַעֲלָה א': אֲרֻבָּה רְחָבָה).


עמ 31.PNG

הַצּוֹפָר הָאַדִּיר הָיָה תּוֹקֵעַ לְלֹא הֶפְסֵק. כָּךְ הִתְרִיעַ עַל בּוֹאָהּ שֶׁל הָאֳנִיָּה הַקְּטַנָּה שֶׁלָּנוּ, וְהָיָה מַזְהִיר אֶת הָאֳנִיּוֹת שֶׁבְּלֵב־יָם לְבַל יִתְקָרְבוּ אֵלֶיהָ (מַעֲלָה ב': צוֹפָר חָזָק).

וַאֲשֶׁר לְמַעֲלָתָהּ הַשְּׁלִישִׁית (ג'), וְהִיא – רַב־חוֹבֵל שָׁמֵן. כַּךְ הָיָה הַדָּבָר: בַּמָּקוֹם שֶׁעָלָיו עָמַד רַב־הַחוֹבֵל (קֵיסָם בֵּין שִׁנָּיו וּבַת צְחוֹק בְּעֵינָיו) עִם כָּל מִשְׁקַל גּוּפוֹ הֶעָצוּם – שָׁם הָיְתָה הָאֳנִיָּה שׁוֹקַעַת תַּחְתֶּיהָ וְעוֹמֶדֶת אֵיתָנָה כַּסֶּלַע, כִּדְבוּקָה בְּמַסְמְרִים. מִיָּד הָיָה רַב־הַחוֹבֵל עוֹבֵר לְמָקוֹם אַחֵר – וְקוֹבֵעַ גַּם אוֹתוֹתָּחְתָּיו שֶׁיַּעֲמֹד אֵיתָן. וְאֶפְשָׁר שֶׁכָּךְ רַק נִדְמֶה הָיָה לַמַּבִּיטִים.

בָּזֶה סִיַּמְתִּי עִם אֳנִיַּת הַכּוּשִׁים. לְמָחֳרָתוֹ הִגַּעְנוּ בְּשָׁלוֹם לַחוֹף, נִפְרַדְנוּ בִּידִידוּת מֵעַל הַכּוּשִׁים וּמֵעַל רַב־הַחוֹבֵל וְעָלִינוּ לַחוֹף.

אֲנִי נִפְרַד בָּזֶה מֵעַל הַסַּפְסָל, זֶה הַמְצֻיָּר בִּתְּחִלַּת הַסֵּפֶּר, מִתּוֹך תוֹדָה לְדוֹמֵם זֶה, שֶׁכְּכָל הַדּוֹמְמִים הוּא מְשַׁמֵּשׁ אֶת הָרַבִּים לְלֹא הַפְלָיָה וּמֵבִיא אֶת הַתּוֹעֶלֶת שֶׁלַּמַּעֲנֶה בָּא לָעוֹלָם, וְשׁוֹמֵר זִכְרוֹנוֹת רַבִּים.



  1. ניקוד הב‘+ה’ הידיעה, כך במקור. וצ"ל בָּערים – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות