הלועזים קוראים לדבר כזה " Coup d’etat " “שטאאטס-שטרייך” וכדומה. במבטא זה הם מסמנים איזה קשר או מעשה רב אשר יעשה פתאם בדברים הנוגעים לדברי הממשלה. ואולם עתה בכתבי את הדברים האלה עברית, לא אוכל לבחר לי שם אחד וכולל כזה, ומוכרח אני להבדיל לי מעשה קטן ובודד מן המעשים הרבים הנקראים בשמות האלה, ולהגיד לכם כי יש עם לבבי להעביר לפניכם הפעם מעשה בקטן “שנטל גדלה לעצמו”.

והדברים אשר אספר באזניכן היום, בכובד ראש אספרם ובמתינות ובישוב הדעת, כי הדברים האלה חומר הם לדברי הימים.

הלא תזכרו את המעשים הגדולים אשר עשה המלך הצעיר במדינת סרביה לעינינו? – השנה שנת 1893 והיום יום הארבעה עשר לחדש אפריל בבקר. אירופה היתה פתאם כמרקחה כלה. טלגרמות מבהילות באו מעיר בילוגראדו בירת סרביה, לאמר: “אתמול בלילה בהיות שרי הממשלה נאספים בתוך היכל המלכות אל המשתה אשר נמנו לו לאפוטרופסים ואשר עליהם להנהיג את הממשלה עד אשר יגדל הוא, וימסור מודעה כי מרגיש הוא בלבו שכבר נעשה גדול ויגיע לשנות בגרות, ומן הרגע הזה ומעלה יקח את שרביט הממלכה בידו והוא בעצמו יהיה המושל”. – אירופה היתה כמרקחה; כתבי-העתים מלאו מאמרים-ראשיים על כל גדותיהם.

ביום ההוא בצהרים שמעתי בבית הבירזה אנשים סוחרים חומדים להם לצון ומתנבאים לאמר: עוד קטן אחד, הוא אלפונזו חי"ג מלך ספרד, נלאה נשוא עול זרים על צוארו, ויקם בעוד לילה מערשו, וירד מן הערש על הספסל ומן הספסל עד קרקע הבית, וישמט על הארץ, עד אשר הצליח לקרבה עד מינקתו, ויקם ויגרש את מינקתו מעל פניו, וימסור מודעה כי מהיום והלאה הוא רואה את עצמו לאיש נגמל מחלב אשר השדים היו לו ככלי אין חפץ בו עוד –

אז עלה על לבי ואזכור פתאום עוד קטן אחד.

עוד קטן אחד אני יודע, אשר קם לפתע פתאם ויגרש את אפוטרופסיו הממונים עליו ויטול גדולה לעצמו ויהי פתאם לגדול.

כל מה שנמצא ביבשה נמצא בים – וכל מה שנמצא בהיכל המלכות בבילוגראדו נמצא גם בהיכל “החצר” אשר בטלנה. הידעתם את העיר טלנה? היתכן כי ימצא בכם איש אשר לא שמע, למשל, את שם ר' דוד’ל הטלנאי?

והמעשים מעשים נוראים מאד.

*

טלנה' העיר עיר קטנה מאד במדינת רוסיה במחוז קיוב, והיא מלאה רפש וצחנה ומי מדמנה מן הקרסולים עד הברכים ומן הברכים עד השוקים ומן השוקים עד החלצים ומן החלצים עד הצואר. ואולם אנחנו בבואנו שמה לא נרבה לשבת בתוך העיר, כי אם נמהר לצאת עד הפרור אשר מחוץ לה, כי שם “החצר”. מדוע קראו למקום הזה “חצר”? האם חפצו לרמוז לנו בזה כי יש בו מעין חצר מלכות, או כי “חצר” הוא כחצרות האצילים הידועים? הדבר הזה צריך עיון. ואולם אחת נדע וממנה לא נסור: כבוד מלכים ותפארת מושלים והדר רוזנים ונסיכים נמצא במקום הזה מאין עוד כמוהם! ויש אשר גם מבלי שנחפוץ יהגה לבבנו כבוד ועוז והדרת קדש למקום הזה ולמשפחת האנשים המושלים במקום הזה מדור דור; כי גאות לבשה כל הככר מסביב וגאות לבשו גם כל האנשים המושלים ההם; ויש אשר מדרך רחוקה יבוא איש זר, אשר לא מהם ולא מהמונם, או האיש הנכרי אשר איננו מבני ישראל יבוא אל המקום הזה, וראתה עינו את כל הגדולות ואת כל הנוראות, והאזינה נפשו רגע אחד כי עומדות רגליו בתוך היכל הותיקן בשערי רומא ועיניו רואות את “האב הקדוש” היושב על כסא רם ונשא…

הנה “החצר”.

הנה שומרים ושוטרים צובאים על פתחי השערים ועפעפיהם יבחנו את כל יוצא ובא – ולו גם נגש אלי אחד לשאל לי למכתב-מסע וליתר כתבי התעודות, גם אז לא נפלא היה הדבר הזה בעיני עד מה; ולו גם ראיתי ששים גבורים סביב לי, כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה ורוכבים בסוסים, גם אז לא נפלא היה הדבר הזה בעיני עד מה! בטלנה אין דבר אשר יהיה בעיני לדבר שאי אפשר לו. אז נלכה הלאה ועינינו תבטנה כה וכה על סביבינו: אכן יפה ונחמד מאד המגרש הזה! נחל שוטף, מנורות ופנסים, גגות ופרדסים, ארמונות ובירניות, מצודות והיכלות, היכל להאדמו“ר היושב על הכסא והיכלות מיוחדים לבי האדמו”ר, הם הפרינצים והפרינציות יורשי העצר, לאיש איש היכל לבדו. ובתוך החצר תראינה עינינו אתכל הבתים השונים לתכליתם: בתי תפילה ובתי משתה ושמחה, בתי אסיפה ובתי ועד לאורחים, בתי רחצה ובתי מבשלים, בתי ממכר לספרים ובתי מרקחת לרפואות, בתי ישיבה לפרושים ובתי סעודה ואכילה אשר שם יערוך האדמו“ר את ה”שלחן" לפני חסידיו מדי שבת בשבתו או בימי מועד וחג.

אשרי עין ראתה כל אלה!

אבל גם למשמע אזן רב לכם, רב והותר עוד, כי עמל אנכי במיטב כחי לשים לפניכם את כל הדברים כאשר הם; עמל אנכי להנחיל אתכם אחרי את הרושם אשר עשו כל הדברים האלה עלי, להאמין כי הכל יעשה בחצר הזה כיד המלך, וכי המנהגים כמנהגי השליטים והמושלים. בעיר הפלך, היא קיוב, יושב ציר האדמו“ר לפקח על כל הענינים החיצונים, והוא בבחינת יועץ ממונה על עניני חוץ, לכלכל את הדברים אשר בין האדמוריו”ת ובין הממשלה; ובתוך החצר יושבים יתר הממונים ואיש איש חונה אל דגלו המסור בידו: האחד ממונה על עניני חול, לפשר בין קהלה ורבניה ובין עיר ושוחטיה, וכי יהיה להם דבר ריב ומשפט והקריבו את משפטם לפני הממונה ההוא והוא יכריע ביניהם; השני ממונה על עניני הכסף, לפקח על כל עסקי הממון, על ההוצאות וההכנסות, על צרכי הבית וצרכי השלטון, ועל פיו ישק כל הבודג’ט, הוא האוצר; השלישי ממונה על הכסף המיועד לעניני ארץ ישראל, כי בזמן האחרון יש להאדמוריו“ת גם כולל מיוחד בארץ ישראל; הרביעי ממונה על עניני היופי והטעם, להשגיח על הגזרה והבניה, לכלול את יפי הבתים וליפות את הארמונות ולנצח על החן וההדר; החמישי ממונה על קבלת האורחים, והששי על השלטון וההנהגה בכלל והשביעי על הפרטים והשמיני על “דברים אחרים” ועוד ועוד. וגם נמצאו בתוך החצר שני רבנים המתעסקים בשאלות איסור והיתר, שני שוחטים לגסות ולדקות, רופא, כותב רפואות וסגולות לחולים, כתבן, מזכיר, מלמדים, מבשלים, עושי מורי שעות, גננים, כורכי ספרים, אופים, ספרי סת”ם וקמיעות, משגיחים על ישיבות הפרושים ועוד ועוד; ויש מהם אשר עלו למדרגה להיות “מספיקי מזון אל החצר” ויש אשר קבלו גם אותות-כבוד והם חותמים וכותבים על לוחות חנויותיהם איש איש לאמר: אופה המספיק לחם לחצר, או חייט המספיק מלבושים לחצר, או עושה מורי שעות המספיק מורי-שעות וכו'.

והאדמו“ר היושב על הכסא לא בכל שעה ובכל רגע יראה לעיני הקהל; כי לא יקבל האדמו”ר אורחים בלתי אם שעה אחת ביום, היא השעה המיועדה לאודינציות.

גבאים ומשמשים יקבלו את פני האורח הבא, והם יובילוהו עד לפני “האב הקדוש”. האורח הבא יושיט את קצות אצבעות ידו לנגוע בקצות אצבעות הקדוש, לקבל ממנו “שלום”. שנים שלשה רגעים ידבר האורח את דבריו עם “הפתקא” אשר הוא מביא; שתים, שלש מלים יענה אותו הקדוש, והן מלאות רמזים וחידות ונוטות לכאן ולכאן – והאודינציה באה אל קצה.

ומי אשר לא היה בהיכל האדמו“ר פנימה ולא ראה את מאכ שלחנו ומשקיו ואת מלבושיו ואת צבא עבדיו ומעמד משרתיו, לא ראה מראה יפה מעודו. אמת מה נהדר הכהן הגדול וכו', ואולם עוד נהדר ממנו שבעתים האדמו”ר! כפי הנראה לא יחפוץ האדמו“ר לאבד מעותיו, ועל כן לא ישתמש בכל זכוכית כי אם – בכלי כסף וזהב; וכן יעלה על שלחנו מדי יום ביומו ממבחר הצאן והבקר, ומן המרתף יעלו כל היינות שבעולם למיניהם ולמרקותיהם השונים; והוא ובניו לובשים מחלצות ובגדי משי, ועבדים ומשרתים לו לרוב, אשר יעמדו עליו כל היום, להלבישו ולהנעילו, לנתק שרוך נעלו ולפשוט את בגדיו, לרחצו ולסרקו, להאכילו ולהשקותו, משרת משרת על כל ענין וענין לבדו. ואל כל אשר נביט בחדרו וראו עינינו את רוב עשרו ואת כבוד הונו, והנה זהב וכסף ושהם וישפה ושבא ובדולח וכל יתר השמות הנרדפים והנחמדים האלה הנמצאים בתורתנו הקדושה. ומי אשר לא ראה את כסא הכסף הטהור, הוא כסא הכבוד אשר עשו לו, לא ראה כסא יפה מעודו! ומי אשר לא ראה את מורה-השעות אשר בחיקו, לא ראה מורה-שעות יקר מעודו ומי אשר לא ראה אורות סוסיו הדוהרים, לא ראה סוסים יפים מעודו! – – מדי יום יומו תעבור המרכבה לפני שער ההיכל הימני, והמרכבה מצפה ידות כסף טהור הנוצץ עד למרחוק, ורתומים אליה ששת סוסים לבנים, אשר לא יראה ולא ימצא בהם אף שער אחד שחור, כאלו נצטוינו למשה מסיני לא על פרה אדומה כי אם על סוסים לבנים, והאדמו”ר יוצא ועלה במרכבה ונסע אל גן-היער אשר להגרף שובלוב וישב שם ארבע שעות מדי יום ביומו.

אוי לו למי שאומנותו סופר עברי – ואשרי למי שאומנותו אדמו"ר!

והאומנות הזאת בירושה היא באה. אב לבן, אב לבן, ינחיל אותה על פי כתב-ההתמנות אשר יניח אחריו, כי על השטר אשר ימסור בידו בטרם ימות, ימן את היורש אשר יירש את הכסא אחריו. – ואנכי בטרם אבוא אל עצם הענין אשר לפני היום, עלי לרשום בקצרה את סדר הדורות אשר להאדמורי“ם האחרונים. ואולם מראשית אגיד כי אין נפשי לעשות כמעשה החוקר פ. מילר בספרו הגדול “האפפיורים הרומיים” ולכתוב גם אני ספר “דברי הימים לממשלת האדמורי”ם”, או כמעשה החוקר נילזון בספרו “דברי ימי האפפיורות במאה הי”ט" ולכתוב גם אני את “תולדות האדמוריו”ת בזמן האחרון“, כי ירחב המקום מאד והיו הדברים לספרים גדולים; ורק בקצרה אמרתי לרשום את קיצור הרשימות של האדמורי”ם היותר אחרונים בכל הדברים שהם נוגעים אל הענין אשר אני עסוק בו עתה. רק את דברי ימי האדמורי"ם האחרונים שבאחרונים אני נותן לפניכם בזה – בשתים, שלש מלים.

רק פסיעה אחת מן הזלה“ה ועד השליט”א! אדמו“ר אחד מת, מיד בא אדמו”ר שני תחתיו ואין הכסא עומד ריק אפילו רגע אחד. – ולרגל המלאכה אשר לפני אין אני נזקק לסדר בלתי אם את סדר הדורות האחרונים האלה: רבי מאָטילי הטשירנובלי רבי דוד’ל הטלנאי, ר' מאָטילי II, רבי נחום’צע ואמו מרת יוכבד.

ר' מאָטילי הראשון, הוא ר' מאָטילי הטשירנובלי, העמיד שנים עשר שבטים – ואחרי עשותו את כל אלה אין לנו עוד דבר עמו.

בין י"ב שבטים האלה נמצא את בן זקוניו, את בנו יורש-העצר, הוא ר' דוד’ל הטלנאי או ר' דוד’ל טורסקי; ויהי הקדוש הזה מלוה את אביו בכל מסעיו הרבים, ויקבל ממנו את כל כתבי-התהיה אשר עזב אחריו, והוא איש נבון וחכם איש חומד לצון ומדבר מהתלות ודברי בדיחותא, הולך לרוח הזמן ואוהב פוליטיקה ומילי דעלמא, פזרן ומרבה כסף וזהב ועבדים ושפחות, איש ריב וניצחון, ויהי מן הראשונים אשר השתדל כי יקבלו מקורביו עליהם את גזרת המלך ניקולי בדבר הבגדים הקצרים – ומנהגו לקבל את כל אדם בהסיבה.

אחריו יבוא בנו היחיד ר' מאָטילי. הוא ר' מאָטילי II; או יותר טוב אם נגיד כי האיש הזה לא יבוא, אחרי כי לא בא זה לשבת על כסא אבותיו וימת בחיי אביו. האיש הזה היה מכונה בפי החסידים “דער פערשטעללטער דייטש” האשכנזי המחפש, והוא בן רך ויחיד לפני אביו, איש מפונק, רודף תענוגות, אוהב לשתות יין, מרבה שיחה עם נשים, והוא אוהב לשחוק בשחוק האיששקי ועושה כל ימיו כחגים, פזרן גדול ועומד לכל חבר בשעת דחקו, לץ ועושה כל מה שלבו חפץ, ויש אשר אהב לדבר גם מעט “נבול פה”; והוא נפטר מן העולם בשנת התרל"ה בהיותו צעיר עוד לימיו, רק כבן עשרים וחמש שנים, בעוד אביו ר' דוד’ל הטלנאי חי, ויעזוב אחריו את בנו ר' נחום’צע ואת אשתו האלמנה מ' יוכבד, אמו של היתום הקטן ר' נחום’צע.

והנער ר' נחום’צע הוא הנער אשר יהיה לי לאבן-פנה לכל הדברים אשר לי לספר. במות עליו אביו היה רק כבן שבע שנים, ובמות אביו-זקנו ר' דוד“ל הטלנאי בשנת התרמ”א, היה כבן שלש-עשרה, והוא נער יפה עינים וטוב תאר, פניו לבנות ומלאות חן ועיניו גדולות ושחורות, שערותיו רכות ושחורות ושפתיו מלאות ועגולות הולך בקומה זקופה ומקבל את כל אדם בפנים שוחקות, ואוהב מאד להעלות עשן ולהקטיר. אכן בכל הימים אשר הוא קטן עומד הוא תחת השגחת אמו מ' יוכבד תחי'.

אכן יפה ונחמדה היתה האשה הזאת, אשה קטנת קומה ויפת עינים, ומי אשר הביט אל תוך העינים האלה והוא חכם בחכמת הפרצוף, הוא הכיר כרגע לפני מי הוא עומד, כי האשה הזאת רוחה עשוי לבלי חת, אשר לא תשוב מפני כל ואשר ידה נטויה למשול בחזקה ולהשתרר גם השתרר. מלבד אלה והאשה הזאת הבינה את חכמת הדיפלומטיה והפוליטיקה מאין כמוה, ובכל אשר היא עושה היא מצליחה.

ומעט מעט אנחנו באים אל עצם הענין אשר לפנינו.

באחד מימי הספירה בליל ש“ק בשעת אמירת “לכו נרננה” והאדמו”ר הזקן ר' דוד’ל הטלנאי נסתלק ונפטר מן העולם – ובאין לו בן, כי בנו היחיד ר' מאָטילי II מת בחייו כשאר ידענו ידע כל העם מקצה כי תמסר האדמוריו"ת לנכדו ר' נחום’צע, ור' נחום’צע אז נער אשר לא מלאו לו עוד שלש עשרה שנה.

והכרוב הסוכך אשר לנער הזה הוא אמו, אמו יוכבד, ואם כזאת הלא טובה היא לו מעשרה אבות ומששים גבורים הנלחמים לו!

מוצאי-שבת אחרי הפטירה. הרצים יצאו דחופים, ומקרוב וגם מרחוק באו בהמון רב לספוד להאדמו“ר הנפטר ולבכותו. כאשר נגשו המתעסקים אל גופת הנפטר, ראו והנה כף ידו הימנית סגורה, ובכף ידו זאת נמצא כתב-ההתמנות אשר בו יצו האדמו”ר הנפטר להמשיל את נכדו הנער תחתיו. – היד מ' יוכבד תחי' היתה בזאת?

ימי-האבל. אספה גדולה בבית-המחוקקים אשר בתוך החצר. אל האספה באו זקנים ונערים, ישישים וצעירים, רבנים ודיינים. הזקנים באו לגמר עצה לחכות להנער עד אשר יגדל ואז יקח את שרביט המשרה בידו, והצעירים העשירים הקרובים אל החצר נמנו וגמרו להושיב את הנער על כסא אבותיו כרגע – ואולם עוד מעט והזקנים נצחו את הצעירים, כי המה הרבים.

אז נכנסה הצדקנית מ' יוכבד אל האספה, ותבטל את האספה ותהרוס את בית-המחוקקים. ויהי העם זמן מה באין בית-מחוקקים. והרבנית מ' יוכבד אמרה כי לא תתן לעשות קטנה או גדולה להפיל ארצה אף צרור אחד מכל הצרורות אשר עזב הזקן אחריו, והזקן הלא זה רצונו וזאת צואתו להמשיל את נכדו תחתיו כרגע! ואף גם זאת ובימי חג הפסח האחרון לפני פטירתו בערכו את השלחן הגדול והקרואים יושבים ועומדים עליו בהמון רב מאד, אז הלא פנה אל נכדו היושב על יד ימינו ובפירוש ובדברים ברורים אמר: “נחום’צע, זעהסטו, דאָס זענען דיינע חסידים!” (שא נא עיניך וראה, אלה חסידיך!) ואת הדברים האלה הלא יזכור עוד כל איש.

אז הקדישה מ' יוכבד אספה שניה, ובית-המחוקקים השוי הזה בא לידי פשרה וקומפרומיסין לפשר בין המימינים והמשמאילים, באופן שימנו עתה אנשים אפוטרופסים להיות משגיחים על הנער ר' נחום’צע עד אשר יגדל, והם לפי שעה יהיו “השליטים” תחתיו, ובהיותו בן י"ח, אז יחדלו האפוטרופסים ור' נחום’צע בעצמו יהיה המושל.

ביום ההוא הקימו את האפטרופסים להיות “ריגנטים” (שליטים) תחת הנער.

ובכל אלה לא שככה עוד רוח האשה הצדקנית מ' יוכבד ולא נחה עוד דעתה בכל המעשים אשר נעשו, ותוסף עוד לחרוש מזמות ולחבל תחבולות בסתר.

בין כה וכה וכשמונת ימים עברו למן היום אשר נפטר האדמו"ר הזקן, וימלאו לר' נחום’צע שלש-עשרה שנה ויהי לבר מצוה.

אז נעשה דבר בחצר אשר לא יאמן כי יסופר. אז קרה המקרה אשר קראתי לו למעלה " Coup d’etat " “שטאאטסשטרייך”! אז הראתה הרבנית הקדושה את כחה ואת עצם ידה החזקה!

בעצם היום ההוא בהיות הנער לבר-מצוה, והקרואים נאספו אל המשתה אשר עשתה להם הרבנית הקדושה מ' יוכבד תחי' אז קם לפתע פתאם האדמו"ר הקטן על רגליו, ויצו לאסור את אפוטרופסיו לעיניו, וימסור מודעה כי מרגיש הוא בלבו שכבר נעשה גדול ונתבגר, ומן הרגע הזה ומעלה יקח את השרביט בידו והוא לבדו יהיה המושל…

ברגע הזה נגש אליו אחד מן החסידים החצופים, אשר הכינו אותו לדבר מבעוד לילה, וימסור על יד האדמו“ר החדש את “הפתקא” עם “הפדיון” הראשון, והאדמו”ר קבל את אלה בקדושה ובטהרה ובדחילו ורחימו כזקן ורגיל.

וממחרת היום והאדמו“ר הקטן צוה ויבנו “אהל” על קבר אביו-זקנו האדמו”ר זלה"ה, ויאמר כי הוא בעצם ידו יביא את כל הפתקאות המסורים לו והוא יניח אותם על קבר “הזקן” בבואו אל הקדש.

והקשר הזה, העשוי בתחבולות פוליטיקיות, הצליח! למן היום הזה ומעלה לא היה עוד פוצה פה ומצפצף נגד הקטן שנטל גדולה לעצמו.

למן היום הזה ומעלה היה הקטן לגדול, וחסידים נוסעים אליו למאות ולאלפים, וככל אשר היו עם האדמו"ר הזקן ען היו עמו, עד היום הזה!

ואת הדברים האלה זכרתי לפתע פתאם לרגלי המקרים במדינת סרביה, כי דומים אלה אל אלה מאד, ואותם אמרתי לספר באזניכם היום; כי אנכי-זכרון יהיו לי לקורות בני ישראל ברוסיה בדור האחרון.

ועתה הנה גלתי מעל לבי את האבנים האלה, אשר לא יכלתי עוד להצפינן.

אכן גם זה לנו קשר במעשי מדינה!