רקע
עמנואל הרוסי
תִשְרִי
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: עמיחי; תשכ"ז 1966

 

מִצְעַד הַיָּמִים

יוֹם כַּף־טֵית בֶּאֱלוּל פָּקַד:

– דֹּם!

בְּלִי דִּבּוּרִים, בְּלִי הֶגֶה וָרֶטֶן.

יַצְהִיל אֶת פָּנָיו כָּל יוֹם וְיוֹם.

יוֹם שִׁשִּׁי הַקָּצָר, אֱסֹף אֶת הַבֶּטֶן!


שַׁבָּת הַגָּדוֹל, לְיָמִין שׁוּר!

פֶּסַח, חֲדַל לְחַטֵּט בַּשִּׁנַּיִם.

טֵית בְּאָב, מַה הִתְכּוֹפַפְתָ, בָּחוּר?

זְקֹף קוֹמָתְךָ, עֲשֵׂה צְחוֹק בָּעֵינַיִם!


פּוּרִים, בְּלִי חָכְמוֹת! כָּאן לֹא צִ’יזְבַּטְרוֹן.

שָׁבוּעוֹת, בְּלִי גִּנְדּוּר. זְרֹק אֶת הַפֶּרַח!

ט"וּ בִּשְׁבָט, חֲדַל לְזַמְזֵם וְלִרְטֹן,

לַ"ג בָּעֹמֶר, תַּקֵּן הַמִּכְנָס עַל הַבֶּרֶךְ.


רָאשֵׁי חֳדָשִׁים אַחְרָאִים לַמִּצְעָד,

הַשְׁגִּיחוּ הֵיטֵב עַל יָד וְעַל רֶגֶל.

אֶשְׁתָּקַד, הַקְשֵׁב! קָדִימָה צְעַד!

לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַרְכֵּן אֶת הַדֶּגֶל. 


הָאֶחָד בְּתִשְׁרִי הָדוּר בְּמַדָּיו

עוֹמֵד כְּאַלּוּף עַל בָּמָה וּמַצְדִּיעַ.

בְּגַבּוֹ מִזְדַּקְּפוֹת פְּלוּגוֹת חַיָּלָיו,

יָמִים־טִירוֹנִים עוֹמְדִים לִבְלִי־זִיעַ.


גַם שָׁם יֵשׁ פּוּרִים, חֲנֻכָּה, ט"וּ בִשְׁבָט; 

אֲרֻכִּים וּקְצָרִים, יְמֵי שִׂמְחָה וִימֵי עֶצֶב.

וְכֻלָּם כְּאֶחָד נוֹעֲצִים הֵם מַבָּט

בְּמִצְעַד אֶשְׁתָּקַד הָעוֹבֵר כָּאן בְּקֶצֶב.


הָרָקִיעַ מֵעָל כָּחֹל הוּא וְתָם,

וְתִקְוֹות־נְעוּרִים בַּלֵּבָב נוֹטֵעַ.

הוּא מַבְטִיחַ טְלָלִים וּגְשָׁמִים בְּעִתָּם,

אַךְ מַה יֵּלֵד יוֹם – אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ.


וְאַף יוֹם לֹא יֵדַע. לוּ הִרְשָׁה הַמְפַקֵּד

יוֹם לְיוֹם לָגֶשֶׁת וּלְהַבִּיעַ אֹמֶר,

וְלִלְמֹד מִנִּסְיוֹן הֶעָבָר לוּ מְעַט,

וְלצְבֹּר יְדִיעוֹת וְחָכְמָה וְחֹמֶר. 


הַמִּצְעָד לֹא יַעֲמֹד. הַשִּׂיחוֹת אֲסוּרוֹת.

רַק עֵינַיִם בִּלְבַד תִּסְקֹרְנָה עֵינַיִם,

עֲצוּבוֹת, עַלִּיזוֹת, צְנוּעוֹת, יְהִירוֹת –

הֵן חוֹלְפוֹת לְקוֹל תֹּף וְחָלִיל וּמְצִלְתַּיִם


עַד כִּתָּה אַחֲרוֹנָה, עַד אַחֲרוֹן הַיָּמִים.

חָלְפוּ וְאֵינָם – וּפְתוּחָה הַדֶּרֶךְ.

אָז אֶחָד בְּתִשְׁרִי יָדוֹ יָרִים

וְשָׁבַר צִפִּיָה, חֲרָדָה וְקֶרַח. 


אָז אֶחָד בְּתִשְׁרִי יְפַקֵּד בְּקוֹל:

– הַשָּׁנָה, דֹּם! הַשׁוֹפָר, קָדִימָה!

וְהָרֶגַע אָיֹם וְנוֹרָא וְגָדוֹל,

וְאוֹמֵר יוֹם לְיוֹם: “הוֹי, אַחָא רְחִימָא!…”


אַךְ לְקוֹל הַפְּקֻדָּה “קָדִימָה צְעַד!”

תִּבְרַח עֲנָנָה מִכָּל עַיִן וָמֵצַח.

וְהָרֶגֶל צוֹעֶדֶת, וְלֹא תִּמְעַד, 

לִקְרַאת נִצָּחוֹן וָנֶצַח.


 

חַג הָאָסִיף

הוֹי מִי זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ

בִּגְלִימַת אַרְגָמָן עִם הַפַּס הַמַכְסִיף?

זֶהוּ שֶׁמֶשׁ תִּשְׁרִי מִצְטַחֵק שׁוּב אֵלֵינוּ

וּמְבַשֵׂר אֶת בּוֹאוֹ שֶׁל חַג הָאָסִיף.


וְהַשֶׁמֶשׁ – שַׁמָשׁ הוּא לַחַג הָאוֹרֵחַ,

הַמְשַׁמֵשׁ אֶת רַבּוֹ בְּשִׂמְחָה לֹא‏־תָעִיב.

יוֹם תָּמִים לִכְבוֹדוֹ הוּא עָמֵל וְטוֹרֵחַ,

מִשְׁעַת שַׁחֲרִית עַד שְׁעַת מַעֲרִיב.


אֶל הַיָם לִפְנוֹת בֹּקֶר הַשְׁכֵּם־נָא לַדֶרֶךְ,

שָׂא עֵינֶיךָ אֶל־עָל וְהָיִיתָ לְעֵד,

אֵיךְ טַלִית נֶאֱרֶגֶת, מַקְסִימָה וּמְפֹאֶרֶת,

אֵיךְ הַשֶׁמֶשׁ הַזֶה כְּאָמָן הוּא עוֹבֵד.


וּבַכּל־כֹּל עֵינוֹ צוֹפִיָה וּמַשְׁגַחַת.

אַךְ כִּלָה לֶאֱרֹג לְאוֹר־יוֹם, וּמְלֵא־אוֹן

יִכָּנֵס לֶחָצֵר וְשָׁאַף רֵיחַ שַׁחַת, 

בְּיָדוֹ הַקוֹרֶנֶת יָעִיר פַּעֲמוֹן:


– צִיל־צְלִיל! קוּמוּ, אַחִים. 

צִיל־צְלִיל! עוּרוּ וְאוֹרוּ.

צִיל־צְלִיל! חַג־אָסִיף

כְּבָר עוֹמֵד עַל הַסַף. 


וְעַתָּה הִתְוַדְעוּ לְפָנַי וֶאֱמֹרוּ:

הֲתֵדְעוּ לְקַדֵם כָּרָאוּי אֶת פָּנָיו?


אָז יֹאמַר הַיוֹגֵב:

– לֹא קָמַצְנוּ יָדֵנוּ.

בְּרִית עָמָל, רְאֵה,

כָּרַתְנוּ עִם אֵם־אֲדָמָה,

וְעַתָּה, מַה נַגִיד, מְלֵאִים אֲסָמֵינוּ,

יֵש תְּבוּאָה לָאָדָם, יֵשׁ מִסְפּוֹא לַבְּהֵמָה.


אָז יֹאמַר הַכּוֹרֵם:

– אֶל הַיֶקֶב כִּי תֵפֶן

וְעָלַזְתָּ, שִׁמְשִׁי, מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ.

כִּי בְּעַיִן יָפָה נֶעֶנְתָה לָנוּ גֶפֶן,

וַנִדְרֹךְ אֶת פִּרְיָה וַיְהִי לְתִירוֹשׁ.


אָז יֹאמְרוּ חֲבֵרִים – מֵהַלוּל, מֵהָרֶפֶת,

מִפַּרְדֵס, מִגִנָה – בְּחֶדְוַת הֲמֻלָה:

– נְקַדֵם פְנֵי הַחַג בְּמִנְחָה מְשֻׁתֶּפֶת,

כִּי הָאָרֶץ שֶׁלָנוּ נָתְנָה יְבוּלָהּ,


בְּמִנְחָה מְשֻׁתֶּפֶת, בְּטָלֶה וְאֶפְרוֹחַ,

בִּפְרִי עֵץ הָדָר וּבִפְרִי עֵץ נָשִׁיר.

וּבָרוּךְ הַנוֹתֵן לַיָעֵף שֶׁפַע כֹּחַ

לִנְעֹל וְלִפְתֹּחַ שְׁנַת־יֶגַע בְּשִׁיר. 


עמ 64.png
המלצות קוראים
תגיות