רקע
תקוה שריג
שם משפחתנו

שם זה שריג, מניין הוא בא? מתי וכיצד נולד?

בהיותי ילדה עדיין, בי נשבעתי – לי יהיו ילדים רבים.

אהיה “גפן פורייה”, במטבע לשון זו אחזתי כבר אז,

לא רק בדיעבד.

הקללה שבהווית “בת-יחידה” אכלה בי,

היא שגרמה לי, וזאת מתוך ראייה בוגרת לאחור,

להבין, שבעצם לא הייתה לי כלל ילדות,

לא ידעתי שמחה, הייתי יתומה מגיל ארבע,

הייתי הנפש היחידה לאמי האלמנה, שהייתה דמות יגון;

דמות חסרת ביטחון, מבודדת כליל, על אף היותה דמות ציבורית;

עולמנו היה סבוך ומבועת, חסוך תקווה,

ותמיד, על סף מחסור של ממש, תלויות על בלימה.

ועל כן – אותה החלטה – “גפן פורייה”.

אם כן – גפן, ולמה שריג?

על שריג החלטנו שנינו, נחום ואני,

עם הנישואים, לקראת הבנים.

שריג – לא גפן חדשה, לא גזע חדש,

לא שרשים חדשים – רק אדמה חדשה.

שריג, ענף, סעיף.

שנינו גדלנו בשכונת כרם הזעירה

בצפון-מערב ירושלים הקטנה, באמצע שנות העשרה.

כשהתאחדנו, היינו לשריג מכרם ירושלמי

ששונטע ועשה ענבים בבית-השיטה.


כשאני חותמת היום את הסיפורים המשתרגים, פתחה נינתנו דרור,

אחות-ליאור, הנין הבכור,

בן-נכדנו, עמית הבכור,

בן-בננו, רן הבכור,

את העשרת הרביעית במניין בני-משפחתנו –

בנינו ובני-זוגם, נכדינו ובני-זוגם ונינינו.

ד' סיון תשמ"ט 1989


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות