

כְּשֶׁתָּקַף אֶת יַלְדֵי גַּן א' בֻּלְמוֹס הַבְּנִיָּה
הָיְתָה אֶצְלָם, בַּגַּן, הָאָתוֹן שֶׁל בֵּית־הַסֵּפֶר, אֲבָל, אוּלַי
אֵינְכֶם יוֹדְעִים כְּלָל מַה זֶּה “בֻּלְמוֹס”?
וּבְכֵן, “בֻּלְמוֹס” הוּא מִין חֵשֶׁק שֶׁכָּזֶה,
הַתּוֹקֵף אֶת כָּל הַיְלָדִים בְּבַת אַחַת, לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהו בַּיּוֹם
וּבַלַּיְלָה, בַּשַּׁבָּת וּבֶחָג, בְּלִי־הֶרֶף! יֵשׁ בֻּלְמוֹס
“ג’וּלוֹת” וְיֵשׁ בֻּלְמוֹס “מַאטְקָה” וַ“חֲמֵשׁ אֲבָנִים” וּ“סְקֶטִים”
וּ“קְלַאס” וְ“קוֹרְקִינֶטִים” וְיֵשׁ גַּם “בֻּלְמוֹס בְּנִיָּה”.
פִּתְאֹם, כָּל הַיְלָדִים רוֹצִים לִבְנוֹת בַּיִת. אָז הֵם סוֹחֲבִים
מִכָּל הַמֶּשֶק חָמְרֵי בְּנִיָּה. בְּכָל פִּנָּה חֲבֵרִים
מִתְרַגְּזִים:
– נֶעְלְמוּ מִפֹּה בַּלַּאטוֹת!
– הַשֵּׁד יוֹדֵעַ אֵיפֹה הַפְּלַיֶר שֶׁלִּי?!
– מַה זֶּה, אֵיפֹה אֵת־הַחֲפִירָה!
– אֵיפֹה הַקְּרָשִׁים!
– הָלַךְ לִי חֲצִי שַׂק מֶלֶט!
– וְחָצָץ!
– וּפַחִים!
זֶהוּ בֻּלְמוֹס, הֵבַנְתֶּם? וְהוּא שֶׁתָּקַף בְּחָזְקָה
אֶת יַלְדֵי גַּן עָפְרָה. הֵם עָזְרוּ זֶה לָזֶה וְהִתְיָעֲצוּ יַחַד,
וְהַכֹּל. וַהֲכִי מֻמְחֶה הָיָה גָּדִי. כֻּלָּם שָׁאֲלוּ לְדַעְתּוֹ.
הוּא עָשָׂה אֶת כָּל הָעֲבוֹדוֹת הַקָּשׁוֹת וְהַחֲשׁוּבוּת.
זֶה הָיָה בַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל, כְּשֶׁיַּלְדֵי כִּתַּת
“הֲדַס” נָסְעוּ לָהֶם לְחֻפְשָׁה, וּמָסְרוּ אֶת הָאָתוֹן שֶׁלָּהֶם
“גּוֹלְמָה” לְגַן עָפְרָה, עַל אַחֲרָיוּתוֹ שֶׁל גָּדִי. הוּא הָיָה
מֻמְחֶה לֹא רַק לְרִתְמוֹת הָאָתוֹן, אֶלָּא גַּם לָעֲגָלָה שֶׁקִּבְּלוּ
מִבֵּית הַסֵּפֶר, וְהָיָה אֲפִלּוּ רוֹתֵם אֶת “גּוֹלְמָה” לָעֲגָלָה.
הֲיִיתֶם צְרִיכִים לִרְאוֹת כָּל הַיּוֹם אֶת הַשְּׁיָרָה: זֶה הָיָה
מַחֲזֶה מְשַׁגֵּעַ! הָאָתוֹן בָּרֹאשׁ, אַחֲרֶיהָ הָעֲגָלָה, בְּצַד
אֶחָד, מִירִיק הַגַּבְהָנִית וּדְגָנִית הַחִנָּנִית עִם שְׁתֵּי
הַצַּמּוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת. בַּצַּד הַשֵּׁנִי, פֶּלֶג וְאִירִיס, עִם זְנַב
הַסּוּס הַשָּׁחוֹר, עֲנָת הַגִּ’ינְגִ’ית וְרוּתִי הַשְׁמַנְמֹנֶת
וּמֵאָחוֹר – כֻּלָּם! מִי עוֹד זוֹכֵר הַיּוֹם אֶת הַשֵּׁמוֹת שֶׁלָּהֶם?
כָּכָה סָחֲבוּ כָּל הַיּוֹם וְגָרְרוּ אוֹצָרוֹת מִכָּל הַמֶּשֶׁק
וּבוֹנִים לָהֶם בִּנְיָן כַּבִּיר, וּבְכָל עֶרֶב הָיוּ הַחֲבֵרִים
כּוֹעֲסִים, כְּפִי שֶׁכְּבָר סִפַּרְנוּ קֹדֶם.
הָעִקָּר, בַּסּוֹף יָצְקוּ יְסוֹד; דָּפְקוּ קְרָשִׁים;
קָבְעוּ מַחְצֶלֶת לַגַּג; הֵם קִבְּלוּ מִיַּלְדֵי גַּן רִבְקָה אֲפִלּוּ
דּוּד לְמַיִם חַמִּים וּמַזְלֵף שֶׁל מִקְלַחַת! עַכִשָׁו לֹא חָסַר
מְאוּמָה, וְהַיְלָדִים כִּמְעַט שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ לַגַּן, רַק יָשְׁבוּ
כָּל הַיּוֹם בְּבֵיתָם הַקָּטָן וְהַיְפֵהפֶה. וּבְפִנַּת הֶחָצֵר
הִתְאַסְּפָה מִזְבֶּלֶה כָּזֹאת, עֲצוּמָה!
טוֹב מְאֹד שֶׁבָּא חַג פּוּרִים, וְהַיְלָדִים הִתְחִילוּ
לַחֲשֹׁב עַל תַּחְפּוֹשׂוֹת. אַחֶרֶת, אוּלַי כָּל הַמִּזְבֶּלֶה שֶׁל
הַמֶּשֶׁק הָיְתָה עוֹבֶרֶת לָהּ, לְאַט לְאַט, לֶחָצֵר שָׁל גַּן
עָפְרָה!
מִי אָמַר הָרִאשׁוֹן שֶׁכְּדַאי לַעֲשׂוֹת הַצָּגָה עַל “מֶלֶךְ ׁאַשְׁפַּתּוֹן”? כְּבָר שָׁכַחְנוּ.
בְּכָל אׂפֶן, בְּאוֹתוֹ עֶרֶב פּוּרִים הִזְמִין "הַמֶּלֶךְ
אַשְׁפַּתּוֹן" הֲלֹא הוּא הַמֶּלֶךְ הַמּוֹלֵךְ מֵהׂדּוּ וְעַד כּוּשׁ,
עַל כָּל “אֶרֶץ מִזְבֶּלֶה” – אֶת כָּל הַגְּרוּטָאוֹת לְשִׂמְחַת
פּוּרִים.
לַחֲגִיגָה הֻזְמְנוּ וְגַם בָּאוּ:
הַקְּרָשִׁים: הָאַחִים שֶׁל אֵיתָן – אַרְנוֹן וְגִדְעוֹן
הַפְּתִילִיָּה: אִמָּא שֶׁל נַרְקִיס
הַסִּיר־פֶּלֶא: סָבְתָא שֶׁל אִירִיס
הַדּוּד: צְבִי הֶחָבֵר
וְהַסִּיר־לַיְלָה: דַּוְקָא לֹא נְסַפֵּר!
הַמַּסְמְרִים: הָאָבוֹת שֶׁל עֻזִּי וּבֶנִי
וְהֶחָבִית: אִמָּא שֶׁל אָסָף, נוּ, זוֹ אֲנִי…
כָּל אֵלֶּה וְכָל יַלְדֵיהֶם, הוֹרֵיהֶם, סָבֵיהֶם,
קְרוֹבֵיהֶם וּקְרוֹבֵי קְרוֹבֵיהֶם: מִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה
בִּמְאֹד מְאֹד. הַשִּׂמְחָה הָיְתָה רַבָּה.
מֶלֶךְ הַגְּרוּטָאוֹת פָּתַח אֶת הַמְּסִבָּה בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן, בְּמַנְגִּינַת “עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן”:
אֲנִי הַמֶּלֶךְ אַשְׁפַּתּוֹן,
אַלּוּף אוֹסְפֵי הַגְּרוּטָאוֹת,
חֲגִיגָה עוֹרֵךְ הַיּוֹם,
לְאוֹהֲבֵי הַמִּשְׁתָּאוֹת!
כָּל מַסְמֵר חָלוּד
כָּל חָבִית אוֹ קֶרֶשׁ
פַּח, צִנּוֹר, כַּד, סִיר וְחוּט
יִשְׁמְחוּ הָעֶרֶב!
וְאַתֶּן הַמַּסֵּכוֹת
לְאַרְצִי אַתֶּן בָּאוֹת,
הִתְיַצְּבוּ פֹּה בְּשׁוּרוֹת,
אֲנִי מֶלֶךְ גְּרוּטָאוֹת!
כָּל אֶחָד מִכֶּם נָאֶה,
נֶהְדָּר, יְפֵה־מַרְאֵה,
מִכֶּם יוּכְלוּ הַרְבֵּה לִבְנוֹת
גַּם בָּנִים וְגַם בָּנוֹת.
לֹא נְגַלֶּה לָכֶם אֶת כָּל הַשִּׁירִים שֶׁשָּׁרוּ
הַדּוֹד, הַסִּיר־לַיְלָה, וְהַקְּרָשִׁים כֻּלָּם. אַל תִּתְעַצְּלוּ
וְחַבְּרוּ לָכֶם בְּעַצְמְכֶם שִׁירִים, וְהַצִּיגּוּ גַּם אַתֶּם
הַצָּגָה שֶׁכָּזֹאת בְּחַג פּוּרִים הַקָּרוֹב! טוֹב?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות