רקע
תקוה שריג
טָעוּת מְשַׂמַּחַת

פַּעַם הָיְתָה לַאסִי חוֹלָה מְאֹד, כִּמְעַט גוֹסֶסֶת. הַיְלָדִים

הַנִּבְהָלִים קָמוּ בַּבֹּקֶר וְרָאוּ אוֹתָהּרוֹבֶצֶת, בְּלִי תְּנוּעָה,

נְחִירֶיהָ יְבֵשִׁים וּמְרַטְּטִים, עֵינֶיהָ עֲצוּבוֹת, וְכִמְעַט

עֲצוּמוֹת. הִיא גַּם לֹא הִבְרִיקָה כְּמוֹ תָּמִיד.

– אוּלַי אָכְלָה רַעַל?

– אוּלַי הִכִּיש אוֹתָהּ נָחָשׁ?

הַיְלָדִים רָצוּ לִקְרֹא לְרִבְקָה, שֶׁלֹּא עָבְדָה בְּאוֹתוֹ יוֹם

בַּגַּן. כְּשֶׁהִגִּיעָה, אָמְרָה בְּשֶׁקֶט:

– לַאסִי, לַאסִינְקָה חַבּוּבָּה, מַה לָּךְ? – כִּשְׁכְּשָׁה לַאסִי

מְעַט־מְעַט בִּזְנָבָה.

לַאסִי לּא הִסְכִּימָה לִנְגֹּעַ בַּמַּיִם, אוֹ בֶּחָלָב. הִיא

סָגְרָה אֶת שְׁפָתֶיהָ שֶׁהָיוּ כִּמְעַט שְׁחוֹרוֹת, וְרָעֲדָה

בְּחָזְקָה בְּכָל גּוּפָה הֶחָם. הַיְלָדִים כִּסּוּ אוֹתָהּ בִּשְׂמִיכָה

וּבְכָל פַּעַם הִרְטִיבוּ אֶת שְׂפָתֶיהָ בִּמְעַט מַיִם.

כָּךְ עָבַר כָּל הַיּוֹם בְּיִסּוּרִים עַל לַאסִי וְעַל כָּל

הַיְלָדִים. בָּעֶרֶב, אָמְרָה רִבְקָה לְשׁוֹמֵר־הַלַּיְלָׂה,

שֶׁלַּאסִי כָּל כָּךְ חוֹלָה, שֶׁאוּלַי תָּמוּת הַלַּיְלָה. אִם יִקְרֶה

כַּדָּבָר הַזֶּה, עָלָיו לְסַלֵּק אוֹתָהּ מֵעֵבֶר לַגָּדֵר

– וּכְדַאי – אָמְרָה לוֹ – לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּשֶׁקֶט, שֶׁהַיְלָדִים

לֹא יִשְׁמְעוּ כִּי הֵם כָּל כָּךְ יִתְעַצְּבוּ וְיִבְכּוּ.

בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, לְמָחֳרַת אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, כְּשֶׁהִתְעוֹרְרָה

רִבְקָה בְּחֶדְרָהּ, אֶת מִי מָצְאָה עוֹמֶדֶת בַּפֶּתַח, אָמְנָם

רוֹעֶדֶת וַעֲדַיִן חוֹלָה? – אֶת לַאסִי כַּמּוּבָן! הִיא בָּאָה

לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי רִבְקָה, וּכְאִלּוּ לְהַגִּיד לָהּ:

– הַבִּיטִי עָלַי, רִבְקָה, אֲנִי לֹא מֵתָה בִּכְלָל! אָז לָמָּה

אָמַרְתְּ?

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאָה סוֹנְיָה לַגַּן, כְּדַרְכָּהּ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ.

כְּשֶׁנִּכְנְסָה הַבַּיְתָה, הִתְבּוֹנְנָה בַּכּוּךְ, מְקוֹם רִבְצָהּ שֶׁל

לַאסִי הַחוֹלָה וְרָאֲתָה שֶׁאֵינֶנָּה וְחָשְׁבָה שֶׁבְּוַדַּאי כְּבַָר

מֵתָה, וְהַשּׁוֹמֵר לָקַח אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה, בְּשֶׁקֶט, אֶל מֵעֵבֶר

לַגָּדֵר…

סוֹנְיָה הִתְעַצְּבָה מְאֹד מְאֹד. הִיא סִפְּרָה אֶת הַדָּבָר

לַיְלָדִים, וְהֵם הָלְכוּ לְסַפְּרוֹ לְרִבְקָה.

כְּשֶׁהִתְקָרְבוּ לְחֶדְרָהּ, נִדְהֲמוּ: הִנֵּה לַאסִי עוֹמֶדֶת לָהּ

עַל הַמִרְפֶּסֶת עַל יַד רִבְקָה הַמִּתְכּוֹנֶנֶת לַעֲלוֹת יַחַד

אִתָּהּ לַגַּן! אֲחָדִים מֵהֶם רָצוּ מִיָּד בַּחֲזָרָה הַבַּיְתָה

וּבִשְׂרוּ לְסוֹנְיָה אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַמְשַׂמַּחַת.

סוֹנְיָה הִתְרַגְּשָׁה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁתָּפְסָה אֵיזוֹ שְׁמִיכָה וְרָצָה

עִם הַיְלָדִים הַמְבַשְּׂרִים, לִקְרַאת רִבְקָה וְלַאסִי, עִם

כָּל הַיְלָדִים. הִיא חִבְּקָה אֶת לַאסִי וְהֶעֶלְתָה אוֹתָה

עַל הַשְּׂמִיכָה. כֹּל הַיְלָדִים הֶחֱזִיקוּ בָּאַפִּרְיוֹן סָבִיב

סָבִיב, וְנָשְׂאוּ אֶת לַאסִי הַגְּבֶרֶת כְּמוֹ מַלְכָּה, הַבַּיְתָה,

כְּשֶׁהֵם מַשְׁמִיעִים תְּרוּעוֹת גְּדוֹלוֹת. כָּל יַלְדֵי הַגַּנִּים

וְהַכִּתּוֹת שָׁמְעוּ אֶת הָרַעַשׁ, יָצְאוּ הַחוּצָה, וְאַף כִּי לֹא

יָדְעוּ מַה קָּרָה, הִצְטָרְפוּ לַתַּהֲלוּכָה הָעַלִּיזָה.

לְלַאסִי הָיוּ אָז גּוּרִים בְּבִטְנָּה. אוּלַי הֵם שָׁמְרוּ עָלֶיה

שֶׁלֹא תָּמוּת? הֵם רָצוּ מְאֹד מְאֹד לְהִוָּלֵד וְלִגְדֹּל וְלֹא

וִתְּרוּ עַל זֶה בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן.


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות