רקע
תקוה שריג
הַתֵּל עַל יַד בֵּית־הַשֵּׁיךְ

כְּמוֹ הַיּוֹם, כָּךְ גַּם פַּעַם, הָיוּ יַלְדֵי הַגַּנִּים יוֹצְאִים

לְטִיּוּלִים קְצָרִים וַאֲרֻכִּים, וְלַאסִי הַגְּבֶרֶת הָיְתָה

הַסַּיֶּרֶת. הִיא רָצָה תָּמִיד בָּרֹאשׁ, נוֹבֶרֶת וּמְרַחְרַחַת

פֹּה וְשָׁם בְּכָל תְּלוּלִית מִתַּחַת לְכָל שִׂיחַ וּבְתוֹךְ

הָעֲשָׂבִים וּבְעִקְּבוֹתֶיהָ הוֹלְכִים הַיְלָדִים.

עַל פִּי רֹב, בֶּאֶמֶת נִמְצָא מַשֶּׁהוּ בַּמָקוֹם שֶׁנָּבְרָה:

חֲפַרְפֶּרֶת, קִפּוֹד, אוֹ סְתָם עֶצֶם לְבָנָה שֶׁל פֶּגֶר.

הִיא הָיְתָה נוֹבַחַת לְעֻמַּת לַהֲקוֹת צִפֳּרִים שֶׁעָפוּ

בַּמָּרוֹם, מְקַפֶּצֶת מִסָּבִיב לַפָּרוֹת בַּמִּרְעֶה הַזָּרוּעַ,

מִתְחָרָה בְּזוּג סוּסִים שֶׁמָּשְׁכוּ עֲגָלָה, נוֹבַחַת עַל גִ’יפּ,

כּוֹעֶסֶת עַל שֶׁהִקְדִּים אוֹתָהּ, בַּדֶּרֶךְ מִן הַבַּיִת אֶל

הַכְּרָמִים, וַאֲפִלּוּ רוֹטֶנֶת עַל מָטוֹס מַרְעִים בַּשָּׁמַיִם.

כְּשֶׁהָיוּ הַיְלָדִים יוֹצְאִים לְטִיּוּל רָחוֹק, בַּטֶּנְדֶּר הַכָּחֹל,

אוֹ בְּעֶגְלַת טְרַקְטוֹר, מִי הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁקִּפְּצָה

וְעָלְתָה כְּאִלּוּ הִזְמִינוּ אֶת הָרֶכֶב סְפֵּיישְׁל בִּשְׁבִילָהּ?

כַּמּוּבָן – לַאסִי הַגְּבֶרֶת! כְּשֶׁהָיוּ הַיְלָדִים מִתְרַחֲצִים

בַּבְּרֵכָה, אוֹ בַּסַּאחְנֶה, הָיְתָה לַאסִי מִשְׁתַּכְשֶׁכֶת אִתָּם

בַּמַּיִם, תּוֹפֶסֶת מֵהֶם אֶת הַכַּדּוּר בְּשִׁנֶּיהָ, קוֹפֶצֶת עַל

הַיְלָדִים וּמְשַׂחֶקֶת אִתָּם בְּמַחֲבוֹאִים, כְּשֶׁהִיא צוֹלֶלֶת

וְנֶעְלֶמֶת לָהּ בַּמַּיִם הָעֲמֻקִּים, לְלֹא פַּחַד.

בֹּקֶר בָּהִיר וְצוֹנֵן שֶׁל סוֹף הַקַּיִץ, יָצְאוּ הַיְלָדִים, יַלְדֵי

כִּתַּת “כְּפִירִים” לְטִיּוּל. בְּכִתָּה זוֹ הָיוּ לְלַאסִי יְדִידִים

רַבִּים. כֻּלָּם יְלָדִים שֶׁגָּדְלוּ פַּעַם בְּגַן רִבְקָה. אַף עַל פִּי

שֶׁהָיוּ כְּבָר גְּדוֹלִים מְאֹד, הָיוּ קוֹרְאִים לִפְעָמִים לְלַאסִי

לְטַיֵּל אִתָּם, וְהִיא אָהֲבָה לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם.

לַאסִי לֹא חָזְרָה מֵהַטִּיּוּל הַזֶּה.

אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר? אַף יֶלֶד לֹא רָאָה וְלֹא הִרְגִּישׁ. תָּמִיד

הָיְתָה מִתְקַדֶּמֶת לָהּ לִפְנֵי כֻּלָּם, וְכָךְ גַּם הַפַּעַם. וְהִנֵּה

אֵינֶנָּה!

מַה קָּרָה לְלַאסִי? אֵיפֹה לַאסִי?

הַיְלָדִים חִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ, שָׁרְקוּ לָהּ וְקָרְאוּ לָהּ בְּקוֹלֵי

קוֹלוֹת לַשָּׁוְא.

הֵם שָׁבוּ הַבַּיְתָה שׁוֹתְקִים וַאֲפֹרִים. הֵם קִוּוּ בְּלִבָּם,

שֶׁלַּאסִי תִּקְפֹּץ לִקְרָאתָם מִגַּן ד'. אֲבָל כְּשְׁיַּלְדֵי הַגַּן

הִקִּיפוּ אוֹתָם בְּצָהֳלָה וְשָׁאֲלוּ: – אֵיפֹה לַאסִי? אֵיפֹה

לַאסִי? – הָיוּ עֲצוּבִים עוֹד יוֹתֵר.

כָּל הַיְלָדִים, הַגְּדוֹלִים וְהַקְּטַנִּים, חָזְרוּ לִסְבִיבַת בֵּית

הַשֵׁיךְ לְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ שֵׁנִית.

מִי מָצָא אוֹתָהּ? – אֶיָל שֶׁאָמַר:

– גְּמוּרָה. מֵתָה. הָעֵנַיִם שֶׁלָּהּ פְּתוּחוֹת קְצָת, קְצָת,

סֶדֶַק צַר.

כָּךְ סִפֵּר אֱיָל וְשִׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו, שֶׁלֹֹּא יִרְאוּ שֶׁהֶן

רְטֻבּוֹת מִדְּמָעוֹת.

בּוֹ בָּעֶרֶב, בִּקְּשָׁה גִּילָה מֵאַבָּא שֶׁלָּה, צְבִי, לָבוֹא אֶל

הַגַּן עִם הַטֶּנְדֶּר, כְּדֵי לִנְסֹעַ לַמָּקוֹם שֶׁנִּמְצְאָה בּוֹ לַאסִי,

אֶל הַתֵּל שֶׁעַל יַד בֵּית הַשֵּׁיךְ.

מִי קָרָא וְאָסַף אֶת כָּל הַיְלָדִים? וְאֵיךְ זֶה בָּאוּ כֻּלָּם?

הֵם עָלוּ בְּשֶׁקֶט עַל הַטֶּנְדֶּר, אֶחָד אֶחָד. בַּדֶּרֶךְ אָסְפוּ

אִתָּם גַּם אֶת רִבְקָה. אַבָּא שֶׁל גִּילָה לָקַח עִמּוֹ אֶת

חֲפִירָה. הֵם נָסְעוּ לְגַן הַיָּרָק, וְשָׁם, עַל הַתֵּל שֶׁל בֵּית

הַשֵּׁיךְ, בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁאֱיָל מָצָא אוֹתָהּ – רָאוּ אֶת

לַאסִי הַמֵּתָה. כְּדַאי לְסַפֵּר, לָכֶם אֵיךְ חָפַר אַבָּא שֶׁל

גִּילָה קֶבֶר, וְאֵיךְ עָזְרוּ הַיְלָדִים לְהַכְנִיס אֶת לַאסִי

לְתוֹכוֹ? לֹא, לֹא כְּדַאי, כִּי זֶה עָצוּב.

צָרִיךְ לְסַפֵר שֶׁהַיְלָדִים סִדְּרוּ אֲבָנִים בְּשֹוּרָה מִסָּבִיב

סָבִיב לַקֶּבֶר? וְשֶׁאַחַר־כָּך קָטְפוּ פְּרָחִים וְעָלִים וְכִסּוּ

אֶת כֻּלּוֹ בִּפְרָחִים? וְכָל זֹאת לְגַמְרֵי בְּעַצְמָם! אַף אֶחָד

לֹא אָמַר לָהֶם לַעֲשׂוֹת זֹאת…

חֳדָשִׁים רַבִּים לְאַחַר שֶׁמֵּתָה לַאסִי, כְּשֶׁהָיוּ הַיְלָדִים

עוֹבְרִים שָׁם, עַל יַד הַתֵּל הַיָרֹק הַמְכֻסֶּה כֻּלוֹ חֲלָמִית

סְבוּכָה וּגְבוֹהָה, הָיָה תָּמִיד מִישֶׁהוּ אוֹמֵר:

–פֹּה הַקֶּבֶר שֶׁל לַאסִי. בּוֹאוּ נִרְאֶה, אוּלַי לַאסִי פֹּה?

אוּלַי הִיא לֹא מֵתָה? – – –


סוף.png
המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות