רקע
תקוה שריג
אני רומל!

בתש"א (1941) ישבה פלוגה א' של הפלמח במשקים כפר־גלעדי, דפנה ודן

ועסקה כמובן בעבודה ובאימונים.

בכפר־גלעדי התקיים אז קורס מכי"ם.

יום אחד שהיה יום שבת, נקרא מפקד הקורס, נחום, לחולתא

ושם נמסרה לו הודעה דחופה:

־ עליך לקיים מייד מסדר פלוגתי ובמסדר תודיע שלפלוגה א' ניתן הכבוד,

לצאת מייד לקו הראשון של החזית הדרומית!

נחום הנרעש מן הבשורה, שב לכפר־גלעדי מאושר לנלהב:

הרי זו בדיוק הייתה תקוות כל יהודי בארץ, להילחם בגרמנים הנאצים!

הוא הרים מייד את הפלוגה על הרגליים וריכז אותה בסככה מרוצפת חצץ, שהייתה

בנויה בלב מאהל הפלמח.

הוא ניצב מול החבר’ה שהרגישו את עצמם במעמד היסטורי

ומסר את ההודעה, וסיים את דבריו בדברים האלה:

־ חבר’ה, מחר, עם ערב, אנחנו יוצאים לנגב להילחם ברומל!

מפה ומשם הופיעו קוניאק ושֶרי־ברנדי ושתו לחיים,

בעיניים נוצצות, בשרירים מתפוצצים מכוח ומרץ, בלבבות הולמים.

את המשקה קינחו באבטיחים חבויים באוהלים.

כבר הייתה שעת לילה מאוחרת, ובחורים רבים התנדנדו,

צעקו ושרו בגילופין.

ונחום – נאחז בעמוד הסככה והכריז על שקט.

דממה נפלה וכולם הקשיבו רב קשב ואז קרא:

־ אני רומל!…

מי שהיה עדיין פיכח, התפוצץ מצחוק

ומי שהיו שתויים, כמו המפקד, הגבירו את ההילולה.

לאחר ההכרזה המדהימה הזו, הסביר נחום את פשר הפקודה,

את כל הגדולות והנפלאות שתעשה פלוגה א' בחזית –

הוא לא היה שיכור אלכוהול, הוא היה שיכור מאושר,

על שיזכו הוא וחבריו ללחום בנאצים.


למחרת פורקו האוהלים, נארזו החפצים האישיים והפלוגתיים

והכול, והאנשים, והחפצים, הועמסו על משאית חסרת דפנות

ויצאו לדרך לחזית.

הם נסעו בינתיים רק עד נגבה…

על זה בדיוק מוסבות שורות השיר הידוע משירי הפלמח, השיר על הפלוגונת…


1987

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות