רקע
עמנואל הרוסי
מַעֲשֶׂה בְּרַב־עָנָן
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: עמיחי; תשכ"ז 1966
רב ענן.png

וּבִכְפָר אֲבִימַיִם וּבְרוּחַ שׁוֹבֵבָה קַלַת הַכְּנָפַיִם

וּבֶחָבֵר גִשְׁמוֹנִי אֶפְרַיִם

 

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

מַה יוֹם מִיוֹמַיִם

בִּכְפָר אֲבִימָיִם?

כִּנּוּס חַקְלָאִי שָׁם יוֹצֵא מִן הַכְּלָל.

עוֹמֵד עַל בָּמָה וְנוֹאֵם לַקָהָל

מַרְצֶה מְכֻבָּד,

עִפָּרוֹן לוֹ בַּיָד,

עַל אַפּוֹ מִשְׁקָפַיִם,

וְהַתֹּכֶן: אֵין מָיִם.

אֵין מָיִם. אֵין מָיִם.

בְּהִירִים הַשָּׁמָיִם.

עַל הַסָף כְּבָר כִּסְלֵו.

וְדוֹאֵב כְּבָר הַלֵב.

אֲבֵלִים הַשָׂדוֹת.

וּמַה לַעֲשׂוֹת?


יוֹרְדִים וְעוֹלִים עַל בָּמַת הַדַבֶּרֶת,

מַרְצִים מִתְפָּרְצִים כִּדְבוֹרִים בַּכַּוֶרֶת.

מַצִיעַ אֶחָד לְאַדוֹת אֶת הַיָם.

מַצִיעַ שֵׁנִי לִקְדֹחַ מֵי־תְּהוֹם.

מַצִיעַ שְׁלִישִׁי: תְּפִלָה בְּרֹב־עָם

(אֶמְצָעִי זֶה בָּדוּק –

וְהוּא אִישׁ אָדוּק).

וּבָהִיר הוּא הַיוֹם.


זוֹהֲרִים הַשָּׁמַיִם.

וּבֵינָתַיִם

אֵין מָיִם. אֵין מָיִם.

וּבְסוֹף הַנִצוּחַ

מִקֵץ עוֹד יוֹמַיִם –

עָלָה לְוִכּוּחַ

אִישׁ כְּפַר־אֲבִימָיִם.

וְכָךְ הוּא אָמַר:


– חֲבֵרִים, זֶה שָׁמַעְתִּי,

כִּי גֶשֶׁם אֶפְשָׁר גַם לִיצֹר אוֹטוֹמַטִי

כְּלוֹמַר בִּמְכוֹנָה. וְתַסְכִּימוּ אִתִּי,

שֶׁכְּדַאי לְהָכִין עַב־עָנָן מְלָאכוּתִי.

אוֹ־אָז בִּלְחִיצַת קָט־כַּפְתּוֹר בְּנָקֵל

יֵרְדוּ הַגְּשָׁמִים בְּכָל תְּחוּם יִשְׂרָאֵל.


וּמִי הַמְהַנְדֵס שֶׁיִבְנֶה מְכוֹנָה,

אֲשֶׁר אֶת הַגֶשֶׁם תָּבִיא לָעוֹנָה?

מִי? אַל תִּשְׁאָל.

מְפֻרְסָם בַּקָהָל,

שֶׁכָּל פֶּלֶא טֶכְנִי בִּכְפַר־אֲבִימָיִם

הוּא פְּרִי הַיְצִירָה שֶׁל גִשְׁמוֹנִי אֶפְרַיִם.

הוּא שֶׁבָּנָה מַכְבֵּסָה שֶׁל חַשְׁמַל.

הוּא שֶׁהִשְׁקִיעַ כִּשָׁרוֹן וְעָמָל

בְּבִנְיַן הַלוּלִים מַרְהִיבֵי לֵב וָעָיִן.

וְהוּא שֶׁעָשָׂה בְּעַצְמוֹ גַם קוֹמְבַּיְן!


וּבְכֵן, שׁוֹאֲלִים, הַגֵד־נָא, אֶפְרַיִם,

הֲתוּכַל לַעֲרֹךְ הִתְחָרוּת עִם שָׁמַיִם?


הִרְהֵר הַבָּחוּר וְעָנָה לְעֵרֶךְ זֹאת:

– הַג’וֹבּ מְעַנְיֵן. צָרִיךְ לְנַסוֹת!


אָז הָחְלַט פֶּה אֶחָד בְּכִנוּס אֲבִימָיִם:

– לְהַטִיל מְשִׂימָה עַל גִשְׁמוֹנִי אֶפְרַיִם,

שֶׁיְתַכְנֵן וְיִבְנֶה תּוֹךְ יָמִים מוּעָטִים

מַכְשִׁיר מְיֻחָד לְעָנָן מְלָאכוּתִי.


 

פֶּרֶק שֵׁנִי

נַשְׁאִיר־נָא בַּצַד לִשְׁנִיָה אוֹ לִשְׁתַּיִם

אֶת כְּבוֹד הַמְהַנְדֵס, חֲבֵרֵנוּ אֶפְרַיִם.

נָטוּס־נָא בְּצַוְתָא, חַבְרַיָא. לְאָן?

אֶל קְצֵה הַשָׁמַיִם, אֶל מְעוֹן רַב־עָנָן.


בַּרְנַשׁ מְנֻפָּח וּזְעוּם עַפְעַפַּיִם

שׁוֹכֵן רַב־עָנָן לוֹ בִּקְצֵה הַשָׁמַיִם.

יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ כְּבָר יָמִים בְּלִי לָזוּז.

פָּנָיו חֲמוּצִים מֵרֹב רֶשַׁע וָבוּז.


וּפֶתַע דְפִיקָה קַלִילָה עַל הַדֶלֶת:

– הֲמֻתָּר לִי לָבוֹא? –

הָרוּחַ שׁוֹאֶלֶת.

– אָסוּר! –

לָהּ עוֹנֶה קוֹל צָרוּד מִבִּפְנִים.

וְהַקוֹל – קוֹל הַבַּס שֶׁל עָנָן זְעוּם פָּנִים.

אַךְ הָרוּחַ הִיא רוּחַ – קַלַת הַכָּנָף –

תִּסְגֹר אֶת הַדֶּלֶת – תִּפְרֹץ בָּאֶשְׁנָב.


וְכָךְ הִיא אוֹמֶרֶת:

– שָׁלוֹם לְךָ, מַר!

יָצְאָה הֲבָרָה שֶׁהִנְךָ מְיֻתָּר.

אֵין צֹרֶךְ בְּגֶשֶׁם, אֵין צֹרַךְ בְּמָיִם.

עָמֵל שָׁם אֶפְרַיִם בִּכְפַר אֲבִימָיִם.


הוֹי מַה זֹאת? – שָׁאַלְתִּי – וַיַעַן: בִּתִּי,

מַכְשִׁיר לְיִצוּר רַב־עָנָן מְלָאכוּתִי…

קָפַץ רַב־עָנָן מְרֻגָז וְנָפוּחַ:

– אֵי גָר הַבַּרְנָשׁ, יִכָּנֵס בּוֹ הָרוּחַ!


אוֹמֶרֶת הָרוּחַ בְּנֹעַם כְּנָפַיִם:

– בּוֹא, אוֹבִילְךָ אֶל הַכְּפָר אֲבִימָיִם.


 

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי

הָלְכוּ. הֶעָנָן עִם הָרוּחַ בְּיַחַד.

צֵרְפוּ אֶת הָרַעַם גַם כֵּן לַמִשְׁלַחַת,

צֵרְפוּ גַם בָּרָק לְהָאִיר אֶת הַדֶרֶךְ.

וְכָךְ הִשְׁתָּהוּ כְּיוֹמַיִם לְעֵרֶךְ

עַד שֶׁהִגִּיעוּ בְּאֵלֶה יוֹמַיִם,

וַיַחֲנוּ מֵעַל בֵּית אֶפְרָיִם.


 

פֶּרֶק רְבִיעִי

פָּתַח רַב־עָנָן:

– לוּ שְׁמָעֵנִי, אֶפְרַיִם,

אַל תִּתְחָרֶה בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם.

זֶה זִכְיוֹנִי. זוֹהִי זְכוּת מַמָשִׁית,

שֶׁנִתְּנָה לִי מִשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית.


צָחַק לוֹ אֶפְרַיִם וַיַעַן: הַמְתֵּן!

וְגֶשֶׁם טִבְעִי וּבְשֶׁפַע תִּתֵּן?


אָמַר רַב־עָנָן:

– זוֹ חֻצְפָּה, בְּחַיָי.

הַפְסֵק הַמְלָאכָה וּמִיָד בְּלִי כָּל תְּנַאי!

הַפְסֵק הַמְלָאכָה חֵת וּשְׁתַּיִם מַהֵר,

פֶּן אֶתְגָעֵשׁ וּפֶן אֶתְמַרְמֵר!


כֹּה דִבֵּר רַב־עָנָן וְלָרוּחַ שָׁרַק,

וַיִסְפֹּק כַּף אֶל כַּף וַיַדְלֵק הַבָּרָק,

וַיְהִי רַעַם תּוֹתָח וַיִפְרֹץ אֶת הַשֶׁקֶט,

וְהָרוּחַ דוֹפֶקֶת, בּוֹקֶקֶת, שׁוֹקֶקֶת.


וַיִצְחַק לוֹ אֶפְרַיִם: לֹא תַּפְחִידוּ אוֹתִי.

עָשׂה אֶעֱשֶׂה כָּאן עָנָן מְלָאכוּתִי.

וַיְנַסֵר בַּמַשׂוֹר, וַיִדְפֹּק בַּפַּטִישׁ –

כִּי חָזָק וּבוֹטֵחַ וְגֵא הוּא הָאִישׁ.


 

פֶּרֶק חֲמִישִׁי

אָז הָרוּחַ הֵחֵלָה לוֹעֶגֶת בְּקוֹל:

– הֵי עָנָן מְכֻבָּד, אֲדוֹנִי הַגָדוֹל,

הֵי, עָנָן, בָּא קִצְךָ לְהֵעָלֵם בְּלִי כָּבוֹד.

רְאֵה! אֶפְרַיִם שֶׁלָנוּ מוֹסִיף לַעֲבֹד!

לֹא יָכֹל רַב־עָנָן שֵׂאת חֶרְפָּה עוֹד וְעוֹד

וַתִּזְלֹגְנָה עֵינָיו עַל הָאָרֶץ דְמָעוֹת.


 

פֶּרֶק שִׁשִׁי וְאַחֲרוֹן

וְקָרוֹת הַדְּמָעוֹת וּמְשִׁיבוֹת הֵן כָּל נֶפֶשׁ.

צוֹהֲלִים תִּינוֹקוֹת בַּשְׁלוּלִית וּבָרֶפֶשׁ.


צוֹחֲקִים פַּלָחִים. וְכָל בְּנֵי אֲבִימָיִם

מִתְכַּנְסִים וְאוֹמְרִים: נִצְחוּ הַשָׁמַיִם!


הֲנַח אֵת הַג’וֹבּ, הֲנַח כְּבָר, אֶפְרַיִם.

הַבֵּט מָה רַבִּים וְטוֹבִים הֵם הַמָיִם!


אַךְ אֶפְרַיִם שֶׁלָנוּ – אֵין עַקְשָׁן כְּמוֹתוֹ.

לֹא יִטֹשׁ פַּטִישׁוֹ, לֹא יַנִיחַ מְלַאכְתּוֹ.


הוּא צוֹחֵק וְאוֹמֵר לִבְנֵי אֲבִימָיִם:

טוֹב. אַפְסִיק בִּמְלַאכְתִּי לְשָׁעָה שְׁעָתַיִם,


אֲיַבֵּשׁ חֻלְצָתִי שֶׁהַגֶשֶׁם הִרְטִיב.

אַךְ אַכְרִיחַ אוֹתוֹ אֶת טִבְעוֹ לְהֵיטִיב.


עוֹד אֶחֱזֹר לַמְלָאכָה. אֲסַיֵם עַד תֻּמָהּ.

לֹא תִּלְהַט אַדְמָתִי הַשְׁחוּנָה בְּחֻמָהּ!


בֶּן־חוֹרִין יִהְיֶה בְּאַרְצוֹ הָאָדָם.

וּבִזְרוֹעַ יָבִיא הַגְשָׁמִים בְּעִתָּם!


כֹּה הִכְרִיז חֲבֵרֵנוּ גִשְׁמוֹנִי אֶפְרַיִם.

וּלְשֵׁמַע דְבָרָיו הִתְיַפְּחוּ הַשָׁמָיִם.


[ציור – עמ' 6]


המלצות קוראים
תגיות