רקע
תקוה שריג
מדוע אין סבתא לאמא של ענתי?
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: בית־השיטה: [חמו"ל]

היה היתה לה סבתא


סבתא! – אמרה לי, יום אחד, נכדתי סיון, בת התשע

– את יודעת מה שענתי מהכיתה שלי אמרה לי?

– לא, סיון, מה ענתי אמרה לך?!

– שלאמא שלה, חוה’לה, בכלל לא היתה סבתא!

  • איך זה יכול להיות? אז מי ילדה את האמא של חוה’לה,

את סבתא-מרים שלה?!


– בוודאי שהיו לסבתא-מרים של ענתי, אבא וגם אמא, אבל –

–אבל מה, סבתא, מה קרה להם?

– סיון, ילדתי, זהו סיפור עצוב מאוד

ואת לא כל-כך אוהבת סיפורים עצובים ולפעמים את אפילו בוכה…

– ספרי, סבתא, אני אתגבר יפה, ולא אבכה.

– טוב, סיון, אם את מבקשת, אספר לך. אבל זכרי, את ביקשת!


זה היה בערב חשוך וקריר.

ישבנו רק שתינו, לאור הכוכבים, במרפסת, ואני סיפרתי לנכדתי, לסיון שלי, על סבא וסבתא של חוה’לה, אמא של ענתי,

חברתה הטובה של סיון.


יותר רע מכל הרעים

  • לפני שנים, לא כל-כך רבות, סיון, כשאמא שלך ואבא שלך

כבר נולדו, אבל היו עדיין תינוקות קטנטנים,

היו גם הוריהם של חוה’לה, מרים ואפרים, וגם אנחנו,

סבא וסבתא שלך צעירים-צעירים.

רק מעט יותר מבני עשרים!

אבל אנחנו, נולדנו כאן בארץ-ישראל, בירושלים,

וההורים של חוה’לה, מרים ואפרים, נולדו בארץ רחוקה, בפולין,

וכשהיו גדולים, עלו לארץ-ישראל כחלוצים, והוריהם, נשארו שם, בחוץ-לארץ…

– ואז מה קרה להם? – שאלה סיון,

– ואז, בדיוק אז, כשאמא ואבא שלך וההורים של ענתי נולדו,

קם שליט רע בגרמניה, היטלר שמו, ימח-שמו,

ושלח את הצבא הגרמני, שקראו לו הצבא ה“נאצי”,

לכבוש ולנצח, לשדוד ולהרוג עמים ומדינות.

ובכל אותן ארצות, בין כל אותם עמים, היו המוני יהודים, מיליונים!

ואותם רצה היטלר להשמיד, ביחוד אותם.

– מה זה “להשמיד”, סבתא? – שאלה אותי סיון,

– “להשמיד”, זאת אומרת לחסל, להרוג, למחוק, לשרוף,

שבכלל לא יישארו יהודים בשום מקום!

– כמו פרעה, שרצה לזרוק למים את כל התינוקות של בני-ישראל? – כן, סיון, כמו פרעה, כמו המן הרשע, כמו אנטיוכוס,

כמו כל הרעים שאת מכירה, יותר רע מכל הרעים!

היטלר היה הרע שבכל הרעים שבעולם.

– והוא ניצח את הסבא והסבתא של חוה’לה? – שאלה סיון,

– כן, סיון… הוא ניצח אותם לא רק אותם…

החיילים שלו, נאצים, כבשו את כל פולין,

ניצחו את הצבא הפולני וכבשו אפילו את וארשה,

העיר הכי גדולה בפולין, שבה חיו סביה של חוה’לה,

– ומה הגרמנים עשו להם, סבתא?… שאלה סיון.

הגרמנים הנאצים שדדו מכל היהודים את כל מה שהיה להם,

כסף, רהיטים, בגדים, הכול, וכך גם מההורים של חוה’לה,

שדדו הכל וגירשו אותם מהבתים שלהם.

– לאן? – שאלה סיון.

הם הכניסו אותם לתוך שכונה הגדולה, שקראו לה גיטו.

תארי לך, סיון, אלפי-אלפים אנשים, נשים וגברים

והמוני זקנים וילדים, בתוך שכונה שסגרו עליה בחומה

ועל החומה שמרו גרמנים אכזריים:

הם ירו על היהודים ברובים וזרקו רימונים על כל יהודי

שניסה לברוח אל מחוץ לחומות הגיטו.

הם הרגו אותם בלי רחמים.

היהודים היו רעבים, צמאים, חולים וחלשים וגרו בדוחק נורא.

הגברים והנשים הבריאים עבדו בבתי-חרושת, שהגרמנים הקימו

כדי להכין לצבא הגרמני, נשק, בגדים, נעליים,

ועוד כל מיני דברים נחוצים למלחמה.

– והחולים, והילדים? – שאלה סיון והקול שלה כבר רעד

והעיניים שלה מלאו דמעות.

– הם התנפחו מרעב, הם מתו ברחובות, בבתים, במרתפים,

בכל יום היו אוספים את המתים בעגלות,

ואת יודעת, סיון, מי עזר יותר מכולם?

– מי? – שאלה סיון.

– הילדים! הילדים היהודים,

אלה שלא מתו ממחנק, מרעב, מקור, הם התגברו על הכול,

הם מצאו כל מיני חורים, חורבות, חצרות עזובות ותעלות ביוב,

שדרכן יצאו מחוץ לחומת הגיטו ומביאים לפולנים,

שחיו להם שם בבתיהם כמעט בשלום, כל מיני חפצים,

ארנקים מלאי כסף, שעונים, בגדים, כפות ומזלגות מכסף,

שהצליחו להסתיר מעיני הגרמנים,

ומחליפים אותם בלחם ובתפוחי-אדמה ובכל מיני דברים נחוצים ומביאים להוריהם, במרתפים שבגיטו.

את אחיה של מרים, אמא של חוה’לה,

הרגו הגרמנים כשתפסו אותו ובידיו כיכר לחם.

הוא היה ילד קטן בן שש…

– ומה היה הסוף סבתא? – שאלה סיון –

–הסוף עוד רחוק, סיון, הסיפור נהייה יותר ויותר עצוב,

את רוצה לשמוע עוד?

– כן, סבתא, הכול!

– הגרמנים כבשו ארצות רבות, הם התכוונו גם לכבוש את ארץ-ישראל,

ואז הגרמנים התחילו לשלוח את היהודים ברכבות,

בכל מספר שבועות ואחר-כך, בכל מספר ימים,

היו שולחים את היהודים ברכבות, מפולין, מהונגריה, מצ’כיה, מיוון ומכל מקום שכבשו

צפופים ודחוקים כמו דגים,

– לאן? – שאלה סיון –

למחנות ריכוז ברחבי פולין,

– מה זה, הדבר שאמרת? “מחנות”?

“מחנה-ריכוז” היה מחנה ענק של אלפי צריפים

ובצריפים אצטבות של עץ צרות, קשות וצפופות,

שעליהן ישנו היהודים בלילות,

במחנות הריכוז, עבדו היהודים עבודת פרך.

– כמו במצרים? – שאלה סיון

– כן, כמו במצרים, ואפילו רע יותר,

ונתנו להם מעט מאוד אוכל ומים ומעט מאוד שמיכות,

היהודים לבשו בגדי אסירים, בגדים עם פסים…

ועל זרועותיהם חקקו מספרים, הן בבשר,

אבל לא כולם היגיעו למחנות-הריכוז לאותם צריפים, לאותם בגדים…

– ולאן לקחו אותם, סבתא?

– לכבשנים, לכבשנים, סיון.

– מה זה “כבשנים” – סבתא,

– כבשנים – הם תנורים ענקיים…

– תנורים? של לחם? – צרחה סיון,

– לא, לא של לחם, תנורים של גאז, של אוויר כזה,

מרעיל, ממית.

הגרמנים היו מפשיטים את כל היהודים ערומים,

משקרים להם, שהם חייבים להתקלח,

ואחרי שהיהודים התפשטו ערומים, כדי להתקלח,

היו הנאצים דוחפים אותם לתוך תאים קטנים וסגורים,

פותחים לתוכם צינור של גאז וכולם היו מתים בן-רגע,

הם נשארו עומדים ומתים.

כל-כך צפופים היו שאפילו ליפול לא נפלו– –

– וסבא וסבתא של ענתי, של חוה’לה,

גם אותם דחפו לשם?

שתקתי.

אפילו לאור הכוכבים, הבחנתי בפניה החיוורים כסיד של סיון.

– כן, ילדתי, סבא שלה מת ממחלה קשה במחנה-הריכוז

אבל אמא שלה ואחות קטנה נחנקו בגאזים… בכבשן.

אבל לבסוף ניצחו את הגרמנים


  • ואף אחד לא ניצח את הגרמנים ואת היטלר? –

שאלה סיון לאחר ששתקתי, נחנקת בעצמי מסיפורי שלי.

– אבל, סיון, בסוף ניצחו את הגרמנים וגם את היטלר.

היהודים נלחמו בגיטאות, בווארשה

ובגיטאות אחרים בפולין,

למרות שהיו כל-כך רעבים וחלשים,

למרות שהיו כל-כך מעטים,

למרות שהיה להם מעט מאוד נשק

הם הרגו גרמנים

והיו יהודים שגם ברחו ליערות ומשם היו מתנפלים

על שיירות גרמניות ופוגעים בהם.

אלה היו גיבורים גדולים, שקוראים להם פרטיזאנים.

גם ילדים היו ביניהם, פרטיזאנים קטנים…

אבל אלה שניצחו את הצבא הגדול והחזק של הגרמנים

היו בעיקר צבאות גדולים.

האמריקאים נלחמו בגרמנים וגם הרוסים

וגם האנגלים וגם אנחנו, יהודים מארץ-ישראל.

חיילים יהודים רבים מן הארץ יצאו להילחם בגרמניה

והם היו חטיבה מיוחדת שקראו לה “הבריגדה”.

לבסוף – כל אלה ביחד ניצחו את הגרמנים!

איומה ונוראה היתה השואה, האסון הגדול ביותר שבא עלינו, הקשיבי לי היטב, סיון:

שישה מיליון יהודים,

עכשיו רק השתדלי לזכור:

“שישה מיליון יהודים”.

ורק כשתגדלי תביני כמה זה הרבה וכמה זה איום:

שישה מיליון יהודים נשמדו, בתוכם יותר ילדים משיש

בכל מדינת-ישראל כיום!

את יודעת, סיון, העם היהודי היה יכול להיות כיום,

הרבה הרבה יותר חזק, יותר גדול.

ומדינת-ישראל יותר חזקה, יותר מיושבת, יותר פורחת ומפותחת, אילו היו כולם חיים ומולידים בנים ובני בנים…

עכשיו נאנחה סיון אנחת רווחה ואמרה:

– סבתא, כל מה שסיפרת היה ממש-ממש באמת?

– כן סיון, ולא רק שזה היה באמת, אלא שסיפרתי לך

רק טיפ-טיפה מים-האמת…

עכשיו את מבינה, למה אמרה לך ענתי שלאמא שלה, לחוה’לה,

לא היתה סבתא?

אמא שלה עוד לא סיפרה לה, לענתי,

את כל מה שאני סיפרתי לך

היא בוודאי פחדה שענתי תבכה כמוך, סיון,

אבל יום יבוא וענתי תדע, שהיה היתה לה סבתא וגם סבא,

וגם דודים ודודות שם בפולין, משפחה גדולה, יפה וטובה, סיון.

היתה ונשמדהאיננה עוד.


המלצות קוראים
תגיות