רקע
משה בילינסון
"קורופציה"

(רשמי ביקור בברלין)


“קוֹרוּפּציה” זהו עכשיו ענין בפני עצמו בגרמניה זו, אחת הצוּרות של מלשינוּת פרטית אשר גם השלטון הזה נאלץ לצאת במלחמה נגדה. בעזרת “קוֹרוּפּציה” מטילים דופי במוסדות ובאנשים של ה“שיטה הישנה”, כדי להצדיק את חומר הדין נגדם, וכדי להכניס במוחות ןבלבבות את ההכּרה שכוּלם, כוּלם, כוּלם בעולם הזה – אנשי הסוציאליזם והקומוּניזם, אנשי ה“מרכז” והמפלגות הדמוקראטיות – כוּלם לא חיפשוּ בעבודה ציבורית ומדינית בלתי אם טובת הנאה פרטית, התעשרו על חשבון העבודה הזאת, ניצלו לרע את אימון העם, והיחידים המסוּרים, ישרי הלב, הנאמנים, הם הנאצים, שהם לבדם מסוּגלים וראוּיים לעמוד על משמר עניני העם ולשרת אותו ללא ענין פרטי לעצמם, זהו אותו קו הנפשי-התעמוּלתי המתבטא בצעקה, כי “כולם בוגדים, כולם מכרו את המולדת”, או בשטח חיצוני, כי,"כולם שונאים את גרמניה המחוּדשת ושואפים להחריבה ".

אין לף דבר פּשוּט יותר מ“גילוּי קוֹרוּפּציה”. קודם כל: הלא עתה אפשר לשקר מבלי שאדם יוכל לבדוק, הרי לא יעיז או לא יוכל להעמיד את הדברים על האמת. שנית: לכל מוסד ישנם תמיד ענינים כספּיים מסוּבכים אשר מטעמים שונים מכניסים אותם ברוּבּריקות שונות, לפעמים גם ברוּבּריקות אישיות של מנהלי המוסד, מבלי שהדבר מכוּון להנאתם הפּרטית של המנהלים דוקא. שלישית: הענינים הכספּיים המסוּבכים האלה התרבּוּ במאד בגרמניה בשנים האחרונות בקשר עם אי-יציבוּת המטבע, בקשר עם כל מיני גזרות מסחריות-פינאנסיות, בקשר עם הקוֹנטרוֹלה של המנצחים, ולכמה מ“מקרי קוֹרוּפּציה” יש יסוד פאטריוטי טהור, אלא שהפה סתוּם, גם מטעמים חיצוניים וגם מטעמים פנימיים, והאנשים אינם יכולים אפילו ללמד זכוּת על עצמם. רביעית: גם המצב הפּוליטי הבלתי בטוּח של החדשים האחרונים הכריח כמה וכמה מוסדות, פּוליטיים או קשוּרים בפוליטיקה, לכל מיני אופּראציות והעברות, כאילו-אישיות, ואולם מטרתן להציל את הכסף, פּן יפּול בידי האויב הפּוליטי. עתה מגלים השליטים החדשים את האופּרציות האלה, וברור שאין שם אחד בפיהם, כשהם באים לספּר את המקרים האלה להמוני העם, בלתי אם אחד: קוֹרוּפּציה אישית.

בזאת אינני רוצה להגיד שה“שיטה הישנה” היתה נקיה מכל קוֹרוּפּציה. ודאי היו מקרים כאלה ואולי לא מעטים. מסוּפקני, אם המשטר הגרמני- הישן, זה שלפני המלחמה, וביחוּד של המלחמה, היה “מוּסרי” יותר ובטוּחני ש“אנשי נובמבּר” (אנשי המהפכה של 1918) היו יכולים, אלוּ רצוּ, להוקיע את חרפּת הקוֹרוּפּציהשל המשטר הישן במידה גדולה יותר ומוּצדקת יותר מאשר עושים עתה אנשי המשטר הישן שצפו למעלה לגבּי אנשי הרפּוּבּליקה, אלא, שהם, אנשי נובמבּר, בזוּ לשיטת מלחמה כזאת ורצו לנטוע בלב הגרמני את ההכרה הרפּוּבּליקאית-הסוציאליסטית על יסודות עקרוניים,הרגשתיים, ראציונאליים, ולא על יסוד של פסילת האנשים. אם נאריך ימים ונזכה לראות בגרמניה זמנים אחרים, כשיפתחו ספרי השליטים הנוכחיים, נוָכח לדעת מה גדול המרחק בין “התקוֹממוּתה המוּסרית” נגד אנשי ה“שיטה הישנה”.

בינתיים: אלפי-אלפי אנשים הועמדו לעמוּד הקלון וכל אחד אשר שייכוּת כלשהי לו לשלטון הרפּוּבּליקאי-הדמוֹקראטי חשוּד עתה למפרע בקוֹרוּפּציה. אחד מאנשי- הקוֹרוּפּציה האלה שלח לי, לפני כמה ימים, מכתב פרטי. הוא שואל, אם ישנה לו, אפשרוּת לעלות ארצה. והמכתב הוא בעיני תעודה אנוֹשית- היסטורית לא רק מבחינת המחשבה הזאת אשר הנה עלתה על לב איש שהיה עד כה זר לנו לחלוּטין (חדלתי כבר להשתומם להופעת המחשבה הזאת), אלא גם מבחינת ה“קוֹרוּפּציה”. לפני 48 שנה נכנס האיש למפלגה הסוציאליסטית ועבד בה עבודה מסוּרה ומאוּמצת, ביחוד בתורת מחנך, עתונאי ועורך. עד כה: מקרה רגיל.אלא שבא נובמבּר ההוא, נובמבּר ה“ארור” של שנת 1918והאיש נהפך מעתונאי למיניסטר הענינים הפּנימיים באחת הארצות הגדולות של גרמניה (עוד משנת 1906 היה ציר בלאנדטאג, כלומר: למעלה מ-26 שנים היה מעורב ב“קוֹרוּפּציה פּרלמנטרית”). גם כשחדל להיות מיניסטר המשיך את העסקנוּת הציבורית והיו לו משרות גבוהות. עתה הוא עומד בסיוּם חייו, לאחר חמישים שנה של עבודה מפלגתית, פּוליטית, ציבורית, עתונאית, אשר הזדמנוּיות לטובת הנאה פרטית ול“קוֹרוּפּציה” בודאי לא חסרו בה, וכה דבריו במכתבו אלי: “הנני מחוּסר, לדאבוני, כל חסכונות שהן. רכוּשי היחידי הוא בית קטן, בית דירה, אשר המשכנתא עליו מגיעה ל-80 אחוז של ערכו, וגם את הבית הזה הנני נאלץעתה למכור, ועלי לחפּשׂ, לכל היותר מהר, אפשרות עבודה ופרנסה חדשה, כדי להרויח לחם בשבילי ובשביל אשתי”. אלה הם פני הקורופציה הסוציאליסטית, כזהו פריוֹ ף לא קורת- גג ולא פת לחם למי ששימש במשׂרוֹת הגבוהות ביותר של המדינה. אם אין טעות בידי השאירה ה“מהפכה הגזלנית” של 1918 קצת יותר מסיכוּיים כאלה לכל המון הנסיכים הגרמנים, הקטנים והגדולים.


“דבר”, י“ב תמוז, תרצ”ג (6.7.1933)

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 53362 יצירות מאת 3182 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 22052 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!