רקע
ישראל אפרת
פחד ויופי

״אין דבר יותר ממשי מאין־דבר״ — דימוֹקריטוּס

לב האדם כולו סתירות. אין הרגשה בלי הרגשה נגדית כעין תבלין, עד שלפעמים קשה להכריע: ארשת חטופה זו, או התנהגות זו, אהבה היא או שנאה. עצבת או חדווה. והסתירה העמוקה ביותר, המוסתרת ביותר, היא היש והאין.

כי האין מעֵבר ללשון. כיצד להביעו מבלי לאבדו, אם כל אֵין מאיין כל עצם או איכות וממילא כל מלה? משמעותו לא רק העדר, כמו שהחושך העדר האור, אלא מין אפלה מיוחדת החוזרת ומכהה גם את האור מצד זה, עולם שאין מלה חודרת אל תוכו, מין ישות של לא־ישות, כך, סחור סחור ולכרמא לא תקרב.

הוא טמיר ונעלם לא רק מלשון אלא גם ממחשבה. הוא אבסוּרד, או יותר נכון, סוּרד1 מאתמאטי, השורש המרובע של שתים, כלומר הכרח החשבון אבל בלא אחיזה או זיהוי. כי כשם שהמציאות היא הפשטה שאין דרך מוליכה אל השגתה — מצי­אות של מה? מציאות של מציאות? — כך האֵין אין דרך הגיון מוליכה אל מציאותו, כלומר אל אי־מציאותו, דהיינו למציאותה של אי־מציאותו. ההגיון מסתבך ואובד בתוך אי־הגיונו של עצמו.

ואולם הוא מאד קיים וממשי בתור חוויה. כי המושג איננו מסמן רק מה שמעֵבר ליש, שמקיף את היש כולו, מה שהפחיד את פאסקאל, אלא בעיקר מה שבתוך היש עצמו, בתוך כל יש. וויטגנשטיין סבור ש״המוות איננו מאורע בחיים, שהמוות איננו נחווה״2 לפי דעתי אין המוות אלא מאורע תמידי בחיים ותו לא, כלומר תיאור החיים עצמם, חיים שפניהם מועדות אל המוות, שמהווים קו ישר של התקרבות ללא הפוגה קטנה שבקטנות אל המוות, וכשנחדל לחיות נחדל גם למות. החיים ללא מוות הם חיים אחרים ביסודם שלא ניתן לנו לשער אף ״רגע״ אחד מהם, כך שהמוות נדחק אל תוך מהותו של אדם. הניאו־אפלטוניים הצמידו את הביטוי ״בן־תמותה״ להגדרה האריסטואית ״האדם חי מדבר״ כדי להבדיל בין אדם למלאך. אבל אין זו תוספת אלא עומק מהותם וייחודם של חיי האדם, חשכו של המוות ה״מגיה אורו״ רק לאחור. כך פתוכים וסבוכים היש והאֵין ללא פירוק והפרד אם כי נתונים ברחמים להיסח דעתו של אדם. הגוף תמיד יודע.

ומהאֵין האנושי אל האֵין העולמי ואל התוהו של והארץ היתה. כי בפיזיקה החדשה שוב אנו נתקלים בשליטתו של הסוּרד הזה בתוך היש. בעולם התת־אטומי אי־אפשר לדעת מראש למשל אם הפוֹטוֹן 3שהוא יחידת־האור יעבור דרך זכוכית מסוימת או יוחזר, בטלה ממשלת הסיבה והמסובב, אפסה שורת־ההגיון. הכול מקרה או שרירות. או שמא רצון חפשי הוא לניצוץ, והוא מכריע? בכל אופן אנו שרויים שם במשהו של מסתורין מעֵבר להרגל ההגיון, במקום שם החוקים שחקקנו לא שרירין ולא קיימין. לא, יתרה מזו. עצם האנרגיה שממלאת עכשיו מקומו האיתן של החומר — הרי כולה תעלומה. כי האנרגיה, אומר ברטראנד רוֹסל, ״שלא כחומר, איננה רק עידון המושג הרגיל של עצם. היא איננה אלא תכונתם של תהליכים פיזיים״4, תהליכים של מה? הרושם בעל כרחנו הוא שהאֵין מתקרב בהשגתנו להיות גרעין ההוויה, כלומר יסוד עולם, והאדם עומד נדהם ונדכא בפני מסך אפל. כך הגענו לאור המדע אל עידן טרם ״יהי אור״. ההשלים בזה האדם עיגולו הראשון המדעי? מה ממעגלו הבא?

ושני אלה יחדיו, הכרח האֵין והימנע תפיסתו — שמחריד את האדם בימינו. האֵין משחק אתנו במחבואים: אינך מביט, אני כאן; מביט, אינני. וחידה זו עוקבת אחרינו בכל רגע. האדם נעשה כעין צעצוע בידיו המשתעשעות של דימון.

ובינתיים פרש האדם מהבעייתיות של העולם, מתוך ציוּת למה שהורה וויטגנשטיין: ״מה שאין ביכלתנו לדבר עליו, עליו יש להחריש״5. פרש להרהורים על עצמו, הפך דור לירי. הרי שירתנו כולה תהיה־עצמית. האפוס והשיר הסיפורי נפחו נפשם. אלא שגם מעצמו הוא מוכרח להסתייג, מהגדרת עצמו המקובלת. כי השכל היה בכל הדורות גדרו של אדם ואצילות מהותו. עכשיו כשהוכח שהשכל כולו מחולחל אי־שכל ותוהו, זאת אומרת ביסוד כל היסודות לא מושתת ולא מקושר, הרי ניטלה ממנו מהותו והוא מרחף בחלל כעין משהו אי־עצמי אי־מהותי, מחפש אחרי הגדרה חדשה של עצמו, אחרי כובד עצמו. זאת היא מועקת דורנו. נתקיימה בו מימרתו של אבגוסטינוס הקדוש: mihi factus sum Questio נעשיתי שאלה לעצמי.

זהו מושג האֵין של דורנו. הוא ירש את מקומו של האינסוף בדורות הקודמים. כי הואיל ואין למודדו, כי אם האֵין יש, הריהו למעלה או מעֵבר למידה, וממילא אינסוף. ואמנם הסיפרה אפס קרובה יותר בתורת החשבון אל האינסוף מכל סיפרה גדולה שבכוח האדם לציירה. אלא שאינסוף זה של דורנו איננו אלוהי אלא דימוני, קורע והורס כל חוטי הריקמה ההגיונית שקישרו את האדם אל העולם ואל עצמו.

ובנפש היוצר מרקד במיוחד כוח אפל זה. כי היוצר מרחף למעלה על פני סתירות החיים ומקבלן כעין טפיט ססגוני. הוא מעניק כל כוחותיו לתיאור דמותם של יאגו ושל האמלט בשווה, בלי משוא־פנים. אחת היא לו — החיים לכל דכייהם ומשבריהם, והסתירה היא הקרקע והסוד של אומנותו. שיר של רעיון אחד ללא התנגשות, ללא מאבק עם היפוכו, הוא לחם עוני. יותר מאשר בדראמה נחוצה ההתנגשות בליריקה. והוא הדין לכל יצירה שצריכה להיות טבולה בתוך תוהו זה ולהתרומם מתוכו בתוך היצירה עצמה. הדמות צריכה להופיע יחד עם האבן הגולמית.

כך ממַלא האֵין תפקיד חיובי בתחומי האסתטיקה. כי אין היופי נכנס אלא עם כניסת האֵין. השמחה בבית נעשית אמנות רק אז כשהעצב עומד על יד הדלת הפתוחה. ומה שאומר שירה באדם הוא לא מה שהולך וגדל אלא מה שבה־בעוֹנה הולך ופוחת, הולך ונפרד, וממילא רגיש כל כך.

Tis strange that death should sing6 מוּזר? הרי כל מה ששר מוּזר.

מסתבר איפוא שיש גרעין של פחד בכל משיכה אמנותית, בכל יצירה כנה. והריתמוס הדק של הימשכות והירתעות — זהו מה שמתפרק במלת ההתפעלות ״יופי״. ומתקרב לנו מושג ״המלאך האיום״ באלגיה ראשונה של רילקה: ״כי יופי אינו אלא התחלת האיום… כל מלאך הוא איום״ הדימון והמלאך היינו הך, הוויה טמירה דו־אנפינית המנצחת בחייו האי־שקטים של אדם ובאין רוגע של שירתו.



  1. סוּרד – כמוּת שאין לבטאה במספרים ראציונליים, כגון השורש המרובע של שתיים.  ↩

  2. Ludwig Wittgenstein: "Death is not an event in life. Death is not lived  ↩

  3. פוֹטוֹן – יחידה של אֶנרגיית הקרינה האֶלקטרומאגנטית.  ↩

  4. Ludwig Wittgenstein: "Death is not an event in life. Death is not lived  ↩

  5. Ludwig Wittgenstein: “What we can not speak of, of that we should be silent”.  ↩

  6. William Shakespeare, King John, V, VII 20.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47759 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!