רקע
אדולף קוהוט
יוהאן קספאר לאַוואַטער
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
שפת מקור: גרמנית
פרטי מהדורת מקור: ;

יוהאן קספאר לאוואטער נולד בעיר ציריך, ביום חמשה עשר לירח נאוועמבר, שנת 1741. זה הכהן העוואנגלי אמנם לא יפיק ממנו רצון רב, הן יודעים אנחנו את תשוקתו העצומה להרבות גרים לדתו ולעשות לה נפשות בישראל, וגם אל משה בן מנחם נסה דבר לפתותו כי יעזוב את דת אבותיו ובא בברית הדת השלטת; אף יודעים אנחנו את התשובה המחוכמה אשר בן מנחם השיב אותו. גם רבים מחכמי הנוצרים אשר בימים ההם, ובראשם המהתל ליכטנברג, השיבוהו לצון והתולים אל קנאתו הרבה. בכל זאת נגיד ולא נכחד כי לבו היה טוב אל היהודים וידבר בכל עת טובות עלינו ועל תורתנו. גם לפעמים חם לבו בקרבו בהגיגו בגורל היהודים והיהדות ויתאמץ להוכיח צדקם ולהגיד ישרם בקהל רב.

בשנות השמנים למאה השבע עשרה הוציא לאור מחברת על אדות “פונטיוס פילטוס” ובה דבר קשות את אויבי היהודים ויגל למוסר אזנם בדברים בוטים כמדקרות חרב. נשמע נא את דבריו בפרק אשר קראהו בשם “הכי יהודי אנכי?”.

“הכי יהודי אנכי?” הבוז אשר ימיטו העמים על ישראל מאז נזרקה השאלה הזאת מפי פילטוס ועד היום הזה אשר בו אתם קוראים את דברי; את משפט הבוז הזה אני נותן ענין לענות בו לחכמי דורנו אשר תורת הסבלנות בפיהם כל היום.

"אשריך וטוב לך, דאָהם החכם וישר הלבב, כי נבונות לבו לזרת הנבזים ולהסיר מעליהם חרפה! הזה הוא דור דעה המתפאר על כלא הדורות אשר היו לפניו בהשכלתו – מלה אשר בכל יום אשמענה ובכל יום תתעטף עלי נפשי ואשפיל לארץ עיני בחלוף רוחה על פני ותמונתה לנגדי, תמונת “אתא קלילא דלית ביה מששותא”, דברת בני האדם מלומדה, מליצה ריקה אשר לשמעה תצילנה האזנים ונפש לא תמלא ממנה; הזאת היא ההשכלה אשר רוממותה בגרון בני דורנו ובשמה ישמיעו ברעם וברעש את תורת הסבלנות ואת תורת החסד והרחמים ואת טהרת הדת השלטת במצרף האהבה; האין זה דור “הטובל ושרץ בידו”? הזאת היא תפארת ההשכלה רבת המהומה והנשא לה אם עוד כל משפחות בני האדם למעלותיהן, כאצילים כבני דלת עם הארץ, כנכבדים כנקלים, כשועים כרשים, מהכהן הקדוש היושב על כסא כהונתו ועד הנזיר הטמא המחזיר על הפתחים, לא יחדלו מהגד או מחשוב בלבבם בפגשם אחד היהודים לאמר: “אל תגע בי כי קדוש אני ממך!” או: “הכי יהודי אנכי?” כמו בהיות האיש היהודי חדל מהיות איש, כי ריחו פג וטעמו נמר אף לבו חסר ויאבד לו כל משפט אדם.

"אי שפה אשר בכחה נשגיב להרעים באזני הדור הזה, אי האותות אשר בהם נכתוב באש שחורה על גבי אש לבנה לעיניהם את הדברים האלה: “איש כי יבוז רעהו, את היהודי, יבוז ליוצר כל האדם!”. אי שפה אשר בכחה נשגיב להרעים באזני הדור הזה, אי האותיות אשר בהם נחרות על הלוח בנוגה איש להבה לעיניהם את התורה הזאת: "האירו פנים לרעיכם וישימו גם הם לכם שלום! כבדו את כל אדם באשר הוא אדם! כל המסתיר פניו מאחד האדם להקילהו, נקלים לעיניו כל בני האדם! בטחו באדם כי נפשו ישרה זו והוא גם יהי לאדם המעלה!

"אני הכותב, נסיתי במסות רבות ואבחן בשום לבב את לבות בני האדם, ובעין פקוחה הסכנתי כל דרכי היהודים. וראה זה מצאתי: האמינו בישרם, השיבו למו כבוד אנשים, הטו את לבבכם אליהם למשוך אותם אחוה, ואז גם הפחותים שבהם ישיבו מבנה אחוה אל חיקכם ועל נדיבות יקומו לעשות אתכם אך את הישר והטוב.

“הכי יהודי אנכי?” אתם הבוזים לעם בני ישראל, הממאנים להאמין בצדקת היהודים וישרם, השופכים לעג על הליכותיהם ומנהגיהם! אתם המתאמרים לשופטים ויצר לבכם ישיאכם להשיא אבדון על כל אשר לא לכם הוא, לראות און ועמל בכל מעשי אחרים! לוא הואלתם ותבחנו הפעם את דרכיכם ופעליכם – לא במדה שאתם מודדים לאחרים, לא בקו החשד ובחבלי השוא אשר במו תמשכו עונות וחטאים על אנשים אשר לא כמחשבותיכם מחשבותיהם, אבל במנוחת לבב ובמשפט אשר כדת, במשפט בלי כל משוא פנים! ואף גם זאת, אגיד ולא אכחד, כי יש אשר לא תצאו נקיים בהשפטכם גם אם תשקלו בד בבד את הטוב שבכם עם הרע שבאלה, אשר לשמעכם כי איש “יעוז בהותו” להשוותם אליכם תעמידו את פניכם ותעוו את שפתותיכם להחריד את קשה הפנים ברגז קולכם: “הכי יהודי אנכי?” – את פי אחי היודעים משפטי בני האדם אשאל! השאלה קשה היא כקוץ מכאיב ובכל זאת למען האמת לא אתאפק: שימו נא יד על לב והגידו באמת ובתמים אם לא את אשר נחשוב לפעמים לצדקה לאחד מבני בריתנו ונרומם תחת לשוננו נחשוב ליהודי אשר את צלמו נבזה לחטאה לא נוכל כפרה? אנחנו נתפלץ למשמע אזנינו בהגד לנו איש תועה על היהודים כי יש מסרת בידם: “כל אשר יונה את הנוצרי אין בו חטא”, אולם האם לא נחדל מהתפלץ ונהפוך הדבר כי נשחק על משבתי העשוקים שחוק צדיק תמים למשמע אזנינו כי אחד מבני בריתנו הערים עם היהודי ויונה אותו?"

זה הכהן לאוואטער הביע רמות על התורה, מורשה קהלת יעקב. ואנחנו נבחר מכל דבריו את השקפותיו על “מערכות החזיון בספורי כתבי הקדש”. וכה דבריו:

במה היה עם היהודים לגוי גדול ומה תפארתו וגדלו על כל הגוים הקדמונים? אם לא מערכות החזיון אשר בתולדותיו והתפתחותו! מה נשגב חזון תולדות העם הזה מאברהם ועד משה, ומה דמות נערוך למערכות החזיון אשר כתבי הקדש יערכו לעינינו בתולדותיו מיהושע ועד שאול, משאול ועד יהויכין, ומיהויכין ועד חרבן ירושלים! אלה הספורים ערוכים למראה עינים כמעשים בכל יום, אולם ככל אשר נחדור להתבונן בהם כן נשתאה על השתלשלותם, כמו אין סדרים למו ובכל זאת הכל על מקומו יבא בטוב טעם ודעת, כמו אין תכלית למו ובכל זאת גם תכלה וגם קץ נראה בהם, ואנחנו נדע כי ממקור קדוש יהלכו ומימיהם נאמנים והמה ישביעו נפש שוקקה ויפרו ששון ישע בלבב צחה צמא.

זה הכהן לאוואטער ישגיב בכחו כיד השירה הטובה עליו להראות לעינינו את המליצה הנשגבה ואת רוממות החזון אשר בתורת ה'. הוא יעביר כל טובי החזיונות על פניו ויפיץ עליהם נוגה. וזאת אחרית דברו:

“הגידו נא אם בכל האוצרות לחכמת אנשים, לחזון השירה, למשאות הרוח, ולבינה לעתים תמצאו את הנשגבות ואת הישרה אשר בתורת משה? אני אעביר לפניכם עוד דברים אחדים, דברי התורה אשר בפי משה אשר כמהו לא קם נביא בכל הדורות: “אף חובב עמים כל־קדושיו בידך והם תכו לרגלך ישא מדברותיך; אין כאל ישרון רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים; אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותינו תדרך”. זה דרכנו כסל לנו כי כבר הסכן הסכנו עד בלי די לשמוע את שם ה' נשא על שפתים ונסכן בו לבלי חשוב עוד דבר לזכרו, או כי נחשבהו רגע לרחוק ונעלם מאתנו ונחדל גם מערוך לו כל דמות; כי גם בקראנו על אדותיו בספר התורה ונראהו בתור מודיע בריתו ליראיו, משגיח ממכון שבתו אל כל יושבי הארץ, מבין אל כל מעשיהם, תוכן עלילותיהם ומכונן מצעדיהם – כבר חדלנו חזון ועינינו טחו מראות את הנעלה והנשגב, את האור הגנוז והסוד הצפון בתמונה הזאת, כל קול אשר הוא שומע מדבר אל בן אדם מתוך האש ירעיש כל מיתרי לבו ויזעזע כל חושיו בו עד אם כמעט תחשב בינתו להסתתר. ואם לא אות הוא לכל איש, אשר רוחו לא ישתומם בקרבו ולבו לא ילבש חרדת קדש למראה התמונה הנשגבה אשר ספר התורה יעביר על פניו! אם לא אות הוא לו כי חסר לבב הוא וכל רוח אין בקרבו?!”

ובן מנחם, גם אחרי אשר היתה עליו החובה להשיב פני לאוואטער בתוכחות על משוגתו לעשות נפשות לדתו בישראל, לא חדל מהכיר את יקר רוחו וטוב לבבו. הנה בנוספות אשר שת בן מנחם בספרו על מכתבו ללאוואטער אנחנו קוראים כדברים האלה: “בהליכותיו של לאוואטער ובכל שיחו ושיגו עמדי אני מכיר כי עוד לבבו שלם עמי וידידותו נאמנה לי. גם תוכן תשובתו על דברי תוכחתי יעיד על ישרת לבבו וטהר תכונת רוחו. בתשובתו זאת יתן אותותיו אותות כי אהבה נאמנה לכל בני האדם ויראת ה' טהורה בנפשו נפגשו, כי הקנאה הבוערת ברוחו היא קנאה טהורה לחסד ולאמת, כי כל חונף ומזמה רחוקים מכליותיו, כי דרכו תמימה והצנע לכתו – ענוה צדק. לבי ישמח אף כבודי יגל כי בכל עת התהלכו עמי לא חדלתי מהכיר את חין ערכו”.

לאוואטער הוקיר את כל חכמי ישראל ואנשי המדע אשר היו בימים ההם בברלין, וגם ברצון רב בקש מפיהם תורה בדברים אשר נצפנו ממנו. ואולם את בן מנחם הוקיר על כלם וגם אחרי אשר נכזבה תוחלתו להשיבהו מדתו ולהכניסהו בברית החדשה לא מנעהו מכבוד וגם כל טינא לא היתה בלבו עליו. באגרת אשר כתב מברלין ביום השמנה עשר לירח אפריל 1763 אל הכהן ברייטינגער איש סודו אשר בציריך נראה את הכבוד והגודל אשר נתן לבן מנחם: את היהודי משה, כותב השיחות הפילוסופיות ואת המכתבים על אדות רגשות הלבב, מצאתי בלשכת הסופרים אשר לחנות אדוני והוא עוסק במסחר המשי. מעינו החודרת נשקפה נפש החן, נפש מזהירה והיא אִותה למושב לה גוף בתור אחד מברואי הדמיון אשר המתלי דסופוס (עזאָפ). זה האיש משה מדבר בחפזון ופתאם תעצור יד נעלמה את מרוצת דבריו והוא מגמגם בלשונו. הוא בעל דעות עמוקות, וטוב טעם לו, קם קרא ושנה הרבה. הוא נותן כבוד לכל בעלי מחשבות, ומחשבותיו עמקו מאד. משנתו קב ונקי והוא מגיד משפט בלי כל משוא פנים על כל יצורי הרוח והטעם. לבו ערום נגד כל איש המתהלך אתו ולא יעלים ממנו דבר. הוא צנוע במדברו יתר הרבה מאשר בספריו וגם לשמע תהלתו לא ישנה פניו. הוא לא יעמיד פניו להתאמר כאיש הרוח, להרים עינים ולהגדיל שפה, כי דרך הגאיונים רחוקה ממנו ונפשו ישרה בו. ידו פתוחה ורחבה וגם ישיש לעשות חסד עם רעהו. הוא אח נאמן לכל אחיו היהודים, הוא יאהבם ויכבדם וגם המה יאהבוהו ויכבדוהו, אמנם משאו ומתנו לא יתאימו עם כשרונות רוחו ובעד הכשר דעתו יחתמו. הוא המפקח על בית חרשת המשי אשר ליהודי בירנהרד ושכרו יקח לשנה שלש מאות שקלים בשקלי מדינת פרוסיא. ובשכרו זה הוא מבלה את מבחר עתו בלשכת הסופרים אשר לבית החרשת ואין שעתו פנויה להגדיל דעת ולהאדירה על פי הכשר רוחו".

הכהן לאוואטער לא הביא ראיה לדבריו אשר הגיד עם מכתבו זה כי זה האיש משה לא היה עניו בספריו כמו שהיה במדברו ובמהלכיו עם אנשים. אם לא כי הוא יחשוב לאי־ענוה את אמונת בעל המחשבה בדעותיו, את עזוז הלך נפשו ואת מאמצי מבטאיו בהגידו את כל אשר עם רוחו; אם את זאת יחשוב לאי־ענוה, אז באמת לא היה בן מנחם צנוע מאד בספריו, ואז – יהי חלקנו עם סופרים גאים כאלה!

כבוד הכהן לאוואטער יחד בקהל אוהבי ישראל, וזכר דבריו המסלאים בפז לא יסוף עד עולם.


המלצות קוראים
תגיות