מערכת ‘עושים עיתון’ מבקשת המלצה על ספר אחד (אחד!) – וזה קשה וחסר היגיון כמו בחירת מלכת היופי. למה לבחור מלכה, אם אפשר לבחור נבחרת או בית נבחרות? אני ממליץ אפוא לא על מלך, אלא על נציג אפשרי לבית נבחרים גדול, גדל ופתוח, כמו שאמרו על הקיבוץ המאוחד, שמִספר חבריו קצת יותר גדול מהכנסת שלנו – משהו כמו הסובייט העליון (הסיני). הולך?

ובכן, הנציג שלי הפעם: ‘קוֹלָא בְּרוּנְיוֹן’. מי מכיר, מי יודע? הרוצה לחפש אותו בשפת אימו (של קולא), ימצא אותו בכתיב הצרפתי Colas Breugnon. המחבר הוא רוֹמֶן – ‘הנפש הקסומה’ – רוֹלָן, שגם לו יש כתיב צרפתי לא־נסבל.

כשהייתי בן שש־עשרה ישנו הבנות עם אותה נפש קסומה מתחת לכרית, ואמרו עליו, שהוא כזה מבין… איך הוא יודע? ואני – בוער מקנאה – רצתי לקרוא, ו… שיסלח לי – עיקמתי את האף… זאתומרת, באמת היה לו המון רצון טוב, ובהחלט היגיע לו הפרס־נובֶּל, שהוא קיבל באמצע המלחמה, ב־1916, בגלל האומץ שלו, לצאת נגדה. הוא כתב כמה ספרים גדולים: מעשרת הכרכים של ז’אן כריסטוף הצלחתי לגמור רק ארבעה, וב… שכחתי כמה של הנפש הקסומה נשברתי כבר אחרי השלישי… לכן קולא ברוניון, שאף אחת מן הבנות לא ישנה איתו מתחת לכרית, היה הפתעה כזאת.

ומה כבר יכול לעניין, אם הגיבור… בן שבעים? ועוד במאה ה־17! ועוד שלימזל, שנשא את האישה הלא־נכונה, שהוא לא אהב (ובכל זאת תיאור מותה בצידו נוגע ללב), שביתו נשרף, לאחר שנִבזַז – הוא השתתף בביזה – מרתף היין שלו, הוא כל כך השתכר בימי המגפה השחורה, שכמעט קברו אותו בטעות, זקן, שהבנים שלו צבועים ומתחסדים בעיניו, ורק הנכדה שלו… ושבסוף – זאתומרת: בהתחלה, ובגלל זה יש לו פנאי וחשק לכתוב את הספר, אבל זה מתברר רק בסוף – שבר רגל…

אז למה אני ממליץ עליו? כי כֵּיף לקרוא אותו. גם בגלל התרגום של שלונסקי. כמובן, הקללות יוצאות אז קצת מליציות מדי – מי למשל יקלל כיום את יריבו “דיוקן של חוקן” או “חריון בן דִביון”? למרות שזה לא הגיוני – זה בכל זאת כיף לקרוא.

קראתי שוב את הכתוב, ועלה על דעתי, שמערכת ‘עושים עיתון’ אולי לא תרצה להדפיס זאת, כי אין כאן שום מונח מ’תורת הספרות'. על כן נדגיש מהר, שזאת דוגמה מעניינת של המסַפר החצי־מהימן, שהִלביש סוּזֶ’ה משעשע על פאבּוּלה עצובה ושעִם כל ההֲזרות יוצא אצלו עולם לא זר ולא מנוכר, שעדיין אין אצלו עִרטול התחבולות, ומילוי הפערים ברצף הטקסט נעשה בקלות…

בקיצור: מומלץ.