דן וגד: פתיחה    🔗

מִי לֹא שָׁמַע עַל דָּן וְגָד,

זֶה צֶמֶד־חֶמֶד, זוּג נֶחְמָד.

כִּי צֶמֶד־חֶמֶד גָּד וְדָן

לְכָל דְּבַר־שוֹבְבוּת מוּכָן:

לְהִתְהוֹלֵל, לְהִתְלוֹצֵץ,

לִגְרֹר פֵּרוֹת מֵעַל הָעֵץ,

אוֹ לְסַבֵּךְ חוּטִים שֶׁל סְלִיל,

לשְׁפֹּךְ מְעַט חוֹל אֶל תּוֹךְ הַבְּלִיל,

כָּל בְּנֵי אָדָם יָרְאוּ אוֹתָם,

לְסוֹף פָּקְעָה סַבְלָנוּתָם.

וְהַדָּבָר לא טוֹב נִגְמר:

לְגָד וְדָן הָיָה סוֹף מַר.

 

תַּעֲלוּל רִאשׁוֹן    🔗

בְּשַׂר־הַתַּרְנְגֹל מִי לֹא טָעַם?

צְלִי חוּם וְחַם לַחֵךְ יִנְעַם.

בֵּיצָה שְׁלוּקָה או חֲבִיתָה

טוֹבָה מְאֹד הִיא בְּעִתָּה.

טוֹבָה נוֹצָה רַכָּה בַּכַּר

בְּלֵיל הַסְתָו רָטֹב וָקָר.

עַל כֵּן יָבִין אֲפִלוּ כְּסִיל,

כִּי תַרְנְגֹל הוּא עוֹף מוֹעִיל.

גַּם גְּבֶרֶת מַשָּׁה זאת הֵבִינָה,

וְלוּל לָהּ בֶּחָצֵר הִתְקִינָה.

שָׁלשׁ תַּרְנְגלות נָאוֹת

לַתַּרְנְגל בּוֹ נִכְנָעוֹת:

כָּל צַעַד מְהַלְּכוֹת אַחֲרָיו

וּמְצַיְתוֹת לְקִרְקוּרָיו.

לְכָל קְרִיאָה, לְכָל עֲצָה; -

וּמַטִּילוֹת כָּל יוֹם בֵּיצָה.

אַךְ מָה עוֹלְלוּ הֵם, דָּן וְגָד?

בְּבוֹא הַשֶׁמֶשׁ, יוֹם אֶחָד,

קָשְׁרוּ פְרוּסוֹת בִּשְׁנִי שְׂרוֹכִים -

שְׁרוֹךְ זֶה בָּזֶה, מְכֹרָכִים;

לשְׁנִי שְׂרוֹכִים קְצָווֹת אַרְבַּע, -

פְּרוּסָה לכל קָצֶה חֻבְּרָה.

עַל יַד הַלוּל בְּבוֹא הָעֶרֶב

סִדְּרוּ אוֹתָן שְׁתִי וָעֶרֶב.

בַּבֹּקֶר בָּא הַתַּרְנְגֹל,

ולא הִרְבָּה לִדְרשׁ, לִשְׁאֹל;

הוֹי, קוּקוּרִיקוּ, גְּבִירוֹתַי

תָּבֹאנָה חִישׁ, יַקִּירוֹתַי.

סְעוּדָה שֶׁל בֹּקֶר מוּכָנָה

לְכָל אֶחָד מָנָה, מָנָה."

אַחַר הַגִּיל מָה רָב הָאֵיד:

לֹא עוֹד יוּכְלוּ לְהִפָּרֵד!

מַקוֹר קָשׁוּר אֲלֵי מַקוֹר;

מִי יַצִילֶם? מִי יַעֲזֹר?

מְבַעְכְּעִים, מְצַפְצְפִים,

וּבְכַנְפֵיהֶם מְנַפְנְפִים;

שְׁמֹנֶה כְּנָפַיִם בְּנִפְנוּף קַל

הִתְרוֹמְמוּ בַּלָּאט אֶל עָל.

כָּבֵד הָעוֹף – בִּיעָף יִיעַף;

חָשְׁבוּ לָנוּם עַל עָנָף,

.

אַךְ פֹּה הִנֵּה הֵקִיץ הֵקֵץ:

אַרְבַּעְתָּם נִתְלוּ עַל עֵץ!

הַגְּבֶרֶת מַשָּׁה הַזְּקֵנָה

מֵעַל עֵינָהּ מָחֲתָה שֵׁנָה

וְהִתְפַּלְּאָה: מַה זֶּה פִּתְאוֹם

שָׁקַט הכֹּל לְאוֹר הַיוֹם?

פָּרְצָה הַחוּצָה מְבֹהָלָה:

מדוע נִשְׁתַּתֵּק לוּלָהּ?

לבָּהּ חִשֵּׁב לְהִתְפַּלֵּץ:

הָאַרְבָּעָה תְּלוּיִים עַל עֵץ.

"כָּל תִּקְווֹתַי.

חֲלוֹמוֹתַי

מָה רַב הָאֵבֶל! –

תְּלוּיִים עַל חֶבֶל".

אַךְ נְהִי וּבְכִי, מַה זֶּה יוֹעִיל?

תִּצְלֶה לָהּ צְלִי, פְּלֵטָה תָּצִיל.

בְּלֵב שָׁבוּר לִקְחָה סַכִּין:

סְעוּדַת מְלָכִים הַיּוֹם תָּכִין.

 

תַּעֲלוּל שֵׁנִי    🔗

בְּלֵב כּוֹאָב, בַּאֲנָחָה

הֵכִינָה מַשָּׁה אֲרוּחָה.

לְאַט הֵחֵל לִבָּהּ לִשְׁמֹחַ.

לִצְהֹל אֶל רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ.

שָׁכְחָה כִּמְעַט אֶת אָסוֹנָהּ.

לַאֲרוּחָה הִתְכּוֹנְנָה.

חָשׁב חָשְׁבָה: בִּשְׁעַת דָּחְקִי

הַצְלִי יֶעֱרַב־נָא לְחִכִּי

לִצְלִי מַתְאִים גַּם כְּרוּב חָמוּץ:

הָבָה אֶל הַמַּרְתֵּף אָרוּץ.

כַּאֲשֶׁר חָשְׁבָה – כָּךְ פָּעֲלָה.

וְרֵיח שֶׁל הַצְּלִי עָלָה

לִנְחִירֵיהֶם שֶׁל גָּד וְדָן.

שֶׁנֶּחְבְּאוּ בְּתוֹךְ הַגָּן.

וּמֶה עָשׂוּ שְׁנֵי הָלֵּצִים?

מַהֵר טִפְּסוּ עַל הָעֵצִים,

אַחַת וּשְׁתַּיִם, שָׁלשׁ אַרְבַּע -

יוֹשְׁבִים כְּבָר עַל הָאֲרֻבָּה.

הֶם שִׁלְשְׁלוּ חַכָּה דַקָּה

בַּמְּשִׁיחָה הָאֲרֻכָּה.

דָּגוּ הַצְלִי כְּמוֹ דָג מִמַּיִם -

וְחִישׁ בָּרְחוּ, אַחַת וּשְׁתָּיִם.

וּגְבֶרֶת מַשָּׁה הַזְקֵנָה

חָזְרָה לְמַעְלָה, הַמִּסְכֵּנָה.

וְהִיא רוֹאָה בְּלֵב נִפְעָם:

הַצְּלִי אֵינֶנּוּ, נֶעְלָם!

"אֲהָהּ! – קָרְאָה בְּבֶהָלָה -

מִי זֶה עָשָׂה הַנְבָלָה?"

וְעַל כַּלְבָּהּ, הוא “זִיק” נֶחְמָד,

לְבַסּוֹף נָפַל נְקָם הַחֲשָׁד;

“זִיק” מִיָּמָיו עוֹד לא זָלַל, –

עַל לֹא חֵטְא נֶעֱנַשׁ, אֻמְלָל.

זוּג נָאֶה זֶה, גָד וְדָן,

אָכְלוּ, שָׂבְעוּ, שָׁכְבוּ בַגָּן,

בְּפְנַּת צֵל נָאָה, מֻצְנַעַת;

כְּרֵסָם כִּמְעַט הִיא מִתְפַּקַּעת.

 

תַּעֲלוּל שְׁלישי    🔗

בְּאוֹתוֹ זְמָן, בְּאוֹתוֹ כְפָר

חַיָּט אֶחָד יָדוּעַ גָּר,

מְאֹד נֶחְמָד וּמְכֻבָּד,

תָּפַר, הִטְלִיא פִּשְׁתָּן וָבָד;

קָבַע כַּפְתּוֹר, תִּקֵן כָּל חוֹר,

גַּם מִבִּפְנִים, גַּם מֵאָחוֹר.

עַל עֲבוֹדָה שָׁקַד נִלְהָב.

כִּי אֶת מְלַאכְתּוֹ מְאֹד אָהָב.

אַךְ מַזָלוֹ הוּא מַזָל בִּישׁ:

“תַּיִשׁ בֶּן תַּיִשׁ”, נִקְרָא הָאִישׁ.

וְאִם אָדִיב הוא, רַךְ, טוֹב־לֵב,

אַךְ נוֹחַ הוּא לְהֵעָלֵב.

וְאוֹי לָזֶה אֲשֶׁר הִרְהִיב,

שְׁמוֹ בְּפָנָיו לְהַעֲלִיב.

מִי שֶׁקָרָא: תַּיִשׁ, מֶק מֶק"

מִהֵר לָנוּס לְהִתְחַמֵק.

“תַּיִשׁ” מַכּוֹת הִרְבִּיץ לא פַעַם

מֵרֹב הַכַּעַס וְהַזַּעַם.

עַל יַד בֵּיתוֹ, סָמוּךְ לַגָּן.

זָרַם שָׁם פֶּלֶג־מַיִם קָטָן.

מֵעַל לַפֶּלֶג קֶרֶשׁ צַר

הִנִּיחוּ שָׁם לְמַעֲבָר.

וּמֶה עָשׂוּ הֵם, דָּן וְגָד?

הַקֶּרֶש מְנַסְּרִים מְעָט;

שָׁרִים פַּזְמוֹן בְּקוֹל נָאֶה:

“מֶק מֶק, הַתַּיִשׁ, מֶק, מֶע־מֶע!”

תַּיִש קָפַץ עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו.

הדַּעַת נִטְרְפָה עָלָיו,

בְּאַמַּת־עֵץ, קְנֵה־מִדָּתוֹ,

אָץ־רָץ לנְקֹם אֶת נִקְמָתוֹ.

תַּיִשׁ נִלְכֹּד נִלְכַּד בַּפָּח:

עֲלֵי הָגֶּשֶׁר אַךְ דָּרַךְ -

וְזֶה תַּחְתָּיו נִשְׁבַּר לִשְׁנָיִם.

וְהַחַיָּט נָפַל לַמָּיִם.

וְגָד וְדָן מוֹחֲאִים כַּפַּיִם:

“מַר תַּיִשׁ – מֶק – שׂוֹחָה בַּמָּיִם!”

סוֹפוֹ שֶׁל תַּיִשׁ הָיָה רַע, מַר,

אִלְמָלֵא בָּאוּ בָּרַוְזֵי־בָּר:

אֵלֶה הוֹשִׁיטוּ לוֹ רַגְלֵיהֶם,

וְהֵרִימוּהוּ בְּכַנְפֵיהֶם,

וּבְהִתְאַמְּצוּת מְיֹאָשָׁה

כָּכָה מָשׁוּהוּ לַיַּבָּשָׁה.

צִנָּה אָחֲזָה אֶת הַחַיָּט:

עָמק הָיָה, קָר הָאַמְבָּט;

וּכְשֶׁשָּׁב, כָּאַב הָגַב

וְזוֹ לְזוֹ נָקְשׁוּ שִׁנָּיו.

קוֹלוֹ צָרוּד, גְרוֹנוֹ נִחָר,

וְגַם רֹאשׁוֹ עָלָיו סְחַרְחָר.

יָשָׁב, מִסְכֵּן, לְיַד הָאֵשׁ.

לְהִתְחַמֵם, לְהִתְיַבֶּשׁ.

הַגְבֶרֶת תַּיִשׁ עֵצָה מָצְאָה:

אֶת בַּעְלָהּ הִיא גִּהֲצָה, -

לְכָל כְּאֵב יָפָה מַגְהֵץ:

לְסִבְלוֹת תַּיִשׁ בָּא הַקֵץ.

 

תַּעֲלוּל רְבִיעִי    🔗

לְעַם חִפּוּשִׁיוֹת בְּרָכָה,

שְׁנַת שֶׁפַע רַב וְהַצְלָחָה:

שׁוֹרְצוֹת, זוֹחֲלוֹת בְּכָל פְּנָה,

בְּכָל שְׁבִילִים שֶׁבַּגְנָּה.

וּבְמֹחָם שֶׁל דָּן וְגָד

נִצְנץ רַעְיוֹן אֶחָד נֶחְמָד:

עָבְדוּ, עָמְלוּ, שָׁקְדוּ שָׁעוֹת,

אָסְפוּ אַלְפֵי חִפּוּשִּׁיּוֹת.

אֶת הַשָּׁלָל הַנֶהְדָּר

שָׂמוּ בְּשָׂקִיקִים שֶׁל נְיָר.

דּוֹד מָרְדְּכַי אוֹהֵב לִישׁוֹן;

תָּמִיד הוּא בַּמִּטָּה רִאשׁוֹן.

עָלָיו חָשְׁבוּ הֵם, גָד וְדָן,

כְּשֶׁעָמְלוּ שָׁעוֹת בַּגָּן.

תַּחַת כַּסְתּוֹ, גַּם תַּחַת כָּר

תָּחֲבוּ אֶת שַׂקִּיקֵי הַנְּיָר

דּוֹד מָרְדְּכַי עָלָה בְּנַחַת

עַל מִטָּתוֹ, בְּלִי חֲשָׁשׁ אוֹ פַחַד.

וּכְבָר פָּתַח אֶת פִּיו לְנְחֹר;

פִּתְאוֹם: מַה שָּׁם עַל הָאָחוֹר?

וּפֹה? מַה זֶּה שׁוֹרֵץ פִּתְאוֹם

וּמְדַגְדֵּג? כְּלוּם זֶה חֲלום?"

דְּבַר־מָה זוֹחֵל, עוֹלֶה אֶל עָל,

מן הֶעָקֵב אֶל אֲגֻדָּל,

עַל הַיָּרֵךְ וְעַל הַגָּב,

עַל קְצֵה הָאַף דְּבַר־מָה נִצָּב

תָּפַס “חַיָּה” עַל הַצַּוָּאר,

וְרַעַד אֶת גּוּפוֹ עָבָר.

צוֹעֵק, בּוֹעֶט: „מַה זֶּה? מַה זֶּה?

מַה מְּדַגְדֵּג עַל הֶחָזֶה?"

וְהִנֵּה שׁוּב בְּבֵית הַשֶּׁחִי!

הַדּוֹד פָּרַץ כִּמְעַט בְּבֶכִי,

לָקַח גַפְרוּר וְחִישׁ־מהֵר

הִדְלִיק בְּיָד רוֹעֶדֶת נֵר;

וּלְעֵינָיו מרְאֶה נוֹרָא:

כָּל מָטָתוֹ מַמָּשׁ שְׁחוֹרָה.

חִפּוּשִׁיּוֹת, גַם שָׁם, גַּם כָּאן,

מְטַיְלוֹת, כְּמוֹ בַגָּן.

זַעַק הַדּוֹד בְּקוֹל גָדוֹל,

יַךְ עַל יָמִין וְיַךְ עַל שְׂמאל,

בַּיָּד, בָּרֶגֶל,בַּסַנְדָּלִים,

רצְפָּה כְּסְתָה רַב־חֲלָלִים.

מַכָּה עַל שְׂמֹאל וְעַל יָמִין, -

כְּבָר בֹקֶר בַּחֲלוֹן הִלְבִּין.

נִלְחַם הַדּוֹד בְּכָל לֵבָב,

וּלְבַסוֹף נִגְמַר הַקְרָב.

דּוֹד מָרְדְּכַי, גְבּוֹר שְׁבַע־דָם,

שָׁכַב לִישׁוֹן, מִיָּד נִרְדָּם.

 

תַּעֲלוּל חֲמִשִׁי    🔗

לִכְבוֹד שַׁבָּת, לִכְבוֹד חַגִּים

מֵכִין אוֹפֶה עוּגוֹת־פְּרָגִים,

חַלּוֹת, כְּעָכִים וְתוּפִינִים,

מַעֲשֶׂה־מַאֲפֶה מְצֻיַּנִים.

וְגָד וְדָן חָשְׁבוּ היום

מִמַּמְתַּקָּיו מְעַט לטְעֹם.

אַךְ הָאוֹפֶה, גַּם הוּא פְּקֵּחַ:

נָעַל הַדֶּלֶת בַּמַפְתֵּחַ.

לְכָל צָרָה אַךְ יֵשׁ מוֹצָא;

גַּם גָּד וְדָן מָצְאוּ עֵצָה:

בָּאֲרֻבָּה שְׁנֵי הָזֵּדִים

יָרְדוּ שְׁחוֹרִים, כְּמוֹ שְׁנֵי שֵׁדִים.

בְּאַרְגָּז קֶמַח דָּן וְגָד

הִלְבִּינוּ תֵּכֶף וּמִיָּד.

לַכְּעָכִים נֶאֱנָחִים:

הִנֵּה לְמַעְלָה הַכְּעָכִים!

עָלוּ קָרְבוּ לַמָּטָרָה,

פִּתְאוֹם: קְרָךְ־טְרַךְ, אוֹי אוֹי, צָרָה!

כִּסֵּא נִשְׁבַּר וְהִתְפָּרֵק,

שְׁנֵיהֶם נוֹפְלִים אֶל תּוֹךְ בְּצֵק

הֵיטֵב צָלְלוּ בָּעֲרָבָה;

אַלְלַי, צָרָה שְׁנִיָה קְרֵבָה!

מִפְּנֵי אוֹפֶה אַיךְ נִתְחַמֵּק,

אם הבָּצֵק כָּל כָּךְ דָּבֵק!

וְהָאוֹפֶה לַכּל מוּכָן:

שָׁטַח אוֹתָם עַל הַשְׁלְחָן.

וּבְתְנוּעוֹת זְריזוֹת, קָלוֹת

לָשׁ אֶת שְׁנֵיהֶם לִשְׁתֵּי חֲלוֹת.

עִבֵּד אֶת שְׁנֵי הַנְעָרִים,

וּבַמִּרְדֶּה אוֹתָם הַרִים

אָל תּוֹךְ תָּנוּר הַמַמְתָּקִים;

וְדָן וְגָד נֶאֱנָקִים:

“הוֹי” אֵיזֶה חֹם! לְבִלְתִּי שְׁאַת!

“הוֹי” לוּ יָכֹלְנוּ מִכָּאן לָצֵאת!"

סוֹף סוֹף מִקֵץ שָׁעָה קַלָּה

הוּצְאוּ מִשָּׁם (כְּמוֹ כָּל חַלָּה).

“הֵקִיץ קִצְכֶם” – אוֹפֶה חָשָׁב -

אַךְ כָּל עָמָל שֶׁלוֹ לשָׁוְא:

כִּי גָד וְדָן, כְּמוֹ עַכְבָּרִים.

בִּקְלִפָּתָם כָּסְסוּ חוֹרים;

אָכְלוּ, שָׂבְעוּ, בָּרְחוּ חִישׁ־חִישׁ

פֶּן שׁוּב יִפָּלוּ בִּידֵי הָאִיש.

בָּרְחוֹב קָרְאוּ אֶל הָאוֹפֶה:

“חֲלוֹת שֶׁלָּךְ עָלוּ יָפֶה!”

 

תַּעֲלוּל שִׁשִׁי וְאַחֲרון    🔗

הַכֹּל שְׁמֵחִים, פּוֹצְחִים בְּשִׁיר.

כִּי הַשָּׁנָה קָצִיר עָשִׁיר.

גַּם הָאִכָּר, שְׁמו יְהוּדָה.

בְּרָכָה בַּעֲמָלוֹ יָדָע:

גָּמַר לִקְצֹר, גָּמַר לָדוּש.

וְהָאָסָם מָלֵא, גָּדוּשׁ.

שַׂקִּים מִלֵּא בְּיוֹם אֶחָד;

אַךְ כָּאן אוֹרְבִים כְּבָר דָן וְגָד,

לַפְּעוּלָה מִתְכּוֹנְנִים:

הִנֵּה לָהֶם שְׁתֵּי סַכִּינִים.

אַחַת וּשְׁתַּיִם, שְׁרִיק־שְׁרִיק־שְׁרַק.

חוֹתְכִים, בּוֹקְעִים כָּרֵס שֶׁל שַׂק.

וְנֶחְבָּאִים בַּשְּׂעוֹרָה,

וְהַנֶּהֱנִים: לֹא רַע! לא רַע!

בָּא הָאִכָּר שַׂקִּים לִטְעֹן:

הֶחְלִיט הַיּוֹם לָצֵאת לִטְחֹן.

אַךְ מַה זֶה? - הָאִכָּר נִבְהַל -

הַשַּׂק הָיָּה פִּתְאוֹם כֹּה קַל;

מַה זֶה קָרָה: פָּנָה, הִבִּיט,

וּפִיו קְלָלָה רָעָה הִפְלִיט:

"לַעֲזָאזֵל! הַשַּׂק קָרוּעַ!

דָּגָן נִשְׁפָךְ כְּמוֹ מִמַּבּוּעַ!"

וְהִסְתּוֹבֵב, הִבִּיט הֵיטֵב:

מִי שָׁם בָּעֲרֵמָה יוֹשֵׁב?

“הָא, מְצָאתִיכֶם, הָזֵּידוֹנִים!”

אַךְ דָּן וְגָד אֵינָם עוֹנִים,

יוֹשְׁבִים בְּשֶׁקֶט וְנֶהֶנִים

מִמַּעֲשֶׂה בַּגַּרְעִינִים.

אַךְ לא שִׂחֵק עוֹד מַזָּלָם:

קִבְּלוּ שָׂכָר לְפָעֲלָם.

יְהוּדָה קִלֵּל: “לַעֲזָאזֵל!”

תָּפַס אוֹתָם בְּיַד בַּרְזֶל

וְהִכְנִיסָם לַשַּׂק בְּכֹחַ:

“הוֹסִיפוּ־נָא בַּשַּׂק לשְׂמחַ!”

הַשַּׂק לְמַעְלָה הֶעֱלָה,

עַל הַמַּסְמֵר אוֹתוֹ תָּלָה.

וַדַּאי עוֹדָם תְּלוּיִים מֵאָז;

לְהַצִּילָם אִישׁ לא נֶחְפָּז.

הַבְּשׂוֹרָה פָּשְׁטָה בָּעִיר,

הַתּוֹשָׁבִים יָצְאוּ בְּשִׁיר,

הַמְתוֹפֵף הִכָּה בַּתֹּף:

לְגָד וְדָן הִגִּיעַ סוף!

וְאוּלַי בְּכָל זֹאת מִשַׂק יַצְאוּ.

מִצָּרָתָם בְּנֵס נֵחְלִצוּ,

אַךְ לֹא נוֹדַע עוֹד מִזֵּה הַזְּמָן

כָּל מַעֲשֶׂה בְּגָד וְדָן.