(1865–1945)
בְּעוֹד יְדִידָיו וּמַעֲרִיצָיו מִתְכּוֹנְנִים לָחֹג אֶת יוֹם הַשְּׁמוֹנִים לְהֻלַּדְתּוֹ וּלְפָאֵר אֶת יוֹם הַגְּבוּרוֹת בְּחַיָּיו, כְּיָאוּת לְאִישׁ רַב־פְּעָלִים, אִישׁ הַהוֹלֵךְ בִּגְדוֹלוֹת כָּל יְמֵי חַיָּיו עֲלֵי אֲדָמוֹת – עָצַם אֶת עֵינָיו וְהוֹצִיא אֶת נִשְׁמָתוֹ.
נִפְטַר וְהָלַךְ מֵאִתָּנוּ אִישׁ מֻפְלָא, אִישׁ אֲשֶׁר כָּל חַיָּיו לֹא הָיוּ אֶלָּא חֲלוֹם אֶחָד – הֲלֹא הוּא חֲלוֹם גְּאֻלַּת הַקַּרְקַע, הַיְסוֹד לִגְאֻלַּת הָעָם.
לֹא בְּחַיִל וְלֹא בְּכֹחַ אָמַר יְהוֹשֻעַ חַנְקִין לִגְאֹל אֶת אַדְמַת אַרְצֵנוּ. אַף לֹא בְּכֹחַ הַכֶּסֶף בִּלְבַד. הוּא הֶאֱמִין אֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי לָנוּ הָאָרֶץ הַזֹּאת. אַךְ מִפְּנֵי שֶׁגָּלִינוּ מִמֶּנָּה וַאֲחֵרִים נֹאחֲזוּ בָּהּ וְהֵם לֹא יָדְעוּ לִשְׁמֹר עַל הַבְּרָכָה הָאֲצוּרָה בְּתוֹכָהּ – הֶאֱמִין יְהוֹשֻׁעַ חַנְקִין כִּי עַלֵינוּ לְהַחֲזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים, לְיָדַיִם עוֹבְדוֹת וְחָרוּצוֹת שֶׁיַּהַפְכוּהָ לִבְרָכָה לִשְׁנֵי הָעַמִּים הַיּוֹשְׁבִים עָלֶיהָ.
וְהוּא עָשָׂה אֶת כָּל חַיָּיו אַךְ דָּבָר אֶחָד – גְאֻלַּת הָאֲדָמָה. הוּא עָבַר אֶת הָאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, לָמַד וְחָקַר כָּל רֶגֶב – לָדַעַת מִי הֵם הָאוֹחֲזִים בּוֹ, מִי הֵם בְּעָלָיו. וְאַחֲרֵי שֶׁיָּדַע אֶת הָאֲדָמָה וְאֶת בְּעָלֶיהָ, בִּקֵּש דֶּרֶךְ כֵּיצַד לְהֵיטִיב לָאֲדָמָה הַזֹּאת, לְהַחֲיוֹתָהּ וּלְהַפְרִיחָה בִּידֵי יְהוּדִים מִבְּלִי לְהָבִיא נֵזֶק לְאֵלֶּה שֶׁהָיוּ בְּעָלֶיהָ עַד כֹּה. יְהוֹשֻׁעַ חַנְקִין עָסַק בִּקְנִיַּת קַרְקָעוֹת לְעַם יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אֵינָהּ דּוֹמָה קְנִיַת קַרְקַע לִקְנִיַּת אֵיזֶה חֵפֶץ בְּבֵית־מִסְחָר, שֶׁאַתָּה מְשַׁלֵּם אֶת מְחִירוֹ וְלוֹקֵחַ אֶת הַסְּחוֹרָה.
יְהוֹשֻׁעַ חַנְקִין קָנָה אֲדָמָה אֵצֶל בְּעָלִים עַרְבִים. אֲבָל הַמּוֹכֵר לֹא הָיְתָה לוֹ טִינָה בְּלִבּוֹ עַל חַנְקִין הַקּוֹנֶה, כִּי יָדַע חַנְקִין לֹא רַק לִקְנוֹת וְלָקַחַת אֶת שֶׁקָּנָה, אֶלָּא גַּם לְהִתְחַשֵּׁב בְּמַצָּבוֹ שֶׁל הַמּוֹכֵר, שֶׁתִּצְמַח טוֹבָה גַּם לוֹ מִן הַמְּכִירָה הַזֹּאת. כִּי בַּעַל־הַקַּרְקַע לֹא יָכֹל לְעַבֵּד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וְעַל יְדֵי כָךְ הָפְכָה שְׁמָמָה. אֲבָל בַּכֶּסֶף שֶׁהוּא מְקַבֵּל הוּא מְסַדֵּר לוֹ נַחֲלָה וְהוּא מְעַבֵּד אוֹתָהּ, וְהַחֵלֶק הָעוֹבֵר לִידֵי הַיְּהוּדִים הוֹפֵךְ לְאֶרֶץ בְּרָכָה, הַמְחַיָּה אֲנָשִׁים רַבִּים.
עַל כֵּן הָיוּ לוֹ לְחַנְקִין יְדִידִים רַבִּים בֵּין הָעַרְבִים, יְדִידוּת שֶׁנִּמְסְרָה מֵהוֹרִים לְבָנִים וּלִבְנֵי בָנִים.
יְהוֹשֻׁעַ חַנְקִין הָלַךְ בִּגְדוֹלוֹת. לְנֶגֶד עֵינָיו עָמְדָה תָּמִיד הַשְּׁאִיפָה הַגְּדוֹלָה לְהַחֲיוֹת אֶת כָּל אַדְמַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בִּידֵי הַיְּהוּדִים. צָעִיר לְיָמִים בָּא יְהוֹשֻׁעַ חַנְקִין לָאָרֶץ, וְהוּא תַּלְמִיד הַמַּחְלְקָה הַשְּׁבִיעִית שֶׁל הַגְִּמְנַסְיָה בְּרוּסְיָה. הוֹרָיו, חוֹבְבֵי־צִיּוֹן, בָּאוּ לָאָרֶץ וְהִתְיַשְּׁבוּ בְּרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן. צְעָדָיו הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ הַצָּעִיר הָיוּ עַל אַדְמַת רִאשׁוֹן וּבִכְרָמֶיהָ. אַךְ לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים וּמִשְׁפַּחַת חַנְקִין הֻכְרְחָה לַעֲזֹב אֶת רִאשׁוֹן־לְצִיּוֹן. פְּקִידֵי הַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד, שֶׁלְּיָדָם נִמְסְרָה הַנְהָלַת הַמּוֹשָׁבָה, רָדוּ בָּאִכָּרִים וְשָׁלְטוּ בָּהֶם כְּבִמְשֻׁעְבָּדִים. מִשְׁפַּחַת חַנְקִין הָיְתָה בֵּין הַמִּתְמָרְדִים נֶגֶד הַמְשַׁעְבְּדִים, פְּקִידֵי הַבָּרוֹן, וְעַל כֵּן אֲנוּסָה הָיְתָה לָצֵאת אֶת רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן, וְהָלְכָה לְהִתְיַשֵּׁב בִּגְדֵרָה.
וְאוּלָם יְהוֹשֻׁעַ חַנְקִין הַצָּעִיר לֹא רָצָה לְהִסְתַּפֵּק בַּעֲבוֹדַת הַהִתְיַשְּׁבוּת הַקְּטַנָּה שֶׁנֶעֶשְׂתָה אָז בָּאָרֶץ בִּידֵי פְּקִידֵי הַבָּרוֹן. הוּא נִמְשַׁךְ לִגְדוֹלוֹת. אַךְ אֶת הַגְּדוֹלוֹת לֹא בִּקֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם, אֶלָּא בָּאֲדָמָה. מַעֲשֵׂהוּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר עָשָׂה – קְנִיַּת אַדְמַת דּוֹרָן, שֶׁהָפְכָה אַחַר כָּךְ הַמּוֹשָׁבָה רְחֹבוֹת.
מֵאַיִן הָיָה לוֹ לַצָּעִיר חַנְקִין הָעֹז הַזֶּה לָגֶשֶׁת לִקְנִיַּת גוּשׁ אֲדָמָה, וּמֵאַחֲרָיו אֵין לֹא תְּנוּעַת חֲלוּצִים שֶׁיָּבוֹאוּ לְהִתְיַשֵּׁב וְלֹא בַּעֲלֵי־כֶּסֶף שֶׁיְּשַׁלְמוּ אֶת מְחִיר הַקַּרְקַע? אָכֵן, רוּחַ אֱמוּנָה הָיְתָה זֹאת שֶׁפָּעֲמָה בּוֹ.
וְאָמְנָם, אַחֲרֵי שֶׁקָּנָה אֶת אַדְמַת דּוֹרָן נִמְצְאוּ יְהוּדִים שֶׁהִתְאַרְגְּנוּ בְּחֶבְרָה שֶׁנִּקְרְאָה “מְנוּחָה וְנַחֲלָה” וְהֵם בָּאוּ וְהִתְיַשְּׁבוּ עַל חוֹלוֹת דּוֹרָן, וְלֹא עָבְרוּ אֶלָּא שָׁנִים מוּעָטוֹת וְהִתְנוֹסְסָה שָׁם הַמּוֹשָׁבָה הַיָּפָה רְחֹבוֹת.
בָּזֶה פָּתַח חַנְקִין אֶת מִפְעָלוֹ, מִפְעָל גְּאֻלַּת הַקַּרְקַע.
וְכָךְ הָלַךְ מֵחַיִל אֶל חַיִל. מִדּוֹרָן לַחֲדֵרָה. אַדְמַת בִּצּוֹת וְקַדַּחַת זוֹ, אֲשֶׁר גַּם בֶּדְוִים לֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת בָּהּ, נִרְאֲתָה בְּעֵינָיו כַּאֲדָמָה בְּרוּכָה. הוּא חָזָה בְּעֵינֵי רוּחוֹ מַה יוּכַל הַגָּאוֹן הַיְּהוּדִי לַעֲשׂוֹת אַף בְּבִצּוֹת אֵלּוּ, וְהוּא גָּאַל אֵת הָאֲדָמָה הַזֹּאת. לֹא הָיָה לוֹ לֹא כֶּסֶף וְלֹא אֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ וְהָרוֹצִים לְהִתְיַשֵּׁב, וְאוּלָם שׁוּב – אֱמוּנָתוֹ הַגְּדוֹלָה בָּעָם הִיא שֶׁנָּתְנָה לוֹ אֶת הַבִּטָּחוֹן לִגְאֹל אֶת הָאֲדָמָה. וְכָךְ הָיָה בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל וְכָךְ הָיָה בְּעֵמֶק חֵפֶר. אָמְנָם, כָּאן כְּבָר רָאָה בְּמוֹ עֵינָיו כִּי אָכֵן, יֵשׁ תְּנוּעָה צִיּוֹנִית, יֵשׁ חֲלוּצִים הַשּׁוֹאֲפִים לְהֵאָחֵז בָּאֲדָמָה – וְהוּא גָּאַל אֶת הָאֲדָמָה.
חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים הָיוּ לוֹ, אַךְ הָיָה לוֹ גַּם הַמֶּרֶץ וְגַם הָעֹז לָגֶשֶׁת לְהַגְשָׁמָתָם.
שִׁשִּׁים שָׁנָה עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ חַנְקִין לִגְאֻלַּת אַדְמַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. הַשְּׂעָרוֹת הָאֲרֻכּוֹת שֶׁעָטְרוּ אֶת רֹאשׁוֹ שִׁוּוּ לוֹ מַרְאֵה נָזִיר. כְּאִלּוּ הִתְנַזֵּר מִכָּל אֲשֶׁר מִסָּבִיב, וְלִבּוֹ וְרוּחוֹ אַךְ לִגְאֻלַּת הָאֲדָמָה. בִּצְנִיעוּת, לְלֹא דִּבּוּרִים יְתֵרִים וּלְלֹא הִתְפָּאֲרוּת עָשָׂה כָּל יָמָיו אֶת מְלַאכְתּוֹ הָאַחַת. מְמַעֵט בְּדִבּוּר וּמְקַמֵּץ בְּשִׂיחָה. עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן הָיָה נָתוּן אַךְ וְרַק לִגְאֻלַּת הָאֲדָמָה.
יְדִידָיו בִּקְשׁוּהוּ שֶׁיִּרְשֹׁם אֶת זִכְרוֹנוֹתָיו, וְהוּא אָמַר כִּי לְאַחַר שְׁמוֹנִים יַפְנֶה דַּעְתּוֹ לְזִכְרוֹנוֹת הֶעָבָר. לְעֵת עַתָּה יֵשׁ לִפְעֹל וְלִגְאֹל. וְהִנֵּה יָמִים מְעַטִּים לִפְנֵי הַגִּיעוֹ לִשְׁמוֹנִים הָלַךְ מֵאִתָּנוּ.
הָלְכָה מֵאִתָּנוּ דְּמוּת נֶהְדֶּרֶת – הָאִישׁ עֲטוּר הַשְּׂעָרוֹת, רַב הַמֶּרֶץ וְרַב הַפְּעֻלּוֹת, שֶׁכָּל חַיָּיו הָיוּ קֹדֶשׁ לִגְאֻלַּת הָאֲדָמָה.
מִבֵּיתוֹ בְּתֵל־אָבִיב הָעָבְרָה גְּוִיָּתוֹ לְבֵית הַקֶּרֶן־הַקַּיֶּמֶת. יְדִידָיו לִוּוּהוּ בְּכָבוֹד וּבְהַעֲרָצָה. מִכָּאן יָצְאָה הַלְּוָיָה לְעֵמֶק יִזְרְעֶאל – אֶל קֶבֶר הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁעַל הַגִּלְבֹּעַ.
(תשׁ"ו)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות