רקע
יורם ברונובסקי
האמונה החילונית
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: הארץ, 27.6.1997; 27.6.1997

מגזין חדשות־התרבות, במובן הרחב של המלה, של ערוץ הכבלים 3 (“תחנה מרכזית”, יום שלישי, 18:00), הוא מן הערניים והקצביים שאפשר לראות. המגישות שלו חינניות ובעלות המצאות משעשעות.

למשל, נעמי קרן, שריאיינה במסגרת חדשות הערוץ הזה שני בעלי פולמוס בענייני הכפייה הדתית ברמת אביב, שכונה המהוללת בחילוניותה המיליטנטית, שלא במקרה הדתיים נתנו בה באחרונה כמה וכמה עיניים חומדות.

מתברר שבין השאר שכרו אנשי חב“ד דירות ברמת אביב והם מקיימים שם פעילות, שעו”ד פריצקי מכנה אותה, ונדמה שבצדק, “מסיונרית”. נעמי קרן ריאיינה בתוקפנות מנומסת את עו“ד פריצקי, ואת בעל־דבבו, חסיד ממולח למראה ששמו ברוד. הוויכוח הזה היה באמת יפה, אבל מה שעורר את מחשבתי יותר מכל ב”פולמוס רמת אביב" זה היה דווקא שאלה של נעמי קרן לחסיד חב“ד: “האם אתם הייתם מאפשרים בכפר חב”ד פעילות של האמונה החילונית?”

תשובת החב“דניק הנכלולי, שבסיום הפולמוס האשים את פריצקי ב”פנאטיות כמו במאה שערים", נראתה פחות חשובה מהשאלה של קרן, שגלומות בה אפשרויות רבות. הרי די לכנות את החילוניות בשם “אמונה”, והפעילות החילונית, המפוקפקת מעצם חוסר־הגדרתה, תקבל פתאום לגיטימציה ותוקף מלאים. והרי אין מניעה להגיע לפונדמנטליזם חילוני, ואז תהיה סוף־סוף מלחמת דתות אמיתית.

ב“תחנה מרכזית” הזאת גם היה קטע שהוקדש לאותו תיאטרון אנגלי שהביא הנה את כל מחזות שייקספיר ב־97 דקות, כדי שמי שיראה את ההצגה “לא יצטרך עוד לראות הצגה של מחזה שייקספירי בחיים שלו”, כמו שאמר אחד השחקנים. להצגה המשעשעת מאוד, ככל הנראה, הוקדש מקום בכמה תוכניות טלוויזיה, ותמיד צוטט קיצורו של “המלט”, אותו מחזה שעליו שמעו כל עורכי תוכניות־התרבות בטלוויזיה. בערוץ הראשון עצמו צוטט פעמיים “המלט” המקוצר: ב“אופרה אחרת” הנוראה1

השבוע למרבה החסד), ועוד לפני כן ב“מהיום למחר” המצוינת.

כשראיתי בפעם החמישית בערך, בטלוויזיה, את הקטע התזזיתי על “המלט”, כבר הייתי עייף במקצת משייקספיר, גם ובייחוד המקוצר. לכן יש לשבח את הכתבה ב“תחנה מרכזית”, שהביאה לא רק את “המלט”, אלא את “אותלו” המדוקלם כראפ, את “יוליוס קיסר”, ואולי אף מחזה נוסף, שקוצר עד כדי התאיידות, לפחות מזיכרוני.


הארץ, 27.6.97


  1. השורה הבאה קטועה – הערת פב"י  ↩

המלצות קוראים
תגיות