רקע
יצחק יציב
א. הַמַּחְתִּים
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: דבר לילדים; תש"ט
1.jpg

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה וַאֲנִי מִתְהַלֵּךְ בֵּין פַּרְדְּסֵי פֶּתַח-תִּקְוָה. הַפּוֹעֲלִים שָׁבִים מִן הָעֲבוֹדָה. בַּמִּשְׁעוֹלִים פֹּה וְשָׁם יוֹצְאִים אֲנָשִים, מִי סַל עַל זְרוֹעוֹ וּמִי מִזְוָדָה קְטַנָּה בְּיָדוֹ. עֲיֵפִים מֵעֲמַל יוֹמָם עוֹשִׂים הָאֲנָשִׁים אֶת דַּרְכָּם בִּצְעָדִים אִטִּיִּים, בֵּינֵיהֶם גַּם דָּוִד.

קָטָן הוּא דָּוִד וְרָזֶה, רַגְלָיו יְחֵפוֹת, מְעִילוֹ מְכַסֶּה אֶת בִּרְכָּיו, וְהַשַּׁרְווּלִים הָאֲרֻכִּים מֻפְשָׁלִים. כַּנְפֵי בִּגְדוֹ מְכֻפְתָּרִים וּמְשַׁוִּים לוֹ חֵן שֶׁל חֲשִׁיבוּת. יָדוֹ הָאַחַת מַחֲזִיקָה מַקֵּל, הֶעָשׂוּי מִיִּחוּר שֶׁל עֵץ-הָדָר וְהוּא פּוֹסֵע נִשְׁעָן עָלָיו. בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה מִזְוָדָה קְטַנָּה, כְּדֶרֶךְ הַפּוֹעֲלִים הַלּוֹקְחִים אִתָּם אֹכֶל לְכָל הַיּוֹם. מִתַּחַת לִכְנַף בִּגְדוֹ תָּלוּי לוֹ תַּרְמִיל לָבָן שֶׁקָּצֵהוּ נִרְאֶה לְיַד הַדַּשׁ שֶׁל מְעִילוֹ.

– שָׁלוֹם, פּוֹעֵל קָטָן.

– שָׁלוֹם – עוֹנֶה דָּוִד וּמֵרִים אֶת עֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת אֵלַי בִּידִידוֹת וּבְתַרְעֹמֶת, כְּאוֹמֵר: מֵאַיִן אַתָּה יוֹדֵע, כִּי קָטָן אֲנִי? אֲבָל עַד מְהֵרָה מִשְׁתַּנּוֹת עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת, כְּאִלּוּ הִכִּירוּ כִּי אַךְ מִתּוֹךְ חִבָּה כִּנִּיתִיו “פּוֹעֵל קָטָן” וְלֹא לְשֵׁם קִנְטוּר, וַאֲנַחְנוּ מַמְשִׁיכִים בַּשִּׂיחָה.

– מָה עֲבוֹדָתְךָ בַּפַּרְדֵּס?

– אֲנִי מַחְתִּים.

– מַהִי הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת?

– אֲנִי מַחְתִּים כָּל תַּפּוּחַ וְתַפּוּחַ בַּחוֹתֶמֶת, שֶׁיֵּדְעוּ שָׁם, מֵעֵבֶר לַיָּם, מֵאֵיזֶה פַּרְדֵּס בָּאוּ אֲלֵיהֶם. אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי מַחְתִּים אוֹתָם, עוֹטְפִים אוֹתָם בִּנְיָר, אוֹרְזִים בַּתֵּבָה וְשׁוֹלְחִים לָאֳנִיָּה.

דָּוִד בֵּאֵר לִי אֶת כָּל פְּרָטֵי הָעֲבוֹדָה בַּהֲכָנַת תָּפּוּחֵי-הַזָּהָב לְמִשְׁלוֹחַ לְחוּץ-לָאָרֶץ. הוּא בֵּאֵר יָפֶה וּבִידִיעָה רַבָּה.

– וּמַה שְּׂכַר עֲבוֹדָתְךְ לְיוֹם?

– 120 מִיל – הוּא עוֹנֶה בְּגַאֲוָה.

– אַתָּה עוֹבֵד כָּל הַיּוֹם?

– וּמָה? – הוּא עוֹנֶה כְּמִתְרָעֵם –אֲנִי הוֹלֵךְ לָעֲבוֹדָה, וְאָז רַק הַיָּרֵחַ בַּשָּׁמַיִם, וְהַשֶּׁמֶשׁ לֹא קָמָה עֲדַיִן. – וְהוּא מוסִיף: הַהֲלִיכָה לָעֲבוֹדָה גַם כֵּן עֲבוֹדָה הִיא. הוֹלְכִים כְּשָׁעָה וָחֵצִי עַד שֶׁמַּגִיעִים לַפַּרְדֵּס.

דָּוִד מֵרִים אֶת עֵינָיו וּמַבִּיט – אֵיזֶה רֹשֶׁם עָשׂוּ דְבָרָיו עָלַי. נוֹכַח שֶׁאֲנִי מַאֲמִין בִּדְבָרָיו וְהִמְשִׁיךְ:

– לוּ הָיְתָה עֲבוֹדָה יוֹם יוֹם – הָיָה טוֹב מְאֹד.

אֲבָל אֵין עֲבוֹדָה יוֹם יוֹם – הוּא אוֹמֵר בְּקוֹל רוֹגֵז בְּמִקְצָת.

– וּמָה אַתָּה עוֹשׂה בּכֶַּסֶף שֶׁאַתָּה מִשְׂתַּכֵּר?

– אֲנִי נוֹתֵן לַבַּיִת שֶׁלָּנוּ. אַבָּא זָקֵן וְאֵינוֹ עוֹבֵד, יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא וּמִתְפַּלֵּל, וּלְאִמָּא שְׁלשָׁה יְלָדִים קְטַנִּים וְיַלְדָּה אַחַת.

– וּבֶן כַּמָה אַתָּה?

– בֶּן אַחַת-עֶשְׂרֵה.

הִגַּעְנוּ אֶל פָּרָשַׁת דְּרָכִים. דָּוִד פָּנָה שְׂמֹאלָה, אֶל הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶּׁל הַמּוֹשָׁבָה וַאֲנִי יָמִינָה. לְיָדִי הָלְכָה פּוֹעֶלֶת אַחַת שֶׁהִקְשִׁיבָה לְשִׂיחָתֵנוּ. מִשֶּׁהָלַךְ דָּוִד סִפְּרָה לִי, כִּי גַם הִיא עוֹבֶדֶת בְּאוֹתוֹ פַּרְדֵּס שֶׁדָּוִד עוֹבֵד. הִיא מַכִּירָה אוֹתוֹ. כָּל שֶׁסִּפֵּר – אֱמֶת. וְהוֹסִיפָה: דָּוִד מַחְתִּים זָרִיז, הוּא עוֹבֵד בִּמְהִירוּת וּמוֹצִיא עֲבוֹדָה כִּשְׁנֵי פּוֹעֲלִים מְבֻגָּרִים. הוּא חָכָם וְיֶלֶד מֻכְשָׁר. חֲבָל עָלָיו שֶׁהוּא כְּבָר מוֹצִיא אֶת כָּל כֹּחוֹתָיו וְהוּא עוֹדוֹ יֶלֶד רַךְ. הוּא צָרִיךְ לְבַקֵּר בְּבֵית-הַסֵּפֶר וּלְהִתְכּוֹנֵן לִקְרַאת הַחַיִּים, לִכְשֶׁיִּגְדַּל. וְהִנֵּה הוּא מֻכְרָח לְהַשְׁכִּים קוּם כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ לֹא קָמָה עֲדַיִן, וְלַחֲזֹר מֵעֲבוֹדָתוֹ כְּשֶׁהַשֶּׁמֶש כְּבָר שָׁקְעָה וְנֶעֶלְמָה. וְהִיא סִיְּמָה אֶת דְּבָרֶיהָ בִּשְׁאֵלָה:

– עַד מָתַי יִהְיֶה סֵדֶר כָּזֶה בָּעוֹלָם?

המלצות קוראים
תגיות