רקע
יצחק יציב
ב. מוֹכֵר הַשְּׂרוֹכִים
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: דבר לילדים; תש"ט
2.jpg

שְׁלֹמֹה עוֹסֵק בִּמְכִירַת שְׂרוֹכֵי נַעֲלַיִם. הוּא מַתְחִיל בַּסַּחַר מֵאָז הַבֹּקֶר, כְּשֶׁמִּתְרַבִּים בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר הָאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים לַעֲבוֹדָתָם. שְׁלֹמֹה אֵינוֹ סוֹחֵר גֵּאֶה, אֶלָּא מוֹכֵר שְׂרוֹכֵי נַעֲלַיִם, הַמְדַבֵּר תַּחֲנוּנִים לִפְנֵי כָּל קוֹנֶה. כִּי הוּא מַצִּיעַ אֶת שְׂרוֹכָיו לְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הוּא פּוֹגֵשׁ בְּדַרְכּוֹ, אִם כִּי שְׂרוֹכֵי נְעָלָיו שְׁלֵמִים וְאֵין לוֹ כָּל צֹרֶךְ בַּחֲדָשִׁים. שְׁלֹמֹה מְבַקֵּר גַּם בַּמִּשְׂרָדִים וּמַצִיע לְכֻלָּם שֶׁיִּקְנוּ שְרוֹכִים, וְאִם כִּי רַק אֶתְמוֹל קָנִיתָ אֶצְלוֹ הוּא חוֹזֵר הַיּוֹם וּמִתְחַנֵּן וְאֵינוֹ מַקְשִׁיב לִתְשׁוּבָתְךָ. הוּא מוֹרִיד אֶת עֵינָיו, פָּנָיו נַעֲשִׂים עֲצוּבִים וּמְעוֹרְרִים רַחֲמִים וּשְׂפָתָיו לוֹחֲשׁוֹת: – תִּקְנֶה אֶצְלִי שְרוֹכִים.

– בֶּן כַּמָּה אַתָּה, שְׁלֹמֹה?

– בֶּן תֵּשַׁע – הוּא עוֹנֶה בְּקוֹל נָמוּךְ וְעֵינָיו מֻשְׁפָּלוֹת.

– מַדּוּעַ אֵינְךָ הוֹלֵךְ לְבֵית-הַסֵּפֶר?

– אַבָּא שׁוֹלֵחַ אוֹתִי לִמְכֹּר שְרוֹכִים.

– וְלָמָּה אֵין אַבָּא שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ לְבֵית-הַסֵּפֶר?

– אֵין לוֹ כֶּסֶף, אֵין לוֹ עֲבוֹדָה.

– שְׁלֹמֹה, הֲיוֹדֵעַ אַתָּה לִקְרֹא?

שְׁלֹמֹה אֵינוֹ עוֹנֶה. שְׂפָתָיו נָעוֹת כְּאוֹמְרוֹת-מָה בְּלַחַשׁ, אַךְ אִי-אֶפְשָׁר לְהַבְחִין מָה הוּא אוֹמֵר.

– שְׁלֹמֹה, הַבֵּט עַל הַלּוּחַ! אַתָּה רוֹאֶה כַּמָּה הַיּוֹם בַּחֹדֶשׁ? תָּבוֹא פַּעַם שְׁנִיָּה, בַּחֲמִשָּׁה-עָשָׂר. הוּא מַעִיף עַיִן עַל הַלּוּחַ, מַשְׁאִיר זוּּג שְרוֹכִים וְיוֹצֵא.


כַּעֲבֹר שְׁנֵי יָמִים הוּא בָּא. אֲנִי מַצְבִּיעַ עַל הַלּוּחַ:

– כַּמָּה הַיּוֹם בַּחֹדֶשׁ?

– חֲמִשָׁה-עָשָׂר.

– ?

שְׁלֹמֹה אֵינוֹ יוֹדֵע לִקְרֹא אֶת הַסְפָרוֹת הַגְּדוֹלוֹת עַל הַלוּחַ. הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרֹא בִּכְלָל, וְהוּא מִתְהַלֵּךְ יוֹם יוֹם וּמַצִיעַ אֶת סְחוֹרָתוֹ.

– מָתַי תִּלְמַד לִקְרֹא?

שְׁלֹמֹה אֵינוֹ עוֹנֶה, וּכְשֶׁאֲנִי חוֹזֵר וְשׁוֹאֵל מִפַּעַם לְפַעַם הוּא עוֹנֶה:

– אַחֲרֵי הֶחָג. אַבָּא יֵלֵךְ אִתִּי לִרְשֹׁם אוֹתִי.


בֵּינָתַיִם עָבְרוּּ הַחַגִּים, פֶּסַח וְסֻכּוֹת וְשׁוּב פֶּסַח, וּשְׁלֹמֹה מוֹסִיף לִמְכֹּר שְרוֹכִים.

לִפְעָמים הוּא נִגָּשׁ לַלוּחַ וּמְנַחֵשׁ לִקְרֹא אֶת הַסְּפָרוֹת. הוּא רוֹצֶה לְהַרְאוֹת שֶׁהוּא לוֹמֵד לִקְרֹא. אֲבָל לֹא תָמִיד הוּא מַצְלִיחַ לְהוֹכִיחַ אֶת יְדִיעוֹתָיו וְיֵֵשׁ שֶׁהוּא מַצִּיעַ אֶת שְׂרוֹכָיו וּמַצְבִּיעַ עַל הַלּוּחַ:

– הַיּוֹם אַתָּה מֻכְרָח לִקְנוֹת אֶצְלִי, הַבֵּט, כְּבָר שְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם.

– כַּמָּה הַיּוֹם בַּחֹדֶשׁ?

– שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם – הוּא מַנְמִיךְ אֶת קוֹלוֹ, בּוֹדֵק אֶת הַסְּפָרוֹת וּפָנָיו שוּב עֲצוּבִים וּשְׂפָתָיו תַּחֲנוּנִים: לֹא, שִׁבְעָה-עָשָׂר, פֹּה שְׁנַיִם וּפֹה אֶחָד…

וְכָךְ עוֹבֵר חֹדֶשׁ וְשָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה וּשְׁלֹמֹה כְּבָר בֶּן תֵּשַׁע וְלִקְרֹא אֵינוֹ לוֹמֵד.

וּכְשֶׁשְּׁאִלְתִּיו אֶתְמוֹל: – מָתַי סוֹף סוֹף תֵּלֵךְ לְבֵית־הַסֵּפֶר? – עָנָה הַפַּּעַם בְּכַעַס:

– לֹא אֵלֵךְ. מִמַּה יִּחְיוּ הוֹרַי? תֵּן עֲבוֹדָה לְהוֹרַי וְאֵלֵךְ לְבֵית-הַסֵּפֶר.

וּמַה יִהְיֶה הַסּוֹף? עַד מָתַי יִתְהַלְּכוּ יְלָדִים בָּרְחוֹבוֹת וְיִמְכְּרוּ שְרוֹכִים וְלֹא יְבַקְּרוּ בְּבֵית-הַסֵּפֶר?


המלצות קוראים
תגיות