רקע
שבתי טבת
דו"ח מבצע הולצוף
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: "הארץ"; תשי"ב

מאת: משה (מויש) אשקלון, מפקד חולית המגבית הון־2.

אל: המשרד, ירושלים.

הנדון: הטיפול בלואיס ובקלאֶַר הולצהוף.

1. לקראת ביקורם של לואיס הולצהוף, הבורסי הנודע משיקאגו ולרעייתו קלאֶר (אשר באו לישראל על סיפונה של א/ק “ארגוֹ” ועשו בה 72 שעות, 24 דקות ו־-59 שניות) התכוננה החוליה במשך שלושה שבועות. נערך סמינריון על הנושא “כיצד לגרום לכך שהולצהוף יגביר, יגדיל ויאדיר את תרומותיו?” ובו השתתפו מנהל המשרד, מנהל אגף חוץ־לארץ של המשרד, הפסיכולוג והיועץ הכלכלי של המשרד, ומפקד החוליה. חברי החוליה נטלו חלק פעיל בכל הויכוחים והדיונים.

הוכן סדר־יום קפדני ומדוקדק, עם אלטרנטיבות שונות, למשך כל זמן שהותם של הולצהוף ורעיתו. הוכן גם סדר־יום מיוחד, שגולת כותרתו היתה משתה תה־של־חמש עם רעית הנשיא, בארמון הנשיא בירושלים.

הוקם “כפר הולצהוף” וניטע “יער הולצהוף” בבן־שמן. לאחר שיקול ודיון מיגע ויסודי הוחלט לותר על “מסילת הולצהוף” מהסיבה שהדבר עשוי להעליב תורמים אחרים. עד כה טרם כינינו דרכים ומסילות בשמם של אנשים פרטיים.

את השלט על גן־הילדים והמעון על שם גברת סיריל כצנסטון מבוסטון שבשכונת שפירא בתל־אביב החליפו בשלט “גן־ילדים ומעון על שם גברת קלאֶר הולצהוף, נשיאת הצ’אֶפטר ה־10 של וויצ”ו בשיקאגו".

2. את כשלונה של החוליה במבצע הנדון אין להסביר, בשום פנים ואופן, בחוסר הכנה מספיקה, או באי־כוננות לקראת פעולה.

עוד לפני שעת האפס של המבצע נוכחנו לדעת, כי נכונה לנו תחרות קשה מצד אנשי מגבית השבות וכן מצד אנשים מגבית הפדות. אלה לא היו מוכנים לוותר על חלקם בהולצהוף. נודע לנו כי מגבית הפדות אף היא הקימה “כפר הולצהוף” ונטעה “יער הולצהוף” בגניגר.

בבואו לנמל חיפה, בטרם האיר שחר, מצא הרברט חרמון, האיש שלנו, את נציגי מגבית השבות ומגבית הפדות עסוקים בהתנעת ספינות המנוע שלהם. אירע ששתי ספינות המנוע של היריבים וספינת המנוע שלנו יצאו בעת ובעונה אחת לדרכן לקדם את פניה של א/ק “ארגו”, בכניסתה למים הטריטוריאליים של ישראל.

ספינתנו, שצוידה לפני שבועיים במנוע־דיזל חדש מסוג סוּפּאֶר סטיוארט בּונוס־פלוּס אֶנג’ין (שנקנה ממשמר־החופים האמריקאי), הקדימה את שתי הספינות האחרות, שסוג מנועיהן פשוט ואטי יותר. תודות לכך עלה האיש שלנו על סיפון ה“ארגוֹ” חצי שעה לפני יריביו, וזכה ביתרון לא קטן.

לבלר האניה הציגו לפני לואיס וקלאֶר הולצהוף, שחיכו לו, על אף שעת־הבוקר המוקדמת, במועדון האניה.

חרמון ניגש מיד למלאכה, בלי שהוציא לבטלה אף רגע. הוא נתן לטיפוליו את שיחה מס. 6א טופס מג11. שיחה זו שמטרתה להרגיל את המבקרים בישראל לחשוב במספרים גדולים ובקצב דינאמי שגורה יפה בפי האיש שלנו, שתרם לא מעט לשכלולה.

מאחר שהפק“ל (פקודות קבע לחוליה) דורשות דיווח תוכן השיחה, הריני מצרף כאן את דו”ח הפעולה היומי הראשון של הרבט חרמון: “פתחתי ואמרתי: בישראל 3 מיליון רגליים יהודיות ו־361 אלף רגליים לא־יהודיות. שטח מדינת ישראל 12 ביליון מ”ר, מחציתם בנגב. מאז קום המדינה נבנו 600 אלף קירות לחדרים בשביל מגורים. אורכם הכללי של כבישי המדינה הוא 2.2 מיליון מטר. הכנסותיה של המדינה מהנפט וממחצבי הנגב נאמדים ב־3 ביליון דולאר ו־455 אלפי דולאר, במשך חמש השנים הראשונות להפקתם.

מה אתה סח? אמר לי הולצהוף בהשתוממות.

באמת זה כך? אמרה לי רעיתו בהשתוממות.

תגובתם היתה שקטה, בדרך כלל. אין לי שום דבר מיוחד לציין כרגע. אולי כדאי לציין, בכל זאת, שאוצר מליהם של הבורסי ואשתו מוגבל לקריאות של ‘מה אתה אומר?’ ו’באמת זה כך?' עד כה לא שמעתים אומרים משהו אחר".

3. קבלת הפנים שנערכה לכבודם ב“כפר הולצהוף” – שעתיים לאחר שירדו מה“ארגו” – היתה מוצלחת למדי. שני הגלבים של החוליה הצליחו, ממש ברגע האחרון, להתקין את שערם של מספר לא זעום מיושבי בן־שמן כדי להשאיר בלב הצופה רושם שהכפר כאנשיו מטופל ומטופח בחבה ובמסירות. אגף האפסנאות של המשרד חילק בגדי־עבודה כחולים חדשים לחברי כפר הנוער בבן־שמן, שעל כיס חולצתם הימיני רקום היה באדום “כפר הולצהוף” – הולצהוף בונה ישראל".

טכס קבלת־הפנים היה מס. טק11. נגינת החליליות של ילדי הכפר לא השאירה, משום מה, את הרושם הדרוש על הולצהוף ורעיתו. ריקוד “בת יפתח ובתולותיה” שבוצע ברגלי בנות המקום, עדויות סדינים, הצליח יותר.

שני נאומים הושמעו מפי מזכיר הכפר וגזברו. את אלה תרגם לאנגלית חרמון, בהתאם לפק“ל והרי דו”חו:

"כיוון שנאומי המזכיר והגזבר לא התאימו לתכנית (הם סיפרו על הצורך בחלוציות ובחלוצים) נאלצתי לשנות מתוכנם בשעת תרגומם לאנגלית. ניצלתי שעת־כושר זו, והשמעתי את מס. 155 מי4. בעיקר הדגשתי כי לירדן, כמדינה המקבלת תמיכה קבועה מידי בריטניה, אין כל זכות קיום. חזרתי כמה פעמים על הסעיף “הביטו על ירדן, מדינה מדולדלת, שאינה יכולה לעמוד על רגליה והצריכה לתמיכה כספית בלתי־פוסקת מבריטניה, והשוו אותה לישראל, שעיניכם רואות עתה – מדינה גאה, דינאמית, מפותחת”.

הטכס עבר ללא תקלות מיוחדות. לרגע נדמה כי הרוח תפיל את עצי “יער הולצהוף” בחלקה שהוכנה לכבוד הטכס, אבל מהנדסי החוליה הקדימו וחיזקום ביתדות ברזל ובחוטי־משיכה ירוקים שאינם נראים לעין (המצאתו של מהנדס החוליה, צבי פריקאז).

4. הסעיף הבא בסדר היום של האורחים היה ביקור בחוות־ההרבעה הממשלתית שהמשרד אמר לקרוא על שמם, אם המחאה נכבדה מצדם לפקודת המשרד תצדיק מתן־כבוד כזה. כיוון שהבהמות בחווה היו עיפות מביקורי השבוע שעבר, תוכנן שהביקור יהיה קצר ביותר ומיד לאחריו יוקחו הולצהוף ורעיתו לארמון הנשיא – למשתה התה.

בטרם יצאו את “כפר הולצהוף” נעצרה ליד האורחים מכונית מפוארת שסמל הנשיא התנוסס על כנפה הימנית. שומר־ראש לבוש מדים הכניס את לואיס וקלאֶר לתוך המכונית. “משתה התה הוקדם!” קרא שומר־הראש והמכונית זינקה ונעלמה בדהרה רבת־אבק.

רק במאוחר הבין הרברט חרמון כי לא היו אלה מכוניתו ואנשיו של הנשיא, אלא בורק אבירם ואנשיו, ממגבית הפדות, שחיבלו תחבולה מוצלחת כדי להוציא בערמה את הבורסי ורעיתו מידינו.

אבל גם לאחר שהבינו את הדבר לאשורו לא יכלו אנשי לצאת ולדלוק אחרי בורק ולהשיב את הגזילה. בהתאם לפק"ל היה על אנשי לאסוף תחילה מאנשי המקום את בגדי־העבודה החדשים שחולקו להם לכבוד הטכס, והם הפסידו יותר משעתיים בחיפושים אחרי זוג מכנסיים, בחששם פן יהיה עליהם לשלם מכיסם את מחיר האבידה.

5. הרברט חרמון התקשר אתי באמצעות הטלפון, והודיע לי על המצב שנוצר. משוכנע הייתי כי בורק לא יעז להביא את הולצהוף לארמון הנשיא. יודע הוא יפה, כי השלטון על לשכת הנשיא כולו בידינו. לכן לא היה ספק בלבי כי הודעתו על משתה התה שהוקדם נאמרה כדי להטעותנו. מגמת פניו, גם בכך לא היה לי ספק, היתה לעבר “כפר הולצהוף” ול“יער הולצהוף” שבגניגר, אשר לשם הצליח “לארגן” את שר החקלאות ופמליתו.

מתוך כך פקדתי שלא לבטל את משתה התה עם רעית הנשיא, אלא לדחותו עד למועד המתאים. כן פקדתי על מחלקת הריגול הנגדי שלנו להתחקות על עקבותיהם של בורק ושבוייו.

פקדתי על ס/ח7 לפעול.

6. להלן דו"חו של סוכן־חרש ס/ח7:

"מתקדמים לעבר ירושלים. נוסעים אל מועדון התיירים בטלביה. בורק מודיע לבורסים כי זהו ארמון הנשיא. יוכבד אולדרמן (עבדה פעם בשבילנו) יוצאת על המדרגות ומושיטה ידיה לעבר הבורסים. בוּרק אומר להם ‘זוהי רעית הנשיא’. נכנסים פנימה. שותים תה ואוכלים כריכים עם נקניק חוץ־לארץ. הבורסים נהנים מן המשתה. בורק מנצל את שעת הכושר ונותן להם את 6א טופס מג11 ואת מס. 155 מי4. הבורסים אינם מוציאים מפיהם על הזמן, אלא ‘מה אתה אומר?’ ו’באמת זה כך?'

“נגמר המשתה. בורק מוציא אותם מירושלים בדרך לגניגר. ליד מגידו מקיפים אותם אנשי השבות. תודות לגורם ההפתעה ויתרון מספרי גוברים אנשי השבות על אנשי הפדות. הולצהוף ורעיתו נלקחים בשבי ומוכנסים למכונית שעל כנפה סמל הנשיא. במהירות של 110 ק”מ לשעה מגיעים אנשי השבות וזיגי בראשם אל מועדון התיירים בטלביה. זיגי אומר לבורסים ‘זהו ארמון הנשיא’. השנים מנענעים בראשם כאומרים ‘ידענו’. שושנה זיגלמן בשמלה צהובה (עבדה פעם בשבילנו) ובזרועות פתוחות מקדמת את פניהם מעל למדרגות. ‘זוהי אשת הנשיא’ לוחש זיגי באזני הבורסים.

“נכנסים פנימה, שותים תה ואוכלים כריכים עם נקניק חוץ־לארץ. הבורסים אינם נהנים מן המשתה כבראשונה. בכל זאת נותן להם זיגי את 6א טופס מג11 ואת מס. 155. הבורסים נראים מעולפים במקצת. אני ניגש לטלפון ומודיע למפקד חולייתנו בירושלים על מקום הימצאם של הולצהוף ורעיתו. כעבור שלוש דקות כבה החשמל. נשמעת צריחה של שושנה זיגלמן. האור נדלק. הולצהוף ורעיתו התנדפו. היתר נדהמים”.

7. מפקד החוליה בירושלים, שחטף את הבורסים ממועדון התיירים, הסיעם במהירות לארמון הנשיא. הודות לקשרינו המצוינים עם לשכת הארמון הוכן משתה של תה על אף השעה המאוחרת. רעית הנשיא קיבלה את הולצהוף ואת רעיתו בלבביות רבה ומזגה להם תה במו ידיה והציעה להם באדיבות רבה כריכים עם נקניק חוץ־לארץ.

דו"ח הפעולה של מפקד החוליה בירושלים מסכם את הפגישה: “רעית הנשיא ישבה בשקט רב ולא הפריעה לי מתת לאורחים הנכבדים את 6א טופס מג11 ואת מס. 155 מיג. היא אפילו הראתה התענינות בדברים. הולצהוף ורעיתו, לעומת זה, נראו כאחוזי צמרמורת, וצבע פניהם נהפך ירוק כהה”.

8. הסעיף הבא בתכניתם היה ארוחת־ערב עם נכבדי ירושלים במלון “המלך דוד”. אולם הולצהוף ורעיתו, שעד כה היו נוחים לטיפול, סירבו לעשות צעד נוסף בחברת מפקד החוליה בירושלים ותבעו את החזרתם המידית לאניה.

כיוון שהשעה היתה חצות ליל ניאותו לבסוף ללון בירושלים בחדר שסודר להם במלון. משנתם לא הקיצו אלא למחרת בחמש שעות לפנות ערב. לאחר סעודת ערב נפלו שוב על יצועם ונתעוררו מחדש רק בבוקר יום המחרת, ביום האחרון לשהותם בישראל.

הם עמדו בתוקף על רצונם לחזור בהקדם לאנייתם א/ק “ארגו”. מפקד החוליה בירושלים הסכים לבסוף להחזירם לאנייתם בתנאי שיאותו, בדרך לחיפה, להזדמן אצל גן־הילדים והמעון בשכונת־שפירא שבתל־אביב.

9. בבוא הולצהוף ורעיתו, בלווי הרברט חרמון ומפקד החוליה בירושלים, אל הגן והמעון בשכונת שפירא מצאו לתמהונם הרב כי רגע לפניהם הגיעו לאותו מקום אנשי מגבית הגאולה והשחרור שליוו זוג תיירים, המתקראים אף הם הולצהוף ורעיתו.

שני ההולצהופים ורעיותיהם עמדו במרכז הגן והילדים הקטנים, שהיו לבושים סינרים כחולים נחמדים שעליהם רקום באדום “הולצהוף הוא אבינו”, לא ידעו על צווארי מי לקפוץ ואת לחיו של מי לנשק קודם.

הגננת באה אף היא במבוכה, אך מיד תפשה בתוף, והילדים התחילו לחולל את מחול הסביבון של חנוכה – המחול שכה התחבב על התיירים.

אנשי מגבית הגאולה והשחרור וההולצהוף ורעיתו שלהם התנהגו כאילו אנשינו והולצהופיהם לא היו ולא נבראו כלל. הרברט חרמון שניסה לבוא לכלל הסדר עם איש המגבית היריבה ולמנוע סיבוכים בלתי־רצויים לשני הצדדים, נתקל בגסות שאין למעלה ממנה. הם עשו בגן ובמעון כבתוך שלהם, וגברת הולצהוף השניה אפילו רקדה עם הילדים את מחול הסביבון.

10. רק משחזיר הרברט חרמון את הולצהוף ורעיתו ל“ארגו”, בצהרי אותו יום נודעה לו האמת האיומה, הולצהוף ורעיתו שהיו בידינו לא היו כלל וכלל הולצהוף ואף לא מזרע הולצהוף. היו אלה סידני ומארשה ספיבק, סתם יהודים ומהארטפורד, קונאֶטיקאט. לבלר האניה, הקשור עם אנשי מגבית השחרור והגאולה, הבטיחם שיפגישם עם רעית הנשיא בתנאי שלא יאמרו במשך כל שהותם בישראל אלא “מה אתה אומר?” ו“זה באמת כך?” הוא גם רימה אותם ואמר להם כי הולצהוף בעברית פירושו “ספיבאק היקר שלנו”. כך הצליח להציגם, עם שחר ראשון, לפני האיש שלנו הרברט חרמון. בשעה שאנו, אנשי הפדות ואנשי השבות, רבנו על ספיבאק ורעיתו, נהגו אנשי מגבית הגאולה והשחרור בשקט ובשלוה בלי לחשוש כלל פן תופר מזימתם. הצלחתם, תודות למאמצי, היתה חלקית.

11. אך נודעו לי הדברים האלה, פקדתי לחטוף את הולצהוף ורעיתו האמיתיים מידי מגבית הגאולה והשחרור. שעתיים לפני הפלגת א/ק “ארגו”. בשעה ה־11 אפשר לומר ביימו אנשי, בחירוף נפש ממש התנגשות עם המכונית שנשאה את הבורסים המכובדים משיקאגו. אמבולנס “מגן דוד אדום” משלנו הופיע כמתוכנן במקום ההתנגשות והולצהוף ורעיתו הועמסו עליו. היה הכרח לקשרם למטות.

תודות למאמץ ער ועליון זה של החוליה ומפקדה הצלחנו להציל את המצב ולהראות לאורחים הנכבדים, במצב של שכיבה, את “כפר הולצהוף” ואת “יער הולצהוף” שבבן־שמן ולתת להם, כמו כן את 6א טופס מג11 המקוצר ואת מחצית מס. 155 מי4.

בגלל חוסר זמן לא היתה עוד כל אפשרות לסדר להם משתה של תה עם רעית הנשיא.


המלצות קוראים
תגיות