נדפס בשירי רשב"ג, ג, ב, כד, VII.

בכתב יד א‘, 3702, עמ’ 93 (עיין בראש החידות).

השיר לר‘, כי בא רצוף לחידות, שנתיחסו בכתב–יד פ’, 317: “לבן אלאבראט” ואפשר כי אינו לדונש, מאחר שביתר שיריו (ואומר אל תישן; דעה לבי) יחסו ליין שלילי ועיין ‏ למעלה בהערות לחידה ז.

המשקל הוא המרנין. עיין ילין, עמ‘ קצ, מס’ 29.

חרוז השיר,הל" בקמץ או בפתח.  ↩

[1] וּצְהַל… הַל, א': יצהול… הול; ב"ר: וּצהֹל… הֹל. – כיהל הַל, איוב כט, ג; לא, כו.  ↩

[1] השתייה בבוקר השכם מהוללת בשירת היין.  ↩

[2] הכוונה לשמש ששליחו נוגה מופיע לפני זריחתו.  ↩

[2] אור=שמש תרגם רס‘ג לישעיה ה, ל, וכך דונש בתשובותיו על רס"ג, מס’ 152. – בנגה–המאיר בבוקר. – ציר=שליח. – מַאְהָל, ב“ר: ”מַאְהֹל – תמונה חדשה על משקל מעצור"; א': מאהול; קלאר: מַאְהָל=אוהל, ועיין תהלים יט, ו.  ↩

[3] הלבנה ככלה והשמש כחתן מתחתנים לעת שחר ובשעה זו קום, אחי, שתה שתייה ראשונה (עיין הערה נוספת לבית).  ↩

[3] [תְּמִי]מָה, השלמת ב“ר [פני]מה על פי תהלים ‏ מה, יד, ותמימה ככינוי ללבנה. ובחרתי באחרון, ככינוי לירח במלואו = بدرבערבית. – תנהַל, א': תנהול: ב”ר: תנהֹל. במקרא אין בבניין קל ולדעתי כאן בהוראתה הערבית نهل = שתייה ראשונה. – קלאר: קום לקראת המשקה המגישה את כוס השחר והוא משווה לראשית המועלקה של עמר אבן כלת̇ום.  ↩