רקע
משה בן־מנחם
עֲלִיַּת־קִיר קְטַנָּה
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: יבנה

וַיְהִי כִּי נִלְאָה אֱלִישָׁע מֵאלֹהָיו,

מֵחֹזֶק יָדוֹ, מִדְּבָרוֹ הַנִּלְהָב;

בְּהָצִיק לוֹ הָרוּחַ, זוּ פִּי שְׁנַיִם בִּקֵּשׁ,

וּמָצָא חַתְחַתִּים בְּדַרְכָּהּ הָעִקֵּשׁ;

כִּי מְצָאָהוּ אוֹיְבוֹ – הַיֵּאוּשׁ הָאוֹרֵב

בְּסֵתֶר לִבּוֹ כַּנָּחָשׁ הַשּׂוֹרֵף, –

וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּית הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז,

וַתְּחִי רוּחוֹ, וּכְנַעַר עָלַז.


תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים אֵשֶת לֶב־מַתָּנָה,

עַל חֶסֶד מַעֲשֶׂיהָ – הָעֲלִיָּה הַקְּטַנָּה

בָּנְתָה בְּבֵיתָהּ לַנָּבִיא הַנּוֹדֵד,

אִישׁ רִיב, רַב הַסֵּבֶל, נֶעֱזָב וּבוֹדֵד.

לִבּוֹ שָׁם יָנוּחַ מִסַּעַר הַקְּרָב,

מִלְּשׁוֹן לִמּוּדִים, מִשְּׁאוֹן הָמוֹן רָב.

עֵינָהּ הַטּוֹבָה צוֹפִיָּה בִּידִידָהּ,

וּמִתְרַפֶּקֶת עָלָיו כְּעַל בְּנָהּ יְחִידָהּ.

עוֹמֶדֶת בַּפֶּתַח, שׁוֹמֶרֶת אֶת פִּיו,

וּכְמַלְאַךְ הַשָּׁלוֹם הִיא קוֹרֶנֶת מִזִּיו.


דִּמְמַת עֶרֶב יוֹרֶדֶת לַגָּן.

תָּמָר נָע בָּרוּחַ… וּכְאָז יְנֻגַּן.

בַּחוּץ רַעַשׁ חֹרֶשׁ, הֶמְיַת בְּהֵמָה.

וְזָכַר: עוֹדוֹ נַעַר, בְּלִבּוֹ אֵין חֵמָה,

זַךְ הוּא כְּפֶלֶג זוֹרֵם לוֹ דוּמָם,

רְחָשָׁיו – עַנְנֵי־בֹּקֶר הוֹלְכִים לְתֻמָּם

בְּלֶב הַשָּׁמַיִם, נוּד הֵנָּה וַהֲלוֹם,

וְעִם עַרְפִלֵּי טֹהַר יִמּוֹגוּ כַּחֲלוֹם.


…נָח הַשָּׂדֶה. וְהוּא חוֹרֵשׁ, מַחֲרִישׁ

עִם אֵלֶם הָרֶגֶב שׁוֹחֵר לֶחָרִישׁ.

צְמָדִים שְׁנֵים־עָשָׂר לוֹ, וְהוּא בָּאַחֲרוֹן – –

וְהִנֵּה זֶה הוֹפִיעַ אִישׁ אֵשׁ וְחָרוֹן –

אֵלִיָּה! לַמִּדְבָּר בִּדְמוּתוֹ מַה דָּמָה,

וְהַבּוּז בְּעֵינָיו לְעוֹבֵד הָאֲדָמָה.


הִבִּיט אַחֲרֵי הַחוֹרֵשׁ הַתָּמִים

וְחָרַשׁ עַל גַּבּוֹ בְּמַבַּט זְעָמִים.

פִּתְאֹם וַיְזַנֵּק לִקְרָאתוֹ כַּלָּבִיא,

הִשְׁלִיךְ עָלָיו אֶדֶר – וּבְעַמּוֹ הוּא נָבִיא!

וּנְעָרִים מִתְקַלְּסִים בּוֹ, לַעֲגָם מַר צוֹרֵחַ:

צֵא, צֵא אִישׁ הָרוּחַ! עֲלֵה הַקֵּרֵחַ

“קֵרֵחַ…” וְיַד הַזָּקֵן הַגְּרוּמָה

תַּעֲבֹר עַל חֶלְקַת גֻּלְגָּלְתּוֹ הָעֲרֻמָּה:

נָעוּר פְּאֵר הַנֹּעַר, הָיָה לְבָעֵר…

הִתְגַּבֵּר אֱֲלִישָׁע כָּאֲרִי, הִתְנַעֵר,

הֵסִיר מִלִבּוֹ כָּל כַּעֲסוֹ וּמִרְיוֹ, –

לֹא עֵץ בַּשַּׁלֶּכֶת הוּא, רַב עוֹד פִּרְיוֹ!

לֹא יְלֵל יְשִׁימוֹן – כִּי כִּנּוֹר הַיְקוּם.

וְשֶׁבַע יִפֹּל לֶב נָבִיא – וְיָקוּם.

"נַגֵּן הַמְנַגֵּן! וְהָרוּחַ מְנַגֶּנֶת

עַל נֵבֶל הַנֶּפֶשׁ הָעֲרוּכָה, הַנֶּעֱגֶנֶת

לְיַד אֱלֹהִים, לְקוֹלוֹ הַחוֹצֵב

בְּדַם אִישׁ אֱלוֹהַּ כְּבַיָּם הַשּׁוֹצֵף.


הַס. הֶעָיֵף עַל עַרְשׂוֹ מִשְׁתַּטֵּחַ

וְכַבְלֵי לְבָבוֹ מֵעָלָיו יְפַתֵּחַ.

וּבָעֲלִיָּה הַקְּטַנָּה, בֵּין עַנְוֵי כְּלֵי הָעֵץ,

מִלַּחַץ יְגוֹנָהּ אֶת נַפְשׁוֹ יְחַלֵּץ.

…צְמָדִים שְׁנֵים־עָשָׂר לוֹ, וְהוּא בָּאַחֲרוֹן, –

עוֹבֵד אַדְמָתוֹ, מַה לִּבּוֹ בּוֹ יָרֹן!

בֹּקֶר. סוֹד־יָהּ מַחֲרִישׁ עַל הַנִּיר.

טַל עַל הָאָרֶץ. קוֹרֵן רֹאשׁ הַשְּׂנִיר.

וְהוּא הוֹלֵךְ וְחוֹרֵשׁ, וְחוֹדֵר, וְיוֹרֵד

חַדְרֵי בֶּטֶן נִיר, הוּא כְּעַל נֵבֶל פּוֹרֵט

עַל פְּנֵי מֶרְחַב יָהּ הַשָּׁטוּחַ הַרְחֵק,

וְעִם נֹגַהּ הַשֶּׁמֶשׁ הַצַּח מְצַחֵק.


וְרוּחַ נְדִיבָה אֶת נַפְשׁוֹ תַּעֲטוֹף:

אַךְ טוֹב אֱלֹהִים! הָעוֹלָם מַה־טּוֹב!

חֶדֶר, שֻׁלְחָן, נֵר, מִטָּה לָאָדָם – – –

וּכְיֶלֶד, בַּת־צְחוֹק עַל פָּנָיו, הוּא נִרְדָּם.





המלצות קוראים
תגיות