נָכְרִיָּה, הָהּ, הָיִיתִי לְבֵיתִי וְלִשְׂדוֹתַי,

דָּבָר לֹא יֵדְעוּ עוֹד פֹּה עַל אוֹדוֹתַי,

גָּאָה יְגוֹנִי וְעָבַר עַל גְּדוֹתַי.

פֹּה דֶּלֶת לְשׁוּבִי לֹא תִּסֹּב עֲלֵי צִיר.

הָעָם בַּשָּׂדֶה, כְּבָר הֵחֵל הַקָּצִיר,

וּקְצִירִי כָּלָה וְחָלַף כֶּחָצִיר!

מַדּוּעַ, אֶשְׁאַל, אֱלֹהִים מְאָסַנִי,

אִשָּׁה שׁוֹמֵמָה וּקְשַׁת־רוּחַ עָשַׂנִי,

לֹא מָרִיתִי וְהוּא תַּמְרוּרִים כִּעֲסַנִי.

אֶזְכְּרָה “נָעֳמִי” קְרָאַנִי אִישִׁי,

וְנָעַם לִי קוֹלוֹ כְּנִגּוּן חֲרִישִׁי,

יַחֲרִישׁ לִי עַתָּה בְּיוֹם נָכְרִי וְרִישִׁי.

הָלַךְ אֱלִימֶלֶךְ בַּעֲלִי וַעֲמִיתִי,

גַּם שְׁנֵי הַבָּנִים נִלְקְחוּ מֵאִתִּי,

וָאִשָּׁאֵר לְבַדִּי עִם שִׁבְרִי וַהֲמִיתִי.

קְרֶאנָה “מָרָה” לִי וְאַל נָעֳמִי!

כִּי שַׁדַּנִי שַׁדַּי וְהֵסִיר טַעֲמִי,

וּבָדָד הוֹשִׁיבַנִי בְּתוֹכֵכִי עַמִּי…

קְבָרִים בְּמוֹאָב לִי, בְּאֶפְרָת רִיק וָאֶפַע.

לֹא לִי טוּב הָאָרֶץ, הַגִּיל וְהַשֶּׁפַע.

אֲנִי בְּיָגוֹן אֶל קְבָרַי אֵאָסֵפָה – – –

(מלכים ב‘, ג’)

וְאִם נִסְתַּם הֶחָזוֹן – לֹא נִסְתַּם הַצִּנּוֹר,

עוֹד נִגָּר הַנִּגּוּן, עוֹד נֵעוֹר הַכִּנּוֹר!

וְרוּחַ־אֱלֹהִים הַבּוֹכָה בַּמִּסְתָּרִים,

נַגֵּן תְּנַגֵּן עוֹד עַל כָּל הַמֵּיתָרִים.

קְחוּ מְנַגֵּן לִי נְעִים־זֶמֶר, בַּר־רֹן,

יִשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשׁוֹ עֲלֵי כְּלִי, בַּגָּרוֹן,

יַסְעִיר רִגְשֵׁי לֵב שֶׁנָּדַמּוּ בִּמְרִי,

יָעִיר רוּחַ דַּל שֶׁנָּפַל וְלֹא הִמְרִיא.

וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן – וְרָוַח

לַלֵּב הַדָּוֶה, שֶׁהָמָה וְצָוַח,

עַד הִשָּׁבְרוֹ לִשְׁבָבִים – וְנָדַם…

וּבָלְעָה הַדְּמָמָה אֶת שִׁירָיו וְהֵדָם.

הֵיטִיבוּ נַגֵּן! אָז עָלַי יֵעָרֶה

רוּחַ אֱלוֹהַּ, וְנִגְלָה הַמַּרְאֶה

לוֹ אֵעָגֵן… וְנִגֵּן מֵאֵלָיו

כִּנּוֹר לְבָבִי הַגֵּאֶהּ, הַנֶּעֱלָב. – –

…פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחִי אֵלֶיךָ? – הִקְשֵׁיתָ לִשְׁאֹל, אֱלִישָׁע!

לֹא תֻּגַּשׁ כְּמַתָּת הָרוּחַ, לֹא יֻתַּן כִּנְדָבָה דְבַר הָאֵל –

כִּי בְּיַד־אֱמוּנָה תִּלָּקַח הִיא מִיַּד אֱלֹהִים הַקָּשָׁה!

מֵאֶרֶץ צִיָּה, רְאֵה, עָלִיתִי, שֹׁרֶשׁ לֹא הוֹד לוֹ וָתֹאַר,

וּכֶפֶרא־מִדְבָּר זֶה שָׁאַפְתִּי בְּאַוַּת כָּל נַפְשִׁי זוֹ הָרוּחַ,

עֻלִּי עַל עָרְפָּהּ הֶעֱמַסְתִּי, אוֹנָהּ וּזְדוֹנָהּ לִבְלֹם,

וַתְּהִי לִי מֵאָז הַסּוֹרֶרֶת! אָכֵן, גַּם יָדַעְתִּי תְּנוּאָתָהּ:

הָלְכָה עִם נַפְשִׁי בַּחֲמַת קֶרִי, בְּלִי הֶרֶף בָּעוֹט וְהִתְקוֹמֵם,

חֶפְצָהּ – פְּרֹק עֻלִּי מֵעָלֶיהָ וַעֲרֹק הַמִּדְבָּרָה כְּקֶדֶם!

וָאֶחְצֹב בְּמַעֲמַקַּי כִּבְסֶלַע, וּבְאֶצְבַּע אֱלֹהִים כַּפַּטִּישׁ

עַל לִבִּי כְּעַל לוּחַ חָרַתִּי בְּכֹח רָצוֹן אֲדֹנָי!

וְאַתָּה, הָהּ, אָמַרְתָּ: הָבָה לִי רוּחַ פִּי־שְׁנַיִם – מַתְכֹּנֶת

רְכֻלַּת כְּנַעֲנִי לִי נָקַבְתָּ, וְשֵׁם גַּם תִּקְרָא לַדָּבָר

לֹא בַּיָּד, לֹא בַּפֶּה יְתֻכַּן הוּא, כִּי בְּמַעַרְכֵי לֵב אָדָם.

אֱלִישָׁע! נָא יְהִי בְּרוּחֶךָ, בְּכֹחַ וְעֹצֶם יָדְךָ,

פִּי שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה עָלֶיךָ! אַךְ הֱיֵה נָא אַתָּה זֶה הָאִישׁ! –

הֱיֵה רֶכֶב־אֵשׁ, הֱיֵה סַעַר, הֵרוֹם, הִנָּשֵׂא וְנַסֵּה,

וּבְרוּחַ־הֶחָזוֹן הַמְלַהֶטֶת קַח מִגָּבֹהַּ הָאֵשׁ,

וְהָיִיתָ אַתָּה הַמִּזְבֵּחַ, וְהָיִיתָ אַתָּה הַקָּרְבָּן

יַעַל כָּלִיל בַּשַּׁלְהֶבֶת וְאֵינֶנּוּ אֻכַּל כְּמוֹ הַסְּנֶה – – –

לֹא, לֹא אוּכַל הַעֲנִיקֶךָ! אֶת נֶפֶשׁ הָעֶבֶד שָׂנֵאתִי,

וְאַל תְּשִׂימֵנִי אָדוֹן לְךָ… רִעֲךָ, לֹא רועֲךָ אָנֹכִי!

וְיָדַעְתָּ, בְּנִי, אִישׁ הָרוּחַ אָדוֹן לְנַפְשׁוֹ לְעוֹלָם הוּא,

וְתֵת וְהַעֲנֵק מְלֹא־חָפְנַיִם נוֹצַר, וְהַשְׁפַּע וְהוֹסֵף

לַעֲנִיֵּי־הָרוּחַ יְיַחֵלוּ לְמוֹצָא פִּי נָבִיא כָּל הַיּוֹם.

…וּכְבָר הִיא הוֹיָה בְּךָ, הָרוּחַ, וְאַתָּה בָּהּ בְּכָל דְרָכֶיךָ,

אֶשְׁמַע כִּנּוֹרָהּ יְעִירֶךָ, וְהַדָּבָר תְּצַפֶּה לוֹ – הוּא בָּא!

וְלָמָּה תִּשְׁאַל עוֹד מִמֶּנִּי וְיֵשׁ לְךָ רַב כְּבָר עַתָּה!

אֶרְאֶה רַב מִדַּי זֶה הָעֹמֶס עָלֶיךָ עָמַס אֱלֹהַי, – –

וְיֵשׁ יוֹם וְהִתְפַּלַּלְתָּ: הַרְפִּי נָא מִמֶּנִּי מְעַט, הוֹי, הָרוּחַ,

וְאָמַרְתָּ לִבְרֹחַ מִמֶּנָּה – מַלֵּט נַפְשְׁךָ מִיַּד אֵל,

מִדְּבָרוֹ כָּאֵשׁ הָאוֹכֶלֶת חַיַּת עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, –

וְהַמְלֵט לֹא תּוּכַל! וְהָרוּחַ, אֵלֶיהָ נִצְמַדְתָּ מִנֹּעַר,

כַּסּוּפָה בַּמִּדְבָּר תַּשִּׂיגֶךָ – לַהֵט וְהַטֵּל לְעָפָר,

טַלְטֵל, הוֹי, כַּמֹּץ לִפְנֵי רוּחַ – – אוֹ אָז וְנִכְסַפְתָּ לַיּוֹם

בּוֹ עִם אֱלֹהִים הִתְהַלַּכְתָּ לְרוּחַ הַיּוֹם הַבָּהִיר,

וְדִמְמַת־יָהּ בְּנַפְשֶׁךָ – הוּא קוֹל אֲדֹנָי בָּאָדָם!

…סְעָרָה מִתְקָרֶבֶת! וְאֵלִיָּהוּ יֵלֵךְ כִּלְעֻמַּת שֶׁהוֹפִיעַ,

וְאַתָּה קִנְאַת־אֵל וַחֲמַת־זַעַם מְנַת גּוֹרָלְךָ, אֱלִישָׁע!

(מלכים ב ב', כג־כה)

א.

וְהוּא עוֹלֶה בְּדֶרֶךְ בֵּית־אֵל כְּבַסֻּלָּם – – –

מִי עוֹלֶה כַּנָּבִיא, וּמִי חוֹלֶה כִּמְשֻׁלָּם?

אֶל מוּל אֱלֹהִים יִתְיַצֵּב וּמוּל־עַם,

יִשָּׂא מַשָּׂאָם וְיִסְבֹּל אֶת עֻלָּם,

וְהוּא נַעֲלֶה מֵרַבִּים וְנַעֲנֶה מִכֻּלָּם.

מֵעִיר הַתְּמָרִים, מִירִיחוֹ, עַתָּה בָּא הוּא:

אֶת מוֹצָא עֵין הַמַּיִם מָלַח וּרְפָאָהוּ,

אַךְ נַפְשׁוֹ לוֹ מָרָה – אֶת אֲדוֹנָיו אֵלִיָּהוּ

בִּקְּשׁוּ בֶּהָרִים, פֶּן הָרוּחַ הִשְׁלִיכָהוּ…

וְלֹא רָאוּ רֶכֶב־אֵשׁ לַשָּׁמַיִם הֶעֱלָהוּ!

וַיַּעֲזֹב אֶת בְּנֵי הַמֶּרִי בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ,

בְּקוֹלוֹ לֹא שָׁמָעוּ… הִבְאִישׁוּ רֵיחוֹ!

הֲלָהֶם דְּבַר־אֱלוֹהַּ יַגִּיד וְשֵׂחוֹ?

עוֹד כֹּחוֹ בְּמָתְנָיו וְלֹא נָס לֵחוֹ,

וְעַתָּה יְבַקְּשׁוּהוּ, בְּלִי דַעַת אֵיכֹה.

ב.

קוֹל שָׁאוֹן מִבֵּית־אֵל! מַה־לִּבּוֹ כֹּה יַכְאִיב?

הֲיִזְכֹּר אֶת יַעֲקֹב הַבּוֹרֵחַ מֵאָחִיו?

הַיְשַׁוֶּה לְנֶגְדּוֹ הַמַּרְאֶה הַמַּרְהִיב:

עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּסֻּלָּם, זֶה מַצִּיב

אֱלֹהִים לִבְחִירָיו בְּגוֹרָלָם הַמַּעֲצִיב?!

הוּא מַעְפִּיל בְּמִשְׁעוֹל כְּנָחָשׁ מִתְפַּתֵּל –

וְהִנֵּה נְעָרִים שָׁם בָּאִים מִבֵּית־אֵל;

וַיִּשָּׂא הָאֶחָד אֶת קוֹלוֹ וַיְהַתֵּל:

"הוֹי, בַּעַל קָרְחָה! אֶת הָרֹאשׁ נָא חַתֵּל

בִּכְנַף הָאַדֶּרֶת בְּיָדְךָ תְּטַלְטֵל!"…

וְחֶבֶר הַשּׁוֹבָבִים מְצַעֵק, מִתְקַלֵּס:

"עֲלֵה, הַקֵּרֵחַ, וְנָתִיב לְךָ פַּלֵּס

אֶל ‘הָהָר הֶחָלָק’, שָׁם כַּנֵּס תִּתְנוֹסֵס!"…

וּצְחוֹק, וּצְוָחָה, וְקַלֵּל וְהַלֵּז, –

וּבְעָפָר יְעַפְּרוּהוּ בְּרֶשַׁע עָלֵז.

וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם, וַיּרְאֵם – עוֹד קְטַנִּים!

אַךְ שֹׁרֶשׁ לִבָּם, הָהּ, חֲמַת פְּתָנִים…

לֹא קוֹל עוֹלְלִים, כִּי יְלֵל הַתַּנִּים;

וְזֶה הַחִלָּם בְּשִׂנְאָה וּמְדָנִים,

וּמַה יַּעֲשׂוּ כִּי יִגְדְּלוּ הַבָּנִים?

וַיְקַלֵּל בַּחֲמַת זַעַם כָּל נַעַר וָנַעַר:

“יְבַקְּעוּכֶם, רְשָׁעִים, הַדֻּבִּים מִן הָיַּעַר!”

“לְדֹמֶן תִּהְיוּ, וְכַקַּשׁ לִפְנֵי סַעַר!”

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וְלִבּוֹ תְּהוֹם צַעַר,

וַיִּפְסַח עַל הָעִיר וְלֹא בָּא בַּשָּׁעַר.

ג.

וַיָּבוֹא שׁוֹמְרוֹנָה, וְהוּא סַר וְזָעֵף;

הַקְּלָלָה הַנִּמְרֶצֶת נַפְשׁוֹ תְּתַעֵב…

וְלִדְבַר אֲדֹנָי הוּא צָמֵא וְרָעֵב.

אָז יִקַּח הַכִּנּוֹר, כַּאֲשֶׁר אָהֵב,

וַיְנַגֵּן – – וַיְחִי לְבָבוֹ הַיָּעֵף.

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וְאֶל נַפְשׁוֹ כֹּה מִלֵּל:

אֱלִישָׁע, מַה מִּיּוֹם? אֱלִישָׁע, מַה מִּלֵּיל?

הַנְּגִינָה וְהַבְּרָכָה! וְאָדָם שֶׁקִּלֵּל –

תּוֹרַת אֱלֹהִים הַתְּמִימָה לֹא אִלֵּל,

הוּא קֹדֶשׁ חַיָּיו בְּמוֹ פִּיהוּ חִלֵּל!

אָז יִרְוַח לַבּוֹדֵד הַמְנַגֵּן בְּיִסּוּרָיו,

וַיְהִי כְּאַסִּיר הַמְנַתֵּק אֲסוּרָיו;

וְיָמִים מִקֶּדֶם יֶחֱזֶה – נְעוּרָיו:

בְּדֶרֶךְ הָאשֶׁר כּוֹנֵן אֲשׁוּרָיו – – –

וַיְבָרֶךְ בְּלִבּוֹ אֶת מְשַׂנְאָיו וְשׁוּרָיו.

ד.

וַיָּשָׁב הַגִּלְגָּלָה… נִכְסוֹף כִּי נִכְסַף

לִבְנֵי הַנְּבִיאִים, לְנַפְשָׁם אָז עָזַב

בְּאֵין אָב וְאָדוֹן – – – וּבָאָרֶץ רָעָב!

עַתָּה נָח לִבּוֹ מִקִּנְאָה וְכָזָב,

כִּי כַּאֲשֶׁר יֶאֱהַב לְעוֹלָם לֹא יִזְעַף.

הוּא יוֹרֵד שָׁם בָּעֵמֶק – וַיָּבֶן, וַיַּרְא:

חֶסֶד אֱלֹהִים עַל פְּנֵי כֹּל מְצֻיָּר!

כֹּה רַב הַשָּׁלוֹם בַּבִּקְעָה וּבָהָר – – –

וְהִנֵּה נְעָרִים רוֹחֲצִים בַּנָּהָר,

פָּרוּעַ שְׂעָרָם, וּבְשָׂמָם מַה־יִּטְהָר!

וַיִּשָּׂא אֱלִישָׁע אֶת כַּפָּיו וַיְבָרְכֵם

בְּשֵׁם אֵל עוֹלָם הַמֵּיטִיב וּמְרַחֵם;

וַיֵּלֶךְ אֲלֵיהֶם, וְכֹה אָמַר: אֶקָּחֵם

אֵלָי, וּבָהֶם כָּל יָמַי אֶתְנַחֵם;

עַזִּים הַיְלָדִים – – – וּמַה טּוֹב שֶׁכָּךְ־הֵם!

וַיְהִי כִּי נִלְאָה אֱלִישָׁע מֵאלֹהָיו,

מֵחֹזֶק יָדוֹ, מִדְּבָרוֹ הַנִּלְהָב;

בְּהָצִיק לוֹ הָרוּחַ, זוּ פִּי שְׁנַיִם בִּקֵּשׁ,

וּמָצָא חַתְחַתִּים בְּדַרְכָּהּ הָעִקֵּשׁ;

כִּי מְצָאָהוּ אוֹיְבוֹ – הַיֵּאוּשׁ הָאוֹרֵב

בְּסֵתֶר לִבּוֹ כַּנָּחָשׁ הַשּׂוֹרֵף, –

וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּית הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז,

וַתְּחִי רוּחוֹ, וּכְנַעַר עָלַז.

תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים אֵשֶת לֶב־מַתָּנָה,

עַל חֶסֶד מַעֲשֶׂיהָ – הָעֲלִיָּה הַקְּטַנָּה

בָּנְתָה בְּבֵיתָהּ לַנָּבִיא הַנּוֹדֵד,

אִישׁ רִיב, רַב הַסֵּבֶל, נֶעֱזָב וּבוֹדֵד.

לִבּוֹ שָׁם יָנוּחַ מִסַּעַר הַקְּרָב,

מִלְּשׁוֹן לִמּוּדִים, מִשְּׁאוֹן הָמוֹן רָב.

עֵינָהּ הַטּוֹבָה צוֹפִיָּה בִּידִידָהּ,

וּמִתְרַפֶּקֶת עָלָיו כְּעַל בְּנָהּ יְחִידָהּ.

עוֹמֶדֶת בַּפֶּתַח, שׁוֹמֶרֶת אֶת פִּיו,

וּכְמַלְאַךְ הַשָּׁלוֹם הִיא קוֹרֶנֶת מִזִּיו.

דִּמְמַת עֶרֶב יוֹרֶדֶת לַגָּן.

תָּמָר נָע בָּרוּחַ… וּכְאָז יְנֻגַּן.

בַּחוּץ רַעַשׁ חֹרֶשׁ, הֶמְיַת בְּהֵמָה.

וְזָכַר: עוֹדוֹ נַעַר, בְּלִבּוֹ אֵין חֵמָה,

זַךְ הוּא כְּפֶלֶג זוֹרֵם לוֹ דוּמָם,

רְחָשָׁיו – עַנְנֵי־בֹּקֶר הוֹלְכִים לְתֻמָּם

בְּלֶב הַשָּׁמַיִם, נוּד הֵנָּה וַהֲלוֹם,

וְעִם עַרְפִלֵּי טֹהַר יִמּוֹגוּ כַּחֲלוֹם.

…נָח הַשָּׂדֶה. וְהוּא חוֹרֵשׁ, מַחֲרִישׁ

עִם אֵלֶם הָרֶגֶב שׁוֹחֵר לֶחָרִישׁ.

צְמָדִים שְׁנֵים־עָשָׂר לוֹ, וְהוּא בָּאַחֲרוֹן – –

וְהִנֵּה זֶה הוֹפִיעַ אִישׁ אֵשׁ וְחָרוֹן –

אֵלִיָּה! לַמִּדְבָּר בִּדְמוּתוֹ מַה דָּמָה,

וְהַבּוּז בְּעֵינָיו לְעוֹבֵד הָאֲדָמָה.

הִבִּיט אַחֲרֵי הַחוֹרֵשׁ הַתָּמִים

וְחָרַשׁ עַל גַּבּוֹ בְּמַבַּט זְעָמִים.

פִּתְאֹם וַיְזַנֵּק לִקְרָאתוֹ כַּלָּבִיא,

הִשְׁלִיךְ עָלָיו אֶדֶר – וּבְעַמּוֹ הוּא נָבִיא!

וּנְעָרִים מִתְקַלְּסִים בּוֹ, לַעֲגָם מַר צוֹרֵחַ:

צֵא, צֵא אִישׁ הָרוּחַ! עֲלֵה הַקֵּרֵחַ

“קֵרֵחַ…” וְיַד הַזָּקֵן הַגְּרוּמָה

תַּעֲבֹר עַל חֶלְקַת גֻּלְגָּלְתּוֹ הָעֲרֻמָּה:

נָעוּר פְּאֵר הַנֹּעַר, הָיָה לְבָעֵר…

הִתְגַּבֵּר אֱֲלִישָׁע כָּאֲרִי, הִתְנַעֵר,

הֵסִיר מִלִבּוֹ כָּל כַּעֲסוֹ וּמִרְיוֹ, –

לֹא עֵץ בַּשַּׁלֶּכֶת הוּא, רַב עוֹד פִּרְיוֹ!

לֹא יְלֵל יְשִׁימוֹן – כִּי כִּנּוֹר הַיְקוּם.

וְשֶׁבַע יִפֹּל לֶב נָבִיא – וְיָקוּם.

"נַגֵּן הַמְנַגֵּן! וְהָרוּחַ מְנַגֶּנֶת

עַל נֵבֶל הַנֶּפֶשׁ הָעֲרוּכָה, הַנֶּעֱגֶנֶת

לְיַד אֱלֹהִים, לְקוֹלוֹ הַחוֹצֵב

בְּדַם אִישׁ אֱלוֹהַּ כְּבַיָּם הַשּׁוֹצֵף.

הַס. הֶעָיֵף עַל עַרְשׂוֹ מִשְׁתַּטֵּחַ

וְכַבְלֵי לְבָבוֹ מֵעָלָיו יְפַתֵּחַ.

וּבָעֲלִיָּה הַקְּטַנָּה, בֵּין עַנְוֵי כְּלֵי הָעֵץ,

מִלַּחַץ יְגוֹנָהּ אֶת נַפְשׁוֹ יְחַלֵּץ.

…צְמָדִים שְׁנֵים־עָשָׂר לוֹ, וְהוּא בָּאַחֲרוֹן, –

עוֹבֵד אַדְמָתוֹ, מַה לִּבּוֹ בּוֹ יָרֹן!

בֹּקֶר. סוֹד־יָהּ מַחֲרִישׁ עַל הַנִּיר.

טַל עַל הָאָרֶץ. קוֹרֵן רֹאשׁ הַשְּׂנִיר.

וְהוּא הוֹלֵךְ וְחוֹרֵשׁ, וְחוֹדֵר, וְיוֹרֵד

חַדְרֵי בֶּטֶן נִיר, הוּא כְּעַל נֵבֶל פּוֹרֵט

עַל פְּנֵי מֶרְחַב יָהּ הַשָּׁטוּחַ הַרְחֵק,

וְעִם נֹגַהּ הַשֶּׁמֶשׁ הַצַּח מְצַחֵק.

וְרוּחַ נְדִיבָה אֶת נַפְשׁוֹ תַּעֲטוֹף:

אַךְ טוֹב אֱלֹהִים! הָעוֹלָם מַה־טּוֹב!

חֶדֶר, שֻׁלְחָן, נֵר, מִטָּה לָאָדָם – – –

וּכְיֶלֶד, בַּת־צְחוֹק עַל פָּנָיו, הוּא נִרְדָּם.

(עמוס ה', י"ב)

הַמַּשְׂכִּיל יִדֹּם – – וְדִבֵּר הַבְּלִיַּעַל,

כִּי טוֹבָה הִיא הָעֵת לְכָל שֶׁקֶר, כָּל מַעַל;

וְנָשָׂא אֶת בְּשָׂרוֹ בְּשִׁנָּיו, הֶעָנָו,

וְשָׁמַר אֶת הַבּוּז בְּלִבּוֹ לִמְעַנָּיו.

יִדֹּם הַמַּשְׂכִּיל… וּבוֹדֵד בִּמְעוֹנוֹ,

נֶחְבָּא אֶל הַצַּעַר, יִמַּק בִּיגוֹנוֹ;

כִּי יִרְאֶה יַד הַכֶּסֶל רָמָה וְגֵאָה,

וְהָאָרֶץ – זָדוֹן וּמִרְמָה מְלֵאָה.

מַחֲרִישׁ הֶחָכָם. וְנוֹאַשׁ וְאָבַל,

כִּי אֶרֶץ נִתְּנָה בְּיַד אֱוִיל וְעַוָּל.

וּבָכָה בַּמִּסְתָּר… וְאֶחָד מִשְׁאָלוֹ:

לִנְצֹר בְּחֻבּוֹ אֶת חָכְמַת מְשָׁלוֹ.

וְיֵשׁ וְהִקְשִׁיב לְנַפְשׁוֹ – וְשָׁמַע

קוֹל לוֹ קוֹרֵא מֵחֶבְיוֹן הַנְּשָׁמָה:

לֹא עֵת הַחֲרֵשׁ! אֶת קוֹלְךָ נָא הָרֵם,

הַרְאֵם אֶת כְּבוֹדֶךָ, דַּבֵּר וְהַרְעֵם!

לֹא יַעֲבֹר זַעַם אַתָּה אִם תִּשְׁקֹט,

אִם לֹא כַּנָּמֵר עַל דְּבָרֶיךָ תִּשְׁקֹד!

בָּעֵת הָרָעָה – שִׁבְעָתַיִם זְעַק,

אַל תִּבְרַח, אַל תַּסְכִּיל, הַמַּשְׂכִּיל, רַק חֲזָק!

וּבָא יוֹם וְהָאָרֶץ תִּמְלָא אֲמִתְּךָ –

זָרַעְתָּ בְּדֶמַע בְּלֵב עֲמִיתְךָ;

אָז קוֹלְךָ הָאַדִּיר יְמַלֵּא כָּל־לֵב גִּיל,

וְלֹא עוֹד תֵּאָלֵם, לֹא תִּדֹּם, הַמַּשְׂכִּיל.

…עֲרִירִי כַּמִּדְבָּר – לֹא אִשָּׁה, לֹא עָמִית,

אֶת צֹאנוֹ יִתְהַלֵּךְ הָרוֹעֶה, וְתָמִיד

יַאֲזִין קוֹל קוֹרֵא לוֹ בַּיּוֹם וּבַלֵּיל,

וּמֻפְלָא כֹּה שֵׂחוֹ וּבְסוֹד יְמַלֵּל:

"נְטשׁ בְּנֵי הַצֹּאן, שִׁית לִבְּךָ לָאָדָם,

הַגֶּד־לוֹ פְּשָׁעָיו זְדוֹן יִצְרוֹ יְלָדָם;

הוֹרֵד עַל קָדְקָדוֹ צַעֲקַת חֲמָסְךָ,

וְאַל יִמַּס לְבָבְךָ אִם לִבּוֹ יִמְאָסְךָ…

הַכֹּל סוֹד אֶחָד – גַּם הָרַע, גַּם הַטּוֹב,

אֱלֹהִים בְּמַעֲטֵה זָהֳרוֹ יַעֲטֹף;

וְלֹא יְכַס מִירֵאָיו, וְלֹא יַסְתִּיר מֵהֶם אֵל

דָּבָר אֶת אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה וּפוֹעֵל!

אֵי אִישׁ וְלֹא יֶחֱרַד כִּי יִשְׁאַג הַלָּבִיא?

אֲדֹנָי יְדַבֵּר – – הֲיִדֹּם הַנָּבִיא?

“נָבִיא?” לֹא! – בּוֹקֵר וְאִכָּר כִּי הִנֵּהוּ,

וּמִן הָאֲדָמָה אֱלֹהִים יַעֲנֵהוּ;

פָּנָיו יֵרָאוּ לוֹ בָּעֵץ וּבַשִּׂיחַ, –

יִרְאֶה וְיָבִין, וְלֹא יֵדַע לְהָשִׂיחַ…

הַיְדַבֵּר? – וְהַסְכֵּת הִשְׂכִּילוּהוּ סְלָעִים,

הַחֲרֵשׁ – הַחֹרְשָׁה, וְהַצְנֵעַ – טְלָאִים;

הֲיִשְׁקֹט? – וְקוֹל אֵל אֶת רוּחוֹ יְחוֹלֵל;

לֵךְ וְהַטֵּף אֶל הָעָם הַהוֹלֵל!

אַל תִּשְׁלַו וָדֳמִי אַל תִּתֵּן לְדָמְךָ,

פְּקַח אֶת עֵינָיו – – מִי עִוֵּר כְּעַמְּךָ!

עֻלְפֶּה כְּמוֹ שֶׂה יֵשׁ יִשְׁכַּב הַנּוֹקֵד,

עָרוּךְ מוּל שָׁמַיִם כְּעוֹלָה עַל מוֹקֵד.

הֲלוּם שֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת גּוֹהֵר הַיְקוּם,

וְנַפְשׁוֹ עֲיֵפָה וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לָקוּם.

מִשְׁתָּאֶה הָעוֹלָם; הֲרָרִים וַעֲמָקִים

כּוֹבְשִׁים אֶת עַצְמָם וְדוּמָם מְחַכִּים – – –

וּפִתְאֹם וּבְדָמוֹ יִתְלַקַּח זִיק הַסּוֹד,

יְעִירֶנּוּ, יְעָרֶנּוּ, עָרוֹת עַד יְסוֹד;

בְּקִרְבּוֹ יְצַעֵק, כְּצַעֵק מַבְכִּירָה

מִמֵּצַר תְּהוֹם צִירֶיהָ, וְהִיא מַפְקִירָה

גֵּוָהּ לְגַלֵּי כְּאֵבָהּ הַגּוֹאֶה.

עַד יְחִי בְּדָמֶיהָ יַלְדָּהּ הַגּוֹעֶה –

וְלִקְרַאת אֵל חַיָּיו אָז יֵצֵא בְּהֵחָבֵא,

וְאִישׁ לֹא יֵדַע כִּי עָמוֹס יִנָּבֵא…

יַעֲזֹב אֶת בֵּיתוֹ וְיִטּשׁ נִיר וּבְעִיר,

וְקוֹל אֲדֹנָי הוּא יוֹלִיךְ אֶל הָעִיר –

קִרְיַת עָרִיצִים, בְּאַרְמוֹנוֹתֶיהָ רִיב, שֹׁד,

אוֹתָהּ עֲרֻמָּה לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ יִפְשֹׁט, –

מוּמֶיהָ יְגַל – – עַד כַּמַּיִם יִגַּל

מִשְׁפָּט! וְרָפָא לְלִבּוֹ וְנִגְאַל

מִכֹּבֶד עֻלּוֹ, לֹא אָבָה, לֹא אָהַב,

עָמַס עַל נַפְשׁוֹ אֲדֹנָי אֱלֹהָיו;

כִּי פָּקַח אֶת עֵינָיו וַיַּרְאֵהוּ מָה רַב

עֳנִי הָאָדָם – וְנִבָּא לְמַרְאָיו.

…שַׁלֶּכֶת שֻׁלְּחָה בְּאֵלָה וְאַלּוֹן,

עֶצֶב נִשְׁקָף בְּעַד אֶשְׁנָב וְחַלּוֹן.

עָבִים בּוֹכִים מַר, וּבְרָקִים וּרְעָמִים –

יְהֹוָה בּוֹ נִלְחָם מִשָּׁמָיו הָרָמִים!…

הוֹמֶה לוֹ לִבִּי, לֹא אוּכַל אֶתְאוֹשֵׁשׁ,

עַד בּוֹשׁ אֲיַחֵל לוֹ… מַדּוּעַ בּוֹשֵׁשׁ

הָרֶכֶב לָבוֹא, אֶחֱרוּ פְּעָמָיו?

לֹא בָּא הַמְנַצֵּחַ בְּרֹאשׁ עֲמָמָיו!

לֶהָרִים אֶשָּׂא עַיִן, אַשְׁקִיף לַמְּסִלָּה –

חָדְלוּ אֳרָחוֹת, הַס, לֹא צְלִיל מְצִלָּה;

לֹא רֶכֶב וָרֶכֶשׁ, דַּהֲרוֹת אַבִּירִים,

רַק אֶרֶץ תִּרְעַשׁ מִזְּרָמִים כַּבִּירִים.

בָּאוּנִי יְמֵי עֹנִי, יְבַהֲלוּנִי לֵילוֹת,

גָּלָה גִיל מִגָּלִיל, הַדְּרָכִים אֲבֵלוֹת;

נֶעֱלַם הֲלוֹם סוּס, לֹא אָשׁוּר עֲקֵבָיו,

רַק הֵלֶם לֶב־אֵם הַנִּשְׁבָּר מִכְּאֵבָיו.

שָׂרוֹת בַּחֲרשֶׁת קִרְיַת הָעַמִּים!

אִתִּי נָא קוֹנֵנָּה עַל בְּחִיר הָעֲלָמִים:

סִיסְרָא, סִיס מָהִיר, עָט כְּעַיִט לַשָּׁלָל,

לִפְנֵי בְּנֵי עֵבֶר אֵיךְ נָפַלְתָּ חָלָל?!

מוקדשׁ לאברהם קריב

…וַיֵּלֶךְ בַּדֶּרֶךְ הַנָּבִיא הָאֱוִיל,

וַיַּרְא: אֱלִילִים עַל כָּל אֹרַח וּשְׁבִיל:

יִסְגֹּד הָאָדָם אֶל מְלֶאכֶת יָדָיו,

וּדְבַר אֲדֹנָי לֹא יַגִּיעַ עָדָיו.

וַיַּקְדֵּר אֶת פָּנָיו, וַיִּקְרָא בִּגְרוֹנוֹ:

“הוֹי, יִשְׁפֹּךְ אֱלֹהִים עֲלֵיכֶם חֲרוֹנוֹ!”

וְשָׁמְעוּ הַשָּׁמַיִם, וְהָאָרֶץ, וְהַיְקוּם,

וְעָנוּ אַחֲרֵיהוּ:“אָמֵן, כֵּן יָקוּם!”

וַיַּעַל בָּהָר, וְהִנֵּה בַּמְּסִלָּה

אֵלָה עֲבֻתָּה – וְיָשַׁב בְּצִלָּהּ.

דּוּמָם הַיָּדַיִם תּוּטַלְנָה בַּחֵיק,

הָעַיִן נוֹהֶרֶת לָאֹפֶק הַרְחֵק.

כִּכְלִי בּוֹ אֵין חֵפֶץ מָשְׁלָךְ הַיַּלְקוּט,

הַמַּטֶּה הָאָרֹךְ, כְּמוֹ יִזְעַם וְיָקוֹט.

נַפְשׁוֹ בְּרָעָב תִּתְעַטֵּף, זֶה יוֹמַיִם

פַּת לֹא אָכַל, לֹא טָעַם מְעַט מַיִם.

חָלִילָה מֵאֵל לוֹ מִקַּחַת מַתָּת

בָּעִיר הַפּוֹשַׁעַת, רֵאשִׁית כָּל חַטָּאת.

תַּחַת הָעֵץ הָרַעֲנָן הוּא נִשְׁעָן,

הַס! עוֹד מְעַט וְיָנוּם וְיִישַׁן…

וְרוּחַ יִגַּע בִּבְשָׂרוֹ הַכָּחוּשׁ,

וְנֹעַם שַׁדַּי בְּנַפְשׁוֹ אָז יָחוּשׁ.

רַגְלָיו יְיַשֵׁר, אֶת עֵינָיו יַעֲצֹם,

לֹא עוֹד יְעַנּוּהוּ הַחֹם וְהַצּוֹם.

קוֹל… וֵאלֹהִים אֶת סוֹדוֹ לוֹ גִלָּה:

"אַשְׁרֵי הַנָּבִיא שֶׁהֵחֵל וְכִלָּה –

רוּחוֹ לֹא נָפַל, וַיְמַלֵּא אֶת הַצַּו,

וְאֵשׁ חֲזוֹנוֹ בְּלֵב אֶבֶן חָצַב!…"

אָז יִפְקַח הַנָּבִיא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא:

כְּבוֹד אֱלֹהִים עַל כָּל גֶּבַע וָהָר:

כָּל עֵץ, וְכָל אֶבֶן – דְּמוּת אֵל וְכֹחוֹ;

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ נְכֹחוֹ – – –

עוֹד דַּעַת, אֱלֹהִים עוֹד עָמָל וּמַכְאוֹב,

עוֹד בְּכִי לַיָּמִים הַהוֹלְכִים לִבְלִי שׁוֹב,

רַק לֹא מְנוּחָה זוֹ לְלֹא חָשֹׁק וְחָשֹׁב!

עוֹד שִׁירָה, אֱלֹהַי, לְנַעֲרַת הַנְּעוּרִים,

לִגְאוֹן הַיְצִירָה וְלִיגוֹן הַיְצוּרִים,

אַךְ לֹא דְמָמָה זוֹ אַחַר תֹּם הַיִּסּוּרִים!

עוֹד מַרְאוֹת, אֱלֹהִים: פֶּלֶא שַׁחַר, סוֹד לֵיל –

חָכְמָתְךָ הַמְבֹאֶרֶת בָּאוֹר וּבַצֵּל,

רַק לֹא אֵלֶם זֶה… מִי אוֹתוֹ יְמַלֵּל?!

עוֹד דְּרָכִים, אֱלֹהַי! וְעָלֹה וְיָרֹד,

וּבַקֵּשׁ אֶת פָּנֶיךָ תּוֹךְ חָטֹא וְחָרֹט…

אַךְ לֹא דֶרֶךְ זוֹ שֶׁאַחֲרֶיהָ אֵין עוֹד – – –

“כֵּן, כֵּן”, – הַתָּמָר כַּפּוֹתָיו לִי יָנִיעַ

“לֹא, לֹא!” – הָאַלּוֹן בִּסְעַפּוֹתָיו לוֹ יַצְבִּיעַ,

כֵּן וְלֹא כְּאֶחָד בְּרוֹשׁ לִבְרוֹשׁ אַט יַבִּיעַ.

וְהָרוּחַ בַּכֹּל מְשַׁטֶּה – תַּהְפּוּכוֹת

מֵאָז וּמֵעוֹלָם יְדַבְּרוּ הָרוּחוֹת!

יֵלְכוּ בִּגְדוֹלוֹת וְיִלְחֲשׁוּ מְנוּחוֹת.

הָהּ, לֵב מְשׁוֹרֵר נֶאֱמָן וְנֶעֱלָב!

בְּכַף־קֶלַע־הָרוּחַ, בֵּין הֵן וּבֵין לָאו,

תִּקָּלַע… וְאַתָּה כֹּה נִלְאֶה, כֹּה נִלְהָב!

הֲמִי לִי, הָרוּחַ, קוֹל דְּמִי אִילָנוֹת,

בְּחֵיקָם צִפֳּרִים כָּל הַלַּיְלָה לָנוֹת,

וְעִם שֶׁמֶשׁ עָפוֹת לָהּ שִׁירָה לַעֲנוֹת.

תַּנִּי כַּתַּנִּים זוֹ עֱנוּת הַשַּׁלֶּכֶת,

בַּהֲלֹךְ הֶעָלִים הַבָּלִים בִּבְכִי־לֶכֶת

בְּדַרְכָּם אֲבֵלָה הַנִּמְשֶׁכֶת נִמְשֶׁכֶת – – –

חַלְּלִי, יַלְּלִי מְגִנַּת־לֵב הַסְּתָוִים

חֲרוּתָה עַל נִבְלֵי הַשָּׁמַיִם בְּתָוִים,

וּבְסֵפֶר נְגִינוֹתַי – יְגוֹנוֹתַי הַנִּכְתָּבִים.

אֲנִי בּוֹדֵד כְּאִילָן בַּעֲזוּבַת לֵיל הַסְּתָו,

וְעַל טְרָפִים נִדָּפִים אֶת שִׁירַי אֲתַו

בְּרוּחַ נִפְעֶמֶת מֵאָלֶף עַד תָּו…