מיכל השתתפה ביום סרט. היא אומרת:
“היה נורא מצחיק. הלכתי עם רנה, פסיכית אחת…”
“מיכל,” אומרת לה אמה, “אמרתי לך שלא תגידי פסיכית…”
“תנוחי אמא,” היא אומרת. “אנחנו רואות גו’ש אחד, מטומטם על העצם…”
“מה זה גו’ש?”
“גו’ש זה גורילה שמנה. זה היה אבא של דני. אני אומרת לרנה בואי נדקור לו סרט, שידגדג לו בשרעפת. אבל רנה היא פסיכית לגמרי…”
“מיכל!” אומרת אמה.
“תנוחי, אמא,” היא אומרת. “רנה אומרת, בואי נדקור לוֹ שני סרטים. אני אומרת זה חו’מו…”
“מה זה חומו?”
“זה חכמה מצוינת, זה חו’מו. אנחנו עולות על הגו’ש. הוא מחפש בכיסים שלו שורט ומנסה למצוא חצי־גרוש של מדא’ד…”
“מה זה מדאד?”
“מדא’ד זה מגן־דוד־אדום־דן, זה חצי גרוש של נייר שהגו’ש מנסה למצוא בכיס השמאלי שלו כשהוא שורט בו ואנחנו שומעות איך שהוא שובר לו את הצפרניים מרוב גירוד. בסוף הוא נותן חצי של עֶשְׁ’ן קרוע…”
“מה זה עשן?”
“עש’ן זה עשרה־גרוש־נייר. אבל הוא נותן רק חצי עש’ן וקרוע. אז רנה דוקרת לו ארבעה סרטים ואחד פולח את הטחול שלו…”
“מספיק, מיכל,” אומרת אמה.
“תנוחי, אמא. אני אומרת לך. איזה דֶג זה אבא של דני. יש לכם תמונות של אליזבט טיילור?”
“אין להם תמונות של אליזבט טיילור. בזה נגמר יום הסרט שלכן?”
“כן. לך תתעסק עם דֶגים כאלה. שוברים את הצפרניים ונותנים חצי עש’ן קרוע. לי לא היה אכפת לדקור עוד סרטים. אבל רנה, גם כן פסיכית, התחשק לה לאכול קרטיב למון. אני אומרת לה זה זיפת יגמ’ח, אבל היא…”
“מה זה יגמח?”
“זה יותר גרוע מחשבון, זה יגמ’ח ולא יגמח כמו שאת אומרת. יגמ’ח. כן ככה. יש לכם עולם הקולנוע?”
“הילדה הזאת משוגעת אחרי עולם הקולנוע.”
“לא אומרים משוגעת, אמא.”
“נכון. תסלחי לי.”
“אומרים פסיכית.”
“מיכל!”
“תנוחי, אמא.”
“הילדים לא חילקו סרטים?”
“הילדים! איזה ילדים יש לנו בכתה. פלֶגים גמורים…”
“מה זה פלֶגים?”
“אני לא יודעת..”
“זה בא מפלגמאטים,” אומרת אמא. “אומרים פלגמאטים מיכל.”
“אומרים פלֶגים. ילדים פלגים כאלה לא ראית בכל יח’ש, זה ימי חיי שני. בחיי, איזה פלגים. גיהנום. הייתי הורגת אותם. העיקר, אז רנה לא אכלה קרטיב ודקרנו עוד קצת סרטים עד שנמאס לנו. אני רק מפחדת שהמורה עוד לא יתן לכתוב על זה חיבור. מה אני אכתוב…”
“מיכל, את דווקא כותבת יפה!”
“רק שי. ח. ברנר לא ישמע מה שאמרת, אמא.”
“מיכל!”
“תנוחי אמא.”
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.