¹

(תמונה מרחוב העֹני).

בִּרְחוֹב הַסְתֵּר לְיַד אַחַד הָעַמּוּדִים

אִשָּׁה עֲנִיָּה שָׁם ישֶׁבֶת קֹדֶרֶת;

עַצְמוֹתֶיהָ שֻׁפּוּ, נֵחָרוּ כְּאוּדִים,

פָּנֶיהָ כַּשִׂיד, רוּחָהּ נֶעְכֶּרֶת,

וְעוֹד נוֹדְעוּ גַם עַתָּה, כִּכְלוֹת שְׁאֵרָהּ,

עִקְבוֹת יָפְיָהּ מִקֶּדֶם בְּהִלּוֹ נֵרָהּ;

אַךְ יְדִידוֹת וְאַהֲבָה וּבְרָכָה וְשָׁלוֹם

אֶל נָכוֹן לֹא הֱבִיאוּהָ עַד הֲלוֹם.

מֵרֹב בְּכִי כִּמְעַט חָשְׁכוּ עֵינֶיהָ,

וְיֶלֶד כִּשְׁחִיף־עֵץ יָמֹץ שָׁדֶיהָ, ­­–

יָמֹץ, יִבְכֶּה, יִישַׁן, יָקִיץ בַּחֲרָדָה

לְקוֹל זַעֲקַת אִמּוֹ בְּקָרְאָהּ בִּרְעָדָה:

"קְנֶינָה, נָשִׁים, שְׁנַיִם נֵרוֹת בַּאֲגוֹרָה,

כֵּן יְהִי מַזָּלִי כַּאֲשֶׁר יִתְּנוּ אוֹרָה".

רְכוּלָתָהּ מְעַטָּה גַּם קָטֹן סַלָּהּ,

אַךְ יְגִיעַ כַּפֶּיהָ תֹּאכַל הַדַּלָּה:

בַּגֶּשֶׁם, בַּשֶּׁלֶג, בְּסַעַר וּבַקֹּר,

תֵּשֵׁב הָעֲנִיָּה וְעִמָּהּ עוֹלָלָהּ

וּבְעָמָל וּבְיָגוֹן תִּסְחַר תִּמְכֹּר,

וּמְאוּמָה לֹא תִשָּׂא בְּכָל־עֲמָלָהּ:

אֵין מָעוֹן לָהּ, אֵין בֶּגֶד, אֵין לֶחֶם לְפֶה,

וּמִלְבַד הָעַמּוּד הָאִלֵּם הַזֶּה

אֵין קָרוֹב לָהּ וְאֵין מוֹדָע וְאֵין גֹּאֵל,

וְלִשְׁלוֹם שׁתֵּי הַנְּפָשׁוֹת אֵין דֹּרֵשׁ וְאֵין שֹׁאֵל.

וּבְכָל־הֱיוֹתָהּ חוֹלָה, עֲזוּבָה וְגַלְמוּדָה,

לֹא תִשְׁאַל, לֹא תְבַקֵּשׁ מַתָּן בְּצָרָתָהּ, –

כִּי נֵרוֹת־שַׁבָּת סַחֲרָהּ אֵצֶל עַמּוּדָהּ,

וְלִקְנוֹת מִיָּדָהּ – אַךְ זֹאת כָּל־שְׁאֵלָתָהּ.

לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת, קְדוֹשׁ יְיָ, מְכֻבָּדוֹ,

יָרוּצוּ הַשּׁוּקָה דְּחוּפִים, מְבֹהָלִים,

זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה, אִישׁ לְדַרְכּוֹ וְאִישׁ לְמַעְבָּדוֹ,

אַךְ אִישׁ לֹא יָשִׂים לֵב לִשְׁנֵי הַצְּלָלִים,

הַצְּלָלִים הַחַיִּים, הַנְּפָשׁוֹת הַסֹּעֵרוֹת,

הַיֶּלֶד וְאִמּוֹ, מֹכֶרֶת הַנֵּרוֹת.

לְמִי יֵשׁ חֵפֶץ בַּנֵּרוֹת הָרָזִים?

לְבָשָׂר, לְדָגִים, לְיַיִן הַכֹּל נֶחְפָּזִים.

הָעֲנִיָּה פֹּרֶשֶׂת בְּיָדֶיהָ וְקֹרְאָה:

“קְנֶינָה, נָשִׁים, שְׁנַיִם נֵרוֹת בַּאֲגוֹרָה”!

אַךְ מִי שֹׁמֵעַ? – מִקּוֹל הֲמוּלָה גְדוֹלָה

יֵחָבֵא קוֹלָהּ, קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה!

וְהָעוֹלָל הַדַּק, בֵּן הָאִשָּׁה הַחוֹלָה,

הוּא לְבַדּוֹ יִשְׁמַע צַעֲקָתָהּ הָאֲנוּשָׁה…

עַד מָתַי תַּעֲצָר־כֹּחַ, תּוּכַל הַצֵּל,

הָאִשָּׁה הָעֲזוּבָה הַנֶּהֱלֶכֶת כַּצֵּל?

עַד מָתַי עוֹד תּוּכַל לְהָכִיל רַעֲבוֹנָהּ?

עוֹד תָּשַׂר אֶל מָוֶת בִּשְׁאֵרִית אוֹנָהּ?

עַד מָתַי עוֹד תּוּכַל הַנֶּפֶשׁ הָרֵיקָה

לְכַלְכֵּל אֶת־הַיֶּלֶד הַשֹּׁכֵב בְּחֵיקָהּ?

לְפָנִים יְעַלַּע דִּמְעָה וְהָיְתָה לוֹ לְבָרוֹת,

וְעַתָּה עֵינֵי הָאֵם לֹא עוֹד נִגָּרוֹת…

אֵין דִּמְעָה בָּעַיִן, אֵין לְשַׁד בָּעֲצָמוֹת,

הַלֵּב נִשְׁבָּר, נִשְׁמַת אַפָּהּ כְּבֵדָה,

עוֹרְקֶיהָ רָפוּ אַף עֵינֶיהָ קָמוֹת,

וְכֻלָּהּ כְּמוֹ עָלֶה נִדָּף רֹעֵדָה;

וּבְאֵין אוֹנִים עוֹד נָעוֹת הַשְּׂפָתָיִם:

“קְנֶינָה, נֵרוֹת לְשַׁבָּת, קְנֶינָה אַךְ שְׁנָיִם.”

בִּרְחוֹב הַסְתֵּר נֶפֶשׁ עֲזוּבָה, מְשֻׁלַּחַת,

יָתוֹם קָטֹן, עֹמֵד כְּשֶׂה נִדָּחָה,

וּגְוִיָּה קָרָה כֻּלָּה מִקְשָׁה אַחַת, –

הִיא מֹכֶרֶת הַנֵּרוֹת – אֵל עַמּוּד שָׁחָה.

וְעַד כֹּה וְכֹה אֵין זֹכֵר וְאֵין פֹּקֵד אֹתָם,

אֶת הַמֵּתָה וְאֶת בְּנָהּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם:

הָעֲשִׁירִים עֵינָם אֶל כִּיסָם וְאֶל כּוֹסָם;

וְאַף כִּי הַיְּרֵאִים וְהַחֲרֵדִים בָּעָם,

כִּי הִנֵּה עֶרֶב שַׁבָּת הַיּוֹם לָאֵל,

וּמִי יִכּוֹן לִקְרַאת הָאֱלֹהִים כָּעֵת,

אִם לֹא עַם־קְרוֹבוֹ, הַשְּׂרִידִים הָאֵל.

וּבְכֵן לֹא רָאוּ לֹא יָדְעוּ בְּמוֹת הַמֵּת,

עַד בּוֹא לֵיל שַׁבָּת, מַלְכָּה מִתְנוֹסֶסֶת,

וְהָעָם הָלךְ יֵלֵךְ אֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת.

־־־־־־

וְהַבַּיִת מָלֵא אוֹר וְנֹעַם וְהוֹד־יָהּ,

הַחַזָּן נֹתֵן זְמִירוֹת וְהָעָם יַקְשִׁיבוּ; ––

אַךְ מַה־זֶּה הַמְּנוֹרָה כְּחֹלֶמֶת, כְּעֹטְיָה?

וְנֵרוֹתֶיהָ גַם הֵם כִּצְלָלִים יָעִיבוּ?

הַנֵּרוֹת הָאֵלֶּה לָעֲנִיָּה הֵמָּה,

אֲשֶׁר מֵתָה בָּרְחוֹב כְּמוֹת הַבְּהֵמָה,

וְהָעֲשִׁירִים וְהַחֲרֵדִים לִפְנֵי הָאָרוֹן

אֹתָם הֵבִיאוּ, נֵרוֹת זִכָּרוֹן,

לָאִשָּׁה וְלִבְנָהּ, אֶת אַזְכָּרָתָם.

הָעֲשִׁירִים, הַחֲרֵדִים, יוֹדְעִים חוֹבָתָם,

לְהַעֲלוֹת, כַּדָּת, נֵר־נְשָׁמָה לְנֶפֶשׁ מֵת

(אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִצְוָה, עֹשֵׂי צְדָקָה בְּכָל־עֵת!)

הָעֲשִׁירִים, הַחֲרֵדִים, מַה לָהֶם וְלַחַי?

נְשָׁמוֹת – לְאֵלֶּה הֵם דֹּאֲגִים עַד בְּלִי דַי.

נֵרוֹת קֹדֶשׁ! אַתֶּם עֵדִים נֶאֱמָנִים,

כִּי הַמַּחְסֹר דִּכָּא שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת נְקִיּוֹת,

כִּי בַּאֲשֶׁר יִתְּנוּ הַכֶּסֶף כַּאֲבָנִים

יִגְוְעוּ אֲנָשִׁים בָּרָעָב בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת;

לְכָל־כָּבוֹד, לְכָל־סֶרַח עֹדֵף יֵשׁ וָיֵשׁ,

אַךְ לְהֵיטִיב, אַךְ לְהַצִּיל נְפָשׁוֹת אֵין אֹתָם;

לְעֵינֵיהֶם יִשְׂבְּעוּ אֲחֵיהֶם קָלוֹן וְרֵישׁ,

וְלֹא יֶחֱרַף לְבָבָם וְלֹא יְיַסְרוּם כִּלְיוֹתָם!;

הוֹי, נֵרוֹת קֹדֶש! אִסְפוּ אִסְפוּ אוֹרְכֶם,

עַד בּוֹא יוֹם יְיָ, יוֹם הַדִּין הַנּוֹרָא!

אָז תִּבְעַר לְשׁוֹן־אִשְּׁכֶם, אָז יַגִּיעַ תּוֹרְכֶם,

שָׁם, לִפְנֵי כֵס הַמִּשְׁפָּט וְהַחֹק וְהַתּוֹרָה.

אָז תָּפִיצוּ אוֹר עַל חֶשְׁכַּת הַדוֹר,

הָרָחוֹק מִצְדָקָה, הַקָּשֶׁה מִצֹּר!

(תרע"ג)