רקע
יצחק יציב
"הַלּוֹחֲמִים בַּמָּוֶת"

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? אָדָם יָרַד בְּסִירָה בַּנָּהָר, בָּאוּ גַלִּים זֵידוֹנִים וּסְחָפוּהוּ אֶל הַיָּם. מְעַט הַצֵּידָה אֲשֶׁר אִתּוֹ אוֹזֵל. הַסְּעָרָה לֹא שָׁכְכָה וְהוּא תּוֹעֶה לְלֹא נְתִיבָה. וְהִנֵּה נִרְאֶה לְעֵינֵיו אִי בְּלֵב יָם. בְּכָל מַאֲמַצֵי כֹּחוֹ חוֹתֵר הוּא בַּמְּשׁוֹטִים וּמַגִּיעַ אֵלָיו. אִי קָטָן, חוֹפָיו שׁוֹמְמִים. הַתּוֹעֶה עוֹלֶה עַל הָאֲדָמָה וְרַגְלָיו דוֹרְכוֹת בְּבִטָּחוֹן. הִנֵּה יַבָּשָׁה.

כָּרֶגֶשׁ שֶׁיִתְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ שֶׁל הַדּוֹרֵךְ עַל אִי אַחֲרֵי תְּעִיָּה בַּיַּמִּים יַרְגִּישׁ הַקּוֹרֵא בַּסֵּפֶר הַזֶּה “הַלּוֹחֲמִים בַּמָּוֶת”.

יוֹם יוֹם אָנוּ קוֹרְאִים עַתָּה עַל הַמַּוֶת הַנִּזְרָע בִּידֵי אָדָם בְּכָל אַרְצוֹת תֵּבֵל. פְּצָצוֹת, מוֹקְשִׁים, פְּגָזִים, פִּצְצוֹת-בְּעֵרָה – מְבִיאִים כְּלָיָה עַל הָאֲנָשִׁים וּמִפְעַל כַּפֵּיהֶם. יָם שֶׁל כִּלָּיוֹן, וּאַתָּה שׁוֹאֵל:

– הֲזֶהוּ הָאָדָם? כָּל הָאָדָם?

וְהִנֵּה שְׁבִיב תִּקְוָה. אַתָּה קוֹרֵא עַל בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים, עַל לוֹחֲמִים אַמִּיצִים שֶׁהִקְרִיבוּ אֶת חַיֵּיהֶם לַמִּלְחָמָה בִּמְחוֹלְלֵי הַמָּוֶת. אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם הָיְתָה אַךְ מַטָּרָה נִשְׂגָּבָה אַחַת: לְהָקֵל מֵעַל הָאָדָם אֶת סִבְלוֹ, לְהַמְעִיט אֶת הַפְּגָעִים הָרָעִים, הַגּוֹרְמִים מַחֲלוֹת וְיִסּוּרִים, לְרַפֵּא וּלְהַגִּיהַּ מָזוֹר, לְהַגִּישׁ עֶזְרָה לָאָדָם הָאֻמְלָל וּלְחַלְּצוֹ מִצָּרָה.

הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה נִלְחֲמוּ בִּמְחוֹלְלֵי הַמָּוֶת בְּנֶשֶׁק הַמַּדָּע. הֵם חָקְרוּ לְסִבּוֹת הַמַּחֲלוֹת וְחִפְּשּׂו אַחֲרֵי גוֹרְמֵי הַפֻּרְעָנוּת; כַּיּוֹם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מַה גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל הַחַיְדַּק, זֶה הַיְצוּר הַזָּעִיר, אֲשֶׁר אַךְ בַּמִּשְׁקֶפֶת הַמַּגְדִּילָה אוֹתוֹ אַלְפֵי מוֹנִים רוֹאִים אוֹתוֹ כְּמֶתֶג אוֹ פְּסִיק. וְאֵיךְ לִמְצוֹא אוֹתוֹ? אֵיךְ לְהַגִּיעַ אֵלָיו? שָׁנִים עַל שָׁנִים יָגְעוּ טוֹבֵי הָאֲנָשִׁים לְגַלּוֹת אֶת הַחַיְדַּקִים, נוֹשְׂאֵי-הַמַּחֲלוֹת הַמַּמְאִירוֹת. יָמִים וְלֵילוֹת חִפְּשׂוּ וּבָדְקוּ, חָקְרוּ וְעָשׂוּ נִסְיוֹנוֹת – עִנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיהֶם עַד שֶׁגִּלּוּ מַה שֶׁגִּלּוּ.

הַסֵּפֶר הַזֶּה שֶׁל פּוֹל דֶּה-קְרִיף, שֶׁיָּצָא בַּסִּפְרִיָּה “שַׁחֲרוּת”, הוֹצָאַת “עַם עוֹבֵד”, נוֹתֵן לָנוּ אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לְהָצִיץ בְּחַיֵּיהֶם שֶׁל טוֹבֵי הָאֱנוֹשׁוּת, כֵּיצַד עָמְלוּ וְיָגְעוּ עַד שְׁגִּלּוּ כַּמָּה וְכַמָּה מִמְחוֹלְלֵי הַמַּחֲלוֹת. אַתָּה קוֹרֵא וּמִתְפָּעֵל מֵאֹמֶץ רוּחָם, מִמְּסִירוּתָם שֶׁל הַגִּבּוֹרִים הַלָּלוּ בְּמִלְחַמְתָּם, מִלְחֶמֶת הַמַּדָע. בֵּינָתַיִם מִתְגַּלִּים לְפָנֶיךָ כַּמָּה וְכַמָּה סוֹדוֹת מִן הַטֶּבַע. עִם קְרִיאָה כֵּיצַד הִגִּיעוּ לְתַגְלִיּוֹתֵיהֶם – אַתָּה מַעֲשִׁיר אֶת יְדִיעוֹתֶיךָ וְאַתָּה נוֹכָח לָדַעַת מָה רַבִּים הַסּוֹדוֹת הַנַּעֲלָמִים מֵאִתָּנוּ. מַה מְעַט אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מִן הַמִּתְרַחֵשׁ סְבִיבֵינוּ. וּמִצַּד שֵׁנִי אַתָּה מִתְמַלֵּא אֱמוּנָה בִּיכָלְתוֹ שֶׁל הָאָדָם לְהַגִּיעַ בְּשִׂכְלוֹ אֶל תַּעֲלוּמוֹת הַטֶּבַע.

אַתָּה קוֹרֵא – וּמִתְעוֹרֵר בְּךָ הָרֶגֶשׁ כִּי לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא. הִנֵּה הוֹגִיעוּ הָאֲנָשִׁים אֶת מֹחָם וְהִגִּיעוּ לְתוֹצָאוֹת חֲשׁוּבוֹת.

בַּסֵּפֶר הוּבְאוּ גַם תְּמוּנוֹתֵיהֶם שֶׁל הַלּוֹחֲמִים בַּמָּוֶת. אֵצֶל כַּמָּה מֵהֶם אַתָּה רוֹאֶה פָּנִים נִפְלָאִים, אֲנָשִׁים צְנוּעִים, הַסּוֹבְלִים אֶת סִבְלוֹ שְׁל זוּלָתָם וְרוֹצִים לַעֲזֹר לוֹ.

וְאַף זֹאת עָלֵינוּ לָדַעַת. גַּם בְּיָמִים קוֹדְרִים אֵלֶּה שֶׁל מִלְחֶמֶת הַשְׁמֵד לֹא פַּסּוּ הַחוֹקְרִים הַצְּנוּעִים, הַנִּלְחָמִים בַּמָּוֶת. וְיָדוּעַ כִּי דַוְקָא בִּימֵי מִלְחָמָה, עֵת הָאֲנָשִׁים הוֹרְגִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, מְגַלִּים הַחוֹקְרִים הָעוֹסְקִים בִּרְפוּאָה גַם אֶמְצְעֵי-רִפּוּי גְּדוֹלִים וַחֲשׁוּבִים. וְאֵין אֶמְצְעֵי-רִפּוּי בְּלִי תַּגְלִית בִּמְחוֹלְלֵי הַמַּחֲלָה.

וְהוּא הַדִּין בְּאַמְצָאוֹת אֲחֵרוֹת.

וּלְפִיכָךְ אֵין לִשְׁכֹּחַ: בַּד בְּבַד עִם הַמִּלְחָמָה הָאַכְזָרִית שֶׁל הָאָדָם בְּרֵעֵהוּ שׁוֹקְדִים אַנְשֵׁי מַדָּע גְּדוֹלִים כֵּיצַד לְהָבִיא תְּרוּפָה לְחוֹלִים וּפְצוּעִים, וְיוֹם יוֹם מֵבִיא תַּגְלִיּוֹת חֲדָשׁוֹת, שֶׁיִּהְיוּ לִבְרָכָה לָאָדָם.

(תש"ב)


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות