רקע
חנה זמר
בתיאבון או מתכוֹני מטעמים מבתי־הזיקוק

בעוד כמה עשרות שנים, כשנהיה מבוגרות בחמש שנים, נפעיל את מסך הטלוויזיה על קיר הזכוכית של חדרנו המשושה, נערוך הפסקה של חצי־תה וחצי־קפה, ונאזין לקולה הערב של נערה זוהרת אשר תכתיב לנו מתכונים מטעם חברות נפט.

היא תסדר את הפרפרים בשׂערה הגולש על שדיה החשופים, תלבש ארשת של סוכרזית, ותקרא בקורטוב של מיסתורין: ״קחי חצי קילו של נסורת מעץ טבעי או סינתטי, הוסיפי שתי כפות גדושות של אבקת פרוטאין, ערבבי בכוס מים מותפלים, וטגני בשמן לווייתנים. הגישי עם סלט אלמוגים מתובל בקונכיות טחונות".

לאחר שתחזור ותסדר את הפרפרים בשערה הגולש על שדיה החשופים, תחזור ותקרא את רשימת המצרכים של המתכון:

“חצי קילו נסורת, שתי כפות אבקת פרוטאין, כוס מים מותפלים, שמן לווייתנים לטיגון, אלמוגים לסלט וקונכיות טחונות לתיבולו”..

דימוי מוזר זה בא לי מרוב שבלעתי את החומר השופע על פניו החזויים של עולם־המחר. הארדיכל־הפילוסוף האמריקני בקמינסטר פולר משוכנע כי הנשים במאה הבאה יתהלכו במערומיהן, ומומחה־חיזוי אחר טוען כי קישוט השׂער של נשים יהיו פרפרים חיים – שיימשכו אל ראשינו יידבּקו בו בזכות ״ספּריי״ מיוחד שיומצא למטרה נעלה זו.

אשר למזון, הרי חשבי־העתיד מנבאים – ישאר קונבנציונלי פחות־או־יותר; אלא שדווקא חוקרי־ההווה אינם סבורים כך.

מכל מקום, המתכון של קציצות הנסורת המזינות התגבש במוחי היוצר בהשראת כתבה שקראתי בשבועון אמריקני. אמנם לא דובר בה על עץ וקונכיות, אך דובר בה על מאכלים לא פחות מוזרים שמכינים למעננו אנשי מחקר לקראת סוף המאה הקריטי.

גם הפעם נקודת המוצא היא אותו סיוט מבורך של אוכלוסיה עולמית בת ששה וחצי או שבע מיליארד נפשות, בשנת 2000. כדי להזין אותה בלי תת־תזונה, נצטרך להכפיל את ייצור הפחמימנים והשמנים, ואילו את ייצור החלבונים נצטרך להגדיל פי שלושה – מכיוון שכבר עכשיו יש מחסור גדול בהם. איך עושים זאת בשלושים שנים קצרות?

ראשית חכמה, אומרים המומחים, יש לחולל מהפכה בשיטות הייצור של מזון. למשל, מציעים לגדל את חיות הבר של הג’ונגל כפי שמגדלים כיום עופות בלול וחזירים בדיר ופרות ברפת. ואמנם, כבר הוקמו באפריקה חוות נסיוניות לגידול פילים והיפופוטאמים. יש ניסויים מהפכניים גם בגידול דגים, עם בקבוקי־הנקה של פיירקס. ראיתי תצלום של קרפיון היונק מבקבוק כזה, ומאז אינני אוכלת דגים.

הושגו הישגים מרשימים גם בפיתוח זנים חדשים של אורז, הנותנים יבול גדול פי כמה מזה של הזנים המקובלים עד כה – וזה חשוב ביותר, כי האורז הוא מזונם העיקרי של כשני שלישים מאוכלוסיית העולם.

אבל בכל אלה לא יהיה די, אם לא יבלמו את קצב הריבוי. ולא יבלמו אותו. הנסיון מראה כי שיעור הילודה יורד רק כאשר המשק הלאומי מפותח, והארצות הסובלות משיעור ילודה גבוה אינן יכולות לפתח את משקיהן בגלל שיעור הילודה הגבוה. קשה לשבור את מעגל הקסמים הזה. הודו, למשל, עשתה מאמצים גדולים בלי תוצאות של ממש. הממשלה חילקה טבעות מניעה למיליון נשים, ולא נודע כי באו אל קרבן. היא מימנה גם את עיקורם של מיליון גברים ולא הורגשה ירידה בעליית הפריון. סין העלתה את גיל הנישואים, אבל הזוגות מדביקים את הפיגור. מכל ארצות אסיה, יאפאן לבדה הצליחה להוריד את שיעור הילודה לשפל המערבי. אבל במה יאפאן אינה מצליחה?

יש מדענים הסבורים כי הפתרון לבעיית האספקה של חלבונים לאוכלוסיה הולכת וגדלה, טמונה דווקא בצמחונות. הם סבורים שיש משום בזבוז בצריכת חלבון מן החי כי היצרניות העקריות של חלבון זה, הפרה והתרנגולת, אינן יעילות ביותר. כדי לקבל מן הפרה קילו אחד של חלבון, עלינו לספק לה בין חמישה לעשרה קילו חלבון מן הצומח. אם תוותר האנושות על התיווך החלבוני של החיות, נוכל להזין מאותו שטח מעובד של אדמה פי חמישה או פי עשרה יותר אנשים מאשר בהזנת ה"מתווכים״ המספקים לנו חלבון מן החי.

בין כך ובין כך, המדענים שוקדים על פיתוח מזון מלאכותי. לדבריהם, עוד במאה הזאת נוכל להזמין במסעדה אומצה חד־תאית, או סטייק חד־תאי, שלא יבוא מבית המטבחיים אלא מבית־זיקוק. לתצרוכת־בית, ודאי ישווקו אותו בתחנות דלק…


תמונה, משיה 7 קובץ 22.png

כבר כיום יש מספר חברות נפט גדולות שבמעבדות–המחקר שלהן מייצרים פרוטאין חד־תאי בריכוז גבוה, בצורת אבקה נטולת ריח שממנה אפשר להכין מאכלים מלאכותיים טעימים ביותר: מבמקום־של־רוטב־דגים עד במקום־של־תרכיז־בשר. רופא ידוע, מרצה לתורת התזונה ב־.M.I.T (המכון הטכנולוגי המהולל של מאסאצ’וסטס) מתרה בנו שלא נראה מאכלים אלה כמשונים. לדעתו, הם יהיו מגוונים יותר ומעניינים יותר ומאוזנים יותר מן המאכלים הטבעיים שלנו כיום.

ובאמת, מדוע לא? בארהייב כיבדו אותי בבונבונים קטנים, ממולאים, מקופסה נהדרת. הם היו די טעימים. את הבחילה קיבלתי רק אחרי שנודע לי כי היו אלה נמלים מצופות בשוקולד! אחרי הכל, אעדיף מזון סינתטי.

מכבר יש לנו תרופות סינתטיות וחוטים סינתטיים; עוד מעט נייצר מזון סינתטי; ולבסוף יהיו גם אנשים סינתטיים. מן הסתם הם יהיו מגוונים יותר ומעניינים יותר ומאוזנים יותר מן האנשים הטבעיים שלנו כיום.



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!