רקע
יצחק יציב
ד"ר א. רוּפִּין

(1876–1943)


בְּבֹקֶר כּ“ד בְּטֵבֵת תשׁ”ג לָבַשׁ ד"ר א. רוּפִּין בִּגְדֵי עֲבוֹדָה, לָקַח אֶת הַמַּעְדֵּר וְהָאֵת וְיָצָא אֶל גִּנָּתוֹ, בַּחֲצַר־בֵּיתוֹ בִּרְחַבְיָה שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, לַעֲדֹר אֶת הָאֲדָמָה כְּדַרְכּוֹ יוֹם יוֹם. הוּא עָדַר בַּעֲרוּגָה, וְאַגַּב עִדּוּר שׂוֹחַח עִם שְׁכֵנוֹ עַל חַדְשׁוֹת הַיּוֹם וְעַל שְׁתִילִים חֲדָשִׁים. שְׁכֵנוֹ הָלַךְ וְהוּא הִמְשִׁיךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ. כַּעֲבֹר שָׁעָה קְצָרָה צִלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן בַּבַּיִת. בָּאוּ אֶל הַגִּנָּה לִקְרֹא לוֹ וּמָצְאוּ אוֹתוֹ שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ וְגַבּוֹ עַל הָאֵת…

שָׁכַב וְלֹא קָם. הֶעֱבִירוּהוּ אֶל הַבַּיִת וּלְעֵת הַצָּהֳרַיִם הוֹצִיא אֶת נִשְׁמָתוֹ וָמֵת.

הַיְדִיעָה עַל מוֹתוֹ פָּשְׁטָה חִישׁ בְּכָל הָאָרֶץ. בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם עָמְדוּ לְיַד הַמֵּת בְּמִשְׁמַר כָּבוֹד אַנְשֵׁי כִּנֶּרֶת, דְּגָנִיָּה, נַהֲלָל וּכְפָר־רוּפִּין.

בְּיוֹם א' יָצְאָה הַלְּוָיָה מִבֵּיתוֹ לַחֲצַר הַמּוֹסָדוֹת הַלְּאֻמִּיִּים, וּמִשָּׁם לִדְגָנִיָּה אֲשֶׁר בְּעֵמֶק־הַיַּרְדֵּן. הַקֶּבֶר נֶחְצַב בְּבֵית־הַקְּבָרוֹת בִּדְגָנִיָּה.


אֵבֶל כָּבֵד יָרַד עַל כָּל מוֹקִירָיו וּמַעֲרִיצָיו הָרַבִּים בְּכָל פִּנּוֹת הַיִּשּׁוּב.

מִי הָיָה ד"ר רוּפִּין? – אַחַד הָאֲנָשִׁים הַיָּפִים בְּיוֹתֵר בַּתְּנוּעָה הַצִּיּוֹנִית.

מֶה הָיָה ד"ר רוּפִּין? – אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל. מִדָּה גְּדוֹלָה שֶׁל אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל הָיְתָה נְטוּעָה בְּלִבּוֹ. הוּא אָהַב אֶת הָעָם וּמָסַר לוֹ אֶת כָּל חַיָּיו.

מֶה עָשָׂה ד"ר רוּפִּין? – הוּא בָּא לָאָרֶץ לִפְנֵי שְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים כִּשְׁלִיחַ הַהִסְתַּדְּרוּת הַצִּיּוֹנִית, לִרְאוֹת מַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לְהַגְשָׁמַת הַצִּיּוֹנוּת. בָּא וְרָאָה וְאָמַר לְשׁוֹלְחָיו: צָרִיךְ לִבְנוֹת אֶת הַכְּפָר הָעִבְרִי. וְהִתְחִיל.

הוּא בָּא וְיִסֵּד אֶת “הַמִּשְׂרָד הָאֶרֶצְיִשְׂרְאֵלִי”. זֶה הָיָה הַמּוֹסָד הַצִּיּוֹנִי הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּתְחָה הַהִסְתַּדְּרוּת הַצִּיּוֹנִית בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וַאֲשֶׁר בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים הָיָה לַ“סּוֹכְנוּת הַיְּהוּדִית” בִּירוּשָׁלַיִם, עַל מַחְלְקוֹתֶיהָ וּסְנִיפֶיהָ.

גַּם לִפְנֵי בּוֹא ד“ר רוּפִּין לָאָרֶץ הָיוּ חֶבְרוֹת וּמוֹסָדוֹת אֲשֶׁר טִפְּלוּ בְּיִשּׁוּב אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְיִסְּדוּ מוֹשָׁבוֹת – חוֹבְבֵי־צִיּוֹן, הַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד וְחֶבְרוֹת קְטַנּוֹת אֲחֵרוֹת אֲבָל ד”ר רוּפִּין הִתְחִיל בִּדְרָכִים חֲדָשׁוֹת, וּבָזֶה כֹּחוֹ.

בִּימֵי הַנְהָלָתוֹ שֶׁל ד"ר רוּפִּין נוֹצְרוּ הַיִּשּׁוּבִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַפּוֹעֲלִים, בְּעֵמֶק הַיַּרְדֵּן. הוּא יָצַר אֶת חַוּוֹת הַלִּמּוּד בְּבֶן־שֶׁמֶן וּבְכִנֶּרֶת, אֲשֶׁר בָּהֶן לָמַד הַפּוֹעֵל הָעִבְרִי עֲבוֹדָה חַקְלָאִית. הוּא יָדַע לִקְשֹׁר יַחֲסֵי יְדִידוּת עִם הַפּוֹעֲלִים וְהֶאֱמִין בְּכֹחָם. וּבָזֶה הָיָה אַחַד הַמְעַטִּים בֵּין הָעַסְקָנִים הַצִּיּוֹנִים. הוּא הִבִּיט בְּעַיִן יָפָה עַל הַצְּעִירִים הָאֵלֶּה, הַנִּלְהָבִים, בְּנֵי הָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה, שֶׁבָּאוּ לִבְנוֹת אֶת הָאָרֶץ עַל יְסוֹדוֹת חֲדָשִׁים – לֹא עַל עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי אִם עַל עֲבוֹדָה עַצְמִית. מִתּוֹךְ אֱמוּנָה זוֹ בְּכֹחָם שֶׁל הַפּוֹעֲלִים נָתַן אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לַחֲלוּצִים הָרִאשׁוֹנִים בִּדְגָנִיָּה לִבְנוֹת מֶשֶׁק לְפִי שְׁאִיפוֹתֵיהֶם וְלִחְיוֹת חַיֵּי קְבוּצָה. וּמֵאָז נַעֲשָׂה הַנִּסָּיוֹן הָרִאשׁוֹן בִּדְגָנִיָּה נוֹצְרָה כָּל הַהִתְיַשְּׁבוּת הָעוֹבֶדֶת בְּעֵמֶק־הַיַּרְדֵּן וּבְעֵמֶק־יִזְרְעֶאל וּבְיֶתֶר הַנְּקֻדּוֹת בָּאָרֶץ – קְבוּצוֹת וּמוֹשְׁבֵי־עוֹבְדִים.

אַךְ רוּפִּין שָׂם לִבּוֹ גַּם לְהִתְפַּתְּחוּת הָעִיר. הוּא שֶׁתָּמַךְ בַּהֲקָמַת הַשְּׁכוּנָה הָעִבְרִית הַחֲדָשָׁה לְיַד יָפוֹ, הֲלֹא הִיא “אֲחֻזַּת בַּיִת” וְכַיּוֹם תֵּל־אָבִיב, הָעִיר הַגְּדוֹלָה בְּכָל עָרֵי הָאָרֶץ.

וּמֵאָז בּוֹאוֹ לָאָרֶץ לֹא חָדַל רוּפִּין מִלְּחַפֵּשׂ דֶּרֶךְ כֵּיצַד לִבְנוֹת אֶת הַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי בָּאָרֶץ, אֶת הַכְּפָר וְאֶת הָעִיר. בְּכָל הַקּוֹנְגְרֶסִים הַצִּיּוֹנִיִּים הָיָה הוּא הַמַּרְצֶה עַל הַבִּנְיָן, כֵּיצַד צָרִיךְ לַהֲקִימוֹ, בְּאֵילוּ דְּרָכִים לִבְנוֹתוֹ וּלְפִי אֵיזוֹ תָּכְנִית. וְכָךְ עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים. כָּל שֶׁעָשְׂתָה הַהִסְתַּדְּרוּת הַצִּיּוֹנִית בָּאָרֶץ – לְפִי תָּכְנִיּוֹתָיו שֶׁל רוּפִּין עָשְׂתָה.

וְּרֵאה זֶה פֶּלֶא: הָאִישׁ הַשָּׁקוּעַ בְּעִנְיְנֵי יוֹם יוֹם בַּמִּשְׂרָד הָאֶרֶצְיִשְׂרְאֵלִי, בַּהַנְהָלָה הַצִּיּוֹנִית וּבַסּוֹכְנוּת הַיְּהוּדִית, הָעוֹסֵק בַּתָּכְנִיּוֹת וּבְהוֹצָאָתָן לַפֹּעַל, הָאִישׁ הַזֶּה מָצָא לוֹ פְּנַאי וִקָבַע לְעַצְמוֹ עִתִּים לְתוֹרָה. הוּא חָקַר אֶת חַיֵּי הָעָם הַיְּהוּדִי. אָמְנָם, עִקַּר חֲקִירוֹתָיו הָיָה – חַיֵּי הַיְּהוּדִים בַּזְּמַן הַזֶּה, אֲבָל אֵין לְהָבִין אֶת הַהֹוֶה בְּלִי לָדַעַת אֶת הֶעָבָר. ד"ר רוּּפִּין כָּתַב כַּמָּה סְפָרִים, וּבַהַקְדָּמָה לְסִפְרוֹ הָאַחֲרוֹן הוּא אוֹמֵר: “כָּל הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה מַטָּרָה אַחַת לָהֶם – לָתֵת סְקִירָה מַקִּיפָה עַל חַיֵּי הַיְּהוּדִים בְּדוֹר זֶה”.

כְּרוֹפֵא אוֹהֵב־אָדָם נִגַּשׁ רוּפִּין לְחֵקֶר חַיֵּי הַיְהוּדִים בַּדּוֹר הַזֶּּה בְּכָל פִּזּוּרֵיהֶם, לְהִתְחַקּוֹת עַל שָׁרְשֵׁי הַמַּחֲלָה שֶׁבַּחַיִּים הַלָּלוּ וּלְרַפֵּא אוֹתָם.

מֵאָז יְמֵי עֲלוּמָיו וְעַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן לֹא הִפְסִיק רוּפִּין מִמֶּחְקָרָיו בְּחַיֵּי הַיְּהוּדִים. מָנָה אֶת מִסְפַּר נַפְשׁוֹתֵיהֶם, חֲלֻקָּתָם לְפִי הָאֲרָצֹות, הַמִּקְצוֹעוֹת שֶׁבָּהֶם הֵם עוֹסְקִים, מִלְחֲמוֹתֵיהֶם לְשִׁוּוּי זְכֻיּוֹת, הָאַנְטִישֵׁמִיּוּת, הַהִתְבּוֹלְלוּת, הַתְּנוּעָה הַצִּיּוֹנִית וּבִנְיַן הָאָרֶץ.

בְּסִפְרוֹ הָאַחֲרוֹן (שֶׁנִּכְתַּב בְּסוֹף שְׁנַת 1940) הוּא אוֹמֵר: “מִסְפָּרָם שֶׁל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם גָּדוֹל כַּיּוֹם מִבְּכָל תְּקוּפָה שֶׁהִיא בְּדִבְרֵי יְמֵיהֶם – קָרוֹב לְשִׁבְעָה־עָשָׂר מִילְיוֹנִים. אוּלָם הַסַכָּנוֹת הַמְאַיְּמוֹת עַל קִיּוּמָם גָּדְלוּ עוֹד יוֹתֵר”.

מִפְּנֵי הַסַּכָּנוֹת הַלָּלוּ הוּא מְחַפֵּשׂ מָגֵן כָּל יָמָיו. הַתְּרוּפָה הָעִקָּרִית הִיא – “יִשּׁוּב עִבְרִי בָּאָרֶץ, שֶׁיִּתְפַּרְנֵס רֻבּוֹ עַל הַחַקְלָאוּת, הַתַּעֲשִׂיָּה וְהַמְּלָאכָה, וְשֶׁחֵלֶק הַפּוֹעֲלִים בּוֹ יִהְיֶה גָּדוֹל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּקֶרֶב הַיְּהוּדִים בְּאַרְצוֹת הַגּוֹלָה. עַל יְדֵי כָּךְ יַבְרִיא הַמִּבְנֶה הַכַּלְכָּלִי שֶׁל הַיְּהוּדִים”.

יֶתֶר עַל כֵּן. רוּפִּין מַאֲמִין, כִּי יִשּׁוּב עִבְרִי בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עָתִיד לְחַדֵּשׁ אֶת כֹּחוֹת הַיְּצִירָה בָּעָם. “כָּאן יוּכְלוּ כִּשְׁרוֹנוֹתֵיהֶם הַמַּדָּעִיִּים לְהִתְגַּלּוֹת בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּאַרְצוֹת הַגָּלוּת”.

רוּפִּין גֵּאֶה עַל יַהֲדוּתוֹ. “הַיְהוּדִים עָשׂוּ הַרְבֵּה לְטוֹבַת תַּרְבּוּת הָעוֹלָם, – – דָּתָם וְרוּחַ נְבִיאֵיהֶם שִׁמְּשׁוּ בָּסִיס וִיסוֹד הֶכְרָחִי לַנַּצְרוּת וְלָאִסְלָם. הַשְׁפָּעַת הַתַּנַּ”ךְ, סֵפֶר הַסְּפָרִים, עַל הַסִּפְרוּת וְהָאֳמָנוּת גְּדוֹלָה מְאֹד עַד הַיּוֹם". הוּא מַעֲרִיץ אֶת רוּחָנִיּוּתָם שֶׁל הַיְּהוּדִים. עַל כֵּן הוּא כֹּה חָרֵד לְגוֹרַל הַיְּהוּדִים, שֶׁלֹּא יִתַּמּוּ מִן הָאָרֶץ. עַל כֵּן הוּא דּוֹרֵשׁ מִבְּנֵי הַדּוֹר הַזֶּה “לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִתְאַזֵּר בֶּאֱמוּנָה שֶׁעֲלֵיהֶם לְהָגֵן עַל דָּבָר קָדוֹשׁ, שֶׁבִּגְלָלוֹ כָּל קָרְבָּן אֵינוֹ גָדוֹל מִדַּי”.

מֶחְקָרָיו עַל חַיֵּי הָעָם הֵם פְּרִי אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּנְּנָה בְּלִבּוֹ.


בְּיוֹם מְלֹאת עֶשְׂרִים שָׁנָה לְמוֹתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן דָּוִד גּוֹרְדוֹן, רְאִיתִיו בָּא לָאַזְכָּרָה לִדְגָנִיָּה. כְּאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הִתְהַלֵּךְ רוּפִּין בִּדְגָנִיָה, בְּאוֹתוֹ עֶרֶב־שַׁבָּת אַחֲרֵי־הַצָּהֳרַיִם, מַבִּיט מִסְּבִיבוֹ וְעֵינָיו בּוֹחֲנוֹת כָּל דָּבָר. מִפַּעַם לְפַעַם נִשְׁתַּנָּה מַשֶּׁהוּ בְּפָנָיו הָרְצִינִיִּים, הַנּוּגִים, הַקַּפְּדָּנִיִּים בְּמִקְצָת, וְקַו־אוֹר נָגַהּ מֵהֶן. מִשֶּׁהִגְבִּיהַּ אֶת עֵינָיו וּמִצְחוֹ נֶחֱרַשׁ קְמָטִים, אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין מִבַּעַד לְמִשְׁקָפָיו אֶת הַמַּרְאוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי עֵינֵי־רוּחוֹ. עִם כָּל צַעַד בַּבַּיִת וּבֶחָצֵר הִשְׁוָה מֶה הָיָה פֹּה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת בְּרֵאשִׁית בִּנְיָנָהּ שֶׁל דְּגָנִיָּה, בַּשָּׁנִים שֶׁאַחֲרֵי כֵן וְכַיּוֹם. כְּאִלוּ שִׂחֲקוּ הַמַּרְאוֹת לְפָנָיו עַל שִׁנּוּיֶיהֶם הָרַבִּים. בְּמִלִּים מְעַטּוֹת הֵעִיר עַל כָּל שִׁנּוּי. יָצָאנוּ מִבֵּין הַשְּׂדֵרוֹת וְקָרַבְנוּ אֶל הַגָּן הַבּוֹטַנִי הַנִּקְרָא גַּן־רוּפִּין. בַּגָּן הַזֶּה מְנַסִּים לְגַדֵּל עֵצִים טְרוֹפִּיִּים נוֹשְׂאֵי פְּרִי. לֹא חִכִּינוּ לְבוֹאוֹ שֶׁל הַמְטַפֵּל בַּעֲצֵי הַגָּן. רוּפִּין עַצְמוֹ הִתְהַלֵּךְ בֵּין הַתְּלָמִים וְהִסְתַּכֵּל בְּכָל עֵץ, קָרָא אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ וְהֵעִיר עַד מָה הִסְתַּגֵּל הָעֵץ שֶׁהוּבָא מֵאֲרָצוֹת חַמּוֹת אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. בְּהֶעָרוֹתָיו גִּלָּה אֶת יְדִיעוֹתָיו בִּצְמָחִים וְגַם חָקַר לִפְרָטִים.

– קַר לוֹ, כַּנִּרְאֶה, אֶצְלְכֶם בִּדְגָנִיָּה – אָמַר עַל אַחַד הַשִּׂיחִים שֶׁעָלָיו נִתְכַּסּוּ כְּתָמִים חוּמִים – אַתֶּם וַדַּאי אֵינְכֶם מִתְאוֹנְנִים עַל הַקָּרָה בְּעֵמֶק הַיַּרְדֵּן…

וְכָךְ נָבְעָה שִׂיחָתוֹ בְּקַלּוּת עַל כָּל עִנְיָן, בִּידִיעָה וּבְרוּחַ טוֹבָה. דִּבֵּר עַל דַּרְכֵי הָעִבּוּד שֶׁל הָעֵצִים, הִצְטָעֵר עַל עֵץ פְּלוֹנִי שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ וְשָׂמַח עַל עֵץ אַלְמוֹנִי שֶׁיֵּשׁ תִּקְוָה לְהִתְפַּתְּחוּתוֹ וּלְהִתְאַזְרְחוּתוֹ בָּאָרֶץ.

לֹא הַרְחֵק מִגַּנּוֹ זֶה, לְיַד קִבְרוֹ שֶׁל א.ד. גוֹרְדוֹן, יָנוּחַ מְנוּחַת־עוֹלָמִים.


(תש"ג)


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות