המורה: בוקר טוב תלמידים, אתם נמצאים הבוקר בכיתות יחד עם מיליון ומאתיים אלף תלמידים מפני שהיום מתחילה שנת הלימודים כסדרהּ באווירה של חג והתרוממות רוח ומפני שלא פרצה שביתה. מי מכם, ילדים, יכול להסביר למה לא פרצה שביתה?
יוסי (מצביע): מורתי, אני יודע: השביתה לא פרצה משום ששר־האוצר הפעיל את השׂכל ואת הלב והסכים להמיר לשקלים חלק ממטבע החוץ שהיה מיועד לטלוויזיות צבעוניות בבחירות הבאות ולהקציב שבעים אחוז מן הכסף לחינוך. את יתר שלושים האחוז הוא ישקיע בהנפקות החדשות של הבנקים כדי להבטיח את ערכם.
המורה: לא רע, יוסי. אבל יש עוד סיבות. מי יודע?
רינה: המורה, אני יודעת. השביתה לא פרצה משום שבגלל המשבר בענף היהלומים, התפנה הרבה כסף שהיה מיועד לאשראי מכוּון לתעשייה ואת כל הכסף הזה יקדישו למימוש דו"ח עציוני.
המורה: לא רע, רינה. אבל יש עוד סיבות. מי יודע?
בנצי: המורה, אני חושב שהשביתה לא פרצה משום ששר־החינוך הסכים עם שר־האוצר שהזרמה של 3 מיליארד שקל בכל חודש בצד גידול מבהיל של החוב החיצוני של המדינה, עלולה למוטט את המשק. לפיכך צריכה מערכת החינוך לשמש דוּגמה בהסתפקות במועט לכל המשרדים האחרים, ובעיקר למשרד הביטחון.
המורה (בהתרגשות): תודה, בנצי. ניסחת את הדברים בצורה נהדרת. האם עוד מישהו רוצה להוסיף?
שולה: אני חושבת, מורתי, שהסיבה לכך שלא פרצה שביתה היא פסיכולוגית ולא כלכלית. הממשלה לא רצתה להוסיף צרות לשר־החינוך אחרי שפשטו השמועות כי הרבנות איימה להטיל עליו חרם ונידוי.
המורה (בתקיפות): אני מבקשת לא להכניס פוליטיקה לשיעורים שלנו.
תודה לכם, ילדים, ובשיעור הבא ננתח את השפעת שיטת־הסבסוד על החריגות התקציביות בתקופת ההפשרה של מדיניות הריסון האינפלציונית.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.