בימים אלה מומלץ מאוד לקרוא את הכרוניקה בעיתונים – הפוליטית, הפלילית, הלאומית והבינלאומית – כשהקורא עומד על הראש.

שאם לא כן, בהכרח יגיע למסקנה, שאליה גם הגיע כותב שורות אלה, היינו, שהעולם, ובתוכו גם מדינתנו הקטנה, עומד על הראש ורגליו מרחפות באוויר.

כך קוראים אנו שנציגהּ של מדינה המצויה בתוך תוכה של מלחמה, שהיא עצמה יזמה, נבחר ליושב־ראש העצרת של האו"ם, ארגון שכל תכלית קיומו למנוע מלחמות.

או – שברית המועצות תובעת מדרום אפריקה שתשחרר לאלתר את הקצין הסובייטי ששבתה באנגולה – שברית המועצות מכחישה שנפל בשבי.

או – שבין ממשל רייגן בארצות הברית לבין ממשל בגין בישראל הושגה אי־הבנה אסטראטגית מלאה בנושא “אייווקס”, אחר ההבנה האסטראטגית המלאה ביניהם.

או – אם תרצו במישור המקומי: ידיעה עיתונאית שבני מיעוטים סייעו למשטרה לאתר חייל יהודי, שמכר נשק של צה"ל למחבלים.

או – שקציני־משטרה נאשמים במעשים מגוּנים בשוטרות. או – שטכנאי טלפון נאשם שצותת באופן בלתי־חוקי לשיחות למטרות סחיטה. או, שעובדי טלוויזיה עורכים הפגנת־מחאה משום שאין מתירים להם לדווח על מחזות שמציגים חיילי צה"ל כקלגסים שמתעללים בבני־אדם.

או – שבעיצומה של המערכה הציבורית והמשפטית על חפירות ארכיאולוגיות באתרים שקיימת לגביהם השערה רבנית ששימשו בעבר בית־קברות, מתלקחת מלחמה עם נציגי הרבנות הצבאית על הוצאת עצמותיו של מיכאל הלפרן מבית־הקברות במחניים והעברתן לקבורה בירושלים. אולי – כמחווה של עידוד לייהוד הגליל.

קיצורו של דבר: עולם הפוך.