רשמית: הדואר יקבל מעתה תשלומים באסימונים.
מאז בוּטל השקל כמטבע חוקי בישראל, לפני קצת יותר משנה, התלבטו הגורמים הפינאנסיים במדינה בשאלה איזו מטבע להנהיג במקומו.
היו שהציעו לחזור ללירה, שערכהּ עלה מעט מאז הוצאה מן המחזור, בעיקר מטעמים נומיסמאטיים. אך שר האוצר, יורם ארידור, התנגד לכך בטוענו שהלירה היא ירושה אומללה של המשטר הקודם, כמוה כבנק ישראל עצמו, שהגיעה העת לחסלו.
היו שהציעו להכיר דה־יורה במצב הקיים למעשה, היינו שהדולאר האמריקני יהיה גם אמצעי־התשלום החוקי של ישראל, שהרי ממילא אין היום עסקה רצינית במדינה – פרט לתשלומי משכורות לשכירים – שאינה מתבצעת בדולארים.
אך להצעה זו התנגדו בתוקף האמריקנים, בחוששם שהרגלי־ההדפסה של ישראל יערערו את יציבות הדולאר, שכידוע הוא גם המטבע החוקי של ארצות־הברית.
היתה גם הצעה לאמץ את היין היאפני, אך בגלל קבלת־הפנים הממלכתית שנערכה בטוקיו לרב־המרצחים יאסר ערפאת, מנהיג הפי.אל.או., נדחתה ההצעה על הסף. כנ"ל – המארק הגרמני.
היה חשש רציני שיצטרכו להחזיר למחזור את שטר־השקל, שבינתיים התחילו כמה חסרי־גאווה לאומית להשתמש בו כתחליף לטאפיטים, עד שבא שר התקשורת, מרדכי ציפורי והעלה הצעה, גאונית בפשטותה ופשוטה בגאוניותה: להכריז על האסימון כמטבע חוקי לכל דבר.
“זה שנים יש בידי הציבור כמות עצומה של אסימונים”, הסביר שר התקשורת והוסיף: “באחרונה, אחר שנהרסו וחובּלו מרבית הטלפונים הציבוריים, מונחים מיליוני אסימונים בכספות ובסליקים של הציבור כאבן שאין לה הופכין. יתר על כן, תעשיית־המתכת בארץ ערוכה להטבעה של אסימונים בכמויות בלתי־מוגבלות כמעט, כשמשרדי־הממשלה, ובעיקר האוצר עצמו, מוכנים לספק את החורים”.
הצעתו של מר ציפורי אוּשרה ללא התנגדות. עתה שוקלים אפשרות שהציבור יוכל לרכוש אסימונים בכל סניפי הדואר והבנקים ולשלם תמורתם בבולי־דואר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.