רקע
שלום רוזנפלד
האולטימטום

כמצופה, היתה השיחה בין שר־הביטחון לבין המתווך האמריקני, פיליפ חביב, קשה מאוד.

אירועי הימים האחרונים העלו את המתח באיזור והמחישו לאורח האמריקני את רצינות־המצב ואת הדחיפוּת שבה הוא חייב לפעול כדי לפרק את פצצת־הזמן המסוכנת.

“ממשלת־ישראל” – כך פתח אריק שרון את דבריו התקיפים – "התייחסה באורך־רוח מְרַבּי למקרים הרבים של הפרת השקט. אבל אין זאת שהסבלנות שלנו נתפרשה כאות של חולשה ובאחרונה הננו עדים להחמרה גוברת והולכת של ההתגרות.

“התושבים השלֵווים של האיזור יודעים לספר על יד קשה של הקבוצות המיליטאנטיות. רבים שלבּם אינו שלם עם השתלטות הקבוצות הללו נתונים ממש לטרור. יתר על כן, בניגוד לרוח ההסכם היו מקרים של פעולות אלימוֹת ששום ממשלה ריבונית אינה רשאית להשלים עמהן. באחרונה אף החדירו אותן קבוצות נשק לאיזור והֵפרו בכך את הסטאטוס־קוו”.

“איננו רוצים בהפעלת כוח צבאי מאסיווי” – הוסיף שר־הביטחון – “אבל אם ייכשל השליח האמריקני בסיבּובו הנוכחי לא תישאר לממשלת ישראל ברירה, אלא לפעול לשם הגנה לגיטימית על האינטרסים של המדינה”.

מר פיליפ חביב הקשיב קשב רב לדברי שר־הביטחון ובחוּשיו הדיפלומאטיים המחודדים הבחין בנעימה של אולטימאטום.

מיד עם תום השיחה יצא איפוא בהול ואחוז־דאגה ליַמית, כדי למנוע התפוצצות, שנראתה בלתי־נמנעת.


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות