מי אמר כי קשה להיות יהודי דתי? לפחות בכל הנוגע לתענוגות הקולינאריים, הדבר שוב אינו נכון. המטבח הכשר עבר ממש מהפכה ברגע שהמציאו חלב שאיננו חלבי, אפשר לבשל מאכלי בשר בשמנת ובחלב ובקצפת כמו במטבח טרף שבטרפים.
בארצות-הברית התפרסמו מסעדות KOSHER-STYLE המגישות גדי בחלב אמו-החורגת. כלומר, הביצוע טרף, אבל הסגנון כשר. הן פונות ליהודי שיצא לתרבות רעה, ר"ל, אבל מתגעגע למטבחה של אמא. כאן הוא יכול לשׂבוע ממאכלים המזכירים לו את טעם הילדות ואינם מקפחים את תאוות הבגרות.
כיום אפשר להפוך את מטבע הבישול לצידו השני ולהקים מסעדות TREF-STYLE שיספקו את היצרים הקולינאריים הטרפים של היהודי בלי להחטיאו. הכל כשר, חוץ מן הסגנון.
יכול יהודי דתי לעבור את העולם באוויר, ביבשה ובים, לסעוד על שולחן ערוך לפי כללי “שולחן ערוך”, וזאת בכל הנוחות והפאר. כל מה שדרוש הוא כסף. רצוי הרבה כסף.
מכל מקום, זהו הרושם המתקבל מעיון בדפי “מדריך התיירות היהודי” היוצא לאור בלונדון, במהדורות שנתיות מעודכנות, על-ידי העתון “ג’ואיש כרוניקל”. יש בו אוצר של אינפורמציה שימושית בשביל התייר היהודי, והרבה מאוד ידיעות מאלפות בשביל יהודי המטייל בעולם בשבתו על כורסה בביתו.
נניח שתרצו לבלות חופשה דווקא באיי באהאמה שאוכלוסייתם היהודית אינה עולה על 40 נפשות. מבט חטוף ב-JEWISH TRAVEL GUIDE ילמדכם שלא תיאלצו להשאיר את ה“יהודיות” שלכם בבית. שלחו מברק למר ראלף זליגמן בנאסאו, תיבת דואר 1046, או תטלפנו לו בהגיעכם (מספרו 7–7052) והוא ישמח לארח אתכם. אם לא יהיה מקום אצלו תוכלו לטלפן למר הרלד הופר: מספרו 2–8461.
באי ברבדוס יושבות עכשיו רק תריסר משפחות יהודיות. אך כל ליל-שבת בשעה 19.00 תוכלו להתפלל תפילה בציבור במקום ששמו “טרו בלו”, ברחוב רוקלי.
בהונג-קונג שלשם נוסעים לקלוט שמועות על הנעשה בפקין ולקנות מציאות לא-נורמליות, יכול התייר היהודי לאכול אוכל כשר הנשלח ארוז וחתום למלון הילטון שם. שומרי מצוות בעלי תקציב צנוע יותר יוכלו לסעוד במסעדה הצמחונית של צ’וט-פן-טסיי-צ’ו, ברחוב הנסי מס' 511. יתר-על-כן, אתם מוזמנים לבלות גם במועדון הנופש היהודי שהקימו מאתיים בני הקהילה של הונג-קונג.
הגברת ש. סמולר תשמח לדאוג לכם לאוכל כשר אם תזדמנו להלסינקי, ותדיעו לה על כך מראש. כתובתה: רח' אלוואנקטו 40א', 11.
במונטה-קרלו בית-הכנסת קרוב לקאזינו, וזה די נוח.
המצב משופר עוד יותר בגיברלטר, שם ימצא תייר יהודי נוסף על בית-כנסת וראש-ממשלה יהודי ואוכל כשר, גם מקווה כשרה.
אם יזדמן לאמסטרדם יוכל אפילו לבחור בין מקווה אשכנזית שברחוב היינצה לבין מקווה ספרדית שברחוב מיירפליין. ולאחר מכן, אם חשקה נפשו, יוכל לגשת לקברט יהודי בשם לי-לה-לו.
בתאילנד יש רק 60 יהודים (ועוד מספר בלתי-מוגדר של חיילים יהודיים בבסיסים הצבאיים של ארה"ב), אך יש בבנקוק מרכז קהילתי יהודי ובית-כנסת שבו נערכות תפילות בליל שבת וביום שבת בבוקר. לתשומת-לב התיירת מברוקלין שתזדמן לבנקוק: כדאי לרכוש מזכרות ומתנות ב“בית סיאם” שברחוב סתורן. אינני יודעת את טיב הסחורה או את גובה המחירים, אבל מדברים שם אידיש! פליטי מרכז אירופה של מלחמת-העולם השניה יצרו בטרינידר קהילה יהודית המונה עכשיו 60 נפשות. אין שם מסעדה כשרה או בית-כנסת. אבל יש סניף של קרן-היסוד ושל המגבית היהודית המאוחדת…
מצב יהודי משופר מאוד תמצאו גם בגרמניה המערבית, המולדת החדשה של 26,0000 יהודים. יש שם הכל – מסעדות כשרות ובתי-כנסת, מרכזים קהילתיים ומוסדות סעד, מועדוני סטודנטים ועתונים יהודיים, חנות ספרים יהודיים, ומגבית יהודית. מגדילה לעשות הקק"ל המקיימת בגרמניה שלושה משרדים. באשר לגרמניה המזרחית מצויים בה כמה מרכזים קהילתים בלבד ורב ראשי.
בהאבאנה על אף המהפכות של קאסטרו שהבריחה את רוב יהודי קובה למדינות סמוכות, ועל אף הרוח המהפכנית עצמה, תמצאו עדיין בית-מדרש אורתודוקסי, מרכז קהילתי מודרני, הסתדרות ציונית וסניף של ויצ"ו – מה שאין כן באודיסה ובווילנה ובמוסקווה.
לעומת זאת יש בתי-ספר יהודיים ואף מסעדות כשרות בערי מארוקו ובתוניס.
בדצמבר 1968 נפתח במדריד בית-הכנסת הראשון בעל מעמד חוקי, מאז גירוש יהודי ספרד בשנת 1492. בספרד של פראנקו חיים כיום חמשת אלפים יהודים, אך בהיותה ארץ תיירות יש בה מסעדות כשרות רבות. מטבח כשר נפתח בסוף 1968 באחד ממלונות הפאר הידועים בפלמה-דה-מיורקה המקסימה, בהשגחת הרב שלמה בן-שבת מברצלונה.
על חוף ימה של בלגיה, בקנוקה, יש מלון-פאר כשר בההשגחת הרבנות של אנטוורפן. קרצה לי המודעה של מלון זה בגלל הצירוף החביב של שמו: LE GRAND HOTEL “MOTKE”.
אך המלון הכשר המפורסם ביותר הוא בלי ספק מלון גרוסינגר בהרי קסטסקיל שבמדינת ניו-יורק. איזור זה חביב על נופשים יהודים ומשום כך נודע בכינוי “חגורת הבורשט”. יש בו אלפי בונגלות המכונים “קוכאליין” (בּשֵׁל לבדך) ושבהם מבלות משפחות יהודיות את הקיץ. יש בו כאלף מלונות כשרים, מהם מלונות פאר, אבל גרוסינגר איננו מלון-פאר סתם; הוא עיר בפני עצמה.
אימפריית גרוסינגר כוללת נמל תעופה וסניף דואר פרטיים; מרחבי מדשאות בשטח המשתרע על ארבעת אלפים דונם, והרים “פרטיים” עם שלג מלאכותי לרשות אורחים חובבי סקי; שתי בריכות שחייה אולימפיות, אחת תחת כיפת השמים ואחת באולם סגור; פארק ובי"ס לרכיבה; מגרשי גולף, מגרשי טניס וכדור-עף וכדור-בסיס; זירה להחלקה על קרח; אגם גדול; מכוני-יופי; חמישה טרקליני-ענק ושני מועדוני-לילה שבהם מופיעים כוכבי ברודווי המפורסמים ביותר, בשכר של אלפי דולרים לערב. חמש תזמורות המועסקות על-ידי המלון בקביעות; נערכים קורסים לריקוד, חוגים לספרות, שיעורי השתלמות לאורחים צמאי דעת, בחדרי לימוד מיוחדים. לגרוסינגר יש גם דפוס משלו, להדפסת התפריטים הרבים ולהדפסת עלון שבועי בשם “חדשות גרוסינגר” הנפוץ במאה-אלף עותקים, ומסַפֵּר בין השאר על נישׂוּאיהם של זוגות שהכירו זה את זו בשהותם במלון…
גרוסינגר מעסיק שוחט, שני משגיחים ורב בשביל בית-הכנסת של המלון. אסור לעשן בשבת בחדר האוכל או בטרקלינים ואסור לכתוב בשבת בחדר-העבודה העומד לרשות האורחים. אבל מותר לשלם. אצל גרוסינגר גם העובדים היהודים עובדים בשבת – מה שאין כן במלונות סמוכים ומהדרין בדין, המפעילים את השירותים בשבת על-ידי עובדים נוצריים בלבד. אחד ממלונות אלה, “פיוניר”, הנאשם על-ידי מדינת ניו-יורק באפליה בתעסוקה: המלון הכשר סירב להעסיק נערי-מעלית יהודים בגלל בעיית השבת…
אצל גרוסינגר פתרו את הבעיה הזאת בצורה אלגנטית: כל יום ששי מוכרים את המלון לאחד מעובדיו הנוצריים, מר הנס בארנס, וכל יום ראשון חוזרים וקונים אותו ממנו…
ספק אם יש תופעה כזאת במקומות אחרים. אך כפי שמסתבר ממדריך התיירים היהודי אין כמעט פינה בעולם ששם המקפיד במצוות לא ימצא מזון כשר, טרי או קפוא, או לפחות מסעדה צמחונית.
גן העדן בשטח זה הוא, כמובן, העיר ניו-יורק שבה אפשר להשיג כל מאכל במהדורה כשרה: סמורגסברוד שוודי ורייסטאפל אינדונזי, פלאפל ישראלי וסוקי-יאקי יאפאני וצ’או-מיין סיני.
מסעדות סיניות יש, כמובן, גם בישראל – אלא שבישראל הן, בדרך כלל, אינן כשרות…
באחרונה גם בסין אין מסעדות כשרות. מתוך חמישים אלף יהודים שחיו בסין עוד לפני שני עשורים, נותרו בשנת 1966 רק עשרים נפשות. עשרים נפשות באוכלוסיה כללית שמנתה 700 מיליונים; על אף זאת הם החזיקו מעין בית-כנסת בדירה מספר 8 בבית מספר 143 ברחוב מאו-מינג-נן-לו. במדריך התיירות היהודי של שנת 1969 סין שוב אינה מופיעה. המהפכה התרבותית הבריחה את אחרוני היהודים הבלתי-תרבותיים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות