הנושא הוא סיבים סינתטיים, לכאורה הוא נושא פרוזאי מאוד. וכי מה הפיוט בבנלוֹן ובאורלוֹן, באקרילן או בפלסטיק? ובכל זאת נדמה לי שזה נושא למשורר, ליוצר היודע לתת ביטוי לירי למהפכה.
כי המהפכה הסינתטית היתה מהפכה אמיתית. לא נערפו בה ראשים, ולא נשפך בה דם, ואולי משום כך היא אינה מוּכרת כמהפכה.
כמובן הכל מודים, כי הסגולות המצויינות של הסיבים הסינתטיים ומחיר ייצורם הזול הפכו אותם לתגלית חשובה. עדיין לא הגענו לסוף הדרך בגיוון תכונותיהם, בשכלול איכותם ובהרחבת השימוש בהם. אבל גם כיום, בדור השני-שלישי של המשפחה הסינתטית, חשיבותה התעשיתית-כלכלית עצומה ועתידה היא לגדול ולהאדיר השפעה.
הנשים, הנוטות לבחון את העניינים מנקודת-התצפית הגבוהה של עבודות-הבית, התיידדו מהר עם המוצרים הסינתטיים הנוחים לטיפול. הבדים אינם מתקמטים, מתכבסים בקלות, מתייבשים במהירות, ואינם חייבים גיהוץ. מכל מקום, די בגיהוץ קל מאוד. ואשר למוצרי הפלסטיקה הרי הם זולים ומקילים פלאים על עקרת-הבית. אחרי שהתרגלנו אליהם, קשה לשער איך נחיה בלעדיהם.
אבל כל אלה אינם העיקר. לדידי, היתרונות הברורים האלה הם בבחינת העצים המעלימים את היער עצמו; היער – העיקר – הוא התרומה הכבירה שתרמו הסיבים הסינתטיים לשויון החברתי. מבחינות אחרות יש עליהם ספרות שלמה, מדעית ושימושית, אבל מבחינה הזאת של היותם גורם-שוויון לא נכתב עליהם הרבה. ודווקא בזכות תרומת-השוויון שלהם, ראויים היו לשירים, לשירי הלל והודיה, לשירה ממש.
יחס ההערצה שלי לסיבים הסינתטיים איננו אנוכיי. הוא אינו נובע מהנאה אישית בלבד. כרוב הסנוביוֹת אני עדיין מעדיפה צמר אוסטרלי על אקרילן משובח, וארנק-עור אחד עדיף בעיני על 3 ארנקי פלסטיק-סקיי. הסיבה לכך נעוצה כנראה, בפיגור התפיסה שלי ושל כמוני, שעדיין רואים אנו את מוצרי הסיבים המלאכותיים כ“במקום” שהוא לכל היותר “כמו”, אבל אינו הדבר עצמו. זו טעות, אבל לא הגענו עדיין להערכה הנכונה.
יחס ההערצה שלי למהפכה הסינתטית נובע ממקור אחר: מהכרה שהיא מהפכה אשר כולה טוב. השפעתם הסוציאלית של הניילון והפוליאֶסטר עולה על זו של קארל מארקס – ואל נתווכח עכשיו על מארקס. לא צריך להימנות עם חסידיו כדי לדעת שהוא השפיע על ההתפתחות החברתית אפילו בארצות הקפיטאליזם.
בין כה ובין כה, המהפכה הבלתי-רעיונית הזאת של מוצרים סינתטיים תרמה את חלקה לטשטוש הבדלי המעמדות יותר מכל מהפכה רעיונית.
טלו את גרבי הניילון, למשל. לפני שהיו גרבי ניילון, היתה לאשה ברירה בין גרבי משי יקרים לבין גרבי כותנה זולים. העשירות הלכו בגרבי משי, העניות בגרבי כותנה, וההבדל זעק ממרחקים. כיום ההבדל בין גרבי ניילון יקרים לזולים הוא ממש מבוטל, ולא תבחינו על-פיו במעמד הכלכלי של הגורבת אותם.
ומה שנכון לגבי גרביים, חל גם על ארנקים ובגדי-ים ועשרות פרטי לבוש אחרים, וכן על ריהוט וציוד. כמובן, עדיין יש הבדל בין היקר ובין הזול, אבל הוא שוב אינו תהומי כשהיה לפני שהמוצרים הסינתטיים כבשו את השוק. ההבדלים בלבוש כיום – במידה שמקורם במחיר – משולים להבדל בין מכוניות: יש מפוארות ומשוכללות, ויש צנועות ופשוטות. אין דומה רולס-רויס לפיאט 500, וממילא מסתבר כי מעמדו של בעל רולס-רויס אינו דומה לזה של בעל פיאט. שניהם ניידים בלי להיזקק לתחבורה ציבורית. ויהיה אשר יהיה המרחק הכלכלי ביניהם, המרחק החברתי הוא בינם לבין מי שאין לוֹ מכונית. ההבדלים שהיו בלבוש בעבר לא היו כהבדל של נסיעה במכונית-פאר ומכונית-צנע, אלא כהבדל שבין נסיעה במכונית לבין הליכה ברגל.
הניילון ויורשיו המפותחים והמגוונים חוללו את עיקרה של המהפכה הסינתטית והצעידו אותנו לקראת שוויון. הם לא ביטלו את המעמדות, אבל הם טשטשו את ביטוי-קיומם. ומי יודע, אולי בכך מנעו התפרצותן של מהפכות אחרות?
בפעם הבאה, כאשר תגלו “רכבת” בגרבי הניילון שלכן, אנא אל תרגזו. חישבו על תרומתם החברתית לאנושות.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.