עוד הפעם עזבתי את פעטערסבורג לשוב לקו־קז, מסלת ברזל לא נבנתה אז רק עד וולאדיקאווקאוו, קצה גבול הקאזאקים הדאנים, ומשם והלאה לחדור לאזיא התיכונה, נחוץ היה ללכת בעגלות או לרכוב על גב סוסים, דרך ארחות עקלקלות, הרים רמים ונשאים התומכים עבי שחקים, ולפעמים לא רחוקות גם ממעל לעבים. נחוץ היה לעלות בין חגוי הסלעים, בכפים וחורי עפר לראות את אחי האמללים הנודעים שם בין ההמון בשם “פרים” (ביקי) והסופרים כנו אותם “יהודי ההרים”, בשם פרים כנו אותם, יען בהיותם עבדים לראשי השבטים הפראים שכניהם ומושליהם, רתמו אותם למחרשה לחרוש את השדות במקום פרים או סוסים, טרם נכבשה כל הארץ ביד צבאות רוסיא, ויהיו להם הרוסים לגואלים, ובמשך זמן קצר קנו את לבבם ויהיו להם לאוהבים, ובכל נשארו עוד אמללים רבים נפוצים בין ההרים במקומות אשר לא חדרו צבאות רוסיא, והאיזבעקים (נשיאי הכפרים) רעום בשבט ברזל. ובבואי לטיפליס ובידי מכתב אל הנסיך הגדול קאנסטאנטין נציב קו־קז מאת האקאדעמיא הקיסרית, נתן לי הנסיך מכתב גלוי לכל פקידי המדינה לסוכך עלי מחמת הפראים ולהיות בעזרי ככל אשר יוכלו. ואני עשיתי לי תכנית גדולה ורחבה לתור את כל אזיא התיכונה, בוכארא טורקעסטאן, חיווא, פרס, אפגאניסטאן, בלודזיסטאן, ולהגיע משם לבגדד, מאזול, ארפא, דמשק עד הארץ הקדושה. מטיפליס שמתי פעמי לדערבענד בירת דאגיסטאן, וראשית מעשי היתה לתור את העיר העתיקה ההיא עם כל מבצריה ומגדליה, את ההיכל העתיק מזמן החאנים המושלים, את חף הים וסביבות העיר המוקפים בגני חמד, ומהם קנין היהודים, והנה טעלעגראמא שלוחה אלי מאת השר ארקאדיע קויפמאן למהר לבוא כרגע לקישינעוו, המקום אשר אליו נאספו כל צבאות רוסיא נכונים למלחמה נגד תוגרמה, והקיסר אלכסנדר השני בראשם. התיעצתי עם שנים או שלשה איש מאנשי המקום, וכלם יעצוני לעזוב את מסעי עתה, כי בפרוץ מלחמה בין רוסיא והמחמדים, לא יתכן יהיה לנוסע איירופי, ומה גם רוסי, לנסוע בין הפראים אשר כרבם גם המה מוסלמנים.
ובכן לא נשאר לי רק לשוב, וללכת אחרי הקול אשר קראני, אף כי לא ידעתי מה מטרת הקריאה אשר קראני, אבל לבי הגיד לי, כי חפצו הוא לתת לי איזה משמרת בהכנת צרכי המלחמה. וכן היה באמת, כי בבואי לבית מלונו בקישינוב, מצאתיו בשני חדרים גדולים ואנשים רבים סביבו, והוא לבוש בגדי שרד של סגן אדמיראל, וכאל מלקוש יחכו לדבריו, וכאשר ראני רץ לקראתי ויחבק את ידי כמו הייתי לו מלאך הגואל, ובאצבעו הראה לי על ההמון העומדים עליו, באמרו: "ראה נא, הנני איש זקן והעבודה תכבד עלי מאד מן הבקר עד חצי הלילה, ועלי הן לענות לכלם, והאנשים זרים לי, מי יודע מי המה, כלם מבקשים משמרת עבודה, ולפי דבריהם, כלם אנשים חרוצים וכנים. ואמנם אנשים רבים נחוצים לי, כי לא דבר קטן הוא לאסוף פה שמונים וחמשה אלף עגלות ולקנות כל צרכי אכל, בר תבן ומספוא בעד כל הצבא. הלשכה הראשית עם המזכיר והסופרים כבר עברו את הגבול לרומעניען, ואני הנני פה לבדי, ובלי ספק ידעת מי הוא שותפי, (באראנאוו, שר העיר פעטערסבורג ולפנים שר פלך קאוונא) והוא איננו פה, ומה אוכל לעשות? הנה כי כן מצאתי כי אתה תהיה בעזרי לשבת עמדי פה, או ללכת להשגיח על הלשכה ברומעניען. ואם ידעת אנשים כנים בארצנו, אנשים אשר אוכל להשען עליהם, תוכל לקרוא אותם בשמי לבוא הנה, ואתה הלא ידעת את ארצנו ויהודיה יותר ממני בעברך כבר בכל רחבי ארצנו, ואני קבלתי עלי את העבודה בחפץ לב, בדעתי כי תמצא ידי לתת עבודה לאדם רב, ואכתוב מכתבים רבים למיודעי לבוא קישינאווא, ואנשים למאות קבלתי בכל יום במלון קויפמאן, עד אשר עברו כל חיל הצבא לרומעניען. אבל ללכת לשדה המלחמה לא חפצתי, אף כי ה' קויפמאן הבטיחני כסף רב, כסף אשר לא רדפתי אחריו מעודי, ומסע לארץ עתיקה אשר לא ראיתי עוד, יקר היה בעיני מכל הון, ואותר בקישינעוו עד אשר נחליתי במחלה עזה, ולולא איש משכיל אחד אשר לא ידעתיו עד אז אשר בא לעזרתי, הוא ורעיתו העדינה, ה' שלמה משה חזן, מורה בגימנאזיום בעיר ההיא. לולא הוא, כבר עלו עשבים בלחיי. האיש היקר ההוא, הוא עתה מורה בבית הספר של האלליאנס בנויארק, אך לא ראיתיו זה זמן רב.
מנסיונות החיים אשר ראיתי בימי המלחמה ההיא ואחריה, ומהאנשים אשר באתי בסודם, למדתי תכונת בני עמי ברוסיא בעת מהומה, בעת רתיחת הדם, עת פחד ותקוה. בעת אשר חוט המחשבות של החיים השקטים נפסק, חדל גם ההגיון הישר להיות מורה הדרך בדרכי חיי העם בכלל, ואנשים פרטים רבים נפלו חללים כתועים ביער או שכורים מיין. כל ההמון הרב אשר באו לבקש אשרם בקישינעוו, כרבם היו עניים מכל קצות הארץ, בהם מלמדים, מורים, בעלי מלאכה, חנונים קטנים ואנשים החיים מן הרוח, אבל כלם חרוצים במעשיהם, אין עצל בהם, וברוצם כל היום ברחובות העיר לבקש עבודה, או משרה. ואם לא השיגו חפצם כרגע, היו לסרסרים, רצו אל הכפרים לשכור אכרים עם עגלותיהם להביאם העירה, קנו בר ומכלת, תבן, מספוא וכל צרכי המלחמה, דברו עם האכרים המאלדאוואנים אשר לא הבינו לשונם, ברמיזות וקריצת עין, מהם אשר קנו לעצמם סוסים ועגלות יהיו לעגלונים, יען קבלו ששה רו“כ ליום בעד כל עגלה ושני סוסים. והמחיר הזה גדול היה בימים ההם. קנו סוסים וחפצים שונים וימכרום לפקידי הצבא, וילכו אחרי המחנה, הכינו בתי מרזח באהלי בד וירויחו כסף רב, עד כי כל צרכי המלחמה הוכנו בידי יהודים, ורבים מאד שבו לבתיהם ככלות המלחמה ויביאו רבבות כסף בצלחתם, אך חזון יקר היה למצוא בכל אלה איש אשר נשאר עשיר, והסבה היתה, כי העני אשר לא ראה עושר מימיו, ונתעשר פתאם, לא ידע מה לעשות בכספו, ומהם אשר אמרו לטעום טעם חיי עשיר, ויפזרו את כספם לבהלה. שנים או שלשה ירחים אחרי המלחמה פגשתי את ה' ה… איש עני ואביון כל ימיו, ואני נתתי לו משמרת (בקישינעוו) כי ילך בתור משגיח על מאה אכרים ועגלותיהם במחיר 30 רו”כ לחדש. ובמשך שמונה ירחים שב לביתו ובכיסו ששים ושלשה אלף רו“כ, וכאשר שאלתיו איך יכל לאסוף סך רב כזה ממשכורתו הדלה? ענני, כי מעולם לא חלם לעשות און או לגנוב, אבל המצב אלצהו לאסוף כסף ולא באשמתו. למשל, פעם אחת הוליך שלשה אלף פוד מספוא לסוסים למסור לשר האלף פ… במחנה הרוכבים, ויבוא אליו בערב, והבית מלא פקידים, הלומי יין, ולא נתנוהו לבוא הביתה, ושר האלף מאן לצאת אליו, ויתן את האגרת החתומה אשר בידו על יד המשרת להגישה לשר האלף, והאדון השכור יצא אליו בחמת אפו לאמר: “נבל יהודי! מה הבאת לי מספוא? לך לעזאזל עם המספוא!” וישלך אליו את האגרת. האיש המביא את המספוא הלך ויגד לאכריו, כי שר האלף לא יחפוץ לקבל את אשר הביאו, והאנשים לא ידעו מה לעשות. ויהי למחרת היום, הלך עוד הפעם לדבר אל שר האלף, בחשבו, כי עתה כבר התרונן מיינו, ובעמדו לפניו, דבר אליו רכות לאמר: “הן יהודי אתה, לא סכל בלי ספק, ואיך לא הבנת, כי בהיות אורחים פקידי הצבא בביתי, אז לא עת היא לדבר מסחר. המספוא אמנם לא נחוץ לי כי יש לי רב”, וכאשר ענהו, כי עליו החובה למסור את המספוא ולהביא שטר קבלה ללשכת הצבא אשר שלחתו, ענה שר האלף, “אם כן, הבה לי שלש מאות רו”כ, ואתן לך שטר קבלה, ואתה עשה עם המספוא כחפצך”. האיש נתן לו שלש מאות רו“כ, ואת המספוא מכר בעיר במחיר שלשה אלף רו”כ. וכן נאלץ למכור צרכי אוכל אחרים את אשר לא קבלו פקידי הצבא. פעם אחת הוביל אלפי כור שבלת שועל, ופקיד הצבא השליכהו מן הבית, באמרו, כי לו נחוץ יין דגן, יין שאמפאניא, רקיקים טובים ובשר יבש ועוד כאלה, והאיש נאלץ למכור כל אשר הביא, ולקנות כל אשר דרש הפקיד, ובעד עמלו נאלץ להרויח אלפי כסף. האיש ה… הבטיחני כי בכספו יקנה לו אחוזת שדה בפוילין, אשר שם התירה הממשלה ליהודים להאחז בארץ, וכן עשה באמת, קנה בשותפות עם איש אחר, אשר הונה אותו, ויאבד את כל כספו, והשדה קם למקנה לשותפו הבליעל, ואחרי עבור כשנה אחת פגשתיו בווילנא בימי החורף ולא הכרתיו, כי היה לבוש קרעים, וימשכני אחריו להראות לי את מעונו הדל, ואמצא את אשתו האמללה ושלשת בניה קודרים מקרח ורעבים ללחם, והאיש אמר אלי “עתה תן לי מקום להרויח והנני נכון לעבוד אף במחיר שני רו”כ לשבוע“. כן ידעתי איש אחד באדעססא, אשר נשא משרה בלשכת קויפמאן, ומשכורתו היתה שלש מאות רו”כ לחודש. ואחרי המלחמה הביא לביתו ארבע מאות אלף רו“כ. ולא עברו שנה וחצי, ויהי לעני ואביון. סוחר לא היה מעולם ודרכי המסחר זרו לו, ועל כן קנה לו בית גדול ויפה מאד, ובמחיר שלשים אלף רו”כ קנה כלי בית יפים ונחמדים, ואחרי כן סגר את הבית, ויקנה לו מרכבה יפה וארבעה סוסים אבירים, וישכר לו רכב וילבישהו מחלצות, ויקח את אשתו ובניו ויסע לאשכנז, שווייץ, אטליה וצרפת במרכבתו, ויתמהמה בארצות ההן בבתי מלון הגדולים, עד כי נמס כספו כדונג, ובשובו לאדעססא נאלץ למכור את ביתו הגדול, ויקנה לו בית קטן ודל, ואז החל לבקש לו משרה למצוא לחם, ובאופן זה אבדו רוב העשירים החדשים את כספם. וקויפמאן עצמו אבד את כל הונו כמעט, כשמונה מילליאן רו"כ, אחרי המלחמה, כאשר ספר לי אחרי כן בבואו לאדעססא, ויקלל את יומו, כי הכניס את ראשו בעסק לא לו.
אלפי היהודים אשר באו לקישינעוו בעת הכרזת המלחמה, וילכו עם המחנה לרומעניען, נהפכו פתאם לאנשים אחרים. ראשית דבר סגרו את הדת במלתחתם או שלחוה לביתם, בחשבם כי לזקֵנה הזאת, הדעספאטית העדינה, לה אין מקום בשדה המלחמה, מי ידע אז להתפלל או להשגיח על הכשרות, לא מנו את הימים לדעת שבת ומועד, ומהם כאלה אשר לא שאלו את פי הרב אם הרו“כ היה כשר… על פי חקי הדת, הכסף לא נחשב למאומה, ופזרונו להוללות לא היה חזון יקר, ואז מצא ה' גאלדפאדען עת מכשרה ליסד במת משחק ברומעניען, ויאסוף כסף גם הוא, ובשובו אחרי המלחמה לאדעססא פזר את כספו לכל רוחות השמים, וכאשר בא אליו אחד מנושיו אשר נשה בו עשרים אלף רו”כ, לדרוש את נשיו, וה' ג' ענהו כי אין לו כסף, ויקצוף האיש ויאמר אליו, אם אין כסף מזומן בידך, תוכל לשלם לי באיזה חפצים, שוה כסף, – טוב! ענהו גאלדפאדען, זאת אתן לך כרגע, וימשכהו לחדר מיוחד, ויבקשהו לשבת על הכסא, והוא החל לשיר לפניו שיר זארגאני. האיש התקפץ ויאמר, עתי לא תרשני לשבת פה לשמוע שירך, הבה לי את החפצים אשר אמרת. – הלא אלה המה החפצים אשר אמרתי לך, חנותי היא זאת, ונגינתי סחורתי, ואת אלה אוכל לתת לך כנפשך שבעך, ובמשך שנה תמימה אשיר לך שירים למאות, ואשלם לך את כל חובי. מלא כעס ומכאובים עזב האיש את ביתו ולא יסף לבוא.
גורל נשי צבא היהודים שונה היה מכל וכל, לאלפים מהם בעלי אשה ובנים נתנו הקהלות תמיכה, ויקבלו עליהן לדאוג לבניהם. הצעירים בעלי אשה בלי בנים נתנו “תנאי גט” לנשיהם ובעמדם במערכת המלחמה התאמצו לשמור את דתם ככל אשר יכלו. מהם היו אשר לא טעמו טעם בשר כל ימי המלחמה. מהם אשר שמחו כי למצער לא יאלצו להרוג את אחיהם במחנה האויב, כי לא היו יהודים בצבא תוגרמה, אף כי התעצבו אל לבם כי האויב עצמו איננו אויב להם, ויתרון הצלב על חצי הלבנה לא הבינו, ואף סבת המלחמה לא ידעו, ומהשקפה מדינית היו רחוקים כמונו החפשים אשר לא לקחנו חבל במלחמה. כלנו ידענו רק אחת, כי שנאת עולם שוררת בין רוסיא ותוגרמה, בין הצלב וחצי הלבנה. רוסיא כשאול לא תשבע לבלוע ארצות זרים בארץ הקדם, ובעיני צפעוני תביט על בירת הכאליף ולשון ים הבאספארוס, ובתור רוסים ועבדי משפחת ראמאנאוו היינו בטוחים כי תוגרמא לא תתנפל עלינו להלחם בנו, ולנו בתור יהודים אין כל סבה לשנוא את תוגרמא, ומה גם בראותנו, כי גם ברומעניען, סערביען ובולגאריא לא קבלו את צבאות רוסיא בזרועות פתוחות, וגורל היהודים גם בסערביען ובולגאריען היה רע כברומעניען, והיהודים בכלל אינם צמאים לדם, ואף לא לדם שונאיהם, ומדוע נלך לשפוך דם עם זר, אשר ידענו כי לבו טוב לישראל הרבה יותר מלב מושלינו ניני איוואן האיום, ובכל זאת הצטיינו רבים מבני עמנו בגבורתם על שדי קטל, אבל איש מהם לא זכה לעלות לאיזה פקידות, לוא גם היותר קטנה. יהודי איש צבא אחד הציל נפש הנסיך הגדול (אחי הקיסר?), איש צבא ההוא היה מכה בתף בגדוד המנגנים, ובעינו החדה ראה כדור מעופף ירוץ נגד ראש הנסיך, וימהר וירם את התף מעל ראשו, והכדור הכה בתף וביד האוחז בו, והנסיך נצל, ובעד זאת נתנו תודה לאיש הצבא, ויאמרו לו כי מחכמה עשה את מעשהו, וזה היה כל שכרו, וכזה, כן הצטיינו רבים מחיל היהודים, וכלנו חכינו כי “המושל הטוב והרחמן” ישונה לטוב, אבל יותר נקל היה לקות כי יעמוד השמש בחצי הלילה, מחכות כי יהפוך הנמר חברבורותיו, ולשוא נשפך דם צעירי ישראל לרבבות על מרום הרי שיפקא וסביבות פלעוונא, ולא לבד היהודים, אך גם כל העמים השונים תושבי הממלכה לא שמחו בנצחון רוסיא, נצחון אשר הביא לה פרי לא יותר ממפלתה אחרי כן במלחמתה את יאפאן. הנצחון אשר הראה לכל באי עולם כי “המלך החולה” לא יחשוב עוד לצות לביתו, וכלם הודו ברוסיא כי כבוד גבורים נאוה לצבאות הסולטאן יותר מלצבאות אלכסנדר השני, וליהודים לא הביאה המלחמה אף שביב אור.
בראשית המלחמה, ירו אניות תוגרמה כדורי תותח על סעוואסטאפאל, ורבים ברחו מכל ערי חפי קרים, ואשתי קראה אותי לשוב לביתי ולקחת אותה למקום אחר מחוץ לגבולות הים השחור, ובכן העברתי את משכני לבערדיאנסק על חוף הים האזאווי, אשר שם היינו בטוחים מפחד אניות האויב, יען עד אשר תגיענה לים האזאווי, עליהן לעבור ראשונה דרך המבצר הגדול בקערטש, ובחורף יקפא ים האזאווי, והאניות תחדלנה מבוא אליו כל ימי החורף.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.