(תרל“ח תרל”ט)

בספרי “מסע באיירופא” (פרעסבורג תרמ"ו) הזכרתי מקרה עלילת הדם בקוטאיס בקצרה, אחרי אשר לא יתכן היה להשמיע כל פרטי העלילה בתגרת יד הצענזוריא, ועתה בראותי כי ה' דובנאוו גם הוא כתב רק בכלל, אמרתי אספר נא איזה פרטים אשר לא נודעו עד הנה בדפוס.

בראשית החורף שנת תרל“ט הלכתי לפינלאנד, ובעברי דרך פעטערסבורג לקחתי עמי איזה מכתבים מנכבדי עיר הבירה לאוהביהם הרוסים השוכנים שמה. בערים שונות דפקתי על דלתות חברי הסיים, וכמעט מכלם שמעתי מענה אחד, כי לא לבם ילך לשנות את הקאנסטיטוטיאן, ורק שר פלך טאַוואסטהוס הבטיח לי לדבר טוב על ישראל, לתת להם איזה זכיות לקנות אדמה ולסחור את הארץ, ואמנם שמר מוצא שפתיו, אך שומע לא היה לו מכל חבריו, ובראותי כי לשוא כל עמלי, שבתי לפעטערסבורג, אחרי אשר קבלתי איזה מכתבים מכי”ח להודיע לה כל פרטי שני המקרים הנכבדים אשר קרו בחורף ההוא. אספת הרבנים אשר באו לפעטערסבורג על פי פקודת הממשלה, ומשפט עלילת הדם בקוטאיס, ע“ד אספת הרבנים ההיא כבר דברתי במאמר “אור מתעה” בספרי “מסע באיירופא”, ועל דבר העלילה הנוראה ההיא אשר עשתה את כל הארץ כמרקחה, התעוררה עדת ישראל בעיר הבירה, בכל תקפה, וכלם דברו אודותה בשברון מתנים, מפחד השופטים המושבעים, חצי פראים, כפרים שכורים אשר נבחרו על פי הקטגור הצורר, והצורר ליוטאסטאנסקי אשר בא גם הוא לפעטערסבורג עם ספרו הנבזה אשר בו האשים בגלוי את היהודים כי צריכים המה לדם נוצרי, ויורש העצר אלכסנדר השלישי חזק את ידיו ויתמכהו גם בכסף, וגם שונאינו בנפש, ראש “הסינאדא הקדושה” המן הרוסי פאביעדאנאסצאוו עמד על ימינו ויחלקו את ספרו לרבבות חנם, ועיני האמללים, עשרה איש יהודים אשר התגוללו בבית האסורים מימי חג המצות בשנת תרל”ח, היו נשואות לאחיהם בבירת הממלכה, כי לא יכלו להושיע לנפשם, בהיות עדת ישראל בקוטאיס קטנה ודלה, ומבין שופטי צדק באחת מערי קו־קז הקטנות, חצי פראים, לא יכלו לקות לטוב, ויהודי פעטערסבורג אמנם הראו כי אחים הם לצרה, ואף כי היו בטוחים בצדקת האסירים, אבל לבם פחד מצדקת השופטים, ועוד יותר מזה פחדו, כי בכתב האשמה לא נאמר מפרש כי עלילה דתית היא, רק משפט רצח פשוט, ובכל זאת דברו כלם אודות עלילת דם על פי דת ישראל, ותהי ראשית מעשה הקהלה בעיר הבירה לאסוף כסף וה' משה ברלין והסופר צבי הכהן ראבינאוויץ הלכו ביום אחד לחמשה עשירי ישראל, גינצבורג, פאליאקאוו, מלכיאל, ווארשאווסקי וקויפמאן, וכל אחד מהם נתן חמשה אלף רו“כ, ומטעם העדה פנו להפראפעסאר חוואלסאן בבקשה כי ימהר להדפיס שנית את ספרו נגד עלילת הדם, או יתן רשיון והקהלה תדפיס את הספר על הוצאותיה לחלקו חנם בין הנוצרים, וחוואלסאן ענה, כי העת קצרה, והוא אומר לשנות את פני ספרו ולהוסיף עליו ענינים רבים, כי על כן יש את נפשו להדפיס רק קצור ממנו, בתנאי כי תשלם לו העדה חצי רו”כ בעד כל מחברת. ומטעם הקהלה הדפיס מחברת תכיל שני בויגען, במספר שלשים אלף עקז‘, והעדה שלמה לו חמשה עשר אלף רו"כ, ואת המחברת חלקה חנם לכל דורש. ואחרי כן החלו לבקש עורך דין מפורסם אשר ילך לקוטאיס, ואחרים אמרו לשלוח שנים או שלשה עורכי דין, וכלם שמו עיניהם על עורך הדין היהודי (אשר שמו שכחתי ברגע זה) בעיר הבירה, אשר חשבוהו לחכם לב ובעל הגיון ישר מאין כמהו ברוסיא, ופאליאקאוו עצמו הלך אליו לבקשו כי יקבל עליו את הערובה הגדולה ללכת לקוטאיס, והעדה נכונה לשלם לו ככל אשר ידרוש, אף הודיע לו, כי ה’ קופערניק עורך הדין המפורסם (יהודי מומר מקיעוו) הציע בעצמו ללכת קוטאיסה מבלי כל מחיר, אבל האיש יעץ כי לטובת המשפט נחוץ כי ישלחו רק עורך דין נוצרי, לבלתי תת פתחון פה לצוררנו, כי היהודים עותו משפט, והוא יעץ כי יבחרו בעורך הדין אלכסאנדראוו הרוסי, וכן עשו, ויתנו על ידו עשרת אלפים רו"כ כרגע, יען גם הוא לא היה בטוח בתוצאת המשפט, ועל כן דרש כי ישלמו לו מראש, וילך קוטאיסה, ובין כה קרה מקרה לטובת היהודים, כי הנסיך הגדול קאנסטאנטין נציב קו־קז היה נכון לבוא לפעטערסבורג, והעדה התעתדה לשלוח איש אחד להתראות עם הנסיך, אשר כלם חשבוהו לאיש ישר וחפשי מדעות קנאים, ויבחרו בחוואלסאן להיות המליץ, ולחוואלסאן מודע בחצר הנסיך הגענעראל לעהרך שלישו, אשר היה תלמיד חוואלסאן בהאוניווערזיטאט, ובבוא הנסיך, בקש חוואלסאן את תלמידו זה כי יציגהו לפני הנסיך, וכן עשה, והנסיך שאלהו לאמר: “האמנם הנך כה בטוח כי כל העלילה היא שקר מוחלט”? וחוואלסאן ענהו, כי בתור יהודי מלידה ומבטן היודע את כל מנהגי היהודים, ויודע את ספרותם, ובתור נוצרי נאמן לדתו היום, הנה הוא מעיד על אמונתו, כי אין כל יסוד לעלילה נתעבה כזאת, וכי כבר הראה פחזותה בספרו הגדול אשר הדפיס נגד עלילת הדם בעיר סאראטאוו, והנסיך דרש ממנו להביא לו עשרה עקז' מספרו ההוא. בהיות חוואלסאן בהיכל הנסיך, הייתי אני ועוד חמשה או ששה איש אשר הכינו בבית חוואלסאן לשמוע ממנו מענה הנסיך, ובשובו אמר אלינו, מהרו ופשטו בעיר לאסוף תשעה עקז' מספרי, יען בידי נמצא רק אחד, ועלי להביא עוד היום את הספרים אל הנסיך בשעה החמשית לפנות ערב, וכלנו רצנו להשיג את הספרים – אשר היו כבר יקרי המציאות, אני קניתי שנים, צעדערבוים הביא שלשה, ועוד שנים השיגו אחרים, ויותר לא יתכן היה לאסוף במשך איזה שעות. הנסיך לקח את הספרים מיד חוואלסאן, וישלחם כרגע לראש השופטים בקוטאיס. הספרים הובאו ישר מבית הדוהר (“דואר” – הקלדנית) לבית המשפט בעת אשר ישבו כל השופטים על כסאותם, ויהי אך ראה ראש השופטים על הכתבת, כי הספרים נשלחו אליו מיד הנסיך הגדול, הבין כרגע חפץ המשלח, ופני המשפט שנו כרגע כי גם הקטגור הבין לרמיזת הנסיך.

מלבד עורך הדין אלכסנדראוו, באו גם עורכי דין מפורסמים מערים שונות לשמוע דבר המשפט, וביניהם היה גם ה' קופערניק מקיעוו, ועל אף המון הצוררים אשר התאמצו בכל כחם ותרמיתם להפיץ את השקר, כי אם לא כל היהודים, למצער הקנאים והחסידים ישתמשו בדם נוצרי, לא הצליחו בפעם הזאת, והנאשמים זכו בדין ויצאו לחפשי, אחרי הסגרם כעשרה ירחים בבית כלא, לשמחת כל ישראל יושב רוסיא.

אודות אספת הרבנים בפעטערסבורג בחורף ההוא (תרל"ט) כבר כתבתי בספרי “מסע באיירופא”.

בחורף ההוא נסיתי לאסוף חומר לסטאטיסטיק היהודים ברוסיא, על פי בקשת כי“ח, וצעדערבוים סדר את קול הקורא לדפוס, אבל המבקר אסר עליו לראות אור, יען שם כי”ח נקרא עליו.

בחורף ההוא נאבד פתאם החכם המהלל זבלון פינעטא, ואיש לא ידע קבורתו עד היום הזה, ואם לא בגד בי כח זכרוני, הנה גם הדר' ליפקין בן הגאון ר' ישראל סלאנטער מת בחורף ההוא בפעטערסבורג, ואביו בא לקחת את בנו המת לבית עולמו בקאוואנא (?).

בחורף ההוא ישבתי יותר משלשה ירחים בעיר הבירה, ובכל כחי התאמצתי לדעת כל מסתריה בכל הנוגע לישראל, ולעיני נגלו המון ענינים נעלמים, את אשר לא נודעו לי עד העת ההיא, אף כי כבר ידעתי כל עניני היהודים שם ממסעותי הקודמים. ועל דעתי, לא למותר יהיה להשמיעם בקהל עם, אולי ימצאו קוראי הדורות חפץ בהם.

בחורף ההוא נולד הרעיון בלבי ליסוד מושבה לאכרים בארץ הקדושה, וה' ארקאדיע קויפמאן החליט להוציא את הדבר לפעולת אדם, ובמלאכותו הלכתי אז ציונה, וכתבתי את דברי על ספר בשם "מסע בארץ הקדם (לעמבערג תרמ“א, פרעסבורג תרמ”ג).