שמות המשחקים.    🔗

שר

שֵׁלָה רוקע פחים משחקים במבוא

בעלת־בית־יין, נער־משׁרת,

חבר משׂחקים, צַיָדים ועבדים.

צלפחד איש עשיר בפדבה.

ברזלי זקן איש פִּזָה

חפר בן ברזילי, אוהב את צלה.

פרץ איש ברונה, אוהב את חגלה.

גמר

נוני משחרי יד צלה.

געל

ציבא עבדי חפר.

הידד

יקטן עבדי פרץ.

מורה

חגלה הסוררה

צלה בנות צלפחד.

אלמנה.

חייט, רוכל, עבדים ומשׁרתים את צלפחד ואת פרץ.

המחזה יתראה בפדבה ובבית השדה אשר לפרץ.

 

מבוא השחוק    🔗

חזיון א.    🔗

על פתח בית־היין בַּשָׁרון.

בעלת־בית־היין ושֵׁלָה באים.

שלה עַל אֱמוּנָתִי אָנֹכִי אֲחַלֶּק לָךְ…

פונדקית חֵלֶק טוֹב וְשָׁמֵן, הוֹי נָבָל!

שׁלה נְבָלָה אִתֵּךְ, נְבֵלָה, לֹא יִקָּרֵא נָבָל

לִבְנֵי

הַשֵּׁלָנִים, שַׁאֲלִי לְקוֹרוֹת הַיָּמִים, הֲלֹא עִם

רִיקַרְדְּ הַמְנַצֵּחַ בָּאנוּ אֶל אֶרֶץ. לָכֵן יִהְיוּ

דְבָרַיִךּ מְעַטִּים, הֵם, סָס!

פונדקית וְאֵין אֶת נַפְשֵׁךָ לְשַׁלֵּם אֶת נֵזֶק הַבַּקְבּוּקִים

אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ?

שלה אַף לֹא גֵרָה אַחַת, אַל תְּבַהֲלִי,לְכִי שִׁכְבִי

בְּמִטָּתֵךְ הַקָּרָה וְיֵחַם לָךְ.

פונדקית יָדַעְתִּי דֶּרֶךְ, עִמָּדִי, אֵלְכָה לָקַחַת אֶת

שָׁלִישׁ־הַשּׁוֹפֵט.

שלה חֲצִי, שְׁלִישׁ אוֹ רֹבַע הַשּׁוֹפֵט, אַחַת לִי, אָנֹכִי

אֶעֱנֶנּוּ כַמִּשְׁפָּט, וְלֹא אָמוּשׁ מִזֶּה אַף כִּמְלֹא

שַׁעַל, טוֹב רוּץ נַעַר אֶל הַשּׁוֹפֵט, מָתוֹן,

מָתוֹן.

(נופל ארצה נרדם)

קול מחצצרים. שַׂר אחד בא מצידו ואתו אחזת עבדיו

השר צַיָּד, עַל כְּלָבַי שִׂים עַיִן, הִזְהַרְתִּיךָ,

רְאֵה הֶעָלֵז שָׁם עָיֵף וַחֲסַר אוֹנִים,

אֱסוֹר אֶת הֶעָנָן עִם הַכַּלְבָּה פִּי־תֹפֶת

הַאֵינְךָ רוֹאֶה אֶת כַּסְפִּי אֵצֶל הַגְּדֶרֶת

נִרְתַּע מִפְּנֵי הַצִּנָּה, לֹא אֲחַטֶּנּוּ

לוּ עֶשְׂרִים אֶלֶף כֶּסֶף עֲבוּרוֹ יִשָּׁקֵל.

הציד הראשון לֹא נוֹפֵל מִמֶּנּוּ הַנּוֹבֵחַ, אֲדַמֶּה

קוֹלוֹ כְּנָחָשׁ יֵלֵךְ, בַּיּוֹם פַּעֲמַיִם

יָרִיחַ אֶת צֵידוֹ מִטַּבּוּר הָאָרֶץ.

הַאֲמִינָה אֲדוֹנִי, הוּא הַכֶּלֶב הַטוֹב

בְּכָל כַּלְבֵי אֲדוֹנִי.

השר בְּהֵמוֹת אַתָּה עִמָּדִי,

לוּ קַל בְּרַגְלָיו הָיָה הַכֶּלֶב הֵד־הָרִים,

עֶשְׂרִים כְּכַסְפִּי לֹא נָתַתִּי כָּפְרֵהוּ.

תֵּן לָהֶם הַבִּרְיָה, כָּל מַחְסוֹרֵימוֹ

מַלֵּא, וְהָיוּ נְכוֹנִים לְצֵיד מָחָר

הציד הראשון טוֹב אֲדוֹנִי

השר מִי זֶה, מֵת אוֹ שִׁכּוֹר? רְאֵה הַיִשְׁאַף רוּחַ?

הציד השני עוֹד נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו,

אֲדוֹנִי,

לוּלֹא הָיְתָה נַפְשׁוֹ בּוֹעֵרָה מִיַּיִן,

שְׁנַת גִּבּוֹרִים לֹא יָשֵׁן פֹּה בַּקָּרָה

השר הוֹי בֶּן־שַׁחַץ! כַּחֲזִיר יַעַר פֹּה סָרוּחַ,

מַרְאֶה הַמָּוֶת הָהּ! מַה מּוֹרְאָה וְנִגְאָלָה!

עַל הַמַּרְוֶה הַלָּז, בְּחִינָתִי אֲכוֹנֵן:

אֶל מִטָּה כְבוּדָה שְׂאֵת אוֹתוֹ נִבְחָנָה,

לָבוּשׁ חֲמוּדוֹת וּצְמִידִים עַל יָדֵהוּ,

מְלֹא כָּל מֶגֶד לְפָנָיו עָרוֹךְ הַשֻּׁלְחָן

סְבִיבָיו בֶּהָדָר מְשָׁרְתָיו עֹמְדִים צְפוּפִים

אִישׁ אִישׁ עַל תַּפְקִידוֹ בְּפָתְחוֹ שְׁמוּרוֹת עֵינָיו.

אִם לֹא לְנַפְשׁוֹ יְכַחֵשׁ הַחֵלְכָה הַזֶּה?

הציד הראשון הַאֲמִינָה לִי אֲדוֹנִי, לֹא יֵדַע נַפְשׁוֹ

הציד השני מַה זָר וּמוּזָר יִהְיֶה בְעֵינָיו בְּהָקִיצוֹ.

השר כְּחוֹלֵם נְעִימוֹת אוֹ כְעָף עַל רַעְיוֹן הָבֶל

לְמַעַן אֶת הַשְּׂחוֹק כְּמִין חֹמֶר תְּבַצֵּעוּ,

סַבְּבוּ הַדָּבָר וּדְעוּ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם;

אֶל חַדְרִי חֲדַר־הַצַּעֲצוּעִים שָׂאוּהוּ.

בַּבּוֹרִית רֹאשׁוֹ הַמָּאוֹס כַּבֵּסוּ,

מֹר אֳהָלִים וְקִנָּמוֹן קַטְּרוּ הַחֵדֶר,

לַהֲקַת נוֹגְנִים בְּקוּמוֹ עָלָיו יִשְׁמֹרוּ,

לָשֵׂאת קוֹל מַנְגִּינָה נְעִימָה וַעֲרֵבָה,

וְהֶגֶה פִּיו אַךְ יוֹצִיא, מְהֵרָה עֲמוֹד הָכֵן,

בְּאוֹתוֹת יִרְאֲת רוֹמֵמוֹת וְגֹדֶל עֲנָוָה,

אֱמוֹר “יְצַוֶה הוֹד כְּבוֹדוֹ שׁוֹמֵעַ עַבְדֶּךָ”

אֲגַרְטֵל הַכֶּסֶף יַגִּישׁ אֶחָד לְפָנָיו

מְלוֹא מֵי־שׁוֹשָׁן וּפְרָחִים עַלְׂ שְׂפָתֵהוּ,

מִשְנֵהוּ יַגִּישׁ סֵפֶל מַיִם חַיִּים,

וְהַשְׁלִישִׁי אֶת מִטְפַּחַת הַיָּדַיִם,

“הֶחָפֵץ אֲדוֹנִי לְהָקֵר יָדָיו” יֹאמַר,

וּבְעֵרֶךְ הַבְּגָדִים יַעֲמוֹד אֶחָד הָכֵן,

מַה יִבְחַר לִלְבּוֹשׁ הַיּוֹם, יִשְׁאָלֵהוּ.

וְשֵׁנִי, פָּרָשַׁת כְּלָבָיו וְסוּסָיו לוֹ יְסַפֵּר

וְאֵיךְ לְמַחֲלָתוֹ הַגְּבִירָה תִּתְיַפֵּחַ,

הֶיוֹתוֹ מֻכֵּה־יָרֵחַ הוֹכִיחוֹ לָדַעַת,

אִם יֹאמַר שֶׁהוּא־הוּא – אֱמוֹר "חֲלוֹם חָלָמְתָּ

אַךְ שַׂר וְגָדוֹל אַתָּה, אַתָּה וְלֹא אַחֵר".

כָזֹאת עֳשׂוּ, הֵיטֵב הַדָּבָר כַּלְכֵּלוּ,

הַצְחוֹק יִהְיֶה לָנוּ לִשְׂחוֹק מֵטִיב לֵב

אִם בְּכִשָׁרוֹן וְדַעַת אוֹתוֹ תִנְהָגוּ

הציד הראשון יְהִי נָא לֵב אֲדוֹנִי סָמוּךְ וּבָטוּחַ

כִּי נֵדַע לְשַׁנּוֹת טַעֲמֵנוּ, וִידַמֶּה

עַל כָּרְחוֹ, כִּי הוּא זֶה אֲשֶׁר נַגִּידֶנּוּ

השר לְאַט קָחֶנּוּ, הַשְׁכִּיבֵהוּ בָעֶרֶשׂ,

אִישׁ אִישׁ עַל מִשְׁמַרְתּוֹ הֱיוּ כֻּלְכֶם נְכוֹנִים

אַךְ יִנָּעֵר הַשִּׁכּוֹר תְּנוּמָה מֵעַפְעַפָּיו

(העבדים נושׂאים את שלה, קול חצוצרה נשׁמע)

חוּשׁוּ וּרְאוּ מַה זֶּה קוֹל הַחֲצוֹצְרָה.

(משׁרת יוצא)

אֶחָד מֵהַשָּׂרִים הוּא בְּלִי כָל תְּפוּנָה

הִנָּפֵשׁ פֹּה יָבוֹא מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ

(המשׁרת שב)

וּמֶה? מִי הוּא זֶה?

העבד חֶבֶר מְשַׂחֲקִים, אֲדוֹנִי, חֲפֵצִים לְשָׁרְתוֹ

השר צַוֵּה וְיָבוֹאוּ (המשׂחקים באים) בָּרוּךְ בּוֹאֲכֶם!

המשחקים תּוֹדוֹת לְהַדְרַת כְּבוֹדְךָ

השר וְיֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם הִשָּׁאֵר פֹּה הַלָּיְלָה?

המשחקים בְּכָל נַפְשֵׁנוּ, אִם חָפֵץ בָּנוּ הָאָדוֹן

השר בְּכָל לִבִּי, הַצָּעִיר הַזֶּה אַכִּירָה,

זֶה פַּעַם, רְאִיתִיךָ מְצַחֵק בַּמַּחֲזֶה

בְּתוֹר בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ שֶׁל עַתִּיר־נְכָסִים, בְּהַשְׂכֵּל

וְרֹב כִּשְׁרוֹן, דֶּרֶךְ הָעַלְמָה מָצָאתָ,

מַה שֵּׁם הַשְּׂחוֹק שָׁכַחְתִּי, אַךְ אֶזְכֹּרָה

אֵיךְ כְּמוֹ־חַי כְּמוֹ־אָמָן הַכֹּל הִצַּגְתָּ.

המשחק שֵׁם הַשְּׂחוֹק “סוֹטָה”

השר כֵּןֵּ הִשְׂכַּלְתָּ הַצְּחוֹק,

עַתָּה אֶל עֵת טוֹבָה בָּאתֶם הַפַּעַם,

עֲרוֹךְ מַחֲזֶה בְּבֵיתֵנוּ רַבָּה הַתְּכוּנָה,

וּכְיַד חָכְמַתְכֶם הָיֹה תִהְיוּ לִי לְעֵזֶר.

שַׂר אֶחָד אִתִּי סָר וְזָעֵף כָּל יָמָיו

בִּשְׂחוֹק מְשַׁחֲקִים חָפֵץ לִרְאוֹת הַלָּיְלָה

אַךְ אָפוּנָה, אִם בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ אַתֶּם

כְּלוֹא רוּחֲכֶם, פֶּן בִּרְאוֹתְכֶם זָר מַעֲשֵׂהוּ

– כִּי סוֹד־מְשַׂחֲקִים; עַד כֹּה, לֹא רָאֲתָה עֵינוֹ –

יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּיכֶם, וְיַחֲשׁוֹב לוֹ לְעֶלְבּוֹן,

צְחוֹק קַל עַל פְּנֵיכֶם אִם יָחַז

וְרָגַז וְקָצַף וְאֵין נָחַת.

המשחק הֵרָגַע, נֵדַע תֵּת רֶסֶן לְרוּחֵנוּ, יְהִי מָה, זָר וּמוּזָר מֵאֵין כָּמוֹהוּ

השר אַתָּה לֵךְ, מַהֲרָה אוֹתָם אֶל הַמֶּלְצָר,

בְּכָבוֹד הָרָאוּי וְנָאוֹת פְּנֵיהֶם קַבֵּלוּ,

מִכָּל טוּב בֵיתִי מְאוּמָה מֵהֶם אַל תִּכְלָאוּ

(העבד יוצא עם המשׂחקים)

וְאַתָּה, רוּץ אֶל תַּלְמִי נַעֲרִי וְצַוֵּהוּ,

לִלְבּוֹשׁ שִׂמְלוֹת אִשָּׁה וְנָתוֹן תַּמְרוּקֶיהָ

בָּזֶה אֶל הַשִּׁכּוֹר יָבוֹא הָאֹהֱלָה.

לַנַּעַר, גְּבֶרֶת יִקְרָאוּ, וּבִשְמִי

לוֹ אֱמוֹר, כִּי חֵן וָחֶסֶד יִמְצָא לְפָנַי,

אִם אֶת דַּרְכֵּי הָעֲלָמוֹת יֵדַע לְחַקּוֹת,

כְּמוֹ אִשָּׁה עִם אַלּוּף נְעוּרֶיהָ יִתְהַלֵּךְ

עִם הַשִׁכּוֹר לְדַבֵּר אִתּוֹ שְׂפַת חֲלָקוֹת.

"מַה יְצַוֶּה אֲדוֹנִי, אֱמוֹר מַה חֶפְצְךָ?

בַּמָּה אוּכַל אֲקַדֵּם, אֲרַצֶּה פָנֶיךָ,

וּבַמֶּה לַהֲבַת אַהֲבָתִי אַרְאֶךָּ?"

אֵלָיו יִתְחַנָּן, וּבַעֲתֶרֶת נְשִׁיקוֹת

וּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ יִפּוֹל עַל צַוְּארֹנָיו,

דִּמְעוֹת־גִּיל, בִּרְאוֹתָהּ בַּעַל־נְעוּרֶיהָ

שָׁב וָרָפָא לוֹ, אַחֲרֵי שֶׁבַע שְׁנוֹת עָמָל

שֶׁרָאַתְהוּ שְׁפַל־אֲנָשִׁים, רֵיק וּפוֹחֵז,

מִשְׁתַּחֲוֶה לַאֲגוֹרָה, פּוֹשֵׁעַ עַל פַּת לָחֶם.

שַׁעֲרֵי־דְּמָעוֹת אֶל הַנַּעַר אִם נְעוּלִים,

נֵתַח בָּצַל כָּרוּךְ בַּסּוּדָר לוֹ תֵנוּ

וּתְהוֹמוֹת עֵינָיו כַּגַּל יִבָּקֵעוּ,

עוּשָׁה חוּשָׁה לְמַהֵר הַדָּבָר לַעֲשׂוֹתוֹ

מְאוּמָה לֹא יֵעָדֵר, וְחַכֵּה לְמִצְּוָתִי,

(העבד יוצא)

יְדַעְתִּיו אֶת הַנַּעַר מֵאֵין כָּמוֹהוּ

אָמָן לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְחַקּוֹת הָעֲלָמוֹת

בְּקוֹלָן, בִּתְנוּעוֹתֵיהֵן, וּבְכָל תְּמוּנָה,

מְאוֹד תֵּכֶל נַפְשִׁי רְאוֹת מְהֵרָה הַמַּחֲזֶה,

אֵיךְ יִקְרָא הַנַּעַר, בַּעֲלִי, לַשִּׁכּוֹר,

מֵהִתְפָּרֵץ בִּשְׂחוֹק כִּי יִתְאַפָּקוּ

עֲבָדַי, אֶת הַכָּפְרִי הָאֱוִילִי הַזֶּה

בְּהַעֲרִיצָם, עָלַי הוּא לְהַדְרִיכָם בַּעֲצָתִי,

אַךְ רוּחַ־שְׂחוֹק וְלַעַג עָלֵימוֹ כִּי יַחֲלוֹף,

לְמַעַן, לֹא תִפְרֹץ וְתַעֲבוֹר כָּל גְּבוּל וָחוֹף,

אַךְ אָעִיף עֵינַי בָּמוֹ כָּלִיל תַּחֲלוֹף.

(כולם יוצאים)

 

חזיון ב'.    🔗

חדר־מטות בבית השר. שֵׁלָה בא הולך רומה, סביביו משׁרתיו,

אלה נושׂאים בגדי חפשׁ ואלה מזרק, ספל וכל כלי יָד, והשׂר.

שׁלה בְּשֵׁם הַבַּעַל הָבוּ לִי כַּד שֵׁכָר

העבד הראשון יוֹאֶל נָא אֲדוֹנִי וְיֵשְׁתְּ כּוֹס יַיִן־חָמֶר

העבד השני יוֹאֶל נָא אֲדוֹנִי לִטְעוֹם מֵהַמִּגְדָּנוֹת הָאֵלֶּה

העבד השלישי אֵיזֶה מֵהַמְּעִילִים יַעֲטֶה אֲדוֹנִי הַיּוֹם?

שלה אַל תִּקְרְאוּ לִי לֹא אָדוֹן וְלֹא הוֹדוֹ,

יַיִן־חָמֶר

לֹא בָא אֶל פִּי עוֹד נִשְׁמָתִי בִּי, נֵתַח בְּשַׂר־

שׁוֹר כֶּשֶׂב אוֹ עֵז יָקָר לִי מִכָּל הַמַּטְעַמִים

שֶׁבְּעוֹלָם, וּדְבַר מְעִילִים מַה־זֶּה תִּשְׁאָלֵנִי?

הֲלֹא הִיא רַק שִׂמְלָתִי לְעוֹרִי, מַנְעָלִים לִי לְמִסְפַּר

הָרַגְלַיִם, וְיֵשׁ שֶׁרַגְלַי מְרֻבִּים מִנְּעָלַי, וְרָהְבָּם

אֲרֻבּוֹת אֲרֻבּוֹת נִשְׁקָפוֹת בַּעֲדָם בְּהוֹנוֹת

הָרַגְלַיִם.

השׂר אַחֲלַי! יָסוּר מֵעָלֶיךָ רוּחַ הָעִוְעִים

הַמָּסוּךְ בְּקִרְבְּךָ, אָדוֹן מְאֹד נַעֲלָה

עַד מָתַי? הֲנִשְׁמַע כָּזֹאת? אִישׁ שַׂר וְגָדוֹל,

נֵצֶר־רוֹזְנִים, גְּבִיר בְּעַמָיו וּנְשׂוּא פָנִים

כָּמוֹךָ אֳדוֹנִי יִרְעֶה יִרְדּוֹף רוּחַ.

שׁלה הֲלִמְשֻׁגָּע תַּעֲשׂוּ

אוֹתִי, הֲלֹא שֵׁלָה אָנֹכִי

בֵּן לְיִדְלָף הַזָּקֵן, שֵׁלָה אָנֹכִי הָרוֹכֵל מִלֵּידָה

וּמִבֶּטֶן, וְעוֹשֶׂה קְלָפִים מִיּוֹם הִגָּמְלִי, נוֹהֵג

בַּדּוֹב מִנְּעוּרַי, וְעַתָּה רוֹקֵעַ פַּחִים אֲנִי

בְּאוּמְנָתִי, שַׁאֲלוּ אֶת הַצְלֶלְפּוֹנִית הַפֻּנְדְּקִית

הַשְּׁמֵנָה אֲשֶׁר לְבֵית־הַיַּיִן בַּשָּׁרוֹן, כִּי תֵדָעֵנִי,

וְאִם לֹא תַגִּיד לָכֶם אֲשֶׁר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה

פְּרוּטוֹת חֲרוּצִים עָלַי בַּכּוֹתֶל בְּעַד שֵׁכָר, אָז

כַּזְּבָן וְשַׁקְּרָן תִּקְרָאוּנִי כָּל הַיָּמִים, הֲלֹא

בְּשִׁגָּעוֹן

לֹא הֻכֵּיתִי, הִנֵּה פֹּה –

העבד הראשׁון הֲלֹא בִגְלַל זֹאת תֵּרֵד הַגְּבִירָה בְּבֶכִי

העבד השׁני וְתוֹנֶה נֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ רוֹאֵי פָנֶיךָ.

השׂר חוֹלָה אַתָּה וּתְבַעִתֶּךָ רוּחַ רָעָה

אֲשֶׁר גֵּרְשָׁה אוֹתְךָ מִבֵּית תַּעֲנוּגֶיךָ.

אָנָּא! אָדוֹן נִכְבָּד, זָכוֹר צוּר חֻצָּבְתָּ,

גָּרֵשׁ מִקִּרְבְּךָ חֲלוֹמוֹת וּמַשְּׂאוֹת שָׁוְא

וְרוּחַ נָכוֹן כִּמְאָז חַדֵּשׁ בְּקִרְבֶּךָ.

אֱמוֹר מִלָּה! כֻּלָּם אֵלֶּה עֲבָדֶיךָ

יְמַהֳרוּ יַחֲלִיטוּ, עֲשׂוֹת פְּקוּדָתְךָ כְּרֶגַע,

אִם קוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת תִּקַח אָזְנֶךָ,

הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע אַפָּלוֹן יְשׁוֹרֵר;

וְעֶשְׂרִים צִפֳּרֵי־זָמִיר מִכְּלוּב יְרַנֵּנוּ.

אִם תְּנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ תֵּת תַּחְפּוֹצָה;

בְּמִטָּה כְבוּדָה וּרְפוּדָה מַרְבַדִּים

כְּמִטָּתָהּ שֶׁלִּשְׁמִירָמִית נְיַשֶׁנְךָ,

אוֹ לְרוּחַ הַיּוֹם לָשׂוּחַ רְצוֹנֶךָ

עַל כָּל מִדְרַךְ כַּף רַגְלְךָ פְּרָחִים נְפַזֵּר.

אוֹ לִרְכּוֹב אָבִיתָ, סוּסֶיךָ מְזֻיָּנִים

בִּכְלֵי כֶסֶף וְזָהָב וְכָל אֶבֶן־יְקָרָה,

וְאִם לְמַפְרִיחֵי־דַיָּה יַחֲמוֹד לְבָבֶךָ:

הִנֵּה דַיּוֹתֶיךָ נֵץ כִּי תַאֲבִירֶנָּה

גַּם הַחֲסִידָה בַּשָּמַיִם תַּעֲבוֹרְנָה,

לָצוּד כִּי תִכְמַהּ נַפְשֶׁךָ; קוֹל כְּלָבֶיךָ

שְׁחָקִים יַבְקִיעַ. וּמִבֶּטֶן הָאֲדָמָה

צִלְצַל־הֵד בַּהֲמוּלָה לְעֻמָּתָם יַעֲנֶה.

העבד הראשׁון אִם לִרְאוֹת בְּמֵרוּץ חָשְׁקָה נַפְשֶׁךָ;

הֲלֹא הִנֵּה כְּלָבֶיךָ בְּשֶׁטֶף מְרוּצָתָם

קַלּוּ מִצְבָאִים וּמֵאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה.

העבד השׁני אִם תְּמוּנוֹת צַיָּרִים יְשַׁעַשְׁעוּ אוֹתָכָה;

תֶּחֱזֶה כְרֶגַע, אֲדוֹנִית עַל שְׂפַת הַנָּהָר

וְצִתּוֹרָה מִתְחַמֶּקֶת בְּעַרְבֵי נַחַל

אֲשֶׁר בְּנִשְׁמַת רוּחַ אַפָּהּ יִתְעַלָּסוּ

כְּשִׁעֲשַׁע גַּלֵי אַגְמוֹן תַּחַת הָרוּחַ.

השׂר גַּם נַרְאָךְ אֶת אַיָה בִּבְתוּלֶיהָ

וְאֵלֶּה בְּמִרְמָה אֵיךְ מִמֶּנָּה נֶחְמָסוּ,

כְּמוֹ־חַי כְּמוֹ עַתָּה הָעֲלִילָה נַעֲשָׂה.

העבד השׁלישׁי וְאֶת דַּפְנָה נַרְאֶךָ בְּנוּסָהּ בֵּין צֶאֱלִים

שׂוֹרְטֵי שָׂרֶטֶת בַּחֲמוּקֵי יְרֵכֶיהָ

וְהֵם יָזוּבוּ דָם – יִשָּׁבַע כָּל רוֹאֶה –

וְאַפָּלוֹן סָר וְזָעֵף מוֹרִיד בִּדְמָעוֹת,

הַדָּם וְהַדֶּמַע אַךְ פִּלְאֵי יְדֵי־אָמָן.

השׂר אָדוֹן אַתָּה, לֹא אַחֵר, מַה טּוֹב חֶבְלְךָ כִּי לְךָ רַעְיָה יָפָה מִכָּל בְּנוֹת גִּילָהּ.

העבד הראשׁון טֶרֶם עַל אוֹר פָּנֶיהָ חָרְשׁוּ חוֹרְשִים

הַדְּמָעוֹת שֶׁשָּׁפְכָה עַל מַחֲלָתֶךָ,

הַיָּפָה מִכָּל נְשֵׁי־חֶמֶד הָיָתָה.

וַעֲדֶן גַּם עַתָּה אֵין אִשָּׁה בַתֵּבֵל

מִפְּנֵי הוֹד יָפְיָהּ פְּנֵי אִשְׁתְּךָ יֶחֱוָרוּ.

שׁלה הֶאָמְנָם כֵּן, צֶדֶק וֶאֱמֶת תְּדַבֵּרוּן?

כִּי אָדוֹן אָנֹכִי, וְלִי כָּזאֹת רַעְיָה?

הַחוֹלֵם אָנֹכִי, אוֹ חֲלוֹם חָלָמְתִּי?

עֵר אָנִי, רוֹאֶה, שׁוֹמֵעַ וּמְדַבֵּר,

יָדַי יְמִישׁוּן וְרֵיחַ נֵרְדְּ בְּאַף אָרִיחַ,

בְּחַיַּי! שַׂר אָנֹכִי וְלֹא רוֹקֵעַ פַּחִים.

הָבָה! תְּנוּ לִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת כַּד הַשֵּׁכָר.

העבד השׁני יוֹאֶל נָא אֲדוֹנִי וְרָחַצְתָּ אֶת יָדֶיךָ,

מַה נָּשִׂישׂ! רְאוֹת בִּינָתְךָ שָׁבָה אֵלֶיךָ,

וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם לָחוּשׁ מִי אַתָּה.

זֶה חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה בַּחֲלוֹם הָיִיתָ,

אוֹ נִרְדָּם בְּהָקִיץ גַּם כִּי הֱקִיצוֹתָ.

שׁלה זֶה חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה יָשֵׁן הָיִיתִי?

אֲבָל שִׁינַת־צָהֳרַיִם טוֹבָה וּמְתוּקָה!

הֲנֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה כָּל הָעֵת הַהִיא?

העבד הראשׁון דִּבְרֵי הֶבֶל וָרִיק הָגָה רוּחֶךָ,

עוֹדְךָ שׁוֹכֵב בַּחֶדֶר הַנֶּחֱמָד הַזֶּה

כְּמוֹ אֲחוֹרֵי דְלָתַיִם אִלּוּ הָשְלַכְתָּ

אֵת בַּעֲלַת־הַבַּיִת לְשִׁמְצָה חֵרַפְתָּ,

לֵךְ גְּלוֹג אֶל הַפֻּנְדְּקִית, פַּעַם אָמַרְתָּ,

כִּי אֶל כֵּס הַשּׁוֹפֵט תָּבִיא דִבָּתָהּ

יַעַן תָּמִיר מִדָּה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק

בְּמִדָּה קְטַנָּה שֶׁיֶּחְסַר בָּהּ הַמָּזֶג.

פַּעם, צְצִלָּה, צְצִלָּה,כְּמוֹ קָרָאתָ.

שׁלה יָדַעְתִּי, הִיא צְצִלָּה סֹכֶנֶת בֵּית־הַיַּיִן.

העבד השׁלישׁי מַה יאֹמַר אֲדוֹנִי? אֵין פֹּה, גַּם לֹא הָיָה

לֹא בֵּית־מַרְזֵחַ, וְלֹא בְתוּלָה סֹכֶנֶת,

גַם לֹא אֲנָשִׁים בַּשֵּׁמוֹת אֲשֶׁר קָרָאתָ;

כְּמוֹ שֵׁלָה, דַּלְפוֹן, טְרִיפוֹן אוֹ פִּימְבַּעַר,

וּמֵאָה עוֹד כְּמוֹהֶם וְכַיּוֹצֵא בָהֶם

לֹא הָיוּ מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ.

שׁלה בְּרוּכִים אֱלֹהִים, כִּי נִפְקְחוּ עֵינַי.

כלם אָמֵן!

שׁלה תּוֹדוֹת גַּם לְכֻלְּכֶם, הִנֵּה שְׂכַרְכֶם אִתִּי

(תלמי לבושׁ בגדי אשׁה בא החדרה ואחות משׁרתים)

תלמי הֲשָׁלוֹם לַאֲדוֹנִי?

שׁלה אֲבָל, שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, אֵיפֹה הִיא רַעֲיָתִי?

תלמי אָנֹכִי הַנִּצֶבֶת עִמְּךָ, אֲדוֹנִי, מַה חֶפְצְךָ, מַה בַּקָּשָׁתְךָ וְתֵעָשׂ?

שׁלה וְאִשְׁתִּי אַתְּ, לָמָה אִישִׁי לֹא

תִקְרְאִינִי?

בַּעַל אֲנִי לַעֲבָדַי, וְלָךְ אֲנִי אִישֵׁךְ.

תלמי אַתָּה אֲדוֹנִי אִישִׁי, אִישִׁי וַאֲדוֹנִי, אֶשְׁתְּךָ אֲנִי בַּכֹּל וּלְכֹל אֲשֶׁר תִּפְקְדֵנִי.

שׁלה אָבִינָה, אָבִינָה, מַה שְׁמָהּ וְאֵדָעָה?

השר גְּבֶרֶת.

שׁלה גְּבֶרֶת חוּלְדָה אוֹ גְּבֶרֶת צִרְעָה?

השר גְּבֶרֶת וְלֹא עוֹד, כֵּן יִקְרְאוּ הַשָּׂרִים לִגְבִירוֹתֵיהֶן.

שׁלה גְּבֶרֶת אִשְׁתִּי, זֶה

כַּחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה־שָׁנָה,

אוֹמְרִים אָמוֹר, וְעוֹד יוֹתֵר, חֲלוֹם חָלַמְתִּי.

תלמי אֲבָל אֲדוֹנִי, בְּעֵינַי כִּשְׁלשִׁים נֶחֱשָׁבוּ

שְׁנוֹת רָעָה אֵלֶּה מֵעַרְשְׂךָ נִטְרַדְתִּי.

שׁלה עַתָּה בָּא הַקֵּץ, יֵצְאוּ נָא הַנְּעָרִים

וְעִזְבוּ שְׁנֵינוּ, אוֹתִי וְאוֹתָהּ לְבַדֵנוּ.

גְּבֶרֶת, הִתְפַּשְׁטִי־נָא וּבֹאִי אֵלַי.

תלמי לַדָּבָר הַזֶּה, אָנָּא סְלַח־נָא אֲדוֹנִי,

כִּי אֲבַקֶּשְׁךָ, הוֹחֵל לִי לַיְלָה אוֹ שְׁנַיִם,

אוֹ רַק עַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ כַּתֵּר לִי זְעֵיר,

כֵּן צִווּ עָלַי הָרוֹפְאִים בְּמַפְגִיעַ

עוֹד מְעַט קָט הִנָּזֵר מִמִּטָּתֶךָ

פֶּן תִּפְגָּעֲךָ הַמַּחֲלָה מִמְּךָ סָרָה,

בַתּוֹאֲנָה הַזּאֹת דֵּי הַצְדִּיקֵנִי אֲקַוֶּה.

שׁלה כִּמְעַט אֶמְצָא דֵּי־אוֹנִים לִכְבּוֹשׁ אֶת יִצְרִי,

אַךְ יָרֵאתִי פֶּן יוֹסִיף יִפּוֹל עָלַי הַחֲלוֹם בְּרוֹב

עִנְיָן, לָכֵן לַמְרוֹת בְּשָׂרִי וְדָמִי אֶעֱצוֹר בְּתַאֲוָתִי.

עבד מְשַׂחֲקֶיךָ אֲדוֹנִי, לְשֵׁמַע רִפְאוּתֶךָ

הַצִיג לְפָנֶיךָ מַחֲזֶה יָפֶה בָּאוּ,

בְּשֶׁגַּם, מִטַּעַם הָרוֹפְאִים הִיא שׂוּמָה,

בִּרְאוֹתָם דָּמֶיךָ זֹרְבוּ נִצְמָתוּ

לְרַגְלֵי מַחֲלָתְךָ הַמְּמֻשָּׁכָה עַד כֹּה,

פֶּן עַצֶּבֶת אֵם הַשִּׁגָּעוֹן תִּדְבְּקֶךָ

יִדְאָגוּ, עַל־כֵּן נוֹסְדוּ אַף נוֹעָצוּ,

שֶׁרְאוֹת בִּשְׂחוֹק מְשַׂחֲקִים יִגְהֶה לְךָ מָזוֹר,

רוּחַ גִּילָה וְשָׂשׂוֹן עָלֶיךָ תִצְלָח

הַמְגָרֶשֶׁת יָגוֹן אַף תּוֹסִיף חַיִּים.

שׁלה טוֹב יָבוֹאוּ הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ

לְפָנֵינוּ, הֲלֹא

הֵמָּה מְרַקְּדֵי־בֵי־כוּבִי אוֹ הַנִּי אַרְחִי־פַרְחִי

דְפַרְחִי בְּאַוִּיר.

תלמי לֹא אֲדוֹנִי, הַשְּׂחוֹק יִהְיֶה מִמִּין אַחֵר יוֹתֵר

טוֹב וְנָעִים.

שׁלה מִמִּינֵי תֵרְגֵּימָא?

תלמי לֹא, מַחֲזֶה מִמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.

שׁלה טוֹב, נֶחֱזֶה מַה יִהְיֶה, בֹּאִי גְבֶרֶת

אִשְׁתִּי

שְׁבִי לִימִינִי.

יֶלֶךְ הַתֵּבֵל אוֹרַח לֹא יָשׁוּב,

לַעֲלוּמֵינוּ יַחֲלוֹפוּ עוֹלָם לֹא נָשׁוּב.

(קול נבלים וחלילים)

 

מחזה ראשון    🔗

חזיון א.    🔗

דבה, בַּשׁוק. נכנס חפר ועבדו געל

חפר מַשְּׂאַת נַפְשִׁי רְאוֹת מֵינֶקֶת הַחָכְמוֹת

אֶת פַּדֻּבָּה, הֶאָח! בָּאָה וְנִהְיָתָה,

וּבָאתִי הֲלוֹם, לְלָמְבַּרְדְּיָה הַפּוֹרִיָּה

הֲלֹא הִיא גַּנָּהּ שֶׁל אִיטַלְיָה הַבְּרוּכָה,

תּוֹדוֹת לְאָבִי, שֶׁבְּאַהֲבָתוֹ וְטוֹב לִבּוֹ

זְבָדַנִּי רְצוֹנוֹ וַיִּתֶּן לִי לְחֶבְרָה

עֶבֶד נֶאֱמָן מְנוּסֶה בַכֹּל, כָּמוֹךָ.

לָכֵן פֹּה נֵשֵׁב, פֹּה נָתוּר בַּחָכְמוֹת

וְנַקְדִּישׁ כָּל יָמֵינוּ לְמַדַּע וְתוּשִׁיָּה,

לִילִיד פִּזָה הִיא הָעִיר הַהֻלָּלָה

בְּאֶזְרָחֶיהָ כִנְעֲנֵי נִכְבּדֵי־אָרֶץ

וּלְבֵן אָב עָשִׁיר סוֹחֵר נוֹדַע בְּמַרְכֻלְתּוֹ

עַל פְּנֵי תֵבֵל, כָּמוֹנִי, יָאָתָה

לָתֵת יַד אֶל הַתִּקְווֹת הַנּוֹאָשׁוֹת,

וְלַעֲדוֹת הַצְלָחָתוֹ בַּעֲדִי הַצְּדָקָה

לָכֵן, בְּכָל עֵת שִׁבְתִּי פֹה קַחַת לֶקַח,

אַךְ בְּתוֹרַת הַצְּדָקָה אֶחְקוֹר לָדַעַת,

רַק אוֹתוֹ הַפֶּרֶק בַּפִּילֹסֻפְיָה

נֶגְדִּי אֲשַׁוֶּה, הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שֶׁפֶר

עַל אֹשֶׁר אֱנוֹשׁ וְהַצְלָחָתוֹ הָאֲמִתִּית

שֶׁרַק בְּאוֹרַח צדְקָהָ וָחֶסֶד תִּמָּצֵא,

הַגִּידָה לִי גַּעַל, מַה תַּחֲשׁוֹב אַתָּה?

כִּי בְצֵאתִי מִפִּזָּה וּבָאתִי פַדֻּבָּה

דָּמִיתִי לְאִישׁ מִן מֵי־בִצָּה יֵרֵד מְצוּלָה

לִשְׁבּוֹר צִמְּאוֹנוֹ תְּהוֹם אֶל פִּיו יַגִּיחַ.

געל כָּמוֹךָ, כָּמוֹנִי, אֶחְשׁוֹב אָחוּשָׁה,

וּמְאוֹד יִשְׂמַח לִבִּי לִרְאוֹת אוֹתָכָה

מַאֲרִיךְ כֹּה בִּתְשׁוּקָתְךָ הַנִּמְרָצָה

לָמוֹץ לְשַׁד הַפִּילֹסֻפְיָה הַצְרוּפָה,

אָמְנָם, גַּם בְּהַעֲרִיצְךָ מַעֲשֵׂה הַצֶּדֶק

אַל תִּצְדַּק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַסַּד בְּיוֹתֵר,

הַחֲזֵק בָּמוּסָר לְפִתְגָּם אֲרִיסְטוּ,

וְגַם מֵאָוִיד אַל תַּנַּח יָדֶיךָ,

יְדִיעַת בֵּית־רַבָּךְ תַּסְפִּיק לְךָ בְּהִגָּיוֹן

וּלְצַחוֹת תִּתְרַגֵּל בַּעֲסָקֶיךָ בֵּין אֲנָשִׁים;

דְּרוֹשׁ שִׁיר וּמְלִיצָה רַק בְּדֵי־עֹנֶג לְנַפְשֶׁךָ;

וּמִגְּמַטִרִיָּאוֹת וְחָכְמַת הַנִּשְׂגָּב אֱכוֹל

כְּפִי אִצְטוּמְכָתְךָ רַק תּוּכַל עַכֵּל;

בְּאֵין עֹנֶג וְעֵדֶן – תּוּשִׁיָּה אֵין עוֹד;

סוֹף דָבָר, מָה עָרֵב לְחִכְּךָ אוֹתוֹ לְמוֹד.

חפר רַבּוֹת אוֹדֶךָ, גַּעַל, כִּי טוֹב יָעַצְתָּ,

לוּ גַּם אַתָּה צִיבָא, פֹּה עוֹמֵד אִתָּנוּ,

עַל נְקַלָּה, יָד לָנוּ פֹּה הִצָּבְנוּ,

וְחָזִינוּ לָנוּ מְעוֹנָה בַּכֹּל עֲרוּכָה,

לֹא יֵבוֹשׁוּ בָהּ רֵעִים פֹּה נִרְכָשָׁה

הֶרֶף נָא רֶגַע, חֶבֶר אֲנָשִׁים שָׁם אַחַז.

געל גַם יֶשְׁנָם בֵּינֵיהֶם בְּרוּאִים כָּאֵלֶּה

רַק בִּשְׁבִילָם לוּ בָאנוּ דַּיֵּינוּ.

(נכנסים צלפחד, חגלה, צלה, גמר וגוני, חפר וגעל עומדים אצלם)

צלפחד אַךְ עָמָל וָרִיק הַפְצַר בִּי תֶּהְבָּלוּ;

אַחַת אֹמֶר גָּזַרְתִּי, לֹא אֲשִׁיבֶנוּ,

לִבְלִי תֵּת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה,

אִם יֵשׁ בָּכֶם אֶל חָגְלָה אַהֲבָה יִרְחָשׁ,

מֵאֲשֶׁר נֶפֶשׁ שְׁנֵיכֶם בְּעֵינַי יָקָרָה

לַחֲרוֹשׁ בְּאַהֲבָתָהּ הֵא לָכֶם רִשָּׁיוֹן.

גמר (לעצמו) טוֹב לַחֲרוֹשׁ בַּשְּׁוָרִים, אַהֲבָתָהּ לִי בֹסֶר

גּוּנִי, לָקַחַת אִשָּׁה, לְךָ עַתָּה עֵת כּשֶׁר.

חגלה בִּי אָבִי, הֲיִיטַב זֶה בְּעֵינֶיךָ?

כַּכִּדּוֹר תִּרְטֵנִי בְּיַד מְרֵעִים אֵלֶּה.

גוני מֵרֵעִים! לֹא רֵעִים לָךְ אָנוּ, לֹא לָנוּ אַתְּ אֵשֶׁת

עַד לֹא לְבָצֵק אַחֵר תְּהִי נִלּשֶׁת.

חגלה פַּחַד לֹא הָיָה אֲדוֹנַי תִּפְחָדוּ

עוֹד הַדֶּרֶךְ אֶל לְבָבָהּ מִכֶּם סֻגָּרָה,

לוּ גֶשֶׁת תָּהִינוּ, זוֹ לַעֲנָהּ דֵּעוּ,

לִשְׁרוֹק רֹאשְׁכֶם בְּכִסֵא שְׁלוֹשׁ־הָרַגְלַיִם;

שְׁפוֹךְ עֲלֵיכֶם בּוּז וְהַתְווֹת תָּו עַל אַפַּיִם.

גוני מִשִּׁדָּה וְשִׁדּוֹת כָּאֵל, אֵל יִשְׁמְרֵנִי.

גמר עַל זֹאת אַף אָנִי אֶתְפַּלֵּלָה.

געל רְאֵה אֲדוֹנִי, עִנְיָן טוֹב לְפָנֵינוּ אַף נָאֶה

יִהְיֶה לָנוּ לְשַׁעֲשׁוּעִים,

הַנַּעֲרָה הַהִיא בַּת־מֶרִי נִפְלָאָה

אוֹ רוּחַ בָּהּ תַּעְתּוּעִים.

חפר אֲבָל בְּדוּמִיַּת הַשְׁנִיָה אֶרְאֶה בַעֲלִיל

תֹּם־דֶּרֶךְ, הַצְנַע־לֶכֶת וְטַעַם־עֲלָמוֹת,

הַס גַּעַל!

געל כֵּן דִּבַּרְתָּ, אֲדוֹנִי, דּוֹם וּרְאֵה שָׂבְעֶךָ.

צלפחד לְמַעַן יַעֲבָר פִּי לִפְעֻלּוֹת יָדַיִם

לָכֵן אַתְּ צִלָּה בֹּאִי חֲדָרַיִךְ,

אַל יִפּוֹל לִבֵּךְ וְאַל תִתְעַצֵבִי

כִּי מֵאַהֲבָתִי אֵלַיִךְ לֹא נִגְרָע.

חגלה יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים! לֹא יָדְעָה עָרְמָה,

טוֹב שׂוּמָה אֶצְבַּע בְּעֵינָהּ לוּ יָדְעָה לָמָה.

צלה אַךְ בְּאִי־חֶפְצִי תִמְצְאִי חֵפֶץ אֲחוֹתִי,

אָבִי, צַו־צָו תַּתָּה קַו־קָו לִי שָׂמְתִּי,

בִּסְפָרַי אֶמְצָא עֹנֶג בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר

בָּם אֶהְגֶּה תָמִיד, בָּם יָדַי אֲלַמֵּדָה.

חפר גַּעַל הַסְכֵּת וּשְׁמַע מִינֶרְוָה מְדַבֶּרֶת.

גוני אֲדוֹנִי צְלָפְחָד, נָכְרִיָּה זָר מַעֲשֶׂךָ,

יֵיצֶר לִי מְאֹד כִּי לִמְגִנַּת לֵב צִלָּה

בְּכַוָּנָתֵנוּ רְצוּיָה הָיְתָה נְסִבָּה.

גמר הַבִּגְלַל בַּת־תּפֶת זֹאת תִּסָּגֵר צִלָּה?

מַדּוּעַ תִּשָּׂא הִיא בַּעֲוֹן לְשׁוֹן אֲחוֹתָהּ?

צלפחד הֵרָגְעוּ אֲדוֹנַי, גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי,

צִלָּה הֵאָסְפִי הַבָּיְתָה. (צלה יוצאה)

מִדַּעְתִּי שֶׁלְּנַפְשָׁהּ מְאֹד יִנְעָמו

שִׁירָה וּמְלִיצָה וְכָל חָכְמוֹת הַיָּפוֹת;

לָכֵן מוֹרִים אֶל בֵּיתִי לָהּ אֶקָּחָה

בְּדַרְכֵי הַחָכְמוֹת אוֹתָהּ יַדְרִיכוּ,

אִם גֹּמֶר אַתָּה אוֹ גוּנִי,

מוֹרִים כָּאֵלֶּה אִם יְדַעְתֶּם תִּמְצָאוּ

אֵלַי הָבִיאוּ, כִּי כָל יוֹדְעֵי בִינָה

מִמֶּנִּי טוֹב, כָּבוֹד וְרָצוֹן יָפִיקוּ.

מִצֶאֱצָאֵי מֵעַי לְהַשְׂכִּיל לִבּוֹתָם

מְאוּמָה לֹא אֶכְלָאָה, וּבְכֵן הֱיוּ שָׁלוֹם,

וְאַתְּ חָגְלָה פֹּה עֲמֹדִי זְעֵיר לִי כַתֵּרִי

כִּי עוֹד אֶל צִלָּה לִי נַסּוֹת דְּבָרִים. (יוצא)

חגלה מַדּוּעַ לֹא אֵלְכָה גָם אָנֹכִי? הֲכִי שָׁעוֹת

קְבוּעוֹת לִי מִנּוּ? כְּבָר בָּאָה חָכְמָה בְּלִבִּי

לָדַעַת מַה לִבְחוֹר וּמַה לִמְאוֹס.

גמר לְכִי לַעֲזָאזֵל, מֵרֹב טוֹב מִדּוֹתַיִךְ אֵין מִי

יַעֲצוֹר בַּעֲדֵךְ. (אל גוני) הָאָהֲבָה בֵּין הָאֲחָיוֹת

כָּל כַּךְ גְּדוֹלָה, כִּי תָעִיף בָּהּ אֶצְבַּע קְטַנָּה

וְאֵינֶנָּה, הֱיֵה שָׁלוֹם גּוּנִי, מֵאַהֲבָתִי לְצִלָּה,

אִם תִּמְצָא יָדִי לְהַשִּׂיג מוֹרֶה לְהוֹעִיל לָהּ

בִּדְבָרִים הָעֲרֵבִים לְנַפְשָׁהּ אַצִיגֵהוּ לִפְנֵי אָבִיהָ.

*גוני כֵּן גַּם אָנֹכִי עִמָּדִי אַלוּף גֹּמֶר, אַךְ עוֹד

מִלָּה בִּלְּשׁוֹנִי אֵלֶיךָ, בְּשֶׁגַּם מִלְחֶמֶת־הַקִּנְאָה

שֶׁבֵּינֵינוּ דּוֹרֶשֶׁת הַסְתֵּר־דָּבָר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ,

בְּכָל זֹאת מִמְּךָ לֹא אֲכַחֵד אֶת אֲשֶׁר הוֹרָה

וְהוֹנָה רוּחִי, אַחֲרֵי שֶׁמְּגַמַּת שְׁנֵינוּ לַחֲתוֹר

חֲתִירָה וְלִמְצוֹא פֶּתַח פָּתוּחַ לַחֲדַר־אֲהוּבָתֵנוּ,

וְלַחֲרוֹשׁ אִישׁ לְבִצְעוֹ בְּאַהֲבָתָהּ, עָלֵינוּ לְכוֹנֵן

פְּעֻלּוֹתֵינוּ רַק לְמַטָּרַת דָבָר אֶחָד.

גמר מַה־זֶה הַדָּבָר, הַגֶּד־נָא לִי?

גוני לְהַמְצִיא בֶּן־זוּג לַאֲחוֹתָהּ הַבְּכִירָה.

גמר בֶּן־זוּג מֵהַנֵּי גַבְרִין עַרְטִילָאִין?

גוני לֹא, גְּבַר בְּגוּבְרִין.

גמר אַךְ שֵׁד מִשַּׁחַת, הַתְדַמֶּה גוּנִי, שֶׁיִּמָּצֵא אִישׁ

שֹׁנֶה וָפֶתִי, לִכְרוֹת בְּרִית אֶת תֹּפֶת, גַּם

אִם אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן לָהּ אָבִיהָ.

גוני אַל בְּחֻמְּךָ גֹּמֶר, אַף כִּי נַפְשֵׁנוּ קְצָרָה מֵהָכִיל

כַּל הֲמוֹנָה וְנָלוֹז בָּהּ, אַךְ לֹא כָל הַדֵּעוֹת

שָׁווֹת, לֹא אַלְמָן תֵּבֵל מֵאֲנָשִׁים בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ

שֶׁיִקְחוּ אוֹתָהּ עִם חֶסְרְנוֹתֶיהָ וּרְכוּשָׁהּ הָרַב.

גמר אָפוּנָה מְאֹד, כְּשֶׁאֲנִי לִי, חָבִיב בְּעֵינַי הַדָבָר,

כְּלִהְיוֹת מָתוּחַ עַל הָעַמּוּד וְלִסְפּוֹג אַרְבָּעִים

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, חֵלֶף מֹהַר וּמַתָּן הַרְבֵּה.

גוני כֵּן דִּבַּרְתָּ אֵין לָבוּר בֵּין תַּפּוּחִים עֲבוּשִׁים,

לְכָה נֵלֵכָה, אַחֲרֵי שֶׁצָרַת אָחוֹת הַזֹּאת,

צָרָה הַכּוֹלֶלֶת לָנוּ תַּשְׁלִים בֵּינֵינוּ, נַחֲזִיק

בְּשָׁלוֹם וְלֹא נֶרֶף, עַד שֶׁבְּעֶזְרַת הַבַּעַל

שֶׁנִּמְצָא לְבַת־צְלָפְחָד הַבְּכִירָה, תִּהְיֶה הַצְּעִירָה

יְעוּדָה לְבַעַל, וְאָז נַחֲלִיף כֹּחַ לַהֲרוֹס אֵלֶיהָ,

צִלָּה חֲמוּדָה! אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר לוֹ תִפּוֹל לְחֶבֶל!

הַמָּהִיר יוֹתֵר בִּמְרוּצָתוֹ לוֹ תִהְיֶה הַטַּבַּעַת

לְמָנָה, הֲאֵין זֹאת גֹּמֶר?

גמר כֵּן אֲדַמֶּה גַּם אָנִי, אֶת הַסּוּס הַטּוֹב בְּפַדֻּבָּה,

אֶתֵּן לָאִישׁ שֶׁיֶאֱהָבֶנָּה, יֶאֶרְסֶנָּה וְיֶעֶרְשֶׂנָּה

וִיגָרְשֶׁנָּה מִבֵּית אָבִיהָ, הָבָה נֵלֵכָה.

(גמר וגוני יוצאים)

געל אַחֲלַי אֲדוֹנִי, הַגִּידָה לִי הֲיִתָּכֵן?

אַהֲבָה שֶׁבִּן־רֶגַע נוֹלְדָה נִבְרָאָה

כָּכָה תִתְלַקַּח לְלַהַב יָצָאָה.

חפר אָכֵן, טֶרֶם מִבְּשָׂרִי חָזִיתִי כִּי כֵן

כִּי יִהְיֶה כָזֶה וְכָמוֹהוּ לֹא פִלָּלְתִּי,

כָּל עוֹד עוֹמֵד הָיִיתִי מִשְׁתָּאֶה לָהּ

הָאַהֲבָה דּוּמָם כִּלְיוֹתַי שָׁכָנָה,

וְעַתָּה גַּעַל יְדִיד נַפְשִׁי וְאִישׁ סוֹדִי

כְּמִלְּפָנִים חַנָּה לְמַלְכַּת צֹר הָיָתָה,

בְּלִבִּי יְקַד־אֵשׁ, גֹּוֵעַ אֲנִי וָמַתִּי

אִם לֹא הָעַלְמָה הַתְּמִימָה אַשִּׂיגָה,

בַּעֲצָתְךָ נְחֵנִי, יָדַעְתִּי כִּי תוּכָל,

בְּפָעָלְךָ תָּמְכֵנִי, יָדַעְתִּי כִּי תַעַשׂ.

געל אֲדוֹנִי, מָה אוֹכִיחֲךָ, אֶעֶרְכָה לְנֶגְדֶּךָ,

בִּדְבָרִים לֹא תִוָּסֵר אַהֲבָה עַזָּה,

בִּמְצוּדָתָהּ אִם נִלְכַּדְתָּ, עֲצָתִי, זֹאת,

הִמָּלֵט כְּצִפּוֹר מִפָּח, אִם תּוּכַל עֲשׂוֹת.

חפר יַשֵּׁר כֹּחֲךָ כִּי הִנַּחְתָּ אֶת רוּחִי,

עוֹד אֶרְאֶה בְיֵשַׁע, כִּי עֲצָתְךָ מְאֹד נְכוֹנָה.

געל בְּעוֹד עֵינֶיךָ מִזִיו הָעַלְמָה זָנוּ

מֵרְאוֹת שֹׁרֶשׁ־דָּבָר אוּלַי טָחוּ.

חפר אַךְ חֵן וָיֹפִי בְּפָנֶיהָ חָזִיתִי,

כִּיפִיפוּתָהּ שֶׁל עָרְפָּה בַּת אַגֶּנֹר

אֲשֶׁר לֵב יוֹב הָאֱלִיל הָאַדִּיר פִּלָחָה

אָז עַל אִי־כְרֵתִים רַגְלוֹ דָּרָכָה.

געל וְאֵין עוֹד? אֶת אֲחוֹתָהּ לֹא רָאוּ עֵינֶיךָ

צֹוַחַת כִּכְרוּכְיָא מְחוֹלֶלֶת סַעַר,

קוֹל שַׁאֲנַנָּהּ לֹא תִסְבְּלֶינָה אָזְנַיִם?

חפר רָאִיתִי תְּנוּעַת שִׂפְתוֹתֶיהָ־אַלְמוֹגִים,

מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפָּהּ בְּשָׂמִים יִרְעָפוּ

וְחֵן וָחֶסֶד מִפָּנֶיהָ נִשְׁקָפוּ.

געל הֵן עֵת הָסִיר מֶנּוּ יֵין־אַהֲבָה עֲבָרוֹ,

הָקִיצָה אֲדוֹנִי, לָמָה תִהְיֶה כְּחוֹלֵם;

אִם בָּעַלְמָה דָּבְקָה נַפְשְׁךָ, גַּבֵּר חֲיָלִים,

שִׁית לִבְּךָ אֵיזֶה דֶּרֶךְ תַּשִּׂיגֶנָּה,

הֲלֹא רָאִיתָ אֶת אֲחוֹתָהּ הַשּׁוֹבֵבָה,

שֶׁכָּל עוֹד יְדֵי אָבִיהָ בָּהּ אֲסוּרוֹת

בִּבְתוּלֶיהָ בֵּית אָבִיהָ אֲהוּבָתְךָ

תֵּשֵׁב, עַל כֵּן גָּדַר בַּעֲדָהּ לֹא תֵצֵא

לְבַל יְצִיקוּהָ אֹהֲבִים מְשַׁחֲרֵי־פָנֶיהָ.

חפר אֲהָהּ! גַּעַל, מָה אַכְזָר לֵב אָבִיהָ!

אַךְ הֲלֹא שָׁמַעְתָּ מִפִּיו יָצָא דָבָר

כִּי לְלַמֵּד בִּתּוֹ חָכְמוֹת אֲשֶׁר אָהֵבָה

מוֹרֶה אֶל בֵּיתוֹ קַחַת נַפְשׁוֹ תָאֵבָה.

געל וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב, אֲדוֹנִי וְאַלּוּפִי.

חפר גַּם אֲנִי בְּלִבִּי עֵצָה עֲמוּקָה.

געל מִנִּי וּמִנְּךָ תִּסְתַּיֵים תַּחְבֻּלָּה.

חפר הַגֵּד מַה יָעַצְתָּ.

געל הֱיֵה אַתָּה הַמּוֹרֶה.

תֵּת לֶקַח לַבְּתוּלָה תִשָּׂא עָלֶיךָ.

מַה חִבְּלָה רוּחֶךָ?

חפר אַךְ מִי יוֹדֵעַ

אִם עֲשׂוֹת יִבָּצֵר מִמֶּנּוּ אֲשֶׁר יָזַמְנוּ.

געל יִכְבַּד מִמֶּנּוּ, כִּי אֶת מְקוֹמְךָ מִי יְמַלֵּא,

שֵׁם חֵפֶר בְּנוֹ בַּרְזִילַי פֹּה מִי יִשָּׂא,

מִי יִשַּׁק בֵּיתוֹ, יִתְאַבֵּק בִּמְקַק־סְפָרָיו,

מִי אוֹרְחָיו יְזַמֵּן וְיִכְרֶה לָהֶם כֵּרָה?

חפר רַב לָךְ, גַּעַל, אַל תְּהִי מַפְלִיג לַדָּבָר,

עַד כֹּה פֹּה אֵין אִישׁ אוֹתָנוּ יוֹדֵעַ,

מִי אָדוֹן מִי עַבְדוֹ, מִי בָנוּ יַעַן,

עַל כֵּן זֹאת יָעַצְתִּי, וְכָזֶה רְאֵה וְקַיֵּם,

הֱיֵה אַתָּה גַעַל לְאָדוֹן וְשׂוֹרֵר בְּבֵיתִי,

לֹא יִקָּרֵא שְׁמִי חֵפֶר, כִּי אִם מִזָּה

אוֹ חַרְנֶפֶר אוֹ בֶּן־בְּלִי־שֵׁם מִפִּזָּה,

זֹאת חָרַצְתִּי, וְעַתָּה גַּעַל חִישׁ מַהֵר

הִתְפַּשֵׁט וְהַלְבֵּשׁ אוֹתְךָ מַחֲלָצוֹתַי,

וְאֵת מִגְבַּעַת־נוֹצָתִי חֲבוֹשׁ לְרֹאשֶׁךָ,

צִיבָא בְּבוֹאוֹ אֶל מִשְׁמַעְתְּךָ אֲשִׂימֵהוּ,

וְאֶרְאֶה רֹאשׁ דָּבָר, בְּרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם.

געל אַף חוֹבָתְךָ הִיא אֲדוֹנִי, בִּקְצָרָה;

יַעַן כָּל זֶה מְשׂוֹשׂ חֶפְצְךָ וּרְצוֹנְךָ,

וּלְךָ אֲנִי עֶבֶד נִרְצַע לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת,

כִּי כֵן צִוָּה עָלַי אָבִיךָ לֵאמֹר

“לְכָל אֲשֶׁר יְצַוְּךָ בְנִי בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָע”

אַף כִּי אַחֶרֶת, אֲדַמֶּה, דִּמָּה אָבִיךָ,

בְּכָל לִבִּי מֵעַתָּה אֶהְיֶה חֵפֶר

כִּי נַפְשִׁי קְשׁוּרָה בַּאֲדוֹנִי בְּחֵפֶר.

חפר כֵּן תִּהְיֶה גַעַל, כִּי כֵן אָהֵב חֵפֶר,

וַאֲנִי הָעֶבֶד אֶכְרֶה לִי הַנַּעֲרָה,

הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר בְּהֶרֶף־עַיִן חֲזִיתִיהָ

לִבְּבַתְנִי, לְעֶבֶד עוֹלָם לָהּ שָׂמַּתְנִי,

גַּם הַנָּבָל הַזֶּה הִנֵּהוּ (נכנס ציבא)

מֵאַיִן הָרַגְלַיִם?

ציבא מֵאַיִן וּלְאַיִן! מָה הַחֲרָדָה! וְאַתָּה אֲדוֹנִי

אַיֶּךָּ? מִי גָנַב כֵּלָיו שֶׁל מִי? הָאָדוֹן אוֹ

הָעֶבֶד? אוֹ שְׁנֵיכֶם כְּאֶחָד טוֹבִים? הַגִּידוּ

לִי מַהּ־מַּשָׂא?

חפר צִיבָא גֶּשׁ־הֵנָּה, לֹא עֵת חֲמוֹד לָצוֹן

אֶל חֵפֶץ הַשָּׁעָה כּוֹנֵן רוּחֶךָ,

הֵן גַּעַל זֶה חֲבֵרְךָ לְהַצִּיל חַיָּתִי

לָבַש צוּרָתִי, וְלָקַח אֶת חֲלִיצָתִי,

בְּמַדָּיו אֲנִי סֵתֶר־פָּנִים שַׂמְתִּי לְהִמָּלֵט

כִּי אֶל נַמָּל זֶה אַךְ יָרֹד יָרַדְתִּי.

בְּהַצוֹתִי אֶת אִישׁ אֶת דָּמוֹ שָׁפַכְתִּי,

וּפֶן יִבָּעוּ מַצְפּוּנַי אֶפְחָדָה,

הֵן גְּבִיר לְךָ נְתַתִּיהוּ, רְאֵה צִוִּיתִיךָ,

עַד אֶמְצָא מִפְלָט לִי וְנַפְשִׁי הִצָּלְתִּי,

הֲבַנְתָּ לְרֵעִי?

ציבא אַף לֹא שֶׁמֶץ מֶנְהוּ.

חפר שֵׁם גַּעַל עַל שְׁפָתֶיךָ לֹא יִפָּקֵד

גַּעַל נִתְגַּלְגֵּל בְּחֵפֶר.

ציבא מַּה שָׁפַר חֶלְקוֹ, מַה טּוּבוֹ, אַשְׁרֵהוּ!

מִי יִתֵּן הָיֹה אֶהְיֶה כָמֹהוּ.

געל וַאֲנִי אָז אָשִׂישׂ וּלְבָבִי יִחַדּ

כִּי יִקַּח לוֹ אֲדוֹנִי אֶת בַּת־צְלָפְחָד,

לֹא לְמַעֲנִי תַעַשׂ אַךְ לְמַעַן הָאָדוֹן

הֱיוֹתְךָ עַבְדִי לְמַרְאֶה, רוּחֲךָ בְךָ יָרוֹן,

בַּחֲדַר־מַשְׂכִּיתֵנוּ רֵעֲךָ אֲנִי גַעַל,

אַךְ נֶגְדָּה לַכֹּל אַלּוּף חֵפֶר אֲנַי, בַּעַל.

חפר בֹּא אִתִּי גַעַל, עוֹד זֹאת מוּטָל עָלֶיךָ

בֵּין מְבַקְשֵׁי יָדָהּ תֵּתַצַּב גַם אַתָּה,

אִם תַּקִּיפֵנִי בִשְׁאֵלוֹת, לָמָּה, מַדּוּעַ?

דַּי לְךָ, שֶׁטַּעַמִי עִמִּיִ כְּיָתֵד נָטוּעַ.

המשחקים במבוא למעלה

העבד הראשון אֲדוֹנִי, נִים אַתָּה וְלֹא תִּיר, וְלֹא תָחוּשׁ

לִשְׂחוֹק הַמַּחֲזֶה.

שׁלה בְּשֵׁם הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, אָזְנִי כַאֲפַרְכֶסֶת,

הַמַּשָּׂא טוֹב אַף נָעִים הַעוֹד יוֹסִיפוּ כָהֵנָּה

וְכָהֵנָּה?

שלמי הנער הַמֶּחֱזָה עוֹד הִיא בְרֵאשִׁיתָהּ, אֲדוֹנִי.

שׁלה הַמְּלָאכָה מְלֶאכֶת־אָמָן, גְבִרְתִּי, אַחֲלַי רָאִיתִי

תִכְלָה.

חזיון ב.    🔗

לפני פתח בית גוני נכנס פרץ ועבדו הדד

פרץ לְמִצְעָר אֶעֱזָבֵךְ בְּרוֹנָה עִיר מְכוֹרָתִי

לִרְאוֹת מֵרֵעַי, וְגוּנִי בְּרֹאשָׁם, אֲשֶׁר בְּפִזָה

הִנֵּה גַם שִׁכְנוֹ אֲדַמֶּה, הַךְ פֹּה, הֳדַד, הַךְ.

הדד אֶת מִי אַכֶּה אֲדוֹנִי, מִי פֹּה אִישׁ שֶׁפָּגַע

בִּכְבוֹדֶךָ?

פרץ בֶּן־בְּלִיַעַל, הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ הַךְ לִי פֹה

בְּחָזְקָה.

הדד לְהַכּוֹת לְךָ אֲדוֹנִי, הַאַּכֶּה, אַכֶּה אֲדוֹנִי?

מִי אָנֹכִי כִּי אַכֶּה לְךָ אֲדוֹנִי.

פרץ שׁוֹטֶה, אָמַרְתִּי, הַךְ לִי הַכַּפְתּוֹר הֲלוֹם,

הַלְמוּת עֲמֵלִים, וָלֹא, קָדְקָדְךָ אֶהֱלוֹם.

הדד אַךְ רוּחַ רֹנְנִים עָבַר עָלֶיךָ אֲדוֹנִי,

אִם יָדִי תִּהְיֶה בְךָ בָּרִאשֹׁנָה

יָדַעְתִּי יַד מִי תִגְבַּר בָּאַחֲרֹנָה.

פרץ עוֹד תְּמָאֵן לְהַכּוֹת?

אִם לֹא תַכֶּה אַתָּה, אָנֹכִי אֶדְפָקָה

וַאֲנַסֶּה כֹחֲךָ לָזֶמֶר וּצְעָקָה. (מכה אותו)

הדד הוֹשִׁיעוּ, הוֹשִׁיעוּ! אֲדוֹנִי הֻכָּה בְּשִׁגָּעוֹן.

פרץ עַתָּה הֲלֹא תַכֶּה כַּאֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ.

גוני מַה־זֹאת! מַה־קּוֹל הַשָּׁאוֹן? הַאַתָּה זֶה יְדִידִי

הֲדַד הַזָּקֵן? וְגַם אַתָּה רֵעִי פֶרֶץ פֹּה? מַה

שְׁלוֹמְכֶם בִּבְרוֹנָה?

פרץ אֲדוֹנִי גוּנִי, אִם תִּקַּח יַד בַּמְּרִיבָה

“בִּרְעוּת נַפְשָׁאִי מֵיתָךְ לְטַב” אָשִיבָה.

גוני "בְּרִיךְ אַתְּ בְּמֵיעֲלֵךְ לְגוֹ בֵיתָאִי, מָרָא פֶרֶץ

מָרִי רְחִימָאִי" קוּם הֲדַד. קוּם, טוֹב שֶׁבֶת

מֵרִיב.

הדד אַל תֵפֶן אֶל לַהֲגוֹ שֶׁיִּלְעוֹז לְךָ אַשְׁדּוֹדִית,

הַאִם לֹא הָיְתָה לִי הַצְּדָקָה לַעֲזוֹב מִפְּנֵי

זֶה אֶת אֲדוֹנִי? רְאֵה נָא אֲדוֹנִי,

הִנֵּה הוּא צִוַּנִי לְהַכּוֹתוֹ וּלְהָלְמוֹ בְחָזְקָה,

אֲדוֹנִי, הֲיַעֲשֶׂה כָּזֶה עֶבֶד לַאֲדוֹנוֹ, וְהוּא

אוּלַי בֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וּשְׁתַּיִם שָׁנָה וְעוֹדֵף?

לוּ יָדִי הָיְתָה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה

וְלֹא הָיְתָה אַחֲרִית הֲדַד עַל הַתַּחְתֹּנָה?

פרץ שוֹטֶה בְלִיַעַל!

לְהַכּוֹת הַכַּפְתּוֹר אוֹתוֹ צִוִּיתִי,

קָרָאתִי, שִׁוַּעְתִּי, לֹא שָׁמַע קוֹלִי.

הדד לְהַכּוֹת הַכַּפְתּוֹר? אֵי שָׁמַיִם! הֲלֹא מְפוֹרָשׁ

אָמַרְתָּ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן.

“הַךְ לִי פֹה, הַךְ לִי הֵיטֵב, וְהַךְ לִי בְּחָזְקָה”

וְעַתָּה אַתָּה אוֹמֵר הַךְ הַכַּפְתּוֹר.

פרץ גַּשׁ הָלְאָה אוֹ דוֹם, שְׁמַע צִוִּיתִיךָ.

גוני הֵרָגַע, אָנֹכִי לַהֲדַד יָשְׁרוֹ אַגִּידָה,

אֲבָל מִקְרֶה רַע בֵּינוֹ וּבֵינֶיךָ קָרָה,

הוּא הֲדַר עַבְדְךָ הַנֶּאֱמָן זְקַן־בֵּיתֶךָ,

עַתָּה יְדִידִי וְרֵעִי נָא הַגִּידֵנִי,

אֵיזֶה רוּחַ צְלֵחָה נְשָׂאַתְךָ פַדֻּבָּתָה

מִבֵּרוֹנָה הָעִיר הָעַתִּיקָה.

פרץ רוּחַ בְּנֵי הַנְעוּרִים אֲשֶׁר תַּרְדְּפֵם כַּדּוּר

אֶל רַחֲבֵי אֶרֶץ לְבַקֵּש הַצְלָחָתָם

וְנִסְיוֹנוֹת רַבִּים, הַרְחֵק מִבֵּית אֲבוֹתָם

מְקוֹם זֶרַע כִּשְׁרוֹן לֹא יַעַשׂ פֶּרִי,

בִּמְעַט מִלִּין, אֲדוֹנִי גוּנִי, אֲחַוֶּךָּ

מַה־שִׂיחִי כָּעֵת חַיָּה וּמַה־שִׂיגִי,

אָבִי נְתַנְיָהוּ אֵינֶנּוּ עוֹד בְּחַיִּים

וְאָנֹכִי אֶת נַפְשִׁי מִנֶּגֶד הִשְׁלַכְתִּי

אֶל עוֹלָם הַתֹּהוּ וְהַבֹּהוּ הַזֶּה

לְבַקֵּשׁ עֵזֶר וְאֹשֶר בַּאֲשֶׁר אֶמְצָאָה,

שִׁקְלֵי זָהָב בְּכִיסִי, בַּבַּיִת כָּל טוּב.

וּבְכֵן יָצָאתִי רְאוֹת תֵּבֵל וּמְלוֹאָה.

גוני הַאוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ בְּלֹא לֵב וָלֵב

וּלְבַקֵּשׁ אָשְׁרְךָ בְּחֵיק אִשָּׁה סוֹרֵרָה?

בַּעֲצָתִי בִּרְכָתְךָ עָלַי לֹא אָבִיא

אַךְ עַל אֹדוֹת עָשְׁרָהּ כִי רַב הִנֵּהוּ

הֱיֵה בָטוּחַ, אֲבָל אַהֲבָתִי אֵלֶיךָ

לְהָנִיא אֶת לִבְּךָ מִמֶּנָּה תְּחוֹבְבֵנִי.

פרץ אַלּוּף גּוּנִי, בֵּין אֲנָשִׁים אַחִים כָּמּוֹנוּ

גַּם מְעַט דְּבָרִים דֵּי־בָאֵר יַסְפִּיקוּ,

נַעֲרָה רַבַּת אוֹצָרוֹת כָּרָאוּי לִי

אִם יָדַעְתָּ, טוֹב, מָהֹר אֶמְהָרֶנָּה,

בְּהִלְכוֹת אִשּׁוֹת, דַּע לְךָ, רַק הוֹן וָעשֶׁר

לְפֶלֶס לִי שָׂמְתִּי, קַו וּמִשְׁקֹלֶת

תִּהְיֶה כְּעוּרָה כְּלִילִית, זְקֵנָה כְסִבִּלָּה

אֲרוּרָה כְצַנְתִּפָה וְאֶלֶף פְּעָמִים כָּכָה,

לֹא תֶרֶף יָדִי, וְתַאֲוָתִי לֹא תִקְהָה,

לוּ כְגַלֵי יַם זֹעֵף לִבָּהּ זֹעֶפֶת

אֶרְאֶה אִתָּהּ בְּפַדֻּבָּה חַיֵּי עשֶׁר

וּבְעֵקֶב הָעשֶׁר יָבוֹא גַם אשֶׁר.

הדד רְאֵה אֲדוֹנִי, כִּי הִגִּיד לְךָ אֶת כָּל־לִבּוֹ,

הַרְבּוּ כֶסֶף, הַרְבּוּ זָהָב וְיִשָּׁא גַם גֹּלֶם

דְּמוּת־אִשָׁה אוֹ אֶת הָאִישׁוֹן אֲשֶׁר

בַּטַּבַּעַת – לְאִשָּׁה, לֹא יִבְחַל בִּזְקֵנָה מְשַׁכֶּלֶת

שִׁנֶּיהָ וַאֲחוּזַת כָּל־מַדְוֵי־מִצְרַיִם, אִם אֶת

עֵגֶל הַזָּהָב בְצִדָּהּ תָּשִים.

גוני אַחֲרֵי הִרְחַקְנוּ בִדְבָרֵינוּ עַד הֲלוֹם

אֲכַלֶּה דְבָרִי יָרִיתִי כְּמִתְלַהְלֵהַּ,

יֵשׁ לָאֵל יָדִי הוֹכִיחַ לְךָ רַעְיָה

יַלְדָּה, רַבַּת־הַהוֹן וְרַבַּת־הַחֵן,

מְלֻמֶּדֶת כַּאֲשֶׁר תִהְיֶינָה בְנוֹת־נְדִיבִים

אַךְ חֵטְא אֶחָד יְאַבֵּד כָּל טוֹבוֹתֶיָה,

אֵין קֵצֶה לִזְדוֹן־לִבָּהּ וְזַעַם־אַפָּהּ

אֲרוּרָה הִיא וְסוֹרֵרָה בְּמִדָּה נִפְרָזָה

לֹא עָשִׁיר אָנֹכִי, וְלוּ עוֹד דַּלּוֹתִי,

גַּם בְּעַד מַחְצֵב הַזָּהָב בּוּז בְּזִיתִיהָ.

פרץ רַב לְךָ, גּוּנִי, כֹּחַ הַזָּהָב לֹא תֵדָע

הַגִּידָה לִי מַה שֵּם אָבִיהָ, וְדַיַי,

אָנֹכִי לֹא אִירָא מִקְּרוֹב אֵלֶיהָ

אַף אִם תַּרְעֵם עָלַי כְּקוֹל הָרַעַם

בִּימֵי הַקַּיִץ כִּי יֵרָגְעוּ עָבִים.

גוני שֵׁם אָבִיהָ צְלָפְחָד הַנְּמוּאֵלִי

אִישׁ נָדִּיב נְשׂוּא־פָנִים וְנִכְבָּד בְּעַמָיו

וְשֵׁם בִּתּוֹ חָגְלָה נוֹדַעַת בְּפַדֻּבָּה

בִּמְרִירוֹת לְשׁוֹנָהּ וּלְזוּת שְׂפָתֶיהָ.

פרץ נוֹדַע לִי אָבִיהָ טֶרֶם יְדַעְתִּיהָ

אַף מוֹדָע הָיָה לְאָבִי בַּמְּתִים עָתָּה

לֹא אֶתֵּן שְׁנָת לְעֵינַי עֲדֵי אֶרְאֶנָּה

עַל כֵּן הוֹאִילָה, לֹא תַחֲשׁוֹב לִי עָוֹן,

אִם תְּחִלַת רְאוּת פָּנֵינוּ אֶקְפּוֹד בְּפֶתַע

אִם לֹא לְלַוֵּנִי שָׁמָה אִתִּי תֵתַע.

הדד הַנַח לוֹ אֲדוֹנִי, כָּל עוֹד רוּחַ אַחֶרֶת

עָלָיו לֹא יִצְלָח, עַלִּ דִּבְרָתִי אֲדוֹנִי,

לוּ יָדְעָה אוֹתוֹ כָּמוֹנִי, נוֹכְחָה לָדַעַת

שֶׁכָּל כְּלֵי זַעְמָהּ עָלָיו לֹא יִצְלָחוּ. אַף כִּי

תְנַבְּלֵהוּ בְּכָל־כִּנּוּיֵי־שִׁמְצָה שֶׁבְּעוֹלָם, לֹא

חָלִי וְלֹא מַרְגִּישׁ הַאי גַּבְרָא, אַךְ אִם

יִפְתַּח הוּא אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב, וְיָחֵל לְרַקֵּד

עַל חַבְלֵי־מַהֲתַלּוֹתָיו, חֵי נַפְשִׁי, אִם

תַעֲצֹר כֹּחַ נֶגְדוֹ! אַגִּיד לְךָ אֲדוֹנִי מָה

הַדָּבָר – הֵן יַשְּׁלִיךְ פֶּרֶשׁ עַל פָּנֶיהָ,

וּפָנֶיהָ לֹא יִהְיוּ לָהּ עוֹד, עֵינֶיהָ מֵחוֹרֵיהֶן

תִּתְנוֹצַצְנָה כְּעֵינֵי הַחֻלְדָּה הַזֹּאת עוֹד לֹא

בָחַנְתָּ אֶת לִבּוֹ.

גוני חַכֵּה לִי וְאֵלְכָה אִתְּךָ בֵּיתָה צְלָפְחָד

שֶׁשָׁם אוֹצַר־סְגֻלָּתִי בְּחֶבְיוֹן יִסְפּוֹן

מִנֵּזֶר־חַיַּי יִכְבּוֹשׁ אֶבֶן־הַחֵן

הִיא בִתּוֹ הַצְעִירָה, צִלָּה, יַעֲלַת־הַחֵן,

יַסְתִּירֶנָה מֵעֵינַי וּמֵעֵינֵי רַבִּים,

הֵמָה מְשַׁחֲרֶיהָ קַנָּאֵי־אַהֲבָתִי,

כִּי בִהְיוֹתוֹ נוֹאָשׁ וְאֹבַד־תִּקְוָה

לְבִתּוֹ הַבְּכִירָה מְצוֹא דוֹרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ

מִפְּנֵי מִגְרְעוֹתֶיהָ לְךָ סִפַּרְתִּי,

גָּזַר צְלָפְחָד אֹמֶר אִישׁ בַּל יְשׁוּרֶנָּה

עֲדֵי יַשִּׂיא לְאִישׁ אֶת חָגְלָה הָאֲרוּרָה.

הדד חָגְלָה הָאֲרוּרָה!

שֵׁם טוֹב לִבְתוּלָה צָרָה צְרוּרָה.

גוני עַתָּה יְדִידִי עֲשֵׂה נָא גַם אִתִּי חָסֶד,

בְּשַׁנּוֹתִי טַעֲמִי וְאֶתְחַפֵּשׂ בַּבְּגָדִים

תַצִיגֵנִי לִפְנֵי צְלָפְחָד בְּתוֹר מוֹרֶה

לְלַמֵּד אֶת צִלָּה נַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת,

אָז חֻפְשָׁה תְהִי לִי אַהֲבָה לָהּ תַּנּוֹת

מִבְּלִי מֵשִׂים תְּמוּנָתָהּ אֶשְׂבְּעָה כָל־עֵת.

הדד אַךְ דְּבַר־בְּלִיַעַל יָצוּק בָּם! הַגְּדָיִים יַעֲרִימוּ

סוֹד לְהוֹלִיךְ שׁוֹלָל אֶת הַתְּיָשִׁים!

(נכנס גמר וחפר מתחפש)

אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי הַבֶּט־נָא וּרְאֵה מִי זֶה

בָאִים שָמָה, מִי?

גוני דּוֹם הֲדַד! אֶחָד מִקַּנָּאֵי־אַהֲבָתִי הוּא,

פֶּרֶץ עֲמוֹד־נָא רֶגַע.

הדד בָּחוּר טוֹב־רֹאִי וַהֲלוּם־אַהֲבָה!

גמר (אל חפר) מְאֹד יָשְׁרוּ לִי דְבָרֶיךָ עִם הַסֵּפֶר,

עַתָּה שְׁמַע מַה חֶפְצִי תַּשְׁלִים, רִאשֹׁנָה,

הֱיוֹת כָּל־סִפְרֵי־הָאַהֲבָה בֶּהָדָר אֲגוּדִים

וְרַק אֵלֶּה תָשִׂים לְמִקְרָאֵי קָדֳשֶׁיהָ,

הֲלֹא בַנְתָּ לְרֵעִי, מִלְּבַד מַתְּנַת־צְלָפְחָד

כְּיַד נִדְבָתִי אָשִׁית לְךָ נוֹסָפוֹת,

גַּם אֶת גִּלְיוֹנְךָ תִקַּח, וּרְאֵה גַם רְאֵה

הֱיוֹתָם מְקֻּטָּרִים מֹר וְכָל זְנֵי־בֹשֶׂם

כִּי עֲרֵבָה מִכָּל בְּשָׂמִים־רֹאשׁ הִנֶּהָ

אֲשֶׁר לָהּ יֻעָדוּ, וּמַה תְּשַׁנֵּן לָהּ?

חפר יְהִי מָה אֲשַׁנֵּן מַלְאָךְ מֵלִיץ לְךָ אֶהְיֶה

לְךָ אַלּוּפִי אִישׁ חַסְדִּי, בְּטַח בִּי הִשָּׁעֵן

כְּאִלּוּ בְנַפְשְׁךָ אַתָּה עֹמֵד לְפָנֶיהָ,

בָּחוֹר דְבָרִים עֲרוּמִים כָּמֹנִי לֹא תֵּדָע

אִם חוֹבֵשׁ בֵּית הַסֵּפֶר אֵינֶךָ.

גמר דְבַר־פִּי־חָכָם חֵן יִשַּׁק שְׂפָתַיִם!

הדד הוֹי תִּנְשֶׁמֶת בְּצוּרַת חֲמוֹר־חֲמוֹרתָיִם.

פרץ דּוֹם, פֶּתִי פֹּשֵׂק שְׂפָתָיִם!

גוני הֲדַד, שִׂים שַׂכִּין בְּלוֹעֶךָ! שָׁלוֹם אַלּוּף גֹּמֶר!

גמר גַּם אַתָּה שָׁלוֹם אַלּוּף גוּנִי,

הֲיָדַעַתָּ מְקוֹמִי אֲנִי הֹלֵךְ? לְבֵית צְלָפְחָד,

מְצוֹא מוֹרֶה הִבְטַחְתִּיו לְצִלַּה יָפָתִי,

בְּאָשְׁרִי, רְאֵה זֶה מָצָאתִי בָּחוּר וָטוֹב

רַב־תְּבוּנָה, תָּם־דֶרֶךְ, רָאוּי לַדָּבָר

שְׁאָר־רוּחַ לוֹ בִּמְלִיצָה וְדַבֵּר־צָחוֹת,

תַּנָּאִי קְרָאִי בִּסְפָרִים מוֹעִילִים,

אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ.

גוני טוֹב אַף נָעִים

גַּם אָנֹכִי מוֹדָע טוֹב־לֵב פָּגַשְׁתִּי

בּוֹ בְּעֶזְרָתוֹ מוֹרֶה אַחֵר אֶמְצָאָה

בְּנִגּוּן וְזִמְרָה יָבִין לָהּ שְׁמוּעָה,

בָּזֶה אֶל הַשַּׂעְרָה אֲמַלֵּא חוֹבָתִי

אֶל צִלָּה הַיָפָה הִיא אֲהוּבַת־נַפְשִׁי.

גמר אֲהוּבַת־נַפְשִׁי, עַל זֶה פָּעֳלִי יוֹכִיחַ.

הדד עַל זֶה צַלַּחְתּוֹ תוֹכִיחַ.

גוני לֹא עֵת שִׂיחַ אַהֲבָה לָנוּ הַפָּעַם,

הַט אָזְנְךָ וּשְׁמָע נְצוּרוֹת אַשְׁמִיעֶךָ

כָּמֹנִי כָמֹךָ חֵפֶץ בָּם נִמְצָא

הִנֵּה אֶחָד מִבְּנֵי הָאֲצִילִים הַלָּז

הַנִּצָב לְפָנֵינוּ בְּמִקְרֶה פְּגַשְׁתִּיו

בְּכָל־נַפְשׁוֹ, אִם נַחְלְטוּהָ הֲמִמֶּנּוּ,

יְבַקֵּשׁ אֶת יַד חָגְלָה הָאֲרוּרָה, וְיֵאוֹת

לְקַחְתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה אִם נֵדֶה לָהּ יִרְבּוּ.

גמר אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, מַה־טּוֹב

כָּל רֹעַ־דְּרָכֶיהָ הִרְצֵיתָ לְפָנָיו?

פרץ יָדַעְתִּי בַּת־מַטְרֵד הִיא טְמֵאַת־שְׂפָתָיִם.

וְכָל־זֶה שֹׁוֶה לִי בַּל יִפּוֹל לְבָבִי.

גמר בָּרוּךְ טַעְמֵךְ, יְדִידִי, מֵאַיִן אַתָּה?

פרץ יְלִיד בְּרוֹנָה בֵּן לִנְתַנְיָהוּ הַזָּקֵן,

אָבִי מֵת, עַל הוֹנִי וְאוֹנִי חַי אֲנִי חַי,

עוֹד אָנוּבָה בְשֵׂיבָה וְטוֹבָה עַד בְּלִי דַי.

גמר רְאוֹת בְּטוֹבָה בְּחֵיק רַעְיָה כָזֹאת

יְהִי לְפֶלֶא, וְיָרִימוּ עַל נֵס,

אַךְ אִם חֶפְצְךָ אֵיתָן, אֱלֹהִים בְּעֶזְרֶךָ,

אַף עֶזְרָתִי אֲנִי מִמְּךָ לֹא אֶכְלָאָה,

אֲבָל, הֲבֶאֱמֶת וְתָמִים תֹּאמַר לְבַקֵּשׁ יָדָהּ

שֶׁל חָתוּל־פֶּרֶא הַלָּזֹאת?

פרץ בְּחַיַּי!

הדד אוֹ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה אוֹ הוֹקַע אוֹקִיעֶנָּה.

פרץ הֲרַק בִּגְלַל זֹאת בָּאתִי הֲלוֹם?

הַתְדַמּוּ, קוֹל צִלְצַל־כְּנָפַיִם יְחִתַּנִי?

רַבַּת שָׁמְעָה לָהּ אָזְנִי שַׁאֲגוֹת כְּפִירִים,

שָׁמַעְתִּי יַם זֹעֵף נִגְרָשׁ מִסּוּפָה

יֶהֱמֶה כְדוֹב שַׁכּוּל בְּזֵעוֹ מִקֶּצֶף

שָׁמַעְתִּי בַמַּחֲנֶה רַעַשׁ כְּלֵי־תוֹתָח

וְקוֹל רַעַם בַּגַּלְגַּל יִתְּנוּ שָׁמַיִם

שָׁמַעְתִּי עַל שְׂדֵי־קָטֶלַ־רַעַשׁ לָרֶכֶב

מִצְהֲלוֹת אַבִּירִים וּתְרוּעוֹת חֲצוֹצָרוֹת,

מִלְשׁוֹן אִשַּׁה חֲלוּשָׁה עַתָּה הַאֶלָפֵת,

אֲשֶׁר גַּם כֶּאֱגוֹז בְּכוּר־אֵשׁ לֹא תִתֵּן קוֹל עֹז,

הֲבֵל הֲבָלִים!

בָּאֵימִים תַּחֲרִידוּ אַךְ עוֹלָלִים!

הדד הֵן עָשׂוּי הוּא לִבְלִי חָת!

גמר שְׁמַע נָא גוּנִי

מִבִּיאָתוֹ הֵנָּה יְנַבֵּא לִי לִבִּי

יִהְיֶה לוֹ גַּם לָנוּ לַטּוֹב תּוֹצָאוֹת.

גוני עַל כֵּן הִבְטַחְתִּיהוּ הֱיוֹת לוֹ לְמוֹשָׁעוֹת

תָּמוֹךְ בִּימִינוֹ בְּכָל הַהַרְפַּתְּקָאוֹת.

גמר כֵּן נַעֲשֶׂה, אִם אֶל הַבְּתוּלָה אַךְ יִקְרָב.

הדד אֶהְיֶה כֹה בָּטוּחַ לַאֲרוּחַת לֶחֶם־רָב.

(נכנס געל לבוש הדר וציבא)

געל שָׁלוֹם מְכֻבָּדִים, אַרְהִיב עֹז בִּשְׁאֵלָתִי

אֵיזֶה דֶרֶך יֵשְׁכֹּן צְלָפְחָד הַנְּמוּאֵלִי?

ציבא אֲשֶׁר לוֹ שְׁתֵּי בָנוֹת יָפוֹת, לְשִׁכְנוֹ תִדְרשׁ?

געל כֵּן, הוּא הָאִישׁ – צִיבָא!

גמר הֲגַם אַתָּה אֵלֶיהָ מְגַמַּת־פָּנֶיךָ?

געל אֵלָיו אוֹ אֵלֶיהָ מַה יַהֲלֹךְ מִנֶּךָ?

פרץ אֶל הַקּוֹלָנִית אֲדוֹנִי, הֲלֹא לֹא תֵפֶן?

געל מַה לִּי לְקוֹלָנִית, צִיבָא, חִישׁ מִזֶּה נֵפֶן.

חפר בְּכִי־טוֹב הַחִלֹּתָ.

גוני אַךְ מִלָּה טֶרֶם תֵּלֵךְ,

הֲגַם אַתָּה אֱהוֹב הַנַּעֲרָה לִבְּךָ הוֹלֵךְ?

געל אִם הֵן, אֲדוֹנִי, הֲיֵש בָּזֶה חֵטְא אֲשֶׁר פֶּשַׁע?

גמר אֵין דָּבָר, אִם בְּלֹא־דָבָר, מִמֶּנּוּ תִשַּׂע.

געל הַאֶת הַדֶּרֶךְ, אֲדוֹנַי, לְפָנַי תַּחְסָמוּן?

גמר אַךְ לֹא עָדֶיהָ מְסִּילוֹתֶיךָ יְרוּמוּן.

געל בִּי אֲדוֹנַי, יַעַן מֶה לָמָּה וּמַּדוּעַ?

גמר יַעַן וּבְיַעַן, וְהָיָה לְךָ יָדוּעַ,

הִיא אֲהוּבַת־גֹּמֶר וְאֵלֶיהָ תְשׁוּקָתוֹ.

גוני בְּחִירַת־גּוּנִי הִיא וְאֵלֶיהָ תַאֲוָתוֹ.

געל אַל בְּרַעַשׁ אֲדוֹנַי, אִם בַּעֲלִי־נֶפֶשׁ אַתֶּם.

עֲשׂוּ אִתִּי חֶסֶד וּבְנַחַת שְׁמָעוּנִי,

הֵן צְלָפְחָד אִישׁ נִכְבָּד אָצִיל וָשׁוֹעַ,

בֵּין מְיֻדָּעָיו לְפָנִים נֶחְשַׁב גַּם אָבִי.

לוּ עוֹד כָּהֵנָּה תִיף בִּתּוֹ, לֹא תֵבוֹש

אִם בַּהֲמוֹן דּוֹדֶיהָ תִּמְנֶה גַם אוֹתִי,

הָאֶלֶף לָךְ בַּת־לֵדָה הַיְּפֵהפִיָּה

וּלְצִלָּה הַחֲמוּדָה אֶלֶף וְעוֹד אֶחָד

לִהְיוֹת הָאֶחָד חֵפֶר יֶאֱזָר כֹּחַ

אַף כִּי דִמָּה פַּרִישׂ הֱיוֹת חַד הוּא צוֹלֵחַ.

גמר הַאִם לְשָׁטְפֵנוּ זֶה בָּא בְשֶׁטֶף לְשׁוֹנוֹ!

חפר הַתֵּר רֶסֶן מִפִּיו פּוֹעֵר, וְהָיָה לְסוּס דֹּהֵר.

פרץ גּוּנִי מַה יִתְּנוּ דִבְרֵי־בָלַע אֵלֶּה?

גוני שָׂאֵנִי אֲדוֹנִי כִּי אֶשְׁאָלֶךָ

אִם אֵת בַּת־צְלָפְחָד חָזוּ עֵינֶיךָ?

געל לֹא, אַךְ שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי לוֹ שְׁתַּיִם בָּנוֹת

הָאַחַת בְּרִשְׁעָתָהּ וְזַעַם שְׂפָתֶיהָ

וְהַשֵּׁנִית בִּיפִי תֻמָּתָהּ נוֹדַעַת.

פרץ לִי הָרִאשֹׁנָה, אֲדוֹנִי, מִמֶּנָּה חֲדָל.

גמר יְהָבְךָ זֶה עַל הֶרְקוּלוּס הַשְׁלִיכָה

וְנוֹסַף עוֹד עַל שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה מִפְעֲלוֹתָיו.

פרץ הַט אָזְנְךָ, אֲדוֹנִי, וְשֹׁרֶשׁ־דָּבָר תֵּדָע.

הַצְעִירָה אוֹדוֹתֶיהָ אַתֶּם נִדּוֹנִים

בֵּית אָבִיהָ עֲצוּרָה לֹא תְשׁוּרֶנָּה עָיִן,

לֹא יִתֵּן יָדָה וְלֹא תֵדַע פְּנֵי־גָבֶר

עֲדֵי אֶת בֶּן זוּגָהּ הַבְּכִירָה תִמְצָאָה,

אַךְ אָז לַתֵת לָהּ דְּרוֹר גָּזַר נֶחֱרֶצֶת.

געל הַדָּבָר כִּי כֵן, וְאַתָּה הוּא הַגֶּבֶר

בְּשֶׁלְּךָ יְשׁוּעָתָה לְכָל־אוֹהֲבֵי הַצְּעִירָה

וְגַם לִי אֲנִי עַבְדְּךָ בְּתוֹכָם וּמֵהֱמֵהֶם.

אִם לְהָסִיר מִכְסַת־הַקֶּרַח לְךָ יִשְׁפָּר;

לֶאֱסוֹר הַבְּכִירָה וְהַצְּעִירָה פְּקַח קֹחַ:

אֵין אִישׁ מִמֶּנּוּ נַחֲלָתוֹ בָּהּ תִּשְׁפָּר

יִהְיֶה בְזֵה־נֶפֶשׁ טוֹבָתְךָ שׁוֹכֵחַ.

גוני טוֹבִים דְבָרֶיךָ, אַף מַחְשַׁבָתְּךָ רְצוּיָה

בִּהְיוֹתְךָ גַם אַתָּה בִמְשַׁחֲרֵי יָדָהּ

לִגְמוֹל כַּגְּמוּלָהּ הַחוֹבָה עָלֶיךָ

לִמְאַהֲבֵנוּ זֶה הַחוֹבֵב כֻּלָּנוּ.

געל לְשַׁלֵּם חוֹבָתִי לֹא אֶהְיֶה מִתְרַפֶּה

וְהָיָה הָאוֹת, אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם אֲדוֹנַי,

הַיּוֹם בַּצָהֳרַיִם לַמִּשְׁתֶּה נִקְרָאָה

וְנָרִיק הַגְּבִיעִים לְחַיֵּי אֲהוּבָתֵנוּ,

כְּמִתְנַצְחִים בַּהֲלָכָה כְּדָת מַה לַעֲשׂוֹת

נִלָּחֵם כְּגִבּוֹרִים, וְנִלְחֹם כַּחֲבֵרִים.

הדד וציבא עֵצָה נִמְרָצָה! חֲבֵרִים, שִׂמוּ רַגְלַים.

גוני טוֹבָה עֲצָתְךָ מְאֹד, בְּעִתָּהּ נְחִישֶׁנָּה

וְחוֹבָתִי לְךָ פֶּרֶץ בְּבֵיתִי אֲרִיקֶנָּה.

 

מחזה שני    🔗

חזיון א.    🔗

פדבה. חדר אחד בבית צלפחד, נכנסות חגלה וצלה.

צלה אָחוֹת יְקָרָה, אַל תַּלְעִיבִי בַּאֲחוֹתֵךְ

וְחָטָאת נַפְשֵׁךְ! כִּי תַחְשְׁבִינִי לְאָמָה

אוֹ כְאַחַת הַשְּׁפָחוֹת! נְשׂוֹא לֹא אוּכָלָה

אִם עַל־דְּבַר עֶדְיִי וְחֶלְיָתִי יִזְעַף לִבֵּךְ,

פַּתְּחִי חַרְצֻבּוֹתַי, וְכֻלָּם, הַמַּעֲטָפוֹת

וְהָרְדִידִים עַד שִׂמְלָתִי לְעוֹרִי אֶתְנַצֵּל

וְכָל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי עֲשִׂי, לַעֲשׂוֹת אֲמַהֵר,

לְהוֹקִיר הַבְּכִירָּה חוֹבָתִי יָדַעְתִּי.

חגלה עַל פְּנֵי כָל־מְאַהֲבַיִךְ אֶת מִי תְבַכֵּרִי

הַגִּידִי, דַּבֵּרִי, רְאִי אַל תְּכַחֵדִי.

צלה חֵי נַפְשִׁי, בְּכָל אָדָם בְּחֶלְדִּי רָאִיתִי,

אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי עֲדֶן לֹא חָזִיתִי.

חגלה חֶמְדָּה גְנוּזָה, אַל תְּשַׁקְּרִי, הֲלֹא הוּא גוּנִי.

צלה אִם אֵלָיו אַתְּ אַהֲבָה תִרְחָשִׁי, חֵי נַפְשִׁי?

כִּי אַטֶּה אֵלַיִךְ לְבָבוֹ וְלָךְ יֶהִי.

חגלה וָלֹא, אַךְ בְּהוֹן וָעשֶׁר שַׂמְתְּ עֵינַיִךְ,

לַחֲסוֹת בְּצֵל הַכֶּסֶף, בְּצֵל גֹּמֶר, בָּחַרְתְּ.

צלה הַאִם לֹא רַק הֲתוּלִים כָּל זֹאת עִמֵּךְ אֲחוֹתִי,

אִם בִּגְלָלוֹ צַר־מָעוֹן בִּי תַבִּיטִי?

עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי שֶׁרַק לָצוֹן חָמַדְתְּ,

נָא אֲחוֹתִי, אֲסוּרֵי יָדַי הַתֵּרִי.

חגלה דְּעִי אֵפוֹא, אִם לָצוֹן זֶה חָמַדְתִּי.

(מכה אותה) נכנס צלפחד

צלפחד מַה־לָּךְ נַעֲרָה, עֶבְרָתֵךְ חֹק פָּרָצָה,

צִלָּה, סוּרִי מֵעַל אֹהֶל הָרְשָׁעָה,

— עַלְמָה אֻמְלָלָה! אֵיךְ תֵּרֵד בַּבֶּכִי, —

צְאִי אֶל מַחֲטֵךְ, אַל תֵּחֲדִי בְחֶבְרָתָהּ,

הֲלֹא תִכָּלֵמִי, שׁוֹבֵבָה בַת־מָחְלַת,

בַּמָה אוֹתָךְ הִרְעִימָה כִּי תְעַנֶּהָ?

הַמֵּעוֹדָהּ דָּבָר מַר נֶגְדֵּךְ הִטִּיחָה?

חגלה בְּדוּמָה בִּי תִתְקַלֵּס, הוֹי אִנָּקֵמָה!

(רודפת אחריה להכותה)

(אל צלפחד) מַה! גַּם עַל פָּנַי? צִלָּה, לְכִי הַחַדְרָה,

חגלה עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי אוֹתִי לֹא תוּכָל,

הִיא בְצָרֶךָ הַטּוֹב, לְבַל תִּיעָדֶנָּה

וַאֲנִי בְיוֹם חֲתוּנָתָהּ יְחֵפָה אֲפַזֵּזָה,

לְמַעַן סְגֻלָּתְךָ עִם שְׂעִירִים אֲרַקֵּדָה

מָה אַשְׁחִית דְּבָרַי, אֵשֵׁב אֲבַכֶּה אֶת בְּתוּלַי,

עֲדֵי מִקְרֶה אֶמְצָא נִקְמָתִי בָּהּ לְהַתִּיךְ.

צלפחד הֲנִמְצָא גֶבֶר רָאָה עֳנִי כָמֹנִי!

מִי הֵמָּה הַבָּאִים?

(נכנסים כמר עם חפר מלֻבּש בגדי איש־הָמון, פרץ עם גוני בתור מנגן, געל וציבא נושאי נבל וספרים)

גמר צַפְרָא טָבָא צְלָפְחָד שָׁכֵן טוֹב מֵאָח!

צלפחד צַפְרָא טָבָא, שְׁכֵנִי גֹמֶר. וְאַתֶּם אֶפְרָתִים.

פרץ גַּם אַתָּה אֲדוֹנִי! בִּי־נָא, הַאֵין יֶשׁ לְךָ בַּת

וּשְׁמָהּ חָגְלָה, טוֹבַת־תֹּאַר וְטוֹבַת־לֵבָב?

צלפחד אָמְנָם אֲדוֹנִי, יֵשׁ לִי בַת וּשְׁמָהּ חָגְלָה.

גמר בְּרִיר חַלָּמוּת זֶה לֹא תַעֲשֶׂה רַב־חָיִל.

פרץ הַנַּח לִי, גֹּמֶר, וְאַל תִּהְיֶה לִי לְמִפְגָּע.

(אל צלפחד) מֵאֶפְרָתֵי בְרוֹנָה אָנֹכִי, אֲדוֹנִי,

כִּשְׁמוֹעַ עַבְדְּךָ אֶת יָפְיָהּ וְחָכְמָתָהּ

חִין עֶרְכָּה הָרַב, צְנִיעוּתָהּ וְתֻמָּתָהּ,

מִדּוֹתֶיהָ וּמַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים,

הִרְהַבְתִּי עֹז לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ כְּמַפְצִיר,

וּכְעֵין הַקְדָּמָה אֶל מַעַרְכֵי־לְשׁוֹנִי

אַצִּיג לְפָנֶיךָ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי־שְׁלוֹמִי

אֲשֶׁר יָד וָשֵׁם לוֹ בְּנִגּוּן וְגִמַּטְרִיָאוֹת

לְהוֹסִיף לָהּ לֶקַח וְדֵעָה בְּחָכְמוֹת אֵלוּ

שֶׁמוּזָרִים לָהּ אֵינֵמוֹ יָדַעְתִּי,

אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, קַבְּלֵהוּ

(מציג לפניו את חפר)

שֵׁם הָאִישׁ חֶפְרוֹן יְלִיד מַנְטֻבָּה הָעִיר.

צלפחד שָׁלוֹם בּוֹאֲךָ גַּם בּוֹאוֹ בִּגְלָלֶךָ,

אַךְ עַל אוֹדוֹת בִּתִּי חָגְלָה יָדַעְתִּי

לִמְגִנַּת־לֵב, כִּי לְךָ אֲדוֹנִי לֹא יָאָתָה.

פרץ אֵין זֹאת, כִּי קָשָׁה עָלֶיךָ פְרִידָתָהּ

אוֹ אִתִּי הִתְרוֹעֵעַ תְּמָאֵן, אֲדוֹנִי.

צלפחד שָׁגִיתָ בָרוֹאֶה חוּשִׁי בִי אֲדַבֵּר,

אֵי מִזֵּה אַתָּה, וּבְשֵׁם אֵיךְ אֲכַבְּדֶךָּ?

פרץ שְׁמִי פֶּרֶץ בֵּן לִנְתַנְיָהוּ הַזָּקֵן

הַנּוֹדַע לִתְהִלָּה בְּכָל אֶרֶץ אִטַלְּיָה.

צלפחד הֵיטֵב יְדַעְתִּיו גַּם בִּגְלָלוֹ אוֹקִירֶךָ.

גמר סְלַח־נָא לַפְּרָעוֹת, אַךְ הַנַּח גַּם לָנוּ

מַעְתִּירִים זְעִירִים שְׁפוֹךְ אֶת צְקוֹן לַחֲשֵׁנוּ,

אָץ דְּרָכַיִם! אַל תְּהִי פַחַז כַּמַּיִם.

פרץ כַּלּוֹת דְּבָרַי מְאֹד נַפְשִׁי בֹעֵרָה.

גמר לֹא אָפוּנָה, כִי בְנַפְשְׁךָ תְּבוֹאֲךָ מְאֵרָה

(אל צלפחד) שְׁכֵנִי הַטּוֹב לֹא אֲכַחֵד, מַתָּנָה

טוֹבָה נָתַן לְךָ מִצִּדּוֹ, וּלְהַרְאוֹת אוֹת

לְטוֹבָה גַּם אָנִי, אֲשֶׁר יוֹתֵר מִכָּל־אָדָם

הֶרְאֵיתִי לְפָנֶיךָ עַד כֹּה אֶת מִדַּת־טוּבִי,

הֵבֵאתִי לְךָ אֶת הַבָּחוּר הַזֶּה הַגָּמוּל

מִבֵּית הַסֵּפֶר, (מראה על נוגי) אֲשֶׁר זֶה רַבּוֹת

בַּשָּׁנִים יָצַק מַיִם עַל יְדֵי הַחֲכָמִים בְּרַמְסֵס,

חָכָם הוּא וּמְלֻמָּד בִּיְוָנִי וְרוֹמִי וּשְׁאָר

הַשָּׂפוֹת כְּמוֹ הָרִאשׁוֹן בְּנִגּוּן וְהַנְדַסְּיָה,

נוּגִי שְׁמוֹ.

יִהְיֶה לְרָצוֹן עֲבוֹדָתוֹ לְפָנֶיךָ.

צלפחד אֶלֶף תּוֹדוֹת לְךְ אֲדוֹנִי גֹמֶר, וּבָרוּךְ בֹּאֲךָ

נוּגִי.

(אל געל) אִם לֹא עֵינִי הִטְעַתְנִי, כְּמוֹ זָר

תִּתְהַלֵּךְ אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ, סְלַח־נָא אִם אֵעוֹז

לְשָׁאֳלֶךָ, דְּבַר־מַה הֲבִיאֲךָ הֲלוֹם?

געל לְךָ הַסְּלִיחָה אֲדוֹנִי וּבִי הֶאָשָׁם

כִּי עוֹד תְּמוֹל אֲנִי פֹה וּמוּזָר פְּנֵיכֶם

לָשֵׂאת דֶּגֶל אַהֲבָה מְלָאַנִי לִבִּי

אֶל בִּתְּךָ צִלָּה הַנַּעֲלָה בְיֹפִי וָתֹם,

גַּם מִשְׁפַּט־הַבְּכוֹרָה לֹא נֶעְלַם מֶנִּי

לְבִתְּךָ הַגְּדוֹלָה מִמֶּנָּה חָרָצְתָּ,

חַלּוֹתִי הִיא, אַחֲרֵי יַחְשִׂי הוֹדַעְתִּי,

הִסְתּוֹפֵף חֲצֵרֶיךָ אָנָּא הַרְשֵׁנִי

וּכְכָל הַצֹּבְאִים פֹּה עָלֶיךָ רְצֵנִי,

זֹאת מִנְחָתִי לְמַעַן בְּנוֹתֶיךָ הוּבָאת;

נֵבֶל לֹא יָקָר וְכִנְעַת־סְפָרִים שׁוֹנִים

בִּשְׂפַת אִיֵּי־יָוָן כִּתִּים, דּוֹדָנִים,

אִם בְּרָצוֹן תִּקָּחֵם יִרֶב עֶרְכָּמוֹ.

צלפחד שִׁמְךָ חֵפֶר, מוֹלַדְתְּךָ, בִּי הַגִּידָה?

געל מִפִּזָה אֲדוֹנִי, בֶּן בַּרְזִלַּי.

צלפחד אִישׁ יָקָר וְנִכְבָּד בְּפִזָּה יְדַעְתִּיהוּ בְשֵׁם,

גַּם נַפְשְׁךָ בְעֵינַי יְקָרָה בֹּא אֶל בֵּיתִי,

קְחָה אַתָּה הַנֵּבֶל וְאַתָּה הַסְּפָרִים

עִם חֲנִיכוֹתֵיכֶם לְכוּ נַסּוֹת דְּבָרִים

מִי כַאן, מִי! (נכנס עבד) הָבֵא אֶת הָאֲדוֹנִים הָאֵלֶה

אֶל בְּנוֹתַי, הַגֵּד לָהֶן אֵלֶּה הַמּוֹרִים

כָּל כְּבוֹדָם הָרָאוּי לָהֶם תִּתֶּנָּה.

(יוצא העבד עם חפר וגוני וצובא אחריהם)

לְרוּחַ הַיּוֹם לָשׂוּחַ נֵלְכָה בַּגָּן,

עֲשׂוֹת כַּוָּנִים לַאֲרוּחַת־הַצָּהֳרָיִם,

מְסִבַּת־רֵעִים כְּמוֹכֶם מְאֹד לִי נָעֵמָה

יֶעֱרַב־נָא גַם לָכֶם וּבְטוֹב תִּתְעַנָּגוּ.

פרץ אֲדוֹנִי צְלָפְחָד, לֹא בְיָדִי הֵן עִתּוֹתַי

וְלֹא בְּכָל יוֹם לְתַנּוֹת אַהֲבָה אָבוֹאָה,

אֶת אָבִי יָדַעְתָּ כִּי חָרוּץ וּמָהִיר

הָיָה בִמְלַאכְתּוֹ וְכָמֹהוּ גַם אָנִי

יוֹרְשׁוֹ הָעֹצֵר בְּכָל אֲחֻזוֹתָיו וְהָרְכוּשׁ

אֲשֶׁר טִפַּחְתִּים, רִבִּיתִים וְלֹא הִצְעַרְתִּים,

לָכֵן אֲדוֹנִי, אִם בִּתְּךָ לִי אַהֲבָה תָּשִׁיב

הַגִּידָה, מַה מֹּהַר וּמַתָּן לָהּ תְּפַזֵר.

צלפחד הַמֶּחְצָה מֵאֲחֻזוֹתַי אַחֲרֵי מוֹתִי

וְעֶשְׂרִים אֶלֶף כִּכָּר כֶּסֶף מְזֻמָּנִים.

פרץ לְעֻמַּת זֶה אַבְטִיחַ לָהּ אָנֹכִי

בְּאַלְמְנוּתָהּ, אִם יָמֶיהָ אוֹתִי יְבַלּוּ,

מִקַּרְקָעוֹת וּבָתִּים עַד כֹּל יֶש־לִי,

לְכָל פְּרָטֵיהֶם דִּבְרֵי אֵלֶּה הַתְּנָאִים

יִהְיוּ נִכְתָּבִים בַּסֵּפֶר בִּשְׁנָיִם

וְהָיוּ עַל־יַד שְׁנֵינוּ נַעֲשִׂים נִשְׁמָעִים.

צלפחד אַךְ רֹאשׁ כָּל־דָּבָר לְמַשֶּׂגֶּת אַהֲבָה

שִׂים לִבֶּךָ, זֹאת הִיא אֶבֶן הָרֹאשָׁה.

פרץ כָּל זֶה הֶבֶל וְאָפַע, דַּע לְךָ אָבִי

אִם מִצְחָהּ נְחוּשָׁה גִּיד בַּרְזֶל הוּא עָרְפִּי,

שְׁתֵּי לַבּוֹת־אֵשׁ יַחְדָּו כִּי יִתְלַכָּדוּ

כְּרֶגַע יְאֻכַּל הַחֹמֶר מוֹלִידָם,

רוּחַ מְצוּיָה תַבְעִיר שְׁבִיב־אֵשׁ לִבְעֵרָה

סוּפָה וּסְעָרָה תְכַבֶּה גַם תַּבְעֵרָה

כֵּן אֲנִי לְדוֹדָתִי, וְכֵן דּוֹדָתִי לִי,

לֹא מְפֻנָּק אָנֹכִי וְלֹא אֵהַב כַּיָּלֶד.

צלפחד לֵךְ דַּבֵּר עַל לִבָּהּ וְתַעַשׂ תּוּשִׁיָּה,

אַךְ צִנָּה לְךָ הָכֵן מוּל חַרְבוֹת פִּיהָ.

פרץ לִבִּי בַּל יִמּוֹט; הַאִם יִמּוֹטוּ הָרִים

אַף כִּי תָמִיד יִסַּע עֲלֵיהֶם הַסָעַר?

(גוני שׁב וראשׁ לו פצוע)

צלפחד מַה־לְּךָ אֲהוּבִי, מַה־זֶּה פָנֶיךָ חָוָרוּ?

גוני פַּחַד אָתַנִי, עַל־כֵּן פָּנַי חָוָרוּ.

צלפחד הֲתִקְוָה מִמֶּנָּה לִנְגִינָה וָשִׁיר?

גוני תִּקְוָה לְאִישׁ־צָבָא מִמֶּנָּה,

מְטִיל־בַּרְזֶל לֹא נֵבֶל־עֵץ יַעֲמוֹד מוּלָהּ.

צלפחד הֲכָשַׁל כֹּחֲךָ לַמֵּד יָדָהּ לַנֵּבֶל?

גוני לֹא, אֲבָל הִיא לִמְּדָה גַּם שִׁכְּלָה אֶת יָדָהּ

וַתְּשַׁבֵּר הַנֵּבֶל לִרְסִיסִים עַל רֹאשִׁי,

אַךְ הִגַּדְתִּי לָהּ כִּי הֶחֱטִיאָה הַקּוֹלוֹת

וָאֶקַּח אֶת יָדָהּ לְהוֹרוֹתָהּ הַצְבִּיעַ,

וְהִנֵּה פִּתְאֹם נִתְמַלְּאָה חֵמוֹת כַּשִׁדָּה

וַתַּהֲלֹם בַּנֵּבֶל עַל רַקָּתִי

וְרַקָּתִי בַחוֹר ישֶׁבֶת נִשְׁאָרָה,

וַאֲנִי עֹמֵד וְתֹהֶה כְּבַסּוּגַר הוּבֵאתִי,

וְעֵינַי בְּחוּרֵיהֶן מִן הַחוֹר מַשְׁקִיפוֹת,

בֵּין־כֹּה, מְנַּגֵּן־בֵּין־קְרָנוֹת קְרָאַתְנִי,

חַרְחוֹרִים וְעוֹד שֵׁמוֹת־שִׁמְצָה כָּאֵלֶּה

כְּאִלּוּ לְחָרְפֵנִי מֵאֶתְמוֹל לָהּ עֲרוּכִים.

פרץ זֹאת הַפַּעַם אֵשֶׁת־חַיִל אַבִּירַת־לֵב

עֲשֶׂרֶת מוֹנִים יוֹתֵר עַתָּה אֶהֳבֶנָּה

נַסּוֹת שִׂיחָה אֵלֶיהָ נַפְשִׁי כְמֵהָה.

צלפחד לְכָה אִתִּי אֲהוּבִי אַל תִּהְיֶה כְאִישׁ נִדְהָם,

אֶל בִּתִּי הַצְּעִירָה אֶנְהָגְךָ, תְּלַמְּדֶנָּה,

לָהּ לֵב־מַתָּנָה, כִּשְׁרוֹן וְרֹב־חֵפֶץ,

אֶת מְלַמְּדֶיהָ לְהוֹעִיל הוֹקִיר יֹדַעַת,

וְאַתָּה פֶּרֶץ הֲתֵלֵךְ עִמָּנוּ גַם אַתָּה

אוֹ אֶת בִּתִּי, חָגְלָה אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ?

פרץ עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַאֲנִי פֹה אֲחַכֶּה.

כלם יוצאים ונשׁאר רק פרץ

לְקַדֵּם פָּנֶיהָ אִמְרֵי רֶגֶשׁ אַחְבִּירָה

אִם חֲרָפוֹת אִתִּי תְדַבֵּר, וְעָנִיתִי לָהּ:

קוֹלֵךְ כְּקוֹל הַזָּמִיר, בְּרָן כֹּכְבֵי־בֹקֶר.

אִם פָּנִים זְעוּמִים לִי תַעֲמִיד וְאָמַרְתִּי:

מַרְאֵךְ כַּחֲבַצֶלֶת רֹחֶצֶת בְּטַל־שַׁחַר,

אִם דֹם תִּדֹּם, פִּיהָ לֹא יוֹצִיא הֶגֶה,

מְלִיצוֹת חִידוֹת לָךְ חוֹדְרוֹת לֵב אַגִידֶנָּה.

וְאִם אֶל הַדֶּלֶת וּמְזוּזָה תַּרְאֵנִי,

כְּמוֹ הִפְצִירָה שֶׁבֶת אִתָּהּ, אֲהוֹדֶנָּה

אוֹ אֶת תְּנוּאָתָהּ תַּרְאֵנִי לָדַעַת,

לְמָתַי יוֹם חֲתוּנָתֵנוּ אוֹתָהּ אֶשְׁאֲלָה,

הִנֵה הִיא בָאָה, עַתָּה, פֶרֶץ, דַבֵּר, (חגלה באה)

יִצְפָּר־לָךְ, חָגָא, זֶה שְׁמֵךְ שָׁמַעְתִּי.

חגלה הֵיטַבְתָּ שְׁמוֹעַ לוּלֵא כָבְדָה אָזְנֶךָ

הַמַּזְכִּירִים שְׁמִי חָגְלָה לִי יִקְרָאוּ.

פרץ שֶׁקֶר וְכָזָב, חָגָא, פִּי־כֹל יִקָּבוּךְ

חָגָא הַתְּמִימָה אוֹ חָגָא הָאֲרוּרָה,

חָגָא חֲמוּדָה, חָגָא מֵחַגְּוֵי סֶלַע,

אַחַת לִי אַתְּ חָגָתִי נֶחָמָתִי,

לָכֵן חָגָא, הַטִּי אָזְנֵךְ שְׁמָעִינִי,

שֵׁמַע־חִנֵּךְ עַל אֶרֶץ רַבָּה מְהֻלָּל

רֹב־טוּבֵךְ וְיָפְיֵךְ הַמְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר

בֹּא קַחְתֵּךְ לִי לְאִשָּׁה אוֹתִי הֵנִיעַ.

חגלה מִי הֲלוֹם הֱנִיעֲךָ, שׁוּב אוֹתְךָ יָנִיעַ,

מִיַּד הִכַּרְתִּיךָ הֱיוֹתְךָ נוֹעֵעַ.

פרץ מַה־זֶה נוֹעֵעַ?

חגלה כִּסֵּא רָעוּעַ.

פרץ מָצָאת אֶת חִידָתִי, עָלַי שְׁבִי שֵׁבִי.

חגלה חֲמוֹר בַּכָּתֵף יִשָּׂא, כְּמוֹ־כֵן אַתָּה.

פרץ אִשָּׁה בַּבֶּטֶן תִּשָּׂא, כְּמוֹ־כֵן גַּם אַתְּ.

חגלה לֹא גֹלֶם כָּמוֹךָ, אִם אוֹתִי תְדַמֶּה.

פרץ לֹא עָלַיִךְ אֱהִי לְמַשָּׂא, חָגָתִי הַטּוֹבָה,

לְיָמִים עוֹדָךְ צְעִירָה, רַכָּה וְקַלָּה —

חגלה קַלָּה מֵהִתָּפֵשׂ לְבוּל־עֵץ כָּמוֹךָ

אֲבָל כְּבֵדָה אָנֹכִי כְּפִי מִשְׁקָלִי,

וּבִין בַּדְבָרִים.

פרץ כַּדְּבוֹרִים כֵּן תֶּהֱמִי.

חגלה תָּפַשְׂתָּ כָּעֲטַלֵּף.

פרץ יוֹנָה יְפַת־כְּנָפַיִם הֲיִתְפְּשֵׂךְ עֲטַלֵּף?

חגלה לְךָ עֵינֵי עֲטַלֵּף, כִּי תִרְאֶה בִי יוֹנָה.

פרץ רַב לָךְ צִרְעָה, מֶה חֳרִי אַפֵּךְ?

חגלה אִם צִרְעָה אָנִי, גוּר לְךָ מִפְּנֵי עֻקְצִי.

פרץ לִי עֵצָה, עֻקְצֵךְ מִן גֵוָה אָסִירָה.

חגלה אוֹבַד־עֵצוֹת, מְקוֹם שָׁם עֹקֶץ הֲתֵדָע?

פרץ הָעֹקֶץ בִּזְנָבָהּ, מִי לֹא יֵדָע, יָנוּחַ.

חגלה לֹא, בַּלָּשׁוֹן.

פרץ בְּלָשׁוֹן שֶׁל מִי?

חגלה בִּלְשׁוֹנְךָ הַמַּעֲלֶה זָנָב, עַתָּה אֵלֵכָה

פרץ עִם לְשׁוֹנִי בִזְנָבֵךְ? שׁוּבִי יָפָתִי,

מֵעַם נָדִיב אָנֹכִי.

חגלה אַרְאֶה בַעֲלִיל. (מכה אותו)

פרץ שְׁנִי וַאֲפַרְפְּרֵךְ.

חגלה אָז אֹבַד־שְׁלָטֶיךָ תִּהְיֶה,

נָבָל אַתָּה אִם יָד בִּי תִשְׁלָח

וּלְאָדוֹן נָבָל אַיֵּה הַשְּׁלָטִים?

פרץ אֲרִיאֵל, אֲרִיאֵל! בְּסִפְרֵךְ כִּתְבִינִי.

חגלה מָה חֹתָם תָּכְנִיתְךָ, כַּרְבֹּלֶת תַּרְנְגֹל?

פרץ תַּרְנְגֹל בְּלִי כַרְבֹּלֶת, אַךְ הֱיִי לִי תַרְנְגֹלֶת.

חגלה לֹא לְתַרְנְגֹל, כָּמֹךָ, קוֹלְךָ כָּעוֹרֵב.

פרץ אַל חָגְלָה, אַל פָּנִים חֲמוּצִים תָּשִׂימִי.

חגלה יֶחֱמַץ לְבָבִי תַּפּוּחֵי־יַעַר כִּי אַחַז.

פרץ תַּפּוּחֵי־יַעַר אַיֵּהֶם? פָּנַיִךְ הֵטִיבִי.

חגלה בָּרְאִי לוּ יֶשׁ פֹּה, הֶרְאֵיתִיךָ דַעַת.

פרץ הֶעָלַי תִּסֹּב אִמְרָתֵךְ?

חגלה טוֹב מָצָאתָ, לֹא כְיָמֶיךָ שִׂכְלֶךָ.

פרץ אֲבָל צָעִיר אָנֹכִי מֵהִתְחָר אִתֵּךְ.

חגלה עוֹדְךָ עוֹלֵל וְרָקָב הֶעֱלֵיתָ.

פרץ דְּאָגָה כְרָקָב בְּלִבִּי.

חגלה לֹא עָלַי דַּאֲגָתְךָ.

פרץ דְּעִי־לָךְ חָגָא מִיָדִי לֹא תִתְחַמָּקִין.

חגלה פְּגִיעָתִי רָעָה, תְּנָינָה לִי וְאֵלֵכָה.

פרץ לֹא כֵן, חֶבְרָתֵךְ מַה מְּאֹד נָעִמָה,

כִּי כָרָה אַתְּ וּזְעוּמָה, לִי הִגִּידוּ

הַשְּׁמוּעָה כֹזֵבָה אֶרְאֶה הַפָּעַם,

עֲדִינָה, טוֹבַת־לֵב כָּמוֹךְ לֹא רָאִיתִי

דְּבָרַיִךְ מְעַטִּים אֲבָל בְּנַחַת נִשְׁמָעִים

מְתוּקִים וַעֲרֵבִים מִשּׁוֹשַׁנֵּי־אָבִיב,

חֵמָה אַיִן לָךְ, קְרוֹץ עַיִן לֹא תוּכָלִי,

גַם לֹא כִּבְנוֹת מַרְדּוּת נְשׁוֹךְ שְׂפָתָיִם,

אַךְ חֵן וָחֶסֶד לְשׁוֹחֲרַיִךְ תִּמְשֹׁכִי,

בְּאִמְרֵי־צוּף וְנֹעַם מְסִבָּתָם תִּמְסֹכִי,

מַדּוּעַ, עַל יְרֵכֵךְ, הֱיוֹת אַתְּ צוֹלֵעָה

עָלַיִךְ מַעֲבִירִים? כֹּזֵב כָּל־אָדָם.

כַּעֲנַף־עֵץ־אֱגוֹז, אַתְּ חָגָא, רַכָּה יְשָׁרָה,

שְׁחַרְחֹרֶת פָּנַיִךְ כִּקְלִפַּת־אֱגוֹזִים

וּמָתוֹק מַרְאֵךְ מֵחַרְצַנֵּיהֶם,

כִּי לֹא תְלַבְּטִי הֲלִיכָתֵךְ, הַרְאִינִי.

חגלה לֹא זוּ הַדֶּרֶךְ, לַאֲנָשֶׁיךָ צַוֵּה.

פרץ הַמֵּעוֹדָה לְיַעֲרָהּ דְּיַנָּה פְּאֵר נָתָנָה

כְּבַהֲלָךְ־גֵּאוּתֵךְ לִזְבוּלֵךְ תִּתֵּנִי!

מִי יִתֵּן אוֹתָךְ דְּיַנָּה וּדְיַנָּה — לְחָגָא

וְלַָקחַת חָגָא תֻּמָּתָה, מְשׁוּבָתֵךְ דְּיַנָּה.

חגלה לְשׁוֹן־לִמּוּדִים כָּזֶה מִי שָׁם בְּפִיךָ?

פרץ מִן הַבָּא בְיָדִי, מִבֶּטֶן אִמִּי לִי יְרֵשָה.

חגלה מִבֶּטֶן אֵם חֲכָמָה כְּסִיל־אָדָם יָצָא.

פרץ הַאִם לֹא אָדָם בִּיקָר אָנֹכִי?

חגלה כֵּן, לָכֵן הָפֵג קָרָתֶךָ.

פרץ כֵּן דִבַּרְתְּ, בְּמִטָּתֵךְ לִי יֵחָם,

אַךְ רַב לָנוּ מַהֲתַלּוֹת וְדִבְרֵי רוּחַ,

בְּשָׂפָה בְרוּרָה לָךְ אַגִּידָה וְנִמְרָצָה,

שֶׁמִּטַּעַם אָבִיךְ לִי לְאִשָׁה אַתְּ יְעוּדָה,

גַּם כַּמָּה מֹהַר וּמַתָּן נֶחֱרָצָה,

תַּחְפֹּצִי אוֹ תְמָאֵנִי, לִי אַתְּ לְעוֹלָם,

אִישׁ כָּרָאוּי לָךְ, בִּי מָצָאת, חָגָתִי,

בְּאוֹר עוֹלָם זֶה שֶׁהֶרְאַנִי אֶת יָפְיֵךְ

יָפְיֵךְ שֶׁבּוֹ לִבַּבְתִּינִי יָפָתִי

נִשְׁבַּעְתִּי, לִי תְהִי, לֹא לְאַחֵר זוּלָתִי,

לְרַד אוֹתָךְ לְפָנַי מֵרֹאשׁ אֲנִי נוֹצַרְתִּי,

לַהֲפֹךְ אָתוֹן־פֶּרֶא לִלְמֻּדַּת־בָּיִת,

לְהוֹצִיא מָתוֹק מִמַּר — חָגָא בַת־מֶרִי,

הִנֵּה אָבִיךְ בָּא אַךְ בְּדֵי־רִיק תְּסָרֵבִי

כֵּן חָרָצְתִּי, לִי תִהְיֶה חָגְלָה לְאִשָּׁה.

(באים צלפחד גמר והדד)

צלפחד אֲדוֹנִי פֶּרֶץ הֲשָׂרִיתָ עִם בִּתִּי וַתּוּכָל?

פרץ שָׂרִיתִי גַם יָכֹלְתִּי, וְאֵיךְ דִּמִּיתֶם?

וְלֹא מֵאָז הִגַּדִתִּי שֶׁחֶפְצִי אַשְׁלִים.

צלפחד מַה־לָּךְ בִּתִּי! מַזֶה פָנַיִךְ נִזְעָפִים?

חגלה עוֹד בִּתִּי תִקְרָאֵנִי, סֶלָּה אֲהוֹדֶךָ

עַל רַחֲמֶיךָ, רַחֲמֵי־אָב, עָלַי גָּבָרוּ,

כִּי אֶל חֲדַל־אִישִׁים, מֻכֶּה בַשִּׁגָּעוֹן,

הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה אוֹתִי תִיעָדֵנִי

הָאֹמֵר בִּלְהָטָיו נַקֵּר עֵינָיִם.

פרץ הוּא הַדָבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אָבִי,

דְּבָרִים לֹא כֵן עָלֶיהָ חִפֵּאתֶם

אַתָּה וְכַל־הַדֹּבְרִים רָעָה עָלֶיהָ,

אָוֶן אִם בָּהּ תִּרְאוּ אַךְ לָעֵינַיִם

אֲבָל נַפְשָׁהּ בָּהּ כְּיוֹנָה תַמָּה,

כְּרוּחַ צַח בֹּקֶר לֹא בִסְעָרָה דַרְכָּהּ

בְּאֹרֶךְ אַפֶּיהָ לִגְרִיזְדּוּתָא תִשְׁתַּוֶּה

לְלֹקְרֶצְיָה בַת־רוֹמָה בְּעַנְוַת־צִדְקָתָהּ.

סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁוָה בֵינֵינוּ

וּבְכֶסֶה לְיוֹם הָרִאשׁוֹן — יוֹם חֲתוּנָתֵנוּ.

חגלה תָּלוּי לְעֵין־הַשֶּׁמֶשׁ תְּהִי בָרִאשׁוֹן.

גמר כַּבֵּד תְּכַבֵּדְךָ מְאוֹד אֲדוֹנִי פֶרֶץ

לְתִתְּךָ רִאשׁוֹן הֱיוֹת מוּקַע וְתָלוּי.

געל אִם כֹּה חֶפְצְךָ הִצְלִיחַ מַה עוֹד נְקַוֶּה?

פרץ הֵרָגְעוּ אֲדוֹנַי אַךְ לְמַעֲנִי בְחַרְתִּיהָ.

אִם טוֹב בְּעֵינֵי שְׁנֵינוּ, מַה מִכֶּם יַהֲלֹךְ?

בְּשִׁבְתֵּנוּ יַחַד בָּדָד כֹּה חָרַצְנוּ

שֶׁבַּחֲבוּרַת־רֵעִים תַּרְשִׁיעַ תִּתַּבָּל.

הֵן לֹא תַאֲמִינוּ, כִּי לֹא תֵאָמֵנָה

אֵיךְ אַהֲבָתָהּ אֵלַי מְאֹד נִפְלְאַתָה,

אֵיךְ חָגָא הַטּוֹבָה וִיקָרָה בַנָּשִׁים

בַּעֲתֶרֶת נְשִׁיקוֹת נָפְלָה עַל צַוְּארֹנָי

וּבִשְׁבֻעֵי שְׁבֻעוֹת מִלִּבָּהּ פָּרָצוּ

בִּן־רֶגַע כִּלְיוֹתַי וְלִבִּי קָנָתָה,

תְּמוֹל אַתֶּם, וְדַעַת מִכֶּם נִבְצָרָה

אֵיךְ בַּחֲדַר־מַשְׂכִּיתָם עֵין־זָר לֹא תַחַז

גַם גֶּבֶר מוּג־לֵב שְׁאוֹן אִשָּׁה יַכְנִיעַ

תְּנִי יַדֵךְ לִי חָגָא, אֵלְכָה עֶצְיוֹנָה

לִקְנוֹת הַתַּכְשִׁיטִין לְיוֹם כְּלוּלוֹתֵינוּ,

וְאַתָּה אָבִי, עֲרוֹךְ הַכֹּל לְעֵת־מוֹעֵד

הָכִינָה הַטֶּבַח וְהַזְמֵן הַקְּרוּאִים,

כִּי תִיף חָגְלָה בַּהֲדָרָהּ לֹא אָפוּנָה.

צלפחד מָה אֹמַר אָנֹכִי, יְדֵיכֶם לִי תֵנוּ,

סוֹד אֱלֹוהַ עֲלֵיכֶם וִיבָרֵךְ הַדֶּבֶק.

גמר וגעל אָמֵן! עֵדִים הִנֵּנוּ, נֹאמַר אֲנָחְנוּ.

פרץ אָבִי, אִשְׁתִּי וְאַתֶּם רֵעַי, הֱיוּ שָׁלוֹם,

יוֹם הָאַפִּרְיוֹן עֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ,

לָכֵן אֲמַהֵר אָרוּצָה עֶצְיוֹנָה,

לִרְכוֹשׁ בִּגְדֵי־מִכְלוֹל, צְמִידִים וּרְדִידִים

שְׁקִי־לִי חָגָא לְמָחָר לָנוּ עֵת־דוֹדִים.

(יוצאים פרץ וחגלה אישׁ לעברו)

גמר הֲנִהְיָתָה, כְּלִילוּת כִּי תָקוּם לָפֶתַע!

צלפחד כְּתַגָּר הוֹלֵךְ לִכְחוֹר לִמְדִינַת הַיָּם

בֵּין תִּקְוָה וָחִיל יְסוֹעֵר לִבִּי בַעֲיָם.

געל אֶבֶן אֵין לָהּ הֹפְכִים הָיָה לְךָ בְּעִזְבֹנִים

תֶּרֶב שְׂכָרְךָ אוֹ תֵּרֵד מַיִם זֵידוֹנִים.

צלפחד שְׂכָרִי וְטוֹבָתִי, עֲלוֹת הַזִּוּוּג לְיָפֶה.

גמר נֵתַח־טוֹב, הוֹעֲלָה בְחַכּוֹ, יֹאכַל בְּכָל־פֶּה,

עַתָּה אֶל בִּתְּךָ הַצְּעִירָה נַטִּיפָה,

הֵן בָּאָה הָעֵת מֵאָז קִוִּינוּהָ,

שָׁכֵן קָרוֹב לְךָ אָנִי, וְרִאשׁוֹן אֲהַבְתִּיהָ.

געל אַהֲבָתִי לְצִלָּה מָה עַזָּה מֶה עָצֵמָה

לֹא יָכִיל רַעְיוֹן, אֵין דֵּי־מִלִּים לְתָאֵר.

גמר עוֹלָל, אֱהוֹב כָּמֹנִי לֹא תַעֲצֹר כֹּחַ.

געל לְבֶן־זָקֵן, מָה אַהֲבָתְךָ, קוֹר קִפָּאוֹן.

גמר שֶׁלְּךָ, אֵשׁ צָרָבֶת,

עֲלֵה פֹחֵז, רֹב יָמִים שׂבַע יָרִיקוּ.

געל אָכֵן פִּרְחֵי־שַׁחַר רְצוֹן־בְּתוּלוֹת יָפִיקוּ.

צלפחד אַל־נָא אֲדוֹנַי, אַל־נָא תַרְבּוּ תִּרְגָּזוּ,

לְעַצוּמוֹתֵיכֶם אָנֹכִי קֵץ אָשִׂים,

מַתַּן־אָדָם לוֹ יַרְחִיב, מִי, מִי מִכֶּם

בִּמְחִיר בִּתִּי יֶרֶב, לוֹ תִהְיֶה לְמָנָה

הַגֵּד גֹּמֶר, מָה הַמֹּהַר אֲשֶׁר תּאֹמַר.

גמר רֵאשִׁית־דָּבָר, הֲלֹא תֵדַע פֹּה בַקָּרֶת

בֵּיתִי מְלוֹא־כָל־טוּב סְגֻלַּת־כֶּסֶף וְזָהָב.

מִזְרָקִים אֲגָנוֹת לִרְחוֹץ יְפִי כַפֶּיהָ,

קַלְעֵי־הַבַּיִת כֻּלָּם חֲטוּבוֹת אֵטוּן צֹר

כָּל־שִׁקְלֵי זְהָבַי בַּאֲרֹנוֹת־שֵׁן גְּנוּזִים

וּבְאַרְגְזֵי־תִרְזָה כָּל גִּנְזֵי־בְרוֹמָי.

סְדִינִים וּמַרְבַדִים עִם כִּילָה וְקִלְּעוֹת,

רְפִידַת־זְהַב־אוֹפִיר מַעֲשֵׂה־חשֵׁב וְרִקְמָה,

כְּלֵי־בְדִיל, נְחשֶׁת מְמֹרָט וְכָל כְּלִי־מַעֲשֶׂה,

עוֹד לִי שָׁמָה בְּמוֹשַׁב־חֲצֵרַי יָדַעְתָּ,

מֵאָה פָרוֹת מֵינִיקוֹת זָבוֹת חָלָב

וּשְׁמֹנִים שְׁוָרִים שְׁמֵנִים שָׁם בָּרְפָתִים,

שְׂבַע־יָמִים אָנֹכִי, אוֹדֶה לֹא אֲכַחֵד,

אִם מָחָר לִקְבָרוֹת אוּבָל, כָּל־יֶשׁ־לִי

לָהּ נְתוּנִים נְתוּנִים, אִם כָּל־עוֹד אֲנִי חַי

לִי, אַךְ לִי, אֶת דּוֹדֶיהָ תִתֵּן.

געל הַאי “אַךְ” אֶל הַכּוֹתֶל יַךְ, עַתָּה שְׁמַע לִי,

בֵּן יָחִיד אֲנִי לְאָבִי, וְיוֹרֵשׁ אֵין בִּלְתִּי,

אִם לִי בִתְּךָ תֶהִי, בָּתִּים מְלֵאִים טוּב

בְּעִיר פִּזָּה הָעֲשִׁירָה, פִּי שָׁלשׁ וְאַרְבַּע

מִבֵּית גֹּמֶר בְּפַדֻּבָּה, בְּעִזְבֹנָהּ אֶתֵּן,

מִלְּבַד תְּבוּאַת־כִּבְרַת־אֶרֶץ פּוֹרִיָּה

בְּעֶרְכְּךָ אַלְפַּיִם שֶׁקֶל כֶּסֶף לַשָּׁנָה

כָּל־זֶה לִכְתֻבָּתָהּ אֲקַיֵּמָה

מַדּוּעַ נָפְלוּ פָנֶיךָ אַלּוּף גֹּמֶר?

גמר תְּבוּאַת־שָׁנָה אַלְפַּיִם שֶׁקֶל כֶּסֶף!

גַּם כָּל־אֲחֻזָּתִי אַלְפַּיִם לֹא תִּשְׁוֶה,

אַךְ מִלְּבַד הֶאָמוּר עוֹד לָהּ נָתַתִּי

אֳנִיָּה נוֹשֵׂאת מַשָּׂא בְלֶב־יַמִּים

בֹּאֲךָ מַרְסֵלָה עַתָּה שֹׁכֶבֶת,

הַאִם לֹא נְצַחְתִּיךָ בָּאֳנִיָּתִי זֹאת?

געל גֹּמֶר, לַכֹּל הֲלֹא מוּדַעַת הֱיוֹת לְאָבִי

שְׁלשָׁה צִים אַדִּירִים וָאֳנִיוֹת שְׁתַּיִם,

שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה סְפִינוֹת־מָשׁוֹט עֹבְרֵי נְהָרוֹת

כָּל־אֵלֶּה, גַּם עוֹד כִּפְלַיִם כָּהֵנָּה

אֲשֶׁר אָמַר לָהּ גֹּמֶר, הֵמָּה הַבְהָבַי.

גמר כָּל לִי לָהּ הִקְדַשְׁתִּי, יוֹתֵר לִי אָיִן

וְיוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִי תֵּת לֹא אוּכָלָה,

אִם תֵּאוֹת לִי, לָהּ אָנִי, וְכֹל לִי שֶׁלָּהּ.

געל רַב, בְּפִיךָ פָצִיתָ, לִי הִיא הַבְּתוּלָה,

גֹּמֶר פִּגֵּר לֶכֶת, הוֹגָה מִן מְסִלָּה.

צלפחד אָמְנָם יִתְרוֹן לִנְתִינָתְךָ לֹא אֲכַזֵּב,

אִם גַּם עַל־פִּי אָבִיךָ יָקוּם דָבָר

טוֹב תִּגְאָל, וָלֹא, בִּמְחִילָתְךָ אֲדוֹנִי,

לוּ יְהִי, כִּי עַל־פְּנֵי אָבִיךָ אַתָּה מֵת,

אַיֵה אֵיפוֹא פִיךָ?

געל מְלִיצוֹת חִידוֹת לָךְ,

הֵן אָבִי שָׂב וְזָקֵן וַאֲנִי עוּל יָמִים.

גמר גַּם צְעִירִים יִגְוָעוּ.

צלפחד אֲדוֹנַי זֶה חָרָצְתִּי,

בָּרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ הַבָּא הֲלֹא יְדַעְתֶּם

נָחוֹג הִלּוּלֵי חָגְלָה בִתִּי, אַחַר

בַּשַּׁבָּת הַשֵּׁנִית, אִם תִּתֵּן עֲרֻבָּה

תִּפְרֹשׂ אַתָּה כְנָפֶיךָ עַל צִלָּה,

וְאִם לֹא לְאַפִּרְיוֹן גֹּמֶר תּוּבַל צִלָּה,

עַתָּה קַבְּלוּ בִרְכָתִי וֶהֱיוּ שָׁלוֹם. (צלפחד יוצא).

גמר לֵךְ לְשָׁלוֹם.

(אל געל) עוֹד לֹא עָלַי פַּחֲדָּתֶךָ,

הוֹי נַעַר אֱוִילִי! הֶאָמְנָם תַּאֲמִינָה

בַּעַר אָבִיךָ, וְיִתְנַצֵל אֶת הוֹנוֹ

בְּנוֹבְלוֹת יָמָיו תַּחַת שֻׁלְחָנְךָ לְלַקֵּט,

הָיֹה לֹא תִהְיֶה, אַךְ הֶבֶל וָרוּחַ,

חַכֵּה לְאָבִיךָ עֲדֵי יוֹמוֹ יָפוּחַ. (יוצא)

געל נָקָם וְשִׁלֵּם עַל רֹאשְׁךָ עָלֶה נִדָּף!

פְּנֵי הַנִּצָחוֹן מוּל קְלָפַי יָאִירוּ

לְבַצַּע דְבַר־אֲדוֹנִי עוֹד לִי תַחְבֻּלָּה;

הֲכִי יִפָּלֵא, כִּי לְחֵפֶר הַמְּדֻמֶּה

גַּם אָב בְּשֵׁם “בַּרְזִלַי מְדֻמֶּה” יִמָּצֵא

פִּלְאֵי־פְּלָאִים, בְּנוֹהֵג, אָב אֶת בֵּן יוֹלִיד,

בְּעִנְיַן לְפָנֵינוּ, חֲדָשָׁה נִהְיָתָה,

בֵּן הוֹלִיד אָב, אִם אֲבַצַּע הַמְּזִמָּתָה.

 

מחזה שלישי    🔗

חזיון א.    🔗

פדבה, בית צלפחד, נכנסים חפר, גוני וצלה.

חפר נוֹגֵן, מְשׁוֹל בְּרוּחֲךָ אַל תִּגְבָּהָה

עַד מְהֵרָה שָׁכַחְתָּ אוֹתוֹת הַכָּבוֹד

אֲחוֹתָהּ חָגְלָה מִקָּרוֹב לְךָ הֶרְאָתָה.

גוני מַלְמַד־הַבָּקָר, הֲלֹא זֹאת הַמוּסִיקָה

בַּת־הַשָּׁמַיִם, גְּבִרְתֵּנוּ גוֹנֶנֶת,

לָכֵן מֵרְשׁוּתְךָ לִי מִשְׁפַּט־הַבְּכוֹרָה,

וְאַחֲרֵי בְנִגּוּן שָׁעָה אַחַת בַּלּוֹנוּ

הַקְדִּישׁ כְּמוֹ־כֵן לְמִקְרָא חֹפֶשׁ תִּמְצָאוּ.

חפר הוֹי חֲמוֹר חֲמוֹרָתַיִם! דֵּעָה חָסַרְתָּ,

מַה־תַּפְקִידָהּ שֶׁל זִמְרָה, לְמֶה נוֹצָרָה?

אִם לֹא לְהָשִׁיב נֶפֶשׁ, הַמְתִּיק עֲמַל אֱנוֹשׁ

אַחֲרֵי עֲבוֹדַת־מַעֲשֶׂה אוֹ לִמּוּדִים?

לָכֵן בְּפִלֹּסֻפְיָה תְּנָה לִי קְרוֹא פֶרֶק

אַחַר עֵת נִנָּפֵשׁ תִּתְפּוֹשׂ בַּכִּנּוֹר.

גוני הָסֵר לְזוּת־שְׂפָתֶיךָ, אוֹתָהּ לֹא אוּכָל.

צלה עַד־מָתַי אֲדוֹנַי כִּפְלַיִם תְּנַאֲצוּנִי?

בְּעַצוּמוֹתֵיכֶם אֵלֶה וְרִיב שְׂפָתֵיכֶם

עַל דָּבָר הַמָּסוּר רַק לִבְחִירָתִי,

חוֹבֶשֶׁת אֵינֶנִּי סַפְסַל־בֵּית־סֵפֶר,

לְשָׁעוֹת קְבוּעוֹת לֹא עוֹד יָדַי אֲסוּרוֹת,

אֶהְגֶּה בְשִׁעוּרַי לְחֵפֶץ לְבָבִי וְנַפְשִׁי,

לְמַעַן הָתֵם מְדָנִים שְׁנֵיכֶם פֹּה שֵׁבוּ,

קְחָה אַתָּה הַכִּנּוֹר הַךְ הַמֵּיתָרִים

וְיַתֵּם מִשְׁנָתוֹ עַד תִּמְצָא יָדֶיךָ.

גוני הַתְכַלִּי בְרֶגַע מֵיתָרַי כּוֹנַנְתִּי?

חפר זֹאת עוֹלָם לֹא תִהְיֶה וְכוֹנֵן לָנֶצַח

צלה עַל אֵיזֶה פֶרֶק עָמַדְנוּ?

חפר פֹּה, גְּבִרְתִּי,

"הָכָא אַזְלַת נַהֲרָא סִימוּתָא,

דָא הִיא אֲרַע סִיגָאָא,

הָכָא קַיְמֵת דִּי פְּרִיַּמָּא

סַבְתָּא קִרְיְתָא רָמָתָא דִּי מַלְכַיָּא".

צלה בָּאֵר לִי הַמִּלּוֹת.

חפר “הָכָא קַיְמֵת” מֵרֹאשׁ לָךְ הִגַּדְתִּי, “סִימוּתָא”

חֵפֶר אָנֹכִי, “דָּא הִיא” בֵּן בַּרְזִלַי מִפִּזָּה,

“אֲרַע סִיגָאָא” הַמִּתְחַפֵּשׂ לְהַשִּׂיג אַהֲבָתֵךְ.

“הָכָא קַיְמֵת” וְחֵפֶר הַהוּא הַמְבַקֵּשׁ יָדֵךְ,

“פְּרִיַּמָּא” הוּא עַבְדִּי גַעַל, “קִרְיְתָא רָמָתָא”

לוֹבֵשׁ מַחְלְצֹתַי “דִּי מַלְכַיָּא” לְהַתְעוֹת אֶת

הַזָּקָן עֹשֶׂה מַעֲשֵׂה־נַעֲרוֹת.

גוני מֵיתְרֵי הַכִּנּוֹר נָכֹנוּ.

צלה טוֹב, הַשְׁמִיעָה, פִי! קוֹל כְּחוֹלָה.

חפר אָדָם, הַטֵּל רוֹק בַּמְּאוּרָה וְהָכֵן מֵחָדָשׁ.

צלה עַתָּה אֲנַסֶּה אָנֹכִי.

“הָכָא אַזְלַת נַהֲרָא סִימוּתָא” מוּזָר אַתָּה לִי,

“דָּא הִיא אֲרַע סִיגָאָא” לֹא אֶתֵּן אֵמוּן בָּךְ,

“הָכָא קַיְמֵת דִי פְּרִיַּמָּא סַבְתָּא” הִשָּׁמֵר פֶּן

יִקַּח אָזְנוֹ שֶׁמֶץ מֶנְהוּ, “קִרְיְתָא רָמָתָא”

אַל תִּבְטַח הַרְבֵּה, “דִּי מַלְכַיָּא” נוֹאָשׁ

אַל תֹּאמַר.

גוני גְּבִרְתִּי, הַכֹּל עָרוּךְ.

חפר הַכֹּל מִלְּבַד הַבָּסִיס.

גוני גַּם הַבָּסִיס יָשָׁר הִנֵּהוּ

אַךְ בְּסִיס עָגוּר הַזֶה קוֹל מַבְכִּירָה.

(לעצמו) חֵי נַפְשִׁי! מִקִּנְאָה, כְתַנּוּר־בֹּעַרָה

לִבּוֹ שֶׁל זֶה הַמְהַפֵּךְ בַּחֲרֵרָתִי,

מַקְרֵא־דַרְדְּקִי עַתָּה אֶשְׁמוֹר צְעָדֶיךָ.

צלה אִם עֲדֶנָה אַשְׂמְאִילָה עוֹד עֵת אֵימִינָה.

חפר הַאֲמִינִי וּבִטְחִי בִי, הוּא אַצִיד הוּא אַיַקְם,

צלה אֱמוּנָתִי לְמוֹרִי זֹאת הִיא חוֹבָתִי

עוֹד אֶעֶרְכָה אִתְּךָ דְבַר־סֶפֶק יְצִיקֵנִי,

עַתָּה נַחְדֹּל מִזֶּה, גּוּנִי, בֹּא הֵנָּה,

וְאַתֶּם מוֹרִים אַל יָשִׂים אִישׁ אָשָׁם נַפְשִׁי

אִם מַהֲתַלּוֹת אִתְּכֶם שְׁנֵיכֶם חָמַדְתִּי.

גוני עַתָּה אֲדוֹנִי צֵאת לָשׂוּחַ תּוּכָל,

לֹא אֶתֵּן לֶקַח נַצֵחַ עַל שְׁלִשִּׁיָּה.

חפר לִפְנֵי אֲדוֹנִים קָשֶׁה אֵלֶּה מִי יַעֲמֹד!

לָכֵן אֲדוֹנִי פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּיתִי.

(לעצמו) וְאֶעֱמֹד עַל מִצְפֶּה, כִּי כְמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשִׁי

שֶׁמֻּכֵּה־אַהֲבָה הַמְּנַצֵּחַ הַזֶּה.

גוני טֶרֶם לַכִּנּוֹר יָדַיִךְ תִּשְׁלַחְנָה

מִתּוֹרַת הָאֶצְבָּעוֹת וּמִשְׁפְּטָן

רָאשֵׁי־הַיְסֹדוֹת לְפָנַיִךְ אֶעֱרוֹכָה,

וְאוֹרֵךְ בִּקְצָרָה כָּל־טַעֲמֵי־הַנְּגִינָה,

בְּאוֹפַן קַל עָרֵב וּמוֹעִיל גַּם יַחַד

אֲשֶׁר לֹא שְׁעָרוּהוּ הַמּוֹרִים לְפָנַי,

כָּרָשׁוּם בָּזֶה בְּאוֹתִיּוֹת מְאִירוֹת.

צלה טַעֲמֵי הַנְּגִינָה כְּבָר דַּעַת לָמַדְתִּי.

גוני אַךְ קִרְאִי־נָא טַעֲמֵי הַגַּמָּה לְגוּנִי.

(קוראה) “גַּמָּה” אָנֹכִי לְעֶרְכֵי הַקּוֹלוֹת אֶבֶן פִּנָּה

(א) “רֶה” בְּעַד אַהֲבַת גּוּנִי אוֹתָךְ אַפְגִּיעַ

(ב) “מִי” צִלָּה עַטְּרִיהוּ רָצוֹן כַּצִּנָּה

(ג) “פַה” רְאִי אֵשׁ אַהֲבָתוֹ שָׁמַיִם יַצִּיעַ

(ד) “סָל רֶה” אֶחָד הַמַּפְתֵּחַ שְׁתַּיִם זוּ שָׁמַעְתִּי

(ה) “לַא מִי” רַחֲמִי־נָא. תַּסְתִּירִי פָּנַיִךְ וָמַתִּי."

הַלָּזֶה גַמָּה תִקְרָאֵהוּ? פִּגּוּל הוּא תֶּבֶל.

טוֹבִים לִי אֹפַנִּים קְדֻמִים, וְלֹא אָמִיר

כְּלָלִים סְלוּלִים בְּהַמְצָאוֹת עַתִּיקוֹת.

(נכנס משׁרת)

המשׁרת שָׂרָתִי עֲזוֹב סְפָרַיִךְ צִוָּה אָבִיךְ,

חֲדַר־אֲחוֹתֵךְ לְפָאֵר עֶזְרָתֵךְ לוֹ דְרוּשָׁה,

כִּי מָחָר חַג כְּלוּלוֹתֶיהָ יָדַעַתְּ.

צלה שָׁלוֹם, מוֹרִים נִכְבָּדִים, הֲלֹא צֻוֵּיתִי.

חפר כֵּן גְּבִרְתִּי, הִשָּׁאֵר פֹּה מַה לִי נְסִבָּה!

גוני וְלִי נְסִבָּה עַל קַנְקַן מוֹרֶה זֶה לִתְהוֹת,

בְּאַהֲבָה הוּא, כֵּן פָּנָיו יָעִידוּ, אֲדַמֶּה

אַךְ אִם צִלָּה הִיא אֶת עֶרְכָּה כֹּה תַּשְׁפִּיל

עַל כָּל שֹׁגֶה וּמַשְׁגֶּה שְׂאֵת עֵינֶיהָ,

בִּבְחִירֵךְ שְׂמָחִי, כַּפַּי אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן

אִם יָבוֹא יוֹם אֶרְאֶה אוֹתָךְ לְדֵרָאוֹן.

חזיוֹן ב    🔗

פדבה, לפני בית צלפחד, נכנסים, צלפחד, גמר, געל, חגלה, צלה חפר ועוד

אחרים, ומשׁרתים

צלפחד (אל געל) אֲדוֹנִי חֵפֶר, יוֹם קִוִּינוּ הִנֵּה בָּא,

הוּא יוֹם־חֲתוּנַת בִּתִּי חָגְלָה עִם פֶּרֶץ.

וּמֵחֲתַן־דְּנַן עַד כֹּה אֵין קוֹל, אֵין קֶשֶׁב,

מַה יֹּאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת? אֵיךְ נִהְיֶה לִשְׂחוֹק!

כִּי נִפְקַד הֶחָתָן, וְהוּכַן הַכֹּהֵן

לְסַדֵּר הַחֻפָּה וּבִרְכוֹת הַנִּשּׂוּאִין!

לְבִשְׁתֵּנוּ זֶה, חֵפֶר, מַה תַּעֲנֶה אַתָּה.

חגלה לִי, לִי בֹשֶׁת הַפָּנִים, כִּי נֶאֱלַצְתִּי,

לָתֵת אֶת יָדִי, לַמְרוֹת חֵפֶץ לְבָבִי,

אֶל אִישׁ־שִׁגָּעוֹן, קָשֶׁה וְרַע־מַעֲלָלִים,

פַּחַז לְאָרֵשׂ בְּתוּלָה, לְמָהֳרֶנָּה מָתוּן,

מֵרֹאשׁ הֲלֹא אָמַרְתִּי, הֱיוֹת בּוֹ רוּחַ עִוְעִים,

כֹּסֶה בִקְשִׁי־עָרְפּוֹ, מְרֵרוֹת הֲתֻלָיו,

לְמַעַן, עָלֵז, טוֹב־לֵב, עָלָיו יֹאמֵרוּ

עִם אֶלֶף יִתְחַתֵּן, יִקְרָא יוֹם מוֹעֵד

יָכִין הָאֲרוּחָה, וִימַנֶּה הַקְּרוּאִים,

בְּפִיו הוּא יִתְחַתֵּן, לָקַחַת בַּל עִמּוֹ.

אֵיךְ עַל עֲנִיָּה חָגְלָה בְאֶצְבַּע יִרְזֹמוּ:

"רְאוּ אֵשֶׁת פֶּרֶץ מְטֹרָף חֲסַר־הַדַּעַת

אִם יוֹאֶל יָבוֹא פְּרוֹשׂ כְּנָפָיו עָלֶיהָ".

געל הֵרָגְעִי חָגְלָה עֲדִינָה, גַּם אַתָּה צְלָפְחָד

חֵי נַפְשִׁי, לְבַב־פֶּרֶץ אַךְ טוֹב סֶלָּה,

וּמִי יוֹדֵעַ מָה אָסוֹן קָרָהוּ.

אַף כִּי קָשֶׁה הוּא, חָכָם לִבּוֹ יְדַעְתִּיו

אַף כִּי לָצוֹן אִתּוֹ, אַךְ תָּם וְיָשָׁר הוּא.

חגלה אַף עַל כָּל־אֵלֶּה מִי יִתֵּן לֹא יְדַעְתִּיו!

(יוצאה בבכי, אחריה צלה ורעותיהן)

צלפחד בִּכְיֵךְ זֶה לֹא בְכִיָּה שֶׁל־חִנָּם,

חֶרְפָּה כָזֹאת גַּם לֵב־קְדוֹשִׁים שָׁבָרָה

מַה־גַּם לֵב נִגְרָשׁ וְזֹעֵף כִּלְבָבֵךְ.

(נכנס ציבא)

ציבא אֲדוֹנִי אֲדוֹנִי! חֲדָשׁוֹת, חֲדָשׁוֹת נוֹשָׁנוֹת לֹא

שָׁמְעָה אֹזֶן עַד כֹּה.

צלפחד חֲדָשׁוֹת נוֹשָׁנוֹת שְׁנֵי הֲפָכִים!

ציבא הַאִם לֹא חֲדָשָׁה הִיא, פֶּרֶץ כִּי יָבוֹא?

צלפחד הִנֵּה הוּא בָא? (עבר).

ציבא לֹא אֲדוֹנִי.

צלפחד וּמֶה, אִם כֵּן?

ציבא הִנֵּה הוּא בָא. (הוֹה).

צלפחד מָתַי יִהְיֶה פֹּה?

ציבא בְּעָמְדוֹ עַל עֶמְדָּתִי, וְעֵינֵיכֶם עֵינָיו תִּרְאֶינָה.

געל חֲדָשׁוֹתֶיךָ הַנּוֹשָׁנוֹת מָה הֵנָּה?

ציבא אֲבָל, פֶּרֶץ הוּא בָא לָבוּשׁ כּוֹבַע חָדָשׁ וּמְעִיל

יָשָׁן, בְּלָאוֹת מִכְנְסַיִם בַּשְּׁלִשִׁית חִדְּשׁוּ פְנֵיהֶם,

נְעָלִים מְטֻלָּאִים עַל רַגְלָיו, הָאֶחָד רָכוּס לוֹ

כַפְתֹּרִים, וְהַשֵּׁנִי צָמִיד־פָּתִיל, חֶרֶב יְשָׁנָהּ

הֶעֶלְתָה חֲלוּדָה צְמוּדָה לוֹ עַל יְרֵכוֹ, שְׁנֵי פִיוֹתָיו

מְפֻצָּמוֹת; וְרוֹכֵב הוּא עַל סוּס קִטַּע בְּרַגְלוֹ,

מְזֻיָּן בְּאֻכָּף אֲכָלָהוּ עָשׁ, וּסְמוּכִיוֹת

מֵחֹמֶר אֵין לוֹ דְמוּת; נוֹסַף עַל כָּל־אֵלֶה, סוּסוֹ

אָחוּז מַחֲלַת־הַשְּׁקֵדִים. בַּעַל חֲטָטִין וְכָל מַרְעִין

בִּישִׁין, מוּצָק מִצְפַרְדֵּעַ, מֻכֶּה־שְׁחִין, מְלֻפָּף

יַלֶּפֶת, רָר פִּיו אֶת רִירוֹ, נוֹפֵל־יְרֵכוֹ, כָּבוּל

בְּרַגְלָיו הַקּוֹדְמוֹת, רֶסֶן לוֹ עַל לֶחְיוֹ הָאֶחָד,

מוֹשְׁכוֹתָיו מֵעוֹר כֶּשֶׂב קְרוּעוֹת לִקְרָעִים מֵרֹב־

עֲבוֹדָה שֶׁעֻבַּד בָּם לַעֲצוֹר אוֹתוֹ מֵהִכָּשֵׁל,

וְחָגוּר חֲגוּרָה מְשֻׁשַּׁת הַטְּלַאִים, תְּפוּרָה בְּחוּטֵי

הַסַּקָּאִים.

צלפחד מִי וָמִי הַהֹלְכִים אִתּוֹ?

ציבא נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ כְּמוֹ סוּסָתוֹ הָדוּר בְּסוּתֹה,

פֻּזְמְקִי שֶׁל בַּד עַל שׁוֹקוֹ הָאֶחָד, וְאַמְפְּלָאָה

שֶׁל לְבַד עַל הַשֵּׁנִי, חָגוּר בִּפְתִיל צָבוּעַ

אָדוֹם וְיָרוֹק, חָבוּשׁ כּוֹבַע יָשָׁן שֶׁפִּסַּת־נְיָר

תְּחוּבָה בוֹ תַּחַת נוֹצָה, דְּמוּתוֹ דְּמוּת קֶטֶב

מְרִירִי, לֹא תִפְאֶרֶת־אָדָם לוֹ.

געל עֲשׂוֹת זָר מַעֲשֵׂהוּ, רוּחַ זָרָה תִּתְקְפֵהוּ,

אַךְ מִנְהָגוֹ פְעָמִים בָּחוֹר בִּגְדֵי עִדִּים.

צלפחד יָבוֹא כְמוֹ שֶׁיָּבוֹא, אֲנִי לִקְרָאתוֹ אֶשְׂמָחָה.

ציבא לֹא אֲדוֹנִי, הוּא אֵינֶנוּ בָא.

צלפחד הֲלֹא הִגַּדְתָּ שֶׁבָּא.

ציבא מִי? שֶׁפֶּרֶץ בָּא? לֹא אֲדוֹנִי, שֶׁסוּסוֹ בָּא,

הִגַּדְתִּי וּפֶרֶץ עַל גַּבָּיו.

צלפחד וְלֹא אֶחָד הוּא?

ציבא לֹא, חֵי פַרְעֹה נְכֹה

הֵא לָכֶם קְשִׂיטָה

אִם לֹא סוּס וְרוֹכְבוֹ,

רַק אֶחָד בִּסְפָר

וְיוֹתֵר בְּמִסְפָּר.

(נכנס פרץ והדד)

פרץ אַלּוּפַי רֵעַי, אַיֵכֶם? הַאֵין אִישׁ בַּבָּיִת?

צלפחד בּוֹאֲךָ לְשָׁלוֹם אֲדוֹנִי.

פרץ אַךְ לֹא שָׁלֵם בָּאתִי.

צלפחד שֶׁבֶר־יָד אוֹ רֶגֶל הֲלֹא בְךָ לֹא נִרְאֶה.

געל לֹא דִמִּיתִיךְ תָבוֹא בַּעֲדָיִם כָּאֵלֶּה.

פרץ הֲטוֹב טוֹב, לוּ כְשׁוֹאָה עָלִיתִי אֲלֵיכֶם

אֵיפֹה חָגָא, כַּלָּתִי אֲהוּבַת נַפְשִׁי?

וְאַתָּה אָבִי הֲשָׁלוֹם? מַה־זֶּה סָר רוּחֲכֶם?

מַדּוּעַ כֻּלְּכֶם תִּתְרָאוּ, תַּהְכְּרוּ לִי?

כְּמוֹ מִפְלֶצֶת אֲיוּמָה, זְנָב הַכִּימָה

אוֹ אֶחָד מִפִּלְאֵי־תֵבֵל לוּ רְאִיתֶם!

צלפחד הֵן זֶה יוֹם כְּלוּלוֹתֶיךָ הֲלֹא יָדַעְתָּ,

וּמְאֹד הִתְעַצַּבְנוּ כִּי בֹא אֵחַרְתָּ,

וְעַתָּה כְהֵלֶךְ כִּי בָאתָ נוֹסִיף עַצֶּבֶת,

הָסֵר מֵעָלֶיךָ בְּגָדֶיךָ אֵלֶּה

הַכֹּסִים קָלוֹן וִישִׂימוּךְ לְרַאֲוָה,

וְהֹפְכִים לְאֵבֶל וְיָגוֹן יוֹם שִׂמְחָתֵנוּ.

געל לְשַׁחֵר רַעֲיָתְךָ, הַסִּבָּה הַגִּידָה,

שֶׁזֶּה זְמַן־כַּבִּיר מִבֹּא עֲצָרַתְךָ,

וּמוּזָר אֶל עַצְמְךָ הֵנָּה הֱבִיאָתְךָ.

פרץ יֶאֶרְכוּ הַדְּבָרִים וְתִיגַע אֹזֶן מִשְּׁמוֹעַ,

תְּנוּ תוֹדָה לְאֵל, כִּי בָאתִי הַפַּעַם,

וּמַדּוּעַ עַד בּוֹשׁ כֹּה הִתְמַהְמָהְתִּי

בְּעֵת רְוָחָהּ צִדְקִי לִפְנֵיכֶם אַגִּישָׁה

וַהֲשִׁכֹּתִי רוּחֲכֶם מִמֶּנִּי, אֲקַוֶּה,

חָגָא אַיֶּהָ? פְּרִידָתָהּ עָלַי קָשָׁה,

הַבֹּקֶר יִפְנֶה, וְעֵת בַּהֵיכַל הָיִינוּ.

צלפחד בְּבִגְדֵי־בוּז אֵלֶּה פְּנֵי כַלָּתְךָ הֲתִרְאֶה!

לֵךְ אֶל חַדְרִי וְהַחֲלֵף אֶת מַחְלְצֹתַי.

פרץ אוֹדְךָ אֲדוֹנִי, בְּאֵלֶּה אֵרָאֶה פָנֶיהָ.

צלפחד הֲגַם אֶל חֻפָּתְךָ בָּאֵלֶּה תְבִיאֶנָּה?

פרץ חָתָן כְּמוֹ שֶׁהוּא, דְּבָרֶיךָ אַךְ לְמוֹתָר,

אֶל עַצְמִי תִנָּשֵׂא, לֹא אֶל שַׂלְמָתִי לְעוֹרִי,

לוּ מַדֵּי נַפְשִׁי בִי, כְּמוֹ מִדּוֹתַי אֵלֶּה,

הֵיטֵב כְּחֶפְצָהּ וְרוּחָהּ לוּ יָכֹלְתִּי,

מַה־טּוֹב הָיָה לְחָגָא וְעוֹד יוֹתֵר לִי,

מַה נּוֹאַלְתִּי שְׁעוֹת אִתְּךָ בְּדִבְרֵי־שֶׁקֶר,

עֵת אֶת פְּנֵי־כַלָּתִי עָלַי לְשַׁחֵר

וְלַחֲתוֹם אַהֲבָתִי בְּאַחַת מִנְּשִׁיקֹתָי. (יוצא)

געל דָּבָר לָאַט עִמּוֹ, עִדִּים כִּי עָטָה,

בְּכָל יְכָלְתֵּנוּ פַּתּוֹת אוֹתוֹ נַחְתּוֹרָה

לָשׂוּם בִּגְדֵי־כָבוֹד בֵּיתָה־אֵל בְּלֶכְתּוֹ.

צלפחד אֵלְכָה אַחֲרָיו, דְּבַר־מָה יִקָּרֶה אֶרְאֶה.

(יוצאים צלפחד, גמר והמשׁרתים)

געל (אל חפר) אוֹ אָז נַשְׂכִּיל אִם רְצוֹן אָבִיהָ יְחֻבַּר

אֶל אַהֲבָתָהּ הִיא תָּשִׁיב אֶל חֵיקֶךָ,

לְהוֹצִיא דָבָר לְפֹעַל אִישׁ עִתִּי אֶמְצָאָה,

– מִי וְאֵיזֶה הוּא, לֹא יִתֵּן אַף לֹא יוֹסִיף –

אוֹתוֹ כְלִי־חֵפֶץ אָשִׂים לְמַטָּרָתֵנוּ,

הוּא יִהְיֶה לְךָ לְאָב, בַּרְזִלַּי יִקָּרֵא,

עַל מֹהַר הִבְטַחְתָּ עוֹד יָשִׂים נוֹסָפוֹת,

מִפְּרִי־תִקְוָתְךָ תִּשְׂבַּע שֹׁקֵט וּשְׁלֵיו,

אֶת צִלָּה יִתֵּן לְךָ צְלָפְחָד בְּחֵפֶץ־לֵב.

חפר לוּלֵא הַמּוֹרֶה אֶת עִקְבֹתֶיהָ יִשְׁמֹר,

טוֹב אֲשֶׁר יָפֶה לוּ חֶרֶשׁ אֵרַשְׂתִּיהָ,

דָּבָר שֶׁכְּבָר נַעֲשֶׂה, אֵין עוֹד לַהֲשִׁיבוֹ

טוּבִי בְיָד אוֹחַז נֶגְדָּה־נָּא לְשׁוֹרְרָי.

געל אֲשֶׁר אֶחֱזֶה אָנִי, לֹא בָרַעַשׁ אֲדוֹנִי,

לְאַט לְאַט אֶל מַטָּרָתֵנוּ עֲלוֹת נַעְפִּילָה,

וְתָעֹז יָדֵנוּ עַל גֹּמֶר לְבֶן־זָקָן

עַל נְמוּאֵלִי בּוֹדֵק גִּנְזֵי־נִסְתָּרוֹת,

וְעַל הַמְנַגֵּן בַּעַל יְסוּרִים־שֶׁל־אַהֲבָה,

לְמַעַן אֲדוֹנִי דָבָר מֶנִּי לֹא יִקֶשׁ.

(גֹמר שׁב)

אֲדוֹנִי גֹמֶר, מִבֵּית־הַתְּפִלָּה בוֹאֶךָ?

גמר שְׂבַע־עֹנֶג כְּרוּץ נַעַר מִבֵּית־הַסֵּפֶר.

געל הֲגַם הֵמָּה, הַכַּלָּה עִם חֲתָנָהּ, בָּאִים?

גמר אַף גַּם הַכַּלָּה עִם חֲתָנָהּ חֲתַן־דָּמִים,

בְּאַף הַבְּתוּלָה שָׂם חַחִים תַּחַת נְזָמִים.

געל הֲמִמֶּנָּה עוֹד יוֹסִיף יַרְשִׁיעַ הָאִישׁ?

גמר לֹא אִישׁ הוּא, אַךְ שָׂעִיר, שֵׁד מִשַּׁחַת.

געל וָהִיא לֹא אִשָּׁה, אַךְ שֵׁדָה מִתֹּפֶת.

גמר אַךְ שֵׂיָה הִיא יוֹנָה פוֹתָה לְעֻמָּתוֹ,

בֶּאֱמוּנָה, אֲדוֹנִי חֵפֶר, כִּשְׁאוֹל אוֹתָהּ

הַכֹּהֵן, אִם לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה תַּחְפֹּץ,

“חֵי גוֹג וּמָגוֹג” קָפַץ וְנִשְׁבַּע בְּקוֹל רָם,

עַד כִּי נִרְעַשׁ וְנִפְחַד הִפִּיל הַכֹּהֵן

סִפְרוֹ מִיָּדוֹ, וַיְהִי אַךְ לַהֲרִימוֹ

שָׁלַח יָדוֹ, וַיִדְחָפֵהוּ הֶחָתָן

בְּכָל־כֹּחוֹ, עַד כִּי כֹהֵן עַל סֵפֶר

סֵפֶר עַל כֹּהֵן רֻטָּשׁוּ "עַתָּה קָחֶנּוּ

אִם עוֹד בּוֹ חֶפְצֶךָ" צָעַק בְּקוֹל אַדִּיר.

געל הַנַּעֲרָה מֶה עָנָתָה, בְּקוּם הַכֹּהֵן?

גמר נִבְהָלָה וְנִדְהָמָה מִדַּהֲרֹתָיו

וּשְׁאוֹנוֹ, כְּמוֹ אֶל מִצִנִּים יִקָּחֻהוּ,

סֵדֶר־הַנִּשּׂוּאִין כְּנָהוּג, אַחֲרֵי כָלָה,

לָקַח כּוֹס יַיִן וַיַגֵּר אֶל פִּיהוּ

וַיִקְרָא “הָהּ לְחַיִּים!” כְּאִלּוּ אֶל הַחוֹף,

מֵאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר עַתָּה בָא

וְיַחַד עִם מֵרֵעָיו יַיִן וְשֵׁכָר יִסְבָּא,

גַּם מֵהָעֲנָבִים צָבָט, תּוֹכָם מָצָה

וּקְלִפָּתָם זָרַק אֶל פְּנֵי הַסֶּגֶן

כְּאִלּוּ חָפַץ לִשְׁבּוֹר רַעֲבוֹן זְקָנוֹ הַדַּק,

אַחַר, בֵּין זְרֹעֹתָיו חָטַף הַכַּלָּה

וַיִּשָּׁקֶנָּה, עַד לְקוֹל צָלְלוּ שְׂפָתָיו

רָעֲשׁוּ הַסִּפִּים, וּבוֹשִׁים וְנִכְלָמִים

אֲנִי וְכָל הַקָּהָל מִשָּׁמָּה נִדְחָפְנוּ,

אַפִּרְיוֹן פָּרוּעַ כָּזֶה לֹא נִהְיָה,

שְׁמַע, הִנֵּה הַנּוֹגְנִים זְמִירוֹת יִתֵּנוּ.

(מקהלת נוגנים)

(נכנסים, פרץ, חגלה, צלה, צלפחד, גוני, הדד וכל התהלוכה)

פרץ אַלּוּפַי רֵעַי, בְּעַד טָרְחֲכֶם תּוֹדָה אֶגְמֹל,

לְמִשְׁתֵּה־הַחֲתוּנָה, רַב־תְּכוּנָה הִרְבֵּיתֶם

יָדַעְתִּי, וְאִתִּי אֱכוֹל בַּצָּהֳרַיִם תְּדַמּוּ,

לֹא כֵן, עֲסָקַי אֶל אַרְצִי יַבְהִילוּנִי

לְהִפָּטֵר מִכֶּם שַׁלְּחוּנִי, בָרְכוּנִי.

צלפחד הוֹאֶל־נָא עַד פְּנוֹת הַיּוֹם עֲמֹד.

פרץ טֶרֶם פָּנָה יוֹם, פְּנוֹת לָלֶכֶת אֲנִי נֶאֱלָץ,

אַל תִּתְמָהוּ, לוּ חֶפְצִי בְבֵיתִי יְדַעְתֶּם,

עֲמוֹד פֹּה אַף רֶגַע הַפְצַר בִּי תֶחְדָּלוּ,

וְאַתֶּם רֵעַי, לָכֶם תּוֹדָה אֶתֵּנָה,

אֲשֶׁר אֵיךְ בְּיַד רַעְיָה עֲדִינָה זֹאת

אֶת רוּחִי הִפְקַדְתִּי בְּעֵינֵיכֶם רְאִיתֶם.

שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים, הֱיוּ שָׁלוֹם כֻּלְּכֶם,

גַּם לִשְׁמִי וְזִכְרִי כּוֹס בְּרָכוֹת תִּשָׂאוּ,

חֲפָצַי אוֹתִי לָשׁוּשׁ אִתְּכֶם יִכְלָאוּ.

געל לְמַעֲנֵנוּ עֲשֵׂה־נָא שְׁבָה עַד כְּלוֹת הָאֲרוּחָה.

פרץ לֹא אוּכַל עֲשׂהוּ.

גמר אִם לֹא לְמַעֲנִי תַעַשׂ.

פרץ דָּבָר לֹא יִתָּכֵן.

חגלה הֲלֹא לְמַעֲנִי תַעַשׂ.

פרץ מְאֹד לִי יִנְעָם.

חגלה הֲיִנְעַם לְךָ לְהִשָּׁאֵר.

פרץ בַּקָּשָׁתֵךְ אֶת עָמְדִי, מְאֹד לִי נָעֵמָה

אַךְ בְּכָל־הַפְצָרָתֵךְ לֹא אוּכַל עֲשׂה.

חגלה אִם אָהֹב אֲהַבְתָּנִי, כַּתֵּר לִי זְעֵיר.

פרץ הֲדַד, רְתוֹם הָרֶכֶשׁ.

הדד נְכוֹנִים אֲדוֹנִי, הַשְּׂעוֹרִים אָכְלוּ הַסּוּסִים.

חגלה אִם כֵּן אֵיפוֹא,

כֹּל תּוּכַל עֲשֵׂה, אָנֹכִי לֹא אֵלֵכָה,

גַּם הַיּוֹם גַּם מָחָר, גַּם כָּל עוֹד אֵין נַפְשִׁי,

רְאֵה הַפֶּתַח פָּתוּחַ, שָׁם שִׂים דֶּרֶךְ

לְכַתֵּת רַגְלֶיךָ כָּל־עוֹד נְעָלֶיךָ יִצְלָחוּ,

וַאֲנִי עַד לֹא אֹבֶה מִזֶה לֹא אָמוּשׁ,

הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל הוֹלְלוֹת רִשְׁעָתֶךָ,

הֵא דַּרְכְּךָ, וְדַע אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ.

פרץ הֵרָגְעִי נָא חָגָא, אַל בַּחֲמָתֵךְ.

חגלה קִצְפִּי וַחֲמָתִי מַה־זֶּה יַפְחִידֶךָ?

אָבִי הֱיֵה בָטוּחַ, אֶת חֶפְצִי יַשְׁלִים.

גמר הֶאָח אֲדוֹנִי, הַקֶּמַח יַעֲשֶׂה צֶמַח!

חגלה חוּשׁוּ אֲדוֹנַי אֶל מִשְׁתֵּה־הַחֲתוּנָה,

אֲמֻלָּה, אֻמְלָלָה, אֵשֶׁת־פְּתַיּוּת אֵין־לֵב

הַחֲזֵק כֵּן דִּגְלָה לֹא תֵדַע מוּל בַּעַל.

פרץ מַלְּאוֹת פְּקֻדָּתֵךְ חָגָא כֻּלָּם נְכוֹנִים,

כַּאֲשֶׁר צִוְּתָה עֲשׂוּ כֹּל עֹמְדֵי עָלֶיהָ,

לְכוּ סָעֲדוּ לְבַבְכֶם, שִׂמְחוּ עָלֹזוּ,

שְׁתוּ־יַיִן, מִסְכוּ שֵׁכָר עַל בְּתוּלֶיהָ,

הִתְגֹּעֲשׁוּ וָהֹלּוּ אוֹ הִצָּלֵבוּ,

אֲבָל חָגָא הִיא, אִתִּי תָשִׂים פְּעָמֶיהָ,

אַל אֵימָה תְזָרוּ, תִּרְגְּשׁוּ תִרְגָּזוּ,

הִיא אֲחֻזָּתִי, הִיא טִירָתִי, הִיא בֵיתִי

כְּלֵי בֵיתִי הִיא לִי, שָׂדִי גָרְנִי וְיִקְבִי

סוּסִי, שׁוֹרִי אוֹ כָל־כִּי־הוּא־זֶה אֲשֶׁר לִי

פֹּה הִיא נִצֶּבֶת, גַּעַת בָּהּ מִי יָזִיד!

נַחַת זְרוֹעִי יִרְאֶה בַּעֲבִי־גַבֵּהוּ

כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר יִגְדֹּר דַּרְכִּי בְּפַדֻּבָּה,

הֲדַד, הָרֵק זֵינֶיךָ, שׁוֹדְדִים עָלֵינוּ,

הַצִּילָה גְּבִרְתְּךָ אִם אִישׁ־חַיִל אַתָּה,

אַל תִּירְאִי יָפָתִי, אִישׁ בָּךְ לֹא יִגָּע

נֶגְדָּהּ־נָא לִרְבָבָה, מָגֵן לָךְ אֶהְיֶה.

(יוצאים פרץ חגלה והדד)

צלפחד יֵלְכוּ לָמוֹ, גַּם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

גמר לוּלֹא מִהֲרוּ לֶכֶת בִּשְׂחוֹק לֹא עָצָרְתִּי.

חפר מַה תֹּאמְרִי אַתְּ לַאֲחוֹתֵךְ, שָׂרָתִי?

צלה מִתְהוֹלֶלֶת, אֶל הוֹלֵל כָּמוֹהָ הֻלָּלָה.

גמר בֶּאֱמוּנָה, מֵרוּחָהּ הִיא עָלָיו אָצָלָהּ.

צלפחד שְׁכֵנַי וְרֵעַי, בְּשַׁגָּם מֶנּוּ נִפְקָדוּ,

אַדִּירֵי־הַשִּׂמְחָה, מִכָּל זְנֵי־מְגָדִים

שֻׁלְחָנֵנוּ בַל יֶחְסַר הַמָּזֶג,

אֶל מוֹשַׁב־הֶחָתָן, אַתָּה חֵפֶר שֵׁבָה,

וְצִלָּה, בַּחֲדַר־אֲחוֹתָהּ תָּשִׂים מִשְׁכָּנָהּ.

געל הֲכִי בַעֲבוֹדַת־כַּלָּה תִּתְרַגֵּל צִלָּה?

צלפחד כֵּן, אַלּוּף חֵפֶר, אֲדוֹנַי, הָבָה נֵלֵכָה.

 

מחזה רביעי    🔗

חזיון א.    🔗

בית השדה אשׁר לפרץ. נכנס הדד.

הדד הוֹי סוּסִים נִרְפִּים, אֲדוֹנִים זְדוֹנִים וּדְרָכִים

עֲקַלְקַלּוֹת! הֲנִמְצָא אִישׁ לֻקֶּה כָמֹנִי הַיּוֹם

הַזֶה? הֲנִמְצָּא אִישׁ מְלֻכְלָךּ כָּמֹנִי? אוֹ

הַנִמְצָּא אִישׁ עָיֵף וְיָגֵעֶ כָּמֹנִי? בְּמַלְאֲכוּת

הָאָדוֹן וְהַגְּבִירָה שֻׁלַּחְתִּי הֵנָּה לִנְפוֹחַ בְּאֵשׁ

פֶּחָם לִפְנֵי בּוֹאָם, לַעֲשׂוֹת לָהֶם מְדוּרָה

לְהִתְחַמֵּם בָּהּ, בְּאָשְׁרִי, כִּי סִיר נַנָּס אָנֹכִי

וְרֹאשִׁי קַל לְהִתְלַהֵב, לוּלֵי זֹאת, כְּבָר נִקְפְּאוּ

שִׂפְתֹתַי אֶל הַשִּׁנַּיִם, לְשׁוֹנִי לְחִכִּי דָבֵקָה,

וְלִבִּי נִרְזַב תּוֹךְ מֵעַי, טֶרֶם זָכִיתִי לְהַחֲלִיץ

עַצְמֹתַי לִפְנֵי הָאָח הַזֶּה, עַתָּה אֶפַּח

בְּהָרְצָפִים וְחַם לִי, מִפְּנֵי קוֹר כָּזֶה לֹא יַעֲמֹד

אַף יְלִיד־הָעֲנָקִים, הוֹי יֹקְטָן, קְרָב!

יקטן מִי זֶה קוֹרֵא מִקּוֹר?

הדד נְצִיב־קֶרַח, וְאִם לֹא תַאֲמִין, תּוּכַל לַעֲבוֹר

עָלַי מִשִׁכְמִי עַד עֲקֵבַי בִּמְעוּף רֶגַע, כְּאִלּוּ

מֵרֹאשִׁי עַד עָרְפִּי עָשִׁיתָ הַדֶּרֶךְ, אֵשׁ!

יָקְטָן אֲהוּבִי!

יקטן הֲיָבוֹא הָאָדוֹן וְאִשְׁתּוֹ?

הדד יָבוֹא, עַל כֵן שִׂים אֵשׁ, רַק אֵשׁ וּמַיִם

לֹא תָשִׂים.

יקטן הֶאָמְנָם אֲרוּרָה נִלְהָבָה הִיא כַּאֲשֶׁר אֹמְרִים

עָלֶיהָ.

הדד מִלְּפָנִים הָיָתָה, הַקֶּרַח הַנּוֹרָא טֶרֶם הָיָה,

הֲלֹא יָדַעְתָּ מַחְמַדִּי שֶׁהַחֹרֶף יִכְבּוֹשׁ מֵאִישׁ

עַד אִשָּׁה וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכֵן הִכְנִיעַ הַקּוֹר

אֶת אֲדוֹנִי הַיָּשָׁן אֶת גְּבִרְתִּי הַחֲדָשָׁה

וְאוֹתִי אֲנִי חֲבֵרֶךָ.

יקטן פֶּתִי בֶן שְׁלשָׁה טְפָחִים, לֹא חָבֵר אָנֹכִי

לִבְהֵמָה כָמֹךָ.

הדד הֲרַק שְׁלשָׁה טְפָחִים קוֹמָתִי? הֵן קַרְנְךָ

אַמָּה בָאֹרֶךְ, וְלֹא קָטוֹן אָנֹכִי מִמֶּנּוּ, אַחַת

מִשְׁתֵּי אֵלֶּה, אוֹ תַאֲחִיז הַמְּדוּרָה אוֹ

אֶתְאוֹנֵן עָלֶיךָ בְּאָזְנֵי הַגְּבִירָה, וְיָדַעְתָּ אֶת

יָדָהּ הַחֲזָקָה כִּי תָבוֹא הֵנָּה מְהֵרָה. וְהָיָה

לְךָ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ בַּקָּרָה, תַּחַת אֲשֶׁר

הִתְרַפִּיתָ בַּעֲבוֹדָתְךָ הַבּוֹעֵרָה.

יקטן אַחֲלַי הֲדַד מַחֲמַדִּי, סַפֵּר־נָא לִי, מָה חֲדָשָׁה

נַעֲשָׂה בַתֵּבֵל.

הדד אַךְ עוֹלָם שֶׁל קוֹר בְּכָל עֲבוֹדָה מִלְּבַד

בַּעֲבוֹדָתְךָ, עַל כֵּן עֲשֵׂה אוּר, שְׁמוֹר תַּפְקִידְךָ

וְהָיָה לְךָ תַּפְקִידֶךָ, כִּי הָאָדוֹן וְהַגְּבִירָה

כִּמְעַט גָּוָעוּ מִקּוֹר וָקֶרַח.

יקטן הַבְּעֵרָה לְלַהַב יָצָאָה, עַל כֵּן מַחְמַדִּי הֲדַד,

סַפֵּר הַחֲדָשׁותֹ.

הדד (משורר) “הֵידָד, פּוּרָה, הֵידָד”, כָּל הָאָרֶץ מְלֵאָה

חֲדָשׁוֹת כְּטַל עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

יקטן כְּנִקְלֶה מָלְאוּ עַצְמֹתֶיךָ.

הדד עַצְּמֹתַי מָלְאוּ קוֹר, עַל כֵּן עֲשֵׂה אֵשׁ, אַיֵה

שַׂר הָאוֹפִים, הַנְכוֹנָה הָאֲרוּחָה; הַאִם

כִּבְּדוּ הַבַּיִת, פִּזְרוּ אַגְמֹן, טִאטְאוּ קוּרֵי־

הָעַכָּבִישׁ, הַאִם לָבְשׁוּ הַמְּשָׁרְתִים פַּטְשֵׁיהֶם

הַחֲדָשִׁים וּפֻזְמְקָאוֹתֵיהֶם הַלְּבָנוֹת, וּבַעֲלֵי

הַפְּקֻדּוֹת הֲלָבְשׁוּ בִגְדֵי יוֹם טוֹב, הֲשָׁטְפוּ

הַצִּנְצָנוֹת, מֵרְקוּ הַכַּדִּים וְרָבְדוּ הַמַרְבַדִּים,

וְאִם עָרוּךְ כָּל־דָּבָר בְּמִשְׁטָר?

יקטן הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל, עַל כֵּן הָבָה חֲדָשֹׁתֶיךָ.

הדד רֵאשִׁית דַּע לְךָ, כִּי סוּסִי עָיֵף, הָאָדוֹן

וְהַגְּבִירָה נָפְלוּ מֵהָרֶכֶב.

יקטן אֵיךְ?!

הדד צָנְחוּ מֵהַמַּרְדַּעַת לְטִיט־חוּצוֹת, וּבָזֶה תָּלוּי

הַסִּפּוּר.

יקטן אָנָּא סַפֶּר־נָא לִי.

הדד הַטֵּה אָזְנֶךָ.

יקטן הִנֵּה לְפָנֶיךָ, פֹּה. (מטה אזנו אליו)

הדד שָׁם. (מטפחהו על אזנו)

יקטן אֲנִי מַרְגִּישׁ בְּחוּשׁ אֶת סִפּוּרְךָ מְבְּלִי שְׁמוֹעַ

דָּבָר.

הדד עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּשְׁלִים סִפּוּר־מוּחֲשִׁי, דָּפַקְתִּי

עַל אָזְנְךָ לְהָעִיר אוֹתוֹ לִשְׁמוֹעַ, עַתָּה אָחֵל

סִפּוּרִי, רֵאשִׁית, יָרֹד יָרַדְנוּ מֵהַר חֹרֶב, אֲדוֹנִי

רָכַב אֲחוֹרֵי הַגְּבִירָה.

יקטן שְׁנֵיהֶם עַל סוּס אֶחָד?

הדד וּמַה מִנְּךָ יַהֲלֹךְ?

יקטן סוּס.

הדד עַתָּה סַפֵּר אַתָּה, לוּלֵי הִפְרַעְתָּ אֶת דְּבָרַי,

כִּי אָז סִפַּרְתִּי לְךָ, אֵיךְ נָפַל הַסּוּס וְהִיא

תַחְתָּיו, וְשָׁמַעְתָּ אֵיךְ נָפְלָה בְטִיט־יָוֵן, אֵיךְ

טִנְּפָה בְגָדֶיהָ, וְיָדַעְתָּ הֵיטֵב אֵיךְ עָזַב אוֹתָהּ

וְסוּסָהּ עַל גַּבָּה, אֵיךְ הִכַּנִי מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת

יַעַן כִּי כַשַׁל הַסּוּס, אֵיךְ צָלַח הָרֶפֶשׁ

לְנַתֵּק אוֹתוֹ מִמֶּנִּי, אֵיךְ קָצַף וְקִלֵּל, אֵיךְ

הִתְחַנְּנָה הִיא שֶׁמֵּעוֹלָם לָא יָדְעָה חַנּוֹת,

אֵיךְ בָרַח הַסּוּס וְנִשְׁבַּר הָרֶסֶן, וְאֵיךְ אָבַדְתִּי

אֵת לוּלְאַתִ־זְנָבִי, – וְעוֹד דְּבָרִים כָּאֵלֵּה

רְאוּיִם לְמַזְכָּרֶת, וְעַתָּה יֹאבְדוּ בְיַם־הַנְּשִׁיָּה,

וְאַתָּה תֵרֵד לַשַּׁחַת מִבְּלִי דַעַת עֲלִילִיָּה.

יקטן מִכָּל זֶה נִרְאֶה שֶׁאָרוּר הוּא מִמֶּנָּה.

הדד הַדָּבָר כִּי כֵן תִּרְאֶה בְכוֹאוֹ אַתָּה וְכָל

הַגֵּאיוֹנִים כָּמוֹךָ, אַךְ מַה זֶה לַהַג הִרְבֵּיתִי?

קְרָא לִנְתַנְאֵל, יוֹסֵף, מִיכָה, בּוּקִי, יָגְלִי,

צַפִּיחִית־בִּדְבַשׁ וְהַשְּׁאָר, יִשְּׂרְקוּ שַׂעֲרוֹת

רָאשֵׁיהֶם לְמִשְׁעִי, מְעִילֵיהֶם שְׂרֻקִּים,

וְאַבְנְטֵיהֶם כְּרוּכִים בְּשָׁוֶה, יַעֲשׂוּ קִידָה

עַל בִּרְכָּם הַשְּׂמָאלִית וְיִזָּהַרוּ לִבְלִי יִגְּעוּ

בִשְׂעַר זְנָבוֹ שֶׁל סוּסוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי בְּטֶרֶם

נָשְׁקוּ עַל יְדֵיהֶם, הַנְּכוֹנִים כֻּלָּם?

יקטן כֻּלָּם נְכוֹנִים.

הדד קְרָא לָהֶם וְיָבוֹאוּ.

יקטן מִשְׁמַע וְדוּמָה! עֲלֵיכֶם לְחַכּוֹת לִקְרַאת

אֲדוֹנִי, הָבוּ לְהַגְּבִירָה פָּנִים יָפוֹת.

הדד לְהַגְּבִירָה פָּנֶיהָ אִתָּהּ.

יקטן מִי לֹא יֵדַע בְּכָל זֹאת.

הדד אַתָּה כִּי צִוִּיתָ לְמֵרֵעֶיךָ לַעֲשׂוֹת פָּנִים לָהּ.

יקטן לֵאמֹר, שֶׁיַּרְאוּ לָהּ אֱמוּנָתָם.

הדד לֹא תִדְרשׁ מִכֶּם אֲמָנָה.

(נכנסים ארבעה חמשׁה משרתים)

נתנאל שָׁלוֹם בּוֹאֲךָ הֲדַד!

בוקי מַה שְׁלוֹמְךָ הֲדַד!

יוסף הַשָׁלוֹם לְךָ הֲדַד!

מיכה רֵעִי הֲדַד!

הדד שָׁלוֹם לְךָ, וּלְךָ, כִּי לְךָ, אַף לְךָ, כָּל זֶה לְבִרְכַּת־

הַשָּׁלוֹם, עַתָּה חֲבֵרַי הַמְּגֹהָצִים, הֶעָרוּךְ

בְּיֹפִי וָנוֹי.

נתנאל עָרוּךְ בַּכֹּל, הֲקָרוֹב הָאָדוֹן?

הדד פֹּה עַל יָדֵנוּ,חִישׁ קַל יָבוֹא, עַל כֵּן אַל…

שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן, הַסּוּ!

שֹׁמֵעַ אָנֹכִי אֶת אֲדוֹנִי.

(נכנס פרץ וחגלה)

פרץ הוֹי רֵיקִים! מַדּוּעַ אֵין אִישׁ בַּבִּיאָה?

אֵין מַחֲזִיק בָּרֶסֶן, סוּסִי מִי יִקָּח?

נָתָן, בּוּקִי, יָגְלִי, אַיֵּכֶם?

כלם הִנְּנוּ אֲדוֹנִי, הִנֵּנוּ, הִנְּנוּ אֲדוֹנִי.

פרץ הִנְּנוּ אֲדוֹנִי, הִנְּנוּ אֲדוֹנִי, הִנְּנוּ אֲדוֹנִי,

הוֹי עֲבָדִים נִקְלִים, בֹּעֲרִים, זֶרַע מְרֵעִים

אַיֵּה כְבוֹדִי, מוֹרָאִי, אַיֵּה חוֹבַתְכֶם?

הַנָּבָל הַהוּא לְפָנַי שָׁלוּחַ אַיֵּהוּ?

הדד הִנְּנִי אֲדוֹנִי נָבָל לְפָנֶיךָ.

פרץ הוֹי רֹעֶה אֱוִילִי, בֶּן־זְנוּנִים, רֹאשׁ חֲמוֹר,

הֲלֹא צִוִּיתִי אַתָּה וּכְלָבֶיךָ אֵל

עַל יַד־הַבִּיתָן עַל בּוֹאִי תִשְׁמֹרוּ.

הדד בָּגֶד נְתַנְאֵל, אֲדוֹנִי, בֶּגֶד בֹּגְדִים בָּגָד,

וּלְגַבְרִיאֵל הַנַּעֲלַיִם מָעֲלוּ מָעַל

וְחָסֵר הַשְּחוֹר לְמִגְבַּעַת חַרְנֶפֶר,

גַּם חֶרֶב חַרְבֹנָה שִכְּלָה נְדָנָהּ.

עָטְפוּ שִׁית לָמוֹ רַק אָדָם רְפָאֵל,

הַשְּׁאָר קְרוּעֵי בְגָדִים טְלָאִי בְלָאִי

כְּשֶׁהֵם בְּצִבְיוֹנָם לִקְרָאתְךָ יָצָאוּ.

פרץ שְׁעוּ בְזוּיֵי־נֶפֶשׁ, הָבוּ אֲרוּחַת הָעֶרֶב.

(משׁורר) "חָלְפוּ עָבְרוּ יָמִים רָאִיתִי טוֹבָה

חָלְפוּ וְאֵינֵמוֹ" שְׁבִי חָנָא, אֹרֵחַ טוֹב לִי אַתְּ,

“הֵידָד, הֵידָד, הֵידָד” (נכנס עבד עם הארוחה)

הָהּ לְמָתַי? חָנָא עֲדִינָה הֱיִי שְׂמֵחָה,

נַעֲלִי שְלֹפוּ, בֹּגְדִים, פֹּחֲזִים! עוּשׁוּ, חוּשׁוּ!

(משורר) "הַנָּזִיר, הַנָּזִיר עֹטֶה מְעִיל אָמִיץ

הָלַךְ יָחֵף חֲשׂוּף־שֵׁת כְּבֶן־חָמוֹץ"

צֵא, בְּלִיַעַל! אֶת רַגְלִי מִקָּנָהּ תְּשַׁבֵּר

הֵא שְׂכָרְךָ, וְלַמֵּד לַאֲחֵרִים בִּינָה (מכה אותו)

חָנָא, הֱיִי שְׂמֵחָה, אֵתָיוּ מַיִם, הָהּ!

אֵיפָה כֶלֶב־צֵידִי? בֶּן־אָדָם, פְנֵה לְךָ

וּקְרָא אֶת דּוֹדִי בֶּן־פֶּרֶד וְיָבוֹאָה,

חָנָא, דּוֹדֵךְ הוּא שְׁקִי־לוֹ וְדָעִיהוּ,

סַנְדְּלַי אֵיפֹה הֵמָּה? אֵי מָיִם?

(נכנס עבד עם ספל מים)

בֹּאִי, חָנָא, הִתְרַחֲצִי וְתֶעֱרַב מְנּוּחָתֵךְ,

בֵּן־מֵבִישׁ, הַסֵּפֶל תַּפֵּל מִיָּד. (מכה אותו)

חגלה אָנָּא שָׂא־נָא, כִּשְׁגָגָה מִבְּלִי צְדִיָּה.

פרץ הוֹי, רֹאשׁ־כֶּלֶב, שֶׁקֶץ, אֹזֶן־חֲמוֹר!

בֹּאִי חָנָא שְׁבִי, יָדַעְתִּי הָרָעָב יְצִיקֵךְ,

מַה זאֹת, בְּשַׂר־כֶּבֶשׂ?

העבד הראשון כֵּן.

פרץ מִי הֵבִיא?

פטר אָנִי.

פרץ חָרָה מִנִּי אֵש, וְכֵן כָּל־הָאֹכֶל,

כְּלָבִים אַתֶּם! הָרַקָּח הַקֵּרֵחַ אֵיפֹה?

הוֹי נִבְזִים וּשְׁפֵלִים! אֵיךְ לִבְּכֶם מְלָאֲכֶם

הַקְרִיב לְפַחַתְכֶם דָּבָר בּוֹ לֹא יִרְצֶה,

מַהֲרוּ הָסִירוּ הַקְּעָרוֹת, הַכַּפּוֹת

מִזְרָקִים, בָּזִיכִים, עַד כִּי הוּא זֶה,

(משׁליך ארצה הבשר)

הוֹי בּוּרִים, רֵיקִים חַסְרֵי־לֵב!

עוֹד תֵּרָגְנוּ, חִישׁ קַל אֲלֵיכֶם אֶוָּדַע.

חגלה בִּי אֲדוֹנִי אִישִי, בְּרוּחֲךָ הַבְלִיגָה,

הַבָּשָׂר לְתַאֲוָה, לוּ שָׁלֵו יָדַעְתָּ.

פרץ שִׁמְעִי חָנָא, אֲחַוֵּךְ, מָוֶת בַּצָלִי,

בְּנַפְשִׁי, צֻוֵּיתִי, אִם יָדִי בוֹ תִיגָע,

כִּי יוֹלִיד מָרָה שְׁחוֹרָה, יִתֵּן עַצָבֶת,

בְּשֶׁגַּם מִטִּבְעֵנוּ בַּעֲלֵי מָרָה אָנוּ,

טוֹב לָנוּ בִּרְעָבֹן עַנּוֹת נַפְשֵנוּ

מֵאֲשֶׁר בַּבָּשָׂר הַצָּמוֹק נֻכַּת לָחֳלִי,

הַבְלִיגִי עַד מָחָר, נֹאכַל לְמַעֲדַנִּים,

וְהַלַּיְלָה לַצּוֹם יַחַד נִקְרָאָה,

בֹּאִי, אֶל חֲדַר־כְּלוּלוֹתַיִךְ אַנְהָגֵךְ (יוצאים)

(נכנסים אחדים מהמשרתים)

נתנאל הֲמִיָּמֶיךָ כָּזאת רָאִיתָ?

פטר צוּר חַרְבָּהּ אֶל לִבָּהּ יָשִׁיב, (יקטן שב)

הדד אֵיפֹה הוּא?

יקטן בְּחַדְרָהּ, יַטִּיף לָהּ לַמּוּסָר

יִלְעַג, יְקַלֵּל, יְחָרֵף, וְהִיא בְלֵב נִדְכֶּה

תִּתְמוֹגָג, לֹא תֵדַע דֶּרֶךְ עִמָּדָהּ,

שְׂאֵת עַיִן לֹא תוּכַל, מִלֶּיהָ נִתָּקוּ,

כְּנוֹעֵרָה מֵחֲלוֹמָהּ, יוֹשֶׁבֶת וְשׁוֹמֵמָה,

מַהֲרוּ צְאוּ, הִנֵּה הוּא בָא הֲלוֹם (יוצאים)

(נכנס פרץ)

פרץ רֵאשִׁית מַמְלַכְתִּי בְּהַשְׂכֵּל הַחִלֹּתִי,

וְהָלְאָה כֵן תָּחִיל אָנֹכִי אוֹחִילָה,

דַּיָּתִי גְלוּיַת־עַיִן בִּטְנָהּ רֵיקָה,

פֶּן תַּחֲטִיא טַרְפָּהּ אֹכֶל לָהּ אַכְרִית,

עוֹד דֶּרֶךְ חָזִיתִי לִכְבּוֹשׁ הַתַּחְמָס

תַּאֲנָתָהּ הֲשִׁיבֶנָּה, תֵּדַע קוֹנֶיהָ,

נְדֻדִים אַשְׂבִּיעֶנָּה נְדֻדֵי־לָיִל,

כֵּן יְעַנּוּ חֲסִידָה מַכָּה וּמְטַפַּחַת

מְמָאֶנֶת לִשְׁמֹעַ, נוּמָה מֶנָּה יִמְנָעוּ,

בָשָׂר לֹא אָכְלָה, גַם לא תִטְעַם הַיּוֹם,

אֶמֶשׁ לֵיל־שִׁמּוּרִים לָהּ הָיָתָה,

גַּם הַלַּיְלָה שְׁנָתָהּ מֵעֵינָהּ תִּדַּד,

כְּמוֹ בַצָלִי, בִיצוּעֵי־עַרְשָׂהּ כָּכָה

עֲלִילוֹת־שָׁוְא אֶחְפְּשָׂה אֶמְצָאָה

פַּעַם אַשְׁלִיךְ הַכַּר, פַּעַם הַכֶּסֶת

עַתָּה הַמִּכְסֶה וְאַחַר הַמַרְבַדִּים,

וּבֵין תַּהְפּוּכֹת אֵלֶּה אַרְאֶנָּה דַעַת

שֶׁרַק לְטוֹבָתָהּ כָּל־זֶה אֲנִי עֹשֶׂה,

בֵּין כֹּה וָכֹה לֹא תִישַׁן הַלָּיְלָה

עַפְעַף אִם תָּנִיד אֶרְגַּשׁ אֶגְעָשָׁה,

בַּהֲמֻלָּה וָרַעַשׁ עֵרָה אַחֲזִיקֶנָּה,

וּבָזֶה עִקְשׁוּתָהּ זְדוֹן־לִבָּהּ אַכְנִיעַ,

זאֹת תּוֹרַת הַמּוּסָר לְאִשָּׁה סוֹרֵרָה,

מִי דֶרֶךְ יוֹדֵעַ יוֹתֵר מְעֻזָקָה,

אָנָּא יַגִּידֶנָּה, וּתְהִי לוֹ לִצְדָקָה.

חזיון ב    🔗

פדבה, לפני בית צלפחד נכנסים געל וגוני

געל הַיְאֻמָּן, נוּגִי אֲהוּב נַפְשִׁי, שֶׁלְּאַחֵר

מִבַּלְעֲדֵי חֵפֶר, צִלָּה אַהֲבָה תִתֵּן?

הֲלֹא עַל כַּפַּיִם נְשָׂאַתְנִי, לְךָ הִגַּדְתִּי.

גוני לְאוֹת וּלְמוֹפֵת נֶאֱמָן כִּי כֵנִים דְּבָרַי,

עֲמוֹד פֹּה, אֶל דֶּרֶךְ לִמּוּדוֹ הַשְׁגִּיחָה.

חפר (אל צלה) הֲשַׂמְתְּ לִבֵּךְ גְּבִרְתִּי אֶל אֲשֶׁר הוֹרֵיתִיךְ?

צלה אֶל תּוֹרַת־פִּיךָ, נַפְשִׁי גָרְסָה לְתַאֲבָה.

חפר מִלִּבִּי דְלִיתִיהָ זֹאת תּוֹרַת הָאַהֲבָה.

צלה הֲנָאֶה אַתָּה מְקַיֵּם כַּאֲשֶׁר אַתָּה דוֹרֵשׁ?

חפר כָּל־עוֹד בְּאַהֲבָתִי תָמִיד יְהִי לִבֵּךְ חוֹרֵשׁ.

(הולכים שׁלובי־יד)

גוני בְּצַעֲדֵי־עֲנָק יִצְעֲדוּ עַל שְׁלַבֵּי אַהֲבָתָם,

מַה תַּעֲנֶה אַתָּה שֶׁבְּחָפְזְךָ נִשְׁבַּעְתָּ,

מִכֹּל בַּתֵּבֵל, בְּחֵפֶר, צִלָּה בָחָרָה.

געל הוֹי אַהֲבָה נְמִבְזָה! נָשִׁים קַלּוֹת!

עַל דִּבְרָתִי נוּגִי, מְאֹד אֶתְפַּלָּאָה –

גוני לֹא נוּגִי אָנֹכִי, אַל תִּשְגֶּה בַרֹאֶה,

וְלֹא תֹפֵשׂ־כִּנּוֹר כַּאֲשֶׁר אֶתְרָאֶה,

מְאֹד חָרָה לִי עַתָּה כִי הִתְחַפַּשְׂתִּי

בִּגְלַל פְּתַיָּה זֹאת מֹאֶסֶת עֵץ־נָדִיב

לָלֶכֶת אַחֲרֵי לַפִּיד־בּוּז הַלָּזֶה

שְׁמִי גוּנִי יִקָּרֵא, דַּע־לְךָ אֲדוֹנִי.

געל אֲדוֹנִי גוּנִי, לְשֵּׁמַע־אֹזֶן שָׁמַעְתִּי

אַהֲבָתְךָ לְצִלָּה כִּי מְאֹד גָּבָרָה,

אַךְ קַלּוּת־דַעְתָּהּ בִּרְאוֹתִי הַפָּעַם

כָּמוֹךָ, כָּמוֹנִי, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ,

חִנָּהּ גַּם חַסְדָּהּ מִלִּבֵּנוּ נַשְׁכִּיחַ.

גוני רְאֵה אַלּוּף חֵפֶר, עֲתֶרֶת נְשִׁיקֹתֵיהֶם

בְּאַהֲבָה זֶה לָזֶה יִרְהֲבוּ יִתְרַפָּסוּ,

יָדִי לְךָ אֶתְקַע וּבְנַפְשִׁי אֶשָּׁבַע

לִבְזוֹת צַלְמָה שֶׁל הַבּוֹגֵדָה הַזֹּאת

שֹׁכַחַת טוֹבֹתַי אֲשֶׁר לָהּ פִּזַּרְתִּי.

געל בְּלִי שִׂפְתֵי שֶׁקֶר אֶשָּׁבַע אַף אָנִי,

אַף אִם תֶּחֱנַן קוֹלָהּ בַּל עוֹד אֶשָּׂאֶנָּה,

בּוּז לָהּ, לַעַג! רְאֵה אֵיךְ לְשִׁמְצָה לוֹ

פְרוּעָה.

גוני עֲזוּבָה מִכֹּל, חוּץ מִמֶּנּוּ, לוּ תֶהִי,

וַאֲנִי לְמעַן אֶת שְׁבֻעָתִי אֲקַיֵּמָה,

טֶרֶם שְׁלשֶׁת יָמִים נָגֹזוּ חָלָפוּ

אַלְמָנָה עֲשִׁירָה לְאִשָּׁה לִי אֶקָּחָה

שֶׁאַהֲבָתָהּ לִי כְבָר רָחֲשָׁה עָזַבְתִּי

מִפְּנֵי אַהֲבַת הָעֲלוּבָה הַלָּזֹאת,

וְעַתָּה הֱיֵה שָׁלוֹם אַלּוּף חֵפֶר,

שֶׁקֶר הַחֵן, אַךְ לֵב טוֹב בְּאִשָּה

לֹא יְפִי עֵינֶיהָ אֶת לִבִּי יִקָּחוּ,

אֵיתָן בְּהַחֲלָטָתִי זֹאת מִמְּךָ אֶפָּרֵד. (יוצא)

געל (אל צלה) בִּרְכָתִי עָלַיִךְ, גְּבִרְתִּי, תָבֹאתָה

כַּאֲשֶׁר לְאַהֲבָה מְאֻשָּׁרָה יָאָתָה,

בְּחֻמֵּךְ נִתְפַּשְׂתְּ אַהֲבָה בַתַּעֲנֻגִים

לָכֵן אֲנִי גַם גּוּנִי אוֹתָךְ מָאָסְנוּ.

צלה הַאֻמְנָם מָאֹס מְאַסְתּוּנִי?

געל כֵּן גְּבִרְתִּי.

חפר בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרָנוּ מִגּוּנִי!

געל אַלְמָנָה עַלִּיזָה הָלַךְ לוֹ לְאַהֲבָה,

בְּיוֹם אֶחָד יֶאֱהָבֶנָּה אַף יֶאֶרְשֶׂנָּה.

צלה אָנָּא יַשְׂכִּיל יַצְלִיחַ!

געל גַּם בְּמַכְבֵּשׁ יִכְבְּשֶׁנָּה?

צלה כֵּן הִגִּיד לְךָ, גַּעַל?

געל בְּבֵית־הַמַּכְבֵּשׁ.

צלה בֵּית־מַכְבֵּשׁ, מָקוֹם כָּזֶה הֲנִמְצָא?

געל אֲבָל, וּפֶרֶץ שָׁם מוֹרֶה־הָרֹאשׁ,

בִּנְתִיבֹת חַדְכַר וְעֶשְׂרִין יוֹרֶה־דַּעַת

לְהַשְׁבִּיעַ לְשׁוֹן אִשָּׁה סוֹרֵרָה וּמַרְשַעַת.

(נכנס ציבא במרוצה)

ציבא אַחֲרֵי עַל הַמִצְפֶּה זֶה כְּבָר עָמַדְתִּי,

עֲדֵי עָיְפָה נַפְשִׁי כְכֶלֶב, רְאֵה חָזִיתִי

מַלְאָךְ מוֹשִׁיעַ זָקֵן וּשְׂבַע־יָמִים

יוֹרֵד מֵהַפִּסְגָּה לְחֶפְצֵנוּ יִצְלָח.

געל מִי הוּא צִיבָא?

ציבא אִם תַּגָּר אוֹ מוֹרֶה לֹא אֵדַע בָּרוּר

אַךְ אִישֹ הָדוּר הוּא, מַלְבֻּשָׁיו כָּבוֹד,

הֲלָך־נַפְשׁוֹ וְחָזוּתוֹ כְּמוֹ אָב יְדַמֻּהוּ.

חפר מַה יִתֶּן לָנוּ וּמַה יוֹסִיף?

געל אִם כְּפֶתִי מַאֲמִין לִדְבָרִי יִתֵּן אֹמֶן

בְּכָל חֵפֶץ לְבָבוֹ לְאָב לָנוּ יִהְיֶה,

וְלִצְלָפְחָד אֲבִי־צִלָּה עֲרֻבָּתוֹ יִתֵּן,

כְּמוֹ בַרְזִלַּי הָאֲמִתִּי לוּ הָיָה,

עִם אֲהוּבָתְךָ סוּרָה, וּלְבַדִּי עִזְבוּנִי.

(יוצאים חפר וצלה)

(נכנס מורה)

המורה ד' עִמְךָ, אֲדוֹנִי!

געל גַּם אַתָּה אֲדוֹנִי, בֹּא בְרוּךְ־ד',

הַהַרְחֵק מִזֶּה לֶכֶת אוֹ פֹּה שֶׁבֶת אִוִּיתָ.

המורה יָמִים אוֹ עָשׂוֹר שִׁבְתִּי פֹּה אַאֲרִיכָה,

אַחַר עַד רוֹמָה אָשִׂים דַּרְכִּי הָלְאָה,

וְעַד טְרִפָּלִי, בְּתֵת אֱלוֹהַ בְּחַיִּים חַיָּתִי.

געל אֵיזֶה אֶרֶץ מְכוֹרָתֶיךָ?

המורה מַנְטֻבָּה.

געל מִמַּנְטֻבָּה אַתָּה, אֱלֹהִים לְהַצִילֶךָ!

וְאֶל פַּדֻּבָּה מְגַמָּתְךָ, וְחִיַּבְתָּ אֶת רֹאשְׁךָ.

המורה אֲחַיֵּב אֶת רֹאשִׁי, עַל מַה פֶּשַׁע?

געל כָּל אִישׁ מַנְטֻבָּה בֹּא פַדֻּבָּה כִּי יָזִיד

בֶּן־מָוֶת הוּא, חֵרֶם עַל אֳנִיֹתֵיכֶם

גָלוּי לְכָל־הָעַמִּים הוֹדִיעַ הַשַלִּיט

לְרַגְלֵי הָרִיבוֹת בֵּינוֹ וּבֵין נְסִיכֲכֶם,

לְפֶלֶא – אַךְ לוּלֹא רַק עַתָּה בָאתָ

הַכְּרוּז קוֹרֵא בְחַיִל כְּבָר לָקְחָה אָזְנֶךָ.

המורה אוֹיָה! שוֹד וָשֶׁבֶר כְּתֻמָּם עָלַי בָּאוּ!

שְׁטָרֵי־הַמְחָאוֹת לִי מִפְלָרֶנְצָה

כֶּסֶף־תְּמוּרָתָם פֹּה עָלַי לָקַחַת.

געל טוֹב אֲדוֹנִי, לְמַעַן הַרְאוֹתְךָ אוֹת לְטוֹבָה

זֹאת אֶעֱשֶׂה לְךָ, וּבַעֲצָתִי אֶתְמְכֶךָ

רֹאשׁ דָּבָר, אִם מֵעוֹדְךָ בְּפִזָּה הָיִיתָ?

המורה כֵּן אֲדוֹנִי, בְּפִזָּה גַרְתִּי רַבּוֹת פְּעָמִים

פִּזָּה הַנּוֹדַעַת בִּגְאוֹן־ישְׁבֶיהָ.

געל הֲיָדַעְתָּ אֶת בַּרְזִלַּי, אֶחָד בְּעָלֶיהָ?

המורה אַךְ לְשֵׁמַע־אֹזֶן שָׁמַעְתִּי אֹדוֹתָיו

סוֹחֵר נִכְבָּד הוּא אֵין כָּמֹהוּ לְעשֶׁר.

געל הוּא אָבִי, וּלְהַגִיד קשְׁטְ אִמְרֵי־אֱמֶת,

בְּקוֹמָה בְתֹאַר יִדְמֶה אֵלֶיךָ אֲדוֹנִי.

ציבא (הצידה) בַּד בְּבַד, כְּאֶל אֲבַטִּיחַ הַתַּפּוּחַ.

געל לְחַלֵּץ נַפְשֶׁךָ מִן הַמֵּצַר הַזֶּה,

לְמַעַן אָבִי, זֶה חַסְדִּי לְךָ אַעַשׂ –

אַל יֵקַל בְּעֵינֶיךָ אָשְׁרְךָ חֻנֵּיתָ

הֶיוֹת לְאַלּוּף בַּרְזִלַּי לְךָ דְמוּת וְתֹאַר –

עַתָּה שְׁמוֹ וּכְבוֹדוֹ יֶהֶלְמוּ רֹאשֶׁךָ

גַּם בֵּיתִי לְפָנֶיךָ שָׁם תִּשְׁכֹּן כָּבוֹד,

אַךְ מְקוֹמוֹ וְתַפְקִידוֹ כָּרָאוּי תְּמַלֵּא

הֲלֹא בַנְתָּ לְרֵעִי, כֹּה תֵשֵׁב לָבֶטַח

אֵין פֶּרֶץ, עַד מְלַאכְתְּךָ פֹה תְּכַלֶּנָּה,

אִם לְטוֹבָה אִם לְחֶסֶד, בְּרָצוֹן תְּקַבְּלֶנָּה.

המורה כֵּן אֶעֱשֶׂה, וְלָנֶצַח לֹא אֶשְׁכַּח הָאִישׁ

מִיָּדוֹ לִי חַיִּים וָחֹפֶשׁ נִתָּנוּ.

געל עַתָּה לְכָה אִתִּי, בֶּטַח לֹא תִכָּשֵׁל,

בִּמְרוּצַת־דְּבָרִים, אֶגְלֶה לְךָ אָזְנַיִם,

כִּי יָבוֹא אָבִי הֵנָּה יוֹם יוֹם נְחַכֶּה

לְפַלֵּא מֹהַר וּמַתָּן לְרֶגֶל חֲתוּנָתִי

עִם בַּת צְלָפְחָד הַנְּמוּאֵלִי אִישׁ פַּדֻּבָּה,

עַל אֹדוֹת כָּל אֵלֶּה אוֹסִיפְךָ דֵעָה,

לְכָה וְהַלְבֵּשׁ מַחֲלָצוֹת כְּדָרוּשׁ לַשָּׁעָה (יוצאים)

חזיון ג    🔗

חדר בבית פרץ נכנסים חגלה והדד

הדד בְּאֱמוּנָה בְּנַפְשִׁי הַדָּבָר לֹא אוּכָל.

חגלה אִם כַּעַס אוֹסִיפָה, עוֹד יֶרֶב לַעֲגוֹ,

הַלְּהָמִית אוֹתִי בָרָעָב מְשָׁכַנִי,

הֲלֹא טוֹב לַעֲנִיִּים מְבַקְשֵׁי־לֶחֶם מִמֶּנִּי,

בְּבֵית אָבִי אֵין מֵהֶם לֹא יִמְצָא שֶׁבֶר

אוֹ בְאַחַד הַבָּתִּים חֲנִינָה יִמְצָאוּ,

וַאֲנִי הָהּ! אֲשֶׁר בַּקֵּשׁ מְאוּם לֹא נִסִּיתִי

וְדָבָר מֵעוֹדִי לָזֶה לֹא הִמְרִיצַנִי

שְׂאֵת חֶרְפַּת־רָעָב בָּאַתְנִי הַפָּעַם

וְתִמְהֹן־לֵבָב מִנְדֻדֵי־שֵׁנָה,

בְּקִלְלֹתָיו תָלַן עֵינִי, וְיַבְרֵנִי חֲרָפוֹת,

וַאֲשֶׁר עוֹד יִסְפֶּה חֵמָה עַל אַפִּי

בְּמַעֲטֵה אַהֲבָה עַזָּה כָּל־זֶה יַעֲטֶה,

לֵאמֹר: אִם אֶתֵּן שְׁנָת לְעֵינַי, לְפִי אֹכֶל

בָּחֳלִי אֵאָנַשׁ, אוֹ הַמָּוְתָה קְרוֹבָה,

אָנָּא לְכָה־נָּא מְעַט אֹכֶל לִי הָבִיאָה,

יְהִי־מַה־יֶהִי, אַךְ טוֹב וְרָאוּי לְמַאֲכָל.

הדד הֲיִטְעַם לָךְ כַּף־רֶגֶל־עֵגֶל?

חגלה אָנָּא הַגִּישָׁה וְאֹכְלָה לְמַעֲדַנִּים.

הדד לֹא, פֶּן תֹּאכְלִי וְתִרְבֶּה עָלַיִךְ הַמָּרָה,

הֲיִטְעַם לָךְ קְרָבַיִם מֵחִים מְמֻחָיִים?

חגלה אָנָּא הַגִּישָׁה, תַּאֲוָה הוּא לָעֵינָיִם.

הדד אָפוּנָה מְאֹד פֶּן תִּתְרַגֵּשׁ מְרֵרָתֵךְ,

אוּלַי יִטְעַם לָךְ בְּשַׂר־כֶּבֶשׂ עַל חַרְדָּל?

חגלה טוֹב הַגִּישָׁה, חַסְדְּךָ נָא יִגְדָּל.

הדד אֲבָל הַחַרְדַּל מוֹסִיף חוֹם וָהָבֶל.

חגלה אִם כֵּן, תֵּן לִי הַבָּשָׂר וְהַנַּח לְךָ הַחַרְדָּל.

הדד זֹאת לֹא אוּכַל, אִם אֵין נַפְשֵּךְ לַחַרְדָּל

גַּם מֵהַבָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל פִּיךָ.

חגלה בְּיַחַד אוֹ רַק אַחַד, אוֹ מָה רְצוֹנֵךְ תֵּנָה.

הדד אִם כֵּן בְּלִי בָּשָׂר הַחַרְדַּל אֶתֵּנָה.

חגלה סוּר־לְךָ מֵעָלַי עֶבֶד מֵבִישׁ בְּלִיַעַל (מכה אותו)

מִקְרָאֵי־מַטְעַמִּים רַק תַּלְעִיטֵנִי,

אֲרוּרִים אַתֶּם, אַתָּה וְכָל כְּנָוָתְךָ

תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים מְרַצְחִים, הַשְׂמֵחִים לְפִידִי,

הָשַׁע מִמֶּנִּי! הֲשָׁמַעְתָּ?

(נכנס פרץ עם גוני, פרץ נושׂא קערה)

פרץ מַה שְׁלוֹמֵךְ סְגֻלָּתִי, מַה־זֶה אַתְּ נוּגָה?

גוני מַה־לָּךְ גְּבִרְתִּי?

חגלה קַר לִי כְּפִי עוֹד לֹא אוּכָל.

פרץ הָאִירִי פָנַיִךְ, בְּרָצוֹן עָלַי הַבִּיטִי,

רְאִי־נָא אֲהוּבַת־נַפְשִׁי, לִי יָד חָרוּצִים

בְּיָדַי מַעֲדַנִּים אֵלֶּה לָךְ הֲכִינֹתִי

(שם הקערה על השׁלחן)

לְטוֹבָתִי זֹאת, אֲהוּבָה, תּוֹדָתֵךְ רְאוּיָה,

אַף אֵין הֶגֶה, אַף מִלָּה בִלְשׁוֹנֵךְ?

כִּי לְזָרָא לָךְ הָאֹכֶל, רֹאֶה אָנֹכִי.

וּבְדֵי־רִיק כַּמָּה בַעֲבוּרֵךְ טָרָחְתִּי?

יוּסַר אֶת הַקְּעָרָה!

חגלה בִּי־נָא הַנַּח אוֹתָהּ.

פרץ גַּם לְטוֹבָה קַלָּה שֶׁלֶם תּוֹדָה יוּבָא,

נִשְׁיִי תְשַׁלְּמִי טֶרֶם לָאֹכֶל תִּגָּעִי.

חגלה אֲהוֹדְךָ, אֲדוֹנִי.

גוני חֶרְפָּה! לְךָ נָאוָה תָהְלָה,

וְאַתְּ חָגְלָה בֹאִי, בְּחֶבְרָתֵךְ אֶתְעַנָּג.

פרץ (לאט) אֱכֹול גּוּנִי אַל תּוֹתַר, אִם נַפְשִׁי לְךָ יְקָרָה.

(אל חגלה) יֶעֱרַב יִבָּסֵם לָךְ, אֶת לִבֵּךְ סְעָדִי,

לְאַט לָךְ אֱכוֹל, חָגָתִי, מֶתֶק לְבָבִי,

הֱיִי נְכוֹנָה, בֵּיתָה אָבִיךְ נָשׁוּבָה,

שָׁם תַּעֲלֹזִי בַּעֲדִי־עֲדָיִים נַעֲלָסָה,

בְּבִגְדֵי מִכְלוֹל, תְּכֵלֶת שָׁנִי עִם עֲדָנִים,

צְמִידִים, רְדִידִים, שְׁבִיסִים וְכָל זָנִים,

לְחָשִׁים, מְנִיפוֹת, וּמַחֲלָצוֹת חֲלִיפוֹת,

פְּנִינִים, הָבְנִים, וַהֲבָלִים מַאֲלִיפוֹת,

הֲסָעַדְתְּ אֶת לִבֵּךְ? עָלַיִךְ מְחַכֶּה הַחַיָּט

יְכַסֵּךְ שֵׁשׁ וְרִקְמָה וְכָל צִבְעֹנֵי עַיִט.

(נכנס החיט)

גְּשָׁה הֵנָּה, הַרְאֵנוּ אֶת קִשּׁוּטֶיךָ,

פָּרֵשׂ הַשִּׂמְלָה.

(נכנס רכל)

מָה אִתְּךָ חֲדָשׁוֹת?

הרכל הִנֵּה הַצְנֵפָה אֲשֶׁר צִוָּה אֳדוֹנִי.

פרץ לָצוּר עַל פִּי צְלוֹחִית אוֹ כִסּוּי לִקְדֵרָה?

קְעָרָה־שֶׁל־מֶשִׁי, לֹא תֹאַר לֹא הָדָר,

אַךְ זֶה רֹאשׁ־לֶפֶת, קְלִפַּת־אֱגוֹזֵי־פֶרֶךְ,

צַעֲצוּעַ, מִפְלֶצֶת אוֹ כִפָּה לְתִינֹקֶת,

קַח לָךְ אִם גְּדוֹלָה מִזֶּה תַעֲשֶׂה, הָבֵא.

חגלה אַךְ לְחִנָּם אֲדוֹנִי אַחֲרֵי מוּמִים תְּבַקֵּר

צְנֵפוֹת קְטַנּוֹת כָּאֵלֶּה לְרוּחַ הַמִּדָּה,

כֵּן תִּלְבַּשְׁנָה הַגְּבִירוֹת הַכְּבוּדוֹת.

פרץ אִם תְּהִי כְבוּדָה, יְהִי לָךְ כֵּן.

גוני (בלאט) הַיּוֹם הַהוּא יִרְחַק־חֹק.

חגלה אֲדוֹנִי, חַוֹּת דֵּעִי גַם לִי יֵשׁ צְדָקָה,

לֹא יַלְדָּה אָנֹכִי כְּרוּחִי אֲדַבֵּרָה,

טוֹבִים מִמֶּךָּ לִדְבָרַי יִחֵלוּ,

אִם אַתָּה לֹא תוּכָלֵם אֱטוֹם אָזְנֶיךָ,

בְּמַר־רוּחִי אָשִׂיחָה, עֲצוֹר עוֹד לֹא אוּכָל,

אִם הִתְאַפָּקְתִּי וְנִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי,

לָכֵן יְהִי־מָה, רֶסֶן מִפִּי אֲשַׁלֵּחָה.

פרץ צָדַקְתְּ, לֹא דְמוּת לֹא צוּרַת־צְנֵפָה לָזֹאת,

אַךְ קְרוּם־עֻגָה, סְמַרְטוּט, כַּסָּא שֶׁל מֶשִׁי,

בְּעֵינַי יָקַרְתְּ, כִּי אוֹתָהּ מָאַסְתְּ גַּם אֶתְּ.

חגלה אַחַת לִי, יְקָרָה לְךָ אוֹ מְאוּסָה אֲנִי,

צְנֵפָה זֹאת חֶפְצִי בָהּ אוֹ לֹא כָל מְאוּמָה.

(יוצא הרכל)

פרץ טוֹב, חַיָּט, הָבָה לְבוּשְׁךָ וְאֶרְאֵהוּ,

אֵי שָׁמַיִם! מַה־זֶה, מַסְוֶה לְהִתְחַפֵּשׂ?

לְבָתֵי־הַיָּדַיִם דְּמוּת־קְנֵי־רֹבֶה,

כֻּלּוֹ מְפֻצָּל מַעֲשֵׂה־עֻגַת־תַּפּוּחִים,

חֲתַךְ עַל־גַבֵּי־חֲתַךְ, שָׂרוּעַ סָרוּחַ,

כְּמַחֲבַת־הַמַגְמֵּר בְּבָתֵּי־הַגַּלָּבִים,

בְּשֵׁם עֲזָאזֵל מַה שְּׁמוֹ תְּכַנֵּהוּ?

גוני (הצדה) אֶרְאֶה בַעֲלִיל, כִּי כְמִשְׁפַּט הַשְּׂבָכָהּ

לְהַשִּׂיג הָאֵדֶר תִּקְוָתָהּ נִדָּחָה.

החיט בְּטוּב טַעַם עֲשׂוֹת שַׂלְמָה אֲדוֹנִי, צִוַּנִי

לְרוּחַ הָעֵת וּמִדָּה הָאַחֲרוֹנָה.

פרץ מִן־קְשׁוֹט, צִוִּיתִי, אַךְ לֹא פָנִים קַלְקֵל

לְרוּחַ הַמִדָּה, אִם זִכְרוֹנְךָ לֹא פָג,

דַּלֵּה שׁוֹקַיִם עַל אֲבָנִים וּבַרְקָנִים,

עֵר וְעוֹנֶה לֹא יִהְיֶה לְךָ פֹה בְּבֵיתִי,

אֵין חֶפְצִי בָזֶה, מַהֵר שָׂא רַגְלַיִם.

חגלה לְבוּשׁ נֶחְמָד כְּמוֹ זֶה לֹא פִּלָּלְתִּי,

אֵין כָּמֹהוּ יַעֲטָף־שִׁית, יְשַׁוֶּה הָדָר,

אֵין־זֹאת כִּי לְסֵמֶל־שַׁעֲשׁוּעִים תְּשִׂימֵנִי.

פרץ כֵּן דִבַּרְתְּ, לְסֵמֶל־שַׁעֲשׁוּעַ שִׂימֵךְ יְדַמֶּה.

החיט עֲשׂוֹתָהּ סֵמֶל־שַׁעֲשׁוּעַ, תֹּאמַר, אֲדוֹנִי

יְדַמֶּה.

פרץ הוֹי זֵד יָהִיר, פָּתִיל, פִּי־מַחַט מְשַׁקֵּר!

הוֹי אַתָּה! פַּרְעשׁ, בֵּיצַת־כִּנָּה, צְלָצַל!

בְּבֵיתִי יְכַחֶשׁ לִי הַפְּקַעַת הַלָּזֶה!

שְׁעֵה מִמֶּנִּי, בַּעַל טְלָחָה, מִדָּה וְיִתּוּר

אוֹ בְּאַמַּת־יָדְךָ אֶת גֵּוְךָ אֲמוֹדֵד,

וְחָדַלְתָּ מִצַּפְצֵף, עוֹד בְּךָ נַפְשֶׁךָ,

שְׁמַע לִי וְהַסְכֵּת, אַתָּה מְעִילָהּ שִׁחַתָּ.

החיט שָׁגִיתָ אֲדוֹנִי, עַל פִּי מִדָּה וָקֶצֶב

הַנִּתָּן לִי, הַבֶּגֶד הַזֶּה עָשׂוּי,

הֲלֹא הוּא, הֲדַד, נָתַן צָו אֵיךְ לַעֲשׂוֹתוֹ.

הדד רַק הַמַטְוֶה לֹא כָל צָו, לוֹ נָתָתִּי.

החיט אֵיךְ תֵּעָשׂ הַשַּׂלְמָה רָצִיתָ אֲדוֹנִי?

הדד יָדוּעַ, אֲדוֹנִי, עַל מַחַט וְחוּטִים,

החיט וְלֹא לַחֲתוֹךְ הַבֶּגֶד דָּרַשְׁתָּ אֲדוֹנִי?

הדד אֶת רַבִּים נוֹכַחְתָּ –

החיט כֵּן אֶת רַבִּים נוֹכַחְתִּי.

הדר וְאִתִּי לֹא תִוָּכַח, בִּפְנֵי רַבִּים הֵעַזְתָּ פָנֶיךָ,

בְּפָנַי אַל תָּעִיז פָּנִים, אֵין חֶפְצִי שֶׁיִוָּכְחוּ

עִמָּדִי וְשֶׁיָעִיזוּ בְּפָנַי, אָמְנָם, צִוִּיתִי לַאֲדוֹנֶךָ

שֶׁיַחְתְּכוּ בֶגֶד מֵהַמַּטְוֶה, אַךְ לֹא צִוִּיתִי

שֶׁיִּגְזְרוּהוּ לִגְזָרִים,

אִם כֵּן כַּזְּבָן אַתָּה.

החיט הִנֵּה רְשִׁימַת־הַתָּכְנִית לְעֵדָה בֵינוֹתֵינוּ.

פרץ קְרָא נָא אוֹתָהּ.

הדד הָרְשִׁימָה תְשַׁקֵּר בִּמְלוֹא־צַוָּארָהּ אִם תַּגִּיד

כִּי כֵן הִגַּדְתִּי.

החיט (קורא) רֵאשִׁית, בֶּגֶד מְרֻוָּח.

הדד אֲדוֹנִי, אִם אֱמֶת הַדָּבָר שֶׁהִגַּדְתִּי בֶּגֶד

מְרֻוָּח, תְּפוֹר אוֹתִי בְּכִפְלֵי־הַבֶּגֶד וְהַכֵּנִי

מַכּוֹת־מָוֶת עִם תִּקְוַת־הַחוּט הַזֶּה,

בֶּגֶד, אָמַרְתִּי, סְתָם.

פרץ עוֹד קְרָא לֵאמֹר.

החיט (קורא) עִם בֵּית־צַוָּאר עָגוֹל וְקָצֵר.

הדד מוֹרֶה אָנֹכִי בְּבֵית־צַוָּאר.

החיט (קורא) בֵּית־יָד סָרוּחַ.

הדד מוֹדֶה אָנֹכִי בִּשְׁנֵי בָתֵּי־יָדָיִם.

החיט (קורא) בָּתֵּי־הַיָּד חֲטוּבִים בְּגִלּוּפִים.

פרץ אָכֵן זֹאת הַמַּכְשֵׁלָה.

הדד טָעוּת בְּהָרְשִׁימָה, אֲדוֹנִי, טָעוּת בְּהָרְשִׁימָה,

אָנֹכִי צִוִּיתִי לַחֲתוֹךְ בָּתֵּי־הַיָּד וּלְתָפְרֵם

אַחֲרֵי־כֵן, כָּל זֶה אוֹכִיחַ לָדַעַת עַל עַצְמְךָ

וּבְשָׂרְךָ, בְּשֶׁגַּם קָטְנְךָ חֲמוּשָׁה כֹּבַע־נְחֹשֶׁת.

החיט כָּל דְּבָרַי אֱמֶת, בֹּא נִתְרָאֶה פָנִים וְתֵדַע

כִּי כֵן.

הדד טוֹב, קַל מְהֵרָה אֶזָּקֵק לְךָ, קַח אַתָּה

פִּסַּת־הָרְשִׁימָה וְתֵן לִי אַמַּת־מִדָּתֶךָ, בְּאֵלֶּה

נְנַגֵּחַ, אַל תְּהִי לִי משֵׁךְ חֶסֶד.

גוני ד' יְרַחֵם! דְּמֵיכֶם בָּכֶם מִכְּלֵי־מַשְׁחֵת כָּאֵלֶּה.

פרץ בִּקְצָרָה אֲדוֹנִי, הַבֶּגֶד הַזֶּה לֹא לְמַעֲנִי הוּא.

הדד כֵּן דִּבַּרְתָּ אֲדוֹנִי, לְמַעַן הַגְּבִירָה הוּא.

פרץ (בלאט) הַגֵּד נּוּנִי לְהַחַיָּט, שֶׁשְּׂכָרוֹ לֹא יְקֻפָּח.

(להחיט) טוּל לְךָ הַבֶּגֶד, פַּנֵּה, אֵין אֹמֶר עוֹד!

גוני חַיַּט, מָחָר בְּעַד בִּגְדְּךָ תָּבוֹא עַל שְׂכָרֶךָ,

דְּבָרָיו הַקָּשִׁים, אַל תַּחְשֹׁב לוֹ לַחֲטָאָה,

פְּנֵה לְךָ, וְאֶת אֲדוֹנְךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם.

(יוצא החיט)

פרץ טוֹב חָנָתִי, אֶל בֵּית אָבִיךְ נֵלֵכָה,

בְּבִגְדֵי־חוֹל אֵלֶּה, לֹא סְרַק לֹא פִרְכֵּס,

בְּכִיסֵנוּ גַאֲוָה וּמְכַסֵּנוּ עֹנִי,

אַךְ בַּהֲלָךְ־נֶפֶשׁ וָרוּחַ עשֶׁר יָלִין,

כַּשֶּׁמֶשׁ תַּזְהִיר מִבֵּין חֶשְׁכַּת־עָבִים

גַּם מִבַּעַד לִבִגְדֵי־עֹנִי כָּבוֹד יָצִיץ,

הֲיֵּשׁ יִתְרֹן לָעַיִט עַל עוֹף הַזָּמִיר

בִּיפִי אֶבְרֹתָיו הַנֶחְפּוֹת בֶּחָרוּץ?

אִם יֵיקַר עֶרֶךְ הַצִּפְעֹן מִן הַצְּלֹפַח

יַעַן צִבְעֵי־עוֹרוֹ עֵינַיִם יַרְהִיבוּ?

לֹא, לֹא יָפָתִי, מֵעֶרְכֵּךְ בַּל יִגָרַע

אִם גַּם לֹא חֶמֶד, לֹא עֹז וְהָדָר לְבוּשֵׁךְ

אִם לִכְלִמָּה תַחְשֹׁבִי, עָלַי חֶרְפָּתֵךְ,

עַל כֵּן תַּעֲלֹזִי, חִישׁ מַהֵר נֵלֵכָה

בֵּית אָבִיךְ, שָׁם נִתְעַלְּסָה חַג נֶאֱסֹרָה.

(לעבד) לֵךְ, קְרָא לַעֲבָדֵינוּ, בַּל נִתְבֹּשָׁשָׁה,

הָבֵא הַסּוּסִים אֶל קְצֵה מִשְׁעֹל הָאָרוּךְ

עַד שָׁם בְּרֶגֶל נַעֲבֹרָה, אַחַר בָּרֶכֶב,

הֵן עַתָּה בַיּוֹם מַעֲלוֹת שֶׁבַע, וּבְנָקֵל

לְעֵת אַרוּחַת־הַצָהֳרַיִם שָׁמָּה נַגִּיעַ.

חגלה עוֹד מְעַט שְׁתֵּי שָׁעוֹת יַכֶּה הַפַּעֲמֹן

אָהִין הַעִירֶךָ אַלּוּפִי, עֲדֵי שָׁמָּה

נָבוֹאָה, עֵת אֲרוּחַת־הָעֶרֶב יַגִּיעַ.

פרץ שֶׁבַע יַכֶּה, טֶרֶם נַעֲלֶה הָרֶכֶשׁ

רְאִי עֲשֵׂה כָּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אוֹ הִתְרָאִי

עֲשֹׂהוּ,

עוֹדֵךְ בְּמֶרְיֵכִי! אֲדוֹנַי, כָּעֵת הַנִּיחוּהָ.

הַיּוֹם אֶבְחַר שֶׁבֶת, אוֹ אָז אֵלֵכָה

אִם תְּהִי הַשָּׁעָה כַּאֲשֶׁר פִּי יִקָּבֻנָּה.

גוני רְאֵה, הַאִם גַּם לַחֶרֶס יֹאמַר דֹּם, וְיִדֹּם!

(יוצאים)

חזיון ד    🔗

לפני בית צלפחד. נכנסים געל והמורה מתחפש בבגדי ברזלי

געל הִנֵּה בֵּית צְלָפְחָד. הַאֶקְרָא אֲדוֹנִי?

המורה כֵּן, הַיִהְיֶה אַחֶרֶת? אִם לֹא שָׁגִיתִי

הָאָדוֹן צְלָפְחָד עוֹד זָכֹר יִזְכְּרֵנִי.

זֶה כְּעֶשְׂרִים שָׁנָה מֵאָז, בְּעִיר גְּנוּבָה

עֵת הָיִינוּ יַחַד בְּשֶׁבֶת־תַּחְכְּמֹנִי. –

געל בְּכָל־דְּרָכֶיךָ דַּע הַחֲזֵק עַצְמְךָ

בְּכָבוֹד וָעֹז כְּרָאוּי וְנָאוּת לְאָב.

המורה הֶיֵה בָטוּחַ (נכנס ציבא)

אֲבָל אֲדוֹנִי הִנֵּה הַנַּעַר בָּא,

מִי יִתֵּן לוּ הָיָה תַלְמִיד עִם מֵבִין.

געל אֵין לֵרֹא מִמֶּנּוּ, וְאַתָּה צִיבָא

מַלֵּא תַפְקִידְךָ כַּאֲשֶׁר הוֹרֵיתִיךָ,

בַּרְזִלַּי הָאֲמִתִּי הוּא בְּנַפְשְךָ תָאֲרֵהוּ.

ציבא בְּטַח בִּי אַל תִּירָא, אַל תִּפְחַד מִמֶּנִּי.

געל הֶעָשִׂיתָ מַלְאֲכוּתְךָ אֶל צְלָפְחָד?

ציבא הֱיוֹת אָבִיךָ בְּעֶצְיוֹן, לוֹ הִגַּדְתִּי

כִּי יָבוֹא הַיּוֹם פַּדֻּבָּה עָלָיו תְּחַכֶּה.

געל נַעַר טוֹב אַתָּה, הֵא־לְךָ לַשֵּׁכָר,

הִנֵּה צְלָפְחָד, הַעֲמֵד פָּנֶיךָ אֲדוֹנִי.

נכנס צלפחד וחפר

אֲדוֹנִי צְלָפְחָד, בְּחֶדְוָה נְקַדֵּם פָּנֶיךָ.

אל המורה הִנֵּה הָאָדוֹן אֲשֶׁר לְךָ הִגַּדְתִּי,

עַתָּה אָבִי מֵיטִיבִי פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵנִי

תְּנָה לִי אֶת צִלָּה בַּאֲחֻזַּת־יְרוּשָׁתִי.

המורה הֶרֶף בְנִי!

אַוְלָא שָׁקִילְנָא הַרְמְנָא מֵאֲדוֹנִי,

פֹּה פַּדֻּבָּה אֱסוֹף מַשָּׂא־כַסְפִּי בְּבֹאִי,

דְּבַר־עִנְיָן נִכְבָּד רִצָּה לְפָנַי בְּנִי חֵפֶר

פָּרָשַׁת־הָאַהֲבָה בֵּינוֹ וּבֵין בִּתֶּךָ.

מִשָׁמְעִי שֵׁמַע שִׁמְךָ הַטּוֹב מִשָּׁמֶן

וּמִדַּעְתִּי עָצְמַת תְּשׁוּקָתוֹ לְבִתְּךָ,

וּתְשׁוּקָתָהּ אֵלָיו לֹא נֶעֱלַּם מִמֶּנִּי,

מִבְּלִי הֱיוֹת לְשִׂטְנוֹ, מְאֹד לִי יִנְעַם

בְּצֵל אָב טוֹב וְנֶאֱמָן כָּמוֹךָ אוֹתוֹ לְחַתֵּן,

אִם גַּם בְּעֵינֶיךָ טוֹב, לֹא נוֹפֵל מִמֶּנִּי.

עַל פִּי אֹפַנִּים לְאַשֵּׁר וּלְקַיֵּם

נָכוֹן תִּמְצָאֵנִי, בְּלֵב אֶחָד כְּמוֹ כֵן

כָּכָה אוֹתָהּ הַעִידֶנָּה;

הֵן לֹא בְּלֵב וָלֵב אִתְּךָ אֲדַבֵּרָה

אֲדוֹנִי צְלָפְחָד רַב טוֹב עָלֶיךָ מַעֲבִירִים

שָׁמַעְתִּי –

צלפחד סְלַח נָא אִם בִּדְבָרֶיךָ אֶתְפָּרֵץ,

מַה נָעִים קֹצֶר נִיבְךָ בָּרוּר יְמַלֵּל,

אָמְנָם־כֵּן בִּנְךָ חֵפֶר זֶה

אֹהֵב אֶת בִּתִּי, וְהִיא אֹהֶבֶת אוֹתוֹ

אוֹ שְׁנֵיהֶם רֶגֶשׁ נַפְשָׁם עָמוֹק יַחְבִּיאוּ

לָכֵן, אִם אַךְ כָּזֶה אֹמֶר תַּבִּיַע,

כִּי כְאָב אִתּוֹ תִתְהַלֵךְ וְתִרְצֵהוּ,

וְדֵי־מֹהַר וּמַתָּן לְבִתִּי תְפַזֵּר,

הַבְּרִית כְּרוּתָה וְהַכֹּל שָׁרִיר,

בִּתִּי לְבִנְךָ תֶהִי בְּכָל־חֵפֶץ נַפְשִׁי.

געל רַב־תּוֹדָה לְךָ אֲדוֹנִי, אֵיפֹה נֵאָרֵס

וְיִכָּתֵב סֵפֶר הַתְּנָאִים וְהָעֲרֻבָּה

מִשְנֵי הַצְּדָדִים, מִי מִמְּךָ יוֹתֵר יוֹדֵעַ?

צלפחד לֹא בְבֵיתִי, חֵפֶר, כִּי יָדַעְתָּ

אָזְנַיִם לַכְּפִיפוֹת וְלַעֲבָדִים אִתִּי,

גַּם עוֹד גֹּמֶר הַזָּקֵן כַּאֲפַרְכֶסֶת

אֹזֶן יָשִׂים, וּמִמַּעֲשֵׂינוּ יַפְרִיעוּנוּ.

געל אִם כֵּן בִּמְעוֹנִי, אִם בְּעֵינֶיךָ טוֹב,

שָׁם יִשְׁכֹּן אָבִי, וְשָׁמָּה הַלַּיְלָה

נְכַלֶּה דְבָרֵנוּ, כָּל־זָר לֹא יִתְעָרֵב,

שְלַח מְשָׁרְתְךָ זֶה אֶת בִּתְּךָ לְהָבִיא,

וְנַעֲרִי אֶל הַלַּבְלָר מַהֵר אֶשְׁלָחָה,

אַךְ זֶה רָעָה חוֹלָה שֶׁלְּפִי מְעוֹט הַהֲכָנָה

מִהְיוֹת דֵּי לְאִישׁ תִּמְעַט הַמָּנָה.

צלפחד טוֹב וְיָפֶה, צִיבָא מַהֲרָה הַבַּיְתָה

וְצַוֵּה אֶת צִלָּה הֱיוֹתָהּ עֲתִידָה כְרֶגַע

וָיֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ, סַפֵּר לָהּ כָּל הַקּוֹרוֹת,

אֵיךְ אֲבִי חֵפֶר בָּא פַדֻבָּה

וְאֵיךְ הֱיוֹת אִשָּׁה לְחֵפֶר עֹמֶדֶת.

ציבא אֲחַלֶּה לָאֵלִים שֶׁתִּרְצֶה בְּכָל לְבָבִי.

געל בָּאֵלִים אַל תִּתְהוֹלֵל, רוּץ מְהֵרָה.

(יוצא ציבא)

אֲדוֹנִי צְלָפְחָד הַאַרְאֶה לְפָנֶיךָ הַדֶּרֶךְ?

בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ, אַךְ אֶשְׁפָּר אֶחָד בַּאֲרוּחָתִי,

בּוֹא אֲדוֹנִי אִם מְעַט וְאוֹסִיפָה בְּפִזָה.

צלפחד לֵךְ לְפָנַי וְאֵלֵךְ לְרַגְלֶךָ.

(יוצאים געל וצלפחד)

ציבא חֶפְרוֹן!

חפר מַה תֹּאמַר צִיבָא?

ציבא הֲרָאִיתָ אֶת אֲדוֹנִי קוֹרֵץ עַיִן מוֹלֵל בְּיָדָיו

אֵלֶיךָ?

חפר וּמַה בְּכַךְ?

ציבא אֵין דָבָר, אוֹתִי עָזַב פֹּה לְהַצִּיעַ לְפָנֶיךָ

אֶל מַה יִרְזְמוּן רְמִיזוֹתָיו וּקְרִיצֹתָיו.

חפר שְׁאֵלָתִי, פָּרֵשׂ כַּשִׂמְלָה הַדְּבָרִים.

ציבא זֶה הַדָּבָר, צְלָפְחָד בָּטוּחַ, מְסַפֵּר עִם זָקֵן

רַמָּאִי אָב לְבֵן רַמָּאִי כָמֹהוּ.

חפר וְּבֵכן?

ציבא בִּתּוֹ תוּבַל עַל־יָדְךָ אֶל אֲרוּחַת־הָעֶרֶב.

חפר וְאַחֲרֵי־כֵן?

ציבא כֹּהֵן בֵּית־אֵל נָכוֹן לִפְקוּדָתְךָ בְּכָל עֵת

וְעוֹנָה.

חפר הַיּוֹצֵא מִזֶּה?

ציבא דַבֵּר לֹא אוּכָל, מִלְּבַד, שֶׁהֵמָה נֹשְׂאִים

וְנֹתְנִים דְּבַר שְׁטַר־עֵרָבוֹן מְזֻיָּף, וְאַתָּה עֲשֵׂה

בָהּ חֲזָקָה כְּדִין חֶזְקַת־קַרְקָעוֹת, אֶל הַהֵיכָל

תִּקַח אֶת הַכֹּהֵן, הַסּוֹפֵר וְאֵיזֶה עֵדִים

כְּשֵׁרִים.

אִם לֹא לְזֹאת קִוִּיתָ אֵין עוֹד בְּפִי מִלָּה,

רַק, שָׁלוֹם עַד הָעוֹלָם, אֱמוֹר לְצִלָּה.

חפר שְׁמַע נָא צִיבָא!

ציבא לֹא אוּכַל הִתְמַהְמֵהַ, יָדַעְתִּי בְאִשָּׁה אַחַת

שֶׁנִּשֵׂאת לְאִישׁ בְהָלְכָהּ אַחַר הַצָּהֳרַיִם

לִקְטוֹף מַלּוּחַ לְהַלְעִיט לַשְׁפַנִּים. כָּזֶה עֲשֵׂה

גַּם אַתָּה אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי צִוַּנִי לָלֶכֶת בֵּית־

הָאֱלִי לְצַוֹּת הַכֹּהֵן שֶׁיִהְיֶה מוּכָן וּמְזֻמָּן לָבֹא

לִקְרָאתֶךָ כִּי תָבֹא עִם כָּל הַחֲבוּרָה (יוצא)

חפר לִי הַיְכֹלֶת, גַּם חֶפְצִי אֵיתָן אִם תֵּאוֹת,

תֵּאוֹת, לָמָּה זֶה רוּחַ סֶפֶק תְּפַעֲמֵנִי,

וִיהִי־מָה אָרוּצָה אָשִׂים נַפְשִׁי בְכַפִּי,

אוֹי לִי אִם בְּמַר־נֶפֶשׁ אָשׁוּב בְּגַפִּי!

חזיון ה    🔗

בדרך המלך

(פרץ, חגלה, גוני, ומשׁרתים)

פרץ הֶאָח! מַה נֶּהְדָר בְּזֹהַר קְרָנָיו הַסַּהַר!

חגלה אֱמוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, הֲמִצָהֳרַיִם יָקוּם יָרֵחַ?

פרץ אַחַת אָמַרְתִּי, זֶה הַיָּרֵחַ יָקָר הוֹלֵךְ.

חגלה הֲלֹא זֶה הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל, מְלֶכֶת־הַיּוֹם,

פרץ נִשְׁבַּע אָנֹכִי בַנַפְשִׁי תּוֹלֵעָה וְרִמָּה

כְּאַוָּתִי יְהֵא, יָרֵחַ, כְּסִיל אוֹ כִימָה,

אוֹ כַף רַגְלִי לֹא תִדְרֹךְ עַל סַף בֵּית־

אָבִיךְ,

מַהֵר הַתֵּר הָרֶכֶב, פַּתֵּחַ הַסּוּסִים,

עַד מָתַי כָּל הַיּוֹם אֶהְיֶה מְנֹּאָץ!

גוני הֲלֹא תַעֲנִי הֵן, לְכָל אֲשֶׁר יאֹמַר כֵּן,

אוֹ נֶצַח מִזֶּה לֹא תַעֲבוּרִי.

חגלה בִּי אֲדוֹנִי, אַחֲרֵי עַד כֹּה לֶכֶת הִרְחַקְנוּ

נֶאֱחֹז דַּרְכֵּנוּ הָלְאָה, יְהִי זֶה יָרֵחַ

אוֹ שֶּׁמֶשׁ אוֹ כָל כִּי הוּא תֹאמַר

אוֹ לוּ גַם נֵר־דֹּנַג קְרוֹא אוֹתוֹ תַחְפֹּץ

מִן־הוּא, חֵי נַפְשִׁי, גַּם בְּעֵינַי יֶהִי.

פרץ אֲנִי אֹמֵר, אֵין זֶה כִּי אִם הַיָּרֵחַ.

חגלה יָדַעְתִּי, אֵין זֶה כִּי אִם הַיָּרֵחַ.

פרץ שֶׁקֶר תְּדַבֵּרִי, הלאֹ זאֹת שֶׁמֶשׁ בְּרָכָה.

חגלה בְּרוּכִים אֱלֹהִים, הֵן זאֹת שֶׁמֶש בְּרָכָה,

אַךְ הֱיוֹת שֶׁמֶשׁ תֶּחְדָּל, אִם תּאֹמַר לֹא

הִיא,

חֲלִיפוֹת לַיָּרֵחַ, כְּרוּחֲךָ יְשֻׁנֶּה,

וְכָל אֲשֶׁר תִּקְרָא לוֹ זֶה שְׁמוֹ, כֵּן יָקוּם

וְכֵן יִהְיֶה לְעוֹלָם בְּעֵינֵי חָגְלָה.

גוני צְלַח פָּרֶץ וּרְכַב, הַחֶלְקָה לְקוּחָה.

פרץ כֵּן יָרוּץ הַכַּדּוּר דַּרְכּוֹ מֵישָׁרִים

לֹא יֵט הַצִּדָּה, לֹא יְעַבֵּט אָרְחֵהוּ,

חַכֵּה! עֹבֵר־אֹרַח הוֹלֵךְ לִקְרָאתֵנוּ.

(נכנס ברזילי)

(אל ברזילי) צְפַר־טָבָא, עֲדִינָה! אָן פָּנַיִךְ מוּעָדוֹת?

חָנָא יָפָתִי, קֹשְטְ דְּבַר־אֱמֶת הַגִּידִי,

הֲכָמוֹהָ רָאִיתָ נַעֲרָה רַעֲנַנָּה?

אֵיךְ לֹבֶן וָאֹדֶם עַל לְחָיֶיהָ יֵאָבְקוּ!

כֹּכְבֵי שְׁחָקִים בְּיִפְעַת־זָהֳרָם הֲיִדְמוּ

לְעֵינַיִם אֵלֶּה, שְׁמֵי פָנֶיהָ תְּפָאֵרְנָה?

עוֹד פַּעַם צַפְרָא טָבָא עַלְמָה חֲמוּדָה,

חָנָא יָפָתִי בִּגְלַל יָפְיָהּ חַבְּקְנָּה.

גוני לִמְשֻׁגָּע יַעֲשׂוּ הָאִישׁ בְּתֵת אוֹתוֹ לִבְתוּלָה.

חגלה עַלְמָה פֹרַחַת רַכָּה וַעֲנוּגָה

מֵאַיִן תָּבוֹאִי אוֹ מְגוּרֵךְ אַיֵהוּ?

אַשְׁרֵי מַחֲצֶבֶת צוּר מִמֶּנּוּ חֻצָבְתְּ

עוֹד יוֹתֵר הוּא מְאֻשָּׁר אֲשֶׁר כּוֹכַב־מַזָלּוֹ

לְשֹׁכֶבֶת חֵיקוֹ אוֹתָךְ לוֹ הוֹכִיחַ!

פרץ מַה־לָּךְ חָנָא הַבְּשִׁגָּעוֹן הֻכֵּית?

אִישׁ זָקֵן הוּא, קָמוּט, נוֹבֵל וּבָלֶה,

אֵיךְ לִבְתוּלָה צְעִירָה אוֹתוֹ נָתַתָּ?

חגלה סְלַח־נָא אָב יָשִׁיש, עֵינַי הִשְׁלוּנִי,

מִבְּרַק־הַשֶּׁמֶשׁ בַּסַּנְוֵרִים הֻכּוּ,

אַךְ יָרוֹק וְרָטוֹב עַל סְבִיבַי אַבִּיטָה,

עַתָּה אֶרְאֶה, אָב נִכְבָּד הִנֶּךָ

כַּפֶּר־נָא אֲדוֹנִי אֵת שִׁבְבוּת מְשׁוּגָתִי.

פרץ עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא יָשִׁישׁ נִכְבָּד, הַגִּידָה

לְאָן הָרַגְלַיִם? אִם אִתָּנוּ תֵלֵךְ

לֶאֱרַח אִתְּךָ לְחֶבְרָה מְאֹד לָנוּ יִנְעָם.

ברזלי אָדוֹן נַעֲלֶה, וְאַתְּ גְּבֶרֶת עַלִּיזָה

פְּגִישַׁתְכֶם זָרָה בְּתִמָּהוֹן הִכַּנִי,

שְׁמִי בַרְזִלַּי, פִּזָּה עִיר מְכוֹרָתִי,

לָלֶכֶת פַּדֻּבָּה נוֹסֵעַ אָנֹכִי לִרְאוֹת שָׁמָּה

בְּנִי בַר־בִּטְנִי, זֶה כְבָר אוֹתוֹ לֹא רָאִיתִי.

פרץ מַה שְׁמוֹ?

ברזלי חֵפֶר שְׁמוֹ אָדוֹן יָקָר.

פרץ בְּרוּכָה פְגִישָׁתֵנוּ, וְיוֹתֵר גְּלַל בִּנְךָ,

לֹא לְבַד מֵרֹב יָמֶיךָ, גַּם בְּמִשְׁפָּט

אָבִי וְראשִׁי הֵן אוּכַל אֶקְרָאֶךָּ

אֲחוֹת־רַעֲיָתִי הַכְּבוּדָה הַלָּזֹאת

לְבִנְךָ הִיא אֲרוּסָה, בְּעֵינֶיךָ בַּל יִפָּלֵא

גַּם בַּל יֵרַע לִלְבָבְךָ, שְׁמָהּ לְתִפְאָרָה,

נְדוּנְיָתָהּ מְרֻבָּה, מוֹלְדֹתֶיהָ תְהִלָּה,

גַּם בִתְכוּנוֹת נַפְשָׁהּ פְּנִימָה וָחוּצָה

הֱיוֹת אִשָּׁה לָהּ נָאֶה לְאָצִיל וָשׁוֹעַ,

הָבָה אֲחַבֶּקְךָ אָבִי בַרְזִלַּי

וּנְמַהֵר לֶכֶת לִרְאוֹת אֶת בִּנְךָ,

רְאֹה פָנֶיךָ יִשְׂבַּע דֵּי־שְׂמָחוֹת גַּם הוּא.

ברזלי הֲכֵנִים אַתֶּם אוֹ זוֹ לַעַגְכֶם אִתִּי

כְּדֶרֶךְ הֹלְכֵי נְתִיבוֹת עַלִּיזֵי נֶפֶשׁ

בְּבֶן־לְוַיָּתָם יִשְׂחֲקוּ יִתְקַלָּסוּ?

גוני כֵּנִים הַדְבָרִים, אֱמוּנָה אֹמֶן אַבְטִיחֶךָ.

פרץ לְכָה אִתָּנוּ, וְתִרְאֶה צַדִּיקִים אֲנָחְנוּ.

הֲתֻלֵינוּ בְהָחֵל שֶׂפֶק בְּךָ הִטְבִּיעוּ.

(יוצאים כלם לבד גוני)

גוני טוֹב, פֶּרֶץ, הַדָּבָר בְּלִבִּיֶ אֶשְׁמֹרָה,

סְגֻלָּה לְאַלְמָנָתִי! אִם תִּהְיֶה לִי בַת־מֶרִי,

אַף אֲנִי אֵלֵךְ אִתָּהּ בַּחֲמַת־קֶרִי! (יוצא)

 

מחזה חמישי    🔗

חזיון ב    🔗

פדבה לפני בית חפר, גמר במלבשׁיו, אחריו ציבא, חפר וצלה

ציבא אֲדוֹנִי, הַכֹּהֵן מְחַכֶּה עָלֶיךָ, חוּשָׁה מָתוּן.

חפר כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת, אִם יִדְאֲגוּ עָלֶיךָ בַּבַּיִת תַּעֲזֹב

אוֹתָנוּ.

ציבא רִאשֹׁנָה אֶרְאֶךָ בְקוֹרַת הַהֵיכָל

אָז אֶעֱלֶה כְקוֹרָה אֶל בֵּית אֲדוֹנִי.

(יוצאים חפר, צלה וציבא)

גמר אֶתְמְהָה! חֶפְרוֹן זֶה כְּבָר הָלַךְ וְעוֹדֶנּוּ

לֹא יָשׁוּב.

(נכנסים פרץ, חגלה, ברזלי, הדד ומרעים)

פרץ הִנֵּה פֶּתַח בֵּית חֵפֶר, אֲדוֹנִי,

בֵּית אָבִי הַרְחֵק מִזֶּה אֶל פִּנַּת־הַשּׁוּק

שָׁמָּה דַּרְכִּי וְאוֹתְךָ אֲדוֹנִי פֹּה אֶעֱזֹב.

ברזלי לֹא תָמוּשׁ מִזֶּה עַד תִּשְׁתֶּה אִתִּי אֲשִׁישָה

אֶת אֹרְחַי לְכַבֵּד מִצְוָתִי פֹה לֹא תוּפָר

מִכָּל מַעֲדַנִּים דָּבָר לֹא יֵעָדֵר.

הדד רַבָּה הַטִּרְדָּה בַבַּיִת דְּפוֹק בְּחָזְקָה.

(המורה נשקף בעד החלון)

המורה מִי זֶה הַדֹּפֵק לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת?

ברזלי הָאָדוֹן חֵפֶר בְּבֵיתוֹ, אֲדוֹנִי?

המורה בְּבֵיתוֹ הִנֵּהוּ, לְדַבֵּר בּוֹ אֵינֵהוּ.

ברזלי וְאִם אִישׁ יָבִיא לוֹ אֶלֶף כֶּסֶף אוֹ אַלְפַּיִם

לִרְאוֹת בְּטוֹבָה יוֹם אוֹ יוֹמַיִם?

המורה הָאֶלֶף לְךָ, כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁב כָּל עוֹד בִּי

נִשְׁמָתִי.

פרץ הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי, כִּי אָהוּב בִּנְךָ

בְּפַדֻּבָּה, הֲשָׁמַעְתָּ, אֲדוֹנִי? לִבְלִי הַאֲרִיךְ

בִּדְבָרִים, אֲבַקֶּשְׁךָ, הַגֵּד לְהָאָדוֹן חֵפֶר כִּי

אָבִיו בָּא מִפִּזָה וְעוֹמֵד פֹּה עַל הַפֶּתַח

לְדַבֵּר אִתּוֹ.

המורה שֶׁקֶר בְּפִיךְ, אָבִיו כְּבָר בָּא מִפִּזָה וְנִשְׁקָף

פֹּה בְּעַד הָאֶשְׁנָב.

ברזלי הַאַתָּה אָבִיהוּ?

המורה כֵּן אֲדוֹנִי, כֵּן הִגִּידָה אִמּוֹ, אִם אֶתֵּן אֵמוּן

לִדְבָרֶיהָ.

פרץ (אל ברזלי) מַה־זֹּאת אִישׁ נִכְבָּד? הֲתֵעָשֶׂה

נְבָלָה כָזֹאת לְהִתְחַפֵּשׂ בְּשֵׁם אַחֵר.

המורה תִּפְשׂוּ אֶת הַבְּלִיַעַל הַזֶּה, לְהַתְעוֹת וּלְרַמּוֹת

בִּשְׁמִי יֹאמַר בָּעִיר הַזֹּאת.

(ציבא שׁב)

ציבא רָאִיתִי אֶת שְׁנֵיהֶם יַחַד בַּהֵיכָל, יָהֵל נֵר

הַהַצְלָחָה לְרַגְלָם, מִי הוּא־זֶה? בַּרְזִלַי אֲדוֹנִי

הַזָקֵן, עַתָּה אָבְדָה כָל־תִּקְוָתֵנוּ.

ברזלי (בראותו את ציבא) גֶּשׁ הֵנָּה עוֹבֵד־פִּשְׁתָּן.

ציבא הַבְּרֵרָה בְיָדִי אֲדוֹנִי.

ברזלי גֶּשׁ הֵנָּה בְלִיַעַל, הֲשָׁכַחְתָּ אוֹתִי?

ציבא הֲשָׁכַחְתִּי אוֹתָךְ, לֹא אֲדוֹנִי, אֵיךְ אֶשְׁכְּחָךָ

וּמֵעוֹלָם לֹא יְדַעְתִּיךָ.

ברזלי רָשָׁע עָרִיץ! מֵעוֹלָם לֹא יָדַעְתָּ אֶת אֲבִי

אֲדוֹנְךָ אֶת בַּרְזִלַּי?

ציבא מָה, אֶת אֲדוֹנִי הַזָּקֵן? יָדַעְתִּי אוֹתוֹ הִנֵּה

הוּא נִשְׁקָף בְּעַד הָאֶשְׁנָב.

ברזלי הֲבֶאֱמֶת כֵּן הוּא? (מכה אותו)

ציבא הוֹשִׁיעוּ, הוֹשִׁיעוּ! אִישׁ מְשֻׁגָּע בָּא, לָקַחַת

נַפְשִׁי זוֹמֵם.

המורה חוּשָׁה לְרַוְחָתוֹ בְּנִי! גַּם אַתָּה צְלָפְחָד.

(יורד מהעליה)

פרץ בִּי חָגָא, נַעֲמוֹד פֹּה הַצִּדָּה, וְנִרְאֶה

תוֹצְאוֹת דָּבַר מַצוּתָם. (סרים הצדה)

(יורדים המורה, געל, צלפחד, ומשׁרתים)

געל מִי אַתָּה אֲדוֹנִי כִּי הֲנִיפֹתָ יָדְךָ עַל עַבְדִּי?

ברזלי מִי אֲנִי אֲדוֹנִי! מִי אַתָּה אֲדוֹנִי? אֲהָהּ,

אֱלֹהִים חַיִים! בְּלִיַּעַל נֶחְמָד לָבוּשׁ הָדָר,

אֵפוֹד־מֶשִׁי, מִכְנְסֵי־אֵטוּן מִצְרַיִם, מְעִיל־

שָׁנִי וּמִגְבַּעַת חֲדוּדָהּ! אוֹיָה לִי! אָבַדְתִּי,

אָבָדְתִּי! בְּעוֹד שֶׁבְּבֵיתִי אֲנִי מְבַקֵּשׁ

חִשְׁבֹנוֹת רַבִּים, בְּנִי וְעַבְדִּי מְפַזְרִים הוֹנִי

כְּדֹמֶן עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה.

געל מַה נִּזְעַקְתָּ, מַה־לָּךְ?

צלפחד מַה־זֹּאת, הֲמֻכֵּה־לְבָנָה הָאִישׁ הַלָּזֶה?

געל בְּגָדֶיךָ יַעֲנוּ בְךָ, כִּי אִישׁ זָקֵן מְכֻבָּד

הִנֶּךָ, אַךְ דְּבָרֶיךָ שִׁגְעוֹנְךָ יָעִידוּ, מַה מִנְּךָ

יַהֲלֹךְ אִם לָבוּשׁ פְּנִינִים וּפָז אָנֹכִי? כְּיַד

אָבִי הַנְּדִיבָה יֶשׁ לָאֵל יָדִי לִלְבּוֹשׁ כָּאֵלֶּה.

ברזלי וּמִי אָבִיךָ? הוֹי בְּלִיַעַל! הֲלֹא הוּא הָעוֹשֶׂה

מִפְרָשִׂים בְּבַרְגַּמָּה.

צלפחד שָׁגִיתָ, אֲדוֹנִי, שָׁגִיתָ, מַה שְׁמוֹ הַגִּידָה

כִּי תֵדָע?

ברזלי מַה שְּׁמוֹ כִי אֵדָע! מִהְיוֹתוֹ בֶן שָׁלשׁ שָׁנִים

גֻּדַּל בְּבֵיתִי,

הֲלֹא גַעַל שְׁמוֹ.

המורה צֵא, צֵא חֲמוֹר נוֹעַר! שְׁמוֹ חֵפֶר בְּנִי יְחִידִי

וְיוֹרֵשׁ בְּכָל אֲחֻזֹתַי וְקִנְיָנַי אֲנִי אַלּוּף בַּרְזִלַּי.

ברזלי הוּא חֵפֶר! אֲהָהּ, טָרֹף טֹרָף בְּנִי! אִישׁ

הַדָּמִים הַזֶּה רְצָחָהוּ נָפֶשׁ! אִסְרוּהוּ, אֲהָה

בְּנִי, בְנִי! הַגֵּד בְּלִיַעַל אֵיפֹה בְנִי חֵפֶר?

געל קִרְאוּ אֶל שׁוֹטֵר הָעִיר.

(אחד נכנס עם השוטר)

שִׂימָה אֶת זֶה אֶל בֵּית הַבּוֹר, אָבִי צְלָפְחָד

רְאֵה לְהָסִיר אֶת זֶה מֵעַל פָּנָי.

ברזלי הַאוֹתִי יָשִׂימוּ אֶל בֵּית הַבּוֹר!

גמר חַכֵּה־נָא שׁוֹטֵר, אַל תִּגַּע בּוֹ.

צלפחד דֹּם אַלּוּף גֹּמֶר, אָמַרְתִּי אֶל בֵּית־הַבּוֹר יוּבָא.

גמר הִשָּׁמֵר אַלּוּף צְלָפְחָד, פֶּן תִּלָּכֶד בְּפַח יָקְשׁוּ

לְךָ, אוּכַל לְהִשָּׁבֵעַ שֶׁזֶּה בַרְזִלַּי הָאֲמִתִּי.

המורה הִשָׁבַע אִם תּוּכָל.

גמר שְׁבוּעָה אָנֹכִי יָרֵא.

געל אוֹ אוּלַי תֹּאמַר כִּי אֵינֶנִּי חֵפֶר?

גמר אוֹתְךָ יָדַעְתִּי כִּי חֵפֶר אַתָּה.

צלפחד לֵךְ עִם הַיֶּלֶד הַזָּקֵן הַזֶּה וְהוֹרִידֵהוּ בֵית־הַבּוֹר.

ברזלי זֶה חֵלֶק אִישׁ נָכְרִי, בּוֹ יִתְעַלְּלוּ וּכְנֵצֶר

נִתְעָב יִסְחָבוּהוּ,

הוֹי נָבָל מְנֻבָּל!

(נכנסים חפר צלה וציבא)

ציבא אֲהָהּ נִגְזָרְנוּ! שָׁם עוֹמֵד הוּא הַכְחִישֵׁהוּ,

הַחֲרִימֵהוּ, אוֹ כֻלָּנוּ אָבָדְנוּ.

חפר סְלַח־נָא אָב יָקָר.

(נפל על ברכיו)

(יוצאים בחפזון ציבא געל והמורה)

ברזלי הַעוֹד בְּנִי חָי?

צלה סְלַח־נָא אָב יָקָר.

(נפלת על ברכיה לפני אביה)

צלפחד מַה חַטָּאתֵךְ בִּתִּי? אַיֵּה חֵפֶר?

חפר הִנֵּה לְפָנֶיךָ,

בֵּן אֲמִתִּי לְבַרְזִלַּי הָאֲמִתִּי

בְּמָסֹרֶת־נְשׂוּאִין בִּתְּךָ לִי נִהְיָתָה,

עֵת רִקְמַת־מִרְמָה עֵינֶיךָ כָסָתָה.

גמר חֲבוּר־תַּרְמִית וּמִרְמָה לְהַשְׁלוֹת כֻלָּנוּ.

ברזלי אֵיפֹה גַעַל עַז הַפָּנִים הָאָרוּר

מוּלִי כֹה הִזִּיד וְשָׂם פָּנַי כַּפָּארוּר.

צלפחד הֲלֹא זֶה חֶפְרוֹן לְבִתִּי מוֹרֶה־סֵפֶר.

צלה הָסֵר “אוֹן” מֵחֶפְרוֹן וְיֵעָשֶׂה חֵפֶר.

חפר הָאַהֲבָה עוֹשָׂה פְלָאִים, אַהֲבַת צִלָּה

בְּשֵׁם גַּעַל לְהִקָּרֵא הִמְרִיצַתְנִי

וְתַחְתַּי בָּעִיר כְּבוֹדִי עָלָיו אָצָלְתִּי,

סוֹף־דָּבָר לְהַגִּיעַ בְּיָדִי הִצְלִיחַ

אֶל מְחוֹז־חֶפְצִי אֶל מְרוֹם אָשְׁרִי בַחַיִּים,

כָּל עֲלִילוֹת גַּעַל מִמֶּנִּי יָצָאוּ

לָכֵן לְמַעֲנִי אָב יָקָר, כַּפֶּר לוֹ סְלָחָה.

ברזלי אֶקְרָעֵהוּ כְדָג, הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתִי אֶל

הַמַהְפָּכֶת.

צלפחד שְׁמַע נָא אֲדוֹנִי, אֵיךְ מְלָאֲךָ לִבְּךָ לָקַחַת

אֶת בִּתִּי וְאֶת פִּי לֹא שָׁאָלְתָּ?

ברזלי אַל תִּירָא צְלָפְחָד, אֶת פָּנֶיךָ נֵדַע לְכַפֵּר,

נֵלְכָה הַבָּיְתָה, וְאֶקְּחָה נָקָם עַל־דְּבַר הַנְּבָלָה

שֶׁנֶּעֶשְׂתָה אִתִּי (יוצא)

צלפחד וְאָנֹכִי לַחֲקוֹר חֵקֶר בִּדְבַר הַמְּזִמָּתָה.

חפר צִלָּה פָנַיִךְ בַּל יֶחְוָרוּ, הֵן יִרְצֵךְ אָבִיךְ.

(יוצאים חפר וצלה)

גמר חֲרַרָתִי בָצֵקָה, אַךְ אֹבַד־תִּקְוָתִי,

בֵּין יֶתֶר הַקְּרוּאִים תְּרַפְּדֵנִי מָנָתִי.

חגלה אִישִׁי, נֵלֵכָה־נָא אַחֲרֵיהֶם לִרְאוֹת סוֹף כָּל

הַסַּעַר הַזֶּה.

פרץ בַּתְּחִלָּה שְׁקִי־נָא לִי, אַחַר נֵלֵכָה.

חגלה עַל רֹאשׁ מְרוֹמֵי קֶרֶת, הֲיִתָּכֵן?

פרץ הֲבוֹשׁ תֵּבוֹשִׁי בִי?

חגלה לֹא אֲדוֹנִי, חָלִילָה, אַךְ אֶכָּלֵם לְנַשֵּׁק לָךְ.

פרץ אִם כֵּן נָשׁוּבָה לְבֵיתֵנוּ, נַעַר נְהַג וָשׁוּב.

חגלה טוֹב, הָבָה אֶשָּׁקְךָ, עַתָּה אֲהוּבִי אֲבַקֶּשְׁךָ,

כַּתַּר.

פרץ מַה טּוֹבָה נְשִׁיקָתֵךְ חָגָא אֲהוּבָתִי

אַחַת בַּחוּץ וּמֵאָה בִמְחִצָּתִי.

חזיון ב    🔗

פדבה בית חפר

נכנסים צלפחד, ברזלי, גמר, המורה, חפר וצלה, פרץ וחגלה,

גוני והאלמנה, געל, ציבא והדד, המשרתים מביאים שׁלחן, משׁתה.

חפר בָּא הַקֵּץ לִמְדָנִים בֵּינֵינוּ אָרָכוּ,

כַּעֲבוֹר סוּפוֹת מִלְחָמָה אַךְ גִּילַת וְרַנֵּן,

עַל הַנִּסִּים וְהַפֻּרְקָן הַכֹּל יְשַׁבֵּחוּ,

צִלָּה יָפָתִי, לְאָבִי תְנִי אַתְּ כָּבוֹד,

אֶת אָבִיךְ בְּחִבָּה אֲכַבְּדָה אַף אָנִי,

אָחִי פֶּרֶץ, אֲחוֹתִי חָגְלָה אַתֶּם,

וְאַתָּה גוּנִי וְהָאַלְמָנָה אֲהוּבָתֶךָ

בְּרוּכִים אַתֶּם כֻּלְּכֶם, שְׁתוּ וֶאֱכֹלוּ

בְּמִגִדָּנִים אֵלֶּה קֵיבָתֵנוּ נַחְסֹמָה

אַחֲרֵי עֲבוֹדָתָהּ בַּכֵּרָה. אָנָּא שֵׁבוּ,

בְּאַחֲוָה נִשְׁתָּעָה גַּם נִסְעַד לְבָבֵנוּ.

פרץ רַק אֵין דָּבָר, אָכוֹל שָׁתוֹ וְסָבוֹא.

צלפחד מִדָּה טוֹבָה הִיא תּוֹצְאַת פַּדֻּבָּה.

פרץ מִפַּדֻּבָּה אַךְ לַטּוֹבוֹת רַבּוֹת תּוֹצָאוֹת.

גוני וְנֹאמַר אָמֵן מִי יִתֵּן יֵאָמֵן דְּבָרֶיךָ.

פרץ חַי נַפְשִׁי, הָאַלְמָנָה תְיָרֵא אֶת גּוּנִי.

האלמנה אַל יְהִי אֵמוּן בִּי אִם מִמֶּנּוּ אִירָאָה.

פרץ לֹא בַנְתְּ לְרֵעִי, אַף כִּי לֵב רַגָּשׁ לָךְ,

פֵּשֶׁר דְּבָרַי, גּוּנִי מִמֵּךְ הוּא יָרֵא.

האלמנה מִי סְחַרְחַר רֹאשׁוֹ, הָאָרֶץ תִּסֹּב יְדַמֶּה.

פרץ תְּשׁוּבָה נְכוֹחָה וְסוֹחֵרָה.

חגלה גְּבִרְתִּי מַה יִרְזְמוּן מִלַּיִךְ?

האלמנה אֵת שֶׁהוֹרָה בּוֹ רוּחִי.

פרץ בִּי הוֹרָה רוּחֵךְ, בְּעֵינֵי גוּנִי הֲיִיטַב?

גוני שֶׁהוֹרָה רוּחָהּ בְּמִלָּתָהּ אָמָרָה.

פרץ מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָן תִּקַנְתָּ, נְשִׁיקָה שְׂכָרוֹ

אַלְמָנָה טוֹבָה.

חגלה “מִי סְחַרְחַר רֹאשׁוֹ, הָאָרֶץ תִּסֹּב יְדַמֶּה”

פִּתְרוֹן חִידָתֵךְ אָנָּא הַגִּידִינִי.

האלמנה בִּהְיוֹת אֲרוּרָה בְּמָתְנֵי אִישֵׁךְ מוּעָקָה,

יַד מַכְאֹבוֹ יְדַמֶּה, גַּם עַל בַּעֲלִי חֲזָקָה,

זֶה פִתְגָּמִי וְזֶה רֵעִי.

חגלה רֵעַ־הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.

האלמנה כִּי עָלַיִךְ יַגִּיד רֵעִי.

חגלה רְעוּת־רוּחִי הִיא שְׂאֵתִי פָנַיִךְ.

פרץ אֵלֶיהָ, חָגָא!

גוני אֵלֶיהָ, אַלְמָנָה!

פרץ מֵאָה כֶסֶף, לְהִתְחָרוֹת שֶׁחָגָא תַּכְרִיעֶהָ.

גוני לִי הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת.

פרץ כְּעוֹבֵד הַצָּבָא דִּבַּרְתָּ, אֵלֶיךָ לְחַיִּים!

(שותה אל גוני)

צלפחד הֲיָשְׁרוּ בְּעֵינֶיךָ גֹמֶר חִדּוּדֵי הַנְּעָרִים?

גמר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ הֵיטֵב יַעַנֵּהוּ.

צלה בְּקַרְנַיִם יְנַגֵּחוּ עַל כֵּן יֹאמֵרוּ,

טוּל מֵרֹאשְׁךָ, הַקַּרְנָיִם.

ברזלי עַל מַה־זֶּה הֱקִיצוֹת כַּלָּה נָאָה?

צלה רוּחִי לֹא תְפַעֲמֵנִי, לָכֵן עוֹד אִישָׁנָה.

פרץ לֹא עֲדִינָה, אַתְּ הִשְׁלַכְתְּ הַנַּעַל

לָכֶן הִנְנִי אֵלַיִךְ קַלְקֵל חִצִּים בְּרַעַל.

צלה לֹא צִפּוֹר לְמִשְׂחָק לְךָ אָנִי

עַל סְבָךְ אַחֵר אֶדַּדֶּה,

אִם תִּדְבְּקֵנִי, וּמָשַׁכְתָּ קַשְׁתֶּךָ.

(יוצאים צלה, חגלה והאלמנה)

פרץ מִיָּדִי נִמְלָטָה, חִצֶּיךָ אֲדוֹנִי גַעַל

שָׁלַחְתָּ אֶל צִפּוֹר זֹאת, עָדֶיהָ לֹא בָאוּ,

לְחַיִּים אֶל כָּל הַמּוֹרִים וְאֵינָם יוֹרִים!

געל אֲבָל, הִדְרִיכַנִי חֵפֶר כְּכֶלֶב־צַיִד

אֲשֶׁר יִטּוֹשׁ עַל טֶרֶף לִבְעָלָיו הַגִּישׁוֹ.

פרץ מָשָׁל טוֹב דָּרַשְׁתָּ, אֲבָל הוּא כָלִבִּי.

געל מַה־טּוֹב שֶׁטַרְפְּךָ בְנַפְשְׁךָ הֵבֵאתָ,

כִּי אָמוּר, צַיִד צָדִיתָ בַּמֵּצָר הֱבִיאֶךָ.

צלפחד מַה תַּעֲנֶה פֶּרֶץ, הַמְצָאֲךָ גַעַל?

חפר שְׂפָתַיִם תִּשַּׁק גַעַל, יָפֶה גִדַּפְתָּ.

גוני תֵּן תּוֹדָה, בֵּין הַדְּבָקִים מְצָאֲךָ.

פרץ אָמְנָם לֹא אֲכַחֵד, כִּמְעַט שֶׁמְּרָרַנִי,

אַךְ הֲתוּלַי, אִם אָנֹכִי אָרִיקָה,

עֲשָׂרָה מוּל אֶחָד הִנֵּה אֶתְחָרֶה

שֶׁשְּׁנֵיכֶם כְּאֶחָד בַּנּוֹפְלִים תִּפֹּלוּ.

צלפחד אֲבָל בְּנִי פֶרֶץ, בְּלִי שִׂפְתֵי לָצוֹן,

הָאֲרוּרָה בַנָּשִׁים לְחֶבְלְךָ נָפָלָה.

פרץ לֹא כֵן אֲדַמֶּה אָנֹכִי, וְהָיָה הָאוֹת,

אִישׁ אִישׁ מִמֶּנּוּ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ יִשְׁלָח,

וּמִי אֲשֶׁר אִשְׁתּוֹ בְּיוֹתֵר תְּהִי שֹׁמַעַת

וְתֶחֱרַד לָבֹא כְרֶגַע לְקוֹל הַקְּרִיאָה,

הוּא זָכָה בָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר נִקְצֹבָה.

גוני טוֹבִים דְּבָרֶיךָ, וּמָה הָעֵרָבוֹן?

חפר עֶשְׂרִים כָּסֶף.

פרץ עֶשְׂרִים כָּסֶף!

עַל דַּיָּתִי וְכַלְבִּי כָּהֵמָּה אֶתְקָעָה,

וְעַל אִשְׁתִּי עֶשְׂרִים מוֹנִים כָּכָה.

חפר יְהִי מֵאָה כָסֶף.

גוני נֵאוֹת גַּם אָנֹכִי.

פרץ וַאֲנִי, כֵּן יָקוּם.

גוני מִי בָרֹאשׁ?

חפר אָנִי,

לֵךְ צִיבָא, צַוֵּה אֶת גְּבִרְתְּךָ וְתָבוֹאָה,

ציבא שׁוֹמֵעַ עַבְדֶּךָ. (יוצא)

צלפחד שְׁכֶם אֶחָד אִתְּךָ, אֱהִי, צִלָּה תְמַהֵר בּוֹא.

חפר לָמָּה לִי נוֹשֵׂא שֶׁכֶם, לְבַדִּי אֶשָּׂאֶנּוּ.

(נכנס ציבא)

מָה אִתְּךָ, אֵיזֶה חֲדָשׁוֹת?

ציבא אֲדוֹנִי, דָּבָר שָׁלְחָה הַגְּבֶרֶת,

מֵרֹב עִנְיָנֶיהָ לֹא תוּכַל בּוֹא.

פרץ מָה, מֵרֹב עִנְיָן בּוֹא לֹא תוּכָלָה.

תְּשׁוּבָה טוֹבָה.

גמר וְגַם נִמְרָצָה,

יְהִי רָצוֹן בְּחַמֵּי־חַמִּין לֹא תִּכָּוֶה.

פרץ סָמוּךְ לִבִּי בָטוּחַ.

גוני לֵךְ צִיבָא, חַלֵּה אֶת פְּנֵי אִשְׁתִּי

שֶׁתָּבוֹא הֵנָּה מִבְּלִי בוֹשׁ. (יוצא ציבא)

פרץ אֵיךְ! חַלּוֹת פָּנֶיהָ!

עַתָּה אָפוּנָה מְאֹד אִם תָּבוֹא.

גוני יָרֵאתִי אֲדוֹנִי, פֶּן גַּם חַלּוֹתְךָ

תְּחַלֵּל רַעֲיָתֶךָ, דָּבָר לֹא יוֹשִׁיעֶךָ.

(נכנס ציבא)

אֵיפֹה רַעֲיָתִי?

ציבא אַף הִיא מֵאֲנָה בוֹא אֵלֶיךָ, כִּי אָמָרָה

אַךְ לָצוֹן לְךָ, אֵלֶיהָ תֵאתֶה צִוַּתָּה.

פרץ אִשָּׁה רְעוּתָהּ תַּעֲבֹרְנָה, לָבוֹא תְמָאֵן!

מֶה חֳלִי! מִי יוּכַל לְהָכִיל, מִי יִשָּׂאֶנָּה!

אַתָּה הֲדַד, אֶל גְּבִרְתְּךָ לֵכָה,

בִּפְקוּדָּתִי אֱמוֹר לָהּ אֵלַי תְּמַהֵר תֵּאת.

גוני מַעֲנָתָהּ יָדַעְתִּי.

פרץ מָה?

גוני תְּמָאֵן.

פרץ אָז קֵץ, בָּא הַקֵּץ!

צלפחד הָאֱלֹהִים! הִנֵּה חָגְלָה בָאָה.

(נכנסת חגלה)

חגלה מַה חֶפְצְךָ אֲדוֹנִי, כִּי קָרָאתָ לִי?

פרץ אֲחוֹתֵךְ אֵיפֹה, וְאֵשֶׁת גּוּנִי?

חגלה לִפְנֵי הָאָח יַחַד תִּשְׁתָּעֶינָה.

פרץ לְכִי הֲבִיאֵן הֵנָּה אִם מָאֵן תְּמָאֵנָּה.

עַל־כָּרְחָן לְבַעֲלֵיהֶן אוֹתָן תִּסְחָבִי,

חוּשִׁי, צִוֵּיתִי, וּתְבִיאֵן הֵנָּה כְרָגַע.

(יוצאה חגלה)

גוני הֵן זֶה פֶלֶא, אֹזֶן לֹא שָׁמָעָה

מַה פֵּשֶׁר דְּבַר הַפֶּלֶא דַּעַת אֶשְׁתָּאֶה.

פרץ פֵּשֶׁר־דָּבָר, שָׁלוֹם, אַהֲבָה וְשַׁלְוַת־הַשְׁקֵט,

מִשְׁטָר נָכוֹן, וּמֶמְשָׁלָה כְשׁוּרָה,

בְּאַחַת, כָּל מָתוֹק וּמוֹעִיל בַּחַיִּים.

צלפחד אַשְׁרֶךָ בְנִי פָרֶץ, הֱיֵה בְרָכָה!

לְךָ הַנִּצָּחוֹן וְהָעֵרָבוֹן לְךָ הוּא,

גַּם אָנֹכִי עֶשְׂרִים אֶלֶף כָּסֶף

נוֹסָפוֹת לְךָ אֶתֵּנָה,

מֹהַר חָדָשׁ אֶל בִּתִּי הַחֲדָשָׁה,

כִּי לְאַחֶרֶת נֶהֱפָּכָה, וּכְבוֹדָהּ חָדָשׁ.

פרץ בְּאֹפַן עוֹד נַעֲלֶה אֶזְכֶּה בְעֵרְבֹנִי

וְאַרְאֵכֶם אוֹת מִשְׁמַעְתָּהּ וְרִיק־לְבָבָהּ,

תֻּמַּת־נַפְשָׁהּ, וְרוּחַ נָכוֹן בְּקִרְבָּהּ חִדַּשְׁתִּי,

רְאוּ נְשֵׁיכֶן הַנְּלוֹזוֹת כִּשְׁבוּיֹת חָרֶב,

אַחֲרֶיהָ נְהוּגוֹת, הַמְנַצַחַת אוֹתָן

בְּהַכָּרַת־אִשְׁיוּתָהּ וּמוֹרָאָהּ לְבַעְלָהּ.

(נכנסת חגלה עם צלה והאלמנה)

חָגְלָה, הַשָּׁבִיס הַזֶּה לֹא יַהֲלֹם רֹאשֵׁךְ,

הָסִירִי הַמִּפְלֶצֶת תַּחַת רַגְלֵךְ הַשְׁלִיכִיהוּ.

האלמנה לְשֵׁפֶל־מַדְרֵגָה זֹאת עַד לֹא תִּשְׁפְּתֵנִי

מִכַּעַס וּכְאֵב־לֵב, בַּבָּאִים, אֲדוֹנִי מְנָעֵנִי.

צלה בּוּז לָךְ! מַה נוֹאַלְתָּ קְרוֹא לָזֶה חוֹבַת־נָשִׁים.

חפר מַה־טּוֹב לוּ בְלִי דַעַת מִלֵּאת חוֹבָתֵךְ,

הֵן מֶרְיֵךְ בְּדַעַת, צִלָּה יָפָתִי,

לַמִּצְעָר, מֵאָה שֶׁקֶל כֶּסֶף עֲשָׁקָנִי.

צלה כִּפְלַיִם הִסְכַּלְתָּ, עַל חוֹבָתִי כִּי בָטָחְתָּ.

פרץ חָגְלָה, לִנְצוּרוֹת־לֵב אֵלֶּה הַגִּידִי,

עָלַיִךְ אֲנִי נוֹטֵל, חוֹבָתָן לְאַלּוּף נְעוּרֵיהֶן.

האלמנה רַב לְךָ הָתֵל, הַשְׁלִיכָה מוּסַר הֲבָלֶיךָ.

פרץ אֵלֶיהָ, הוֹכֵחָהּ לְמוּסָר, שִׂימִי פָנַיִךְ בַּתְּחִלָּה.

האלמנה זֹאת לֹא תַעַשׂ.

פרץ תַּעַשׂ, אֲנִי אוֹמֵר, אֵלֶיהָ בַתְּחִלָּה.

חגלה הֲלֹא תֵבוֹשִׁי, הֲלֹא תִכָּלְמִי שָׂרָתִי,

קִמְטֵי־זַעַם מֵעַפְעַפֵּךְ הָסִירִי,

חִצֵּי־לַעַג עֵינַיִךְ תַּדֶּינָה, אֲסוֹפִי.

לָמָּה לֵב בַּעֲלֵךְ וַאֲדוֹנֵךְ תִּמְחָצִי,

כִּנְאוֹת שָׂדַי מִקָּרָה, יָפְיֵךְ תַּצְמִיתִי,

כְּנִצָּנֵי־חֶמֶד מִסּוּפוֹת, שְׁמֵךְ תְּנַבֵּלִי?

אַךְ רֶשַׁע־כֶּסֶל דַּרְכֵּךְ עַל פָּנַיִךְ,

אִשָּׁה זְעֻמָה – מַעֲיָן נִרְפָּשׂ דָּלוּחַ

מָקוֹר מָשְׁחָת מַעֲלֶה טִיט וָרֶפֶשׁ,

אַף אִישׁ הֶעָיֵף לְשׁוֹנוֹ צִחֵה צָמָא,

לֹא יַרְהִיב קַחַת לְפִיו אַף טִפָּה מֶנְהוּ,

בַּעֲלֵךְ הוּא אֲדוֹנֵךְ, הוּא חַיַּיךְ וּמָעוּזֵךְ,

תִּפְאֶרֶת רֹאשֵׁךְ, מַלְכֵּךְ, עָלָיו יְהָבֵךְ.

לְמַעַן טַרְפֵּךְ יְחָרֵףְ נַפְשׁוֹ וְנֵוֵהוּ

לַעֲבוֹדָה קָשָׁה בַּיָּם וּמִדְבַּר־הָרִים,

חֹרֶב בַּיּוֹם יֹאכְלֵהוּ וְקֶרַח בַּלָּיְלָה,

עֵת שַׁאֲנַנָּה, שְׁלֵוָה בַּיִת תֵּשֵׁבִי,

וְכָל מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ מִמֵּךְ בַּל יְבַקֵּשׁ

רַק אַהֲבָה עֵינֵי־חֵן וְעַנְוַת־צֶדֶק,

זֶה כָל תַּגְמוּלָיְכִי עַל כָּל גֹדֶל חַסְדּוֹ.

כְּחוֹבַת הָעֶבֶד וְתַפְקִידוֹ לְמַלְכּוֹ

כֵּן חוֹבַת הָאִשָּׁה אֶל בַּעַל נְעוּרֶיהָ.

אִם תֵּלֵךְ אִתּוֹ קֶרִי בְּמִיץ־אַפַּיִם

תַּפְרִיעַ עֲצָתוֹ תַּמְרֶה מִצְוָתוֹ

נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הִיא, סוֹרֵרָה בְזוּיָה,

בּוֹגֵדָה וּמוֹרֶדֶת לְאַהֲבַת בַּעֲלָהּ.

צַר לִי בִרְאוֹתִי אִשָּׁה סָרַת־טָעַם

אֲשֶׁר תַּחַת עֲנָוָה תִּלְבַּשׁ גֵּאוּת כְּמַדָּהּ

תְּבַקֶּשׁ לָהּ גְּדוֹלוֹת מִשְׂרָה וְשִׁלְטוֹן

תַּחַת הֱיוֹתָהּ רַק לֶאֱהוֹב לִשְׁמוֹעַ יְעוּדָה.

מַדּוּעַ גְּוִיתֵיכֶנָה רַכּוֹת וַעֲנֻגוֹת

לְכָל עֲבוֹדָה וְעָמָל לֹא תִצְלַחְנָה?

אִם לֹא שֶׁנַּפְשֵׁנוּ הָרַכָּה וּלְבָבֵנוּ

יַתְאִימוּ יַחַד עִם יְצוּרֵי גֵוֵנוּ,

רַב לָכֶן, תּוֹלֵעָה גֵאיוֹנָה, אֵין אוֹנִים!

רוּחַ גְּבוֹהָה גַּם עָלַי לְפָנִים צָלָחָה,

נֶפֶשׁ רְחָבָה כְנַפְשְׁכֶן קִרְבִּי שָׁכָנָה,

וְלֵב מַדָּע פִּי־שְׁנַיִם מִכֶּן חֻנַּנְתִּי

הָשֵׁב חוֹרְפַי דָּבָר נְאָצָה מוּל נְאָצָה,

אַךְ עַתָּה נוֹכַחְתִּי, חִצֵּינוּ קַשׁ יָבֵשׁ

גְּבוּרָתֵנוּ חֲלוּשָׁה, חֻלְשָׁתֵנוּ עֲצוּמָה,

יִתְרוֹן לָנוּ לְמַרְאֶה, שִׁפְלוּתֵנוּ אֲיֻמָּה,

עַל־כֵּן טוֹב עֲזוֹב חֵמָה, מֵאַפְּכֶן הַרְפֶּינָה

יְדֵיכֶן תַּחַת רַגְלֵי בַעֲלֵיכֶן תֵּנָּה,

לְאוֹת מִשְׁמַעְתִּי מֵחֶפְצִי לֹא אָפוּנָה

עֲשׂוֹת רְצוֹן בַּעֲלִי הִנֵּה יָדִי אֱמוּנָה.

פרץ אַךְ זֹאת אִשָּׁה! בֹּאִי וּשְׁקִי לִי.

חפר כִּי לְךָ אַף לְךָ נָאֶה, זָקֵן־עֲוִילִי.

ברזלי טוֹב לִשְׁמוֹעַ יְלָדִים אִישׁ פְּנֵי רֵעֵהוּ יָחַד.

חפר מִזַּעֲקַת אִשָּׁה מְזָרַת אֵימָה וָפָחַד.

פרץ הָבָה חָגָתִי, בֹּאִי אֶל יְצוּעֵנּוּ נַעַל

שְׁלשָׁה אֲנַחְנוּ חֲתָנִים, עַל שְׁנַיִם הָשְׁלַךְ נַעַל

לִי הַנִּצָּחוֹן, גַּם לִי הָרְבָבָה

לָכֵן שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם וְעַרְבָּא טָבָא.

(יוצאים פרץ וחגלה)

גוני לֵךְ לְשָׁלוֹם, גְּדוֹלוֹת עָשִׂיתָ לְתַקֵּן אֲרוּרָה.

חפר תָּם אֲנִי לֹא אֵדָע, אֵיךְ יָצְאָה הַתְּמוּרָה.