הקדמה

הפרקים הבאים חֻברו אחרי שיצא לאור בשפות שונות ספרי “ישוב ארץ ישראל: שיטות והאמצעים החמריים”. הם נכתבו לפני שנה וחצי, בזמן שעוד אי־אפשר היה לגשת לעבודה ישובית רחבה בארצנו. גם כעת עוד אין אפשרות כזאת, אולם כיום יש לנו תקוה, שעוד מעט ותתברר סוף־סוף מדת זכיותינו המדיניות והכלכליות בארצנו, שאומות העולם תכֵּרנה בהן. אז יחדל הקפאון השורר עתה בעבודת הישוב ותתחלנה הפעולות הישוביות של חברות, אגודות וקבוצות ישוביות, שכבר הסתדרו ושעתידות עוד להסתדר בארצות הגולה ובארצנו גופא. לחברי הסתדרויות כאלה מוקדשות ביחוד ההצעות המפורשות בספר הזה.

עלי עוד להעיר, כי המחירים שהבאתי כאן הם כפי שהיו לפני המלחמה, כי לפני שנה וחצי אי־אפשר היה לקבוע את המחירים באופן אחר. לפי המחירים שבהוה צריך להגדיל את המספרים בערך פי שנים וחצי, בחשבון הממוצע. יואילו־נא אפוא הקוראים להתחשב עם הערה זו.

 

פרק ראשון: האחֻזות.    🔗

ה“אחוזות” שנוסדו לפני המלחמה.    🔗

במשך השנים המעטות האחרונות שלפני המלחמה נוסדה, ביחוד ברוסיה ובארצות הברית באמריקה, שורה של חברות למטעים ולהתנחלות בא“י, בשם חברות “אחוזה”, אחדות מהן גם הספיקו לקנות אחוזות ולהחל לנטוע אותן. שתי חברות ממוסקבה, למשל, נטעו עצי פרי ועוד מטעים אחרים במגדל, אשר על שפת ים כנרת, וברוחמה (או ג’ממה), אשר בנגב יהודה, בקרבת באר־שבע. חברות־נוטעים אחרות החלו להוסד בוילנה, בביאליסטוק ובורשה וגם באו במשא ובמתן, זמן קצר לפני פרוץ המלחמה, על אודות קנית אחוזות ידועות בא”י. שתי חברות־נוטעים, בטשיקגו ובסט' לואי, כבר נהלו אחוזות הגונות בפוריה וברמה שבגליל התחתון, וחברות רבות כאלה שנוסדו בנו־יורק, בקליוילנד, בפיטסבורג, בלוס־אנגלוס, ועוד – היו מקבצות כספים לשם קנית אדמה ולעבודת מטעים בא"י. לחברת נוטעים אשר נוסדה ברומניה, בגלץ, כבר היו עצים נטועים על חשבונה במושבת כפר־סבא, וחברת “האחוזה הלונדונית”, בערבון מוגבל, היא חברת האחוזה הראשונה באנגליה, רכשה לה חלק גדול מאדמת כרכור, אשר אצל חדרה. ובחצי הראשון לשנת 1914 עשתה החברה לעבודת האדמה “מכבי”, שנוסדה גם היא בלונדון, תעמולה גדולה לאסוף כספים נועדים למטעים וליסוד מושבה אדירה בסביבות מודיעים – מקום מושב החשמונאים לפנים.

היסודות העיקריים של ה“אחוזות”.    🔗

יסודותיה ומטרתה של תנועת “האחוזה” מתאימים ביחוד למצב בני המעמד הבינוני, המתעניינים בישוב א“י. התגשמות הרעיון המונח ביסודה, מכוונת ונעשה לפי מדת יכלתה החמרית של כל משפחה יהודית בינונית, אשר כבר השיגה ידה, או מקוה כי תשיג ידה במשך שנים אחדות, לחשוך סכום כסף אשר יתן לה את האפשרות לצאת לא”י, ולהאחז בה. ועוד יותר עלול הרעיון הזה למשוך אליו את לב היהודים האומרים להתישב ולעבוד בארץ ישראל, באשר תכנית ה“אחוזה” היתה מיוסדת מראשיתה על הרעיון לכנוס לקבוצות אנשים הקרובים זה אל זה ברוחם ובדרכי חייהם מאותן הערים שבגולה, ששם התגברה מאד השאיפה לתחית הארץ ולישובה. ואשר על כן נקל היה מאד ליסד בהן חברות “אחוזה”.

הצביון המיחד את החברות האלה היא משא־נפשם של החברים לרכוש להם בא"י מטעי עצי פרי אשר תבואתם תהיה להם, מקץ שנים אחדות, למחית ביתם. ועד בוא הדבר הזה, יוסיפו החברים להתעסק איש איש במשלח ידו ובמלאכתו במקומות מושבותיהם, ובאותה שעה גם יחשכו כספים וישלחום ארצה ישראל, לכלכל את מטעיהם.

קנית־אדמה משותפת ע"י חברות “אחוזה”.    🔗

אעפ"י שחברות המטעים נקראות בשם המורה על קנין פרטי (“אחוזה”), וגם מטרתן היא של עסקים פרטיים קפיטליסטיים, הנה בכל זאת החלו חברות־האחוזה הראשונות להשתמש שלא בכונה ביסודות שתוף־העבודה לענין רכישת הקרקעות.

תנועת ה“אחוזה” המתאמצת לסדר את היחידים לחברות משותפות בקנית אדמה ובעבודת מטעים בא“י, צעדה בזה צעד לעבר דרך העבודה המשותפת, ואפשר שהצעד הזה יוליך את החברות הלאה הרבה יותר מאשר חשבו או שערו, התאגדות החברים לשם קנית האדמה תביא בלי ספק את החברות האלה לעבוד בשתוף־הכחות גם בענינים אחרים, אשר לולי זאת אולי לא היו עושים כן. מן הקניה המשותפת של האדמה מסתעפות באפן. ישר שיטות־שתוף, אף כי לא שלֵמות, כי הלא החזקת האדמה בשותפות במשך תקופה ידועה, יוצרת מיד את הצרך בשיטת הנהלה הערוכה ג”כ עפ"י קוים ידועים של עבודה משותפת. המצב הזה בעצמו עתיד להיות להם כלי מחזיק ברכה מכמה פנים, אם אך יהיו רוב החברים היוצרים את גוף החברה, אנשים משכילים ונבונים.

המוסד המנהל את אחוזת החברה, ינהל את עניניה ברצון או שלא ברצון, בתור מורשה קולקטיבי, לכל הפחות עד אשר תחלק האחוזה לחלקים נפרדים. הוא יוציא לפועל ביחד את עבודת המטעים, יתקן כל מיני תקונים ויקים את הבנינים הראשונים הנצרכים, ואולי גם יסדר שתוף הקנין בכלי־העבודה ובהמות האחוזה, שדה־מרעה משותף לבהמות־העבודה וכן הלאה. וככה תתפתחנה חברות האחזוה והיו לאגדות מסוג אגדות קואופרטיביות “להחזקת האדמה” ו“לכלי העבודה של האחוזה”. וככה תהיינה חברות האחוזה אגדות קואופרטיביות עד אשר תחלק האדמה.

בשיטה של קנית האדמה בשותפות (וכן הדין בחכירה) יש תועלת באין ספק גס לבעל האדמה, אחת היא אם הוא יחיד או חברה פרטית לעסקי אדמה או מוסד לאומי, וגם למתנחלים אשר יבאו להאחז עליה. כי דרך־הקניה הזאת מביאה את בעל האדמה במשא ובמתן עם אגודה אחת, אשר תוכל לערוב לו בעד שמירת התנאים המדוברים ולהקל מעליו את העמל והטרח של קבוץ התשלומים החלקיים או דמי החכירה מקונים או מחוכרים יחידים. ומהצד השני הקניה (או החכירה) בשותפות מבטיחה למתנחלים תנאים יותר טובים ונותנת להם האפשרות להשיג אח“כ עוד טובות־הנאה בצורות אחרות של עבודה משותפת. החסכון והרוח בקנית האדמה ע”י שותפות אינם אלא התחלות לתועליות אחרות יותר חשובות אשר תהיינה למתנחלים בקבוצות גדולות מסודרות, בנגוד לאחוזות של יחידים או של קבוצות קטנות מאנשים החפצים להאחז בארץ.

האחוזות ותכניות של שתוף־העבודה.    🔗

חברה לישוב הארץ אשר תקנה יחד חבל ארץ, תוכל להחכיר אח"כ חלקים ממנו לחבריה אשר בזאת יהיו במובן ידוע גם בעלי אחוזה גם חוכרים־בעלי אחוזה בשותפות יחד עם החברים האחרים, וחוכרים בפרטות, בבחרם להם ובהחזיקם חלקים בחכירה, כפי שתקבע לפרטיה בזמנה. תקון כזה יעמיד אותם על הקרקע באופן קבוע ויחד עם זה ישים יסוד בטוח לשתוף־עבודה בכל הענינים, אם אך יבינו את כל הערך אשר לעבודה המשותפת בכל הופעותיה השונות.

בחברות האחוזה יהיה הדבר תלוי עד איזה גבול יחזיקו, למעשה, בעיקרי שתוף־העבודה. הם יפקפקו בודאי להשתמש בתכניות של תוצרת (פרודוקציה) משותפת. בכל אופן, כל הצעה ליסוּד מושבה חדשה כיום, תשים מקום לאפשריות של עבודה משותפת בכל הענינים הכלכליים, אשר הראו כבר כי ברכה בם וגם באלה הנותנים תקוה כי יהיו לברכה. פרטי כל תכנית של עבודה משותפת עשויים להשתנות בכל פעם לפי המפעל המיוחד. ואולם, בכלל, האפשרות של השתוף בעבודת־אדמה, אם בנוגע לקניה ומכירה או להשגת הלואות או לסדור עצם העבודה, נתנות מראש על פי מספר המתנחלים אשר בכל מושבה, על פי מרחק מקומות מושבותיהם זה מזה ועל פי תכנית האחוזות של שטח האדמה אשר נבחרה ליסד בה מושבה חדשה. כל אלה הם דברים אשר יוכלו לחשב אותם מראש ואפשר לפתח משטר כללי, אשר ישמש בסיס לכל תכניות.

עלינו להשמר מאד מאד מיצירת תנאים המכבידים את העבודה המשותפת והעוצרים בעד החיים־החברותיים. יסוּד מושבות קטנות הוא המעצור היותר גדול להתפתחות מצליחה של ישוב הארץ והסבה היותר חזקה לעזיבת המתנחלים את הארץ. אל נא נשכח, כי במושבות כאלה מתאוננות ביחוד הנשים – ובצדק – על הבדידות ועל השממון. כל ימי חייהן הם גלגל החוזר של עמל ורעוּת רוח מבלי הפוגות. שונים מאד מאלה הם הרגשות והתקוות במושבה גדולה.

וכי נשוב להביט אל הדבר מצד העסק, נמצא כי יתרון העבודה המשותפת במרכז גדול בערך, בכּל הוא. ראשית כל, ע“י יסוּד מושבה במדה גדולה יוכלו לכונן מרכז אשר יהיה לאצור ולחלק, לקנות ולמכור, למצא בו איש איש כל הדרוש לו במחירים סיטוניים שהם אפשרים רק בשתוף כללי, ואשר יאסף את היבול וימכרו ע”פ עצת הכי נבונים במושבה, אשר הדבר נוגע גם להם.

דבר העבודה המשותפת הוא תורה חדשה גם בנוגע לצד הרוחני. לישובים כפריים ישנים לא תוכל הרוח הזאת לחדור כי אם לאט ובכבדות. אך לישובים חדשים יש יתרון גדול בדבר הזה, שהמה יכולים לעשות מעשיהם מראשית דרכם מבלי היותם אסורים בכבלי המסורת הישנה. בבואנו עתה לבנות חרבות ארץ ישראל, עלינו להתוות לנו אופקים יותר רחבים מאלה הדרושים בגשתנו לפתרון שאלות פרופסיונליות לבד בגבולות התעשיה והמסחר, עבודת האדמה ומלאכת יד, החנוך והטבת הבריאות, בצרכים פרטיים וצבוריים.

תכנית ההתנחלות.    🔗

תכנית מתאימה של כל ישוב חדש, צריכה להיות טובה מן הצד המעשי ומצד העסק. לא נתיצב עוד על הדרכים הישנות והמקריות בנוגע לקנית אדמה ובנין בתי מושב מבלי להתחשב עם צרכי הקהלה והחברה. מעתה והלאה כל התכניות תעשינה במדה אשר תבטיח את ההתחברות הקבועה והמוחלטת של כל המתנחלים, באופן אשר כל הקבוצה תהיה לצבור אחד ולאגודה אחת, והחברים יוכלו להפיק ולפַתֵחַ את כל חפציהם, גם החמריים גם הרוחניים. בקבלת היסוד הזה ובדרך הוצאתו לפועל, תלויה במדה מרובה הצלחת כל התישבות חדשה. המושבות בא"י תהיינה שונות בצביונן: יש אשר תעבודנה במדה גדולה עבודת עצי פרי; יש אשר בעליהן יתעסקו ברובם בתעשית חלב; אלה יחיו דגן ואלה יזרעו בעיקר ירקות. אך, אם כה ואם כה יהיה דרך־העבודה אשר לאדמת המושבה, תמיד יהיה נחוץ לשים לב, מן הרגע הראשון, אל סדור המתנחלים בכל ישוב כפרי, וחלוקת האדמה ובנין הבתים יהיו ערוכים באופן אשר יוכלו המתנחלים לראות טוב, רוחה ונעימות בחיי החברה, כאשר בערים. מעונותיהם צריכים להיות קרובים לבית הספר, לבית הכנסת, לבית העם, לבניני הצבור, לבנינים המשותפים ולמחסנים.

הפגישה התמידית במרכזי החיים האלה של המושבות, תועיל לגרש את “הרוח הרעה”, אשר תנוח פעמים רבות על האנשים השוכנים לבדד.

הכנת מטעים.    🔗

הנסיון בכל הארצות הראה, כי לכחות מאוחדים ישנה האפשרות הכי טובה להצלחה, אם חברות לישוב בוחרות לעצמן איזה ענף ידוע ומיוחד של עבודת־אדמה. כי מתנחלים חדשים לא יוכלו, בדרך כלל, להתחרות בפרי מעשיהם בעבודת האדמה הרגילה עם בעלי אחוזות גדולות המוציאים מאדמתם תבואה בכמות מרובה, ועם ארצות נכריות, אשר עבודת האדמה הגיעה שם למדרגת־התפתחות יותר גדולה. כדי שהמתנחלים החדשים יהיו בטוחים בהצלחתם, עליהם להתעסק בעבודה זו הדורשת דיוק רב ותשומת־לב בלתי פוסקת. ועל כן מבקשים מתנחלים חדשים פעמים רבות בראשית מעשיהם מיני עבודות־מטעים הקרובות יותר לתעשיה. לאשרנו, ארץ ישראל היא ארץ הנותנת ספוק במדה מרובה לדרישות הטבעיות האלה של מתנחלים חדשים בכלל, וביחוד של סוג המתנחלים העתידים אשר, כמו שיש מקום לחשוב, יסודרו לחברות מיוחדות של נוטעים ושל ישוב הארץ והנקראות בשם “אחוזה”.

משפט “האחוזה” הלונדונית הראשונה.    🔗

התזכיר של חברת־" אחוזה" הלונדונית הראשונה, נדפס בנוספות לספר הזה, מספר א', בתור דוגמא טפוסית של חקי חברות־“אחוזה” הקימות.

המטרות, לפי שנפרטו בתזכיר הזה, אינן נותנות מושג נכון מן המגמה האמתית של החברה. הן נערכו באופן כ"כ כללי עד שהן נראות כמביעות את החפץ להושיב ארץ שלֵמה ולא לרכוש ולפַתח אך שטח־אדמה מסוים, אשר זאת מטרת החברה באמת, ואשר אך בזאת יכולה להתעסק, בשים לב אל האמצעים ואל הכחות העומדים לפקודתה.

ואף גם זאת, מהתזכיר הזה אי אפשר לקבל מושג נכון בנוגע לעיקר הדבר, אשר אותו תשימנה חברות־ישוב ממין זה לנגד עיניהן, שהוא באמת: התנחלות החברים בעצמם על חלקת־אדמה מיוחדת בא“י. הרושם המתקבל על פי התזכיר הוא יותר זה של חברת־מסחר העסוקה בישוב הארץ ע”י עבודת שכירים מאשר זה של חברת אנשים המבקשים להתנחל המה בעצמם, אנשים אשר אדיר כל חפצם להשתתף ביגיע כפיהם בעבודת־החלוץ של ישוב הארץ.

ועוד יותר, בעלי “האחוזה” לא בארו באיזה דרך יושיבו את המתנחלים על האדמה, וגם אין בחקי החברה הזאת כל רמז ובאור בנוגע לתקופת־השנים שהוקבעה לאסיפת ההון הדרוש לכונן מושבה בא"י.

חקי חברת ה“אחוזה” לא הובאו בנוספות, מפני שהם באמת רק העתק של כל החקים אשר לחברות־מסחר פשוטות פרטיות, מבלי שהתאימו אותם כלל אל המטרה המיוחדת של יסוד מושבה. ה“אחוזה” הלונדונית נרשמה בערכאות, על פי החלטת מיסדי החברה הזאת, כ“חברה פרטית”, ומספר החברים הוגבל לחמשים, מספר שאיננו מתאים כלל לתנאי ההתישבות בא"י, כפי שהראו ברור הנסיונות של העבר. ואולם, נראה הדבר, כי בזמן האחרון היו השפעות שונות כדי להסיר את ההגבלה הזאת ולהגדיל את מספר החברים.

לבסוף, הסכום של הון החברה נקבע למטה מן הערך הראוי. סכום של חמשה עשר אלף לירות, אשר יאסף משש מאות מניות של 25 ל“ש כל אחת, עולה שלש מאות ל”ש לכל חבר. הערכה כזאת לא־מספיקה כלל למען הכן למשפחה בינונית אחוזת־מטעים או אחוזה ממין אחר, אשר תבואתה תוכל להיות באמת למחיה למשפחה. לדבר הזה דרוש יהיה סכום הגדול פי שלש או פי ארבע מן הסכום שקבעה החברה.

הכלל העולה מחוקי ה“אחוזה” הלונדונית בעיקרם, הוא לדעתי שהם לגמרי לא־מתאימים אל המטרה.

חברה לישוב הארץ “מכבי”.    🔗

חברת ישוב הארץ “מכבי”, אשר נוסדה בלונדון כמעט באותו הזמן שנוסדה ה“אחוזה” הלונדונית הראשונה (נרשמה בערכאות בח' אפריל, 1914), שמה לה חקים השונים שנוי קל מאותם של החברה הנזכרת באחרונה (ראה נוספות, ב'). השנוי העקרי אשר בין שתי החברות הוא, שחברת ישוב הארץ “מכבי” איננה חושבת להגביל פעולתה אך בסדור חברים, מתנחלים לעתיד, החפצים לרכוש אדמה בא“י למען עבוד אותה המה בעצמם. כי הנה יש עוד סוג אחר של חברים, הלא המה אלה המבקשים לרכוש אדמה בא”י למען אשר תביא להם פרי־ברכה בהשביהם אותה, אך לא לעסוק בעבודתה המה בעצמם. והסוג השני הזה יכלול כנראה גם חברים המבקשים להם, לכספם, עסק אשר ברכה בו, גם כאלה אשר יתנו ידם אל החברה בתור תומכי ישוב א"י לשמו ולא לשם עסק המביא ריוח.

לפי הפרוספקטים של חברת ישוב הארץ “מכבי” החלט להיות הון החברה סך 52,000 ל“ש, הנחלק (א) לארבעים מניות של מיסדים (השמורות לחתימת חברת “המכבים הקדמונים” ואגודות בעלות בריתה), כל אחת בסך 50 ל”ש; (ב) לאלף מניות־אדמה (המוצעות לחתימת הקהל), ג“כ 50 ל”ש כל אחת. כנוספות על ההון היסודי, החברה מוציאה אלף שטרות־יסוּד (שטרות מביאי פרי כ“א בסך 10 ל”ש), אשר יתנו לבעליהם זכות על רבית של % ½ 2 לשנה.

על פי התכנית הזמנית שעוּבדה לפני היות המלחמה, יהיה לבעלי מניות־המיסדים ולבעלי מניות־האדמה משפט־הזכות על חבל־ארץ של עשרה דונמים לכל מניה, כי לחבלים כאלה תחולק הארץ אשר תקנה ע“י החברה. לפי הערכת החברה, יספיק סך 50 ל”ש לחבל־ארץ של עשרה דונמים, לכסף הקניה, לטיוב ולמטעים אשר ינטעו עליו.

אף כי בפרוספקט שהוציאה החברה לא נזכר זה, אבל על סמך עדותו של ראש ועד ההנהלה יודע אני, כי שש מניות־אדמה של 50 ל“ש כ”א, נחשבו בעיני החברה לסכום המינימלי הדרוש בשביל קניה, טיוב ונטיעה של חלקת אדמה אשר תספיק למחית משפחה בינונית של מתנחלים. נראה ברור, כי החשבון נעשה על אותו היסוד של החשבון שנקבע ע"י חברות “אחוזה” אשר נוסדו זמן קצר לפני התחלת המלחמה. אבל בהערכה הזאת “מחקו סאה” וחברת ישוב הארץ “מכבי” תצטרך לשוב על חשבונותיה ולתקנם, כמו שגם חברות “האחוזה” תהיינה צריכות לעשות כן.

הצביון המיוחד של חברת ישוב הארץ “מכבי”.    🔗

אם נערוך את “מכבי” ואת חברות האחוזה הצביון האחרות אחת אל אחת, אז נמצא כי יש יתרון “למכבי” מהן, בזה שמתחלתה שמה אל לבה להקצות חלקת־אדמה ידועה (40 חבלי־ארץ של עשרה עשרה דונמים, המתאימים לארבעים מניות־מיסדים) לצרכי צבור. ואולם ברור הדבר כי מדת האדמה המועדה לצרכים כאלה היא קטנה יותר מדי, אחרי שחשבה החברה לרכוש לה

12־10 אלף דונם אדמה. תרומת־אדמה בערך של עשרה אחוזים למאה לצרכי הקהלה, תהיה המועט היותר קטן, אשר ממנו אין לגרוע.

בהוצאת שטרות־היסוד היתה הכונה למשוך אליהם הון מאת חובבים, אשר יואילו לתמוך ביד החברה מבלי לרכוש להם חבלי־ארץ מסוימים. כסף החתימה אשר יתקבל מאת לוקחי שטרות־היסוד, יהיה לעבודת האדמה ולענינים אחרים של החברה. סוג החותמים האלה הם חברים אשר אינם חושבים לצאת לארץ ישראל ולהתנחל שם, כי אם חברים המבקשים לתמוך בישוב א“י ע”י השתתפותם ביצירת מושבות בארץ הזאת. בשביל התועלת הכללית של תחית א“י ע”י ישובה, היה יותר טוב ומועיל לוּ יוּסב ההון הנאסף מאת חובבים אל מוסד לאומי מרכזי אשר תעודתו לרכוש אדמה בא“י, כמו הקרן הקימת לישראל, ולא אל חברה פרטית. חברת ישוב הארץ “מכבי” היתה צריכה להשתדל לרכוש את עזרת אותם החברים הנכונים לחתום על שטרות־יסוּד, למען המציא את ההון הנאסף מהם אל הקה”ק, אשר תוכל לקנות בו אדמה ולתתה בחכירה העוברת בירושה לאלה מן החברים של חברת “מכבי” אשר יש את נפשם להאחז בארץ. וככה יהיה הכסף אשר יוּרם באמצעות שטרות־היסוד, לא להרבות את ההון העובד, כי אם להכין אדמה למתנחלים באמת ע“י שתוף עם המוסד הלאומי הנועד לרכישת אדמה בא”י. ומאידך גיסא צריכים, לדעתי, להשתמש בכסף אשר יוּרם מאת סוג החברים החפצים להאחז בא“י בקרוב או לאחר זמן, לא להוציאו על קנית אדמה, כי אם רק להשבחת האדמה, למטעים, לבנינים ולצרכים אחרים הנוגעים להתכוננות איש ואיש מן המתנחלים, וההון אשר יוּרם ע”י מניות מיסדים יהיה מוקדש אך לענינים צבוריים של המושבה, ולא לכסות את ההוצאות של קנית האדמה אשר יבדילו לצרכי הצבור, כי האדמה הדרושה לצרכים כאלה תוכל להמצא ג“כ ע”י הקה“ק, אם תקבל חברת ישוב הארץ “מכבי” את העקרים ואת המנהגים של הקה”ק בנוגע להחזקת אדמה.

ומה שנוגע למאזן ההון הדרוש ליסוּד מושבה הנושאת. את עצמה (שהיא צריכה להכיל לא פחות ממאה משפחות), צריך שזה יהא אפשר להשיג ע“י הלואות לזמנים ארוכים ממוסדי־מלוה אשר יעבדו עבודתם בא”י.

הצעה לשנוי התכנית של חברת ישוב הארץ “מכבי”.    🔗

חברת ישוב הארץ “מכבי” תהיה מיוסדה על יסודות יותר בריאים מאשר עתה ותוכל למצוא חפצה בדרך יותר מעשית, לוּ הסתדרה על פי הכללים הבאים בזה:

א) חברי החברה יהיו משלשה סוגים: 1) מיסדים, 2) מתנחלים ו 3) חובבים.

ב) בעלי ארבעים מניות־מיסדים יתנו הון אשר יעלה לאלפים ל“ש ואשר יהיה לצרכי הקהלה של המושבה אשר תוסד ע”י החברה.

ג) המתנחלים יעשו אגודה (“אגודת התושבים”) של מאה חברים, לאסוף ולכנוס במשך זמן ידוע 500 ל“ש (עשר מניות של חמשים חמשים ל"ש) כל אחד או חמשים אלף ל”ש הון משותף לכלם, אשר יהיה מוקדש לנטיעת מטעים ולצרכים אחרים הנוגעים להתכוננות המתנחלים.

ד) בעלי שטרות־היסוּד יסתדרו גם הם לאגודה אחת. (“אגודות התומכים”) למען אסוף עשרים אלף ל“ש, אשר ימסרו לקה”ק למטרת נתינת אדמה, בחכירה העוברת בירושה, לאגודת מאַת המתנחלים אשר בתוך חברי החברה¹.

ה) מאזן ההון הדרוש בשביל התפתחות המושבה של החברה־השלשים אלף ל“ש – ימצא עי”ז שישיגו מאת מוסדי־מלוה אשר יעבדו בא"י, הלואות מזמן לזמן־בזמנים הבאים־בפרעון לעתים רחוקות.

ו) חברת הישוב “מכבי” תבטיח לה, בהגיע הזמן הראוי, את עזרת ההסתדריות הלאומיות לחנוך, למען אשר תעזורנה לה לחברה לכונן, במושבה שהיא אומרת ליסד, מוסדות החנוך הנחוצים לצבור מסודר.

בקורת על חברות לישוב הארץ מטפוסה של “אחוזה”.    🔗

אף כי אחת התכונות העקריות של חברות אחוזה היא ההשתדלות לחבר יחד את כחות היחידים המבקשים להאחז בא“י בתוך מסגרת של קבוצות מסודרות, בכל זאת עוד לא יצא הרעיון הטוב והמועיל הזה לפועל בכל הקפו עד היום. ובאמת, חברות האחוזה אשר החלו לפועל לפני היות המלחמה, אם אמנם נוסדו על היסוד הבריא של התחברות הכחות והאמצעים, נעצרו מראשית דרכן ע”י שורה של לקויים. החסרונות העקריים של האגודות האלה בקצרה:

א) יצירת קבוצות קטנות ביותר (על הרוב של 40־30 חברים החושבים להאחז בא"י תכף כשיתחילו המטעים להביא ריוח);

ב) ההערכות להתנחלות משפחה ומשפחה לבדה, עֻבדו באופן לא־מספיק;

ג) אי־תשומת לב לצרכי הצבור הכלליים של המושבה אשר תוסד (בתי ספר, עזרה מדיצינית, וכו');

ד) חסר ההכנה, מצד החברים, למשלח־היד, אשר הם מתעתדים אליו;

ה) אי־ההשתמשות באפשריות להשיג הלואות משותפות;

ו) אי־תשומת לב לתועליות שיוכלו להוציא משטת “העבודה באריסות” אשר תסודר ע"י כתב־אמנה עם פועלים יחידים או, יותר טוב, עם אגודות קואופרטיביות של פועלים.

אבסנטיוס    🔗

מלבד הלקויים האלה אשר בחברות האחוזה שנוסדו עד כה, הנה יש בהן קו בולט, שהוא יתרון גדול וחסרון רציני כאחד. אני מכון אל חזיון האבסנטיזם של החברים הקשור ברעיון האחוזה ואשר סבתו – חסר ההכנסה של מטעי־עצי־הפרי במשך תקופת הנטיעה עד הביאם יבול. על כן חושבים בעלי “האחוזה” את אי־התישבות החברים במשך השנים הראשונות כתנאי הכרחי לכל מעשיהם. ואולם אין ספק כי באמת ענין רע הוא לישוב הארץ “אם אין פניהם הולכים”. לא על חנם נקבעה ישיבת המתנחלים על אדמת אחוזתם לחובה במדינות השונות אשר באוסטרליה ובזילנד, ששם יצרה שיטת ההתישבות דוגמאות הראויות להיות למופת לכל ארץ העוסקת בקולוניזציה. וגם אמנם האבסנטיזם, ביחוד בתקופת הישוב הראשונה, הוא נגד האינטרסים הלאומיים והסוציאליים גם יחד, מפני שהוא ממעיט ביאת מתנחלים חדשים אל הארץ, מפני שהוא גורם להשתמש אך בעבודת שכירים לבדה, ומפני שאיננו יוצר את החבור הדרוש בין המתנחל ובין האדמה.

ובכל זאת, לפי תנאי החיים של היהודים כיום, עלינו לקבל את הטוב גס מן האבסנטיזם הזמני המוכרח של חברי “האחוזה”. עלינו לשווֹת לנגדנו, כי האפשרות להשיג בקרב שנים מטע אשר יתן הכנסה במדה שיוכלו להתפרנס ממנה בא"י, היא ובעצמה נותנת לחברים היכולת להמשיך את מלאכתם הישנה ולהעביר מעט מעט את עבודתם לארץ ישראל. האפשרות הזאת בעצמה היא גורם חזק בתנועת האחוזה, אשר יחבב אותה בימים הבאים יותר ויותר על בני השדרות המתענינות ביהדות בכל תפוצות הגולה.

הצעת תקונים.    🔗

את הצדדים השליליים של האבסנטיזם יהיו צריכים להמתיק מעט בדרכי־עבודה אשר יכריעו אותם ע"י פעולה־נגדית. אלה יהיו:

א) לשלוח לא"י בהקדם האפשרי. מצעירי החברים של החברה במספר רב כפי היכולת;

ב) לסדר קבוצות פועלים יהודים, אשר יעבדו את האדמה עד שיוכלו רוב החברים לבא לשבת עליה.

בעלי ה“אחוזות” ישתמשו למעשה בידיעות שנקנו ע“י הנסיון גם בא”י גם בארצות אחרות העוסקות בקולוניזציה, ויתאמצו להשיג את הדברים האלה:

א) ליצור קבוצות מתנחלים במספר לא פחות ממאה משפחות כל אחת;

ב) לערוך הערכות מדויקות, מעובדות בשום־לב גם בנוגע לכל הדרוש לכונן על מכונתן אחוזות פרטיות, גם בנוגע לצרכי הצבור של המושבות;

ג) לשים לב מאד להכנת הצעירים, בעוד מועד, לחיי השדה ולעבודת אדמה, ע“י חנוך מתאים שינתן להם לפני נסעם לא”י וביחוד בא"י עצמה.

הערכות כלליות בשביל מטעים של יחידים.    🔗

בשום לב אל העקרים האלה, נשים בזה הערכה כללית למטעי־גנים בשביל מאה משפחות, אחרי אשר נתן בקצרה את ערכי ההוצאות הדרושות לכונן מטעים ליחידים אשר יספיקו למחית משפחה בינונית. המספרים הכלליים² הבאים, המיוסדים על הנסיון מזמן שלפני המלחמה, ינתנו גם ביחס למטעים שאינם דורשים השקאה גם ביחס לאלה הדורשים השקאה.

א. מטעים בלי השקאה.

צריך להגיד, כי כלכלת המשפחה במשך תקופת ההתפתחות של המטעים עד גמר בשולם לא נכנסה בחשבון הזה. אם תהיה המשפחה שם על המקום ותחיה חיים פחות או יותר פשוטים, כמשפחת פועלים יהודים, תצטרך להוציא במשך 8־6 שנים 400־300 ל“ש לכל הפחות. ואם תשאר המשפחה מחוץ לאדמת אחוזתה, בהיות לה מקורות־הכנסה אחרים, אז עליה להרים ולשלוח לא”י בתשלומים מסודרים את הסך של 850 ל"ש בקרוּב הדרוש לסדור המטע. כשני שלישים של הסך הזה יהיו צריכים להוציא בשתי שנות הנטיעה הראשונות. השליש האחרון יחלק על כל יתר הזמן עד אשר יביאו המטעים ריוח.

ב. מטעים עם השקאה.

ההערות שהעירותי למעלה ע"ד כלכלת המשפחה משמשות גם לטפוס הזה של המתנחלים, ההבדל הוא רק בזה, שעצי פרי הטעונים השקאה ממהרים באופן ממוצע לתת פרים כשתי שנים לפני הנטיעות שאינן טעונות השקאה.

ההכנסה הכללית (ברוטו) של המטעים שאינם דורשים השקאה, היא כמאתים ל“ש לשנה, והריוח הנקי 100 ל”ש. ההכנסה הכללית של המטעים הדורשים השקאה, היא כשלש מאות ועשרים ל“ש, והריוח הנקי כמאה ושבעים ל”ש.

גודל מושבה של “אחוזה”.    🔗

על שאלת גודל חברה לישוב הארץ, אין אנו גודל צריכים עוד להרחיב הדבור. בהיות כל יתר הדברים שוים, דבר טבעי הוא כי כאשר תגדל החברה כן תקטן סכנת אי־ההצלחה לחברים, וכן יגדל כה החברה בכללה. כאשר ירחב הבסיס, כן יכוֹן הבנין אשר יערכו עליו. כבר בארתי במקומות אחרים, כי לפי התנאים שבא“י, כל מושבה חדשה צריכה להכיל לא פחות ממאה משפחות העסוקות באחד מענפי עבודת האדמה. ע”כ לא אשוב לדבר על השאלה הזאת בפרטות. לעומת זה יש את נפשי לנגוע פח בשאלת חבור מושבות שכנות למושבה אחת גדולה.

בכל המקומות ששאלת חבור מושבות עבריות קטנות לגוף. מאוחד תתיצב לפנינו, צריכים להוציא את הדבר הזה אל הפועל בכל עוז ובשקידה נמרצה. ביחוד צריכות קבוצות מושבות קטנות, להיות כסניפים למושבות יותר חזקות. הדבר הזה רב ערכו מאד מנקודת־המצב של התפתחות המתנחלים – גם ההתפתחות הכלכלית גם הרוחנית. גם תועליות רבות לאין ספורות תהיינה בו ביחס להסתדרות עניני הצבור. יחד עם זה צריכים צרופים כאלה להעשות באופן שלא לנגוע באחריות המוטלת על המושבות היחידות בעניניהן הפנימיים. כל מושבה צריכה לעמוד בענינים כספיים על בסיסה העצמי, להיות לה הנהלה עצמית אחראית, ולפרוע כל החובות שלה. אם אך יושם לב אל התנאים האלה, צריכים להתאמץ בכל מקום לצרף את המושבות השכנות לישובים גדולים ככל האפשר.

למושבה בת מאה משפחות אשר תתכונן על יסוד של מטעים בלי השקאה, יהיה דרוש שטח אדמה של 9–10 אלפים דונם בדרך ממוצע. מלבד 7־6 אלפים דונם לנטיעות, דרושים עוד שטחי אדמה ידועים לצורך הרחבה ידועה, כגון אדמת צבור למוסדות צבוריים ולמטעי עצי יער, לחלק חלקות־אדמה לפועלים, וכו'.

למושבות המתכוננות על יסוד מטעי־שלחין, יהיה די שטח אדמה של 5000 דונם, אם יקדישו 4000 דונם למאה מטעים, 40 דונם כ“א, והשטח הנשאר ישמש חלקות־אדמה לפועלים, אדמה שמורה לצרכים שיגלו אח”כ, וכו'.

ואולם מושבה של גנים איננה צריכה להיות מוגבלת רק לאנשי־אדמה העסוקים בגדול עצי פרי, כי תוכל לכלול גם תושבים העוסקים בעקר בענפים אחרים של עבודה חקלאית. וככה נוכל לתאר לנו, בתוך מושבה בת מאה משפחות, צרופים בערך ידוע של בעלי גנים למסחר, או בעלי מחלבות עם מספר מכריע של מגדלי עצי פרי. מלבד זה, יכולה תכנית כל מושבה להעשות באופן שתכלול מספר ידוע של מעונות לפועלים, אשר נאחזו על שטחים קטנים מאשר רוב אחוזות המושבה. ולפי זה אפשר להקטין את מדת שטחי האדמה הדרושים למושבות־גנים, אם, מלבד מספר ידוע של מתנחלים בעלי מטעים משטח ממוצע הנזכר למעלה, יפרישו באותו הזמן חלקות־אדמה יותר קטנות למשפחות העוסקות בגדול ירקות או בתעשית חלב ולמעונות פועלים. בכל אופן, לא צריך להיות השטח הנועד למטעי גנים פחות משמונת אלפים דונם, אם אין יכולת לעשות שם השקאה, ולא פחות משלשת אלפים דונם אם האדמה היא אדמת־שלחין.

הערכה בשביל מושבה של “אחוזה”.    🔗

בשביל ליסד מושבה של “אחוזה” למאה משפחות, יהיו דרושים, בקירוב המספרים הבאים בזה:

I) הערכה בשביל מושבה של “אחוזה” הנוסדה, בעקר העבודה, על יסוד מטעים בלי השקאה.

א. הון־היסוּד.

1) אדמה (10 אלפים דונם) ובכלל זה הוצאות הכבוש 20,000

2) בנינים 16,000

3) נסיונות וטיובים הראשונים 24,000

סה“כ 60,000 ל”ש

ב. ההון הקים והעובד.

בהמות, כלי עבודה והחזקת המטעים 30,000

ג. הוצאות המחיה והכלכלה של מאה משפחות,

בצמצום האפשרי, לשמונה שנים, לפחות 40,000

ד. הקמת מוסדות צבוריים ³ 4,000

ה. הון־יסוּד לאגודת־מלוה לזמן קצר (מאה מניות,

20 ל"ש כל אחת) 2,000

ס“ה הכללי 136,000 ל”ש

II הערכה בשביל מושבה של “אחוזה” הנוסדה על יסוד מטעי־משקה.

א. הון־היסוּד.

1) אדמה (5000 דונם אדמת־שלחין) 30,000

2) בנינים 16,000

3) נטיעות והטיובים הראשונים 42,000

סה“כ 88,000 ל”ש

ב. ההון הקים והעובד.

בהמות, כלי עבודה, והחזקת המטעים 66,000

ג. הוצאות המחיה של מאה משפחות, בצמצום האפשרי,

לשש שנים, לכל הפחות 30,000

ד. הקמת מוסדות צבוריים 4,000

ה. הון־יסוד לאגודת מלוה לזמן קצר. 2,000

ס"ה הכללי 190,000

חברת “אחוזה” מן הטפוס הראשון תצטרך לאסוף סך מאה אלף ל“ש בקרוב, ו”אחוזה" מן הטפוס השני תצטרך להשקיע סך 160000 בקרוב, באותם התנאים. בשני האופנים לא נכלל בחשבון סכום הכסף הדרוש לכלכלת המשפחות עד אשר יביאו המטעים ריוח.

מקורות להון ההתישבות

בהערכה הבאה למעלה היתה ההנחה, כי חברי “האחוזה” יתנו את כל ההוצאות מכיסם, מבלי לפנות לעזרה לאיזה מוסד שנוצר למען הרחיב את הישוב העברי בא“י. וגם אמנם חברות האחוזה שנוסדו עד כה התכוננו, לפי הנראה, על יסוד הגבלה בכחות עצמיים, בחשבם להוציא את הכסף המוכן בידם גם לשלם את מחיר האדמה גם לכל ההוצאות הדרושות לשכלול אחוזותיהם. מצד היות הדבר רצוי למשוך הון יהודי הרבה ככל האפשר לישוב א”י, בודאי ראויות מטרות כאלה של חברות ה“אחוזה” לשבח ולתהלה, ואולם ספק הוא אם הרבה חברות תוכלנה להוציא אל הפועל מחשבות כאלה בשלמות, מבלי אשר תהיינה מוכרחות להעזר בהלואות ובדרכי־עזרה אחרים מחוץ לחוגם שלהם.

דרך־עבודה יותר טוב ומועיל בשבילם היה, לוּ ישימו נגד עיניהם מראשית מעשיהם את האפשרות לתת מכספם את ההוצאות עד מדרגה ידועה ולהשלים את הנותר בעזרת מקורות אחרים. אחד המקורות האלה תוכל להיות הקה"ק, אשר תמציא לחברות “אחוזה” אדמה בחכירה העוברת בירושה. מקור אחר יהיה מוסד־מלוה אשר ימציא כספים לבעלי “האחוזות” על פי תנאים רצויים, בתנאי שאלה ישקיעו בהמטעים חלק גדול מהונם.

אם נניח, כי חברת אחוזה תקבל את יסודות הקה“ק בנוגע להחזקת אדמה, כי תדרש חבל־ארץ כפי צרכה על פי תנאי הכירה עולמית וכי הקה”ק תוכל למסור לחברה חבל־ארץ כזה, מבלי שיצא מזה נזק לעניני הלאום של ישא"י בכלל, אז תקמץ החברה את ההוצאות הכלוּלוות בקנית האדמה. אנחנו נוכל גם להניח, כי יהיה אפשר לחברות כאלה להשיג, בתנאים רצויים, הלואות לזמנים ארוכים בשביל בנינים, טיובים והון קים עובד, אם החברה בעצמה תשקיע באלה, נאמר, כששים – שבעים אחוזים מן הסכום הכללי הדרוש. על פי ההנחות האלה, יהיה על חברות אחוזה למצוא את ההון הדרוש להם מן המקורות האלה:

I.במושבות המיוסדות על יסוד מטעים שאינם טעונים השקאה.

מאת הקה"ק, מחיר האדמה 20,000

מאת מוסדות מלוה, 30 % 40 מן הסכום הדרוש לבנינים,

להשבחה ולהון הקים העובד 20,000

מאת המתנחלים, זאת אומרת חברי החברה,

לכלכלת המשפחות עד שיתנו המטעים את פרים 40,000

60 % 70 מן הסך הדרוש לבנינים, להשבחה,

להון הקים העובד 50,000

להקמת מוסדות צבוריים 4,000

ולאגודת מלוה משותפת 2,000

ס“ה 136,000 ל”ש.

II.במושבות המיוסדות על יסוד מטעי־שלחין.

מאת הק"הק, מחיר האדמה 30,000

מאת מוסדות־מלוה, כשליש הסכום הדרוש לבנינים, להשבחה,

ולהון קים עובד 40,000

מאת חברי החברה, לכלכלת המשפחות (30,000); כשני שלישים מן הסכום הדרוש לבנינים, להשבחה ולהון קים עובד (84,000); למוסדות צבוריים (4,000) ולאגודת מלוה משותפת (2,000)

120,000

ס“ה 190,000 ל”ש.

עבודה עצמית ועבודת פועלים על מניות (“עבודה באריסות”)

יען אשר על פי רוב יצטרכו המתנחלים המתעתדים להאחז על מטעי גנים, לחיות במשך השנים הראשונות על מקורות־הכנסה אחרים, שלא מהכנסות המטעים, על כן לא יוכלו להנהיג פה את העקר של עבודה עצמית למעשה בדיוק גמור. ואולם שגיאה גדולה תהיה זאת מצד החברות לישוב, אם על חשבון זה יחדלו מהתאמץ למהר ביאת חברים במספר רב כפי האפשר, אשר יוכלו לנטוע את נטיעותיהן ולהשגיח עליהן. בכל זאת אין לקווֹת לתוצאות מכריעות של התאמציות כאלה. ועל כן צריכים למצא מלוּאים רצויים ככל האפשר תחת העבודה העצמית של המתנחלים, מלואים כאלה לא יושגו בשום אופן ע"י השטח של יצירת מטעים באמצעות פקיד ממונה לזה. מלבד מה שלא תמיד אפשר למצוא איש הראוי למשמרתו בתור פקיד, אשר תוכל החברה להשען עליו בכל, כעל בא־כח מומחה, הנה קרוב הדבר שיתגלעו נגודים וסכסוכים בין הפקיד ובין הפועלים, ומסכסוכים כאלה יסבלו בהכרח עניני המתנחלים והפועלים גם יחד. שטה יותר טובה במקצת היא מסירת עבודת המטעים וההשגחה עליהם לאגודה, כמו “אגודת נטעים”, אשר זאת מלאכתה המיוחדה לקבל עליה את ההשגחה על עבודות כאלה עד אשר יבאו החברים אל אדמת אחוזתם.

ואולם השטה היותר טובה תהיה לסדר את הענין עם פועלים מנוסים בעבודת הנטיעות והמסודרים באגודות לנטיעת מטעים. אגודות פועלים כאלה התחילו להוסד בא"י לפני המלחמה, והתפתחותן בהצלחה אחרי המלחמה היא למעלה מכל ספק. כי הנה צורת ההסתדרות הזאת ממלאה צורך הכרחי המורגש כעת. היא תעזר לפתרון שאלה החשובה מאד גם ביחס להגדלת שטח האדמה של מטעים יהודיים בארץ גם ביחס לעניני המתנחלים, שיש להם אמצעים במדה ידועה, ולעניני הפועלים העברים בעלי הכשרון אשר אין להם בלתי אם תנובת כפיהם, חריצותם וכשרונם להסתדרות. אגודותיהם, המסודרות על יסוד שתוף־העבודה, תוכלנה להחזיק בתוכם את המשמעת הכי נמרצה, וככה יכשרו לקבל עליהם אחריות הכי רצינית לפני בעלי המטעים במה שנוגע להעבודה ולכלכלתה. תנאי, אשר עלול לשמור באופן היותר טוב על הענינים של שני בעלי החוזה, חברי האחוזה והפועלים, יהיה ששני הצדדים המעונינים יעשו ביניהם הסכמה המיוסדה על שטת העבודה באריסות (שותפות ידועה בריוח).

נסיון וַרבורג ברחובות.    🔗

שנים אחדות לפני המלחמה כבר נעשה נסיון בדרך הזה נסיון שעלה יפה, הלא הוא יצירת המטעים הנקראים מטעי ורבורג במושבה רחובות. תוצאות ההסכמה שנעשתה בין שני הצדדים – פרופ' ורבורג וארבעה אכרים – היתה יצירת מטעים אשר כל המעונינים בהם היו שבעי־רצון מאד. ולולא הפסיקה המלחמה את עבודת הישוב בא"י, כי אז בלי ספק היה הנסיון החשוב הולך ומתפשט יותר ויותר, ובלי ספק גם תקונים שונים היו נעשים במשך הזמן בשטת הנטיעה באריסות.

דוגמות של נסיונות שנעשו בטוניס.    🔗

דוגמאות מצוינות מן התוצאות שיכולים להשיג עפ“י השטה הזאת, נתנו ע”י ההשתמשות בה למעשה במדה גדולה מאד בטוניס, ששם החלק גדול של 3 מיליון הקטר מטעי־זיתים שנוצרו במשך שלשים שנה האחרונות, נטע בעזרת הסכמות שנעשו בין בעלי אדמה ובין פועלים נוטעים. אלה הנזכרים באחרונה קבלו במשך השנים הראשונות של הנטיעה משכורת בכסף לפי שטחי האדמה שקבלו עליהם לנטוע ולעבּד, ואך החלו המטעים לתת פרי, קבלו גם חלק ידוע של הנטיעות, על הרוב חציו של כל השטח הנטוע. כאשר המטעים מתחילים להביא יבול יושבים שופטים נבחרים לגמור בין שני הצדדים והם מחליטים איזה חלק מן המטעים יהיה מעתה קנינו של כל אחד משני הצדדים, ומן הרגע ההוא והלאה יהיה הפועל הנוטע בעל אחוזת־מטע שאיננו תלוי באחרים, אף כי מראש לא היו לא כל אמצעים כספיים למען אשר ירכש לו אחוזה כזאת.

הסכמות כאלה נעשות בטוניס בין בעלי אדמה יחידים ובין משפחות־נוטעים יחידות. בעלי האדמה מוצאים, כי טוב להם יותר לתת לפועל הנוטע חצי אדמתם, אשר ערכה עלה הרבה על ידי הנטיעות שנטעו עליה, מאשר להיות להם דברים עם פועלים שכירים ועם פקידים לא־נאמנים במשך כל השנים הרבות העוברות עד תת המטעים פרי. אין ספק, כי הרעיון הבריא המונח ביסודה של שטת הנטיעה באריסות יתן תוצאות עוד יותר טובות אם ההסכמה תעשה בין קבוצות מסודרות של אנשים מתנחלים, אשר אינם יכולים להשגיח מעצמם על. המטעים בתקופתם הראשונה, ובין אגודות פועלים חרוצים אשר יוכלו בדרך הזה להשיג עבודה למספר שנים, ומה שחשוב עוד יותר, להיותם בטוחים ליום בו יהיו הם בעצמם בעלי אחוזות־מטעים עושה פרי, מבלי להיות תלויים באחרים.

שטת ה“חרת”.    🔗

שטת העבודה באריסות בגבול החקלאות שכיחה בכלל הרבה יותר מאשר נודע בחוגי המעונינים בישוב ארץ ישראל. אמנם כי במושבות ידועות בא“י העבודה באריסות איננה חדשה. ואולם מלבד הדוגמא של המטעים ברחובות הנזכ' למעלה, השתמשו עד כה בשטת העבודה באריסות, על הרוב בגדול דגן, בצורת “חרת”, שהיא הצורה היותר רעה האפשרית של העבודה באריסות. שטת ה”חרת" יכולה רק להביא לידי כך, שהאכר יהיה כלו נתון ביד אחרים לעבודת אדמתו, מבלי שישיג עם זה את התועליות היכולות לצאת מן התחברות האינטרסים של שני הצדדים. ואולם ההשפעה הרעה של ה“חרת” על המתנחל הפרטי ועל הישוב בכלל, לא תמריץ אותנו בכל זאת להוציא משפט קשה על שטת שתוף הכחות, היכולה להיות לברכה אם ישתמשו בה כראוי. השמוש הנפוץ בארצות רבות של שטת העבודה באריסות בחקלאות יספיק בידנו להבדיל בין הצד הטוב ובין הצד הרע שבה ולעשותה לכלי מחזיק ברכה לעבודת הישוב.

העבודה באריסות באוסטרליה ובזילנד החדשה.    🔗

ישנן דוגמאות טובות מאד של ההשתמשות בהצלחה בשטה זו בארצות העוסקות בישוב חקלאי, ביחוד באוסטרליה ובזילנד החדשה, ששם איננה מוגבלה רק בגדול חטה בלבד, אלא הרחיבו את שמושה גם לתעשית־חלב, לגדול בהמות ולענפי חקלאות אחרים. העבודה באריסות מפלסת נתיב שם לפועלים רבים להאחז על האדמה גם על חשבון עצמם. הפועל המתחיל בהון מעט או בידים ריקות מגיע פעמים רבות בארצות האלה בדרך־העבודה הזאת להיות לאיש אשר איננו תלוי בדעת אחרים⁴.

בכל השיטות אשר למעשי החקלאות אין גם אחת אשר לא תהא תלויה בידי המקרה כשטת האריסות. היסוד העקרי שלה הוא אחוד האינטרסים, בהיות לשני הצדדים בעלי החוזה אינטרס הדדי ביבול האדמה. הפועל־החוכר נושא נפשו, כמובן, להוציא מן האדמה רוב יבול ככל אשר תשיג ידו, ובעל האחוזה מבקש משק טוב ותקומה לאחוזתו ולכל אשר עליה. לאנשים חרוצים פחות או יותר בעבודת האדמה ורק מפני חוסר כסף לא יוכלו לקנות או לחכור אחוזה מתאימה, שטת־העבודה הזאת היא טובה רבה. היא כמו כן בשביל הפועל החקלאי אחד הדרכים להיות למתנחל שאיננו תלוי בדעת אחרים.

העבודה באריסות טובה לאין ערוך משטת שכר־כסף, כי ממנה נשקפות לפועל החרוץ במלאכתו אפשריות יותר גדולות של שלומים בעד עמלו, וכי היא נותנת מקום במדה יותר גדולה לחירות אישית. ביותר עתידה העבודה באריסות להיות רבת־ערך לארצות העוסקות בישוב חקלאי, אם היא תחובר עם הסתדרות קואופרטיבית גם מצד הפועלים גם מצד המתנחלים.

חברות המתנחלים בא"י ימצאו, כי זה טוב ומועיל לחפציהם לעבוד עם חברות פועלים על יסוד אינטרסים הדדיים, כמו שבעלי האדמה בטוניס מוצאים טוב לפניהם לעבוד על היסוד הזה עם משפחת־הנוטעים הפרטית.

מובן, כי לחברות הפועלים העובדים באריסות צריכה להיות המומחיות הדרושה, וזה נחוץ גם מנקודת־המבט שלהם, כמו שהוא נחוץ מנקודת המבט של חברות המתנחלים. עקר גדול הוא שיהיה לפועלים החושבים לנטוע באריסות נסיון מעשי איתן והרגל חשוב במקצוע־החקלאות המיוחד שהם אומרים לשומו למשלח ידם. והחדשים שבין חברי חברות הפועלים, אף אם היה להם נסיון של עבודה בארצות אחרות, אך טוב להם כי יתודעו וכי יסכינו כראוי אל תנאי המקום בטרם יחליטו להשתתף גם הם בתוך הנוטעים באריסות. ואולם בהיות לחברות האלה הנסיון וכשרון־המעשה הדרושים, אז התוצאות הטובות הנשקפות להם בטוחות מאד.

תנאי ההסכמה.    🔗

כללים נמרצים ותנאים מוצקים אי אפשר לקבוע מראש. כל חברת־מתנחלים תגמור עם הנוטעים עפ"י תנאים מיוחדים. לא יוכל להיות בדיוק דרך אחד לפרטי תנאים שתבא עליהם הסכמה הדדית בין שני הצדדים. בכל זאת יוכלו תנאי החוזה בין שני הצדדים, הבאים למטה, הערוכים במסגרת רחבה, להקבע בתור תנאי־הסכמה אשר יש מקום לחשוב כי יקבלום הכל, פחות או יותר, למעשה בזמן או מאוחר, בארץ ישראל.

בדרך כלל נוכל לאמר, כי יהא על חברת המתנחלים להמציא:

א) את האדמה;

ב) את העצים אשר ינטעו ואת הזרע אשר יזרע;

ג) את המטלטלים ואת כל כלי העבודה הדרושים;

ד) בתים לשבת.

לעומת זה יהיה על חברת הפועלים לעבוד את כל העבודה הדרושה לנקות את האדמה, להכין אותה, לנטוע ולזרוע, לכלכל את המטעים ולפקח עליהם.

המנהג המקובל כמעט בכל מקום בנוגע לחלוקת התבואה, באופן של עבודה באריסות, הוא שבעל האחוזה (או המתנחל) מצד האחד והפועל מצד השני מקבלים חלק כחלק. היא השטה הנקראה “שטת החצאים”, אשר איננה מקובלת באיזו ארץ מיוחדת כי אם נהוגה למעשה ברוב המקומות החקלאיים אשר על פני כל הארץ. פעמים רבות ינתן פרס לפועל־האריס בעד עבודתו הטובה, באופן שבעל האחוזה (או המתנחל) והפועל מחלקים את התבואה עד מתכונת ידועה חלק כחלק והעודף יהיה לפועל. אך לפעמים עוזבים את המנהג הזה של החלוקה השוה או החלוקה לפי הערך, ובעל האחוזה (או המתנחל) יגמור עם הפועל לתת לו מתכונת ידועה מן התבואה.

בא“י יהיו צריכים לפי הנראה לקבוע לזמן הראשון תנאים של נטיעה באריסות, אשר על פיהם יקבלו הפועלים פחות מחצי המטעים הנמסרים להם. בעלי האחוזה (או המתנחלים) יראו זה בתחלה “כעסק ביש”, כדבר שאי אפשר כלל, לותר על חצי המטעים אשר יהיו להנטע. אך כשאני לעצמי אינני מסופק כלל וכלל, כי מתנחלים אשר אינם יכולים לטפל בעצמם במטעיהם, יוכחו במשך הזמן ע”י עובדות, כי זהו האופן הכי טוב לפניהם לגמור עם הפועלים על פי תנאים כאלה.

אני נותן בזה טופס של הסכמה או חוזה בשביל עבודת מטעים באריסות בא"י:

טופס חוזה בעד נטיעה באריסות.

כתב חוזה שנעשה ביום….. לשנת תר… בין חברת המתנחלים “…” מצד אחד ובין חברת הפועלים “…” מצד השני. על פי החוזה הזה חברת המתנחלים (שנקרא לה מעתה “חה”מ") מסכימה למסור וחברת הפועלים (שנקרא לה מעתה “חה”פ") מסכימה לקבל את כל שטח האדמה אשר על יד…. בחכירה שנתית בשכר־חכירה של 1 ל"ש לשנה. במטרה לנטוע מטעי עצים ולעבוד עבודת אדמה בכלל על פי הדברים והתנאים הבאים: –

א) החכירה תתחיל ביום…. לשנת תר…

ב) על חה“מ להמציא לחה”פ כל כלי העבודה, בתי מושב לפועלים ולנפשות ביתם, כל הנטיעות הדרושות לנטיעה וכל הזרע הדרוש למזרע התבואה הראשונה, ואחרי כן תותיר לה חה"פ זרע מן התבואה היוצאת או תכין אותו על חשבונה.

ג) על חה"פ לתת עובדים אשר יעבדו היטב את שטח האדמה הנמסר לה ולהוציא לפועל את כל אשר קבלה עליה בזה.

ד) חה"פ תהיה אחראית בעד כל החמר, כלי העבודה, כלי המעשה, כל התכונה וכל הבהמה הנמסרים למשמרתה.

ה) חה"פ תחזיק את החמר, כלי העבודה, וכו', במצב טוב ותשים לב מאד שיהיה הכל מתוקן, שלם ונקי.

ו) על חה"פ לנטוע לא פחות מ… עצים לפי המתואר בהוספה לכתב החוזה הזה במשך עתותי הנטיעה השונות, כמבואר באותה ההוספה.

ז) חה“פ תעשה לא פחות מ… מענות (או דונם) אדמה לגדול מספוא לבהמות של חה”מ, ותשקוד עליה אשר תהיה תמיד נעבדת ותשמור עליה לשביעת רצון של חה"מ.

ח) חה“פ תשתדל, בכל אמצעי העבודה והמלחמה נגד מחלות הבהמות והצמחים, לשמר על המטעים, על התבואות ועל הבהמות של חה”מ.

ט) חה"פ תוכל לעשות… מענות (או דונם) אדמה לירקות לצרכיה.

י) המעונות ובניני־המשק, הנמסרים לחה“פ, יהיו תמיד במצב של נקיון גמור ושלמות גמורה, ועל חה”פ לתקן ולחזק כל בדק במעונות ובניני המשק במשך… שבועות (או חדשים) אחרי אשר תבוא אליהם דרישה מאת חה"מ על זאת.

י“א) על חה”פ לתקן ולהחזיק במצב מתוקן כל הגדרות אשר לאדמת חה"מ.

י“ב) כל אשר תוציא האדמה הנז' למעלה יהיה קנין חה”מ, וצפוי הוא לזכות חה"פ על החלק הראוי לתת לה, לפי החוזה הזה, אחרי אשר תשלם מלאכת המטעים, הנזכרים בכתב החוזה הזה, כראוי וכנכון, ויתחילו לתת פרי.

י“ג) וכאשר יתחילו המטעים לתת פרי, ישב בית־דין של 5 אנשים, אשר שנים מהם יבחרו ע”י חה“מ, שנים ע”י חה“פ והחמישי ע”י ארבעת החברים האלה יחד, ויוכיח בין שני הצדדים ויחליט איזה חלק מן המטעים יהיה מהיום והלאה לכל אחד משני הצדדים.

י“ד) לבאי כח חה”מ תהיה הזכות הגמורה לבא בכל עת עד רגע החלוקה, אל שטח האדמה הנז' למעלה, כדי לבקר אותו ואת הבניינים וכלי העבודה והמטעים והבהמות הנמצאים עליו.

ט“ו) על חה”פ לתת לחה“מ כל הידיעות אשר תדרש הנזכרת באחרונה בנוגע לאדמה הנ”ל, או לבנינים, לכלי העבודה, למטעים ולבהמות אשר עליה.

ט“ז) אם חה”פ תמלא את כל התנאים המוטלים עליה, לפי כתב החוזה הזה, אז על חה“מ, לשלם בכל חדש בהקדם, ע”ח העבודה שתעשה, למען היות לחברים להוצאות מחיתם סך… ל"ש במשך תקופת הנטיעה והפקוח על המטעים.

י“ז) כל צד יודיע לצד השני בכתב שנה אחת קודם, את חפצו על אודות החוזה הזה, להקימו או להפירו להבא. אך אם לפי דעתה – אשר תהיה האפשרות להוכיח כי נכונה היא – של חה”מ, הזניחה חה“פ את העבודה שקבלה עליה למלאות, הרשות לחה”מ להפר את החוזה הזה, בהודיעה זאת לחה“פ בכתב ששה חדשים קודם. דברי ריבות יתבררו על פי בית־דין נבחר, כנזכר בסעיף י”ג, או באופן אחר.

י“ח) ככלות זמן החכירה על פי החוזה או לפני זה על פי הסכמה מיוחדת, על חה”פ למסור לחה“מ את הבנינים, את כלי העבודה, המטעים, הבהמות, הרכוש והחפצים, אשר נתנו מאת חה”מ על יד חה"פ, על פי החוזה הזה.

י“ט) אם יקרה שיבואו חלוקי דעות בין חה”מ ובין חה"פ בנוגע לאיזה שאלה, דבר או ענין הנכנס בגדר החוזה הזה, אז יובא הדבר לפני בית־דין של בוררים, כמובא למעלה.

לראיה על הנ“ל חתמו באי־הכח המורשים של חה”מ על החוזה הזה בשם ובעד חה“מ ובאי־הכח המורשים של חה”פ חתמו את ידם עליו ביום ובשנה הנזכרים למעלה.

חתום ביד…….

בנוכחות……..

חתום ביד אותו…

בנוכחות……..

סכום התקונים הראויים להעשות בחברות “אחוזה”.    🔗

על־פי ההשקפות הנ“ל, אני מרשה לי לסכם את תכנית הצעותי בנוגע לתקונים הראויים להעשות בהסתדרות חברות האחוזה”.

1) חברות “אחוזה” צריכות להוסד במטרה להכשיר את חבריהן לצאת לא“י ולהאחז במושבות מיוחדות אשר תוסדנה ע”י החברות האלה.

2) בטרם יוחל לנטוע כל מטע ולבנות כל בנין או לעשות כל מעשה של ישוב הארץ על האדמה אשר נבחרה למושבה, תערך כראוי תכנית המושבה הזאת בקויה הכוללים, בשום לב אל טובת הקהלה העתידה בכללה.

3) מן ההתחלה הראשונה צריכים לדאוג ולהכין את הדרוש בנוגע לחנוך, לבריאות ולטובת הצבור.

4) האדמה אשר תבחר למושבה תהיה על שטח, אשר יוכל להכיל מושבה בכמות חשובה (לא פחות ממאה משפחות, בתור התחלה).

5) חברי החברה יתרגלו במוקדם לגננות ולחקלאות בכלל.

6) המושבה תהיה מיוסדה על עקר עבודה־עצמית של חבריה ועל שטת העבודה באריסות של פועלים עברים, אם בני משפחות המתנחלים לא יספיקו לעבוד בעצמם את כל עבודות החקלאות של המושבה.

7) התפתחות המושבה תהיה, מראשית הוסדה, ביד החברה אשר, בתור מיסד, תהיה היא המפקח על המושבה להנהיג הנהלה עצמית.

8) החברה תבוא בדברים ובהסכמה עם חברות עבריות אחרות דומות לה אשר חוג פעולתן יהיה בא“י, למען השיג בדרך היותר טובה את החפצים הלאומיים הכלליים של ישוב א”י.

9) החברה תאסף ותכנוס, באמצעות מניות החברים, הון אשר יספיק לצרכי הצבור של המושבה ולכל הפחות שני שלישים של ההון הדרוש להכנת מעונות פרטיים ומטעים.

10) החברה תיסד מראשית אגודת מלוה משותפת, אשר כל חברי החברה יהיו מוכרחים להיות חברים לה, ואשר תשתדל להכנס אל תוך התאחדות האגודות הקואופריטיביות, כמעט שתוצר התאחדות כזאת של אגודות קואופרטיביות בודדות.

\־ ־ ־ ־ ־ ־ ־

בהתאם אל ההשקפות שהובעו בזה בנוגע לתקונים הראוים להעשות בהסתדרות חברות האחוזה, אשימה נא פה טופס של תזכיר בשביל חברות מתוקנות כאלה, בהשתמשי בדרכי הדבור של כתבי החוזה אשר לחברות הרשומות בערכאות באנגליה במחלקת כתבי החברות.

טופס של תזכיר בשביל חברות־ישוב “אחוזה”.

שם החברה.

1. שם החברה יהיה חברת ישא"י אחוזה, בערבון מוגבל.

מקום המשרד הרשום של החברה.

2. מקום המשרד הרשום אשר לחברה יהיה…..

מטרת החברה.

3. המטרות שבשבילן נוסדה החברה הן:

א) לרכוש, ע“י קניה או חכירה, אדמה בא”י וליסד עליה מושבה בכמות הגונה אשר תכיל בראשיתה לא פחות ממאה משפחות ואשר תהיה מוכשרה גם להרחיב את גבולה במדה חשובה;

ב) רכישת האדמה הנזכרת תֵעשה בהשתתפות כללית;

ג) לעשות בשלמות את עבודות ההכנה של ההתישבות בעצמה, כמו נקיון האדמה, גדרות, נטיעות, השקאה, יבוּש הבצות, הַרצפה, הקמת בנינים וכל מיני טיוב אחרים;

ד) לסדר את חברי החברה, מראשיתה, לאגודה קואופרטיבית של מלוה, קניה, מכירה, השתמשות במכונות, וכל מעשה וכל ענין השיכים לעבודה בכלל;

ה) לבא לידי הסכמה על יסוד שותפות בעבודה, בריוח ובכל ענינים, עם כל חברה, אגודה או אנשים פרטים העוסקים או הנכונים לעסוק בכל מעשה וענין המָפנים אל מול פני מטרות החברה.

ו) לאסוף ולכנוס במשך… שנים הון אשר יספיק

I) לצרכי החנוך, הדת, הבריאות וצרכי־הצבור האחרים של המושבה העומדת להוָסד ו II) להבטיח שני שלישי הסכום הדרוש להכנת מעונות ומטעים למאה משפחות לכל הפחות, בתנאי שיעלה בידי החברה להשיג, בהלואה עפ"י תנאים נאותים, מאת מוסד מלוה או מוסד ישובי, את השליש הנשאר בהון הדרוש להכנת הדברים ההם;

ז) לתת הזדמנות לחברי החברה, וביחוד לצעירים ולצעירות שבהם, ולהספיק בידם להתלמד ולהתמחות בגננות ובחקלאות בכלל, ביחוד בתקופת ההכנה לההתישבות;

ח) לחבּר יחד גִדול עצי פרי עם ענפי חקלאות ותעשיה אחרים המסוגלים היטב לתנאי המקום, שבו תהיה המושבה של החברה, ולנטוע ליד המושבה מטעי־יער צבורי, אשר יהיו פרותיו אחרי כן לצרכי הצבור של המושבה;

ט) ליצור מראש ועד הנהלה אשר יכלכל עניני המושבה ואשר יבחר ע"י חברי החברה; הוא יהיה אחראי בעד עריכת תכנית כללית למושבה אשר תוסד על האדמה הקנויה, ובעד תכנית נאותה ביחס לבחירת המקום הראוי, לבנינים, לתכנית שטח הנטיעות, לציון הדרכים, להקמת בתי ספר, בתי כנסת ובנינים אחרים, צבוריים ופרטים;

י) לפַתח את המושבה על פי דרך ההנהלה העצמית על ידי ועד ההנהלה, אשר יהיה אחראי בעד כל פעולותיו לפני החברה, ואשר יהיה הועד המשגיח בנוגע אל ההשבחות התמידיות של כל סעיפי עבודתה;

יא) לבא לידי הסכמה או גמר עם החברות עבריות אחרות ממין זה העובדות עבודתן בא"י, במטרה להשיג באופן היותר טוב את החפצים הכלליים הלאומיים אשר לישוב ארץ ישראל;

יב) לבא לידי הסכמה או גמר עם כל ממשלה או פקידות, עליונה או תחתונה, לאומית או מקומית, בארץ ישראל, אשר יש תקוה ממנה להיותה לתועלת לעניני המושבה ולחפציה;

יג) לרכוש, ע“י קניה, העברה, או בדרך אחרת, להחזיק, לפתֵח, לעבוד, לשדר, למכור, להחכיר, להטיל מכס או מס, וכן כל מיני רשיונות, זכיות מיוחדות, חכירות וקנינים, כל מיני הרשאה, השלטה ויפוי כח בא”י, לטפל בהם ולהוציא מהם תועלת וריוח, ולעסוק בכל מיני עסקים אחרים, אשר יש מקום לחשוב כי הם עלולים, בדרך ישר או מסובב, להגדיל את הערך של אחד הקנינים או הזכיות של החברה ולהפריא אותם;

יד) לגבות דמי חכירה וחובות;

טו) להבטיח הלואות ולהקדים כספים, להפקיד או להלוות כסף על בטחונות ועל נכסים לאנשים ולאגודות, אשר יכשרו בעיני החברה ועל פי תנאים אשר יכשרו בעיניה; ולערוב את מלוי כל חוזה, ברית והתחייבות בקשר עם נכסי החברה;

טז) לרכוש, לסדר, לכונן, לבנות, לשכלל, להחזיק, לטיב, לכלכל, לעבוד, לבקר ולפקח על כל מיני מסלות, דרכים, מסלות ברזל בעיר ובשדה, גשרים, אפיקי־מים, עבודות־מים, אוצרות־מים, תעלות־מים, טלגרפים, טלפונים (מחוץ לגבולות אנגליה), עבודות חשמל לכח או לאור, בתי חרושת, אסמים, חנויות, טחנות לקרשים, בתי עבודה, שוקים, מחסנים, מרתפים, מגוּרוֹת, בתי מושב, בנינים, וכל מיני עבודות והרוחות שיש להם יחס לקניני החברה בא"י;

יז) לקנות, לחכור, לשכור או לרכוש באיזה דרך אחרת, למכור ולשלוט בכל מין קנין פרטי;

יח) ליצור ולהוציא כל מיני אפותיקאות, שטרות, אובליגציות של החברה, אם בערך שוה, פרמיה או דיסקונט, או העשוי להפדות או לא, או לעולמים, מובטחים ע“י אפותיקי או באופן אחר, על הכל או על חלק של עסקי החברה, הכנסותיה ונכסיה בהוה ובעתיד, ובכלל זה הונה אשר לא נדרש או לא נפרע, או באופן אחר, בבטחון או בבלי בטחון, כמו שתמצא החברה לנכון, וליצור הון או ללווֹת כסף ע”י כל האמצעים שתמצא החברה לנכון;

יט) ליצור, ליסד ולפתח כל חברה, סינדיקט, התאחדות, וכל משלח־יד, אשר יש מקום לחשוב כי יהיו, בדרך ישר או מסובב, לעזר ולהועיל להחברה, ולרכוש, ולהחזיק ולעסוק במניות או בכל מיני שטרות אחרים בכל חברה כזאת;

כ) למכור, לטַיב, לכלכל, לפתֵח, להשכיר או להחכיר, לתת באפותיקי, להחליף, לתת רשיונות, הנחות וכל מיני זכיות אחרות, ולעשות ולהפריא בכל אופן אחר את העסקים ואת הנכסים (דניידי ודלא ניידי) ואת העזבונות והזכיות והחפצים של החברה או איזה חלק שהוא מהם;

כא) לתת את כל הכספים של החברה, שאין צורך בהם לפי שעה בשביל המטרות הכללית של החברה, בענינים או בעסקים מביאי ריוח, אשר תמצא החברה לנכון, ולהחזיק, למכור או לשלוט באופן אחר בענינים או בעסקים האלה;

כב) לעשות אשר תרשם החברה בערכאות או תמנה בתוך החברות המאושרות מטעם הממשלה, על פי החוקים השוררים בא“י בעת ההיא, ולעשות כל הדרוש למען היות לחברה אותן הזכיות והפריוילגיות שיש בא”י לחברות אחרות ממינה;

כג) לחתום או לתת כסף בשביל כל דבר לאומי, או של צדקה וחסד, נדבה, ענינים צבוריים, כלליים, מועילים, או בשביל תערוכות;

כד) לתת משכורת של זקנה או הענקות לפקידים או למי שהיו פקידים של החברה, או לקרוביהם ולנפשות התלויות בהם, ולכונן או לתמוך ביד אגודות, מוסדות, בתי־ועד, קרן־קימת, ועדים, שתעודתם לדאוג לטובת פקידים כאלה, או להיות לתועלת לעניני החברה והחברים תופשי המניות שלה;

כה) לעשות את הדברים, כלם או מקצתם, הנזכרים למעלה, אם בתור ראשים, סוכנים, באי־כח, נאמנים, או כדומה לאלה, וביד או על ידי נאמנים, סוכנים, וכאלה, אם ביחידות או בחבור עם אחרים;

כו) לעשות כל דבר אשר יש מקום לחשוב, כי יוכל להיות לטובת הענינים הנ"ל או אחדים מהם;

וכל זה בתנאי, כי בכל יפוי הכח והזכיות שנתנו לחברה ע“י התזכיר הזה, היא תוכל להשתמש ביפוי כח הזה ובזכיות האלה אך ורק באופן שיהיו מכֻונים ליסוּד המושבה המוצעת, בא”י, ולהפרחתה.

ערבון.    🔗

1. ערבון החברים יהיה מוגבל.

הון המניות.    🔗

5. הון המניות של החברה יהיה א) 56,000 ל“ש הנחלקים למאה מניות של 560 ל”ש כ“א (אם המושבה מיוסדה בעקרה על מטעים בלי השקאה) או ב) 90,000 ל”ש, הנחלקים למאה מניות של 900 ל“ש כ”א (אם המושבה נוסדה בעקרה על מטעי־שלחין), ואם על מספר החברים נוספו עוד מאה, אז יוסיפו על הון המניות 56,000 ל"ש (או 90,000 ל"ש באופן השני משני האופנים⁵).

“אנחנו, אנשים השונים, אשר שמותיהם וכתבותיהם נתונים למטה, מבקשים להיות מאוחדים לחברה, על פי התזכיר הזה, ואנחנו מסכימים לקחת כל אחד מאתנו את מספר המניות של הון החברה הרשום אצל שמו מנגד”.

השמות, הכתבות והתאורים של החותמים, ומספר המניות שמקבל כל חותם.

החוקים המפוֹרטים של החברה יהיו כתובים וערוכים בספר התקנות של ההתחברות, אשר יכיל את המחלקות האלה: באור, פתח דבר, מניות, חברים, אספות כלליות, המועצה, המנהלים, הועד הפועל, רוָחים, חשבונות, בקורת החשבונות, וכן הלאה, כמו בספרי התקנות של התחבריות ממין הזה שנוצרו בתוך “כתבי החברות” בשנות 1908, 1915, בבריטניה הגדולה.

 

פרק שני: חברת “אֲחֻזַת צִיּוֹן” או קְהִלִּיַּת צִיּוֹן".    🔗

הצביון העקרי.    🔗

אם נשוה את חוקי החברה אל חוקי חברות “אחוזה” הקימות, יֵרָאה לנו באותם של “אחוזת ציון” (ראה נוספות ג'), החברה האמריקנית היותר חדשה לישוב א"י (נוסדה תרע"ח), מבט יותר רחב קצת. על פי חוקיה חפצה היא “להבטיח לחבריה ולזרעם אחריהם זכיות אישיות על ארץ ישראל יהודית, לכונן ישובים אשר בהם יעבדו יחד הון יהודי עם עבודה יהודית על אדמה יהודית, במטרה לשום צדק ויושר חברותי לראש פנה של הישוב העברי החדש בציון”.

חברת “אחוזת ציון” איננה מגבילה את חבריה להיות רק מתנחלים. להפך, קוראה היא ביחוד לחובבי ישא“י אשר אינם יכולים או אשר אינם חפצים לעזוב את ארצות הברית (או את קנדה), אך המבקשים לעזור מהונם לגאולת ארץ הקודש, “לקנות להם חלק בארץ ישראל”. אלה מהחברים אשר לא יחפצו להאחז על האדמה שתעלה בגורלם, יוכלו להחכיר אותה לחברה, אשר תשתמש בה להושיב פועלים עברים בא”י,

מיסדי חברת “אחוזת ציון” מבליטים את הקו המיוחד של תכניתם ביחס אל תכנית חברות האחוזה", המתגשם בסדרים אשר הם אומרים לשום בנוגע לקנין פרטי וצבורי. בעוד שיצירת קנין פרטי נחשבה בעיני מסדרי החברה כאחד הבסיסים לכל המעשה אשר יזמו לעשות, ובעוד שתשעים אחוזים ממאה של האדמה הקנויה ביד החברה יהיו להֵחלק למתנחלים למען יאחזו בהם, אומרת החברה להשאיר לה את השמוש ואת הרוחים של חבלי הארץ הפרטיים, אשר יתהוו לא מערכו של שטח האדמה בעצמו כי אם באופן אחר, ז. א., ביחוד מן הערכים של המסחר, התעשיה והמחצבים העצוּרים בהם.

ויותר מזה, יכול ועד ה“שופטים”, הוא ועד מקומי הנבחר ע"י המתנחלים היושבים בארץ ישראל לזמן מוגבל, לכלכל את דברי המושבה, “לשית ידו”, בהסכמת מנהלי החברה, על חבלי־ארץ שעלו בחלקם של חברים יחידים, למען השתמש בהם למטרות צבוריות.

וצעד יותר נמרץ אל המטרה של ההשתמשות לצרכים צבוריים בחלק מן האדמה אשר תקנה החברה, מתגשם בחוק הבא להפריש בעת חלוקת האדמה, לכל הפחות, 10% משטח אדמת החברה לצרכים צבוריים, כמו לכונן ישובים עירוניים וליצור מעשי מסחר ותעשיה, אשר דמי החכירה שלהם יהיו לטובת הקהלה. אופן קביעת החכירה המקֻוה נעשה, לפי הנראה, על פי דוגמת ההערכה של מחירי האדמה שנתקבלה עפ"י שטת הנרי ג’ורג', רק בהבדל הזה שהשטה שלהם תהיה לכל מיני ההשתמשות באדמה, מלבד האדמה היעודה לצרכי חקלאות.

הדרך לקבוץ הון החברה הוא שלוּמי מניות לרבע שנה במשך תקופה של 6 שנים. הערך השוה לסך 250 דולר נתן ע“י תעודה הנקראה “תעודת־אדמה”. החברה חשבה, כי למען השיג אדמת־זרע מפותחה די מחית משפחה בינונית, צריך כל חבר לחתום על עשר תעודות אדמה שערכן שוה לסך 2500 דולר, ז. א., להכניס לקרן של תעודות אדמה 100 דולר בכל 3 חדשים במשך תקופה של 6 שנים. ואולם לא ברור כלל מה כונת החברה במבטא “אדמה מפותחה”, שהשתמשה בו בבאורים הנתנים לתכנית “אחוזת ציון” במחברת שיצאה ע”י לשכת ארץ ישראל של הועד הפועל הזמני לעניני הציונות הכללים, בנויורק (ראה המחברת של לשכת א"י, מספר 2, אקטבר, 1917). אם צריכים להבין את המבטא הזה, כמו שנראה מהמשך הדברים שם, במובן התפתחות חקלאית, באופן שיהיה די למחית משפחה, אז הסכום של 2500 דולר (500 ל’ש) הוא הערכה פחותה הרבה יותר מן הראוי.

“צבא־תעשיה”.    🔗

מלבד ההתנחלות של חברי החברה, אומרים מיסדי “אחוזת ציון” לכונן גם “צבא־תעשיה” עברי לעבודות של חקלאות ותעשיה בא“י, בתור חברה נספחה לחברת “אחוזת ציון”. בשום לב אל העובדה, כי מספר רב מחברי החברה “אחוזת ציון” לא יבאו לשבת על אדמתם, עלה הרעיון על לב המדברים בשמו ליצור “צבא־תעשיה”, אשר תפקידו הראשי יהיה לפתח את שטחי־הארץ של “אחוזת ציון”, אשר לא יהיו נושבים ע”י חברים יחידים. “צבא־התעשיה” העברי ישתמש בעבודת היהודים התימנים ובעבודת המהגרים העברים יוצאי רוסיה, רומניה וגליציה על הקרקעות שנקנו ביד אחיהם המאושרים מהם אשר באמריקה. “בעוד שחברת אחוזת ציון תהיה תעמולה מסודרת לטובת ישא”י ע“י יהודים, באמצעות קנית אדמה, יהיה צבא־התעשיה התאחדות עובדים כבירה, במטרה ליצור בא”י רוב מכריע של פועלים חקלאיים ואומנים עברים".

תכף כשיתכונן השלום בארץ, תקרא חברת “אחוזת ציון” למתנדבים ל“צבא התעשיה” העברי, אשר יבואו ויעבדו עבודת־חלוצים בא“י. היא חושבת “לשאול לה מעמי־המלחמה את כל היסודות היוצרים את צבאותיהם – סדר, משמעת, מסירות־נפש ויושר לבב”. היא חושבת ג”כ לרכוש לה את כל הקרקעות של החברים הנשארים בחו“ל בצורת חכירה לזמנים ארוכים, ושתהיה הברירה בידה לקנות את הקרקעות האלה, במחירים קבועים, כמלאת ימי הבחירה ( – ולמה יקנו אותם אז? –). הקרקעות האלה יעבדו ע”י ה“צבא” תחת פקודת מומחים מביני דבר ומשגיחים חרוצים.

ההכנסה הכללית השנתית של עבודות ה“צבא” תהיה, לפי הצעת־החק הכתובה, למחית האנשים ונפשות ביתם, והעודף בריוה יהיה, אחרי הנכיונות שיעשו בשביל מלוּאים והון־שמוּרים (reserve), חציוֹ האחד דמי החכירה אשר תשולם להחברה, וחציו השני יחלק לחברים לפי ערך העבודה שעבד כל אחד מהם.

חברת “אחוזת ציון” היתה חפצה שתהיה, יחד עם צבא־התעשיה אשר יעבוד על אדמתה, גם מחלקה של חקלאים, אומנים וסוחרים, אשר אולי יחשבו, “כי כשרונם ומרצם יהין יותר פורים במצב התחרות של תעשיה ויבחרו, על כן, להשאר מחוץ לצבא”.

בקרת לצבא־התעשיה.    🔗

מיסדי “אחוזת ציון” מדמים בתומם, כי יוכלו להחזיק על אדמתם שטת התחרות, אשר פריה יהיה לטובת מפלגת המתישבים החפשיים, וכי הם יכולים, יחד עם זה, להתאים את “התכנית הסוציאליסטית לצבא־תעשיה של מתנדבים”. הם, כמובן, טועים טעות גדולה בהאמינם, כי יואילו פועלים להעמיד את ההסתדריות הקואופרטיביות שהם עתידים ליצור תחת בקורת חברה פרטית, לקבל ממנה אדמה בחכירה ולעבדה, בלי כל תקוה להיות בימים הבאים עובדים־מתישבים חפשיים.

פועלים עברים במקצוע החקלאות או התעשיה, יכולים לבוא לידי הסכמה באופן זמני עם חברות ישוב פרטיות על יסוד חלוקת הרויח, כמו שנתבאר למעלה, אבל ההסתדריות שלהם תבחרנה בכלל, באין כל ספק, ליצור מושבות של פועלים בלתי תלויים באחרים על קרקעות שיקחו בחכירה מאת מוסדות־ישוב־הארץ מרכזיים לאומיים.

הערכה כללית של תכנית “אחוזת ציון”    🔗

אמנם נכון הדבר, כי אם נשוה את תכנית “אחוזת ציון” אל התכניות הקודמות של “אחוזה”, נמצא כי יש בה רעיון יותר מקיף וגם קדמה ידועה בשטת גאולת הארץ. ובכל זאת הלילה לנו מהעלים עין מזה, שתשעים אחוזים למאה מאדמתה ימסרו קודם־כל לבעלים פרטיים, כי זכיות הצבור בנוגע להשתמשות באדמה הן רק טפלות, כי בתכנית חסר הרעיון הקואופרטיבי ביחס לסוג המתישבים החפשיים, וכי הסתדרות קואופרטיבית באה בחשבון, למעשה, אך בעבודת צבא העובדים השכירים.

היתרונות של תכנית “אחוזת ציון” מוכרעים ע“י חסרונות רבים. והחשוב בהם הוא, אולי, אותו הקו העקרי בעצמו שבו החברה מתגאה כבחדוש רב התעלת, הלא הוא קריאת חברים, אשר לא ילכו לא”י אל תחת דגלה. פעולת התקנה הזאת תהיה, כי העדר החברים מא“י, אשר בתבנית ה”אחוזה" הוא, לכל הפחות להלכה, אך חזיון עובר, מתקבל־פה כדבר קבוע, מתמיד. בודאי, אין זאת אומרת כי ההשתתפות של אנשים לא־מתישבים בגאולת ארצנו איננה דרושה, איננה נחוצה. אבל הדבר ברור, כי עלינו להשתמש בחבת הארץ הנטועה בלב כל איש יהודי לתועלת תוצרת כלכלית לישוב הלאומי בכללו. תאות לבו, להיות לו “חלק” בארץ ישראל, אין לנצל לטובת חברה של מתנחלים פרטיים, אשר יוציאו תועלת, בדרך ישר או מסובב, מתמיכת חובבים עשירים.

ענין ישובי, השם לו למטרה אך יצירת קנין פרטי לחבריו, לא יוכל להתחשב כי אם בקושי כמוסד בעל אופי לאומי, אשר תהיה לו הזכות לתמיכה מוסרית וחמרית מצד חובבים נלהבים מן החוץ.

בנוגע לשאלת החזקת האדמה, נראה הדבר כאלו יוצרי התכנית הזאת מרגישים באיזו הרגשה כל שהיא את הלקויים שבה. תקנה אחת שהכניסו בספר חקיהם, שאיננה כ“כ מתאימה אל העקר הבולט שלהם של קנין־אדמה פרטי, תוכל להחשב כאות על ההרהורים שיש בלבם בנוגע לזה. התקנה הזאת נותנת יפוי כח להקונגרס הציוני, ורק לו לבדו, לקנות, ביד הק”הק או איזה מתַוך אחר, את כל הקרקעות של חברת “אחוזת ציון”. אין הדבר ברור כ"כ אם המכון בזה אל זכות של קניה־מוקדמת, המיוסדה בהסתדרות הציונית, או זכות של הפקעה מיד בעלים, אף כי סגנון הדבר של הסעיף המדובר איננו נותן מקום לבאור אחר מלבד זה האחרון, בתתם יפוי כח להסתדרות הציונית להפוך את כל הסדר של “אחוזת ציון” בנוגע לקנין־האדמה, נראה ברור שהם מכירים בעצמם, כי ישוב לאומי אמתי לא יוכל להיות מיוסד על משטר של קנין־אדמה פרטי. אכן לדבר הזה דרושים תכניות ודרכים יותר רחבים ויותר מקיפים מן המושגים של “אחוזת ציון”, מושגים שחצים מפנים אל תעלת הפרט וחצים אל תמיכת נדיבים.

הצעות לתיקונים.    🔗

“אחוזת ציון” תהיה בכל זאת מתוך מועיל, בתוך רבים אחרים, לישא"י, ביחוד אם תקבל את העקרים ואת הבסיסים הבאים בזה: 1) נכון היה הדבר לוּ החזיקה חברת “אחוזת ציון” בתור קנין־עולם לא רק עשרה אחוזים מכל הקרקעות שנקנו על ידה, כי אם כל האדמה הקנויה (הדרך היותר טובה היא למסור את האדמה הקנויה לק"הק תחת היותה קנין חברה פרטית);

2) עשרה אחוזים, לכל היותר, של כל הקרקעות שנקנו ע"י החברה, יכולים להיות שמורים, כאדמה פרטית, בעד חברים שידרשו את השמוש והריוח וטובת הנאה של הערך השטחי (Surface value) אשר לחלקה ידועה של אדמת־זרע מעובדה, אך הענינים השיכים למסחר, לתעשיה, למחצבים אשר לאדמה הזאת, יהיו שמורים בכל אופן בעד החברה, כמו באדמת הצבור;

3) חברי החברה צריכים להיות נחלקים לשתי מחלקות: א) חברים החושבים להתנחל בא“י, ב) חובבים או תומכים. המתנחלים יתחברו יחד לאגודות (“אגודה ראשונה, שניה” וכו") של מאה מאה חברים לכה”פח, במטרה להיות בא“י לקהלות חשובות, מוצקות, על האדמה אשר תנתן להם בחכירה לזמנים ארוכים. החובבים יהיו ג”כ מסודרים בקבוצות של מאה מאה חברים במטרה לאצור הון־קרקעי, אשר יהיה ליצור בא"י מושבות חשובות, מוצקות, להושיב עליהן מתנחלים־פועלים עברים;

4) חברות “אחוזת ציון” צריכות להנהיג, מראשית פעולתן, את העקר של הלאמת הקרקע בקניות של אדמה. יחס המתנחלים אל האדמה לא יהיה זה של בעלים פרטיים, כי אם של חוכרי אדמת הלאום. על כן על בעלי “אחוזת ציון” לחשוב על זאת למסור את הקרן של תעודות־האדמה ליד הק"הק, בתנאי שהנזכרת באחרונה תקנה שטחי אדמה לפי מתכונת ההון שהכניסה כל אגודה ואגודה של החברה;

על כל אגודה של חברים מתנחלים לאסוף תעודות־אדמה או, פשוט, מניות של 250 דולר כ"א, במספר שיהיה נחוץ בשביל להבטיח חלק ידוע מהוצאות הסדור של אחוזותיהם ומהצרכים הצבוריים, אך באופן שמוסדות־מלוה יספיקו את המאזן (ישלימו את החסר) על פי תנאים ידועים;

6) כל אגודה של חובבים תאסוף לה תעודות־אדמה (במחיר 250 דולר כ"א) למסור אותו אל הק“הק, במספר הדרוש לקנות אדמה ליסוד מושבה חשובה בכמותה (לא פחות ממאה משפחות). כל אגודה מסוג הזה תדאוג להמציא את המחיר של מאה נחלות או 100 X 1000 דולר = 100,000 דולר, או 400 תעודות־אדמה של 250 דולר כ”א;

7) בעלי “אחוזת ציון” או קבוצות המתנחלים הפרטיים שנוסדו על ידה, יפרישו מבראשונה מדת־אדמה ידועה (נאמר, עשרה אחוזים), למען כונן עליה כפרים וערים;

8) “אחוזת ציון” תחקור ותדרוש היטב לדעת את ערך ההסתדרות הקואופרטיבית בכל מקצעות הישוב, שאפשר יהיה מן הצד המעשי לתת לה מקום בתוכם;

9) “אחוזת ציון” תודיע למתנחלים על אדמתה את שטת העבודה באריסות, והמתנחלים ישתדלו לבא בהסכמה עם אגודות קואופרטיביות של פועלים עברים אשר יעבדו ויטו את אדמתם על פי שטת האריסות;

10) “אחוזת ציון” תעזוב לגמרה את מחשבתה ליסד “צבא תעשיה” ותעזוב מחשבות כאלה לפועלים העברים בעצמם להוציאן אל הפועל, מבלי אשר תנסה להפריע את הסתדריות הפועלים בהתאמצם ליצור, על פי דעותיהם והשקפותיהם, צבא פועלים עברים בעד ארץ ישראל.

 

פרק שלישי: הָ“אַחְוָה”.    🔗

הצביון העקרי    🔗

בשנת תרע“ג נוסדה בנו־יורק חברה לישא”י לשם קולוניזציה קואופרטיבית, ותקרא בשם “אחוה”.

התקנות הזמניות של החברה הזאת (ראה נוספות, ד,) מראות, כי המיסדים הביאו בחשבון נסיונות ידועים שנקנו בא“י במדה יותר גדולה מן החברות האחרות, אשר נוסדו כמעט באותו הזמן במטרה להעביר את עבודת חבריהם מחו”ל לא"י.

לפי התכנית הכלולה בתקנות הזמניות, יסודרו פועלים עברים, חברי החברה, לצאת לא“י ולהאחז בה על בסיס של שתוף העבודה. על כל חבר להכניס לקרן החברה 500 דולר (100 ל"ש) במשך 5 שנים. אחרי שהכניסו מאתים חברים את הסך הכולל של 100,000 דולר במזומנים, תגש החברה אל המלאכה ליסד מושבה קואופרטיבית בא”י. החברה מקוה להשיג מאת הק"הק את האדמה הדרושה בתנאי חכירה עולמית, וממוסדות המלוה הלואות למטרת פתוח ושכלול. וכפי שהחברים יהיו שיכים ברובם לתעשית בגדים ונעלים, חושבים לפתוח בתי עבודה ממינים אלה על יסודות קואופרטיביים. את המעונות הם אומרים לכונן בתבנית אותם של ערי גנים. התקנות הזמניות מכילות גם תכנית לא משוכללה של חלוקת מיני העבודות החקלאיות אשר יעבדו על השטח הכפרי של המושבה. מן השטח הכללי בסך של 6000 דונם הנועד למושבה, יתנו 3000 דונם למטעים בני משקה ובני בלי משקה, 1000 דונם למעשי הלב, 1000 לגדול ירקות ואלף דונם למעונות, רחובות, גן הצבור, וכו'.

תעשית החלב, וכן התעשיה שחושבים ליסד, יעשו, לפי התקנות הזמניות, אך ורק על בסיס העבודה המשותפת. רק בנוגע לגדול ירקות תשאר הזכות למתנחלים, כאשר יבואו לשבת על האדמה, להחליט בעצמם אם יעבד הסעיף הזה בשתוף עבודה או אם ינתנו לחברים חלקים נפרדים, לאיש איש חלקו. לדעתנו, לא בצדק יקבלו שטת חלקים נפרדים רק בגדול ירקות ולא בסעיפי החקלאות האחרים. אין לשלול מאת המתנחלים את הזכות להחליט בעצמם באיזה אופן יסדרו את גדול הצמחים האחרים שאינם ירקות, – למשל, מספוא לבהמות, או מיני צמחים מיוחדים לצרכי רפואה, או גדול עופות, גדול דבורים, וכו'. גם אופן החזקת הבהמות – אם ברפתים משותפות או נפרדות – אין לקבוע מראש על פי תקנות החברה. אלה הם שאלות ע"א פרטים טכניים וכספיים, אשר אך המתנחלים בפועל לבדם צריכים לפתור אותן באופן שיתן להם את התוצאות היותר טובות מן הצד האקונומי, ויחד עם זה לא יסַכן מאיזה צד שהוא את היסוד הקואופרטיבי של המושבה. למעשה, בלי ספק, ימצאו צרופים, עצות ותחבולות אשר יהיו להעשות ואשר יש בהם מועיל ביחוד בתקופות המעבר.

השואה אל תכניות אחרות אשר לחברות ישוב הארץ.    🔗

ואולם בכל זאת, מלבד הפרטים האלה, אשר יהיה עוד על החברה להתבונן בהם בגשתה להוציא לפועל את אשר יזמה לעשות, הנה העקרים וההשקפות היסודיים המשמשים בסיס לתכנית ה“אחוה”, הם בריאים וטובים וערוכים בהגיון לב חוקר עד תכלית הרבה יותר מתכניות החברות האחרות לישוב הארץ, “אחוזה”, “אחוזת ציון” או “החברה החקלאית מכבי”. ומאידך גיסא, תֵראה בתכנית ה“אחוה” קדמה גדולה גם אם נשוה אותה אל התכניות הקודמות של מושבות קואופרטיביות בא“י. תכנית ה”אחוה" נבדלת לטוב ממושבות “מרחביה” ו“דגניה”, הנסיונות הראשונים של חקלאות קואופרטיבית, בעקר בדרכים האלה:

1) המתנחלים יתנו את תרומתם מראש, סכומי כסף משלהם, ליסוּד המושבה;

2) יסוּד המושבה לא יוּחל עד אם רב מספר החברים הבטיח את די התפתחותה מכל הבחינות – התפתחות כלכלית, חברותית ורוחנית;

3) המושבה תבנה ותכונן על פי תכנית ערוכה בכל, בנוגע לסדור עניני השדה, התעשיה והמעונות.

לפי הנראה, יש לנו הצדקה להניח, כי האחוה תתחשב בכל תשומת לבה עם הנחיצות להחל בקבוצות קטנות דומות (30־20 חברים) אשר תסודרנה על פי השטה הקואופרטיבית בשביל ענפים מסוימים של עבודות חקלאות ותעשיה. המשמעת הפנימית תשתמר יותר, אם הקבוצות הקואופרטיביות לא תהיינה גדולות מאוד מן ההתחלה הראשונה. ויחד עם זה יצטרכו לאחד את הקבוצות השונות, אשר תכילנה ביחד סך הכל של 200 חברים לכהפ"ה – לפי הצעת מיסדי האחוה – לאגודה אחת בנוגע לעניניהן הכלכליים, החברותיים, הצבוריים והרוחניים.

בהצעת־התכנית של ה“אחוה” מתגשמים העקרים החשובים הבאים בזה, אשר אינם עוד מקובלים בחברות הישוב מטפוסה של “אחוזה”:

1) חברת הישוב לא תשקיע את הון־היסוּד שלה בתוך האדמה, כי אם תשתמש בו על האדמה, אחרי אשר לא תוציא את ההון הראשון שלה לקנות קרקעות, כי חושבת היא להשיג אותם מאדמת הלאום;

2) ה“אחוה” חושבת מראש, ובצדק, על הנחיצות להשיג הלואות בתנאים של פרעון לזמנים ארוכים;

3) ה“אחוה” קבלה מראשיתה את העקרים הנוכחים של הסתדרות קואופרטיבית, אשר יש בדעתה לבצר להם מקום לא רק בחכירה משותפת של האדמה, כי גם בהלואות, ברכישת צרכי־החיים ובסדור התוצרת.

4) ה“אחוה” חושבת להכניס מן ההתחלה הראשונה את התעשיה בין מקצועות התוצרת, אשר יעבדו במושבה, ולמנוע על ידי זה חד־צדדיות אקונומית בסדור המושבה;

5) העבודה תעשה ביד המתנחלים בעצמם, מבלי אשר יהיו תלויים בעבודת שכירים.

חבל, ש“האחוה”, בכל הצדדים הטובים שבה, הזניחה גם היא, כמו שהיה הדבר בנסיונות הקטנים הראשונים של עבודה משותפת שנעשו אצלנו, וכמו שהוא עתה בחברות “אחוזה”, את שאלת ההכנה של החברים, החושבים להתעסק באחד מענפי החקלאות בא“י ע”י חנוך ולמוד.

הרעיון של חבור תכנית ה“אחוזה” עם אותה של עיר־גנים טרם בשל ויוצרי התכנית הזאת לא הגו בו ככל צרכו. אף כי אין לחשוב יסוּד עיר גנים על בסיס עבודה משותפת כדבר אשר לא יוכל להעשות, בכל זאת תהיה יצירתה ענין מסובך מאד בשביל חברת “אחוה”, אשר לא תהיה די חזקה למפעל כזה, לכל הפחות בתקופה הראשונה של פעולותיה.

ההסתדרות הפנימית של ה“אחוה” נִתנה בסעיפים אחדים של ספר התקנות שלה, והיא מגשימה את העקרים של שלטון עצמי ו“דמוקרטיה אקונומית”, הבאה במקום “דמוקרטיה פוליטית” בסדרי המדינות. הכללים אשר על פיהם תתנהל החברה, נערכו באופן קצת שטחי, אבל בכל זאת הם מכילים עקרים היכולים להשתכלל ע"י התפתחות.

הצעת שנויים בתקנות ה“אחוה”.    🔗

ספר התקנות הזמני של ה“אחוה” איננו, כנראה לעין, כי אם הצעה לא־גמורה, ודרוש לשוב עליו, לבקר אותו היטב ולתקנו, ביחוד בנוגע לקוים האקונומיים של התכנית ולהסתדרות הפנימית של החברה בעצמה ושל המושבה שהיא אומרת ליסד. ההצעה של ה“אחוה” מכילה בלי ספק יסודות שהם קדמה גדולה מאד בערך להצעות אחרות של חברות־ישוב, אך זאת נראה לעין, כי נחוץ עוד לשוב עליה ולהתבונן בה היטב.

הצעות־שנויים בתכנית ובסדור נמצאות בשורה של מאמרים שפרסם זה עתה ד“ר סירקין בשבועון הנויורקי „דער אידישר קעמפפער” (הראשון לשורת המאמרים נדפס ביום 22 לח' מרץ, 1918). בעל המאמרים האלה דורש לערוך את מטרת ה“אחוה” על בסיס יותר רחב מאשר היתה בתחלה. מטרת החברה היה תחיה כפולה: לאומית וחברותית. ראשית, תתן להמוני היהודים ההזדמנות להתכונן בא“י למטרות עבודת־אדמה ותעשיה, ושנית, תתאמץ לפתח את כל הישוב החקלאי העברי על בסיסים סוציאליים וקואופרטיביים. ה”אחוה“, ההסתדרות הקואופרטיבית של המוני העם, תהיה כעין מלואים והשלמה לק”הק, אשר תאָסף מאת כל עם ישראל על פי הערך אשר יעריך איש איש את נפשו, ולבנק לאומי, אשר יהיה למוסד־המלוה הגדול של עם ישראל.

להסתדרות ה“אחוה” יהיה בלי ספק תפקיד חשוב מאד בישוב א"י, אם תצליח להתכונן ולהתפתח בדרכים המסומנים זה עתה.

בנוגע לקבוץ ההון היסודי של ה“אחוה” מציע ד"ר סירקין דרך אחרת: הסך 500 דולר ישולם במשך חמש עד עשרים שנה, תחת תקופת חמש השנים המוּצעה בתקנות הזמניות של החברה. היתרון להצעה הזאת הוא, כי לרגלה יוכל מספר החברה להתרבות רוב גדול. ואולם, לדעתו, צריך לדאוג לזה ולתקן תקנות שלא תמשך החתימה על הון החברה לימים רבים ולעתים רחוקות מאד.

הנחיצות לשוב ולבחון את התכנית האקונומית.    🔗

התכנית האקונומית, לפי שהתוה אותה ד“ר סירקין, קבלה שנויים חשובים בהשואה אל התכנית הראשונה לפי שהיא ערוכה בתקנות הזמניות של ה”אחוה“. תחת ששת אלפים דונם, על המושבה להשיג מאת הק”הק שטח של עשרת אלפים דונם. בנוגע לחלוקת השטח הזה, מציע ד“ר סירקין הצעות על יסוד הרעיונות והמספרים הנמצאים בספרי “דרכי־העבודה ליסוּד מושבות עבריות”. גם את חשבונותיו הוא עורך בעזרת המספרים הלקוחים מן הספר הזה. אך התכנית הכללית של ד”ר סירקין צריכה בקרת רצינית, היכולה להעזר בתכניות אחוזות ה“אחוה” הנמצאות בספר הנוכחי. הטפוסים היחידים של אחוזות “אחוה” הכתובים הלאה בספר הזה, עלולים לקבל צרופים והרכבות זה עם זה בהתאם אל התנאים הטבעיים והכלכליים של הקרקעות אשר יהיו לפקודת המושבות של ה“אחוה”, וגם אל מדרגת המומחיות המקצועית והחנוך שקבלו המתנחלים בענפים היחידים של החקלאות. כאשר יקרב לבוא הזמן לחבר תכנית מיוחדת של ישוב קבוצות מסוימות על חבל ארץ מיוחד, אז נתבונן בתשומת לב אל כל הגורמים שאפשר יהיה להביאם בחשבון ושנשקפה מהם תקוה לתוצאות טובות מכל הצדדים.

ועתה הנני אומר לתת הערכות כלליות בשביל ישובים קואופרטיביים המיוסדים רק על אחד משני ענפי החקלאות אשר, לפי התנאים בא“י, אין צרך לחכות מספר שנים עד בוא תבואתם. הענפים האלה הם תעשית חלב וגדול ירקות. אחרי כן אתן הערכה של ישוב הנועד בעקרו למזרע דגן, אשר, לפי הנסיונות מזמן שלפני המלחמה, לא היה עסק של ברכה בא”י ואולם, בתנאים האקונומיים החדשים שאחרי המלחמה, יש לו יותר אחרית ותקוה. גם אתן הערכה בשביל מחלקות פועלים אשר תוכלנה להתכונן בחבור קרוב עם מושבות אחרות, שבהן יוכלו הפועלים או חלק מהם למצא משכרת אשר תהיה כמלואים לשכר עבודתם במקומם הם. כל ההערכות האלה, כמו שהדבר נוהג בהערכות כאלה בכלל, צריכות להחשב בתור דוגמאות ונערכו במספרים מלאים (בקרוב) למען יקל להשוות ולהקביל אותן אחת לאחת ולהתאימן, ככל האפשר, לתנאים בינונים.

ולפני ההערכות הבאות אקדים עוד הערות אחדות קצרות: ההבלטה בדוגמאות האלה של איזה ענף חקלאי מיוחד, זה פשוט הבלטת הענף ההוא אך לא הרחקת הענפים האחרים לגמרה, דבר שיביא נזק להתפתחות המושבה. ועוד – טפוסי החקלאות שיבחרו בכל מושבה, צריכים להיות מתאימים בדיוק האפשרי לתנאים הטבעיים והכלכליים של המקום אשר תוסד בו המושבה.

תנאי אחר הדרוש במוקדם ואשר היה לנגד עיני בכתבי את ההערכות האלה, הוא שהמתנחלים הפועלים ובני ביתם יעבדו בעצמם את האדמה העומדת לפקודתם ושיתאמצו, למעשה, לכלכל דבריהם מבלי עבודת שכירים.

הערכות למושבות קואופרטיביות    🔗

הערכה למושבה קואופרטיבית המיוסדת על תעשית־חלב בתור הענף העקרי של החקלאות (על שטח־אדמה של 12,000 דונם, אשר 2000 דונם מהם יהיו שמורים לצרכי הרחבה שונים, למטעי־יער צבוריים וכו').

השואה אל מושבות בלתי קואופרטיבות.    🔗

אם נשוה מושבה כזאת אל מושבה הנוסדה לא על בסיס קואופרטיבי אלא על עבודה פרטית, התהיינה הוצאות הסדור נבדלות במדה מרובה? התשובה על השאלה הזאת היא: ההפרש שבין שני דרכי־העבודה לא יהיה נכר ובולט במה שנוגע להוצאות הסדור, אלא בנוגע לדברים אחרים.

בנוגע לשטח האדמה.    🔗

שטח האדמה הדרוש בשביל אותו המספר של מתנחלים־פועלים, לא יוכל להיות, מראש, יותר קטן. להבא בודאי יוכל מספר אנשים יותר גדול להחזיק מעמד על אותו השטח, לפי שהסדור הקואופרטיבי יהיה סבה לרבוי התוצרת. אבל לכתחלה אנחנו מוכרחים להתחשב עם כמות התוצרת המושגה על פי צורת העבודה הרגילה והנהוגה עד כה, זאת תהיה שגיאה לבטוח בתוצאות טובות הנשקפות בעתיד ולהסתפק בשטחי אדמה שיראו כמעטים מן הצורך בתקופת ההתישבות. ועל כן צריכים ישובים קואופרטיביים להיות נזהרים שלא להתחיל עבודתם בשטחי אדמה מצומצמים, אשר אולי יהיו למעצור גדול להתפתחותם. מוטב להם להשיג קרקעות מרֻוָחים, יותר מן הצורך, מאדמה מצומצמת, אשר יהיו מוכרחים לעבדה על פי שטות, שירָאה אחרי־כן כי היו מוקדמות יותר מדי לפי התנאים האקונומיים הכלליים של חבל הארץ ההוא.

בנוגע לרוחה במעונות.    🔗

במה שנוגע למעונות ולרַוחָתָם, לא יוכל להיות פה שום הבדל. אם תתכונן המושבה על יסוד עבודה משותפת או פרטית, יהיה אותו הצורך בנוגע לשטח המקום של המעונות. ודרך הסדור, הן בנוגע לקנית צרכי החיים והן בנוגע לתוצרת, לא תוכל בשום אופן להשפיע בנדון זה על הקטנת הצרכים של יחידים או של משפחות. את משפחות המתישבים־הפועלים לא יוכלו להושיב בסוכות, וגם את הרוקים והנשים הפנויות אין להושיב תדיר במעונות אשר יהיו משוללים צורה פרטית לגמרי. ביחוד צריך לשים לב, כי הנשים לא תחסרנה כל נעימות וכל רוחה אשר בחיים הביתיים. צריכים להתנהג אפוא בנוגע לשאלת המעונות במושבות קואופרטיביות כמו במושבות רגילות, באין שום הבדל.

בנוגע לרפתים.    🔗

המעונות של הבהמות העובדות יוכלו בודאי להבנות באופן מועיל כדי שיחזיקו את כל בהמות־העבודה שבמושבה. כמו בכלי העבודה, כך לא יוכלו למצוא כל רע בזה שיהיו כל הסוסים או שאר בהמות־העבודה עומדים ברפתים משותפות.

שאלת המעונות של הבהמות העומדות לחליבה ולגדול לא תוכל להיות מוּצגה באופן כ"כ מוחלט. אפשר שהמתנחלים־העובדים יהיו חוששים לבסס את המקור העקרי של פרנסתם על שטה של החזקת הבהמות החולבות, אשר יתרונותיה אינם עוד די ברורים להם. הם אולי יתנו היתרון להשגחת בני ביתם על הפרות והעגלים מהחזקתן ברפתים צבוריות. ורק אז יבחרו בשטה האחרונה הזאת, כאשר יוכחו, כי יתרון לה משטת רפתים בודדות הסמוכות אל המעונות הפרטיים.

בכל אופן לא ההפרש במחירי הבנין הוא יהיה הגורם המכריע, כי אם חשבון היתרונות היחסיים בתבואה אשר תוציא האדמה פחות או יותר בדרך האחת או השנית. ההפרש בהוצאות הבנין של הרפתים בעד אותו המספר הכולל של בהמות, יוכל לעלות עד 10, או לכל היותר עד 20 אחוזים, בעוד אשר ההפרש בתבואות האדמה לשנה יהיה חשוב מאד במאזן המושבה. הדרך הנכונה תהיה אפוא, אם החברים לא נוכחו לגמרה איזה משני האופנים טוב להם יותר, לעשות לפי שעה מין פשרה ולהכניס חלק מן הפרות ברפתים קטנות וחלק ברפתים גדולות. כמו שאמרתי למעלה, ההפרש בהוצאות הבנין בין שני מיני הרפתים האלה לא יהיה חשוב כ"כ. ואם יגמרו על אופן אחד כללי, אז אין לעשות את ההערכה קטנה מן הראוי, ובהפרש המשוער יהיה טוב תמיד להשתמש בו כדי לעשות את בנין הרפתים יותר מוצק.

בהוצאות האחרות של סדור המושבה ג"כ יהיה רק הפרש קטן, או שהוא לא יהיה כלל, בין שתי שטות ההתישבות. התועליות החמריות היכולות לצאת מפרי העבודה המשותפת אין בדרך כלל לחפש בפרק זה כי אם בפרקים של התוצאות השנתיות של החקלאות, של ההכנסות הכלליות (ברוטו) וההכנסה הנקיה.

בנוגע להוצאות השנתיות.    🔗

משפחת מתנחל יחידה תוציא, לפי ההשערה, כמאה ושמונים ל“ש לשנה על הנהלת העסק באחוזה בת מאה דונם המיוחדה למשק־חלב. סכום ההוצאות הזה יכיל גם עבודת־עזר, החזקת הבהמות, זריעות, תקונים, תרומות ומסים, אך לא כלכלת הבית. לעומת זה קרוב מאד, כי מאה מתנחלים מאותו הסוג יוציאו 10 או 20 אחוזים פחות, אם ישתמשו בכל האפשרות של שתוף בקניות, בהלואות ובעבודה. לפי זה יצא הפרש גדול מאד אם מאַת המתנחלים יוציאו לשנה 16,200 ל”ש בהיות החסכון 10 אחוזים, או רק 14,400 בחיות החסכון 20 אחוזים. השערה כזאת מבוססה, כמו שטבע הדברים מחיב, על ההנחה כי חברי המושבה יהיו, ראשית כל, אנשים אשר שתוף־העבודה הוא משאת נפשם, אשר יש להם החנוך וכשרון־המעשה הדרושים, הנכונים תמיד להכנע אל חקי המשמעת הפנימית הקבועה ביד כלל המתנחלים, המסודרים על בסיס של עסק, והמשתמשים בכל התקונים וההשלמות הטכניים היכולים להשפיע לטוב על תגבורת התוצרת במקצוע עבודתם המיוחד.

בנוגע להכנסות כלליות והכנסה נקיה.    🔗

אם באמת ימצאו התנאים הראשיים האלה של תוצרת משותפת, אז תהיה ההכנסה השנתית הנקיה של המושבה הקאופרטיבית הרבה יותר – בהיות יתר התנאים שוים – אף אם נניח, שתהיה אותה ההכנסה הכללית כמו במאה מתנחלים פרטיים. הסוג האחרון הזה ישיג, כפי שנוכל לחשוב, הכנסה כללית של 280 ל“ש לכל מתנחל (נאמר, 200 ל“ש מן המחלבה ומגדול הבהמות, 40 ל”ש מגדול ירקות ו־40 ממזרע דגן, גדול עופות וכו'). אחרי נכיון ההוצאות השנתיות בסך 226 ל”ש (180 ל“ש הוצאות רגילות של האחוזה ו־36 ל”ש לכלכלת הבית) תהיה למתנחל כזה הכנסה שנתית נקיה בסך 64 ל“ש, ומאה מתנחלים יחידים מאותו הסוג ישיגו ביחד הכנסה של 6400 ל”ש. לעומת זה, מאה מתנחלים שהתאחדו בשתוף עבודה, יכולים לצפות למאזן שנתי אשר יַראה הכנסה נקיה בסך של 11,800 ל“ש אם יהיה חסכון של 10 אחוזים בהוצאות (28000־16,200), והכנסה נקיה של 13,600 ל”ש, בהיות חסכון של 20 אחוזים מן ההוצאה השנתית. ואחרי נכיון סך 3,600 ל“ש למחית מאה בתי אבות, תשאר הכנסה נקיה של 8200 ל”ש באופן הראשון ושל 10,000 ל“ש באופן השני, שני האפנים האלה מקבילים אל סך 6,400 ל”ש במושבה המחוברת רק ממתנחלים פרטיים. העודף של 18 ל“ש או גם 36 ל”ש (82 ל"ש לעומת 64, או 100 לעומת 64) לשנה לכל מתנחל, הוא נמוק חשוב בעד הישוב הקואופרטיבי ולו רק מנקודת המבט הכספית, אם יחפוץ איש להתענין בה רק מצד העסק ולא מצד יתרונות אחרים מוסריים וחברותיים.

הזכות לקרדיט חקלאי במדה גדולה.    🔗

החשבונות הנ"ל הלא יוכיחו, כי למושבה קואופרטיבית של פועלים יש הצדקה לדרוש קרדיטים במדה מרובה ממושבות רגילות, אם אך המושבה מחוברת מחברים טובים שהיתה להם הכנה מספיקה ושהסתדרו היטב. כתוספת־בטחון לערובות שמושבות כאלה יכולות לתת למוסד המלוה, תהיה העובדה של ההסתדרות הקואופרטיבית, כי אם ימוט האחד, הנותרים מוסיפים לעבוד עבודתם בתור גוף אחראי. הכח הכספי של המושבה ביחסה לנושיה יגדל יותר, אם המתנחלים מסודרים בחברת־קרדיט מיוחדה קואופרטיבית למטרת הלואות לזמנים קצרים להספקת הצרכים היומיים של עבודות האחוזה (בשביל חברת־קרדיט הזאת, על המנתחלים ליצור מבראשונה קרן מיוחדת של 2,000 ל“ש, או 20 ל”ש לכל מתנחל).

לפי ההערות האלה הנני אומר, כי מושבה קואופרטיבית בת 100 חברים, המיוסדה בעקר על משק חלב ואשר דרוש לה לסדורה הון של 100,000 ל"ש (ובזה נכללים 4,000 ל"ש לצרכי צבור של המושבה ו־2000 לחברת קרדיט, הלואות לזמנים קצרים), תהא לה, כפי שיש לשער, האפשרות בעתיד להשיג את ההון הדרוש לה מן המקורות האלה:

יוצא מכל הדברים האלה הוא לחברת־ישוב קואופרטיבית של מאה מתנחלים אשר יתעסקו במשק־חלב, צריכים לתת האפשרות להתישבות ע“י צרופי כל המוסדות העוסקים בישא”י, ובתנאי שהמתנחלים בעצמם יתנו מצדם כ“א מאה ל”ש כתרומה לכל ההוצאות של ההתישבות. על בעלי ה“אחוה” להשיב אל לבם, כי תכנית ההתחברות ושותפות העבודה הכלולה בהצעה הזאת, מתאימה היטב אל מטרתם ואל מחשבותיהם. עליהם, אפוא, למשוך אליהם, ככל האפשר, חברים רבים אשר יהיה להם גם הרצון להתישב בא“י גם החפץ לעבוד שם עבודת תעשיה, בחסכונות של 100 ל”ש כ"א, ולתת משפט הקדימה לאלה שיש להם ידיעות מעשיות בתעשית חלב.

\־ ־ ־ ־ ־ ־ ־ ־ ־ ־ ־

הערכה למושבה קואופרטיבית המיוסדה על גדול ירקות (על שטח אדמה של 2,400 דונם, אשר 400 דונם מהם יהיו שמורים להרחבה, למטעים צבוריים, וכו'):

לוּ היתה המושבה המוצעה של מגדלי ירקות מיוסדה על בסיס עבודה פרטית, ורק בצרוף יסוד השתוף להשגת הלואות לזמנים קצרים, כי אז היו לה, למעשה, אותן ההוצאות בעצמן, כי ההפרש בנוגע לסכומים השונים הדרושים, יהיה קטן מאד. גם פה, כמו בטפוס הקודם של מושבה למשק חלב, יהיו צריכים לבקש את ההפרש – וזה אות ליתרון החמרי של שתוף העבודה – לא בהוצאות של ההתחלה, כי אם בהוצאות השנתיות.

במקום הוצאה שנתית של 80 ל“ש בערך, למושבה של גדול ירקות, אנחנו יכולים להניח – גם פה – נכיון של 10 עד 20 אחוזים. אם נחשב הכנסה כללית רק 6 ל”ש לכל דונם של אדמת ירק בית השלחין, אז תהיה ההכנסה הכללית לחלקה אחת 120.

ההכנסה הנקיה תהיה 48 או 56 ל“ש (120 פחות 72 או פחות 64 ל"ש). לכל המושבה יצא עודף של 8000 עד 15000 ל”ש הכנסה נקיה ע"י נכוי של 10 עד 20 אחוזים מן ההוצאה השנתית, בזכות השמוש בעבודה קואופרטיבית.

נקל להבין, כי מושבות המחוברות ממספר כ“כ גדול של מגדלי ירקות, יכולות לחכות לתוצאות טובות רק אז, אם תהיינה נושבות ע”י קבוצות קבוצות שיש בהן מספר רב של פועלים שהתמחו היטב במקצוע המיוחד הזה, ואם מקום המושבה נותן להם תנאי־שוק טובים למכירת תבואתם. תנאים כאלה יכולים להיות אם תתחיל בארץ ישראל עצמה דרישה לירקות בכמות גדולה מצד המון מהגרים חדשים אשר ינהרו אל הארץ, או אם יוסדו בתי עבודה לשמור הירקות, או כאשר יסודר משלוח הירקות, במדה ראויה, לארצות אחרות אשר לא הוּחנו באקלים כזה. יש ויש יסוד להאמין, כי אחרי המלחמה יבואו ויהיו באמת תנאים כאלה בארץ ישראל.

מושבה קואופרטיבית של 100 מגדלי ירקות, תוכל, על פי אותם הנמוקים שהוצעו בנוגע למושבה של משק חלב, להשיג את ההון הדרוש לה ממקורות שונים לפי הערכים האלה:

למתנחלים מן הטפוס הזה נחוץ שיהיה בעת ההתישבות סכום בינוני של 60 ל“ש כ”א, ושתנתן להם האפשרות להשיג, מאת מוסד־מלוה, הלואה לזמן־פרעון רחוק שתעלה שש פעמים כסכום הזה, והנותר, להשלמת המאזן, מאת מוסדות־לאומיים אחרים המוקדשים לישא"י. התנאי המוקדם להספקת ההון מזה ומזה יהיה, מלבד מומחיותו של כל מתנחל בגדול ירקות, ההסתדרות הקואופרטיבית בקבוצה גדולה למדי ובחירת מקום המוכשר ליסוּד מושבה כזאת.

\־ ־ ־ ־ ־ ־ ־ ־ ־ ־

הערכה למושבה העוסקת בגדול דגן (על שטח של 25000 דונם, אשר 5000 דונם מהם יהיו שמורים בשביל מטעי־יער צבוריים, וכו'):

I) הון־היסוד.

א. אדמה, 2,5000 דונם, עם הכשרת הקרקע, ל"ש

2 ל"ש לכל דונם 50,000

ב. בנינים:

1) מאה מעונות, כ“א 120 ל”ש 12,000

2) ארוות למאתים סוסים 3,500

3) רפתים לארבע מאות בהמות גסות ודקות 3,000

4) 3 אסמים, כ“א 500 ל”ש 1,500

5) בנינים צבוריים 500 20,500

ג. הספקת מים לשתיה 2,000

ד. מטע עצי פרי (1000 דונם) וטובים אחרים 4,000

76,500

II) הון קים עובד.

א. רכוש חי:

1) מאתים סוסים, כ“א 16 ל”ש 3,200

2) מאתים פרות, כ"א 16 " 3,200

3) מאתים עגלים, כ“א 10 ל”ש 2,000 8,400

ב. כלי עבודה 6,000

ג. הזרע הראשון 1,600

ד. מספוא לבהמה עד תת האדמה די מספוא, 50 ל"ש

לגלגולת בחשבון בינוני 2,500

ה. זבל 1,200

19,700

III) הוצאות המחיה למאה מתנחלים במשך שתי השנים הראשונות 7,200

IV) חברת הלואה לזמן־פרעון קצר 2,000

V) הקמת מוסדות צבוריים 4,000

סך הכל הכללי 109,400

או, במספרים מלאים, 110,000

ואחרי שיש מקום לחשוב, בנוגע להוצאות השנתיות, כי העבודה הקואופרטיבית, עם סדור פנימי מוצק, תתן חסכון של 10 עד 20 אחוזים למאה, יהיה סך הכל של ההוצאות השנתיות 100 או 110 ל“ש תחת 120 בעבודה לא־קואופרטיבית, לכל מתנחל, וסך 10000 או 11000 ל”ש לכל המושבה. את ההכנסה הכללית נוכל להעריך לסך 14000 ל“ש, על יסוד התנאים שלפני המלחמה. ההכנסה הנקיה תהיה 3000 או 4000 ל”ש, מה שנראה אמנם מעט בהשואה אל כל מיני המשק החקלאיים האחרים אשר בארץ ישראל. ואולם יש לחשוב, כי אחרי המלחמה תגדל ההכנסה של עבודת הדגן בא"י, כאשר כן יהיה הדבר גם בכל מקום.

נשענים על אותם הנמוקים שנתנו בטפוסים הקודמים של המושבות הקואופרטיביות, הננו נותנים פה את חלוקת הסעיפים השונים של ההון אשר צריך יהיה להשיג בעד יסוּד מושבה של גדול דגן:

לוח המספרים הבא נותן השואה של חלוקת ההון אשר יושג מן המקורות השונים לשלש הדוגמאות של המושבות הקואופרטיביות הנ"ל.

אין צרך לשוב ולהגיד, כי המספרים האלה צריכים להחשב רק כנותנים תבנית כללית ובסיס להשואה, מבלי אשר נתאמר בדיוק מוחלט בנוגע לכל אחת מן הדוגמאות, שעוד דרוש יהיה להתאים אותן אל טיב הקרקע, אל האנשים המבקשים להתנחל עליו, ואל התנאים הבאים בחשבון להתקדמות הישוב הלאומי בא"י.

הצעת תזכיר בעד חברת “אחוה”    🔗

בקשר עם הרעיונות הנ“ל בנוגע ל”אחוה", אני נותן בזה נוסח של תזכיר בעד חברת אחוה, הנרשם בערכאות באנגליה בין תעודות החברות.

נוסח־תזכיר בעד חברה לישוב ארץ ישראל “אחוה”

שם החברה.

1. שם החברה יהיה חברה קואופרטיבית לישא"י “אחוה”, בערבון מוגבל.

מקום המשרד הנרשם בערכאות

2. מקום המשרד הרשום של החברה יהיה ב….

מטרות החברה.

3. המטרות שבשבילן נוסדה החברה הן:

א) ליצור בא"י מושבה רווחת על יסוד העקרים של שתוף־העבודה, שתכיל מראשיתה לא פחות ממאה חברים, ושתוכל להרחיב גבולה במדה גדולה;

ב) להשיג מאת הק"הק חלקת אדמה מתאימה בתנאי חכירה העוברת בירושה;

ג) לגמור בשלמות, בעזרת אגודת פועלים עברים לכבוש הארץ, מיוסדת ע"י חברי החברה או אחרים, – את כל עבודות ההכנה הקודמת לעצם ההתישבות, כמו נקיון האדמה, עשית גדרות, נטיעות, השקאה, יבוש הבצות, רצוף, הקמת בנינים, וכל מיני טיוב אחרים;

ד) לסדר שתוף החברים בעניני ההלואה, הקניה והמכירה, השמוש במכונות ובכל ענפי עבודת האדמה שבהם אפשר להשתמש בעקר התוצרת הקואופרטיבית באופן ממשי ומועיל;

ה) לבא לידי הסכמה על יסוד שותפות, חלוקת הריוח, אחוד הענינים או עבודה משותפת, עם כל חברה, אגודה או יחידים, העושים או הנכונים לעשות כל מעשה המכון אל מטרות החברה;

ו) לאסוף ולכנוס במשך תקופת… שנים הון אשר יהיה די א) להספקת צרכי החנוך וצרכים צבוריים שונים של המושבה אשר תוסד ב) ולהבטיח עשרה אחוזים של הסכום הדרוש להקמת מעונות ומכשירי חקלאות למאה חברים של החברה לכהפ“ח, בהנחה שאת האדמה תמציא הק”הק ושיעלה ביד החברה להשיג על פי תנאים רצויים, מאת איזה מוסד־מלוח או מוסד לישוב הארץ, הלואה העולה עד כדי החלק הנותר של ההון הדרוש לסדור ההתישבות הנזכרה;

ז) להכין הזדמניות מתאימות בשביל חנוך החברים, צעירים ובאים בימים, משני המינים, בכל ענפי החקלאות אשר יש מקום לחשוב כי יעסקו בם במושבה של ההכרה;

ח) לחבר את ענף־החקלאות הראשי אשר יעסקו בו במושבה, נאמר, תעשית חלב, גדול דגן או ירקות, עם יתר סעיפי חקלאות או תעשיה, המתאימים ביותר לתנאי המקום שבו תוסד המושבה של החברה ולנטוע, ליד המושבה, מטע־יער צבורי, אשר יהיה יבולו, בעתיד, לצרכים הצבוריים של המושבה;

ט) לבחור מתוך חברי החברה ועד מפקח, אשר יהיה אחראי בעד עריכת תכנית כללית למושבה המוצעת ובעד תכנית המתאימה למין המשק, לבחירת המקום הראוי לבנינים, לחלוקת הדרכים, וכו'

י) לפתח את המושבה על פי דרך ההנהלה העצמית על ידי הועד המפקח הנבחר, אשר יהיה אחראי בעד כל פעולותיו לפני החברה, ואשר יהיה ועד־הבקורת של המושבה בנוגע לתקונים תמידיים של כל ענפי עבודתה;

יא) לבא לידי הסכמה או גמר עם שאר חברות עבריות הדומות לה העובדות עבודתן בא"י, במטרה להשיג בדרך היותר טובה את המטרות הכלליות הלאומיות של הישוב העברי בארץ ישראל;

יב) לבא לידי הסכמה או גמר עם כל ממשלה או פקידות, גבוהה או נמוכה, לאומית או מקומית, בארץ ישראל, אשר יש תקוה ממנה כי תהיה לסיוע לעניני המושבה ולחפציה;

יג) (כמו בסעיף ח' בחוזה של חברת ישוב הארץ “מכבי”, נוספות, ב);

יד) לגבות דמי חכירה וחובות;

טו) (כמו סעיף ט' בחוזה של חברת הישוב “מכבי”);

טז־כ) (כמו הסעיפים י“א – י”ז בחוזה של חברת ישוב הארץ “מכבי”);

כא­־כד) (כסעפים י“ט – כ”ג בחוזה של חברת ישוב הארץ “מככי”);

וכל זה בהנחה, כי בכל יפוי הכח והזכיות שנתנו לחברה ע“י כתב השותפות, היא תוכל להשתמש ביפוי כח זה ובזכיות אלה אך ורק באופן שיהיו מוכנים ליסודה ולהתפתחותה של המושבה המוצעת, בא”י.

ערבון.    🔗

4. ערבון החברים יהיה מוגבל.

הון המניות.    🔗

5. הון המניות של החברה יהיה 10,000 ל“ש (או 6,000 ל"ש) הנחלקים למאה מניות של 100 ל”ש (או 160 ל"ש) כ“א, אם מספר החברים לא יעלה על מאה ולכל מאה חברים נוספים יוסיפו על ההון עוד 10,000 (או 6,000) ל”ש.

הגבלה בנוגע למניות.

6. כל חבר של החברה לא יוכל להחזיק יותר ממניה אחת.

הגבלה בנוגע לעבודה.

7. כל כח־העבודה של החברים ינתן אך לעבודת המושבה. כל חבר של החברה לא יקבל שום משרה או עבודה מחוץ למושבה.

מושב החברים.

8. כל החברים יהיו מחויבים לשים משכנם במושבה של החברה.

חנוך מוקדם.

9. כל אחד ואחד מחברי החברה צריך להתחנך בעבודת האדמה במשך תקופה של שנתים ימים לכל הפחות, ואין להתחיל בעבודת הסדור של המושבה עד אחרי אשר לכל הפחות 50 אחוזים מן הרוצים להיות מתישבים נתחנכו בעבודה מתאימה בא"י.

שכר העבודה.    🔗

10. בעד העבודה שיעשו החברים יקבל כל אחד ואחד שכר שוה, לפי מספר שעות העבודה, ורק בעד עבודה הדורשת הכשרה מיוחדה או בעד עבודה טכנית מיוחדה, וכן גם בעד עבודה שהיא קשה מאד או בלתי נעימה מאד, יקבל העובד שכר יותר גדול.

חלוקת הריוח.    🔗

11. הריוח הנקי של המושבה, אחרי פרעון כל החובות המגיעים לקה"ק, למוסדות המִלוה, לחברה בעלת המושבה, ולנושים אחרים, ינתן, בסוף שנת החשבון, חלק לקרן המושבה, והנותר יחלק לחברי המושבה לאיש איש לפי העבודה שעבד בשנה הזאת.

זכיות האספה הכללית.    🔗

12. האספה הכללית של חברי המושבה תגמור בהחלט על כל השאלות המובאות אליה מאת הועד המפקח בנוגע למיני המשק, הערכות כספיות, שכר העבודה, מנוי ועדים לסעיפי העבודה השונים; ההשתמשות בעבודת שכירים, ביאה לידי הסכמה עם מושבות אחרות, חברות, מוסדות, ממשלות, בעלי שלטון מקומיים, וכו'.

תכניות של מיני משק על יסוד כשרון העבודה.    🔗

13. התכניות למיני המשק השונים ולכל מעשה אשר יעשה במושבה, תהיינה מיוסדות על כשרון־העבודה המשוער של החברים היושבים במושבה, וצריך להמנע מהשתמש בעבודה נוספת (חיצונית) רק אם היא דרושה לצֹרך השעה ובמדה מוגבלה לעבודות בעונתן.

מספר החברים.    🔗

14. מספר החברים של החברה יהיה בלתי־מוגבל.

“אנחנו, האנשים הרבים, אשר שמותיהם וכתבותיהם נתונים למטה, חפצים להיות מאוחדים לחברה על פי תזכיר־ההתחברות הזה, ואנחנו מסכימים לקחת כל אחד מאתנו את מספר המניות של הון החברה הרשום על יד שמו”.

השמות, הכתבות והתאורים של החותמים, ומספר המניות שמקבל כל חותם.

החקים המפורטים של החברה יהיו כתובים וערוכים בספר התקנות של החברה, אשר יכיל את המחלקות האלה: באור, פתח דבר, מניות, חברים, אספות כלליות, המועצה, המנהלים, הועד הפועל, רוחים, חשבונות, בקרת החשבונות, וכן הלאה, כמו בספרי התקנות של החברות ממין הזה שנוצרו בתוך “תעודות החברות” בשנות 1908, 1913, בבריטניה הגדולה.

\־ ־ ־ ־ ־ ־ ־ ־

קבוצת פועלים בחבור עם מושבות.    🔗

עד כה דברנו על קבוצות פועלים החפצים להתנחל, אשר יש להם משלהם 60 – 100 ל"ש בחשבון ממוצע לכל מתנחל ואשר יש בתוכם מספר מסוים של פועלים בעלי נסיון במקצוע העבודה אשר יאמרו לעבוד. אך הלא יהיו הרבה יותר פועלים שאין להם לא הכסף המעט הזה ולא כל ידיעה בעבודת אדמה. אלה לא יעשו בדעת אם ישאפו להתישב תכף במושבות לבדם. יותר טוב להם שיסתדרו בקבוצות קואופרטיביות אשר תבאנה לידי הסכמה, לזמן ידוע, עם חברות ומוסדות שונים לישוב הארץ, לעבוד אתם עבודות צבוריות, הכשרת אדמה חדשה לישוב, וסדור מושבות פרטיות. בשביל המושבות החדשות בעצמן, ביחוד המושבות של מטעים, יהיה בזה רצוי מאד ליצור על אדמתן מן ההתחלה הראשונה תנאים נוחים, אשר יקלו על קבוצות פועלים עברים להתישב שם למען עבוד את עבודות ההכנה של המושבה. למעלה עסקנו בשאלה החשובה של ההסכמה בין מתנחלים ובין קבוצות פועלים. ועתה הננו להתוות בקצרה תכנית של קבוצות פועלים עברים הנספחות על מושבות שיש ביכלתן להמציא די עבודה לפועלים שכירים.

בתכנית הזאת הונח: א) כי קבוצות הפועלים מסודרות על יסוד שתוף־עבודה, ב) כי יצלחו למשוך אליהם מספר ידוע של פועלים מנוסים במלאכתם, ג) כי יעשו חוזה ביחד עם נותני העבודה, ד) כי על האדמה אשר יעבדו שם יהיו מתוקנים בשבילם מעונות, יחד עם חלקות אדמה לעבוד בהן חלק ידוע מזמן־העבודה שלהם ולהוציא מהן חלק הגון ממחיתם.

 ־ ־ ־ ־ ־ ־ ־ ־

הערכה לקבוצות פועלים (של 25 חברים כ"א), הנספחות אל אחוזות או מושבות שיש בהם די עבודה קבועה:

משק האחוזה של הקבוצה יסודר באופן אשר יתן לקבוצה הכנסה נקיה של 500 – 400 ל"ש לשנה לכל הפחות, ובכן תהיה זאת הוספה חשובה למשכורת שתרויח הקבוצה מאלה שנשכרה להם על פי חוזה.

בנוגע למקורות אשר יספיקו את האמצעים לקבוצות הפועלים בישוב העברי העתיד, נוכל לתאר לנו שתי דרכים: ראשית, שחברת המושבה בעצמה תמציא את כל ההון או את רוּבו, שנית, ההון ימצא ע“י השתתפות מוסדות שונים המתענינים בישוב א”י. באופן השני הזה, אפשר ללמד זכות על חלוקת התרומות אשר ירימו כ"א מהמוסדות האלה, באפן שכזה:

לקבוצות הפועלים יש לתת אותן הזכיות ליהנות מן המוסדות הצבוריים של הקהלה, שישנן לתושבי המושבה ההיא. בנוגע לצרכי הלואות לזמן־פרעון קצר, צריכים לקבל את הפועלים כחברים לחברת־הקרדיט הקואופרטיבית אשר למושבה, במניות של 2 ל“ש לכל אחד מן הקבוצה. ביחד עם 4 ל”ש, תרומת כל פועל להוצאות הסדור, יעלה זה בחשבון הממוצע בס“ה לששה ל”ש לכל פועל ול־150 ל“ש לכל הקבוצה. תרומה בסך כזה היה תהיה בגדול היכולת של מספר גדול מאד מן המהגרים, גם אחרי אשר יוציאו כסף רב על הנסיעה ועל מחיתם במשך הזמן הראשון אחרי בואם לא”י. ההשתפות מצדם בתרומת כסף, איך שתהיה קטנה, תחזק את מצבם בתור אנשים אשר גם ידם בהתפתחות המושבה. כמובן, עקר חזקם יהיה בתנאי ההסכמה בנוגע לעבודתם שיעבדו על אדמת המושבה לפי החוזה.

טופס־החוזה שלנו בשביל הסכמה בין חברות של מתנחלים ובין של פועלים העובדים באריסות, יוכל, בקויו העקריים, לשמש גם להסכמה בין קבוצות פועלים ובין נותני עבודה באחוזות פרטיות או במושכות.

 

פרק רביעי: ישוּב עירוֹני.    🔗

“תל־אביב”.    🔗

אחרי אשר נוסדה “תל־אביב” – כעין פרוָר־גנים על יד יפו – בהצלחה, התבוננו בחוגים הציונים לפני פרוץ המלחמה בהצעות רבות אחרות על אודות יסוּד פרורי־גנים בסביבות הערים היותר חשובות בארץ ישראל. אין כל ספק, כי אחרי המלחמה גם תל־אביב תהפך לפרור־גנים באמת, גם שורה של פרורי גנים אחרים תצא אל הפועל בא“י. ואף גם קרוב הדבר מאד, כי ערי־גנים וכפרי־גנים יצמחו מתחתיהם. על כן מוצא אני לנכון לתאר פה בקצרה את הצביון העקרי אשר לתנועה של יסוּד פרורי גנים בא”י, וכן את התקוות הנשקפות מאת התנועה של יסוּד ערי גנים בכלל להתפחות הישוב העירוני.

כאשר פרצה המלחמה היה מספר תושבי תל־אביב כאלפים וחמש מאות נפש, אשר היו על הרוב בעלי “אומניות חפשיות”, בעלי מלאכה וסוחרים. להקמת הבתים הראשונים נגשה אגודה־לבנין בשם “אחוזת בית”, אשר היו חברים ולהם הון־התחלה רק 4,000 ל“ש. הקה”ק נתנה לאגודה הזאת, בערבות “חברת אנגלו־פלשתינא”, הלואה של 10,000 ל"ש ברבית של 4% ועל זמן־פרעון של שמונה עשרה שנה. כידוע לכל, התפתחה תל־אביב התפתחות מהירה מאד והנה היא עתה פרור חדיש בנוי רחובות מרוּוחים. הספקת המים וההארה הצבורית עשויות על פי דרך אירופה. יש בה מוסדות־חנוך רבים. הנהגתה הפנימית ממנה היא ואין לזרים אתה, הועד מתאמץ תמיד להמציא לפרור כל מיני הרוחה. לשמירת הבריאות והיופי של המושבה נקבעו בשביל התושבים התקנות האלה:

1) רוחב כל רחוב לא ימעט מעשרה מטרים;

2) כל בית, יהיה נפרד מיתר הבתים ורֶוח יוּשם ביניהם מסביב;

3) כל בית יחד עם אדמת הגן אשר לו, יכיל לא פחות משבע מאות אמה מרובעות;

4) חנויות לא תהיינה כי אם במקומות ידועים, המוּעדים לדבר הזה;

5) השאירו אדמה פנויה, והיא שמוּרה למטעי גנים צבוריים.

אף כי יסוּד תל־אביב בלי ספק הצליח מאד בתור נסיון של ישוב עירוני ושל הנהגה פנימית יהודית מבלי התערבות זרים, בכל זאת עוררו בצדק תלונה רצינית על משפטי האדמה שהנהיגו ושעודם נהוגים בתל־אביב. כי הנה האדמה נמכרת לבעלי קרקעות ולבעלי בתים פרטיים, ובכן מחיר האדמה הולך הלוך ועלות באין מעצור. בשביל הקהלה בכללה זה ענין רע, וגם היה יהיה הדבר, לפי הנראה, למוקש להתפתחות הפרור, יען אשר הספסרות (speculation) הזאת במחירי האדמה ובשכר הדירות, העולה גם הוא באין מפריע, תכבד מנשוא על האנשים החדשים אשר יבואו לשבת שם.

למראה הצד המעציב הזה של הנסיון שנעשה בתל־אביב, החליטה הקה“ק, כי כאשר תתן עוד עזרה לישובי פרורים כאלה, תתנה תנאים אשר יתנו היכולת לקהלה לעצור בעד העלאת מחירי האדמה – מסבת התפתחותה מכפר לעיר – שלא תהיה העלאה מבוהלת. ובהתאם לזה נתנה מאת הקה”ק לאגודת הבונים בחיפה, בשנת תרע“ד, הלואה בסך 6,000 ל”ש עפ"י תנאי החכירה העוברת בירושה.

הקה“ק עובדת על פי העקרים הטובים והמתוקנים המקובלים היום במוסדות כאלה בארצות שונות, השוקדים על שלום העם וטובתו ע”י תקון החיים החברותיים. אין ספק, כי ישובי הפרורים העתידים להוסד בא“י ידעו להעריך את גודל ערך העקרים האלה, וישיתו ידם עם הקה”ק להוציאם אל הפועל.

הצדדים העקריים של פרוָרי גנים וערי גנים.    🔗

יען אשר בקרוב תרבה הדרישה בשאלת פרורי גנים וערי גנים בא"י, הנני לבאר בזה את הצדדים העקריים של ישובים כאלה, אשר בה חושבים לכלול את היתרונות של חיי העיר ושל חיי השדה, ולהנצל מן החסרונות אשר בשניהם.

אבן־עזר הוֹברד, מחולל הרעיון של ערי גנים באנגליה ומחבר ספר “Garden Cities of To־morrow” (יצא בש' 1898), ערך דמות ליתרונות ולמגרעות של העיר ושל הכפר ולחסר המגרעות בחבור שניהם יחד בתבנית “שלשת המגנטים”. היתרונות אשר לעיר, כפי שהם מתוארים בתבנית הזאת, הם: החיים החברותיים, האפשרות להשיג עבודה, מקומות שעשועים, רחובות מוארים היטב, צנוּר (קנליזציה), בתים גדולים וטובים.

היתרונות אשר לכפר, הן: הדַר הטבע, אויר נקי, אור־שמש בהיר.

המגרעות אשר לעיר הן: התרחקות מן הטבע, שכר דירות ומחירים גדולים, בדידות ההמונים, אויר משחת, סימטאות מעופשות, רחוק ממקום העבודה.

המגרעות אשר לכפר הן: חוסר חיים חברותיים, חוסר רוח צבורי מעונות צפופים חוסר צנוּר (קנליזציה), חוסר שעשועים.

ומתוך החבור של שני המגנטים בתוך המגנט השלישי – עיר שדה או עיר־גנים, יוצאים: אפשרות של חיים חברותיים, יפי הטבע, נקיון אויר ומים, צנוּר (קנליזציה), מעונות מרוּוחים וגנים.

מאז ועד היום, יצאו רעיונות אבן־עזר מעולם המחשבה לעולם המעשה בדמות פרורי גנים, ערי־גנים וכפרי גנים רבים. לכל אחת משלש הצורות האלה אשר לתנועה הזאת, יש מטרות מסומיות. תנתן אפוא בזה הגדרה קצרה של כל אחת ואחת מאלה:

פרור־גנים מכוּון לגדול הערים הקימות בדרך המתאימה לבריאות.

עיר־גנים היא עיר הקובעת בעצמה את תחומיה, העשויה כלה לפי רצונה והמכילה די אדמה לבנין מעונות מוּסבי גנים למספר־אנשים גדול, מסוים⁶ וכן גם אזור רחב של מגרשים לא־נושבים מסביב לה.

כפר־גנים הוא עיר גנים בזעיר אנפין, התלויה באחת הערים הקרובות בכל הנוגע למים לאור, ולצנוּר.

הצדדים העקריים אשר לערי־גנים וכפרי־גנים, המבדילים אותם מהתנאים המיוחדים לישובי ערים וכפרים, מתוארים ע"י המצדדים בזכות עיר גנים⁷ באופן כזה;

1) בטרם יונף ברזל על האדמה ובטרם שום לבנה, תהיה תכנית המקום המיועד לישוב ערוכה כראוי בגבולותיה הרחבים, בהתחשב עם הרוחת הקהלה בכלל עם שמירת הדר הטבע ועם הבטחת התנאים הרצויים לבריאות במדה שאין למעלה ממנה, ובשים־לב כראוי לחבור עם המחוז אשר מסביב.

2) על שטח העיר יהיה מספר הבתים לכל חלקה קבוע ומסוים באופן, אשר יהיה לכל מעון אור ואויר למדי וגן מתאים ומגרשי טיול ושעשועים לצבור ומקומות פתוחים יהיו מועדים מראש ברוח ולא בצמצום;

3) שטח העיר יהיה עד עולם מוּסב אזור של אדמת שדה, מוכשרה לעבודה⁸ חקלאית, למען אשר יהיו לחקלאיים ולגננים שוק קרוב אל ידם למכור בו את פרי מעשיהם;

4) הישוב הזה לא יהיה לבעליו מקום־מושב בלבד כי אם גם מקום מסחר ותעשיה, ולא רק אדמה לצרכי בנין יוכלו התושבים להשיג בתנאים נוחים, כי אם גם בתים מרווחים יהיו להם במרחק הראוי ממקומות עבודתם.

שותפות בדירות.    🔗

יחד עם תנועת ערי־גנים התפתחה תנועה אחרת אשר שמה לה למטרה להשיג דירות טובות ביותר ותנאי שכירה נוחים ביותר. בתנועה הזאת מתכונים בעקר לשותפות לשם בנין דירות ושכירת דירות.

השמוש ביסוד השותפות ליצירת פרורי גנים, ערי גנים וכפרי גנים חדשים התקדם מאוד ביחוד באנגליה בעשר השנים האחרונות אשר היו לפני המלחמה. הרבה אגודות שותפות של דירים עירונים התחברו יחד בשם “חברת שותפות של דירים בערבון מוגבל”, בעוד אשר השותפות בדירות בישובים כפריים התקדמה ע"י התאחדותן של הרבה אגודות לבנין בישובים כפריים בשם “חברת־שותפות כפרית”.

המטרה הישרה אשר לנגד עיני אגודות השותפות האנגליות של הדירים, היא לחבר יחד את הריוח הפרטי ואת טובת הכלל בבנין הדירות ובשכירתן. הכרת החסרונות של הקנין הפרטי היא היתה למליצי רעיון השותפות לבקש ולמצוא מפלט מן החסרונות האלה ע"י העברת זכויות הקנין לדירים עצמם. ברעיון הזה השתמשו אגודות הדירים בפעם הראשונה בשנת 1901 ביצירת פרור־גנים ביילינג אצל לונדון. הנסיון הזה עלה יפה מאוד וחזק ידי רבים לעשות כן גם המה.

וזה משפט אגודת השותפות של הדירים: אגודה נוסדת ונרשמת בערכאות, במחלקת ה“חברות לתעשיה ולכלכלה”, 1893, בערבון מוגבל. הרוחים נקבעים מראש ל־4 או ל־5 אחוזים. באופן הזה יכולים להשיג בהלואה שתי שלישיות של ערך הבתים העתידים להבנות ע“י המחלקה לעבודות הצבוריות ברבית של %¾3 על מנת לשלם את ההלואה במשך ששים שנה “מקרן פרעון”. ההון יוּרם מאת החברים בצורת מניות של 10 – 1 ל”ש כ“א אשר תשולמנה בכסף מלא או לשעורים, אך על פי החוק אסור לחבר אחד להחזיק מניות יותר מעל סך 200 ל”ש. ואולם הסכומים הדרושים עוד אפשר יהיה להשיג ע“י הלואות בדרך אחרת ברבית של %½4. ואחרי אשר הניחה האגודה בדרך הזה את היסוד הכספי שלה, תשים פניה לקנות אדמה במסבי עיר ההולכת וגדלה, בהגבילה באופן נאות את מספר המעונות אשר יהיו לכל חלקה ובעשותה תכניות־בנין מתאימות. אז יבנו הבתים ונשכרו לחברים־הדירים בשכר־ דירה רגיל, והריוח העודף יחלק להם לפי ערך שכר הדירה אשר ישלם כל אחד ואחד, אחרי הנכיונות הנאותים ל”קרן הפרעון" ולבדק־הבית. אך חלקי הריוח הזה אינם משתלמים לחברים עד אם השיגו את מחיר הבית, ואחר יוכלו החברים לקחת להם את כל הרווחים בכסף מלא, איש חלקו.

ואלה הם יתרונות השטה הזאת:

1) משיגים הון ברבית קטנה, דבר שבונים יחידים לא יוכלו להשיגו.

2) ההוצאות על מעשי בית דין ועל ההשגחה והבניה מתמעטות הרבה ע"י השותפות בקנית האדמה ובבנין הבתים.

3) הדיר איננו קשור בדירתו. הוא יכול לצאת לדירה אחרת ולמכור את חלקו מבלי שיפסיד את כסף־חסכונו השקוע בעסק החברה. הפסד כזה, אשר יקרה על הרוב את “האדם הקטן”, כי ימכור את ביתו מכירה מתוך הכרח, לא יבא ולא יהיה. הדבר הזה חשוב ביחוד לעובדים, אשר מקום עבודתם עלול להשתנות.

4) אחרי אשר כל דיר יצטרך לשלם בעד תקונים פנימיים, הוא, כמובן, ישתדל ויזהר שלא יבוא לידי כך.

5) ובכלל, דירים הלהוטים אחר השגת חלק גדול של ריוח, ישקדו וישמרו על שלימות הבית, ואחרי אשר בתים ריקים מביאים הפסד לחברים, ישתדלו לבקש בשביל הבתים דירים נאותים.

6) הדירים לוקחים חלקם בעלִית מחירי הבתים, כי כל הרוחים הרגילים אשר לבעלי בתים שבים אליהם בתור הפחתת שכר הדירה או עלית הריוח.

הצביון העקרי של ההשתתפות בדירות.    🔗

לפי דברי מר הנרי וִיבִיאַן, יוצר התנועה הזאת, מחוברים בתכנית השותפות בדירות שלשה רעיונות עקריים. היא שואפת:

א) לתת לשוכרים את היכולת לקחת חלק ברוחים אחרי שלוּם רבית בינונית קבועה;

ב) לשום לדירות את קנה־המדה אשר לתנועת עיר־גנים, בנוגע לחיים החברותיים, לבריאות וליֹפי;

ג) לתת את היכולת לכל העובדים בבנין עיר הגנים או פרוָר הגנים ובהכשרתם, לקחת חלק בכל מיני הרוחים אשר תצליח החברה להשיג בפעולותיה.

בנוגע לדבר הזה האחרון כדאי לדעת, כי בערי גנים ובפרורי גנים שונים התחברו עתה מקרוב מניחי רעפים, העובדים בעץ ובונים לאגודות שותפות, למען עשות את המלאכות בשתוף־עבודה. זה ענין חשוב ורב ערך, הראוי לשום אליו לב בסדור הישובים אשר אנחנו עתידים ליסד בא“י. נדמה כי המטרות של הסתדרות החברות האלה יכולה לשמש דוגמא בבנין הישוב העירוני בא”י.

מטרות “חברת השותפות של הדירים, בערבון מוגבל”, שנוסדה בשנת 1907, הן: א) להמציא לאגודות שנכנסות לתוכה חות דעת של מומחים בנוגע לקנית קרקעות, להכשרתם ולהתפתחותם; ב) לאצור הון בעד החברות הנספחות אליה; ג) לעשות הזמנות על חמרי בנין ולהבטיח את התועליות של קניות במדה גדולה.

כל אגודת־דירים הנספחה, צריכה לשלם את תרומתה לפי מתכונת רכושה, בדרך כלל 10 ל“ש לכל אלף ל”ש רכוש. אחרי שלוּם 5% מחלקה בהון, תתן “חברת הדירים בערבון מוגבל” חלק מכל הרוחים באוצר למשמרת, ותחלק את הנותר לחבריה לפי ערך שמושו של כאו"א בהסתדרות.

ההסתדרות מתנהלת ע"י ועד שנכנסים בו חברי הועדים של האגודות השיכות אליה. ולה ארבע מחלקות:

1. א) מחלקת כספים, להשיג כסף ע"י מניות, הלואות או אפותיקי, לצרכי בנין. ב) בעד חברות יועצות בעניני כספים;

2. מחלקת הנהלת ספרים, להורות את החברות את הדרכים היותר טובים להנהלת ספרי החשבונות ולבקר חשבונותיהן מזמן לזמן;

3. מחלקת הקניות, לעשות הזמנות על חמרי בנין;

4. מחלקה להשגחה, לתכניות של בנין ולנצח על הבנינים; אשר תכשיר את הקרקעות ותתכֵן ותבנה את הבתים.

הצעת חברת ערי־גנים בא"י.    🔗

בהעזרי בידיעות שנקנו ע“י הנסיון בתנועת ערי־גנים ובהתאימי אותן להתנאים המקומיים בא”י, הנני מרשה לי להציע יסוּד חברת ערי־גנים בא"י. המטרות הישרות של החברה הזאת, תהיינה:

1) לקנות קרקעות, יחד עם הקה"ק ומוסדות אחרים הדומים לה, לבנין פרורי־גנים, ערי גנים וכפרי־גנים;

2) למנוע, ע"י הקהלות הנוסדות על הקרקעות האלה בעד עליה מבוהלת של מחיר האדמה, מסבת השתנותה משדה לעיר;

3) לערוך את תכנית הקרקעות הנהפכים לישוב – בזהירות רבה ועל פי חות־דעתם הנאמנה של מומחים בדבר, באופן אשר, בהתרחב הישוב אחרי כן, יהיו המעונות, המקומות הפנוים, בתי הספר, ויתר בניני הצבור ערוכים ומסודרים במצב הנאות ביותר;

4) לשים מסביב לישובים אזורים רחבים של אדמת־שדה, עפ"י תקנות, אשר יבטיחו למתישבים כי יהנו תמיד מכל היתרונות שבחיי העיר ובחיי הכפר, ויערבו לחוכרים החקלאיים כי יהיה לפרי מעשיהם שוק מוכן לפתח ביתם;

5) להמציא לחברות קואופרטיביות ולאנשים פרטיים מקומות למעונות, לעבודה ולמחסנים, בתנאי חכירה העוברת בירושה, באופן שמצד אחד יהיה לדירים או לחוכרים בטחון גמור בנוגע לכל הטיובים שיעשו, ומצד השני תהיה טובת־הנאה של עלית מחיר האדמה לקהלה, והקדישה את המחיר העולה הזה לטובת המושב;

6) להקים את הבנינים א) ע“י חברת ערי־גנים בעצמה, ב) ע”י “אגודות הדירים”, או ג) ע"י קבלנים פרטיים, אשר יקימו ויקבלו עליהם את תקנות החברה;

7) להניח שטח פנוי רחב־מאד לצרכי שעשועים ולחלוקת אדמה לסדור גן מרוח ונאה על יד כל בית.

ערי־גנים קואופרטיביות.    🔗

הקנין הצבורי של האדמה וזכותם של יוצריו על המחיר העולה בגלל התפתחותו, הם הם העקרים החברתיים שצריכים להיות ליסוד מוסד בכל תכנית עיר־גנים. וכן גם, הכל מודים, כי המוסדות הצבוריים בישובים חדשים צריכים להתנהל יותר לטובת עניני הנהנים מהם מאשר לטובת בעלי המניות של החברה, המוציאה לפועל תכנית ידועה.

העקרים האלה, אשר יש להם חשיבות ממדרגה ראשונה, נתנסו למעשה בערי הגנים אשר נוסדו בעשר השנים האחרונות שלפני המלחמה באנגליה ובגרמיה⁹, והם צריכים להתגשם גם בכל פרור גנים או עיר גנים העתידים להוָסד בא"י.

אבל הגשמת העקרים הבריאים האלה איננה נותנת־עוד ספוק לאנשים – ביחוד באנגליה – שהיו רוצים לאַחד את יצירת ערי־גנים עם השקפה רחבה ביותר מאותה שהתבטאה עד כה בתכניות של ערי גנים. לפי דעתם של האחראים בעד ההצעות החדשות שנשמעו בזמן האחרון בדבר הדוגמא הנקראה בפיהם “עיר חדשה”, הגיע הזמן ליסד ערי־גנים אשר תתנינה הקלות לכל מיני עסקי תעשיה על יסוד רצון טוב ועזרה הדדית, – במלים אחרות, ערי גנים קואופרטיביות.

בערים שמציעים “העירונים החדשים”¹⁰, מתאמרים בעלי ההצעה להוציא אל הפועל תכנית של סדור התוצרת, שמטרתה לסדר אגודות־תוצרת, את הדברים הדרושים שיצירתן תהיה מכוונת בעקר לספוק צרכי החיים לריוח. כל חבר של האגודות האלה יקבל שכר עבודתו לכל הפחות לפי ערך התשלום הנהוג במלאכה שהוא עוסק בה, ואם יהיה בעבודת איזו שנה עודף על הדרוש להתפתחות הטבעית של העסק, יהיה הריוח הזה מוקדש להטבת תנאי העבודה, לצרכי החנוך ולטובת הכלל.

תכניות לאומיות של בנין ערים.    🔗

“העירוניים החדשים” יסדו זה עתה ועד לאומי לערי גנים להשתדל בעד בנין ערים חדשות והתפתחות הערים הקטנות הקימות, בתור אמצעים לפתור שאלת חוסר הדירות שתקום אחרי המלחמה, ובתור חלק העבודה של הקמת ההריסות בתעשיה, בעבודת האדמה ובחיים החברותיים. בעלי התכנית של “ערים חדשות” רואים מראש, כי אין תקוה שיבּנו מעונות במספר שיהיה דרוש אחרי המלחמה רק על בסיס מסחרי לבדו. קצבת הרבית של שטרי ערך בטוחים ביותר עלתה, גם באנגליה, במשך זמן המלחמה, מ ½3 ל ½5 אחוזים, ומחירי חמרי בנין כבר עלו בשלשים, ארבעים וגם חמשים למאה. מפני הקושי להשיג כסף, היוקר של חמרי בנין ושכר העבודה, יחשבו בנאים פרטיים – קבלנים יחידים או אגודות מסודרות – כי אין בגדר האפשרות לבנות מעונות נותני ריוח, אשר יוכלו להשכר במחיר המתאים ליכלתם של פועלים, בעלי מלאכה, סוחרים קטנים ובעלי אמניות חפשיות. ולפי הנראה לא ירדו במשך איזה זמן אחר המלחמה לא הרבית ולא המחירים של חמרי בנין. ואי־הבטחון בנוגע לאפשרות הירידה המודרגת של שני אלה, עלול לעצור בעד המבקשים להם עסק לשם ריוח הגון מגשת לעבודה זו.

המצב הזה יתן לכל עם ועם הזדמנות יחידה במינה לגמור עם כל שאלת המעונות בדרך שיש בה הרבה אומץ־הרוח ועוז הדמיון. בכל מקום יהיו צריכים להתחיל בבנין במדה גדולה שלא היתה עוד כמוה עד היום, תחת בקורת הצבור במדרגה שאין דוגמתה. התנאים המדיניים יהיו בדרך כלל טובים למעשים גדולים ולמשטר חפשי מהגבלות ומוּעקות, אשר יתאים לצרכי התקופה הבאה. הזהירות וקביעת התכניות מצד הצבור תהיינה נחוצות בכל מקום בנוגע לתכניות הערים העתידות להבנות, ולא פחות מזה בנוגע לתכניותינו הלאומיות בא"י.

בכל ארץ וארץ שהיו באמת מלחמות על אדמתה, יהיו מאות אלף מעונות להבנות במשך חמש השנים הראשונות שאחרי המלחמה. הקמתם תחול באותה תקופת של התקונים, שכל דרכי העבודה הקודמים בנוגע לתעשיה, למסחר, לעבודת אדמה, לחנוך ולבריאות העם, יעברו תחת הבקורת. שנויים גדולים יבואו בארץ. למעשה תוצר תכונה חדשה, אשר לא שערוה עד היום, לעיר ומלואה – פנים חדשות תהיינה לבתים ולרחובות, לכל היסוד והבנין של חיי התעשיה.

ואנחנו גם כן נצטרך לשים לנו תכנית כללית בנוגע לישובי הערים החדשים אשר יהיו להוסד בא“י אם ינהרו אל הארץ המונים המונים, כמו שקרוב הדבר כי כן יהיה באמת. הדרכים והאמצעים המדויקים שעל פיהם יסודר בנין ישובי־ערים כאלה, עודם דורשים הרבה שקול־דעת. על כן נדבר בזה על שתי תכניות הנערכות עתה על יסודות לאומיים. הלא הן, ראשית, התכנית של חדוש בלגיה ע”י ועד בנין ערי בלגיה אשר בלונדון, הנוסד תחת חסות ממשלת בלגיה, ושנית, התכנית של הועד האנגלי הלאומי ליסוּד ערי גנים.

בעד בלגיה נערכת עתה תכנית כללית אשר תכיל א) תכנית לבנין הערים אשר נהרסו במקצת וב) תכנית לבנין הערים והכפרים הנהרסים לגמרה. מציעים, כי השמוש בחקים הקבועים מכבר וכמו כן צורת החקים העתידים עוד להקבע יהיו, מהצד האחד, כעין דוגמא מסוימת שאין לגרוע ממנה, ומהצד השני יהיו החקים האלה כה גמישים, שאפשר יהיה להתאים אותם אל צרכי הבריאות, החיים החברתיים והיופי. וכן מציעים עוד, כי העזר מצד השלטון המדיני ינתן רק אם הבונים יקבלו ואם יוציאו לפועל תכניות הנוגעות לסדור הבנינים, לתקונים ולהרחבת ההיקף.

ובנוגע לתכנית הועד הלאומי האנגלי לערי גנים מציעים, כי יקרא השלטון המדיני לשלטונות המקומיים, לאגודות־דירים ולחברות העוסקות בתקונים צבוריים אשר יעזרו מצדם להוציא את התכנית לפועל. האחריות הכספית יקבלו עליהם או השלטונות המקומיים או אגודות־הדירים והחברות העוסקות בתקונים צבוריים, והם יהיו כאפוטרופסים לקהלות החדשות עד¹¹ אשר יסדרו את כל הדרוש לשלטון־העצמי שלהם.

פרורי־גנים ועיר־הגנים הראשונה בא"י.    🔗

בנוגע לא"י יוסדו ויתפתחו פרורי־גנים – נדבר בראשונה על אלה – בכל מקום אשר הערים הקימות נותנות מקום להתרחבות כזאת. הערים שתבאנה לנו בחשבון, מלבד יפו, הן: חיפה, ירושלם וטבריה. ואולם גם בהוסד פרורי־גנים במסבי הערים האלה, עוד לא יחדל הצרך ליסד ערי גנים חדשות שתהיינה בבחינת “חי נושא את עצמו”.

הצלחת עיר־גנים חדשה תלויה בזה עד כמה אפשר יהיה לעשותה מקום לעבודות תעשיה. לעיר כזאת יכול להיות כח־יצירה במדה יותר גדולה מאשר לערים הבנויות בדרך “לא סדרים”, אבל עליה יהיה להמציא את ההרוחות הנחוצות לצרכי תעשיה ולהעיר על יתרונות העיר בתור מרכז של תעשיה את תשומת לב החוגים היהודיים המעונינים, אשר בכל הארץ. מכשירים חדישים וכל התכונה הראויה לעבודות שישימו להן מקום שם, יהיו רבי ערך מאין כמוהם בשביל להבטיח לעיר מפעלים של תעשיה. רבוי הענפים בתעשיה יהיה קו בולט בעיר הזאת. דבר זה נחוץ למען אשר לא תהיה העיר תלויה במפעל אחד גדול או בענף תעשיה אחד, מה שיכול להיות סכנה גדולה לקהלה. מספר העסקים המיוחדים והשונים יחזק את הקביעות ואת שווי־המשקל של הישוב במקום ההוא.

מה יהיו הטעמים אשר ימשכו את בעלי תעשיה פרטיים אל עיר הגנים? הטעם העקרי היה יהיה כלכלי. התעשיה היהודית המתקדמת תבקש לה תנאים כספיים נאותים בצורת שכר דירה נמוך ותשלומים לשעורים, אפשריות להגדלת מעשיה על קרקע זולה, וההרוחות הדרושות של כח, אור, מים והובלה. אם כל האמצעים המעשיים של התעשיה יהיו מובאים אל מחוז כפרי בא"י אשר ברכות הטבע עליו ואשר הוא צפוי אל התפתחות כלכלית, אז יתפתחו שם עניני התעשיה בתנאים טובים, כמובן אם התכניות הכספיות תהיינה עשויות בתשומת לב ואם יבאו בחשבון כל יתר הגורמים המבטיחים תוצאות מוצלחות.

התבנית היותר טובה של ערי גנים    🔗

פרורי־גנים וערי־גנים אשר נוסדו עד כה, ביחוד באנגליה, נתנו תשובה מעשית על שאלת התבנית או מדת השטח של ישובים כאלה. ערי־גנים חדשות צריכות להיות גדולות עד כדי שיהיה מקום בהן לכל נעימות־החיים שהעם מחכה למצוא בערים, למכשירי־כח והובלה במדה מספיקה ולחלוקת־עבודה נכונה בתוצרת ובהפצת תוצאותיה. יותר גדולות אין ערי הגנים צריכות להיות. מצד אחר, דורשים עניני הבריאות הצבורית והחיים התרבותיים של עיר־שדה מספר תושבים אשר עליו אין להוסיף, כמו שהצרכים החברתיים של חיי עיר דורשים מספר תושבים אשר ממנו אין לגרוע. הגבול אשר אין לעבור ממנו ומעלה יוכל להנתן ביתר תועלת במספרים אשר לשטח האדמה מאשר במספר התושבים. ואולם שני הגורמים האלה אחוזים וקשורים זה בזה, באשר הבריאות הצבורית דורשת הגבלה בצפיפות התושבים כמו בהרחבת השטח.

לפי תנאי א"י יהיה, לדעתנו, המרחב המינימלי הדרוש לעיר־גנים שתהיה נושאת את עצמה שטח, אשר יוכלו לשבת עליו ברוחה לא פחות מעשרת אלפים נפש, בעוד אשר לפי תנאי אנגליה נחשב מספר שלשים אלף כמספר מינימלי בעיני בעלי התנועה של ערי גנים. אם נניח מספר מקסימלי של 25 נפש לכל אקר¹² בשטח אשר לעיר ושמנה נפשות לכל השטח, בצרוף האזור של אדמת שדה, אז יהיה דרוש לכל הפחות שטח של 400 אקרים אדמה הראויה לישוב עירוני ו־1250 אקר (או כחמשת אלפים דונם) לכל המקום. על פי דרך הטבע, יכולים להתחיל ביסוּד עיר גנים בישוב קטן הרבה יותר, אך אין להתחיל בעבודה בפחות מ־1500 – 2000 איש, אשר יהיו נכונים להתישב בעיר תכף כשתבנה שורת הבתים הראשונה ואחרי אשר תתכונן שם בהחלט התחלה של תעשיה.

המחשבה לקבוע את קנה־המדה של ישובי־הערים החדשים באופן אשר יסיֵע להביא כפי האפשר לידי צרוף מעוּלה את פעולות החיים של העיר והכפרים גם יחד, הוא סימן מובהק של רעיון עיר־גנים, ובכדי שיצא הדבר הזה באמת אל הפועל, דרוש – בזה הכל מודים – שאדמת העיר כולה ואזור אדמת־השדה אשר מסביב לה, במדה המינימלית, – יהיו קנין הצבור. הצורה החוקית הברורה של הקנין הצבורי הזה הוא פרט חשוב מאוד. ואולם אם יהיה זה קנין של שלטון מדיני או שלטון מקומי, או של “שלטון בכח” (“in potentia”) (כמו א"י היהודית, כפי שמציעים) או של שלטונות מקומיים פרטיים הנמצאים במצב ההתהוות, – מה שחשוב בעקר הוא שהחזקת האדמה והנהלת עניניה תהיינה תחת השגחה אחת ומאוחדת לטובת הכלל. זה יתן את האפשרות לבנות ישובים עירוניים עפ"י תכניות שתהיינה מספיקות לכל הדרישות – טובתם ושלומם של התושבים, תשומת לב אל היופי הטבעי והאמנותי, צרכי ההתפתחות הכלכלית, ושווי המשקל של כל הצרכים העירוניים. הקנין הצבורי של אדמת הערים החדשות מבטיח גם להעשיר את הקהלות בתוספת ערכה של האדמה, תוספת אשר תוצר מתוך מציאותם של תושבים עירוניים על האדמה.

 

פרק חמישי: "עיר גנים ".    🔗

העתידות הנשקפות לעיר גנים בא"י    🔗

היסוד הכספי לישוב עירוני אשר יתפתח על פי תכנית של עיר גנים, הוא קנית אדמה במחירה החקלאי והפוך חלק ממנה לאדמת עיר, והמחיר העודף, אחרי תשלום הרבית על הוצאות המושב והתפתחותו, ישמש למטרות צבוריות. כשתהיה ההתפתחות המהירה בטוחה וכשתקבע הרנטה הקרקעית כראוי, בוא יבוא המחיר העודף לאחר זמן ידוע. אך בזמן הראשון עוד לא תושג הכנסה מתאימה, באופן שכמעט אי אפשר לתת ערובה ובטחון מסחריים ממין אלה הנדרשים בעסקי דירות. בכל זאת, יסוּד חברות שתהיינה מחוברות גם מבעלי הון פרטיים הנותנים כספם לשם עסק וגם מאנשים העתידים להיות תושבים, אשר יחדו ייצרו את היסוד הכספי של תכנית הישוב הזאת, – אינו יוצא כלל מגדר האפשר. זה אופן של צרוף אמצעים אשר יוכל למשוך אליו לב רבים מן העם ובעלי עסק חרוצים.

ואחרי אשר תרכוש לה החברה מקום מתאים לישוב העירוני, יהיה עליה להוציא לפועל את התכנית, על פי תנאים ידועים, שהחשובים בהם יהיו אלה:

1) הקנין יהיה שמוּר לקהלה;

2) הרנטה הקרקעית תבוקר ותקבע לעתים מזומנות על יסוד האַקטיב השנתי ועל פי הערכות מיוחדות של: א. הקרקע מלבד הטיובים, ב. הטיובים של הקרקעות מלבד מחיר הקרקע, ג. המחיר החקלאי של הקרקעות מלבד טיובים;

3) שטח העיר ואזור אדמת השדה יהיו קבועים בדיוק;

4) המעונות לא יהיו יותר מ־12 לאקר או 3 לדונם;

5) תכנית־העיר הראשונה והשנויים שיעשו אחרי כן, יוּצעו לפני טובי מומחים, אשר יחווּ דעתם עליהם;

6) פקידות הבניה של המושב תאשר ותקיים את כל תכניות הבנין;

7) הרוחים של הון המניות יהיו מוגבלים (נאמר: 4 אחוזים למאה);

8) כל הענין ימסר ליד שלטון מקומי תכף כשיגיע למדרגה של התפתחות מספיקה.

בנין הבתים יעשה אם ע“י חברת עיר גנים בעצמה או ע”י חברות של תועלת הצבור העובדות תחת השגחה ובקורת, או גם ע"י חברות־בונים פרטיים, המוכנות לעבוד על פי החוקים המסוימים.

חקי הבנין צריכים לדרוש תכניות טובות מבית ומחוץ, מדה מינימלית ידועה של אויר מעוקב, שטח מרווח לרצפה ולחלונות וכו', הכנת חדרי רחצה, מים רותחים וכל יתר הצרכים הנחוצים, ובנין חזק. אך מוּתר יהיה לעשות שנויים במדה שיתאימו אל עקרי החוקים שהוכרו לטובים.

אין כל ספק, כי תכנית עיר־גנים כזאת תוכל לצאת אל הפועל בתנאי ארץ־ישראל שלאחר המלחמה.

ועתה הנני מרשה לי לערוך דמות לעיר־הגנים הראשונה בארץ ישראל מקץ עשר שנים ליום הִוסדה, אשר תהיה, נאמר, בשנה השנית אחרי המלחמה.

עיר־הגנים העתידה    🔗

“עיר־גנים” יושבת, כאשר יראה הקורא בהביטו אל המפה, בחלק הצפוני אשר למחוז י., על גבול מחוז ח. הוא יראה, כי “עיר גנים” יושבת בין הערים ה. וק. על יד הקו הראשי של מסלת הברזל קהיר־דמשק, בדיוק על הקו הצדדי העובר מק. אל ח. אם אך אין המפה, אשר הקורא מתבונן בה, חדשה מאד, אז לא יראה בה כל אות אשר יגידהו כי “עיר גנים” גדלה ותהי לעיר אשר מספר תושביה כיום פי חמשה מתושבי העיר ק., וכי היא הולכת וגדולה במדה אשר תשים אותה עוד מעט לעיר הגדולה בערי מחוז ח.

“עיר גנים” יושבת בסביבה טובה ובריאה, על חוף הים, צופה היא על פני מראות־קסם אשר לארץ מסביב ועל מרחבי הים התיכון בכל הדרו עד למרחוק.

חבורים טובים לה מאד עם מסלת הברזל. תחנת המסילה העולה מעיר ק. אל ח. קרובה למרכז “עיר גנים”, והשרות ברכבת הולכת ומשתכללת. במשך שעה אחת יכולים להגיע גם אל ז. גם אל ח. מצד “עיר גנים” מביא אותה בהתחברות קרובה עם יהודה ועם שומרון וגם עם הגליל.

בנין “עיר גנים” היה ענין מוצלח מאד בתור עיר מושב ועיר של תעשיה ומסחר. המרץ הרב וההון הרב אשר הוציאו על העיר חברת “עיר־גנים”, אנשים פרטיים, בתי מסחר גדולים, חברות קואופרטביות, וממשלת ארץ ישראל, היו רבי עלילה ומאתם היתה נסבה, כי נוסדו בשתי השנים האחרונות עוד שלש “ערי־גנים” אחרות. התכונות המיוחדות אשר ל“עיר גנים” הן למופת וללקח־טוב לישובים העירוניים האחרים – הישנים והחדשים – אשר בא"י; הלא הנה: העיר היא קנין הצבור כלו. – את הרנטה הקרקעית מעריכים על בסיס האקטיב השנתי. – רק שליש מכל אדמת המקום התפתח, ועודנו מוסיף להתפתח, בתור עיר. ושני שלישים שמוּרים בתור אדמת שדה מסביב לעיר. – מספר הבתים, אשר עליו אין להוסיף, שלשה לכל דונם. – העודף במחיר האדמה, אשר נהיה בגלל התפתחותה המודרגת משדה לעיר, שב אל התושבים בצורת הפחתה מודרגת של דמי החכירה, או השכירות.

“עיר גנים” מלבבת מאד את כל איש יהודי מכל המעמדות ומכל הארצות המבקש לו מקום ישיבה. המוסדות החנוכיים, הדתיים והקואופרטיביים, ערוכים שם באופן הגון מאד. החיים הרוחניים והחברתיים אשר “בעיר גנים” עומדים באותה המדרגה אשר למרכזים המתקדמים ביותר שבכל ארץ המתנהלת לרוח העת. המקצועות המדעיים והאמנותיים אשר שם הם רבי הערך באופן היוצא מן הרגיל, והמון החברות של כל בעלי אומניות הנמצאות מראה את רבוי האינטרסים של התושבים.

הספקת המים, האור והכח, וכן שטת התעלות העשויות לנקיון העיר, נעשו עפ"י התקונים החדישים. גני הצבור והמקומות הפומביים הוכנו בעין טובה. על שדרות העצים משגיחים השגחה מעולה. הגן־הצבורי הראשי אשר “בעיר גנים”, בקצה צפונה־מזרחה יפה־נוף נטוע עצי־בנין, אשר שטחו יכיל יותר משמונה מאות דונם.

הראש והראשון במקומות הפנויים אשר ב“עיר גנים”, הוא האזור הרחב מסביב לעיר, אשר הקצוּ אותו לאדמת שדה, באופן שהתרחבות העיר תהיה מוגבלה וקרבת השדה אל העיר לא תחדל לעולם. והאזור הפנוי הזה הוא הגורם הראשי ליפי ולבריאות אשר לעיר. “עיר גנים” נחשבה על המקומות היותר בריאים בכל מקומות־המרפא אשר בא“י. תנאי העיר הזאת, שככה שקדו עליה בוניה מביאים לידי ארך ימים, ויען אשר ב”עיר גנים" התחברו גם תנאי טבע טובים גם תחבולות המדע המשמשות לשמירת הבריאות, ע“כ אין להשתומם על אשר נגלה עפ”י תוצאות החקירה והדרישה שנעשו זה מקרוב, כי היא אחת הערים היותר בריאות אשר בכל הארץ. ערך התמותה היה, בחשבון ממוצע, ב“עיר גנים” קטן מאד – 5,7 לעומת 9,6 במחוז ההוא ו­־­11 בכל ארץ ישראל. ביחוד מראה ערך התמותה בילדים, הקטן מאד, מדרגה גבוהה של בריאות צבורית. בשנה האחרונה היו 42 מקרי מות לאלף נולדים, לעומת 78 בכל א"י. “עיר גנים” היא מקום טוב מאין כמוהו לגדוּל ילדים קטנים. תנאי הבריאות הטובים אשר בעיר גנים היו נסבה לבנין מקומות מרפא ובתי מלון ממדרגה ראשונה, העומדים תחת השגחת העיריה. רבים מאלה נותנים הרוחה טובה מאד לכל האורחים המבקשים להאריך ימי שבתם בעיר.

בהיות קנין האדמה בידי הקהלה, היא נותנת אדמת־בנין בחכירה העוברת בירושה לתשע וארבעים שנה, ודמי החכירה לשש השנים הראשונות קבועים, ואחרי כן מעריכים את דמי החכירה שנה שנה על יסוד מחיר האדמה, מלבד הבנינים שנבנו עליה או הטיובים שנעשו בה. וחכירת האדמה לחוכר נעשה באופן פשוט מאד. הוא בוחר לו חלקת אדמה מתוך החלקות הרשומות על המפה, בא בדברים עם בעלי הבנין על אודות האמנה הראשית, שבה יקבעו את דמי החכירה הראשונים, את הערך המינימלי של הבית או הבנינים אשר יהיו להקים ואת הזמן שבו עליו¹³ לגמור את המלאכה. העיריה מחשבת את החכירה לשלשת החדשים הראשונים כמו לאדמת בוּר. אז תכתב האמנה על הבנין ותחתם ביד החוכר וביד איש אחד בא־כח העיריה, על פי התנאים האלה:

א) החוכר מסכים לבנות בנין על חלקת האדמה על פי התכנית שלו, אחר שתבוא הסכמת העיריה¹⁴ על התַּרשִׁים, לפי חקי הבניה הקימים;

ב) העיריה מסכימה לתת לו, על האדמה הזאת, משפט החכירה העוברת בירושה לתשע וארבעים שנה, אחרי אשר יגמר הבית או הבנין ויהיו מוכשרים לשבת בם.

וכאשר יגמר הבנין תתן העיריה תעודת גמר ותקים בידו זכות החכירה. תנאי החכירה נכתבים באופן שיהיו שוים לשני הצדדים, לחוכרים וליורשיהם ולקהלה כלה.

הבתים שונים לפי גדלם ולכל בית גן נאה. בנין רוב הבתים עולה לסך 500 עד 1800 ל"ש לאחד, – לפי גודל הבית.

ועתה נתבונן אל בית כזה אשר עלה מחיר בנינו לאלף ל"ש, בחשבון ממוצע.

הבית נחמד למראה והוא בנין חזק. באים אליו דרך מסדרון רחב ידים המוביל אל האולם הנועד למעון, כ־30 רגל ארכו וארבע עשרה רגל רחבו. מן האולם הזה יעברו אל חדר מרוח – חדר בעל־הבית, ואחריו חדר־אכל רחב־ידים די הכיל שמונה נפשות ברוחה, והוא מחבר אל המטבח הסמוך אליו. מאחרי המטבח חדר הכלים, אשר יבאו אליו מן האולם הפנימי, דרך מבוא מיוחד. משם והלאה המרתף. ולבית ארבעה חדרי־משכב, מהם האחד בעד ההורים.

במרכז “עיר גנים”, מזה ומזה לרחוב אשר בתוך העיר, נמצאים בניני העיריה, בית־הכנסת המרכזי בית־העם, בית הספרים הצבורי, חדרי קריאה, בית פקידות הדואר, בתי המחסן הקואופרטיביים, התיאטרון אשר לקהלה, וכו'.

בעזבנו את הרחוב המרכזי, אנחנו עוברים דרך הרחובות הגדולים ובהם חנויות מחנויות שונות. מן הרחובות הראשים האלה, הנודעים למסחר, מסתעפים לכל העברים רחובות אשר בהם בתי מושב. באלה ישנם רחובות אנשי המלאכה, החרשים והאמנים למיניהם. שם בתי עבודה לגודרים, לנגרים, לחרטים ולגַלָפִים, לבונים, לסוללים, לחיטים, לאופי לחם, לאופי מגדנות, למדפיסים, לכורכים, ללוטשי אבנים יקרות, לאמנים העושים בזהב ובכסף ובכל מתכת, ועוד. שם בעלי אמנויות חפשיות – מורים, רבנים, חכמים, מהנדסים, סופרים, מנגנים, פקידים במשרות אזרחיות ובמוסדות קואופרטיביות – כלם יושבים ברובע מיוחד יפה ומסודר היטב.

ליד הרובע הזה נמצאים בתי המלון ובתי האֹכל, והמה נשקפים על פני גן הצבור.

בקצה העיר האחר יש תחנת מסילת הברזל עם החצר הנועדה לסחורות המוצאות והמובאות, תחנת החשמל, הנותנת ל“עיר־גנים” אור וכח־מניע לתעשיות שונות, בית העבודה הקואופרטיבי לכבוש הירקות ופֵרות, וגם בית עבודה לכל מעשי חמאה.

במסבי העיר ומחוץ לגבולותיה נמצאות החוות למשק החלב, לגדול ירקות, לגדול צמחים לרפואות ולתרבות זרעים, לגדול עצי פרי במדה גדולה, לגדול עופות ודבורים, ועוד. המחסנים המרכזיים, אשר בהם יאספו ומהם יחלקו את הכל, נבנו במקומות הנאותים, באופן אשר תֵקל ההובלה של החמרים החיים והחומרים המעובדים עד תכלית ההקלה.

“עיר גנים” הראתה לכל, איך אפשר להכין לכל בני המעמדות השונים, אנשי מלאכה, בעלי השכלה וסוחרים, מעונות אשר יהיו גם נחמדים ונעימים גם טובים לבריאות. “עיר גנים” הוכיחה גם בא"י, כי הבריאות – בריאות הגוף ובריאות הנפש, בריאות היחיד ובריאות הצבור – איננה ענין לבתי חולים, כי אם לסדר טוב, לתכנית העשויה בדעת ובחשבון ובתשומת לב, ולכל לראש – לעבודה משותפת בכל פנות החיים המעשיים.

 

פרק שישי: חברות מהגרים וצבא עבודה.    🔗

חברות מהגרים.    🔗

אחרי אשר נתתי סקירה על הצורות השונות של חברות יהודים המבקשים להתישב בא“י, עלי להוסיף בזה דברים אחדים על חברות הנוסדות כעת ע”י אנשים אשר מטרתם אך להגר לא“י ואשר לא שמו להם עוד תכנית קבועה של התישבות בארץ הזאת. התנועה היותר חשובה במגמה זו היא, כנראה, תנועת “החלוץ” אשר בעליה משתדלים, בארצות השונות שבהן יושבים היהודים בהמוניהם הרבים, לסדר את היחידים הנושאים נפשם ליציאה מן הארץ, לקבוצות בעלות משמעת. קבוצות כאלה נוצרו והולכות ונוצרות, על הרוב בהשפעת “פוע”צ” ו“צעירי ציון”, ברוסיה, בגליציה, באמריקה, באנגליה ובהולנד. מטרת כל אלה להכין את החברים הנלוים עליהם לעבודה הגדולה והחשובה המחכה להם בא“י, והם מתאמצים להטותם להסתדרות על בסיס קואופרטיבי. גם מנסים הם לאסוף ולכנוס סכום הון ידוע להוצאות הנסיעה של חבריהם ולאַמן את החברים בסעיפי הידיעות והמלאכות אשר תהיינה לעזר ולהועיל להם אחר בואם לא”י.

הקוים העקריים אשר להסתדרות “החלוץ” נמצאים בנוספת, ה.

באנגליה אכן לא תגדל תנועת “החלוץ” בתוך העם, יען היות הישוב היהודי בארץ הזאת קטן ותנאי הכלכלה במשך ימי המלחמה טובים מאשר בארצות האחרות. לעומת זה תהיה התנועה גדולה ורבת־ערך ברוסיה ובכל ארצות המזרח הקרוב, ששם רבו מאד תלאות התושבים היהודים וסבלותם ושם גם הרוח הלאומי התעורר בכל עז בזמן האחרון. ברוסיה היה זה מקרוב קונגרס של “החלוץ” אשר באו אליו צירים של יותר מעשרים קבוצות. לפי הנראה נעשו שם צעדים חשובים במטרה לתת לחברי “החלוץ”, בדרך מעשי, את ההזדמניות להתחנך בחקלאות ומכתב עתי המיוחד לתנועת “החלוץ” יוצא שם עתה.

הצרך לסדר את היהודים החפצים להעפיל לצאת לא“י, תכף כשהמצב הכללי ירשה זאת, צריך שיהיה מורגש ונראה לא רק לבני רוסיה או גליציה, המעונינים ביחוד ביציאה לא”י. ולמען עצוֹר בעד יציאה מבוהלת, יציאה של מהומה ומנוסה לא“י, בטרם תוכל הארץ לקבל המונים גדולים של מהגרים, יסדו הציונים בפטרוגרד עתה מקרוב חברה מיוחדת בשם “חברה לתחיה הכלכלית של א”י”. החברה הזאת מטרתה לעזור לאנשים אשר יכשירו את עצמם ע“י חנוך ולמוד בעבודה בא”י, להשתתף ביצירת קבוצות עובדים לעבוד שם עבודות צבוריות ולערוך תכנית מקיפה של אגודות־מהגרים קואופרטיביות לעזרה הדדית בצאתם מרוסיה ובבואם לא“י. פקידות החברה תתן ידיעות ליחידים ולאגודות מסודרות על אודות תנאי החיים והעבודה בא”י, תפרסם מזמן לזמן הודעות וחוברות מיוחדות שיש בהן חפץ וענין לכל המבקשים להגר, ותתן עזרה למהגרים ביחוד בנוגע להובלת חפציהם ולהעברתם הם לא"י.

הסתדרות של החברה נתנה, לפי הנראה, בידים אמונות. את התכנית הוֹרוּ והגו היטב ואחרית טובה נשקפת לה, ביחוד אם יוציאו אותה לפועל בעזרת שתוף־עבודה וגם במשא־ומתן קרוב עם קבוצות מסודרות של המהגרים עצמם גם עם לשכה מרכזית להספקת ידיעות ועבודה אשר תוסד בא“י. בכל ארץ וארץ אשר ממנה נשקפה הגירה בהמון לא”י אחר המלחמה, צריכה להוסד חברה מתוכת כחברה הפטרוגרדית, ועליה יהיה לעמוד במשא־ומתן קרוב עם התחנה הראשית לשבי הגולה אשר בא"י.

צבא עבודה יהודי לאומי.    🔗

את ההגירה לא“י, העומדת לצאת לפועל, עלינו לסדר בדעת ובחשבון. “היציאה מארצות הגולה לא תדמה למנוסה”, אומר הרצל, “כי אם היה תהיה משלחת מסודרה היטב תחת השגחת דעת הקהל”. עתה הנה הולך וקרב היום, באה העת לסדר את ההגירה לא”י כאשר הזה הרצל מראש¹⁵.

צריך יהיה לסדר יותר את המהגרים לקבוצות אנשים לפי מעשיהם ומשלח־ידם, חברות, קואופרטיביות עובדים מהירים במלאכתם לבד ועובדים לא מהירים לבד. על הקבוצות ועל האגודות המסודרות היטב תהיה העבודה להכין את העם בשביל הארץ ואת הארץ בשביל העם.

התהיה יצירת קבוצות מהגרים דרך לסדור צבא־עבודה עברי לאומי? הדבר הזה בוא יבוא, יען כי גם הענינים של העבודה העברית גם אלה של התנועה העברית הלאומית יתקדמו הרבה אם צבא־עבודה כזה יסודר ויתוקן בכל המכשירים המתאימים אל המטרה ויתנהל ביד חרוצים.

“השומר” אשר לפני המלחמה ו“החלוץ” היום היה יהיו הגרעין לצבא־העבודה העתיד להוצר.

לא צבא־תעשיה, לפי מחשבת החברה הפרטית “אחוזת ציון”, או צבא עזר לעניני כל חברה פרטית אחרת, יוצר למען עבוד עבודות שיש להן ערך לאומי וחברתי.

הדבר הדרוש לנו הוא צבא־עבודה עברי לאומי אשר יוצר ע"י עבודה עברית לאומית מסודרת, בעזרת ההסתדרות הציונית. צבא העבודה יתפתח אחרי כן והיה כלי־שרת לתנועה העברית הלאומית המסודרת כלה.

טבע־הדבר מחיב להבין, כי לא תוכל להיות פה שאלה של כפיה או איזו דרך אחרת של גיוס מתוך אנס. צבא־עבודה עברי יוכל להוצר רק בהחלטה חפשית מצד כל צעיר יהודי אשר ידבנו לבו. ואולם גם בדרך הזאת של יצירת עבודה לא תחסר המשמעת הנמרצה, כמו שהיה הדבר, בזעיר אנפין, ב“השומר”. אין כל סבה להטיל ספק באפשרות צבא־עבודה נאמן למשמעת, אם אך יגשו הפועלים אל הענין הזה בלבב שלם, ואם התנועה היהודית הלאומית תתן בלבב שלם את העזרה הדרושה להחזקת צבא העבודה.

ואם אמנם צבא־העבודה הוא כלו ענין של התנדבות, בכל זאת קבל יקבלו עליהם המתנדבים את משפט כל היוצאים לצבא, לעבוד מספר שנים, נאמר: שנתים ימים. מבלי להפריז על ערך הצבא הזה ומבלי אשר תהיה בגללו כל צורה אחרת של סדור מהגרים לא“י כדבר שאין חפץ בו, היה תחיינה לצבא־העבודה מטרות ברורות ומסוימות. ביחוד עליו לרכז פעולתו בא”י על שתי המגמות הבאות:

א) החנוך בחקלאות ובסעיפים ידועים של תעשיה.

ב) להוציא לפועל עבודות צבוריות שיש להן ערך לאומי.

נניח, כי הפועלים העברים סדרו, בתור צבא ראשון, חמשת אלפים צעירים, ואלה יעמידו את עצמם לפקודות ועד או פקידות של עבודה לאומית, אשר יצרו אותו יחד הפועלים העברים והסתדרות הכללית הלאומית. מה הדבר אשר יהיה אז להעשות? בטרם כל קבל יקבל כל צעיר אשר בצבא איזה חנוך בחקלאות או בתעשיה. הלמוד המעשי, הנחוץ מאד בשביל ישובנו בעתיד, יוכל להעשות במדה רחבה בצרוף עם צבא העבודה.

השנה הראשונה של עבודה מסודרת תהיה כלה מוקדשת לחנוך שטתי, לבטוּל רפיון־הידים והפסיחה על שתי הסעיפים, לרכישת כשרון העבודה והאמוּן בסעיף־עבודה מסוים, שיהיה עפי“ר מסוג העבודות החקלאיות, מפני שהידיעה המעשית בעבודות מסוג זה דרושה ביותר לא”י, ומפני שהחנוך באלה הוא החסר ביותר בקרב האנשים העתידים להתישב בא"י.

השנה השניה תהיה מוקדשת למלוי עבודות צבוריות שיש להן ערך לאומי. הדרישה אחרי אדמת בוּר, כל העבודות השיכות לכבוּש חלקות־ארץ נשמות אשר לא נעבדו עד כה, עבודות־הכנה בשביל יסוד מושבות חדשות, יעור, הבראת האקלים, סלילת דרכים וכו', תהיינה העבודות אשר צבא העבודה יקדיש להן את כחותיו תחת השגחה מעולה. כל עסק וכל מעשה של אנשים פרטיים לא יוכל להפיק כל תועלת שהיא מצבא־העבודה.

חלף פעולתו אשר יעשה הצבא במשך שנת־עבודתו השניה, יקבלו אנשי הצבא הזה מזונות, בגדים, חנוך ולמוד בשנה הראשונה ומזונות ובגדים במשך השנה השניה.

ואם תצא הסתדרות צבא־עבודה עברי לפועל, אז תהיה רבת־עלילה עד מאד בעבודה הקשה אשר עלינו, עבודה של הכנת העם בשביל הארץ ושל הכנת הארץ בשביל העם. אני חושב, כי התכנית אשר התויתי בזה בקוים כוללים, תוכל להעשות וכי כדאי הדבר לטפל בה. יתר על כן, יצירת הצבא הראשון של צעירים מתנדבים, תפלס נתיב לצבא־עבודה תמידי אשר יתפתח בארץ ישראל העברית, והיה לצבא אזרחי תמידי, צבא־מופת, בנגוד לצבאות־המלחמה. אם בקריאה אל תחת הדגל האזרחי הזה ואם בלי קריאה, עבד יעבד בימים הבאים בארץ ישראל העברית כל איש צעיר עבודת־העם שנתים ימים. בעזרת הצבא האזרחי תהיה ארץ ישראל העברית מתנוססת לשם ולכבוד בתוך ארצות תבל, בשום בה משטר אשר יועיל במדה גדולה להרבות דעת וכשרון־מעשה בעם ולהשלים עבודות צבוריות אשר ערך לאומי להן. הדברים האלה אולי יהיו בעיני רבים קטנים מאד מהיות לנו משא־נפש, ואולם לא כן יהיו בעיני אותם העמים היודעים פרק בשאלות “הבוערות”, שאלות ישוּב ופתוּח של ארצות חדשות.

 

פרק שביעי: החברה היהודית־הלאומית לישוב הארץ.    🔗

סקירה כללית על חברות להתישבות ולהגירה.    🔗

בטרם אעסוק בשאלת חברה יהודית מרכזית, כוללת, מקיפה, אשר תאחד בתוכה את עבודות כל הכחות הפועלים המעונינים בתחית א“י על ידי ישוב עברי, הנני רוצה לתת סקירה כללית על החברות להתישבות ולהגירה, אשר דברתי עליהן בפרקים הקודמים. הסקירה הזאת תראה איזה תפקיד יהיה על החברות השונות המתכוננות לפעולה בא”י למלא בתוך כלל כל הכחות־הפועלים, אשר יצטרכו לעבוד שכם אחד למען הוציא אל הפועל את תחית ארץ ישראל ע"י יהודים.

מי המה המעמדות של עם ישראל בגולה אשר יושפעו ע"י טפוסים שונים של החברות המקומיות להתישבות ולהגירה? איזה טפוס של חברה הוא המתאים ביותר לכל איש יהודי אשר יבקש להעתיק מושבו לארץ ישראל? מה יהיה המצב החברתי והמעמד הכלכלי של חברי האגודות, מהטפוסים השונים, המבקשות להתישב בארץ?

לפנינו ראשית כל האגודות מטפוס ה“אחוזה”, אשר נוסדו לפני המלחמה ראשונות לכל יתר האגודות, ואשר חברת “מנוחה ונחלה”, שיסדה ושפתחה את המושבה “רחובות”, היתה להן למופת. אגודות ה“אחוזה”, ובכללן חברת ישוב הארץ “מכבי” אשר בלונדון וחברת “אחוזת ציון”, אשר בנו־יורק, נוסדו ע“י באי־כח טפוסיים של בני המעמד הבינוני, ואופי המעמד הזה ישתמר בהן גם בעתיד. הבסיס הכלכלי שלהן הוא יכלת חבריהן לחשוך, במשך שנים מעטות, הון של איזה מאות פונטים, והבסיס הפסיכולוגי שלהן הוא משא־נפשם של חבריהן להתישב בא”י על אדמה אשר תהיה קנינם הפרטי. בהסתדרות קואופרטיבית אינן מעונינות מראשיתן כי־אם מעט, וההנחה האחת שהן עושות – שלא בכונה – לתנועה הקואופרטיבית היא, קנית האדמה בצבור או בשותפות. ואולם יש בהן אפשרות לבוא, ע“י התפתחות אטית, גם לידי קבלת הצורות האחרות של שתוף־העבודה, ביחוד בעניני הקרדיט והממכר. חברות ה”אחוזה" תשמשנה הסתדריות רבות־ערך בשביל יצירת קהלות חדשות. הן תהיינה, לפי הנראה, לעזר ולהועיל גם בתור אישיות שתבא לידי הסכמות עם הסתדרות הפועלים עברים על יסוד השטה של העבודה בשטת השוּתפות בריוח.

חברות, כחברת הישוב “מכבי” וחברת “אחוזת ציון”, תהיינה, מלבד זה, גם לתועלת בשביל הסתדרות רבת־עלילה של תומכי הישוב העברי בא"י על יסוד קבוצות מקומיות.

חברי “אחוה” יהיו בעקר מבני המעמד של עובדים מנוסים, אשר תשיג ידם לקמץ, למטרת ההתישבות בא“י, הון של 60־100 ל”ש בערך. הם יקבלו ברצון את רעיון ה“אחוה” במשא־ובמתן החברתי ואת הגשמת השאיפות הקואופרטיביות בתחומי העבודה הכלכליים. הם לא יסתפקו ביסודות השתוף רק בנוגע להחזקת האדמה, ולעניני הקרדיט והמקח־והממכר, כי אם יתאמצו גם להשיג את המדרגה היותר גבוהה של הסתדרות קואופרטיבית, ז. א., לקים את שתוף־העבודה בתוצרת. ה“אחוה” תשתדל לסדר קהלות חדשות לא רק על בסיס הדמוקרטיה המדינית, כי אם גם על בסיס הדמוקרטיה הכלכלית. חבריה ישאו נפשם להתישב על אדמה לאומית, לעבוד את כל העבודות בידיהם הם, ולא יתרצו להשמע למנהלים של מוסדותיהם הכלכליים והחברתיים, אשר לא יהיו נבחרים על ידיהם הם וגם לא ישקטו ולא ינוחו עד בואם אל מטרתם העקרית, להיות כלם תושבים שאינם תלוים באחרים.

גדולה מאד, עד להפליא, תהיה העבודה המוטלת על חברות המיוסדות על עקרי ה“אחוה”, אבל סוף סוף היא תצלח בידיהם. אחרי אשר יעברו חבריהן בכל הנסיונות הקשים והשונים אשר יעשו בזהירות רבה, ודאי יהיו בתוכן הנבונים אשר במעמד הפועלים והמשכילים אשר בעם ישראל.

ומה שנוגע לישוב העירוני בא"י, הוא יקבל, כנראה, את העקרים המונחים בתנועת פרורי־גנים וערי־גנים.

הישובים העירונים החדשים יכילו אנשים מכל המעמדות שישנם בעם ישראל. סוחרים, בעלי־מלאכה ובעלי אמניות חפשיות ינסו ליסד ישובים, אשר בהם יוכלו היתרונות שבחיי העיר להתאחד עד מדה ידועה עם היתרונות שבחיי הכפר. המצב החברתי והכלכלי אשר לבני הישובים העירונים החדשים, יהיה שונה ומגון מאד, אך החברות ליסוד פרורי־גנים וערי־גנים תחוברנה בעקרן מחברים אשר ישאו נפשם לשבת בבתים שמחירם יהיה אלף ל"ש, בחשבון הממוצע.

קרוב הדבר, כי החברות האלה תשימנה לב אל הערך החברתי ואל התועלת המעשית שיש בקנין הצבור של האדמה, בשתוף־עבודה בבנינים, בהלואות ובהרחבת היסוד הקואופרטיבי לכל הצדדים. הן תתאמצנה לזכות את מושבותיהן בכל ההקלות החדשות האפשריות לטובת התעשיה.

לכל הטפוסים של החברות לישוב הארץ אשר תארנו בזה ישנו קו־אופי־משותף, והיא ההשתדלות ליסד קהלות חדשות בא"י. הן תבנינה את הכפרים ואת הערים העברים, אשר ייצרו כלם יחד את הקהליה העברית העתידה. ואלה מהן אשר תהיינה מיוסדות על עקרים קואופרטיביים, לא תשימנה את המטרה הזאת לגבול פעולותיהן, כי הן תשאפנה ליצור לא סתם קהליה עברית בציון כי אם קהליה עברית קואופרטיבית בציון.

ועל יד חברות ההתישבות תעזורנה חברות ההגירה.

חוברות ההגירה וצבא־עבודה עברי תדאגנה להביא לארץ ישראל בעשרות השנים הבאות זרם בלתי פוסק של אנשים חדשים, אחרי אשר יכינו אותם למסע ולכל מיני מקצעות עבודה פוריה. חברות ההגירה תהיינה מחוברות בעקר מאנשים אשר אין להם כי אם די הוצאות הדרך ומחיתם בזמן הראשון אחרי בואם לא“י. החברות תשתדלנה לעזור לחבריהן, על ידי קפות מלוה קואופרטיביות וקופות חסכון, לאסוף לכה”פח 15־10 ל“ש. ואולי תוכלנה חברות ההגירה לעזור לחבריהן גם בהעברת מטלטליהם לא”י. ולא מן הנמנע הוא, כי האומנים והסוחרים הקטנים יוכלו לאסוף סכומים הרבה יותר גדולים, וכי יעזרו במוסדות הקואופרטיביים אשר להם, להשיג הלואות תכף אחרי בואם לא"י, למען יוסיפו לעסוק במלאכתם ובמסחרם.

ולבסוף יעזור צבא העבודה הלאומי להקל את העבודה הקשה, עבודת חנוך הצעירים העברים לחקלאות ולתעשיות שונות, ואף גם ימציאו כחות חשובים לעשות העבודות הצבוריות העקריות.

וככה תספקנה חברות ההתישבות וההגירה השונות ביחד את החומר האנושי הדרוש לתחית הארץ ע“י העם העברי. יתר על כן: הן תספקנה את החומר האנושי היותר טוב וגם חלק הגון של ההון הדרוש ליצירת קהליה עברית בא”י.

“הקבוצות המקומיות” של הרצל    🔗

חברות המתישבים והמהגרים תהיינה מתאימות אל “הקבוצות המקומיות”, שהן אחת משלש הטבעות בשרשרת הרצל, הלא הנה “אגודות היהודים”, "הקבוצות המקומיות“, ו”החברה העברית". ורק הדבר החשוב הזה יבדיל ביניהן, כי קבוצות מקומיות לא תוסדנה אחרי הוצר “החברה העברית” כי אם לפניה וכי הקבוצות האלה תתפתחנה, אולי, בגבולות החפש העצמי, מבלי היות תלויות ביסוד “החברה העברית” ואולם בכל אופן יקבעו אחרי כן, בעתיד קרוב או רחוק, יחסים מסוימים בין החברות המקומיות ובין מוסד הישוב המרכזי. העקר של החופש העצמי אשר לחברות הישוב שנוסדו מאליהן, התאחד יתאחד באיזה אופן מעשי עם הצורך לצרף את כל הכחות והאמצעים למטרה הראשית, ביד החברה העברית הלאומית לישוב ארץ ישראל הכוללת והמקיפה את הכל.

“החברה העברית” של הרצל.    🔗

בהוצאה השלישית של “מדינת היהודים” שנתפרסמה בשנת 1917 ע“י הסתדרות הציונים האמריקנים, יש הערה מאת המו”ל על הצעת הרצל להוציא את תכניתו לפועל ע“י “אגודת היהודים” ועל ידי “החברה העברית”, מלבד האגדות המקומיות. הערת המו”ל אומרת: “אלה התגשמו אח”כ בתנועה הציונית ובאוצר העברי להתישבות" אבל את האוצר העברי להתישבות לא נוכל לחשוב לחברה העברית אשר תוכל למלא את העבודה המוטלת על חברת ישוב יהודית מרכזית. האוצר העברי להתישבות והמוסד העובד על ידו, חברת אנגלו־פלשתינה, הם רק בנקים, עם מטרות מוגבלות של בנקים. גם כל חברה או מוסד מאלה הקימים עתה לא יוכל להיות לנו תחת המוסד המרכזי לישוב, אשר אך הוא לבדו יוציא לפועל את מחשבותינו ומגמותינו הלאומיות בא“י. גם הקה”ק לישראל לא תוכל להיות מספיקה למטרה זו, אחרי אשר מטרותיה מוגבלות בתחום קנית אדמה ובכדומה לה. ואף יק“א, אשר עמדה עד כה מנגד לתנועה הלאומית ואשר תואיל, אולי, להספח גם היא אל חברה חדשה לאומית לישא”י, לא תוכל גם היא למלא את תפקידה של חברת־ישוב עברית מרכזית.

חברה עברית לאומית להתישבות מעין “החברה העברית” של הרצל.    🔗

החברה העברית הלאומית להתישבות, אשר תהיה יצירת התנועה העברית הלאומית, תאחד ותאַמץ כל הכחות וכל האמצעים שאפשר להעזר בהם, למען הבטיח בארץ ישראל ובעד ארץ ישראל:

א) את האדמה הדרושה להתישבות לאומית;

ב) את הכספים הדרושים להתישבות לאומית;

ג) את מוסדות החנוך הדרושים להתישבות לאומית;

ד) את הפועלים ואת חמתישבים העברים להתישבות לאומית.

בנוגע לרכישת אדמה תעבוד החברה החדשה להתישבות שכם אחד עם הקה"ק ועם כל מוסד עברי אחר הדומה לה, אשר יוסד עוד בעתיד.

בנוגע לכספים, יהיה על החברה העברית לעבוד עבודתה יחד עם הבנק העברי, הוא חברת אנגלו־פלשתינה, הצריכה להסתדר ולהתחדש באופן שיהיה בנק לאומי באמת, ועם חברות הישוב אשר תוסדנה בארצות השונות.

בנוגע למוסדות החנוך, תעבוד החברה ביחד עם ההסתדרות הציונית או עם ההסתרות העברית הלאומית אשר תוסד בימים הבאים ועם חברות הישוב הפרטיות.

בנוגע “לחומר האנושי”, תבא החברה במו“מ ישר עם חברות לישוב, אגודות מהגרים וכל קבוצות כאלה המבקשות להתישב בא”י, הנוסדות במקומת שונים ומתאחדות בהסתדרות אחת כללית בכל ארץ וארץ. לחברה העברית הלאומית להתישבות תהיינה זכויות יותר גדולות וכח־חוקי יותר גדול מאשר לחברת־עסקים רגילה, הרשומה בערכאות עפ"י חוקי החברות.

למען אשר תוכל החברה העברית הלאומית להתישבות למלא את תעודתה: להקל את ההתכוננות המודרגה של קהליה עברית בא“י, דרושות לה זכיות מיוחדות אשר תהיינה מובטחות ע”י ערובות בין־לאומיות ואשר ממשלה “נאמנה” (Trustee Power) מבין הממשלות המשתתפות בועידת השלום הבאה תקבל עליה להגן עליהן הגנה ממשית.

הצורך בחברה עברית כזאת אשר תהיה מזוינה בזכיות כאלה, הוא דבר הנראה לעין. החסות הפשוטה בצל הממשלה, אשר לה יהיה השלטון העליון על א"י, לא תהיה די לישוב העברי למען הבטיח לו את האפשריות הדרושות להתפתחותו, כי לנגדו יעמוד הרוב הערבי הנמצא בפועל, אשר יתנגד, אולי, לזכיות הרוב העברי הנמצא בכח.

קוי־האופי העקריים של החברה העברית הלאומית להתישבות    🔗

בדברי על יסוּד חברה עברית לאומית להתישבות אין כונתי, שהיא תבא במקום החברות והאגודות והמוסדות הקיימים העוסקים כבר בישוב א“י. כי אך זאת היא הכונה, שהחברה החדשה תמנה חסרון גדול ותשלים את פעולות והמוסדות אשר עבדו עד כה בא”י.

אחת התעודות הראשונות אשר לחברת הישוב החדשה תהיה: להביא שטה וסדר בכל עבודת הישוב של ארץ־ישראל, ולרכז את הכל על יסוד תכניות מאוחדות עשויות בדעת ובחשבון, באופן שהאגודות והחברות והפרטיות תתאחדנה כלן לגוף אחד בנוגע להסתדרות.

תעודה אחרת, חשובה גם היא, תהיה לחברת ההתישבות, להמציא את האמצעים הדרושים כדי להוציא לפועל הלואות לזמנים ארוכים לצרכי ההתישבות. הלואות כאלה, לזמן פרעון ארוך, נחוצות מאד לישוב. בנקים פשוטים מסחריים לא יהיו למתישבים לעזר־ממשי. לאכר דרושות הלואות לזמנים ארוכים ובתנאים קלים למען יוכל להתפתח ולהשגב ממשבר כי יבא לפתע פתאום. ההתישבות דורשת, בא“י כמו בכל מקום, הלואות של סכומים הגונים, ברבית מוגבלת לזמנים מתאימים, ועל ערבונות שיש בכח האכרים לתת. עד כה נתנו בא”י הלואות הגונות לזמנים ארוכים רק הברון אדמונד רוטשילד והיק“א, אשר קבלה מידו את הנהלת המושבות שלו. ואולם עד עתה לא עבדה החברה הזאת בא”י כי אם במדה קטנה מאוד. ובנוגע למוסדות הציונים הנה לא היה להם עוד די זמן לסדר שטה נכונה של קרדיט ישובי. ההלואות שנתנה חברת אנגלו־פלשתינה לבעל האחוזות היו רק “הלואות־מלואים” לבעלי אחוזות שכבר רכשו להם פחות או יותר אדמה, בנינים ובהמות עבודה. ההלואות שנתנו לישוב החקלאי מאת מוסדות אחרים, כמו “ועד חובבי־ציון שבאודסה” היו קטנות ערך מאד. ומטעם זה תהיה חשובה מאד החברה, אשר תתן הלואות ישוביות ממשיות בתנאים נוחים.

תעודה אחרת, הבולטת לעין, תהיה לחברה, לדאוג לאמצעים המיוחדים להרחבת שתוף־העבודה במקצוע הכלכלי. התנועה הקואופרטיבית לכל מראותיה השונים צריכה להתגשם בכל שלימותה בעניני ישובה של הארץ, לא רק בנוגע להלואות, למקח ולממכר, כי אם גם בחוג התוצרת. זאת תהיה אחת התעודות הראשיות של החברה העברית הלאומית להתישבות, למצוא את האמצעים הנחוצים להתפשטות התנועה הקואופרטיבית לכל עבר.

כמו כן יהיה על החברה לפעול פעולותיה כ“חברה לקדמת החקלאות והתעשיה בכל מקום בא”י ". שאוף תשאף לרכז את כל הכחות למען היטיב את אמצעי־השמוש הטכניים ואת התנאים הכלכליים של החקלאות והתעשיה בארץ.

עבודות החברה במקצוע הזה תהיינה: להשתדל בקבלת חוקים ופקודות רצויים להתפתחות החקלאות והתעשיה; לעזור לעשית נסיונות בגדוּל מיני צמחים חדשים ובענפי תעשיה חדשים יחד עם עבוד החמרים החיים הנמצאים בארץ; ליצור פקידות לנסיונות אשר תחקור ותודיע על הצעות חדשות; להשתתף בהקמת מחסנים ובתי־אוצר לסחורות, להשבחת תנאי ההובלה בים וביבשה, לסדר את החנוך במקצעות החקלאות והתעשיה, בשביל המתכוננים להתישב ולעבוד בארץ, ולערוך תערוכות ארץ־ישראליות בכל הארצות וכו'.

קונצסיות ושאלת הצ’רטר.    🔗

גם לאוצר העברי להתישבות גם לקה“ק, המוסדות אשר נוסדו ע”י ההסתדרות הציונית למטרות­־כלכליות נמצא, בתוך יתר הענינים המיוחדים להם, דבר השגת קונצסיות, בטחונות, זכיות, יפוי־כח וכל מיני אמנות עם איזה ממשלה או שלטון גבוה, אשר יוכלו להביא אל מטרות החברות האלה. לא יהיה אפוא צרך ליצור חברה חדשה שמטרתה תהיה להשיג קונצסיות מיוחדות בא“י, זולתי אם תהיה המטרה אשר תשאף אליה הבטחת זכות כללית על קונצסיות הכלולות ב”ספר־זכיות", בצ’רטר, להתישבות. ואולם השגת “ספר־זכיות” כזה תוכל להיות מטרה וענין רק לתנועה העברית הלאומית המאורגנת, אשר תוכל לערוך תביעות בעד העם העברי כלו או, לפחות בעד הרב הגדול שלו.

בהניחי, כי מיסדי החברה החדשה יחשבו לצורך מוחלט להשיג “ספר־זכיות”, הנני רוצה לבאר פה בקצרה את הכונה העקרית של השאלה הזאת, כי בספר אחר שלו כבר בארתי אותה באור מפורט.

שאלת ה“צ’רטר”    🔗

“ספר־הזכיות” הזה נחוץ לא כל כך בשביל השגת קונצסיות בעניני עסק ומסחר, כי אם יותר בשביל השגת הזכיות וכחות־הרשאה הנוגעים לכל מקצועות האדמיניסטרציה וההתפתחות של חבל הארץ המיוחד. הלא הזכיות וכחות־הרשאה אלה הם הם הנותנים לספר־זכיות של התישבות את אָפיו העקרי והמיוחד, המבדיל אותו הבדל מסוים מן החקים הנתנים לטובת חברות פשוטות והרשומים בחקי החברות. “זכות הקיום” האמתית של חברה בעלת “ספר־זכיות”, היה תהיה להוציא לאור ענינים לאומיים כאלה אשר בכל מקום הם נכנסים לרשות הממשלה. חברה בעלת ספר־זכיות היה תהיה הסתדרות זמנית אשר תהיה באת כחו של עם ישראל בכל הענינים העקריים הנוגעים לארץ ישראל. הזכיות וכחות ההרשאה של חברה בעלת ספר־זכיות יתגשמו ב“ספר־זכיות” הדומה לאלה שנתנה ממשלת בריטניה לחברות שיש להן מטרות דומות בארצות הזקוקות גם הן להתישבות והגירה.

מיסדי החברה המאושרת מטעם הממשלה ע"י “ספר־זכיות”, היה יהיו מטובי באי־כחה של התנועה העברית הלאומית, ומספר ידוע של מניות־המיסדים תהיינה ביד ההסתדריות העבריות היותר נכבדות, אשר יהיו להן באי כח משלהן בועד־הפועל אשר לחברה. המניות הרגילות יוכל להשיג כל איש יהודי אשר בכל הארצות וכל איש ואיש מתושבי ארץ ישראל.

היחסים של החברה בעלת “ספר־הזכיות” לממשלה העתידה להיות בא"י וכן לעם היושב בארץ צריכים להיות מוגדרים הגדרה מדויקת ככל האפשר. “ספר־הזכיות” יכיל תקנות בנוגע לסעיפים העקריים האלה: –

שדה־העבודה; הזכות לרכוש ולהחזיק קונצסיות; זכיות, שלטונות, דברי דין ומשפט, ויפוי־כח; הגבלות בנוגע לנחלות ידועות הנוגעות בקנין אחרים; ההנהגה בנוגע לשמוש לשונות וענינים אחרים אשר לחוג האוטונומיה הלאומית; זכיות מיוחדות בנוגע לעבודות שיש להן אופי צבורי; יפוי־כח ליסד ולחזק כל מיני חברות ואגודות; זכיות הנוגעות לקנין אדמה, להגדלת ההגירה ולסדורה, וכן כל התקנות היכולות להיות כלולות בספרי החקים והתקנות של חברת־התישבות הרשומה בערכאות לפי חוקי החברות הרגילות.

יפוי־הכח אשר ינתן להחברה המאושרת, יכלול את הדברים האלה:

א) יפוי־כח להנהלה פנימית, ובכללה הטבת מצב הבריאות, החנוך, וכאלה;

ב) זכיות בנוגע לאדמת המלכות, לאדמת־מחצבים ויתר זכיות המלכות;

ג) לקחת ולהחזיק חבלי אדמת בוּר, אשר אין לה בעלים ואיננה נושבת, אשר הממשלה ה“נאמנה” המגנה תעביר אותה אל החברה;

ד) זכיות מיוחדות לרכישת חבלי אדמה בשביל צרכים צבוריים ולפתח את חבלי האדמה האלה;

ה) יסוּד כל חברה שהיא, אשר מטרתה – התפתחות הארץ;

ו) עשית דרכים, מסלות ברזל, טלגרפים, משרדי דואר, נמלים, תחנות־למאור, ומפעלים אחרים אשר יש להם אופי צבורי ואשר יוכלו להביא תועלת להתפתחות הארץ, והחזקת כל המפעלים ההם על מכונם;

ז) בכלל כל מעשה וענין הנחוצים להתפתחות הארץ ולהטבת מצב התושבים.

עלינו יהיה לקחת את הדבר בלבבנו להפוך את החברה העברית הלאומית להתישבות, אשר אני מציע, לחברה בעלת “ספר־זכיות”, למען הבטיח את השגת המטרות המדיניות והכלכליות, החברותיות והרוחניות, אשר לישוב היהודים בארץ ישראל המחודשת. התנאים הראשונים הדרושים לדבר הזה, הם בסיס מדיני אשר יהיה בכללו טוב לנו, וערבות בטוחות להגנת זכיות החברה בעלת “ספר־הזכיות”, ערובות אשר ביד הממשלה, שתבחר ע"י כל המעצמות בועידות השלום, לתת לחברה כזאת.

התכנית הכללית של החברה היהודית הלאומית להתישבות, בנוגע לכספים.    🔗

ההון אשר יהיה לחברה העברית הלאומית להתישבות בגשתה לעבוד עבודתה, יש לקבוע לסכום של 20,000,000 ל“ש. אבל אין זאת אומרת כי לא תוכל החברה להחל מעשיה גם בטרם ימלא מספר החותמים על כל הסכום. תוכל להחל עבודתה כמעט שנחתם רק חלק מן הסכום הזה, אם אך כבר נכנס, לכל הפחות, הסכום של 2 מיליונים ל”ש למשל, אל הקופה על חשבון ההון אשר חתמו עליו.

ההון של עשרים מליונים ל“ש יהיה רק חלק מכל הכספים הדרושים להתישבות עברית שלמה בא”י, אשר תכלול גם ישוב כפרי גם ישוב עירוני.

אחרי אשר תרכוש לה החברה העברית הלאומית להתישבות את הזכיות המיוחדות המפורטות למעלה, תוכל להשיג הלואות. אם אך יהיה לחברה הבסיס החוקי הדרוש, כבר יהיה לה אפשר לעשות מזמן לזמן עסקי מלוה ולהשיג בדרכים אחרות סכומים רבים ועצומים אשר יתאימו לגודל המטרות של החברה.

על החברה העברית הלאומית להתישבות יהיה לדאוג להרחבת המוסדות שנוסדו לשם הישוב העברי בא"י, וליסוּד מושבות חדשות, אשר לא יוכל הישוב להתקים בלעדיהן. והנני נותן בזה בקצרה רשימת המוסדות אשר הגדלתם או יצירתם מחדש נחוצה ביותר:

א) להרבות מאד את הון הקה"ק לישראל.

ב) להרחיב את גבולות העבודה של האפ"ק למעשי הלואות לזמני פרעון קצרים וממוצעים לפי הדרוש לחקלאות, לתעשיה ולמסחר.

ג) ליצור באפ"ק מחלקה חדשה בשביל קרדיטים חקלאיים לזמני פרעון ארוכים, או ליצור בנק חדש בשביל קרדיטים כאלה.

ד) ליצור קרן מתאימה לצרכי החנוך.

ה) ליסד אגודות לבנין דרכים, מסלות, בתי אוצר לסחורות, תחנות למאור ולכח מניע, עבודות־השקאה, יבוש בצות, בנינים, בתי חרשת, וכו.

כל החברות לתעשיה ולמסחר אשר תוסדנה לשם הבאת ריוח, תהיינה מתנהלות כחברות אשר הרוב של בעלי המניות יגמור על המשטר הפנימי של כל אחת מהן. טוב ומועיל יהיה זה לכל החברות, בשביל האחדות וההתאמה בעבודתן, אשר חלק ידוע ממניות כל חברה וחברה יהיה ביד החברה העברית הלאומית להתישבות, ובזאת תהיה לאֵם החברות.

ומה שנוגע לחברות העוסקות ביחוד בישוב, יש לסדר גם את היחס שלהן אל “החברה העברית הלאומית להתישבות” על פי התרומה אשר תרימנה להונה. כל חברה המיוחדת לישוב תקח מניה על סך המתאים למספר אחוזים ידוע של הון מניותיה היא.

תכנית הישוב של החברה העברית הלאומית להתישבות    🔗

בנוגע לעבודת הישוב בעצמו, תהיה העבודה היותר תכופה של החברה העברית הלאומית להתישבות – להקל לחברות ישוב להושיב בא"י מספר מינימלי ידוע של מתישבים במשך תקופה מינימלית ידועה של שנים.

אם תחל החברה את עבודתה ביסוּד מספר מושבות במשך השנה הראשונה או שתי השנים הראשונות, אז עליה להתאמץ אחרי כן למלא את עשר השנים הראשונות בזה, שתיסד שורה של קהלות מוצקות ותשים לנגד עיניה את התכנית הכללית שמספר התושבים העברים הכפריים יגיע מקץ זמן ידוע, לכל הפחות, למאה אלף משפחות, ז.א: לחצי מיליון נפש יהודים. הקהל הכפרי הזה יהיה השכבה היסודית של כל הקהליה העברית והוא ימשוך כמספר הזה כמה וכמה פעמים אל המושבות ואל הערים.

התכנית האחרונה של ישא“י בהשתתפות החברה העברית הלאומית להתישבות, תכלול יצירת אלף כפרים וערי־גנים בערך, אשר תושביהם הראשונים יהיו לא פחות ממאה משפחה לכל אחד. למספר מתישבים כזה ידרש שטח של 1,500,000 אַקר אדמה בלא השקאה ו־150,000 אדמת בית השלחין. ביחד עם ההוצאות לכבוש האדמה (העברתה ליד הבעלים, ההשגחה עליה, חלוקתה לחלקים, הכשרתה וטיובים ראשונים ידועים), יעלה סכום הכסף הדרוש לקנית השטח הנזכר לערך עשרים מליון ל”ש, אם יהיה כל השטח להקנות בכסף ולא להשיג אותו – לכל הפחות חלק ממנו – בלי כל הוצאות או בהוצאות קלות בתור אדמת המלוכה או אדמה שוממה.

לפי שעה אנו רשאים להסיר דעתנו מן השאלה עד כמה תביא הקדמה בישוב א“י שנוי בערך ההוצאות. לפי המספרים שהיו מקובלים לפני פרוץ המלחמה, ידָרש סכום של שמונים מליון ל”ש בערך למען השלים את התכנית הכללית של הישוב החקלאי. ההערכה הזאת איננה כוללת הכנות ליסוּד ישובים עירוניים, אשר לאלה יהיו דרושים עוד סכומים גדולים גם הם.

תמצית המטרות של החברה העברית הלאומית להתישבות.    🔗

את נוסח התזכיר של החברה העברית הלאומית להתישבות אני שומר לספר אחר, ופה אתן בקוים מעטים את תמצית המטרות אשר לשמן תוסד החברה העברית הלאומית להתישבות על יסוד הדברים המבוארים למעלה. המטרות העקריות האלה תהיינה:

א) להתאים את כל האמצעים וכל הכחות אשר לחברות העבריות הקימות כבר והעתידות להוסד עוד, לשם ישוב א“י, ולכון את ההתישבות העברית בא”י אל תכנית אחת מסודרת.

ב) סדור של הלואות לזמני פרעון רחוקים למתישבים עברים בא"י.

ג) חזוק יסוד השותפות בכל מקצעות העבודה הכלכלית בתוך תושבי א"י.

ד) חזוק החקלאות והתעשיה בכלל בארץ ישראל.

ה) להשיג בעת הכושר “ספר זכיות” מאת הממשלה “הנאמנה” אשר לה תהיה מסורה ההשגחה על א"י.

ו) לסדר חברות ואגודות ומוסדות, לאיזה מטרה שהיא המועילה לעניני החברה.

האופי הזמני של החברה העברית הלאומית להתישבות    🔗

ברור הדבר, כי החברה העברית הלאומית להתישבות תהיה הסתדרות למטרות פחות או יותר זמניות בקשר עם בנין הקהליה העברית העתידה להוצר בארץ ישראל. וכאשר תהיה המטרה העברית הזאת של החברה קרובה להתגשמותה, לא יהיה עוד צורך לחברה הזאת ובמקומה תבוא הקהליה העברית בעצמה.

החברה תעזור לכונן קהלות, וכאשר אך יכשרו חברי הקהלות לזאת – לכונן גם קהלות קואופרטיביות, אשר תהיינה כלן ביחד לא רק קהליה עברית כי אם גם קהליה קואופרטיבית עברית.

החברה העברית הלאומית להתישבות תעזור ליצור בא"י קהליה עברית אשר חבריה יהיו קשורים זה בזה בקשר אמיץ, באופן אשר רצונם הכללי יבא לידי בטוי בכל סעיפי החיים החברותיים והרוחניים ואשר יוכלו להגיע לידי הגדרה עצמית לאומית אמתית – בכל מקצועות העבודה של האדם, הן במקצוע הרוחני והן במקצוע הכלכלי.

בנין ארץ ישראל עברית.    🔗

בארץ ישראל העברית לא נגביל פעולתנו ביצירת קהלות לבד, כי עלינו להוציא לפועל – על יסוד לאומי – יצירה שחוברו בה יחדו חפש אישי, חיים צבוריים והסתדרות קואופרטיבית.

הקהליה הקואופרטיבית תעלה ותצמח מאליה כצמח טבעי אם יזרע הזרע הנכון. חברות של ישוב הן הזרע, ושותפות העבודה היא הזרע. התפתחותן של חברות ישוב לקהלות קואופרטיביות, בהדרגה ידועה, הוא דבר שיכולים לראותו מראש גם היום. חבריהן יקבלו חנוך כיהודים נאמנים ויחד עם זה כאזרחים נאמנים של ארץ ישראל עברית, ז.א. הם יהיו לאנשים אשר ידעו תמיד עם לבבם, כי יש אחדות הענינים להם ולאשר סביבותם, וחוש האחדות שלהם יהיה מפותח מאד עד אשר יכשירם למעשים הנשגבים של האנושות.

הקהלות הקואופרטיביות אשר תחוברנה יחד לקהליה קואופרטיבית, תהיינה להצמיח חיים לאומיים אצילים וסדר חברתי מכובד אשר בו יהיה מורגש תמיד, כי כל חברי הקהליה תלוים איש באחיו, כי “כל ישראל ערבים זה בזה”.

התרבות הישובית אשר נפתח בארץ ישראל העברית, הסדרים החברתיים אשר נכונן שם, יתנו מקום גם לחירות האישית האמתית וגם לרגש האחדות בקבוצים, בחברות, בקהלות, ובקהליה כולה. אבטונומיה וחירות, הגדרה עצמית ושותפות העבודה, אלה יהיו אבני היסוד לכל הבניין כולו.

בקהליה הקואופרטיבית אשר בציון יתמזגו יחד האידיאלים העברים הקדמונים עם האידיאלים החדשים של קהליה קואופרטיבית. גם האידיאלים העברים הלאומיים גם האידיאלים החדשים כפי שיתגשמו במה שקוראים היום קהליה קואופרטיבית, מיוסדים על עקרי הצדק והאחוה, ארץ ישראל תזכה להיות הראשונה בארצות תבל, אשר בה יהיו מאוחדים האידיאלים המעוּלים של התרבות האנושית, הישנים גם החדשים.

הקהליה הקואופרטיבית בציון תתן לעולם לא רק יצירה של דמוקרטיה חדשה בין כל הדמוקרטיות אשר בארץ, כי אם יצירה של דמוקרטיה מדינית, ומה שחשוב יותר, גם דמוקרטיה כלכלית. בזאת תמצא ההגדרה העצמית הלאומית של עם ישראל את בטויה בכל שלימותה. בזאת יגשים העם העברי את הגדרתו העצמית לא רק על שדה הקנינים הרוחניים כי אם גם בכל מקצוע ומקצוע של עבודת האדם.

 

נוספות    🔗

הוספה א. טופס התזכיר של חברת ה“אחוזה” הלונדונית הראשונה, בערבון מוגבל.    🔗

1. שם החברה הוא “חברת האחוזה הלונדונית, בערבון מוגבל.”

2. מקום בית הפקידות הנרשם של החברה יהיה לונדון.

3. המטרות שבשבילן נוסדה החברה הן:

א) לרכוש ע“י קניה, חכירה, הליפין או באופן אחר, חבל אדמה או קרקע או בכלל נכסי דלא ניידי בא”י או בסוריה, וכל זכות, רשיון, הנחה, תועלת או הקלה מכל המינים שיש להם יחס אליהם ונגיעה לכל עניין אשר תחשוב אותו החברה לנחוץ או לרצוי או למתאים לאחת המטרות הנוכחות או העתידות של החברה, או אשר יוכל, בפעל או בכח, להגדיל או להשביח או להבטיח איזה שהוא מן הנכסים או מן הרכוש של החברה, וגם לפתח, לשכלל ולהיטיב את הרכוש הקרקעי הנזכר באיזה אמצעים שיהיו, ואשר בהם נכלל, בתוך יתר הדברים, סקול ונכוש נטיעה, גדירה, רצוף, יבוש בצות, חכירת האדמה הנ"ל על פי אילוּ תנאים או שטה אשר ימצאו לטובים, השקאה, גדול עשב, עבודת האדמה, נתינת בנינים בחכירה או באופן אחר של הסכם הדדי, יסוד ערים וכפרים ומושבות, נתינת דמי קדימה לבונים, לחוכרים וכו' והתקשרות אתם בחוזה, באמנה או באיזה אופן שהוא.

ב) להכין לקרקעות האלה כלי עבודה וכל המכשירים הדרושים, ולגדל בקר וצאן וכל מיני בהמות־עבודה, ולטפל בהם, להשיג מכל ממשלה או שלטון מקומי שיהיה כל מיני הנחות, בטחונות, יפויי־כח, זכיות ורשיונות, ולבא עם ממשלה, פקידים ושלטונות מדיניים מקומיים או אחרים לידי כל הסכם, אשר יוכל להיות לעזר ולהועיל למטרות החברה או לאחדות מהן.

ג) לבנות, לשנות, להחזיק, להרוס, לתקן, לחדש, להעתיק או לנהל כל בנין, מפעל, מערכת מכונות, חרשת אניות, דרך, גשר, נחלי מים או כל בנין או יצירה טבעית או מלאכותית.

ד) לעבד, לנצל, להשתמש, למכור, או לטפל באופן אחר בכל נכסי־מחצבים השיכים לחברה, ולהמשיך בכל או בסעיפים אחדים מהם את עסקי החקלאים, מגדלי הבהמות, מגדלי עצי פרי, סוחרי תבואות, הבנאים, המוציאים והמביאים סחורות מארץ לארץ, וסוחרים בכלל.

ה) לכונן חנויות ובתי אוצר על הנחלה הנזכרה ולמכור ולקנות חפצים ונכסים מכל המינים.

ו) לעשות, לתקן ולהשתמש במסלות ברזל, מרכבות ברזל של עיר, טלגרפים, תעלות, דרכים וכל מיני עבודות ואמצעים להובלה ביבשה ובים הנחוצים או המועילים להשבחת נחלאות החברה, ולתת חלק בהוצאות הדרושות להרחבת המפעלים הנזכרים, להטבתם או להשתמשות בהם או באחדים מהם.

ז) לעזור, לעורר או לחזק את ההגירה אל האדמה שהיא קנין החברה, ולהושיב את המהגרים על הקרקע וללוות או להשיג סכומים של כסף לצרכים האמורים.

ה) לקנות, או לרכוש באופן אחר, נכסים וקנינים פרטיים של החברה.

ט) לפעול כסוכנים בעד כל איש או קבוצה בנוגע לקניות, למכירות או לטפול באיזה דרך שהיא של קרקעות, נחלות או נכסים אחרים בא"י או בסוריה.

י) לדאוג לצרכי הדת, החנוך, הבריאות והשלום הכללי של המתישבים על אדמת החברה ויתר התושבים, עי"ז שתבנה, שתקים, שתעשה או שתחזיק בתים, בתי עבודה, בתי מסחר, בנינים, בתי כנסת לתפלה, בתי ספר, בתי מקרא, בתי מרחץ, גני־קהל, מקומות שעשועים, חברות בנין, חברות בטחון ומוסדות אחרים, עבודות מים, עבודות מאור, עבודות ליבוש הבצות ולהשבחת האדמה.

יא) לחנך אנשים צעירים וכו' לגדול בהמות ולחקלאות בכלל.

יב) ללוות או להשיג כספים ולהבטיח את תשלומי הכספים ע"י הוצאות שטרי־חוב מניות (תמידיות או זמניות), לעשית משכנתות, הפותיקות וכתבי התקשרות או בטחונות אחרים המוטלים על כל הקנינים או על מקצתם ועל זכיות החברה, הן בהוה והן בעתיד, ובכלל זה ההון שעוד לא בא לידי גוביינא, או מבלי כל בטחון כזה, ועל־פי תנאים כאלה כמו זכות קדימה או בתנאים אחרים, ובאופן ובסכומים שהחברה תמצא לנכון, ולקנות או לפדות או לשלם בטחונות כאלה.

יג) לרשום, לקחת, לקנות, להחזיק או למכור, או לרכוש ולעשות באופן אחר במניות או בשטרות ערך של כל חברה, אגודה או משלח־יד, אשר מטרתו תהיה או לא תהיה, בכל או במקצת, דומה למטרת החברה הזאת, או אם המטרה היא כזאת אשר תוכל לעזור ולהועיל להתקדמות עניני החברה הזאת, ולרכוש או לקבל ולהתחבר יחד עם אגודה, חברה או עסק כזה וליצור חברות אחרות עם מטרות הדומות, בכל או במקצת, למטרות החברה הזאת.

יד) למכור, להחכיר, להעביר או להשתמש באופן אחר בנכסים בתבואות, בעסקים ובמפעלים של החברה, או באיזה שהוא מהם, או באיזה ענין שהוא של אחד הנכסים אשר יוכל להיות קנין החברה באיזה זמן שהוא, אם לחלוטין או לזמן מוגבל, מטעמים שתמצא החברה לטובים, וביחוד בעד מזומנים או מניות (המשתלמות במלואן או במקצתן) או שטרי חוב או בטחונות אחרים של כל חברה שהיא.

טו) לחבר, לאחד ולבלוע אל קרבה כל חברה אחרת וכל חברי חברה אחרת אשר להם מטרות דומות או קרובות או עוזרות לאחת המטרות של החברה הזאת, או לטפל בכל עסק אשר אפשר לנהלו באופן שיהיה, בדרך ישר או מסובב, לעזר ולהועיל לחברה, וליצור, ולכונן, או לעזור ליצירתה וליסוּדה של כל חברה כזאת.

טז) להכנס בעסקי שותפות או לבא לידי הסכם באיזה אופן בשביל חלוקת הרוחים, אחדות הענינים והמעשים או שותפות־העבודה עם כל איש או עם כל אגודה המטפלים או המבקשים לטפל בכל עסק שיש לאגודה הזאת הזכות לטפל בו.

יז) להשתדל, כי תרשם החברה בערכאות, תתקבל בתוך החברות או תסתדר באיזה אופן ידוע, או כחברה אנונימית או בצורת חברה אחרת באיזו ארץ אחרת או באיזה מקום אחר.

יח) לקבל פקדונות כספים ולתת הלואות או בטחונות בכסף, בנכסים, או באיזו צורה אחרת של עזר, לאנשים אשר תמצא החברה לנכון ובתנאים אשר יכשרו בעיניה, וביחוד לאנשים מחברות אחרות שיש להם עסקים עם החברה הזאת, ולהיות אחראים בעד אנשים כאלה, ולהבטיח את התחיבות האנשים האלה ע"י שטרי חוב או התחיבות אחרת על הרכוש הקים של החברה או באופן אחר.

יט) לבוא לידי כל הסכם או אמנה עם כל ממשלה או שלטון, עליון או נמוך, לאומי או מקומי, או עם כל קבוצה, חברה, אגודה, בית־מסחר או איש פרטי, אשר יראה לחברה, כי יוכל להועיל להתקדמות המטרות או הענינים של החברה או להגדיל את ערך הנכסים או הרכוש של החברה או לתת להם בטחון, או אשר יוכל להיות בדרך אחרת לתועלת החברה, ולהתענין, ולהשיג, ולקבל, ולטפל ולעסוק בכל הסכם או אמנה כזאת, או כל הבטחה, תעודה, ספר זכיות, פקודה, הנחה, זכות מיוחדת, וכאלה.

כ) לשלם שכר או פרס לכל איש, אגודה או חברה בעד עבודות שעבדו או שיעבדו לטובת החברה, בקשר עם יסוּד החברה או בעד רכישת מניות שרכשו הם בעצמם או שהשתדלו שירכשו אחרים או שערבו בעד רכישת מניות או שטרות ערך של החברה או של כל חברה שנוסדה ע"י החברה או שהחברה מעוניינת בהם. ולשלם את השכר הזה או את הפרס הזה במזומנים או בפרי האדמה או בחלק של מניות שנפרעו בכל או במקצת, או בשני האפנים יחד, או בשטרי חוב או באופן אחר, ולתת את כסף החברה שאין בו צרך תכף, בשטרות ערך כאלה או בכל דרך אשר תמצא החברה לנכון.

כא) להעביר, לקבל, לעשות, להוציא, להחליף ולעשות כל מיני עסקים בכל מיני שטרות־ערך בנקאיים.

כב) לרכוש בעד החברה בכל מקום ובכל ארץ את אותם הזכיות והיתרונות שיש שם לכל חברה מקומית הדומה לה.

כג) לחלק לחברי החברה או לאחדים מהם את הקרקעות של החברה מזמן לזמן בהתאם אל תקנות החברה.

כד) לחלק לחברי החברה בפרי האדמה או בכסף מזומן את המניות, השטרות, תעודות הערך וכיוצא באלה, את הרכוש השיך לחברה או אשר יש לחברה שליטה בו ובלבד שחלוקה כזאת תעשה באופן שלא תגרור אחריה גרעון בהון החברה ורק בתנאי שתוכל להיות מאושרת בכל עת על פי החק.

כה) לעשות בכלל כל הדברים הנ“ל או מקצתם, בתור גורמים או מביאים להשגת כל המטרות האמורות למעלה או אחדות מהן ובתור מורשים, קבלנים, סוכנים וכיוצא באלה, אם לבדם או יחד עם אחרים או ע”י סוכנים או באופן אחר.

4) ערבון החברים הוא מוגבל.

5) הון החברה הוא 15 אלף ל“ש, הנחלקים לשש מאות מניות של 25 כ”א. מזמן לזמן יכולים להוסיף על ההון הזה, וההון הזה וכל הון אשר יוצר אח"כ יוכל להחלק למחלקות, כפי שדורשות ומרשות תקנות החברה ובאופן אשר המניות של כל מחלקה ומחלקה תתנינה לבעליהן אותן הזכיות וההנחות ואותם ההגבלות והתנאים המפורשים בספרי התקנות של החברות.

אנחנו, האנשים הרבים אשר שמותינו, כתבותינו ותאורינו כתובים פה למטה, מבקשים להיות יחד לחברה בהתאם לתזכיר הזה, ואנחנו מסכימים לקחת איש איש את מספר המניות של הון החברה הרשום כנגד שם איש איש מאתנו.

נכתב ביום 20 לחדש מרץ, 1914.

הוספה ב. טופס התזכיר של חברת ישוב הארץ “מכבי”, בערבון מוגבל.    🔗

1. שם החברה: “חברת ישוב הארץ מכבי, בערבון מוגבל”.

2. מקום בית הפקידות הנרשם של החברה יהיה באנגליה.

3. המטרות אשר בשבילן נוסדה החברה, הן:

א) לקנות, למכור, או להשיג ע“י חליפין, או לרכוש באופן אחר, אדמה, יערים, או נכסים דלא ניידי, זכויות־קניין או זכויות והנחות אחרות בא”י או בחלק מחלקי הארץ הזאת.

ב) לקנות או לרכוש באופן אחר, ולמכור ולעבד ולפתח לנצל בכל אופן אחר מכרוֹת מחצבים ואת הזכיות הקשורות בנכסים כאלה.

ג) לסקל ולנכש, לעבד, לפתח, להשקות או להשביח וכו' כל אחת מקרקעות החברה, ולהקים ולחדש ולהחזיק ולתקן על הקרקעות האלה כל מיני בנינים שיוכלו להיות דרושים בשביל מטרות החברה.

ד) לקנות או לרכוש באופן אחר כל עסק או מפעל כלו או חלק ממנו, של איש או בית־מסחר או חברה העוסקים בכל דבר שיש לחברה רשיון לעסוק בו, או שיש להם זכויות או רכוש אשר יהיה בעיני החברה כמתאים למטרותיה.

ה) לרכוש, לקנות, להעביר וכו', ולהחזיק, לפתח, לעבד, למכור, להחכיר או לנצל ולהפיק תועלת מכל מיני הנחות, הבטחות, פקודות, זכיות מסחריות, זכיות מיוחדות, תביעות, בחירות, נכסים, כח־הרשאה מכל המינים בא"י, ולעסוק בכל מיני עסק אשר יהיה בעיני החברה עלול להגדיל, בדרך ישר או מסובב, את ערכם של קניני החברה או זכיותיה.

ו) לבא לידי כל הסכמה עם כל ממשלה או שלטון בא"י, גבוה, עירוני, מקומי או אחר, אשר תמצא החברה לטוב ולמועיל להגשמת מטרותיה או חלק מהן, ולהשיג מכל ממשלה או שלטון כזה כל מיני הנחות וזכיות, יפוי כח או זכיות מיוחדות, אשר תחשוב החברה כי יש חפץ לה בהשגתם, ולהשתמש בהנחות ובזכיות וכו' האלה.

ז) לגבות דמי חכירה וחובות.

ח) לבא לידי הסכם בנוגע לרוחי מניות, התאחדות הענינים, אחוד הנסיונות והפעולות, שתוף־העבודה, עם כל איש או חברה העוסקים או המבקשים לעסוק בכל מיני עסקים שיש רשיון לחברה לעסוק בהם.

ט) להבטיח הלואות ולתת דמי קדימה, להפקיד או להלוות כסף על ערובות ועל רכוש לאנשים ולקבוצות, אשר תמצא החברה לנכון ובתנאים אשר יכשרו בעיניה – ולערוב בעד מלוי כל חוזה, אמנה והתחיבות בקשר עם רכוש החברה.

י) לדאוג לצרכי הדת, החנוך, הבריאות והחיים הטובים בכלל, של התושבים היהודים אשר יתישבו על אדמת החברה, ע"י בנין בתים, או הקמת או החזקת בתים, בית כנסת, בתי ספר, בתי קריאה, בתי מרחץ, מקומות־שעשועים, אגודות־בונים ומוסדות אחרים, עבודות להספקת מים ומאור, ליבוש הבצות ולטיוב קרקעות, לנהל תעמולה ולקבל תרומות כסף או חתימות על מניות או כספים לקרן קימת בשביל אחת המטרות האלה.

יא) לרכוש, לעשות, לכונן, לבנות, לשכלל, להחזיק, להיטיב, לכלכל, לפקח ולהשגיח על כל מיני דרכים, מסלות, מרכבות ברזל לערים, מסלות ברזל, גשרים, נחלים, בארות, ברכות, תעלות, צנורות, טלגרפים, טלפונים (מחוץ לממלכת בריטניה), תחנות חשמליות לכח ולמאור, בתי מסחר, מחסנים, חנויות, בתי־נסוּר, בתי־חרשת, שוָקים, אוצרות, מרתפים, סכָכות, בתי מושב, בנינים וכל מיני מפעלים ותקונים בקשר עם רכוש החברה בא"י.

יב) לקנות, לשכור, לחכור או לרכוש באופן אחר, למכור ולסדר כל מיני רכוש פרטי.

יג) ליצור ולהוציא כל מיני שטרי חוב ומניות, הפותיקי, שטרי חוב וכל נירות ערך למיניהם, אם במלוֹא ערכם, הזוכים בפרס (ע"י הגרלה) או טעונים נכיון, אם נתנו להפדות או לא, או תמידיים, מובטחים ע“י הפותיקי או באופן אחר, – על כל או על חלק של עסקי החברה, הכנסותיה ורכושה, בהוה ובעתיד, ובכלל זה ההון אשר עוד לא בא לידי גוביינא או באופן אחר, בערבונות או בלי ערבונות, כאשר תמצא החברה לנכון, ולאסוף הון מאת החברים או ללוות כסף ע”י האמצעים שתמצא החברה לנכון.

יד) לעשות, לקבל, להעביר על שם אחר, לסחור, להביא לידי גוביינא ולהוציא שטרות, שטרות־חלוף וכל־מיני נירות־ערך המשמשים למסחר.

טו) ליצור, לסדר ולהפריח כל מיני אגודות, סינדיקטים, חברות וכל עסק למינו, אשר יש מקום לחשוב, כי יהיה בדרך ישר או מסובב לתועלת לחברה, ולרכוש ולהחזיק ולהתעסק במניות או בענינים אחרים של חברה כזאת.

טז) למכור, להיטיב, לכלכל, לפתח, לחכור, להשיג ע"י הפותיקי, להחליף, להבטיח, רשיונות, הנחות וכל מיני זכיות, להחזיק ולכלכל או להפריא בכל אופן אחר את העסקים והנכסים (דניידי ודלא ניידי) והרכוש הקים, והזכיות והפעולות של החברה או חלק מהם.

יז) לתת את כספי החברה שאינם דרושים לפי שעה למטרות הכלליות של החברה בעסקים כאלה אשר יכשרו בעיני החברה ולהחזיק ולמכור או לעסוק באופן אחר העסקים האלה.

יח) לחלק לחברי החברה בכסף מזומן כל קנין השייך לחברה.

יט) להשתדל, כי תרשם החברה בערכאות או תתקבל באופן רשמי בתוך החברות עפ“י החקים השוררים כיום בא”י, ולעשות את כל המעשים האחרים הדרושים, למען השיג בשביל החברה אותן הזכיות וההנחות בא"י, שיש לחברות הדומות לה בארץ הזאת.

כ) לרשום או לתת כספים בעד כל מטרה לאומית, בעד מעשי צדקה וחסד, ענינים צבוריים, כלליים או תקונים מועילים, או בעד כל מיני תערוכות.

כא) להבטיח משכורת לעת זקנה (פנסיון) או הענקות לכל פקיד או לכל מי שהיה פקיד של החברה, או לבני המשפחה והקרובים והאנשים התלוים בפקידים האלה, ולכונן או להחזיק אגודות, מוסדות, בתי־מועד, מוסדות של קרן קימת, ובתי־מלוה היכולים להיות להועיל לאנשים כאלה, או לעזור באופן אחר לעניני החברה או לבעלי המניות שלה.

כב) לעשות כל הדברים הנ“ל, או חלק מהם, ובתור ראשים, סוכנים, קבלנים או באופן אחר, אם ע”י נאמנים, סוכנים או באופן אחר, אם לבדם או יחד עם אחרים.

כג) לעשות כל דבר אחר אשר יוכל להיות לתועלת למטרות החברה האמורות למעלה או לאחדות מהן.

אך בכל הכח הנתון לחברה ע"י טופס התזכיר לא תשתמש בכח הזה אלא באופן המכוון קדם כל לרכישת אדמה והתפתחותה בארץ־ישראל או באחד מחלקיה.

4. ערבון החברים הוא מוגבל.

1. הון המניות של החברה הוא 25,000 ל“ש, הנחלקים לארבעים מניות של 50 ל”ש כ“א (הן מניות המיסדים) ולאלף מניות־חברים של 50 ל”ש כ"א.

הוספה ג. תמצית התקנות של חברת “אחוזת ציון”.    🔗

סעיף א. המטרה.

אנחנו, החברים ובעלי המניות אשר לחברת “אחוזת ציון”, סדרנו ויסדנו את החברה הזאת במטרה לעזור להתישבות היהודים בא“י, ולהבטיח בשביל חברינו וצאצאיהם, זכיות, ענינים ויתרונות על חלקי האדמה הנושבים ע”י “אחוזת ציון”, למען אשר יהיה הצדק החברתי, על פי משאת־נפשם של נביאי ישראל, אבן הפנה לצבור העברי בציון.

סעיף ד. קרן קימת של תעודת אדמה.

קרן קימת של תעודת אדמה נוסדת בזה במטרה לאסוף, לשמור, לאצור ולתת בעסקים נושאי פרי, כל הכסף המשתלם לשעורין על פי התנאים של תעודת אדמה שנגמרו והותנו בין חברת “אחוזת ציון” ובין חבריה. האפוטרופסים על הקרן הקימת הזאת יהיו חמשה חברים; האחד מהם יהיה הגזבר של “אחוזת ציון” וארבעה הנותרים יבחרו לזמן שנתים ימים (שנים יבחרו בכל שנה ועמדו במשרתם שתי השנים) על ידי בעלי המניות של תעודת האדמה, תעודת־אדמה אחת (בערך המלא של 250 דולר) נותנת לבעליה זכות דעה אחת לכל אחד מהאפוטרופסים.

סעיף ו. אדמת הצבור.

לא פחות מעשרה אחוזים של כל האדמה הקנויה יהיו שמורים כאדמת צבור, והיו תמיד ביד החברה כנכסים אשר לא ימכרו ולא יעברו לרשות אחר, להשתמש בהם לצרכי מסחר, תעשיה ומכרה מחצבים ולבנין כפרים, ערים ועירות ולהתפתחותם. חלקים מאדמת הצבור הזאת יוכלו להיות נחכרים לחברים, אך בתשלום־שכר ידוע, אשר יעריכו אותו בכל שנה ושנה על פי הערך היסודי של חלקי האדמה האלה (כשכר חכירות קרקעות). דמי החכירה והרוחים וההכנסות שיצאו מזה יהיו לטובת צרכי צבור ותקונים צבוריים.

סעיף ח. זכויות צבוריות בארץ.

בהסכמת הועד המנהל של חברת “אחוזת ציון”, יוכל ועד השופטים להחליט להשתמש באדמה אשר נחלקה לחברים, או בחלק ממנה, חלק אשר לא ימעט מדונם אחד או דונמים אחדים, למטרות מסחר, תעשיה או מכרה־מחצבים. ורק בתנאי, שהחלטה כזאת תאושר על פי רפרנדום, בשתי שלישיות של כל הדעות.

1) האיש אשר אדמתו תלקח באופן זה, לצרכי צבור, יקבל תכף, בכסף ארצות הברית אשר לאמריקה או בכסף עובר במדינה, לפי הערך, את הסכום אשר יקבעו בהערכה השנתית האחרונה, בתור המחיר החקלאי של האדמה אשר נסבה ככה לחברת “אחוזת ציון”, מלבד מחיר הטיובים אשר עשה באדמה הזאת, לפי הערכת ועד השופטים. כל חבר, אשר אדמתו נסבה לחברה על פי התכנית הנ"ל, יש לו הצדקה לקבל אדמה אחרת לצרכי חקלאות, על פי ההערכה שתעשה, תכף כשיוכל הדבר הזה להעשות.

2) האדמה אשר תחלק לחברים, יוכלו בעליה למכור, להעביר בכתב, לתת בהפותיקי, להחכיר חכירה שניה, למסור, ולמשכן לחברת “אחוזת ציון”; אך לכל מכירה או העברה ע“י צואה או באופן אחר של אדמה כל שהיא לאיזה איש או קבוצה או חברה שהיא, לא יהיה כל תקף, אם יצא נגד זה, במשך שלשים היום הקרובים, ערעור מצד ועד השופטים של חברת “אחוזת ציון”, ובערעור הזה יתמכו בשלש רביעות של הדעות ע”י רפרנדום אשר יעָרך על פי החקים והתקנות של ועד השופטים. בכל פעם שתתבטל מכירה או העברה כזאת, תוכל חברת “אחוזת ציון” לקנות את הקרקעות האלה, במחיר חקלאי על פי ההערכה, כאלו היתה האדמה הזאת דרושה להשתמש בה לצרכי המסחר התעשיה ומכרה־המחצבים. לכל חבר או ליורשיו תהיה הזכות להחכיר את אדמתו, בראש השנה לחשבונות (לפי אשר יקבע ועד ההנהלה), לחברת “אחוזת ציון”, למספר שנים על פי התנאים שקבע הועד המנהל.

3) לקונגרס הציוני, ורק לו לבדו, תהיה הזכות לקנות בכל עת, ע“י הקה”ק או מוסד אחר, אשר הקונגרס ימלא את ידו כמשפט, את כל אדמת החברה “אחוזת ציון” בבת אחת או קמעא קמעא, עפ“י דבר ועד השופטים. מחיר הקניה יקבע עפ”י רוב דעות של ועד־בוררים, אשר שלשה מהם יבחרו בכל פעם ע“י ועד השופטים, שלשה – ע”י האיש העומד לקנות את האדמה, וחבר אחד או יותר, ניטרליים, יבחרו ע"י הנבחרים הראשונים.

סעיף ט. אגודות וקבוצות של החברים.

כל חברי “אחוזת ציון” יהיו נחלקים או לאגודות (אגודה ראשונה, אגודה שניה, וכו') לפי הזמן הקבוע לתעודות האדמה שהם מחזיקים בידיהם. הועד המנהל יסדר מזמן לזמן אגודות חדשות, וכפי האפשר, תהיה זאת פקודת הועד לסדר אחת לשנתים ימים אגודה חדשה. כאשר ימלאו הימים לתעודות־האדמה אשר לאגודה אחת, יקבלו חבריה תעודות איש איש על חלקו באדמה חקלאית מעובדת (אשר יוכל כל אחד לשבת עליה הוא בעצמו או להחכיר אותה, בתור חכירה שניה, לח' “אחוזת ציון”) וכל חבר כזה יחדל אז להשתמש בזכיותיו אשר היו לו על הקרן של תעודת־אדמה, ונשארה לו אך הזכות לבחירת חברים לועד המנהל, בתור בעל מניות של “אחוזת ציון”.

עשרה חברים או יותר מכל אגודה, רשאים לסדר “קבוצת אחוזה” לתעמולה בא"י, במקומן ובסביבתן; ולמטרות כאלה תוכלנה הקבוצות האלה לתקן להם תקנות ולעשות מעשים אשר לא יתנגדו לתקנות האלה שבאה עליהן הסכמת הועד המנהל, ועד האפוטרופסים וועד השופטים אשר לחברת “אחוזת ציון”.

הוספה ד. תקנות זמניות של חברת “אחוה”.    🔗

1. שם החברה.

שם החברה הוא “חברת אחוה להתישבות קואופרטיבית בא”י".

2. אשוּר החברה.

החברה תרשם בערכאות בתוך החברות האחרות לפי החוקים אשר במדינת נו־יורק.

3. מטרת החברה.

מטרת החברה היא לסדר את ההגירה של פועלים עברים לא"י ולהושיב אותם שם במושבות של חקלאות או תעשיה על יסוד אחוה ושתוף־עבודה, באופן שכל אחד ידאג לכלם וכלם – לכל אחד.

4. חברים.

א) מספר החברים של החברה הוא בלתי מוגבל.

ב) מקבלים חבר אל החברה ע"פי הצעת שני חברים.

ג) כל חבר ישלם לחברה סכום של 500 דולר במשך חמש שנים. השעור הראשון לא יהיה פחות מעשרה דולרים, והשעורים הבאים – לא פחות משני דולר כ"א.

ד) כל עוד לא הוציאו את הכסף למטרות החברה בא"י, יוכל כל חבר היוצא מן החברה לקבל בחזרה את סכום הכסף ששלם, אחרי נכוי של 3%.

5. עיר־גנים קואופרטיבית,

א) אחרי אשר שלמו מאתים חברים את מאת אלף הדולר הראשונים, תגש החברה ליסוד עיר־הגנים הקואופרטיבית הראשונה. הסך מאה אלף דולר הוא רק חלק מכל ההון הדרוש ליסוּד עיר־גנים. החברה מקוה להשיג אדמה בחכירה עולמית מאת הקה"קל, וכן הלואות לבנין מוסדות התעשיה ולהקמת הבתים, אחרי אשר תתן במפעל הזה סכום חשוב משלה.

ב) בטרם תשיג החברה את האדמה מאת הקה"ק לא תחל בפעולת ההתישבות.

ג) החברה תוכל גם להחל ביסוּד עיר הגנים הראשונה בעד יותר ממאתים חבר.

6. התכנית הכללית של עיר גנים קואופרטיבית.

א) החברה אומרת להשיג מאת הק"הק ששת אלפים דונם אדמה בחכירה עולמית בשביל עיר הגנים הקואופרטיבית הראשונה, למאתים חבר. מאלה יהיו שלשת אלפים דונם מוקדשים לנטיעות, כגון פרדסי תפוחי זהב, זיתים, שקדים, כרמים וכו'; אלף דונם יהיו למשק של מעשי חלב; אלף דונם למאתים בתים, עם גני פרחים, רחובות, מקומות־טיול ובנינים צבוריים; ואלף דונם לירקות.

ב) החברה תכונן מוסד אחד או שנים של תעשיה למאה וחמשים פועלים, היתרון ינתן לתעשית בגדים ונעלים.

ג) הנטיעות, המחלבה, התעשיה וקנית כל צרכי המושבה, תעשינה בדרך קואופרטיבי. בנוגע לגדול ירקות, יחליטו המתישבים בעצמם, אם יתנהל בשתוף־עבודה או אם יתנו לכא"וא 5 דונם אשר ישתמש בהם הוא לבדו לגדול ירקות.

7. ההסתדרות הפנימית של עיר־הגנים הקואופרטיבית.

א) כל החברים שוים בזכיותיהם כחברי עיר־הגנים הקואופרטיבית בנוגע לקנין, לריוח ולמשק המושבה.

ב) כל עבודות המושבה וכן המשק שלה יהיו בידי ועדים, אשר בהם ישתתפו כל החברים. באי־כח הועדים השונים יהיו לועד המרכזי של המושבה, אשר ישגיח על המושבה, יאחד אותה אחדוּת כללית ורוחנית, ויפעל בתור בא־כחה.

ג) כל הפועלים יקבלו, בכלל, משכרת שוה בעד עבודתם, לפי יום העבודה.

ד) מי אשר יעבוד עבודה קשה ביותר או בלתי נעימה ביותר, יוכל יחשב לו יום העבודה קצר יותר.

ה) חלק מן הריוח המקווה של המושבה, ינתן באוצר לקרן קימת של המושבה. חלק יחלק לחברי המושבה לפי מתכונת העבודה אשר עבד איש איש בשנה, ואחוזים ידועים יהיו לצרכי העבודה העתידה של החברה.

ו) בעד עבודה מעוּלה תוכל המושבה לשלם שכר יותר גדול מאשר בעד עבודה פשוטה, אם לא תוכל להשיג את העבודה המעולה באופן אחר.

ז) בכל השאלות הנוגעות למושבה, משק העבודה, עניני הכספים, יום העבודה, המשכרת, חלוקת העבודה לועדים, עסקים חדשים, יחס היחיד למושבה וכו', תהיה ההחלטה האחרונה לכל חברי המושבה.

8. המושבה והחברה.

כל מושבה היא יחידה כלכלית בפני עצמה והיא תשלם לחברה רק חלק מן הריוח הנקי שלה לפי ההסכם אשר היה בין החברה ובין המושבה. אך אם תחליט המושבה לותר על האופי הקואופרטיבי שלה ולעבוד בפועלים שכירים, אז תהיה לחברה הזכות על שלש רביעיות של העשר אשר רכשה לה המושבה.

9. הנהלת החברה.

א) החברה תתנהל ע"י ועד של חמשה חברים אשר יבחרו באספה כללית של כל החברים.

ב) בחברה, וכן בכל פעולותיה הקואופרטיביות, ישלט העקר של בחירה כללית, בלי הבדל מין, וכן העקרים של רפרנדום ובטול כל חק על פי חות־דעת העם באספותיו.

1. החברה תוכל להבטל עפ“י החלטה בשלש רביעיות דעות. הרכוש אשר ישאר אחרי שלוּם כל הסכומים הראשיים יעבור לקרן הקימת של פועלי א”י.

תקנות קבועות של חברת “אחוה”.    🔗

הסעיפים הבאים לקמן נתקבלו באספות האחרונות של כל החברים בנו־יורק וגם באה עליהם הסכמת כל החברים אשר בכל הארץ (בארצות הברית באמריקה), על כן אינם נחשבים כחלק של ספר התקנות הזמני, כי אם כבר נכנסים ליסודות של ה“אחוה” ונחשבים כחקים קבועים בהחלט.

1. לכל חבר של ה“אחוה” לא יהיה יותר ממניה אחת בסך 500 דולר.

2. איש לא יוכל לעשות עסקים פרטים במושבה¹⁶.

3. כל חבר של ה“אחוה” לא יוכל להתקשר באיזה עסק שהוא מחוץ למושבה¹⁷.

4. לכל קבוצה בת חמשה חברים תהיה הזכות ליסד סניף של “אחוה” ולמנות מזכיר שלה¹⁸.

5. כל חבר לא יוכל לאחר את תרומותיו תשלומיו יותר משלשה חדשים.

6. כשמציעים חבר חדש, ושלשה חברים מן הקבוצה (של המקום ההוא), אשר הוצע שם החבר, מערערים עליו, אז לא יוכל האיש המוּצע להתקבל כחבר ל“אחוה”.

הוספה ה. הסתדרות “החלוץ”.    🔗

(קצור מחוברת “תפקידי החלוץ ברגע הזה”, אשר פרסמה ההנהלה המרכזית של “החלוץ” בנו־יורק, 1918¹⁹

1. מטרת “החלוץ” היא ליצור ולסדר את צבא־העבודה העברי הראשון בשביל א"י.

2. העבודה בא"י תתנהל על בסיס קואופרטיבי, בצורת קבוצות קואופרטיביות להושיב את הארץ ולהתנחל עליה.

3. למטרה זו יאחד “החלוץ” את כל אלה שהחליטו לצאת לא“י בהזדמנות הראשונה ולקשור את גורלם בגורל ארצם, ואשר יכירו ויודו בעקר של העבודה הקואופרטיבית בעד החברה החדשה אשר תוצר בא”י.

4. כל חבר הנספח אל “החלוץ” יתחיב בכתב ללכת לא"י בעת הדרוּשה ולסור אל חקי המשמעת אשר קבעה ההנהלה המרכזית ואל ההוראות אשר יצאו מאתה.

5. כל חבר יתחיב לחשוֹך ולתת באוצר המרכזי של “החלוץ” דולר אחד לשבוע, עד הקבץ סך ששים דולר, להיות לו להוצאות הדרך לא"י.

על הסניפים המקומיים של “החלוץ” לסדר: א) שעורים לעברית ולכל הידיעות הנוגעות לא"י; ב) בתי מועד להתעמלות ולחנוך צבאי; ג) חנוך החברים בעבודת האדמה ובכל עבודה בשדה, בכל מקום שיהיה זה אפשר.

הועידה אשר היתה זה מקרוב בלונדון לחברי “החלוץ” המקומי, קבלה למעשה אותה התכנית הכלולה בסעיפים הנ"ל. בכל זאת מעניין הוא לתת בזה אחדים מן הסעיפים אשר לועד “החלוץ” הלונדוני, שהם נוטים מן ההשקפות הכלולות בתכנית האמריקנית או מוסיפים עליהן. סעיפים כאלה השונים ברב או במעט מן התכנית האמריקנית, הם (ראה “הטיימס היהודי”, לונדון, 30 אפריל 1918):

1) ועד “החלוץ” שם לו למטרה לקבץ את חברי “החלוץ” לקבוצות, לפי מקצועות העבודה אשר הם חושבים לעשות בהם בא"י.

2) ועד “החלוץ” שם לו למטרה לעזור לחברי “החלוץ” אשר ילמדו היטב את העבודות השונות.

3) ועד “החלוץ” יסדר קרנות קימות כלליות בעד: א) הוצאות הנסיעה לא“י, ב) הוצאות המחיה בא”י במשך התקופה הראשונה, ג) הון־יסוד לעבודה צבורית בא"י ד) הוצאות ועד “החלוץ” באנגליה.

4) ועד “החלוץ” יעמוד ביחוסים קרובים אל הקהק"ל.

5) כל קבוצה של “החלוץ” תסודר בהתאם להשקפות החברים בנוגע לצורת סדרי החברה אשר יבחרו להם, ז. א. בנוגע לקנין צבורי קואופרטיבי או פרטי.