מנזר זוקנין שבצפון סוריה עני הוא, יושביו מסתפקים במועט, מעבירים את יומם בצום ובתפילה, מסתגפים בסיגופים רבים ולנים במערות הסמוכות למנזר שלא תזוח דעתם. מתגעגעים הם לירושלים, שם נצלב המשיח, ואף על פי שאים הם רחוקים מארץ הקודש הרי איש מיושבי המנזר עדיין לא ביקר בה. קשות הדרכים ופגעיהן רבים. שודדים שוררים לאורכן והארץ אף היא שרויה במהומות רבות ונוספו עליהם מחלות ומגפות. וכך לא הצליחו נזירי זוקנין עד כה לבוא לארץ הקודש ולהשתטח על מקומותיה הקדושים. אבל יום אחד החליטי שני נזירים נועזים לקיים את חלומם ויצאו לדרך והלכו רגלי ימים רבים ועברו בהרי הלבנון ובגליל ובשומרון ונתנסו בייסורים רבים מידי אדם ומידי שמים. וחבריהם במנזר עקבו בחרדה אחרי מסעם והאזינו לכל המועה שבאה מארץ הקודש כדי לדעת אם שלום לאחיהם הנזירים שאינם אלא שלוחיהם.
ויום אחד הגיעה איגרת לישוע אסטרונא, נזיר וסופר במנזר, ונתבשר בשורה רעה ושיתף את אחיו הנזירים בהודעה: רעש אדמה פקד את הארץ הקדושה והרס את אמאוס, היא ניקופוליס, אשר בעמק אילון, בדרך לירושלים, שם נראה ישוע לשני אנשים לאחר שנצלב, ושם בנו המאמינים כנסייה. ברעש נספו נזירי המנזר ששהו בכנסייה. והזדעזעו האחים וביכו את מות חבריהם. ולימים סיפר על כך ישוע אסטרונא בספר בלשון הארמית־סורית:
הגיעה איגרת ויקראוה לפני קהל ועדה, ובה כתוב כי נפלה ניקופוליס לפתע פתאום לעת חצות לילה, וגם על האורחים אשר היו שם וגם האחים מבית מדרשנו אשר הלכו שמה – כל אלה אשר נמצאו בתוכה שם נקברו וחבריהם אשר באו אלינו סיפרו לנו כי כל חומת העיר סביב וכל אשר היה בתוכה נהפכו בלילה ההוא, ואיש מהם לא נותר בחיים מלבד הבישוף של העיר ועוד שני אנשים אחרים אשר ישנו מאחורי האולם של המזבח אשר בכנסייה. ויהי כאשר נפלה תקרת הבית ההוא, נסמך קצה אחד של קורותיה על יסוד המזבח וכיסה אותם.
לא עברו ימים רבים והגיעה איגרת משני האחים הנזירים ובה בישרו כי אמנם נהרסה העיר ונהרסה הכנסייה, אך הם ניצלו, והכול בזכות הסיגופים שקיבלו עליהם במנזר זוקנין.
וכך היה המעשה. שני הנזירים הגיעו לאמאוס וביקרו בכנסייה ולעת לילה הזמינום הנזירים בני המקום ללון בה, אבל קשתה עליהם השינה בבניין, שכן בזוקנין רגילים היו ללון במערות שמסביב למנזר.
עם ערב אמנם שכבו לישון, אבל שנתו של אחד הנזירים נדדה והתגלגל על משכבו מצד אל צד והתנומה לא באה אליו, ופנה לחברו ואמר: “קום נצא ונלון מחוץ לעיר במערה כמנהגנו כי אינני יכול לישון פה כי רע האוויר עלי ושינה אינה באה אלי.” וחברו שמע לו ויצאו השניים אל מחוץ לחומת העיר וישנו במערה כהרגלם, והיתה שנתם עמוקה כתמיד, כראוי לאנשים הממלאים את חובתם לאלוהים ולבם נקי.
וכשעלה השחר העיר אחד הנזירים את חברו ואמר לו: “קום, כי כבר האיר היום, נחזור לעיר ונעשה בה את מעשינו.”
ונכנסו בין החומות ונדהמו – כשיצאו היתה זו עיר ככל הערים ובלבה כנסייה. עכשיו, שחזרו, מצאו עיי חורבות. וסיפרו להם מעט האנשים שפגשו בדרכם והם סחופים ומדוכאים, כי בלילה אירע רעש גדול ונהרסה כל העיר והכנסייה עמה ורבים הנספים. והודו הנזירים לאלוהים על הצלתם והצטרפו לבני העיר שחפרו בהריסות וניסו להציל את מי שניתן להציל והוציאו מבין החורבות את הבישוף ושני הנזירים שהיו מתחת למזבח ובדרך נס לא נהרגו, מאר שעצי התקרה שנפלו על המזבח הגנו עליהם. וסיפרו האחים כי מיד לאחר שהוציאו את הבישוף, פגוע ופצוע, מן ההריסות, ביקש למלא את מצוות הדת עם בוקר, ואמר שיביאו לו לחם ויין כדי שיוכל לערוך את התפילה כדין. אך כיוון שכל העיר נהרסה לא יכלו הנזירים למצוא לחם ויין בשום מקום. ואירע נס: בדרך העולה אל העיר נראה עובר־אורח והיו אצלו לחם ומעט יין ונתנם לבישוף, ואמר הבישוף את התפילה כמדי בוקר בבוקר, והנותרים בחיים, פצועים ובגדיהם קרועים, התפללו עמו ברגש רב.
ואמר המספר כותב האיגרת: “באותה שעה דמה הבישוף בעיני ללוט בהימלטו מסדום.”
עד כאן צרות ניקופוליס היא אמאוס. אבל אותה שנה – 501 – היתה שנת תלאות רבות. לא עבר זמן רב ואירעה רעידת אדמה נוספת וכתב אחד הנזירים לחבריו במנזר זוקנין: “ביום העשרים ושניים לחודש אב בשנה הזאת אור ליום השישי נראתה לנו אש גדולה מתלקחת לצד צפון כל הלילה. ונאמר בלבנו כי במבול האש תחרב כל הארץ בלילה זה. אך רחמי האל שמרונו מכל רע.”
ובאותו לילה אשר בו נראתה האש הגדולה נהפכה עכו, ולא נותר בה דבר.
ולא פסקו הרעות. כעבור ימים אחדים באו למנזר אנשים מצור ומצידון ואמרו כי באותו יום נהרסו גם כמחצית מעריהם ואילו בביירות נהרס בית־הכנסת של היהודים בלבד.
עד כאן פגעי הרעש של שנת 501, אחד מרבים שפגעו במשך הדורות בארץ. ישמרנו אלוהים מכל רעש וצוקה.
מקורות: הרעש בארץ ישראל בראשית המאה השישית – אביעזר ילין, ציון תרפ"ז.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.